התעסקות בטפל

[בובי_ואטסון*]

רוצה להעלות כאן בעיה לדיון:
פעמים רבות אני מרגישה שברוב הזמן אני מתעסקת בדברים שפחות חשובים לי. זה נוגע בעיקר בקשרים עם אנשים:
תחומי העניין והדעות שלי כל כך שונים משל אחרים שברוב הזמן אני מרגישה שאני מדברת על דברים שתופשים חלק קטן מאד מהעולם שלי.
ואם אני מנסה לדבר יותר על מה שמעניין אותי- הדעות שלי כל כך מרגיזות אנשים אחרים, שיוצא שאני פשוט חוזרת בכל שיחה כזאת על משפטי ההסבר והפתיחה הקבועים, הם שואלים את השאלות הקבועות, ואין אף התפתחות מחשבתית מבחינתי.
היום ישבתי ודיברתי עם חברות במשך כמה שעות על בית הספר ושיעורי נהיגה. בשלב מסויים הרגשתי שמתפוצץ לי המוח. הכל מתמלא במין בלה בלה בלה מתמשך כזה...
דווקא מהאתר הזה, שבו יש אנשים שאני לא מכירה אך מרגישה קרובה מאד בדרך החשיבה וזוית המבט- הייתי רוצה לשמוע מכם האם אתם נתקלים בבעיה הזאת? שהשיחה פשוט מ-ש-ע-מ-מ-ת אתכם?
לי זה מגיע לפעמים לרמה שאני כבר לא חברותית (לאנשים זרים).

תודה

[עודד_המחפש*]

בובי,
הבעיה מוכרת לרבים כאן, ויש פתרון לא מסובך, שעבד בשבילי ובשביל כמה אחרים שדיברתי איתם מכאן: פשוט צריך למצוא את החברה שתתאים לך.

אחת הדרכים שלי להכיר אנשים חדשים שאוכל לדבר איתם לעומק על דברים שמעניינים אותי ולא על ספורט ופוליטיקה (למשל) היתה פשוט דרך האתר הזה. ובעיקר דרך מפגשים של הקהילה הזו, שדרכם הכרתי כמה אנשים נפלאים שהיום מהויים חלק ניכר מחבריי הטובים והאהובים.

וכמובן שיכול להיות שזה עובד בשבילי ולא בשבילך. את זה רק את יכולה לדעת.

בכל אופן - בהצלחה, וקבלי

נ.ב. יש דף שנקרא חברים במיין סטרים. אולי יעניין אותך לקרוא.

[בובי_ואטסון*]

תודה עודד, באמת חיפשתי לקרוא דף כזה ולא מצאתי.
הקריאה בדף עזרה לי להבין שפשוט יש לי בעיה עם ההפרדה בחיי. מכיוון שאנשים שמטילים ספק במוסכמות החברה, הם נדירים- ובתיכון אף נדירים מאד, זה חסר לי.
מערכות היחסים שיש לי תורמות לי מבחינת היכולות לקבל את הדעות של כולם ועדיין לאהוב, אולם חסרים לי אותם חברים שאיתם אוכל לדבר בפתיחות על רעיונותיי.. אז כרגע יש את באופן. גם טוב
ומי יודע, אולי יום אחד אעז להופיע באיזה מפגש. למרות שאני מתביישת כרגע כי נראה לי שאין כאן בכלל בני נוער (ואולי הם קוראים סמויים?)

[יעלי_לה]

בובי, כמה הייתי שמחה אילו היתה לי חברה כמוך כשהייתי בגילך.
@}

[ג'ינ_ג'ית*]

ואולי כדאי מראש לנסות פחות לקטלג את מי שמולך לדומה לך או שונה ממך. תתפלאי כמה אנשים שנדמה שהם "חושבים אחר" יכולים להיות מקובעים במאה דרכים. ואילו אחרים, שנראים סולידיים וחיים "מרובע" - מרתקים בייחודיות שלהם בתחביב שהם עוסקים בו מילדות או בכלל בדעות על נושאים שלא הגעת לדבר איתם עליהם.

תתפלאי גם כמה אנחנו בסופו של דבר דומים. כולנו מעניינים יותר כשאנחנו מדברים על מה שמעניין אותנו וכשמי שמולנו באמת מקשיב לנו.

