החיוניות שלי חלק שמיני

כל הרגשות והרצונות לגיטמיים, אבל זה לא אומר שאפשר או צריך למלא את כולם
נכון, אבל זו החלטה של האדם עצמו.
אם מישהי שואלת אותי מה דעתי על רצונה לרזות זה דבר אחד.
אם היא לא שואלת אותי ואני אומרת לה מה דעתי זה דבר אחר.
אם היא אומרת לי למרות דעתי שהיא מתעקשת לרזות ואני ממשיכה להגיד לה שזה לא אפשרי - נו, הבנת.

ותקבלי לרגע כעובדה את זה שאין דרך לרזות
לו הייתי מקבלת את זה היה לי הרבה יותר קל לדבר ככה.
אבל אני לא מקבלת את זה כי זה נעלם. אנחנו לא באמת יודעים. יש מעט מחקר והוא גרוע.
אז למה לי לקבל את ה"אמת" הזו? למה את מקבלת אותה בכלל?
את, שמחבבת כל כך את האמת, למה שתקבלי משהו כל כך מפוקפק בלי סימוכין רציניים? מה רע בלהגיד - "לא יודעת" ?
אני מכירה אישית אנשים שרזו בצורה משמעותית ונשארו ככה יותר מחמש שנים. הם משלמים על זה מחיר של שליטה עצמית וכו', אבל אולי זה שווה את זה?
ואולי נגלה שלא כולם משלמים את המחיר הזה?
אולי יש עוד איזה דבר או שניים על הרזייה שאנחנו לא יודעים?

זה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי. כמו ללמוד לעוף.
בואי נתחיל מזה שלפחות לחמישה אחוז זה אפשרי. אז זה לא כמו ללמוד לעוף, נכון?
אז למה להגיד שזה לא אפשרי ושזה כמו לרצות לגבוה או לעוף?
כי זה משכנע. אבל זה משכנע במשהו שאינו אמיתי. הוא אמיתי בשביל רייג'ן, זה הכל.
יכול להיות שיום אחד תגלי שאפילו בשבילך הוא לא אמיתי. שתעלי במשקל מאוד ותורידי אותו וזה יישאר ככה.
איך יודעים למי זה אמיתי ולמי לא?

היא מדגישה תמיד שהרצון לרזות הוא סופר לגיטימי
אני מכירה את ההדגשה הזו. מגיעה במבט חומל רגע לפני שאומרים "אבל"
זה לגיטימי רק בכאילו, רגע לפני שבפועל שוללים את זה במבט רך.

מצטערת, לא קונה את זה. זה מכעיס אותי.
אומרת שוב - לקבל את אי הידיעה. לקבל את אי הוודאות. להגיד את האמת - אנחנו לא יודעים. מתים לדעת אבל אין לנו מושג, רק ניחושים, אפילו לא מושכלים.

זה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי. כמו ללמוד לעוף.

זה קצת שטויות... ברור שזה אפשרי. אם זה לא היה אפשרי, זה לא היה קורה סביבנו. אבל אני מכירה לפחות ארבע נשים שרזו בצורה משמעותית והן שומרות על המשקל במשך שנים.

שתיים מהן בOA שזו מסגרת שמתייחסת מאוד לצד הנפשי של האכילה ולכן, לדעתי, מצליחה. (בדיוק לפני שנכנסתי להריון חשבתי ללכת לבדוק אותה. אבל קצת קשה לי עם כל האלוהים שם, בהיותי אדם שמתקשה להאמין בכוח עליון ובעיקר בהתמסרות לכל דבר שהוא לא אני.)

אחת מהן טבעונית מומרת ופה אני מניחה שהאידיאולוגיה מניעה אותה. היא בכלל לא רצתה לרזות, אבל רזתה כתופעת לוואי של התזונה החדשה שלה.

וחברה מאוד טובה שלי רזתה כבר שנים בשומרי משקל ושומרת על טווח מסוים של משקל. אני חושבת ששומרי משקל פשוט נותן תמיכה אינסופית... אני לא מסוגלת לסבול את ספירת הנקודות, זה מרגיז אותי. אבל אני בהחלט יכולה לראות איך לסוגי אישיויות מסוימים זה יכול לעבוד.

עוד משהו שרציתי לציין: שתיכן נשים רזות. האם זה הופך אתכן ללא מסוגלות להבין את החוויה של נשים שמנות? אני מעדיפה לחשוב שלא.

ועוד משהו, אחרון. ממה שאני רואה ברחבי הרשת, השיח של העצמה לנשים שמות מדבר בדרך כלל לנשים בגיל מסוים ובמשקל גבוה מאוד. אבל אני לא מוצאת את עצמי שם... אני מרגישה שהמוטיבציה שלי לרזות, עכשיו, שונה מהמוטיבציה שלי בגיל עשרים. השתניתי והרבה מהמוטיבציות שלי הפכו ליותר פנימיות ופחות תלויות בחברה. אולי. אני מקווה.

אז למה לי לקבל את ה"אמת" הזו? למה את מקבלת אותה בכלל?
כי בלי זה קשה לי להסביר לך. תנסי לעשות רגע השהיית אי אמון, כמו בספרים ובסרטים.

אני לא חושבת ש-5% זה אי וודאות. זה לגמרי ברמת יוצאי דופן שיש תמיד. כמו שבכל מחלה יש אחוז כלשהו של ריפוי ספונטני.

שתיכן נשים רזות. האם זה הופך אתכן ללא מסוגלות להבין את החוויה של נשים שמנות?
יכולה לדבר רק בשם עצמי.
עד שלא התחלתי להתעסק בזה ברצינות ולשמוע נשים אמיתיות מדברות בכנות על החוויה הזו - לא הבנתי אותה באמת.
חשבתי שאני מבינה, אבל לא ידעתי עד כמה אני לא מבינה.
וגם היום, מהיותי רזה, אני בטוחה שיש דברים שאני עדיין לא יכולה להבין. יכולה להבין בראש, אבל זה אחרת אחרי שחיים ככה.

כבר עברתי את זה עם פגיעה מינית, כי עסקתי בזה בלי שנשאתי על גבי חוויה מכוננת של פגיעה כזו.
אז אני מכירה את הפערים האלה בין שני סוגי החוויות.

העצמה לנשים שמות מדבר בדרך כלל לנשים בגיל מסוים ובמשקל גבוה מאוד. אבל אני לא מוצאת את עצמי שם...
צודקת.
ממה שאני שומעת, לכולן לא מרשים להתלונן ולרצות. אבל סוג היעדר הרשות הוא אחר.

כי בלי זה קשה לי להסביר לך.
את יכולה לקבל את זה שאני מבינה. הבנתי מזמן. אני פשוט לא מסכימה.

אני לא חושבת ש-5% זה אי וודאות. זה לגמרי ברמת יוצאי דופן שיש תמיד.
אם זה היה רק חמישה אחוז אז הייתי צודקת. מן סטיית תקן כזאת.
אבל זה מספר חסר חשיבות שמגיע מגוף ידע לא רלבנטי ולכן אני לא מתייחסת אליו ברצינות ומעדיפה לומר שאני לא יודעת כמה יש.

האם זה הופך אתכן ללא מסוגלות להבין את החוויה של נשים שמנות?
אני אישית כנראה לא יכולה להבין את החוויה של מיכל. זה לא מעיד דבר על החוויות של כל הנשים הרזות וכל הנשים השמנות. אני יכולה לחשוב על כמה נשים שמנות שלא יבינו את גוגוס (ולא בגלל השומן, אלא בגלל גישה שונה מהותית לתזונה).
כלומר, זה אישי, ותלוי בהמון דברים.

את יכולה לקבל את זה שאני מבינה
אה, לא. את כותבת כל מיני דברים שלא היית כותבת לו היית מבינה אבל לא מסכימה, לפחות בהבנה שלי את המושג.

אני מכירה לפחות ארבע נשים שרזו בצורה משמעותית והן שומרות על המשקל במשך שנים.
תודה על זה, מיכל, וגם על הפירוט בנוגע לדרכים השונות בעזרתן הן הגיעו לזה.
תגידי, ביום פקודה תוכלי לחבר אותי אליהן לצורכי המחקר שלי?
הן עומדות בקריטריונים הראשוניים של הרזייה למעלה מ 15% ממשקל הגוף, לפני יותר מחמש שנים?
הן במקרה בנות למעלה משלושים?

<סליחה שסובבתי את זה לצורך שלי, אני רוצה לקוות שהמחקר הזה ישרת את כולנו בסופו של דבר ואני זקוקה לאנשים לפיילוט וממש מעדיפה בהתחלה דוברי עברית>

הי גוגוס, אני רזיתי ממשקל 56 קילוגרם בתיכון לבערך 44 (על מטר חמישים ואחת) שאני שומרת עליו פלוס מינוס כבר שנים לדעתי בעיקר בזכות שינוי בהרגלי התזונה שלי ואני מניחה שגם רגשי.
אם את צריכה מתנדבים למחקר שלך - אני אשמח.

גוגוס, תזכירי לי ביום פקודה. עד אז אפקח עיניים ואזניים לראות אם אני מוצאת עוד מועמדים.

מה בעצם התנאים? ירידה של כמה?

וואו, קרן שמש מאוחרת, תודה רבה!!!
נהדר לשמוע, ואני בהחלט בהחלט אראיין אותך. אולי אפילו תהיי הראשונה

מיכל, תודה גם לך.
התנאים עוד לא סגורים כי נדרש לזה מחקר מקדים. אני רוצה לוודא שהאנשים שאני מראיינת עומדים ביותר מאשר הקריטריונים המקובלים במחקרים שכבר נערכו ובשביל זה אני צריכה לקרוא אותם.
בינתיים ההימור שלי, לצורכי פיילוט לפחות, הוא ירידה של 15% לפחות ממשקל הגוף, שמירה על המשקל הזה למשך למעלה מחמש שנים, עדיפות לאנשים ששהו במשקל הגבוה למשך למעלה משנה, עדיפות לאנשים שירדו את המשקל שלהם עמוק לתוך גילאי העשרים (פשוט משום ששם בדרך כלל מתחילים קשיים חדשים על בסיס הפיזיולוגיה).

שליחה על ידי דנה* » 24 יולי 2016, 09:19

אפשר להתייעץ איתכן?
אז ככה:
אני בת 47, וכבר שנים רבות חיה בשלום עם הגוף שלי ועם התזונה.
ופתאום, בחודשים האחרונים - שמנתי. לא דרמה גדולה, 3 ק"ג, אבל ממש מיותרים.
אני די רזה, והייתי באותו המשקל שנים.
אני יודעת שזה נשמע מאוד פשוט: השמנה של גיל המעבר.
אבל - משהו לא מסתדר לי.
כבר שנים שאני אוכלת מאוד מוקפד. לא ברמת הקלוריות, אלא המזון: לא נוגעת בגלוטן, לא אוכלת סוכרים, הרבה ירקות ופירות, קצת מוצרי חלב, קצת בשר ועוף, שקדים ואגוזים.
אוכלת כשרעבה ובאמת בלי הרבה עניינים בנושא.
הצמיג החדש מפריע לי מאוד. הוא לא נוח, הוא לא יפה, הוא מיותר.
מה לדעתכן אני יכולה לעשות כדי להיפרד ממנו בידידות?
בבקשה אל תגידו לי לאהוב את עצמי כך, ביחד עם הצמיג, ולקבל את שינויי הגוף בשמחה.
אני מרגישה שיש כאן איזשהי בעיה, אבל לא מצליחה לשים עליה את האצבע.
אגב, בשאר המישורים אין לי כמעט בכלל תופעות של גיל המעבר: ישנה מעולה, מלאת אנרגיות, ללא תופעות אחרות, המחזור קצת מזיף אבל עדין מגיע, שום דבר משמעותי.
אני לא מצליחה למצוא חומרים על הגיל הזה, ולא המלצות תזונה.
כל ההמלצות של תורידי מקדונלדס ותפסיקי עם העוגיות - לא רלוונטיות עבורי.
יש לכן רעיונות? מה קורה? ואיך אפשר להתמודד?

דנה, לדעתי הדרך הכי טובה לחקור דברים כאלה כשאין קצה חוט זה לעשות יומן תזונה מדויק מאוד של שלושה ימים.
כותבים בו מה בדיוק בדיוק את אוכלת ובאיזה כמויות ושעות.
זה פשוט הכלי הכי קל להתחיל ממנו. לא תמיד הוא מגלה את העניין כי לפעמים יש באמת עניינים הורמונליים או אחרים שלא קשורים לתזונה. אבל את התזונה אפשר לפעמים להתחיל משם.
ויכול להיות ששלושה ימים לא מספיקים. לפעמים כאשר מבקשים מאנשים לעשות יומן תזונה לזמן קצר התזונה שלהם פתאום נהיית נורא נורא מדויקת, באופן שלא באמת מייצג את שיגרת חייהם.
אבל אפשר לנסות.

