חבל לי שאמהות כמו
עוד פתיה חשות מותקפות. אם ההתיחסות לתמ"ל היתה כמו אל תרופה, שזה בעצם מה שהוא, התחושה היתה אחרת. יש תרופות עם תופעות לואי. לעיתים אפילו ממש רציניות. אבל אם צריך - לוקחים אותן. ואין רגשות אשמה על תופעות הלואי, רק צער.
אין כל הצדקה להמנע מפירוט והסבר הנזקים של התמ"ל (כן - לצערי הוא מלווה תופעות לואי שעלולות להיות קשות, ואף לגרום נזקים), רק כדי למנוע מאמהות המשתמשות בזה אי נוחות. אם אמא אינה יכולה להניק - היא יכולה לחש צער רב, אך אין כל מקום לרגשות אשמה. אם אמא בוחרת לא להניק כי זה לא מתאים לה - היא עלולה בנוסף לצער לחוש גם ברגשות אשמה. אך אם אמא משתמשת בתמ"ל כי הרופא או האחות המליצו על זה בצורה לא מוצדקת, היא יכולה גם לחוש כעס רב. וגם רגשות אשמה, אם בהמשך מתברר לה שלו היתה יודעת יותר על הנקה ועל תופעות הלואי של תמ"ל - היתה מפקפקת בעצה לא הגיונית של הרופא או האחות.
לכן חשוב כל כך לפרסם ככל הניתן את משמעות השימוש בתמ"ל. אין לי כל ספק שרוב המקרים בהם אמהות עוברות להשתמש בתמ"ל, או מוסיפות אותו להנקה, אינם הכרחיים כלל מבחינה רפואית, גם כאשר רופא או אחות המליצו על כך. זו עבודתי, ואני רואה יום יום מקרים כאלה. ובלי סוף אמהות אומרות לי - אם רק הייתי יודעת, לא הייתי עושה זאת.
דוגמא מאלפת לכך הוא מתן התמ"ל בלילה הראשון או השני לחייו של התינוק בבית החולים. תינוקות בודדים יוצאים מבית החולים מבלי שקיבלו תמ"ל לפחות פעם או פעמיים. האם המין האנושי היה נכחד אם התינוקות לא היו מקבלים 20 סמ"ק תמ"ל בלילה הראשון או השני לחייהם? האם מישהו מסביר לאמהות את הסיכון במתן התמ"ל הזה? לאחרונה היו כמה מקרים של תינוקות שנזקקו להחייאה עקה תגובה אלרגית קשה ביותר לתמ"ל על ביסיס חלבי שקיבלו בגיל כמה חודשים, כי נחשפו לו לראשונה בגיל כמה ימים, שאז הוא חודר את המעי בקלות, ויוצר את האלרגיה. אם היו נחשפים לראשונה בגיל כמה חודשים זה ככל הנראה לא היה קורה. ועוד נזקים רבים, שלא אפרט אותם כרגע. האם מישהו אומר זאת לאמא לאחר הלידה? האם מפרסמים את המקרים האלה בעיתון? חס וחלילה - כדי שאמהות לא ירגישו חס וחלילה לא נוח. כי הרי מגיע לאמא לישון לאחר הלידה. ולא צריך להפריע לה. הרי יהיה זה מוגזם לדרוש שיהיה בלילה מי שישב שעות עם האמהות ויסייע, ידריך, ירגיע, וישמור על התינוקות ליד האם, כדי שזו תוכל לנוח, למרות שהיא מניקה. הרי הרבה יותר קל להגיד לאמא - "למה את מתעקשת? את לא רואה שהוא רעב?", או פשוט לתת בקבוק, בלי בכלל לשאול את האם, שלא לדבר על להסביר לה את הבעיתיות.
אני יודעת שיש אמהות שלא יכולות להניק - כאמור - זו עבודתי. אבל הן בודדות ביותר. יש בלי סוף אמהות שנותנות תמ"ל מתוך חוסר תמיכה, חוסר עזרה מתאימה, חוסר מודעות, חוסר בטחון.
הרי לא סביר שבנורבגיה תוך שלושים שנה הגיעו למצב שמעל 95% מהנשים מיניקות, כי כל הגישה השתנתה, אבל כאן תוך שבועיים מהלידה כבר רק 55% מהנשים מניקות הנקה מלאה, תוך שלושה חודשים רק 23% מניקות הנקה מלאה (כלומר עוד לפני שצריך לחזור לעבודה), ובגיל חצי שנה, המשך המומלץ להנקה מלאה, כבר רק 7% מהאמהות מניקות הנקה מלאה. זה לא חוסר יכולת ביולוגי.
ואם אני נשמעת כועסת, זה כי אני באמת כועסת. ובשום אופן לא על האמהות שאינן מניקות. אלא על המערכת - שלא עוזרת, לא תומכת, לא מאשפרת לכל אחת גישה לייעוץ מקצועי רציני, לא מונעת מחברות הפורמולה את הפרסומים המטעים שלהם, אלא רק אומרת כמה חשוב להניק. ובכך ממש גורמת לרגשות אשמה, בלי להציע כל פתרון.
זהו. פרקתי את אשר היה על ליבי.
)
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