אם את מקשיבה למישהו באי חשק, או שאת מבלה עם מישהו סתם ולא מתוך עניין גדול- זה יוצר תגובת שרשרת, השיחות נשארות בלבל אינפורמטיבי או שטחי. ובסיכומו של דבר, לטעמי השעמום נובע מאיתנו ולא מגורם חיצוני.

למשל:
נהג מהעבודה, מבוגר, שקט, שנים שיחות איתו סבבו סביב התנאים בעבודה, מזג האויר בארץ, מס הכנסה, קפה (יש מאה וריאציות להכנת קפה, ידעת?...) על גבול ה... שעמום - התתבר כצייר מחונן כשהתוודעתי לציורים המרהיבים שלו במקרה, רק אחרי שעברתי את משוכת שיחות הנימוסין המתבקשות בעבודה במשך שנים. היום אני מתקשרת להציק לו שיביא עוד ציורים ושיבוא לשתות קפה ומתקשקשים ומדברים על טיולים שלו בחו"ל ועל הנטייה האומנותית ובכלל מכאן לשם מדברים על הכל.


עמית לעבודה אצלי, הגאון השתקן שכל כך מרגיז בפדנטיות שלו ויכול להוציא ממני או קריזה בלתי נלאית או.. אדישות, התחיל לספר במילה וחצי על קשיים אישיים שיש לו משום מקום- וזה מסוג הדברים שאי אפשר להיות אדישים להם וזה בטח לא משעמם. הקשב והשיחה התגלגלו לזה שהיום אנחנו לא חברים טובים אבל המפגשים רחוקים מלהרגיז או לשעמם, נוצר לבל אישי שממנו כל שיחה כמעט יותר משמעותית, כי הוא הפך משמעותי יותר.


המנקה אצלנו בעבודה זו עם התספורת המיושנת, והלקים הבלתי אפשריים, שתמיד אבל תמיד מקטרת בלופ תמידי על השכר, הארץ, האנשים, מסוג השיחות הכי משעממות בעולם - נתגלתה כמעיין בלתי נלאה של ידע מתחום העיסוק שלה ברוסיה- מהנדסת מכונות- כשבמקרה דיברתי איתה על רעיון לפטנט. פתאום
השיחות הפכו מפרות, מרתקות, היא נשמעת גם אחרת כשהיא אל עסוקה בקיטורים, וכשהיא מדברת על מקור הגאווה שלה. פתאום אנחנו באמת מתעניינות באחרת, ולכן גם השיחות היותר טרוויאליות יותר משמעותיות.

ואני לא מדברת על חברות שיש טרחניות יותר או פחות, לדעתי, אפשר למצוא עניין בכולם.

[בובי_ואטסון*]

גם לדעתי אפשר למצוא עניין בכולם.
הלוואי שדברים כאלה היו קורים לי באותה תכיפות שאת מספרת. אני לא יודעת אם רק אצלי זה ככה- אבל להגיע לשיחות כאלה עם אחרים בד"כ דורש ממני מאמץ גדול, כי לרוב הם לא משתפים פעולה, בעיקר ממניעים של פחד שאותם אני מבינה ב100%- גם לי קשה לדבר על דברים שאני מפחדת מהם.
זה מגיע למצב שבמפגשים חברתיים כבר אין לי כח- להיות חברותית, "לגרום לאנשים לדבר", להתגבר על כל אותם מכשולים ראשוניים..
אני מבינה את מה שאת אומרת על כך שהשעמום נובע מבפנים. צריכה לחשוב- איך אני משעממת את עצמי?
זה סוג של חוסר סבלנות.

[בובי_ואטסון*]

ותודה, יעלי לה, זה עוזר

[יונת_שרון*]

בובי, אני יודעת שמה שאכתוב מעצבן, אבל זה בכל זאת נכון: תסחבי עוד כמה שנים ואז זה יעבור. באמת. אחרי התיכון (ובחלק מהמקרים גם הצבא) תוכלי לבחור עם מי לבלות את רוב זמנך.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הדרך להגיע לקשרים עמוקים היא פשוט להיות עמוק בעצמך....ככה תזמני אל חייך אנשים שאפילו תוכלי לשתוק לידם ועדיין תרגישי טוב.