שליחה על ידי דנה* » 24 יולי 2016, 12:39

צלצול, תודה, אבל בשביל מה בעצם יומן תזונה? כדי לגלות מה? מה כדאי לדעתך לחפש?
הנקודה היא שאני אוכלת אותו הדבר כבר שנים ופתאום יש שינוי בגוף.
ברור לי שהשינוי הוא הורמונלי.
אבל גם ברור לי שאפשר להשפיע על הענין ההורמונלי.
מה שאני בעצם שואלת זה האם צלצול - או קוראות אחרות - את מכירה את הנושא הזה של שינויים הורמונליים ותזונה שמתאימה לגיל המעבר? האם למישהי יש ניסיון טוב עם תזונה מסוימת שעזרה לה להתמודד עם שינויים הורמונליים בגיל המעבר? האם מישהי מכירה חומרים על זה? מישהי עברה משהו דומה?
אני לא מצליחה למצוא חומרים רציניים על הנושא. רק כל מיני קשקושים שמרגיזים אותי.
חוץ מזה - ברור שאני יכולה לערוך ניסויים. למשל, להוריד את חתיכת הגבינה שאני אוכלת מדי פעם ולבדוק אם זה עוזר.
אבל כיוון שגם כך התזונה שלי מאוד מינימלית, הייתי שמחה ללמוד מניסיונן של אחרות לפני שאני מצמצמת אותה עוד יותר.

בשביל מה בעצם יומן תזונה? כדי לגלות מה? מה כדאי לדעתך לחפש?
כל מיני...
ההכי קופצים לעין הם המקומות שבהם את חושבת שאת אוכלת בצורה מסוימת, אבל כשאת מפרטת את מגלה שבעצם... לא בדיוק. ואז את מתחילה להרהר בהשפעה של המזון הזה שאוכלים בלי ממש לשים לב.
או - חוסר במשהו או עודף של משהו.
יומן מאפשר לקבל תמונה שלמה ומתמשכת ולהתיחל להציף שאלות. לא תמיד ברור מראש מה תהיינה השאלות הללו ולפעמים היומן הזה לא עוזר בכלל. זו האמת.
מאחר שזה לא תרגיל קשה ולפעמים הוא מועיל - אז אני מציעה.
לדעתי מאוד קשה לתת עצות כלליות במצב כזה שבו מישהי אומרת שהיא בעצם אוכלת מעולה. כי אז אפשר להחזיר רק בעצות כלליות שהערך שלהן נמוך.
כמו למשל - אולי זו פשוט לא התזונה
או - אולי שווה לבדוק כמה מעולה את באמת אוכלת

למה זה קורה? בדיוק בגלל מה שכתבת. אנחנו יודעים מעט מאוד על תזונה סביב שינויים הורמונליים של גיל המעבר. ומה שידוע הוא העצות הללו שאת בטח מכירה לתזונה מעולה.
אם במהלך המחקר הזה תתקלי במשהו בעל ערך אמיתי אז גם אני אשמח ללמוד.
לא מזמן נכנסתי קצת לנושא בגלל אקנה הורמונלית. זה גם דבר שלרוב מתחיל בגילאים לא מאוד צעירים. החומרים שמצאתי היו מבישים בעיניי. רובם נותנים עצות בלי שום הסבר פיזיולוגי אמיתי ואותי זה מתסכל.
לא אכפת לי לנסות דברים, אבל בלי הסבר טוב זה לא ממש מתחבר ומתיישב עד הסוף.

רק כל מיני קשקושים שמרגיזים אותי
מזדהה מאוד!

הייתי שמחה ללמוד מניסיונן של אחרות לפני שאני מצמצמת אותה עוד יותר
מציעה לך לא לבוא לזה בכלל מהכיוון של צמצום אלא של הרחבה או שינוי.
אני כרגע מנסה תזונה עשירה ביותר חלבון איכותי. במקום לצמצם, הוספתי. בינתיים זה מועיל מאוד למצב שלי ולפי אחת המרצות שלי (לא יודעת אם קראת אותי למעלה) חלבון ישפיע לטובה על שיבושים הורמונליים. מאחר שזו עצה לא מזיקה בעיניי, ניסיתי אותה למרות שעוד לא פענחתי אותה פיזיולוגית והיא עמומה מאוד. אני עוד אשאל את המרצה להסבר או הפניות אבל זה לא זמן טוב כרגע.

למה את מתכוונת כשאת אומרת שהתזונה שלך מאוד מינימלית?
אותי אישית הלך מחשבה כזה מדאיג יותר מאשר הצמיג

אני מאמינה שהגוף שלנו מגיב להלך המחשבה שלנו ביחס למה שאנחנו מאכילים אותו. זה גם דבר קטן, שלפעמים נראה חסר חשיבות, אבל אין מחיר למבט נוסף עליו או שינוי שלו.
אלא אם, כמובן, בשבילך מחשבה כזו היא דבר משמח ומדויק וזה בול מה שאת צריכה כדי לאכול היטב.

שליחה על ידי דנה* » 25 יולי 2016, 12:41

תודה צלצול.
בגלל ש אנחנו יודעים מעט מאוד על תזונה סביב שינויים הורמונליים של גיל המעבר_
הייתי כל-כך רוצה לשמוע מנשים על החוויות שלהן.
הייתי שמחה שיהיה גוף ידע שמבוסס על התנסויות של נשים.
לא רק ביחס לצמיגים (:
בכלל ביחס לגיל המעבר - איך עוברים אותו טוב? מה משפיע על מה?
קראתי אצלך על המחקר שאת מתכננת על נשים שרזו, וזה נשמע מדליק. אני חושבת לאעל מחקר אלא על ארכיון של סיפורי חוויות של נשים - תבונת נשים.
אחשוב עוד קצת על ההצעה ליומן תזונה. אני מבינה מה את אומרת. אני מתלבטת בגלל שרישום כזה מדוקדק מרגיש לי קפדני ומעיק - להכניס לאכילה משהו לא נעים (קצת כמו ספירת קלוריות).
אני יודעת שלא התכוונת לכך בכלל, אבל אבדוק עוד כמה ימים את ההרגשה בנושא.
אני אמשיך לחפש אינפורמציה ואם יהיה לי מה לספר - אשתף כאן בהמשך. בדרך כלל כשמשהו חשוב לי, אני מפצחת אותו.
קראתי מה שכתבת על חלבון. אולי אנסה גם.

הייתי שמחה שיהיה גוף ידע שמבוסס על התנסויות של נשים.
יש כמה וכמה ספרים כאלה. למשל our bodies ourselves שגם תורגם ונערך עם תרגום לעברית (אני הייתי אחת המרואיינות ובכל זאת לא זוכרת איך קראו לזה בעברית).
אני מאוד אוהבת לקרוא אותם, אבל חושבת שהתועלת שלהם היא בהרגשת הביחד ולא ממש בידע שהם מספקים.
אולי את מרגישה אחרת ביחס לדברים כאלה.

רישום כזה מדוקדק מרגיש לי קפדני ומעיק.
אז לא. כלומר, אם זה ימשיך לאפיין את החשיבה שלך על זה - אז לא.
נסי לבדוק אם יש בך הלך רוח סקרני וחקרני ביחס לזה. אם לא תמצאי אותו, שחררי את ההצעה הזו.

וכן, בואי לשתף כאן במה שאת מוצאת. זה מרתק ואני בטוחה שתמצאי אוזניים רבות קשובות.

דנה, התחשק לי לשתף אותך שבדיוק סיימתי עכשיו לנתח יומן תזונה שלי משלושה ימים לטובת תרגיל במיקרונטריינטים.
במסגרת התרגיל אני בודקת חוסרים ועודפים של ויטמינים ומינרלים בתזונה שלי, כדי לרכוש כל מיני מיומנויות מקצועיות.
מה אני אומר לך? זה מ-ר-תק ממש.
העודפים שלי עצומים ביחס לדרישות המקובלות ובזכות זה אני הולכת עכשיו לבדוק מהי המשמעות של עודפים בסדרי גודל כאלה, ואולי לשנות דברים.
יש הרבה דברים לחשוב עליהם, ואני בהחלט לא אישה שהסטנדרט המקובל קובע בשבילה, אבל חלק מהחריגות שם דורשות תשומת לב.
אז זה די כיף ולא היה תרגיל מעיק בכלל.

במסגרת התרגיל אני בודקת חוסרים ועודפים של ויטמינים ומינרלים בתזונה שלי,
רציתי לספר שבדיוק היום החלטתי להכין לי יומן "מסע" כזה. די המצאתי לעצמי אותו.
הטבלה כוללת: שעת אכילה, חלבונים, פחמימות, שומנים (כל אחד מהם יכלול משקל וערך קלורי) עם רישום מרכיב המזון וגם מה וכמה שתיתי.
בנוסף, יש רובריקה ל"מה אני מרגישה" שגורם לי ללכת לאכול, מה אני מרגישה אחרי האוכל (מלאות, נפיחות, כאב...) וגם מקום לרישום זמן היציאות שלי כולל מרקם וצבע.

הכוונה היא לרשום במשך חודש-חודשיים ולשמור את הדפים ואז לראות אם אני מקבלת שכל מזה. למשל, אולי אזהה שאחרי מאכלים מסויימים או בשעות מסוימות או ברגשות מסויימים אני חווה כאב בטן או גזים או שילשול וכד'. בקיצור, תשומת לב שמעולם לא נתתי לעניין.
אני לא מתכוונת להיבדק קונבנציונאלית (בדיקות דם, שתן, צואה) כי זה לא חשוב לי כרגע. רק לפתח תובנות אישיות למה שעושה לי טוב או רע מבחינת התחושות ולדייק יותר באכילה.
עד היום ראיתי שבסוף כל יום אני לא באמת זוכרת מה וכמה אכלתי ולכן לא יכולה לשייך סיבה לתוצאה.

בדיוק היום החלטתי להכין לי יומן "מסע" כזה
מאחלת הנאה גדולה מהמסע הזה. זה באמת כיף.
מציעה לך לא להחליט מראש כמה זמן תכתבי אותו.
נסי כמה שזה מעניין וכיף וכאשר נמאס לך את יכולה לעשות שני דברים: לעצור ולבדוק אם כבר עולות מזה תמות מעניינות, לבדוק מה בעצם גרם לך לעצור את הכתיבה. לפעמים גם זה מעניין מאוד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צלצול, תודה על השיתוף. מענין. אבל הנקודה היא שהיה משהו שחיפשת - איזשהן כמויות של משהו שהחלטת לבדוק.
לי אין מושג.
נניח - אכלתי בבוקר סלט עם ביצה קשה.
מה אני עושה עם המידע הזה כשאין לי עם מה להשוות אותו? איזה סוג אינפורמציה הוא יכול לתת לי?
הרעיון של פלונית לרשום ביומן גם תחושות וכו עשויה להוסיף מידע חשוב, כי אפשר לעלות על קשרים. אבל לי אין בעיות עיכול או חוויות מיוחדות כרגע, רק צמיג מבאס...
דנה

היה משהו שחיפשת - איזשהן כמויות של משהו שהחלטת לבדוק.
אה, לא. לא ממש

אני אספר לך מה הייתי מציעה לך לו עבדנו ביחד, כי כמויות זה ממש לא הכיוון בשלב שבו את נמצאת במחקר הזה לדעתי.

משהו אצלך השתנה. את אוכלת אותו דבר, ופתאום הגוף שלך מגיב לזה אחרת, בצמיג קטן.
מאחר שאני לא בעד צמיגים, ובטח לא כאלה שבאים פתאום, אז אני מעלה השערה שהגוף שלך התחיל להגיב בצורה חדשה לאותו אוכל. ואני עוד לא מסמנת בכלל את האיכות או הכמות של האוכל.
אני אומרת - לא יודעת.

עכשיו יומן.
המטרה הראשונה שלו זה לזהות איפה ואיזה ומתי וכמה את אוכלת אוכל לא אמיתי. אוכל חשוד, שאולי הגוף שלך הגיב אליו היטב בעבר אבל היום - פחות.

משם - ניסוי.
להמיר את האוכל הזה באוכל אחר פחות חשוד ולראות מה קורה.
אם הצמיג נעלם - שיחקת אותה ויש לך מסקנה.
אם לא - ממשיכים הלאה עד שבודקים את כל החשודים המיידיים.