[פשוט_אלון*]

אני בדרך כלל במצבים כאלה אומר בשלב מסוים בשיחה "וכו' וכו' וכו'" ואז מבינים שאני רוצה תכליתיות והתקדמות הלאה.
לצערנו שתיקה מתפרשת הרבה פעמים בתרבות שלנו כסנוביות או יצירת אווירה לא נעימה, אז מעדיפים את ה"יאדה יאדה יאדה"
אני ממליץ לך לשלוט ב"יאדה יאדה יאדה" סך הכל צריך את זה בתרבות שלנו כדי לא להחשב סנוב, ולשמור על אווירה.
יש מקומות בארץ שאפשר לשתוק לכמה ימים, עם כמה עשרות אנשים שכולם שותקים, לי זה ממש נעים וכיף ואני ממליץ לנסות.

אני חושב שסך הכל אם תשתמשי יותר ב לומר ממש: "וכו' וכו' וכו'" ו"בלה בלה בלה" "מה את רוצה להגיד לי בעצם" "אוקיי ומה בתכלס" באמצע השיחה,
אנשים יבינו שיש לך קטע שאת רוצה להתקדם ולהיות תכליתית.

[ג'רי*]

אני בדרך כלל במצבים כאלה אומר בשלב מסוים בשיחה "וכו' וכו' וכו'"
ואני אומר "ידה ידה ידה"

[קט_קטית*]

_אני בדרך כלל במצבים כאלה אומר בשלב מסוים בשיחה "וכו' וכו' וכו'"
ואני אומר "ידה ידה ידה"_
ואני הולכת לישון

[בובי_ואטסון*]

אני בדרך כלל במצבים כאלה אומר בשלב מסוים בשיחה "וכו' וכו' וכו'"
מזתומרת? בלי קשר לכלום? מצטערת, לא הבנתי..


הדרך להגיע לקשרים עמוקים היא פשוט להיות עמוק בעצמך....ככה תזמני אל חייך אנשים שאפילו תוכלי לשתוק לידם ועדיין תרגישי טוב.
אבל אמרתי שמה שאני מרגישה זה שאני מנסה למשוך לכיוון של העומק, ולפעמים לא מצליחה. כשאני כן מצליחה אני מייצגת דעה מאד קיצונית, מה שגורם לאנשים לשאול את אותן שאלות כמעט תמיד או לשתוק בהפתעה במקרה הטוב, ולתקוף/לזלזל/לעטות הבעה של "אני לא אגיב לדברים הזויים כאלה" במקרה הרע.
אז לרוב אני פשוט לא אומרת את דעותיי, או מנסה לא ליצור שיחה סביבן כשאני מרגישה את התגובה הידועה מגיעה. ואז אני מרגישה שאני צריכה להסתיר את עצמי.
כשאני מרגישה "בטוחה" מספיק להגיד מה אני חושבת, אז למרות שזה נחמד לפתוח לאנשים דרכי מחשבה וכיוונים שהם לא הכירו עד עכשיו, באיזשהו מקום אני מרגישה.. לא נתרמת מהשיחה.. זה מרגיש לי קצת טיפשי לכתוב את זה אבל בגלל שהשיחות האלו בד"כ מאד מזכירות את עצמן, מבחינת ההתפתחות האישית שלי אני לא מרגישה שזה תורם לי. יש לכם הצעות? כי אני בטוחה שעם כמות כל כך גדולה של אנשים, לא לכולם יש באמת את אותה דעה אחת מקובעת ובטוח יש להם מה לתרום לי אבל משום מה אני אף פעם לא מגיעה לשם.

[פשוט_אלון*]

הכוונה נגיד קרה מקרה נדיר והלכתי לקניון.
אז בדרך כלל אני אומר "הלכתי לקניון", אין בזה שום דרמטיות מבחינתי, אם רוצים לשמוע עוד על ההליכה שלי לקניון אז "הלכתי לקניון וקניתי נעליים" ואם רוצים עוד אז "הלכתי לקניון וקניתי נעליים טילתיי קצת וכו' וכו' וכו'" זה כבר מראה שאני לא בן אדם של קניונים ולא מעוניין ממש להתעמק בזה.

יש אנשים שעושים את זה מאוד דרמטי ונהנים להתעמק בזה חצי שעה על הליכה לקניון ולא מעניין אותם אם זה מעניין מישהו: "את שומעת, הלכתי לקניון ואל תשאלי את מי פגשתי שם פגשתי שם את מאיר וואו אני פשוט לא מאמינה איזה קטע זה מכל האנשים בעולם פגשתי את מאיר, ומה הוא אומר לי? הוא עבר לגור בבת ים!!! את קולטת !! מאיר!! בבת ים!!! מה הוא עושה בבת ים אני פשוט לא מאמינה, בכל מקרה, אל תשאלי איזה יופי של עיצוב קסטרו עשו לחנות שלהם, פשוט מ-ה-מ-ם, כל הקירות שם צבועים בעיגולים וורודים! אני פשוט הייתי המומה במשך חצי שעה לפחות אני אומרת לך, ואז אני באה לקנות כמה נעלים ואת ל-א-מ-ב-י-נ-ה איזו קולקציה מטורפת הם עשו, ווואוווו פשוט מדליק והכל הכל וורוד הכל!! אני אומרת לך סוף החודש את כ-ל המשכורת אני הולך להוציא בחנות הזאת חבל על הזמן, אחרי זה הלכתי לקנות גלידה מה זה טעימה את לא יודעת איזו גלידה טעימה אכלתי שם, לקחתי כדור אחד כי אני בדיאטה כבר חודשיים, אין מה לעשות צריך לשמור על הפיגורה עדיין קיץ בכל זאת, בקיצור גלידה מהזה טעימה חבל על הזמן אני לא יודעת מה הם שמים שמה צריך לברר את זה זה פשוט כל כך טעים!!! וווווווווווווואווווווווווו!. אחרי זה שיצאתי לאוטו אל תשאלי איזה קטע השומר עשה לי, הוא החליט פתאום שהייתי יותר משעה בחנייה, זה לא אשמתי שאיבדתי ת'כרטיס חנייה, אוף כל כך התעצבנתי עליו עוד שנייה הייתי זורקת עליו משהו, בסוף נסעתי ואת מי אני פוגשת?? לא תאמיני פגשתי את ורד וואלה ורד את זוכרת אותה? ורד מת"א כןןן איזה קטעים להיפגש איתה ככה חבל על הזמן!!!!!

[Kizzy*]

)))

[קט_קטית*]

בסוף נסעתי ואת מי אני פוגשת?? לא תאמיני פגשתי את ורד וואלה ורד את זוכרת אותה? ורד מת"א
איפה פגשה אותה אם היא באוטו? בצומת כאילו??

[פשוט_אלון*]

באוטו ליד, תקלטי איזה קטע כאילו!!!!

[קט_קטית*]

יופי, וככה נסעתן בצמד?
אז מה היא מספרת?
<הנה הבאינו על בובי בדיוק את סוג השיחה שהיא לא סובלת. גם כן באופני >

[דליתוש_ב*]

הי בובי @}

ואם אני מנסה לדבר יותר על מה שמעניין אותי
על מה מעניין אותך לדבר יותר ?

[פשוט_אלון*]

לא.. נראה לי שהיא תצחק ולא תתבאס. בובי? אם התבאסת תמחקי

[קט_קטית*]

אז זהו שורד נהגה במשאית, את קולטת???!!! והיא בדיוק העבירה דירה של החברה החדשה שלה שעוברת לגור איתה בפלורנטין את קולטטטתתתתתתתת???!
והחברה שלה מה זה כוסית לא כמו ורד השמנה הזאת מה מצאה בה בכלל??

[מתה_מורפוזה*]

ומי יודע, אולי יום אחד אעז להופיע באיזה מפגש. למרות שאני מתביישת כרגע כי נראה לי שאין כאן בכלל בני נוער

נדמה לי שלמפגשים מגיעים גם בני נוער שהם ילדים של משפחות באופן (ילדי חינוך ביתי, ואולי גם לא?). כך שאם תיצרי קשר אפילו עם אחד מהם, אולי תרגישי נוח להגיע למפגש.
וגם נדמה לי שכאן באתר עצמו כותבים גם ילדי באופן כאלה, שאולי חלק מהם בגילך. ואולי כדאי לך לנסות ליצור איתם קשר.
איך למצוא אותם, אני לא יודעת. אם תרצי בזה, את צריכה לשאול את האנשים כאן.

על כל פנים, נראה לי שבכל מקרה תתקבלי בשמחה במפגשים.

מלבד זאת, חשבתי שאם אינך מוצאת חברה מתאימה בתיכון שלך, יש כל מיני מסגרות ששם יהיו אנשים שיותר מתאימים לך.
אני למשל פגשתי אנשים 'לא מיינסטרימיים' באגודות שפועלות למען זכויות בעלי חיים (שבהם היו גם הרבה בני נוער), באגודות אקולוגיות, במפגשים רוחניים וסדנאות רוחניות למיניהן (אם זה מעניין אותך), במפגשי ריינבו (אם את לא מכירה ראי: שבט הריינבו) וכד'.
כל אחד מהם זה סגנון אחר, סוג אנשים אחר, חלק יותר 'פריקים' חלק יותר 'מיושבים' וכיו"ב, ותלוי מה מתאים לך, אבל המייחד את כולם - שהם חושבים מעבר למסגרת.
ואני מתארת לעצמי שחלק מהקבוצות האלה, או דברים דומים שלא חשבתי עליהם - יכולים להתאים לך.