בכמויות של האוכל הייתי מתעסקת רק אצל מישהי שמרגישה שהיא אוכלת כשהיא לא רעבה, או מישהי שאומרת - אני אוכלת כשאני רעבה אבל הרבה פעמים אני לא ממש בטוחה אם זה רעב או משהו אחר. כלומר, מישהי שצריכה דייט עם הרעב שלה כדי להכיר אותו יותר טוב.

ויכול להיות שאחרי כל זה תצטרכי ללכת בדרך אחרת. של תנועה שמדויקת לך או דברים אחרים, פיזיים או לא.
אבל בתזונה, לדעתי, זה הכי רחוק שכדאי ללכת אליו. לבדוק מזון שאולי פעם התאים לך והיום מבקש תשומת לב מחודשת, ולאכול היטב ובכמות מספקת בלי לבדוק כמויות.

תמיד אפשר להתחיל עם בדיקות יקרות ולחפש אלרגיות או שיבושים הורמונליים. זה לא דבר רע. אבל אין סיבה להסתבך בו לפני שבודקים בנחת וסקרנות את מה שזול לבדוק ולא דורש התערבות מי יודע מה.

עוזר? מסביר?

הכמויות אצלי הן שלב ב'. קודם כל תיספתי בהמון חלבון. עכשיו, אחרי שאני חושבת שאולי זה היה קשור (זה עדיין לא חד משמעי אבל כרגע לא מתאים לי לנפות משתנים), אני בודקת כמה חלבון אני באמת צריכה ומורידה לאט לאט כי לא מתאים לי לאכול כל כך הרבה בעלי חיים מכל מיני סיבות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דנה, לא כתבת אם את עושה פעילות גופנית. אם לא אז אולי זה נעשה חשוב יותר בגיל המעבר?

דנה
האם מישהי מכירה חומרים על זה?
ממליצה מאד על הספר של סוזן ויד בנושא גיל המעבר. לא כולו מתמקד בתזונה אבל הרבה ממנו.

שליחה על ידי דנה* » 30 יולי 2016, 00:15

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בימים משובשים בגלל נסיעה.
צלצול - תודה על ההסבר. מה שמענין זה שהכל קרה פתאום. בתקופה קצרה של חודשים בודדים. מה, כך פתאום תזונה שעובדת מעולה מפסיקה לעבוד טוב? ובלי שום סממנים נוספים שמשהו השתנה?
וכן -פעילות גופני בהחלט נחוצה לי. אבל, שוב, מה חדש?
מצרה - תודה על ההפניה. אחפש את הספר.

הכל קרה פתאום. בתקופה קצרה של חודשים בודדים. מה, כך פתאום תזונה שעובדת מעולה מפסיקה לעבוד טוב?
בהחלט יכול לקרות.
וגם, יכול להיות שזה בעצם הצטבר לאט לאט אבל רק אחרי כמה חודשים פתאום ראית את זה.
או, שאולי לא שמת לב ובפועל התזונה שלך בחודשים האחרונים קצת אחרת, והגוף לא מחבב את הקצת הזה.
אני לא בטוחה שזה ממש משנה. משנה מה שקורה כאן ועכשיו, והגוף נתן לך סימן קטן שמשהו השתנה. עוד לא ברור מה, אבל משהו.

את במקרה נמצאת תחת יותר לחץ לאחרונה? אולי ישנה פחות טוב או בעומס רגשי?

מה חדש?
לפעמים מה שישן פשוט דורש תשומת לב אמיתית כי דברים דברים אחרים השתנו.
לפני זה לא היה דחוף לזוז, והמערכת תיפקדה מצוין גם בלי זה, וכעת היא מסמנת לך שהיא לא מסכימה יותר.

אני מוצאת שבערך מגיל 25, כל ארבע שנים יש אצלי איזו קפיצה כלפי מטה, אפילו בלי קשר להריונות והלידות.
בקפיצה מטה אני מתכוונת לכך שדברים שידעתי שאינם מדויקים לי כבר לא עובדים יותר בצורה הזו, הלא מדויקת. ואם אני לא מדייקת אותם אני משלמת מחיר.
לפעמים זו התזונה, לפעמים התנועה, לפעמים המצב הרגשי.
לעומת זאת, אם אני כן מסכימה לדייק את מה שמבקש תשומת לב, אני מרוויחה בענק ומקבלת בבת אחת איכות חיים ממש מדהימה.
לא תמיד אני מצליחה להפנים את זה לתוך החיים שלי באופן מתמשך, אבל אני לומדת מזה לפחות מה נדרש. נוצרת לי בחירה מאוד מודעת איך לחיות.

שליחה על ידי דנה* » 30 יולי 2016, 17:58

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עד עכשיו לא שמתי לב לקפיצות מטה, אם כי מה שאת מתארת נשמע הגיוני. איכשהו זה תפס אותי לא מוכנה. היה נדמה לי שמצאתי איזון טוב שמתאים לי מבחינת תזונה ולחצים.
אני מרגישה עכשיו שהגוף שלי אומר לי משהו שאני מתקשה להבין. מסביבי יש חברות שטוענות שכך זה בגילאים הללו. אבל אותי זה מאוד מבאס הגישה הזו. מה גם שחברות אחרות נשארו רזות וספורטיביות גם עשור מעל.

חברות אחרות נשארו רזות וספורטיביות גם עשור מעל.
זה מאוד אישי. בטח יש אחרות שהתהליכים הללו החלו אצלן הרבה לפנייך.
אני מרגישה עכשיו שהגוף שלי אומר לי משהו שאני מתקשה להבין.

היה נדמה לי שמצאתי איזון טוב שמתאים לי מבחינת תזונה ולחצים.
אני לא חושבת שזה נדמה לך. זה כנראה באמת היה ככה לתקופה, אולי אפילו ארוכה מאוד.
אולי משהו השתנה ופשוט צריך לעבור מחדש את תהליך ההתאמה ומציאת האיזון.

אותי זה מאוד מבאס הגישה הזו.
כמוני כמוך. אני אישית לא מסכימה לקבל דברים כאלה.
אם אני מקבלת אותם זה כי אני מבינה שכנראה פעלתי לא נכון הרבה זמן, כשעוד יכולתי, וכעת נוצר איזה שיבוש שאני כבר לא יכולה לתקן. ואז נשאר רק לקבל. יש לי כבר כמה וכמה כאלה.
אבל משהו חדש שרק התחיל, ושאפשר עוד לבדוק איך לסובב אותו למקום נוח יותר - אין סיבה לקבל אם הוא מפריע לך.

אני מרגישה עכשיו שהגוף שלי אומר לי משהו שאני מתקשה להבין.
כאן יש שני דברים לפחות שאת יכולה לעשות, אם לא מתחשק לך לעשות יומני אכילה או להתחיל לשחק עם התזונה.
שלב ראשון - לקבל באהבה את חוסר ההבנה הזה. להתחיל ליצור דיאלוג פנימי שבו את מבינה שאינך מבינה, וזה בסדר.
שלב שני - לחפש דרכים אלטרנטיביות להבין.
הנה דוגמה - חפשי את האזור בגוף שלך שאת לא מבינה. זה יכול להיות המוקד של ההשמנה הזו או כל מקום אחר שלדעתך מבקש אולי תשומת לב.
ואז שאלי אותו ישירות (שזה כמובן, בעצם, לשאול את עצמך, את מעמקייך) - מי אתה? מהיכן באת? מה אתה צריך?
שאלות סקרניות מהסוג הזה.
ולראות מה עולה בך כתשובות ראשוניות ולכתוב את זה.
לקחת כמה נשימות עמוקות, לוודא שהגוף רפוי - ושוב. עוד סיבוב. ולכתוב.
ואולי... עוד אחד.

אחר כך לחזור לקרוא מה שכתבת ולבדוק מה את מבינה מזה. מה יכול להיות כיוון שמתחבר לך. מה יכול לגזור פעולה חקרנית שעשויה להועיל.

הרעיון של הדבר הזה הוא שאת מתחילה לנהל עם עצמך דיאלוג כן, ועמוק (בגלל החזרות שלו, הוא חושף עוד שכבה ועוד שכבה). ולפעמים מקבלים ככה הצצה לאיזה בפנוכו מועיל.

שליחה על ידי דנה* » 30 יולי 2016, 22:43

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה צלצול. אני באמת אנסה את השאלות הסקרניות.

בהצלחה, דנה.
אם יהיה לך חשק לשתף אז אני מאוד סקרנית.
אם לא מתאים לך כאן וכן מתאים במייל - אז אני סקרנית גם שם

אבל באמת לא חובה. פשוט סיפורים כאלה מרתקים אותי.

רציתי לספר שבדיוק היום החלטתי להכין לי יומן "מסע" כזה. די המצאתי לעצמי אותו.
אז אחרי 5 ימים יש תובנות ראשונות ואיתן באות שאלות אליכן, נשים יקרות.
אני אוכלת פחות מדי חלבונים (ואני אוכלת גם בשרי) ובערך רבע עד שליש מכמות הסידן המומלצת לנשים בגילי (לפחות לפי אתרים רפואים, אלטרנטיבים ודיאטיקנים).
לגבי חלבונים, אני כנראה אגדיל את כמות הביצים, הבשר והקיטניות עוד יותר מהיום. יש עוד רעיונות?
לגבי סידן אני בבעיה כי לא אוכלת מוצרי חלב לבנים וגם לא דגים ומאכלי ים וגם לא סויה. אני תוהה אם לקחת תוסף סידן ואם כן- על מה אתן ממליצות?

נקודת אור: אני מקבלת מספיק מגנזיום וסיבים תזונתיים מהאוכל. מה שאומר שאני אוריד את הרובריקות האלו ואשים משהו אחר למעקב (ברזל? אבץ? ויטמין D?).

איזה דף מעניין מדי! הלך לי כל היום בגללו...

(הלך לי כל היום בגללי. פשוט לא רציתי לעשות כלום...)

פלונית שמעלי: סידן - נדמה ל ישיש הרבה בטחינה.

שתיכן נשים רזות. האם זה הופך אתכן ללא מסוגלות להבין את החוויה של נשים שמנות? אני מעדיפה לחשוב שלא.
מיכל, אני אישית חושבת שהרזון של יהוא מכשלה אמיתית בלהבין את החווייה שלנשים שמנות.
מצד שני, אני מקווה שההתמכרות שהיתה לי לסוכר, בילדות ובתיכון ובשנות העשרים, נותנת לי כמה כלים להבין לפחות חלק מהחווייה של אנשים אחרים, שהם גם שמנים.

פעילות גופני בהחלט נחוצה לי. אבל, שוב, מה חדש?
מהזוית שלי, אני בדיוק חטפתי משהו בגב.
לא ברור לי לגמרי מה זה, אבל בטוח שעד עכשיו הגב שלי היה אחלה. ופתאום הוא לא.
אז אולי הוא לא היה אחלה, אבל עד עכשיו הוא איכשהו-הסתדר, ופתאום משהו חצה את הנקודה הקריטית, וכבר אי אפשר איכשהו-להסתדר.

ורוצה גם להגיב למשהו במעלה הדף - נדמה לי אישה במסע שאלה על חוויות של "אני חייבת לזוז עכשיו", "אני רעבה לתנועה".
אצלי זה בהחלט ככה. בצבא - כשעברתי לבסיס פתוח ונסעתי כל יום שעתיים לכל כיוון באוטובוס - פלוס הישיבה במשרד - כעבור חודשים ספורים התחלתי להתשתגע ממחזור בתנועה, והרגליים שלי התחילו לכאוב, פיזית, להיות מתוחות ומתוסכלות מזה שהן לא זזות.

גם עכשיו זה ככה, במידה מסוימת, אבל בגלל לחצי החיים, עכשיו אני זקוקה ליותר תנועה, במאפיינים יותר ספציפיים, ופחות קל לי לפרגן אותה לעצמי. לפחות זה מה שאני מרגישה כעת.