דבר אחרון, יש בי"ס שנקרא אקדמיה דיאלוגית לבני נוער. איני מעודכנת אם זה עדיין פעיל עכשיו ובאיזה מתכונת. למיטב זכרוני למדו שם חלק מילדי באופן וזו הייתה מסגרת של פעמיים בשבוע, וההתרשמויות ששמעתי היו מאוד חיוביות. אם זה עדיין פועל, אולי תהיה לך אפשרות בחלק מימי השבוע להצטרף?

בכל מקרה, בהצלחה.

[מתה_מורפוזה*]

כן, ומצטרפת לשאלה של דליתוש (המאוד מתבקשת דרך אגב, ואיך לא חשבתי על זה קודם):
על מה מעניין אותך לדבר יותר ?

<המחכימון שיצא לי: 'היא לא מקשיבה לך? - הקשב איך היא לא מקשיבה לך, ואז הקשב לה.' אם למישהו בא לפענח את הקשר...>

[בובי_ואטסון*]

אז זהו, ששמעתי על החברה של ורד שמה זה לא בא לה עליה, כאילו על ורד כן? אבל מה הקטע, היא מה זה רוצה לגור בפלורנטין, והשכר דירה שם כאילו זה פשוט להשתגע, ולורד יש דירה מה זה מאממת חבל על הזמן, אז חברה של ורד נדלקה עליה כן? אז חברה של ורד התלבשה על ורד ככה בשביל הדירה. וורד מה זה מפגרת כאילו הפוסטמה הזאת לא קולטת שמי בכלל רוצה לגור איתה?? רק רוצה ת'דירה איזה צחוקים אה?? יוווו ק-ו-ר-ע-!-!

[רוזמרין*]

בובי, יש לי עוד הצעה מנסיוני.
הרבה פעמים חברים של ילדיי מגיעים אלינו ואז יושבים ומשוחחים איתי. אולי כי הם מרגישים שאיתי הם יכולים להרשות לעצמם לדבר לעומק.
האם אחד ההורים שלך מתאים לשיחות עומק? ואם לא- אולי אחד החברים שלהם או
השכנים שלכם או אחים גדולים של בני גילך?
תנסי לזהות מיהו "טיפוס" כזה שגם אוהב שיחות עומק.

כשהייתי בגילך גם היתה לי תחושה כזאת. בגלל שגרתי בקיבוץ-יכולתי למצוא כל מיני אנשים מעניינים (כי יש כמה מאות שאת מכירה). סבתא של בן כיתה, אבא של בת-כיתה, מישהי
שגדולה ממני בשנתיים-שלוש.
הרעיון הוא לא "להנעל" על בני גילך. רובם חושבים על בגדים\מכוניות\בנים-בנות וכו'

[בובי_ואטסון*]

בקשר לאקדמיה הדיאלוגית- הייתי מתה.. כל כך רציתי כשקראתי על זה.. אבל הם לא פעילים השנה, וזאת השנה האחרונה שלי בתיכון


דברים שמעניינים אותי: כמעט כל מה שנידון בבאופן. ובעיקר: למה אנחנו עושים מה שאנחנו עושים? למה אני הולכת לבית הספר? למה אני מתלבשת כמו שאני מתלבשת? למה אני צריכה לגרום לעצמי סבל בשביל להיחשב יפה?
חינוך מאד מעניין אותי. אני יודעת שזה לא קרוב לליבם של בני גילי אבל אני חושבת שהנושא של חינוך נוגע במשמעות החיים. העובדה שאני רוצה לגדל את ילדי בחינוך ביתי אומר המון על הדרך בה אני חושבת.
בעיקר אני אוהבת להעלות שאלות לגבי מהותם של אותם דברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו.
ואמנות כמובן. אני יכולה לדבר על אמנות במשך שעות. (כמעט כמו שאנשים אחרים יכולים לדבר על ורד. אהמ אהמ )


יש כל מיני מסגרות ששם יהיו אנשים שיותר מתאימים לך
כן, אני יודעת על מה את מדברת.. את אותם אנשים שאיתם אני כן מפתחת שיחות עמוקות יותר פגשתי מחוץ לבית הספר. אבל אז את יודעת מה קורה לי? נכנס העניין של חוסר בטחון. הרי את מי שלא פגשתי בבית הספר אני לא פוגשת על בסיס יום- יומי, ואני ביישנית ברמות. לא יוזמת, חוסר בטחון שכזה. אני עוד מקווה שזה יעבור לי, זה משתפר..
אני חושבת שגם משהו בפגישה הבית ספרית מרדד את הקשרים. הרי (אני לפחות) יוצרת שיחות על סמך המקום שבו הכרתי את אותו אדם. אם הכרתי בבית הספר סביר להניח שנדבר על בית הספר (איזה צ'יעמום) ואם הכרתי במסגרת אחרת שיותר מעניינת אותי, אמנותית למשל, נדבר על דברים שקשורים לאמנות ואז אני מאושרת
הבעיה היא- בית הספר תופס מקום גדול מזמני. אמנם הקטנתי את המקום שלו, "קיצצתי" לעצמי שעות, אבל זה עדיין מקום נכבד, בטח יותר נכבד מאותם מסגרות אמנותיות שבהן אני נמצאת פעם בשבוע לכל היותר.

[בובי_ואטסון*]

האם אחד ההורים שלך מתאים לשיחות עומק?
בטח. לי ולאמא יש אחלה שיחות אבל זה לא אותו דבר

_אולי אחד החברים שלהם או
השכנים שלכם או אחים גדולים של בני גילך?_
זה באמת רעיון טוב. הסיבה שלא פיתחתי קשר כזה עד עכשיו זה הבישנות. אני בד"כ (עכשיו כבר קצת יותר טוב) לא פותחת בשיחות, מתוך המחשבה שאני מפריעה/ הם לא יאהבו אותי/ הם כל כך גדולים למה שהם ירצו לדבר איתי לעזאזל? ועוד בזמנם הפנוי? ועוד ככה סתם לא באינטרנט?
פחד מדחייה. מכירים?

[רוזמרין*]

פחד מדחייה. מכירים?

בטח מכירים.

נניח שאת מגיעה לביקור אצל שכן או חבר או חבר של ההורים ואת רואה שיש לו המון
ספרים על אמנות. את יכולה לבקש להשאיל וכשאת מחזירה אולי תתחילו לשוחח על כך.
או שאת רואה המון ציורים תלויים ואת מבקשת הסבר. מי צייר? אתה מתעניין בציור?
או שאת יודעת שאצלם נהוג עקרון הרצף. או שאת רואה הרבה ספרי הורות או בכלל
רמזים לנושאים שמעניינים אותך.

מה שאני בעצם מציעה הוא, שאם את רואה במה הוא מתעניין, וזה מתאים לך גם-
הבן-אדם מולך ישמח מאד שאת מתעניינת. זאת נראית לי התחלה טובה ודי בטוחה.

[בובי_ואטסון*]

כן, את הדברים שתיארת אני עושה. לזה אני מתכוונת ש"השתפרתי". הדף הזה גורם לי להבין שבעצם מצבי הרבה יותר טוב משחשבתי.
ככה זה בדרך כלל..

תודה לכם!

[פשוט_אלון*]

אם לא לוקח לך חצי שעה לתאר את סיבוב הקניות האחרון המ-ה-מ-ם בקניון מצבך טוב מאוד
בעניין הבישנות והכריזמה, אפשר ללמוד את זה, למעשה חברה של לואיז היי בשם לייל לאונדז מלמדת small talk, איך להתגבר על ביישנות ועוד.
רואים שאת מחפשת תכלס ולא קונה בקלות את השטויות שמנסים ללמד בבית ספר ובפרסומות, אז מצבך מצוין.
תמיד אפשר ללמוד עוד ולשפר יכולות שרוצים לשפר.

[דליתוש_ב*]

הדף הזה גורם לי להבין שבעצם מצבי הרבה יותר טוב משחשבתי.
יופי

אני מאוד מזדהה עם תיאורי החוויות שלך...
איפה את בעניין של לקרוא ספרים שעוסקים באנתרופולוגיה ואבולוציה?