רוצה לכתוב משהו אישי, על החיוניות שלי. לא קשור בכלל לתזונה:
בזמן האחרון אני פחות חיונית. קצת איבדתי כיוון... , קניתי כרטיס נסיעה לישראל, איבדתי עבודה שהוצעה לי בגלל הנסיעה הזאת (שאינני מסוגלת לוותר עליה, וייקוב הדין את ההר), הפסקתי לחפש עבודה, מה שגורם לי להרגיש ממש אבדן כיוון, ודווקא כן יש לי פריצת דרך כי בי"ס באזור שלי הזמין אותי להשתתף אתם בפרויקט, וליישם שם את הרעיונות של הפרוייקט שלי. שזה נפלא, אבל כרגע שום דבר לא קורה עם זה, מצד אחד, ומצד שני אני עכשיו צריכה לארגן לעצמי ביטוח מקצועי שיכסה את המעורבות שלי שם, שזה מעלה לי את לחץ הדם באופן ניכר, והיום הייתי אמורה להתיישב ליד המחשב ולכתוב סופסוף אימייל לחברת הביטוח שיסביר את הפרוייקט, כדי שהם יוכלו להחליט שהם מכסים לי את זה, ובמקום זה פתחתי באופן (שזה לא נורא בפני עצמו) ונכנסתי לדף הזה ונשארתי שם, על השעון: יותר משעתיים וחצי.

ועכשיו אני הכי לא חיונית שאפשר.
וכואב לי הראש, קלות (כאב קצת גם קודם)
וכואב לי הגב קלות (כאב גם קודם)
והאימייל עוד לא נכתב, ושום דבר אחר עוד לא נעשה.
וכבר 12:30 בצהריים, והיום בתכלס כמעט נגמר - ודבר עוד לא נעשה.

אוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ומצד שני...
אני מנסה להביט על עצמי מהצב, ולחמול קצת (במובן הטוב של המילה), ולהזכיר לעצמי שככה זה כשמתמודדים עם משהו מפחיד-באמת (הביטוח), ושכבר חושדים ושנים שלא איבדתי את עצמי כל כך ככה מול האינטרנט. ושזו נפילה רגעית. ולנשום עמוק, ולצאת החוצה, ולעשות קצת מכל דבר, והיום יהיה טוב, ומחר עוד יותר.

ומחרתיים הכי טוב, כי אז אני לוקחת סופסוף את הילדון לטיפול שיניים (חמש סתימות, גוועלד, בהרדמה מלאה), ובשאיפה נפטרת מכל האפיזודה העגומה הזאת, ופותחת דף חדש עם היגיינת פה טובה (מאוד) ותזונת-שיניים סבירה עד טובה, ובשאיפה לא יהיו עוד חורים בשלוש-ארבע שנים הקרובות.
כבר מתה להיות מאחורי כל זה.

<החיים מקווצ'צ'ים אותי. פשוט מרגישה שהחיים מקווצ'צ'ים אותי ומועכים אותי כרגע. כנראה ש[גם] בגלל זה הגב שלי סובל>
<ולמה עוד הוא סובל? כנראה בגלל שהבטן שלי חלשה מאוד ולא מחזיקה את הגו>

אני אוכלת פחות מדי חלבונים.
רק מעירה שלמרות שאין לי שום התנגדות לתיגבור חלבון, ברמה הפיזיולוגית יש שם משהו קצת טריקי.
בכל דבר כמעט יש חלבון. לפעמים הוא מופיע בצורה שלמה (כמו בבשר), לפעמים בצורה חסרה (כמו בקטניות) ולפעמים כחומצות אמינו שהן אבני הבניין של חלבונים (כמו בעלים ירוקים).
הסיכוי של מישהו בעולמנו להיות עם מחסור אמיתי בחלבון הוא ממש ממש קלוש, כמעט לא משנה מה אוכלים. זה לא משהו שאני אומרת זה משהו שאומרות הוועדות הכי נחשבות שעוסקות בנושא.
לצד זה, יש קבוצות מוגדרות, וגם אנשים בודדים, שירוויחו הרבה מתיסוף משמעותי של החלבון שלהם. יש לזה כל מיני סיבות שקשורות לספיגה ופירוק ועיכול שאני כרגע לא יכולה להיכנס אליהן.
מה שרציתי להגיד בעיקר זה שכנראה חלבון לא חסר בהשוואה למדדים המקובלים אם סופרים את כל המקורות שלו בתזונה, אבל שלפעמים נדרשת שם עלייה משמעותית ביחס למדד המקובל.

לגבי הסידן, יש מקורות צמחיים מעולים, אבל עם קאץ':
קבוצה אחת כוללת את בעלי הסידן - בעיקר עלים ירוקים (ממש כולם!) וכל הירקות העליים כמו כרוב, ארטישוק, ברוקולי וכדומה. טונות סידן, ואפשר לשלב אותם בשייק ירוק, בבישול ובכל דבר אחר.
קבוצה שנייה כוללת מזונות שיש בהם הרבה סידן אבל לצדם גם חומרים שמעכבים ספיגה של סידן. ביניהם תוכלי למצוא את כל מה שהוא גרעין - דגנים מלאים, קטניות ואגוזים. במפתיע - גם תרד הוא כזה. יש המון סוגים של תרד ולא בטוח שבכולם האיזון הזה דומה אבל שווה לחשוב על זה.
ההמלצה המקובלת היא לאכול גם אותם, למרות שצריך לחשב אחרת את כמות הסידן שאת מקבלת מהם בפועל, ושהיא פחותה מזו שרשומה בטבלאות שלהם. בחשבון סופי נשאר לך מהם ברווח, לא בהפסד.

אני תוהה אם לקחת תוסף סידן
לי אישית קשה להמליץ על תוספים כאלה אבל אני אהיה כנה ואומר שבמקצוע שלי זו נחשבת לרשלנות לא להציע ואפילו חובה לעודד.
מצטערת שכרגע אין לי זמן להסביר את ההתנגדות שלי לתוספים. אולי פעם אחרת.
אני ממליצה על תיסוף התזונה בצורה משמעותית, על דאגה לויטמין די מהשמש מאחר שיש המאזנים שלהם בגוף כרוכים מאוד אחד בשני (חשיפה של 20 דקות ביום, כמה שיותר חלקי גוף, בלי קרם הגנה ובלי להתקלח אחר כך עם סבון), ובדיקת דם אחרי שלושה חודשים כאלה לבדוק איך זה משפיע.

אשים משהו אחר למעקב (ברזל? אבץ? ויטמין D?).
עשית בדיקת דם שמראה שכדאי לתת שם תשומת לב?

תמרוש, קבלי גלים גלים גלים של אמפטיה.
ממש טונות ממנה.
וגם - אני עדיין ממשיכה להיזכר בך ולחשוב עליך כל יום כשאני יוצאת לטיול שלי. אז את ממש בלבי באופן קבוע.

לפעמים מה שישן פשוט דורש תשומת לב אמיתית כי דברים אחרים השתנו.
נכון כל כך.
ה tolerance שלנו יורד עם השנים. והחיים דורשים יותר דיוק כדי להרגיש מעולה. דברים שבגיל צעיר יותר עברו דרכי בלי להשיר סימן, עכשיו משאירים גם משאירים.
לא בתזונה רק. בהרבה תחומים.
מצד אחד זה מצער קצת, מצד שני עוזר להכיר ולכבד את העצמנו הספציפי ולהתיחס אליו יפה.

מצ'רה, מזדהה מאוד.
ואני מחליפה אצלי את המילה סבילות במילה רגישות.
הרגישות שלי למה שלא מדויק מאוד מאוד עלתה. זה לא רק שהגוף מגיב לזה פחות טוב, או לא טוב, אלא זו גם האפשרות שלי לדעת את זה ממש מוקדם.
אני כבר לא צריכה לחכות לעלות שני קילו בזמן קצר כדי לדעת שמשהו מנפח אותי מנוזלים. אני מרגישה את זה כבר בסוף הארוחה.
אני לא צריכה לחכות להרגשה רעה אחרי שאני אוכלת הרבה שוקולד. אני מרגישה עוד בעודי לועסת את החלק המופרז.
אני לא צריכה לחכות לכבדות של לחם. אני מרגישה אותה עוד לפני שאני מתחילה ללעוס אותו

ואני גם מרגישה היטב היטב מה אני אמורה לאכול באותו רגע, בין אם מצרך המזון הזה נגיש לי או לא.

כל אלו לא היו שם לפני עשור, וחלקם גם לא לפני כמה שנים.
באופן אישי, זה בעיקר משמח אותי. כי אני מעריכה שמה שלא מתאים היום לא ממש התאים גם פעם, רק שלא שמתי לב לזה. הרגישות הגבוהה נעימה לי.

פחות נעימות לי תופעות הורמונליות שמצטברות לאט לאט לאט, עם השנים, ושהרגישות שלי גורמת לי לראות אותן בבהירות גדולה. יש לי הרבה פחות כלים ברורים (כאלה עם קשר סיבה-תוצאה קל להבנה ויישום) בשביל לקדם שם משהו. זה יותר ניסוי וטעייה, ועד שאני אבין המצב כבר ישתנה

אני חושבת שהליבה שם היא בעיקר תנועה אבל עוד לא ברור לי בדיוק איזו וכמה ומתי.

מנסה להשתמש באלסטיות הנפשית כדי לפצות על הפלסטיות הגופנית

מקסים ביותר!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמרוש - מאחלת ומייחלת שתעברי את משוכת ה-red tape ושדברים יסתדרו. איך אמרה חברתי המופלאה מ. על הכנת ארוחה רבת מנות ורבת משתתפים? שום דבר לא מוכן, ואז פתאום הכל מוכן.

השמחה-שבגיל אצלי מתבטאת בין היתר בסוללה חברתית שמתרוקנת הרבה יותר מהר מפעם. לא חדש לי שאני חייבת זמן טעינה לבד, בשקט או עם מוסיקה שאני בחרתי. חדש לי הצורך המתגבר בשגרה. בחודשיים האחרונים הכל התהפך בגלל מעבר דירה שעדיין לא הושלם לגמרי. מצאנו את הבית בקלות ובמקרה, בדיוק את הבית שרציתי וחלמתי עליו. תהליך הקנייה היה מורט עצבים בגלל טרטרת בנקים - נודע לנו שהקנייה סגורה כמה שעות לפני שכל העסקה היתה פוקעת, מה שהתיש ובלבל אותי לחלוטין. לא היה לנו הרבה זמן לארגן, לזרוק ולארוז לפני ההעברה, והבית הקודם שגם כך לא היה גדול התמלא ארגזים וחפצים שהיו תקועים בארונות וצפו על פני השטח. ידענו שהבית הקודם הוא לא ה-forever home שלנו והיה נוח לא לקבל החלטות לגבי חפצים ״כי בבית הבא כבר יהיה לנו מקום״. אנחנו בבית הבא, עם משמעותית יותר מקום מהבית הקודם, ואנחנו רק זורקים וזורקים (כן, אנחנו. אפילו אישי האגרן זורק בשיטתיות). בבית החדש לא הכל מצא עדיין את מקומו, וכל יום הבית משנה צורה. אנחנו מבלים הרבה יותר מדי זמן בחנויות להצטיידות לבית, ואני מותשת. מותשת מהשיטוטים, רווייה מהחלטות אינסופיות אם להשאיר או לזרוק, היכן לשים ואיך לארגן. חברות באות לראות את הבית, אני מחפשת רהיטים יד-שנייה וצריכה לתקשר המוכרים ולהגיע למקומות שאני לא מכירה, ואני שוכחת כל פעם מחדש היכן הסירים ומחפשת אותם בארון שבו הם היו בבית הקודם. אתמול ביליתי כמה שעות נפלאות לבד, בבית הקודם. קרצפתי את המטבח, שמעתי עידן רייכל בלופ, דיברתי עם חברה שהתקשרה, והרגשתי שאני קצת נטענת מחדש. חסר לי זמן בית רגוע, בלי לארגן ובלי לקבל החלטות על וילונות או כונניות או מה נשתול בערוגה שמתחת לחלון בסלון. חסרה לי השגרה של להושיט יד ולהכין ארוחה בלי לחשוב יותר מדי. בתוך כל זה השגתי מדרגה מקצועית בעבודה שעבדתי עליה לא מעט, כולם הקיפו אותי בהתרגשות וברכות ואיחולים, ולי זה היה פשוט יותר מדי. בתקופות של יותר מדי שגרה אני שמחה למפגשים חברתיים, טיולים ושיטוטים, כרגע אני מנכסת לעצמי זמן שקט בכוח, ומחכה בסבלנות שהשגרה תחזור. עם כל שנה הסבילות שלי לאינטנסיביות יורדת, ושבוע כמו זה האחרון, שבו כל יום היה לי איזה אירוע או אירוח אחרי העבודה, הוריד אותי לקרשים.

אמא אינקובטור - יש מחשבים שמדברים עברית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נוודית - כמה יפה! אני מאוד מזדהה עם מה שאת מתארת בניסוח המקסים הזה: אלסטיות נפשית שמאזנת את הפלסטיות הגופנית (:

מזדהה מאוד עם כל מה שנכתב פה, גם אישית וגם כי אני רואה בדיוק את זה על חברות מבוגרות יותר.

_בכל דבר כמעט יש חלבון. לפעמים הוא מופיע בצורה שלמה (כמו בבשר), לפעמים בצורה חסרה (כמו בקטניות) ולפעמים כחומצות אמינו שהן אבני הבניין של חלבונים (כמו בעלים ירוקים).
הסיכוי של מישהו בעולמנו להיות עם מחסור אמיתי בחלבון הוא ממש ממש קלוש,_
אני סופרת כל גרם של ירק וקיטניה ואגוז ועלה, כך שאני יודעת שאני אוכלת מעט מדי חלבונים. אני בוחרת להעשיר את התפריט עם מזונות עתירי חלבון ולשים לב אם יש הקלה בכמה תסמינים שאני חווה בשנה האחרונה. שמתי לב שכמות האוכל, בנפח, שאני אוכלת היא די קטנה בכל ארוחה (בעיות בקיבה? בשיניים?) כך שאני לא יכולה להתיישב על קערת סלט. שייק ירוק הוא רעיון טוב. אני לא אוהבת אבל הוא עונה על הדרישות.
לגבי הסידן, יש מקורות צמחיים מעולים, אבל עם קאץ':
כן, שמתי לב. אני לא באמת הולכת לבדוק את אחוז הספיגה אבל בהינתן המזון הרגיל שאני אוכלת (לא מלא) ובגיוון המקורות הצמחיים שלי, אני פחות דואגת.
החלטתי להוסיף יותר גבינה צהובה וקיטניות לתפריט. זה עדיין לא יספיק. אני גם לא אוהבת תוספים ולא נוגעת בזה אבל כנראה שאצטרך. יש המלצה לסוג טוב של תוסף?
עשית בדיקת דם שמראה שכדאי לתת שם תשומת לב?
ויטמין D נמצא אצלי בחוסר גדול על אף שרוב היום אני בחוץ (בצל) וחלק קטן בשמש.
יש לי בעיה של כיווצי שרירים לא רצוניים (במיוחד בלילה) אבל ראיתי שהמגנזיום בסדר אצלי. יש עוד סיבות לכך, בהתחשב שהפעילות הגופנית שלי היא די נמוכה (ולא מתכוונת לשנות את זה כרגע)?

שייק ירוק הוא רעיון טוב. אני לא אוהבת אבל הוא עונה על הדרישות.
שייק ירוק הוא שם כולל לאינסוף אפשרויות של מרקמים וטעמים.
אולי תשחקי עם זה קצת לבדוק אם משהו מהן כן מדבר אליך?
אני אישית לא הייתי אוכלת לאורך זמן משהו שאני לא אוהבת רק בשביל לתקן משהו פיזי.

יותר גבינה צהובה
גבינה צהובה היא מוצר מעובד מאוד, ואני מעריכה (בלי לדעת, שימי לב) שחלק מהסידן בה הוא מוסף. אולי את יכולה להרשות לעצמך גבינות טובות יותר, מעובדות פחות ומן הסתם עם יותר סידן שמגיע באופן טבעי?

רוב היום אני בחוץ (בצל) וחלק קטן בשמש.
מכירה את הכללים לחשיפה לשמש בהקשר הזה?
כתבתי לך למעלה גם
חשיפה של 20 דקות ביום, כמה שיותר חלקי גוף, בלי קרם הגנה ובלי להתקלח אחר כך עם סבון

ויטמין די, מגנזיום וסידן - כולם קשורים מאוד מאוד. זה שאחד מהם במצב טוב זו ברכה, אבל לא יספיק לך. חוסר באחד ישפיע על הפעולה של האחרים. אלו לא מערכות נפרדות אלא כאלה שמזינות אחת את השנייה.
ממליצה מאוד לקרוא קצת חומרים, אפילו ברמת הויקיפדיה, כדי להבין איך המערכת הזו עובדת.

לגבי תוסף - אני ממליצה בחום להתייחס לתוספים כמו אל כל תרופת מרשם. כלומר - לחפש בעלת מקצוע טובה שבאמת מבינה בזה ולבוא אליה לאיבחון והתאמה וגם מעקב. באופן אישי לא הייתי לוקחת תוסף ככה מהמדף רק כי בדיקה מראה שחסר לי. מתן תוספים זו אומנות, וכאשר זה נעשה נכון ובמעקב זה נראה אחרת.

רק בריאות...

ממליצה מאוד לקרוא קצת חומרים, אפילו ברמת הויקיפדיה, כדי להבין איך המערכת הזו עובדת.
מילא ויקיפדיה, אני מקפידה לצמצם את החיפוש בגוגל לשנה האחרונה כי ההבדלים בין המחקרים המדעים הישנים לחדשים הם מדהימים.
למשל, מהשנה האחרונה, מצאו שדרישות הסידן האמריקאיות (והישראליות בהתאמה) הן מוגזמות מאד מאד, 1200 מ"ג ליום. אצל האירופאים רק 700 מ"ג ועכשיו בכלל חושבים שלתורשה יש השפעה מכריעה של 70% על אוסטואופורוזיס (שזו הבעיה ממנה אני יראה בעקבות סבתי ואמי ז"ל).
אני מקפידה לעשות תרגילי עומס על הרגליים והאגן ויש לי גם משקל גבוה אז אולי זה קצת לטובתי.
טוב, אמשיך במעקב בינתיים. התחושות הגופניות השתפרו בשבוע הזה והכי כיף- אני בתשומת לב לעצמי. היום היתה לי צרבת אחרי עוגת גבינה (ביתית) וכמה אגוזי קשיו העבירו את זה. מעניין.

והמון תודה גוגוס.
לגבי ויטמין D בשמש, אני מכירה את זה. כבר לפני כמה וכמה שנים רופא המשפחה המליץ לי בדיוק על זה. משום מה זה לא עוזר. כאילו הגוף שלי מסרב לקלוט אותו. מצד שני, הבדיקה האחרונה נעשתה לפני חודשיים, ביציאה מהחורף, אז נראה מה יהיה בבדיקה הבאה.

דרישות הסידן האמריקאיות (והישראליות בהתאמה) הן מוגזמות מאד מאד, 1200 מ"ג ליום
אני אשאיר לך לנחש למה זה קורה...
או לתהות מי מרוויח מזה...

אגב, ומשום שאני בדיוק בדיוק חוקרת את זה עכשיו, המצב הזה של הגזמות אמריקאיות נכון לעוד הרבה מיקרונוטריינטים.
אני ממליצה לך לעבוד עם 20Requirements]זה Revised[/po]%20Nov%202015.pdf (מה שאת מחפשת נמצא יחסית למטה במסמך הזה), אבל לשים לב שיש בו כמה דברים חסרים, שאותם את יכולה למצוא באתר הזה (פשוט להכניס למעלה את השם של הויטמין וזה יפנה אותך למידע הרלבנטי, בעיקר לגבי הויטמינים שמסיסים בשומן).

התחושות הגופניות השתפרו בשבוע הזה והכי כיף - אני בתשומת לב לעצמי. היום היתה לי צרבת אחרי עוגת גבינה (ביתית) וכמה אגוזי קשיו העבירו את זה. מעניין.
אני מתה על חוויות כאלה. יכולה להקשיב לזה כל היום ממש

<אבל צר לי על הצרבת>

משום מה זה לא עוזר
לספיגה של ויטמין די מהשמש יש פקטור של גיל. באופן אישי זה תמיד מזכיר לי שאנחנו פשוט לא אמורים לחיות כל כך הרבה

באופן אישי זה תמיד מזכיר לי שאנחנו פשוט לא אמורים לחיות כל כך הרבה.
לגמרי! הילדים שלי כבר גדולים וממש לא יקרה כלום אם לא אהיה. סתם נחמד לי לשחק עם עצמי ובמיוחד לחסוך כאבים מיותרים.
_אני אשאיר לך לנחש למה זה קורה...
או לתהות מי מרוויח מזה..._
אה, ברור... אבל בכל זאת, כמות הסידן שאני מכניסה לגוף הוא ממש מגוחך. בימים ממש מושקעים, אולי 400 מ"ג. אם אני לא שמה לב זה יכול לרדת בקלות מתחת ל-300 מ"ג וה עוד אחרי שאני מחשבת גם את הסידן בכל כוסות המים שלי. ואם אני גם לא סופגת את הרוב אז בכלל פקקטה. אמא שלי היתה אוכלת המון מוצרי חלב וגם לקחה תוסף סידן במשך המון שנים. היא סבלה מהתחוררות העצם אבל לא שברה את האגן אף פעם, רק סבלה מכאבים (אפילו שנפלה המון בזיקנתה). אני תוהה אם מוצרי החלב עצרו את ההתדרדרות או שבכל מקרה זה היה קצב איבוד העצם שלה.

שאלה אחרת, על בעיות פרקים. קראתי שבישול ארוך של מרק עצמות משחרר חומרים מהעצם למרק שעוזרים לבנות מחדש את הקולגן (או משהו כזה). מוכר למישהי?

פלונית, בדיוק נתקלתי במשהו שעשוי לעניין אותך (אם טרם נתקלת בו בעצמך) עוסק אומנם בתזונה טבעונית או צמחונית, אבל הרבה מידע שם בנוגע לסידן מועיל ומעניין וממה שידוע לי מחומרים אחרים הוא ברמה סבירה ומעלה. לא כל מה שמוצג כעובדה הוא באמת כזה, אבל קרוב.

בשורה התחתונה חשבתי עליך בגלל האפשרות שאת באמת צריכה הרבה פחות סידן מהמומלץ והם מסבירים איך זה ייתכן.
יש שם גם טבלה מועילה על אחוזי ספיגה לפי מזונות.

קראתי שבישול ארוך של מרק עצמות משחרר חומרים מהעצם למרק שעוזרים לבנות מחדש את הקולגן (או משהו כזה). מוכר למישהי?
אני התעסקתי לא מזמן עם מרק עצמות ולכן יצאתי לחקור אותו. בדקתי חומרים רבים והגעתי למסקנה שזה אחד המזונות עם הכי הרבה סיפורי סבתא שנתקלתי בו אי פעם.
זה כמובן לא אומר שהם לא נכונים, רק שממש אף אחד מהם לא מוכח מדעית או בדרך סבירה אחרת, לפחות לא בחומרים שבתוכם אני חיפשתי (ויש לי נגישות למאגרי מידע מקצועיים, זה לא סתם חיפוש גוגל).
אני ממש לא נגד, ועדיין יש לי קופסאות קטנות במקפיא שאני זורקת לשייק הירוק, אבל אני לא חושבת שזה כזה גליק כמו שעושים מזה.
אותי לא ממש מעניין מה אכלו אבותינו בדרך כלל ומעולם לא חשבתי שזה אמור להשליך על התזונה שלי, בעודי חיה בעולם כה שונה, כך שאני נשארת עם סימן שאלה גדול על הרעש סביב המרק הזה.

אמא שלי היתה אוכלת המון מוצרי חלב
בחלב אין כל כך הרבה סידן, רק שליש ממנו נספג, ובפועל כמעט כל מוצרי החלב מקבלים תיסוף חיצוני של סידן בדיוק בגלל זה.
לדעתי, בהשוואה למקורות אחרים, החלב הוא די נחות. כלומר - החלב של הסופר. לא יודעת איך נראים הנתונים של חלב אמיתי שלא עבר פירוק והנדסה מחדש אחרי שנחלב מפרות שלא ראו מרעה בחייהן.

ממש מדהים שאנחנו מדברות על זה. זה בדיוק החלק שאני כותבת, ממש במקביל לכתיבה כאן, בעבודת הסיום שלי בקורס על מיקרונטריינטים. משעשע אותי מאוד.
אני אספר לך אם אגלה עוד משהו מעניין

_ממש מדהים שאנחנו מדברות על זה. זה בדיוק החלק שאני כותבת, ממש במקביל לכתיבה כאן, בעבודת הסיום שלי בקורס על מיקרונטריינטים. משעשע אותי מאוד.
אני אספר לך אם אגלה עוד משהו מעניין_
וואלה? ממש קטע.
בשורה התחתונה חשבתי עליך בגלל האפשרות שאת באמת צריכה הרבה פחות סידן מהמומלץ והם מסבירים איך זה ייתכן.
קראתי את הלינק עכשיו. חלק עושה לי שכל וחלק לא וגם לא ברור על סמך מה היא כותבת את זה. מה שכן, מישהי כתבה בתגובות לבדוק תת פעילות של בלוטת התריס וזה הזכיר לי שלפני כמה שנים היו אצלי בבדיקות אינדיקטורים לכך. בכל מקרה, אין לי כוונה להיכנס למטריקס של בדיקות>תרופות>תופעות לוואי>תרופות לתופעות לוואי וכן הלאה.
יש שם גם טבלה מועילה על אחוזי ספיגה לפי מזונות.
חלק מהמזונות שם אני לא אוכלת ולא מתכוונת לאכול: סויה, חלב סויה, סייטן, טופו.
חלק אחר אני אוכלת לפי תקופות. למשל, בחורף הרבה ברוקולי כי אני מגדלת אורגני בגינה (וגם כרובית וחסה). ברוקולי סנפרוסט פשוט יקר מדי וגם לא אוהבת ירקות חורף בקיץ.
טחינה דווקא מכינה הרבה, לא טחינה מלאה כי היא לא טעימה לי, עם שום ופטרוזילה קצוצים אז זאת נקודה טובה.
קיטניות אוכלים אצלנו הרבה. שעועית, חומוס, עדשים כתומות וירוקות ואפונה (קפואה המון, יבשה פחות).