אגב,
גם אני יודעת שזה לא קרוב לליבם של בני גילי אבל אני חושבת שהנושא של חינוך נוגע במשמעות החיים. העובדה שאני רוצה לגדל את ילדי בחינוך ביתי אומר המון על הדרך בה אני חושבת. ואני בת 30 ומה שמעניין אותי בחינוך (אין לי (כרגע) ילדים) ובכלל בד"כ מעורר תרעומת או חוסר הבנה די בסיסי בבני גילי, מאז שאני זוכרת שאני זוכרת את עצמי (בני גילי מחוץ לאתר הזה, כלומר במציאות, שלי).

לגבי התהיות לגבי הקשר עם האנשים.
אני שאלתי את עצמי שאלות 'קצת' יותר בוטות. משהו בסגנון- מתי (כבר) אני אפגוש אישית מישהו/י שיוכל להקשיב (אפילו רק לפינה קטנה) לזווית שלי בלי להפוך אוטומטית לטומטום מתגונן ובכייני?
לי זה קרה לפני שנתיים לערך, או במילים אחרות- בדיוק בזמן שלי
אז התברר לי, שבאמת יש גם אופציה להקשיב לי בעניין סקרנות ואפילו כן מה לעשות אהבה, ו הדעות שלי_ והטון או הניסוח, זה בכלל לא ה דבר שכל-כך מרגיז _אנשים אחרים בשיחה.
ובדיעבד "חבל" וגם חבל, שהאמנתי שהדעות שלי ואופן ביטואן (ככה האיות?), באמת יכולות להרגיז את "האנשים".


@}

[בובי_ואטסון*]

_אז התברר לי, שבאמת יש גם אופציה להקשיב לי בעניין סקרנות ואפילו כן מה לעשות אהבה, ו הדעות שלי והטון או הניסוח, זה בכלל לא ה דבר שכל-כך מרגיז אנשים אחרים בשיחה.
ובדיעבד "חבל" וגם חבל, שהאמנתי שהדעות שלי ואופן ביטואן (ככה האיות?), באמת יכולות להרגיז את "האנשים"._
את יכולה לפרט קצת? לא ממש הבנתי

[יעלי_לה]

ביטואן (ככה האיות?
ביטויין.

אני חושבת שאני מסכימה עם דליתוש (כלומר אם הבנתי אותה נכון), כשאדם באמת מתעניין בך, באדם שאת (ואת בו או בה), אפשר להעמיק אתו בתקשורת גם בלי אחידות דעות או אפילו הסכמה, אז הסברים שכשאת מסבירה למישהו אחר משעממים אותך נהיים מעניינים לך, וויכוחים יכולים להיות מענגים.

[בובי_ואטסון*]

כן, נכון. כדאי לי להקשיב יותר.

[דליתוש_ב*]

כן, נכון. כדאי להקשיב לך יותר
כלומר, אם בן אדם, בשביל להבין אותי, זקוק שאני אעביר את המסר רק ככה או רק בלי ככה או רק אם אני גם אומרת ורק כאשר אחרי ובקיצור יש המון הסתייגויות לאופן הבעת דעתי, מבחינתי זו עדות לחוסר מוכנותו לקבל כרגע את המסר שלי ולא משנה איך אנסה לנסח ובכמה עדינות והכלה.
עדות זו חוזקה בשיחות בהן אנשים, בד"כ אישה אחת (כל פעם) מקשיבה לי בלי הסתייגויות ממני בכלל, גם כשאני נואמת בנחרצות מנשיות ליבי. עלו לה תהיות לגבי עצמה? העלתה, דיברנו, הבנו. היו לה הסתייגויות לגבי משפט או שניים או מילה? העלתה, דיברנו, הבנו. כנ"ל אני. פשוט וקל ומפרה ומצחיק לעיתים קרובות.

אלא שהדעות שלי הן לגבי נושאים מאוד עצובים וקשים וגדולים, אז הנושא עצוב וקשה וגדול וזה מעורר רוגז או קושי שמתבטא כרוגז. הדעות שלי מבטאות אינטרס מובהק שלבן אדם שמולי הנושא יפסיק להיות עצוב וקשה והנה מסתבר שלא הנושא עצוב אלא לדבר איתי עליו, זו ה בעיה הכי דחופה ונוצר מצב בו לכאורה, בי, במילים שלי, טמון האיום ולא במצב עצמו. לכאורה יש להתגונן בתוקפנות מפני מסרי ולא מפני השלכות המצב.