אוכל מעובד כמעט לא נכנס הביתה. עכשיו התחלתי עם גבינה צהובה כי אותה אני יכולה לאכול (גם לא אושר גדול, פרוסה דקה ביום).
אני מנסה להגביר את אכילת הביצים לפעם ביום וגם את אכילת הבשר (קודם היה פעמיים בשבוע).
אני התעסקתי לא מזמן עם מרק עצמות ולכן יצאתי לחקור אותו.
בגלל שיש לי כאבי פרקים אז אני אכין ואשתה במשך חודש-חודשיים ואבדוק אם יש הקלה. גם לך יש כאבי פרקים לבדוק על עצמך?

שיהיה לך בתאבון רב.
גם לי קשה להמליץ על מסלול הבדיקות, למרות שלפעמים מגיע הרגע שבו זה בדיוק הדבר הנכון לעשות. אותי אישית זה מדכא.

אין לי בעיות פרקים לשמחתי, חוץ מהאגן העקום שלי, אבל את זה שום מרק לא יחזיר למקום.

אני בדקתי את הסגולות הכלליות של מרק עצמות והגעתי למסקנה שזה אוכל של עניים, מתקופות של היעדר שפע, שנוצר מההיגיון הבאמת הגיוני שלא זורקים משהו שאפשר לאכול.
מכאן ועד לניסים והנפלאות שמייחסים לו רחוקה הדרך, ושוב, רק משום שלא מצאתי שום ראייה סבירה לשום טענה בעניין הזה.
אני, בשביל לבשל משהו שעות ארוכות על הגז רק בשביל לגלות שהוא לא טעים, צריכה יותר מזה.
מה שכן טעים לי מאוד זה מח עצמות. בשביל זה אני מוכנה להתאמץ וזה דורש הרבה פחות בישול.
מאוד אשמח לשמוע על ההתנסות שלך עם זה. בהצלחה.

גוגוס, מהאגן העקום שלי ?
חיפשתי למעלה וקראתי את המעט שכתבת על זה. אני עוברת משהו דומה. אשמח לשוחח.

אני עוברת משהו דומה. אשמח לשוחח.
הי סלטית

איפה התכוונת לשוחח, פה או במקום פרטי?
בכל אופן, שניהם טובים לי אז תבחרי מה שנוח לך.

בינתיים אני מבסוטית מהניסוי המשולש שלי (השמטת אננס, ניקוי פנים בשמן קוקוס, תיגבור חלבונים). מצב העור שלי ממשיך להשתפר. סוף סוף התחלתי לקבל מחמאות. בשעה טובה באמת...
משהו בי קצת מחכה שיסתיימו שלושה חודשים ויהיה הגיוני להתחיל לסובב בחזרה חלק מהדברים כדי להבין מה באמת משפיע וכמה. אבל סבבה, שייקח עוד קצת, בעיקר כל עוד מגמת השיפור נמשכת.

משהו אחר לגמרי - אני מעבירה בפעם הראשונה סדנת שייקים ירוקים באנגליה עוד מעט.
יגיעו אנשים מכל הקשת - כאלה שנגעלים מהרעיון אבל גם נמשכים אליו, כאלה שנמשכים אבל מרגישים שאין להם ציוד, כאלה שרוצים רק לטעום ולהבין על מה הרעש, וכו' וכו'.

שואלת את מי שהיתה עשויה להגיע לסדנה כזו - מה היה מעניין אתכן? למה הייתן מצפות? עם איזה ידע או התנסות הייתן רוצות לצאת משעתיים כאלה?
אם אתן עונות (תודה מראש!) בבקשה ספרו מהו היחס הנוכחי שלכן למשקה הזה, טוב? שאבין את הבסיס לדברים.
כל דבר שיעזור לי לבנות את הדבר הזה ישמח אותי מאוד.

רק אומרת שהלב של זה זו התנסות כייפית וחוויתית. מלא צחוקים ושמחה. לא כבד, לא הרבה מלל. התנסות בפועל והנאה.

_שואלת את מי שהיתה עשויה להגיע לסדנה כזו - מה היה מעניין אתכן? למה הייתן מצפות? עם איזה ידע או התנסות הייתן רוצות לצאת משעתיים כאלה?
אם אתן עונות (תודה מראש!) בבקשה ספרו מהו היחס הנוכחי שלכן למשקה הזה, טוב? שאבין את הבסיס לדברים._

היחס שלי לשייק ירוק: אוהבת ושותה, לפעמים על בסיס יומי, לפעמים פחות.
עכשיו אני מחזירה את עצמי אחורה בזמן לתקופה שרק שמעתי על זה והסתקרנתי:
מה שהייתי רוצה שיקרה בסדנה הוא שאני אוכל לטעום כמה סוגים/סגנונות של שייקים ירוקים, למצוא לפחות אחד שמוצא חן בעיניי, ולקבל מתכון וטיפים להכנה מוצלחת.

נהדר, יעלי! מועיל מאוד, תודה רבה.
המחשבה שלי היתה ללכת מהקל אל הכבד. להכין לפחות חמישה או שישה, בדרגה הולכת ועולה של "ירוקות", ולהסביר את ההיגיון מאחורי כל שלב שמתקדמים בו (טעם/צבע/מרקם ויש עוד).

והקו שינחה את הקלילות הוא התחושה הזו שיש פה "מבחן אומץ" הומוריסטי, כך שנוכל לצחוק על עצמנו כשזה בעצם לא נראה טוב או לא מריח טעים ובכל זאת טועמים.
הניסיון שלי מראה שאנשים שטועמים בתוך אווירה כזו מגלים חיבה יותר גדולה לטעימה הראשונית כי משהו במערכת שלהם רוצה להגיד "הי, זה בעצם לא רע בכלל"
זו מניפולציה שכמעט תמיד עובדת והיא מביאה אנשים לטעימה השנייה של אותו שייק (כבר יותר מיושבת ועמוקה) בלי הסירבול הזה שמסמן את הירוק כמגעיל.

מה דעתך על זה?
כאשר הסתקרנת, גם נגעלת?

יש פה מישהי שחשבה שלהכין שייק ירוק זה קשה ונדרשת מיומנות בשביל זה? שחשוב מאוד המתכון או הכמויות?
מה היה מקל עליכן?

_מה דעתך על זה?
כאשר הסתקרנת, גם נגעלת?_

כשהסתקרנתי לא נגעלתי בכלל, ממש רק הסתקרנתי, אם כבר אולי טיפה גוריתי, אני כבר לא בדיוק זוכרת.
אבל הניסיון הראשון היה ממש קטסטרופלי, עלים סיביים עם פירות סיביים בבלנדר נחות, ואז נגעלתי למוות... לקח כשנתיים עד הניסיון הבא...

אבל הניסיון הראשון היה ממש קטסטרופלי, עלים סיביים עם פירות סיביים בבלנדר נחות, ואז נגעלתי למוות... לקח כשנתיים עד הניסיון הבא...
נקודה חשובה, תודה רבה.

למרות שיש פה משהו לא הוגן, כי אני אכין בויטמיקס, למרות שלרוב הגדול אין מכשיר שאפילו מתקרב לזה.
אני צריכה לחשוב איך לדעת בנקודה הזו, אם בכלל.

גם אני חושבת שהייתי נהנית פשוט לנסות טעמים שונים. חוץ מה"ירוקות" נראה לי נחמד לשחק גם עם פרמטרים אחרים כמו מידת המתיקות של הפירות וגם כמויות שונות של אגוזים/זרעים.
אני מכינה שייקים מדי פעם כזה, לא משהו יום יומי בכלל. גם כי זה לוקח לי יותר מדי זמן וגם כי יש בלנדר לא משהו בכלל. אף פעם לא הגעיל אותי, גם אם המרקם לא חלק, וגם אף פעם לא חשבתי שממש חשוב הכמויות או ההרכב המדויק. כשהסתקרנתי פשוט ניסיתי עם מה שהיה בבית. אבל אני חושבת שיש הרבה מאוד אנשים שכדי לנסות משהו חדש יהיה להם הרבה יותר קל לקבל הנחיות מדויקות.
לגבי הוויטמיקס, חלק מהאנשים בטח רוצים לנסות אותו גם ככה אז זה נראה לי הוגן מאוד (-: . אפשר אולי לציין שאם המרקם יוצא שונה בבית זה יכול להיות בגלל זה.

תודה רבה, טלי. ועל זה במיוחד -
מידת המתיקות של הפירות וגם כמויות שונות של אגוזים/זרעים

גוגוס, אני גם חושבת שהויטמיקס (כמשל לבלנדר טוב) זה מפתח. וקוץ :/
לי לא מפריע ירוק מאד בכלל. אבל התנסויות קודמות שהיו לי היו לא משהו בגלל המרקם. כששתיתי אצלך שייק טחון היטב זה שינה את החוויה לגמרי (לטובה כמובן, ותודה!)
אין לי רעיון איך לפתור את זה, מכיון שויטמיקס לא ממש זמין לכולם.
עכשיו במקרה יש לי בלנדר, ואין לי כל כך חשק לנסות לייצר שייק ירוק, בגלל המרקם הצפוי. טוב, גם בגלל שמשום מה יש פה מבחר מאד מצומצם של עלים ירוקים, בקושי יש חסה. ופירות אני מעדיפה פשוט לאכול כמו שהם.

כן...
אני אשמח לעוד רעיונות איך לצאת מהלופ הזה של המיכשור. אני בטוחה שזה יעלה וחשוב לי להיות מוכנה לזה היטב עם תשובה שאני באמת עומדת מאחוריה.

אז אהבתי את הכיוון שבו אני יכולה לשמוח שאני נותנת לאנשים להתנסות במכשיר מעולה. זה כיוון טוב שמתאים לרוח הכללית שלי.
אבל מה עושים עם כל המתוסכלים שחוששים לקנות כזה מכשיר יקר לפני שהם בטוחים שזה יהפוך לחלק מהחיים שלהם?

אני אישית ממש נרתעת משייקים שלא טחונים חלק לגמרי אז איך אני יכולה למכור דבר כזה הלאה בצורה חיובית?

<זה היה עונג גדול להשקות אותך, אז תודה לך!>

אני תוהה אם יש אפשרות לסנן? במסננת בינונית שזה יישאר שייק ולא מיץ, אבל עם מרקם פחות גס...
מצד שני אני תוהה אם זה היה עובד, אם בכלל הייתי טורחת, זה כבר נהיה מבצע ממש מוגזם.
הפתרון זה לגרום לויטמיקס להוריד את המחיר!

או למצוא מתחרה מספיק טוב במחיר שפוי.

מה עם כרוב בשייק? זה עובד? אני מנחשת שזה דווקא אחד היותר אתגריים בבלנדר לא מצוין. כרובים יש פה.. כדאי לי לנסות?
(כאילו שאני לא יודעת מה התשובה שלך גוגוס... חחח)

עוד רעיונות איך לצאת מהלופ הזה של המיכשור.
רעיון 1: לא מכירה את הויטמיקס, אבל אולי אם מפעילים למשך זמן קצר יותר - מקבלים מרקם דומה למה שמתקבל בבלנדר פושטי יותר?
רעיון 2: לקנות בלנדר מוט. (אולי יש לך? למרקים?) ולהדגים את ההבדלים בין התוצרים.

עוד נקודה: יש כאלה שנהנים מאוד גם ואפילו דווקא ממרקם לא חלק לחלוטין = לשלב לעיסה מדי פעם.

וגם: להסביר לאנשים, שחיתוך מקדים של הפרות ושל הירוקים לפני הכנסתם לבלנדר הזול יותר, השריה של האגוזים/ שקדים והוספת נוזלים (מים, מיץ תפוזים) הופכת את המרקם לחלק למדי גם בלי הויטמיקס. גם ריסוק ממושך מסייע, ואז צריך לזכור לערוך כמה הפסקות למניעת התחממות המנוע והשייק.
וספציפית: שילוב של אגוזי קשיו - בשונה מאגוזים אחרים - תורם להחלקת המרקם עד כדי שמנתִיוּת. וגם פרות מסוימים (מנגו!

) מועילים למטרה זו.

ובהחלט הייתי אומרת לאנשים, אחרי שציידתי במתכונים מדויקים, שכל הכיף הוא אי הצורך במתכון מדויק. נסו פעם או פעמיים ללכת על בטוח ולהכין משהו שכבר טעמתם ואהבתם, ואז תתחילו לשחק. הרי זה מעניין ומזין וגם מעשי וכלכלי לגוון!

<שותה על בסיס יומיומי בכיף!>

איזה נושא כיפי לדבר עליו!!!!
בהצלחה!

כדאי לי לנסות?
לי לא היה טעים.

אבל אולי יש לך גבעולי סלרי בהישג יד, נוודית?

אני חושבת שלא ראיתי סלרי, עלים או גבעולים.. אבל אני אבדוק שוב.
נורא התעצלתי להכין שייק בבלנדר לא מוכר ולא נראה מצוין, אבל השיחה הזו מאתגרת אותי.
אם אני אכין אני אספר

כמובן בעד שתנסי כרוב אבל כמו תפילה, גם לי היה מאוד לא טעים. ממש הרס לי את השייק.
באופן מפתיע מאוד, זה היה סופר טעים במיץ (כרוב סגול), גם בכמות גדולה יחסית לשאר המרכיבים.
נראה לי קצת משונה שאשכרה אין שום ירוקים. זה כל כך בסיסי בכל מטבח, לא? אולי יש ירוקים שאת לא מכירה והם חשודים בעינייך?

לקנות בלנדר מוט. (אולי יש לך? למרקים?) ולהדגים את ההבדלים בין התוצרים
רעיון ממש ממש טוב, כי זה כמעט לכולם יש. ושלי אפילו לא כזה תותח אז זה עוד יותר מועיל.

צודקת גם לגבי הקשיו והשרייה בכלל. אין ספק ששילובים מסוימים תורמים מאוד למרקם חלק ועדיפים בהקשר הזה על אחרים.

בכיף, שיהיה בהצלחה (-:
_אבל מה עושים עם כל המתוסכלים שחוששים לקנות כזה מכשיר יקר לפני שהם בטוחים שזה יהפוך לחלק מהחיים שלהם?

אני אישית ממש נרתעת משייקים שלא טחונים חלק לגמרי אז איך אני יכולה למכור דבר כזה הלאה בצורה חיובית?_

אני חושבת שתפילה ענתה על שתי נקודות חשובות - לא בהכרח כולם לא אוהבים מרקם פחות מחלק לגמרי ויש דרכים להפוך את השייק לחלק יותר גם בבלנדר רגיל.
אישית אני מעדיפה תמיד להכניס קודם משהו לחיי ולראות שהוא עובד באופן בסיסי, גם אם לא מושלם, ורק אחר כך לשדרג אותו עם דברים יקרים. יש כאלה שזה עובד אצלם הפוך וההצטיידות נותנת להם מוטיבציה. איך את פתרת את הדילמה של ההימור על קניית מכשיר יקר לפני שיודעים שבאמת ייעשה בו שימוש?

נראה לי קצת משונה שאשכרה אין שום ירוקים.
זה לא שממש אין... חסה יש, אבל קצת. דווקא חסות חמודות וטעימות שמגיעות מחוברת לעציץ קטן. עלים אחרים גם יש לפעמים, אבל זה כמו בית מרקחת כזה, ממש קצת, ובמחירים לא סבירים, כנראה מיובאים מאיפה שהוא.זה לא מרגיש לי סביר להכניס את זה לבלנדר זר ולעשות ניסויים

אם אני קונה, אני פשוט אוכלת בסלט

לא מצאתי את העלים המקומיים, התרד או מה שלא יהיה, כאלה שבאים בכמויות גדולות ובמחיר שפוי. בטח בשוק יש, אבל השוק רחוק. אם אהיה בסביבה אני אבדוק.

ואם אני כבר פה אשתף שקפצתי סוף סוף למים וערכתי שינוי תזונתי של ממש. הפסקתי לאכול דגנים, סוכר ומוצרי חלב. בינתיים הולך סבבה.
מה שכן, נתקלתי בתופעה מוזרה ואשמח לשמוע את דעתכן עליה - אני נוטה לא להרגיש רעבה לעיתים תכופות מספיק או שתחושת הרעב ממש עדינה ולא מציקה ואז אני לא אוכלת אם אין משהו שממש בא לי באותו רגע או אם קל לי יותר לא להפסיק את מה שאני עושה לטובת אכילה. זה לא כזה נהדר כמו שזה נשמע (-: כי זה הביא אותי כמה פעמים לחולשה גופנית וסתם הרגשה כללית רעה שעברה כשדחפתי את עצמי לאכול משהו.
ועכשיו נזכרתי שלפני כמה שנים התחלתי שינוי דומה (חוץ ממוצרי חלב) בזמן שעוד הנקתי ותוך כמה ימים זה השפיע על תפוקת החלב מאוד לרעה. בזמנו ייחסתי את הבעיה לזה שפשוט לא אכלתי מספיק, אבל לא היה לי פנאי להתעסק עם זה ולכן חזרתי לתזונה הקודמת שלי. הפעם אני עם יותר פנאי וגם יותר מחויבת לעניין. בינתיים אני פותרת את זה בדיאלוג עצמי מאוד שכלי כזה, אבל תוהה מה בעצם קורה פה ולמה. רעיונות?

איך את פתרת את הדילמה של ההימור על קניית מכשיר יקר לפני שיודעים שבאמת ייעשה בו שימוש?
קודם כל, קיבלתי חצי ממנו כמתנת יומולדת מההורים שלי וזה מאוד עזר. בעצם, לא שילמתי עליו את הסכום הגבוה שבו הוא נמכר.
מעבר לזה, אני מכירה את עצמי. היתה לי הרגשה חזקה שהדבר הזה יהפוך לחלק אינטגרלי מהחיים שלנו ומעולם לא טעיתי בדברים כאלה אז הניסיון שלי הוא שכאשר אני יודעת - אני יודעת.
כל הדברים היקרים מאוד שאי פעם קניתי הם בשימוש קבוע. בשביל החלק הזה שקונה דברים שעושים בהם שימוש חד פעמי אני מחזיקה את בן הזוג שלי

נוודית, מבינה אותך לגמרי. חשבתי שזה מה שמצאת בשוק

אגב, חסה זה יופי. למה לא לעשות רק עם חסה בתור התחלה? לא חייבים מגוון, בעיקר אם הן טעימות. וגם מלפפונים נותנים טעם ירקרק מצוין, אם במקרה אין לך חשק להכין סלט ירקות.
מה שעוד את יכולה לבדוק זה ירקות שורש שבאים עם העלים שלהם שמתאימים לשייק, כמו סלק וגזר.

למה לא לעשות רק עם חסה בתור התחלה?
גם החסות הן מאותו סגנון. נסיכות. לא כאלה ששמים בשייק

הסתכלתי גם על הגזרים והסלקים. אף אחד לא בא עם שפע עלים

הסופר הזה יותר מידי "טוב". והשוק ממש רחוק משום מה. האיזורים הצפוניים האלה הם איזורים של כרוב ותפוחי אדמה, אז גם מהשוק יש מצב שלא תבוא ישועה

מזל שתמיד יש לי חשק להכין (ולאכול!) סלט ירקות וסלט פירות, אז השייק לא בוער בעצמותי

מניסיון, גם בבלנדרים בינוניים (קיצ'נאייד 700 שקל) אפשר להגיע למרקם מגניב (כזה שגורם לבנאדם להבין שהוא רוצה שייקים בחיים שלו ושיום אחד הוא ירצה לשדרג לבלנדר מעולה, כשהמנוע של הקיצ'נאייד שלו יישרף)

נסיכות.
איזה תיאור נפלא לחסות שוות. כל כך אהבתי!

השייק לא בוער בעצמותי

האמת? אני ממש ממש מבינה אותך. אני הגעתי לשייק מהרצון לאכול הרבה יותר עלים ירוקים, משם זה התחיל. זה עושה לי כל כך טוב...
וכאשר אני אוכלת סלטים, שאהובים עלי מאוד, זה מאוד חסר לי. הגוף ממש מבקש.

יעלי ותפילה, תודה על השיתוף בהתנסות שלכן עם בלנדרים אחרים. יותר קל לי כשאני יודעת שאני שולחת אנשים למשהו סביר או אפילו טוב גם אם אין להם מכשיר קטלני.

עוד בעניין סדנת השייקים:

חשבתי שהייתי שמחה לשמוע בסדנה כזאת על הרכיבים הטובים שאפשר לקבל מסוגים שונים של פרות, של עלים ושל אגוזים (מי עשיר במיוחד בברזל וכד') ועל השילובים שמסייעים בספיגת הוויטמינים והמינרלים או מפריעים לה (ע"ע הדיון על השילוב בין בננה לתפוז אי שם במעלה הדף). והיה נחמד לקבל טיפים שמכוונים להרכבים מסוימים בזמנים מסוימים, למשל, "אם יש לך עצירות/ שלשול/ כאב גרון וכד' - אולי יעזור לך...".

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאלה שהיו שמחות להתנסות בסדנת שייקים, למרות שאני לא אוהבת שייקים. אני חושבת שהייתי שמחה לשמוע למה בעצם לשתות עלים שאנחנו אמורים ללעוס אותם. משהו בענין של שתייה של אוכל לא מסתדר לי. עם זאת אני שומעת אנשים שמאוד מבסוטים מהעניין - אז חוויות היו מעניינות אותי.
חוץ מזה הייתי שמחה לקבל מתכונים מאוד מדויקים כי כל מה שניסיתי להכניס אליו ירוקים יצא מגעיל. וכל הדיבור הזה על תנסי ותלמדי לא עובד לי. בסדנה הייתי רוצה לקבל את התוצאה של התנסויות שכבר הגיעו אליהן אחרות.
בהצלחה צלצול - נשמע שיהיה טוב!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טלי, את אוכלת מספיק שומן? אני מגיעה לחולשה כשחסר שומן בתפריט שלי.
עוד רעיון: להחזיק איתך קופסא של שקדים-אגוזים. ולנשנש מדי פעם כשלא יוצא לאכול שעות ארוכות.

טלי, רוצה לשתף במה שאת כן אוכלת?
בדרך כלל לוקח קצת זמן להתרגל לתחושות האלה של הרעב ולספק אותן בזמן ובצורה טובה. זו למידה.
כשזה משפיע על תפוקת חלב אז אין זמן למשחקים האלה, אבל אולי אם אין משהו אקוטי אז את יכולה להרשות לעצמך את זה ופשוט להתבונן?
בשליפה מהשרוול, זו פשוט למידה של היענות טובה ומדויקת לרעב.
אבל אולי זה גם הרכב האוכל ולכן שאלתי.
אפשר לבדוק גם אם את שותה מספיק או שבטוטאל יש לך מספיק נוזלים דרך האוכל עצמו.

תמי, תודה על האינפוט שלך. אני רואה שיש כאן קבוצה של מבקשות מתכונים.
זה קשה עד בלתי אפשרי לי אבל אני אחשוב מה לעשות עם הצורך הזה. זה כנראה חשוב.
ואני באמת אדבר על הרעיון הזה של לשתות את מה שאמורים לאכול, יתרונות וחסרונות. זה באמת מעניין.

תפילה, תודה גם לך.
אני לא מחבבת את הרעיון של פירוק המזון למרכיביו ברמות כאלה, אבל בהחלט חשבתי על הרעיון של תכולת ויטמינרלים.
היה לי רעיון כזה, תגידי מה דעתך ואם זה מספק את הצורך - לחלק דפי A4 שיש עליהם טבלה גדולה שבה מצד אחד יש את המרכיבים שצפויים להיות בשייק, ובצד שני את הויטמינרלים המרכזיים שמעניינים את רובנו. ולמלא את הטבלה בסימונים פשוטים שמראים איזה מרכיבים נחשבים לחזקים באיזה ויטמינרלים.
זה אומנם יהיה מאוד מאוד גס וכללי, אבל זה ייתן תמונה כללית של היתרונות הבולטים של כל מרכיב. נגיד, של הפירות המרכזיים ששמים, של העלים המרכזיים שנגישים לכולנו, של האגוזים שרוב האנשים ישימו.
מה דעתך? מספק או כללי מדי?

רוצה לשתף במה שאת כן אוכלת?
פירות וירקות, עלים ירוקים (מוקפצים, בכמות גדולה למדי), ביצים (כל יום), בשר ועוף (בחלק מהימים), אגוזים למיניהם (יוצא אני חושבת שכל יום, לפעמים פחות לפעמים יותר), קטניות (בחלק מהימים). קצת קשה לי להכליל איך זה מתחלק בין הימים כי זה לא מאורגן בצורה קבועה.
כשאני חושבת מאיפה אני מקבלת שומן אז נראה לי שבעיקר משמן זית, אגוזים וקצת מבשר (לא אוהבת בשר שומני). אני לא יודעת אם זה מספיק או לא, אבל אני לא מגבילה את עצמי בכמויות. אתמול למשל קרה לי שהרגשתי חולשה כזו אבל כל מחשבה על אוכל ממש דחתה אותי. בסוף החלטתי לאכול משהו קטן בכל זאת והרגשתי טוב יותר אחר כך.
אני שותה הרבה יותר עכשיו, ממש עברתי ממצב שאני לעולם כמעט לא מרגישה צמאה למצב שאני צמאה לפחות כמה פעמים לאורך היום, אבל אולי באמת אני צריכה יותר לשים לב לזה בימים עמוסים.

בשליפה מהשרוול, זו פשוט למידה של היענות טובה ומדויקת לרעב.
הרעיון הזה מוצא חן בעיני מאוד ובהחלט מפתה פשוט לא להלביש על העניין הזה יותר מדי חששות ורק להתבונן. אבל עדיין, אולי כי כל השינוי הזה חדש עדיין, אני חוששת שאם אני לא אוכלת מספיק מתישהו הגוף יתקומם ואז זה יקרוס.

ככה מהצד, התזונה שלך נשמעת מעולה, טלי.
אגב, את מקבלת שומן גם מהביצים וקצת מהבשר, גם כאשר הוא לא שומני.
וסתם לידיעה כללית, אפילו בעלים ירוקים יש שומן. מעט מאוד, אבל זה חלק ממבנה התא וזה קיים.
נסי לוודא שכאשר את אוכלת, את מסיימת שבעה היטב, עם טיפה שוליים כדי להקדים את המצב שבו את לא אוכלת בזמן או מספיק בפעמים אחרות.
כשאוכלים ממש טוב זה לא ממש חשוב אם אוכלים קצת יותר מדי, לפחות לא בשלבים כאלה של התהליך.
מפרגנת לך מכל הלב על מציאת האיזון הזה. נהדר לשמוע.

נראה לי שכיוון ממש טוב לבדיקה זה את החשש עצמו, החשש שהגוף יקרוס, למרות שאת יודעת שאת אוכלת היטב.
קחי לרגע נקודת קיצון אחרת - לגוף שלך אין בעיה לצום ממושכות. הוא לא יקרוס מזה. על אחת כמה וכמה כאשר את אוכלת כזה מגוון, ולפחות רוב הזמן בכמויות סבירות, גם אם לא מדויקות.
הסיכוי שהגוף שלך יקרוס בגלל מה שאת מנסה כרגע הוא ממש ממש אפסי.
את יכולה לבדוק מאיפה בא החשש הזה ואיך הוא משפיע על היכולת שלך לדייק את התזונה.

דבר נוסף לבדוק, מעבר למים, הוא את האפשרות שיש לך איזה חסר עמוק של משהו נקודתי. זה לא נראה מאוד סביר אבל לפעמים זה קורה. בדיקת דם מקיפה אולי תעזור ואולי גם תרגיע אותך.

תודה גוגוס, על הפירגון ובכלל, מרגישה מחוזקת.

יצא לי ניסוח קצת מבלבל - החשש שלי הוא לא מקריסה של הגוף אלא של השינוי. אני עדיין לא סומכת עליו... אבל בכל זאת לוקחת את הרעיון של לבדוק את החשש עצמו.
לשבוע עם שוליים זה משהו שאני ממש מתקשה לעשות כרגע. ואני תוהה מול זה, כי זה לא הרגיל שלי.

החשש שלי הוא לא מקריסה של הגוף אלא של השינוי
אה....

את לא צריכה בכלל לסמוך על השינוי. השינוי הוא כאן, הוא עכשיו. לסמוך זה בעתיד, שהוא יישאר לנצח נצחים.
במקום זה את פשוט יכולה להנות ממה שקורה עכשיו. כי זה די כיף, לא?
את מרגישה יותר טוב במובנים כלשהם? נפשיים או פיזיים?
אם כן, דיינו. איזה יופי.

חשש כזה הוא לפעמים ביטוי של הקושי להישאר בהווה, במה שטוב ונעים ומסתדר כמו שרצית. זה משהו שקורה לתשעים וכמה אחוז מהאנשים שעובדים איתי כאשר פתאום נהיה להם טוב שכזה, ולכן אני מסיקה שזו פשוט תגובה אנושית בסיסית.
ואולי זה משהו אחר. את אישה מאוד מדויקת, את כבר תדעי מאיפה זה בא.

לשבוע עם שוליים זה משהו שאני ממש מתקשה לעשות כרגע.
אז לא. אם המערכת שלך מכוונת לדיוק של שובע, זה לגמרי לגמרי עדיף.
לו הבנתי אותך נכון בסיבוב הקודם לא הייתי מציעה לך את זה בכלל.
הדיוק הנוסף שאת בדרך אליו הוא של לאכול כאשר את רעבה. נראה שעם נקודת שובע מדויקת אין לך בכלל עניין כרגע וחבל לתקן את מה שלא מקולקל.

נשמע לי נכון מאוד מה שכתבת.
במיוחד החלק על זה שאני מדויקת (-;
כן, האמת שלפני שכתבתי התלבטתי קצת אם זה ביטוי של הרצון להבטיח שימשיך ככה. זה בהחלט חלק גדול מהעניין. אבל לצד זה יש גם את הרצוו לא לעשות משהו שאני צופה מראש שיכשיל אותי. אבל אני מבינה שזה לא המצב לדעתך ותכלס גם אני השתכנעתי (-: ואם ככה אז אמשיך בשלי. כי האמת שממש ממש כיף לי. תודה גדולה.

אני לא מחבבת את הרעיון
אני יודעת.

מספק או כללי מדי?
מספק בהחלט.
אפשר לקבל את הדף גם כן?

לצד זה יש גם את הרצון לא לעשות משהו שאני צופה מראש שיכשיל אותי
את יכולה להסתכל על זה בראייה רחבה.
למשל, שאין פה כישלון. רק התנסות מעניינת, וכאשר היא תימאס עליך או סתם לא תתאים את פשוט תחליפי אותה במשהו שיותר מדוקי או מתאים לך באותה עת, אם וכאשר היא תגיע.
למשל, את זה שהדבר הכי מכשיל להתנסות כזו הוא החרדה עצמה מפני הכישלון

אם תוכלי להביט על כל זה בחיוך יהיה לך אולי יותר קל.

אני בעיקר שמחה שאת נהנית מזה. זה וי גדול על החלק הכי חשוב בכל תנועה כזו, לדעתי.

אפשר לקבל את הדף גם כן?
בטח. אשתדל לזכור לשלוח לך כשיהיה מוכן. אולי אפילו כטיוטה, שתוכלי לחוות דעה לפני. תודה מראש על העזרה שהתכוונת להציע.
<אני צריכה לעבוד בגיוס מתנדבים, יש לי ממש כישרון טבעי לזה

>

בימים האחרונים קרה לי משהו מעניין. אחרי שכתבתי שאני מרגישה שאני לא אוכלת מספיק, נסענו לבלות סופ"ש אצל ההורים שלי ושם חיכה לי המון אוכל מעולה ומושקע, שלשמחתי הרבה כולו מתאים לי בדיוק. חזרתי הביתה עם שאריות ומאז אני אוכלת כאילו אין מחר (-: אבל רק דברים טובים, אז אני מרוצה לגמרי.
כנראה שהאוכל שהיה לי זמין בבית פשוט לא היה מלהיב מאוד. ועדיין, בשגרה שלי אין מצב שאני אכין כזה מגוון של מאכלים מושקעים כל הזמן, ואולי זה גם עדיף כי אז האכילה שלי תלויה יותר ברעב.

תוך כדי אני גם מהרהרת בשאלה מה הצליח לי פתאום. חלק מזה, צריך לומר את האמת, קשור לעניינים בריאותיים שנתנו לי דחיפה רצינית. אבל מבחינת המנגנון שפועל, אני מרגישה שיש פה עניין משמעותי מאוד של מחויבות. זה היה לי מאוד בולט על רקע הראייה החלופית שהציעה גוגוס פה מעליי, של רק התנסות מעניינת .
אני לגמרי בעד לא להיקשר למצב הנוכחי יותר מדי, בטח שאם הוא לא מתאים יותר ובטח שלא במובן שגורם לחרדה מכישלון. ובכל זאת, אני מחויבת עמוקות לעניין. זה חלק ממש גדול ממה שתורם לזה שזה הצליח הפעם (בינתיים (-; ).

אני מחויבת עמוקות לעניין
אחלה מניע לדעתי.
או במילים אחרות - אם זה עובד לך, זה טוב

אולי פעם נגלגל בו דיון על מחוייבות לשינוי כי זה מעניין. אני עובדת עם אנשים שצריכים שינוי ברמה נמוכה ואיכשהו נהיים אליו סופר מחוייבים, ולעומתם עם אנשים שזקוקים לשינוי ממש בדחיפות בגלל מצוקות כבדות ולמרות זאת לא מצליחים להתחייב אליו.
אני חושבת שמחוייבות היא דבר נפלא ממש, אבל רק אם היא באה מבפנים. במקרים רבים יש ניסיון לגרום לאחרים לחוש מחוייבות (למשל דרך הפחדות, גרימת בושה או אשמה) וזה לא רק שלא עובד אלא אפילו מזיק.
כמובן שלא תמיד, ולפעמים פשוט נמצא בחוץ הנתיב ללבו של האדם, אבל אני חושבת שדי ברור למה אני מתכוונת.

זה המקום הזה שבו מחוייבות היא פשוט לקיחת אחריות אישית על החיים.

אני ממש חושבת שצריכות להיות מילים נפרדות לדברים האלה. אם להיעזר באנגלית, הייתי מתארת את התחושה שלי כ committed. וגם זה לא מבטא את זה לגמרי.
וזה ממש רחוק מהתחושה שאני חייבת לעשות משהו או שמישהו או משהו מחייב אותי. זה משהו שהוא מאוד מאוד מבפנים.
עכשיו, מה יוצר כזו מחויבות? בתחושה שלי, זה מנגנון קצת שונה מלקיחת אחריות אישית. כי אפשר לקחת אחריות גם בהחלטה שלא להתחייב.
זה כן מתקשר אצלי למשהו קרוב לזה. איזה מבט מאוד צלול על המציאות של החיים, ביחד עם נכונות ויכולת (כשני אלמנטים נפרדים וחשובים) להסיר כל מיני מחסומים נפשיים שיכולים להיות בדרך.

העיסוק שלי לא לגמרי תאורטי (-: יש תחומים אחרים בחיים שלי שזקוקים גם הם לדבר הזה.

טלי, אני מאוד מאוד קשובה למה שאת אומרת.
אין לי כרגע שאלות, רק מין תחושה כזו שמתחשק לי לשמוע אותך מדברת על זה עוד ומפרטת מתוך עצמך על החוויה שלך.
אני מסכימה שצריך מילים אחרות ושלפעמים אלו שבאות לנו באוטומט בכלל לא מתארות במדויק את החוויה.
אז כולי אוזן.
אולי אצליח בהמשך לתרום מעולמם של אנשים שעובדים איתי. אצלי, ברמה האישית, זה בכלל לא קיים. אין בי שום סוג של מחוייבות לדבר הזה. אני אוכלת רק מה שממש טעים לי וגורם לי הנאה. אין חלקים בשינוי שלי שבאו מתוך התחושה הזו שאת מתארת.
ואפילו כשכבר ניסיתי, כי חשבתי שאולי זה יעזור למשהו, זה לא החזיק מעמד.
הניסיון הפרטי שלי מראה שאצלי רק מה שמגניב וכיף נשאר. אבל אולי זה עוד עשוי להשתנות.

תמשיכי להרהר בקול רם?