רוב האנשים סביבי, להערכתי הסובייקטיבית, לא יוכלו לדבר איתי על דברים שמעניינים איתי, מבלי לחוות קושי עם עצם הדיבור על הנושא מהזוית שאני מתעניינת בו. הזוית, כואבת מידי, כרגע ועם כל הכבוד לי ויש לי כבוד, הזוית הזו כל-כך כואבת ומכריעה בהחלט לא בגללי, אני רק רוצה לדבר עליה בלי להתמוטט או למוטט אחרים.
ובלי שיצופה ממני לקחת אחריות רגשית מלאה על בן/י/ת/ות שיחתי ושמהם יצופה לזרוק משפטים לאויר, לנחש את מחשבותי, להאשים אותי האשמות, לטעון טיעונים חסרי שחר מבלי צורך להרחיב ובסוף להאשים אותי שאני לא נעימה בשיחה, אני וכחנית ואם אני רוצה שהמסר שלי יעבור אולי כדאי ש אני אתבגר או ארגע. כלומר, בלי שיצופה ממני להיות המבוגר האחראי היחיד והבלעדי בשיחה בה שאר המשתתפים זכאים רשאים להתבטא מתוך סערת רגשות ותחושת איום.

הטעות המרה שלי, היתה שחשבתי שאני מדברת עם אנשים מבוגרים ואחראים, אבל כשאני מדברת על הנושאים שמעניינים אותי, מסתבר שהחלק ששומע אותי הוא החלק של התינוק/ילד/מתבגר שבתוכו, או אולי, הנושאים האלו מעלים את דפוסי ההתגוננות מהילדות, בעוצמה רבה.
אבל אני לא מטפלת, לא פסיכולוגית, לא מנחת קבוצת תקשורת, לא נציגה ולא דוברת של אף אחד ושום דבר מלבדי.
נכון להיום אני מזהה מהר יותר, מתי השיחה עברה מהפסים הכלליים למקומות אחרים שאין לי חלק ודריסת רגל בהם ומיידית נוטשת כל "מסר" שאולי היה לי ונמצאת עם הבן אדם איפה שהוא. זה לא פותר את עניין חוסר העניין שלי בשיחה, אבל בהחלט מונע התרגזויות ויוצר אינטימיות נחמדת.

בכל מקרה, אלו שהתעניינו בי, כמו ש יעלי לה ניסחה, אכן הצליחו להעמיק בתקשורת איתי מבלי שהדבר יגרום להם לתחושות שליליות כלפי באופן אישי ובטח לא כלפי דעותי.
הצליחו להבין שהתחושות השליליות לא נגרמות ממני, אני רק מדברת על נושאים באופן שמציף אותן אצלם, לטובת עיסוק מודע ואנושי יותר בהן, כדי להקל על המצב שאחראי להעלותן, לא כנגד האדם שמולי, אלא כנגד הנסיבות איתן הוא ואני מתמודדים.

זהו בינתיים @}

ומקפיצה הנה את השאלה ממקודם-
איפה את בעניין של לקרוא ספרים שעוסקים באנתרופולוגיה ואבולוציה? ומוסיפה- וספרים על אלוהים?

[בובי_ואטסון*]

איפה את בעניין של לקרוא ספרים שעוסקים באנתרופולוגיה ואבולוציה? ומוסיפה- וספרים על אלוהים?
הממ.. לא יודעת? אני אגיד לך מה אני אוהבת לקרוא- ספרים של פאולו קואלו (במיוחד "האלכימאי" ו"ורוניקה מחליטה למות"), קראתי את "שיחות עם אלוהים" ומאד אהבתי אבל זה היה קצת מזמן. ממש התלהבתי מ"מסר האנשים האמיתיים", לא זוכרת את שם הסופרת, "עקרון הרצף". אני עכשיו באמצע " efortless mastery" (על הקשר בין שלווה פנימית והשראה ממקור עליון למוזיקה), וגם הזמנתי מבאופן את הספר שהם הוציאו על חינוך ביתי ושלושה ספרים של דן לסרי, אבל נראה לי שלא לזה התכוונת (?).

ותודה על התשובה, אני מסכימה איתך, אנסה לאמץ!

[דליתוש_ב*]

התכוונתי גם ל-
שיחות עם אלוהים
מסר האנשים האמיתיים
עקרון הרצף

ספרים שהיו חשובים לי בנוסף-
"ישמעאל" של דניאל קווין
"תחזוקת בעל" של סוזן מאוסהארט
"הקוף העירום" של דסמונד מוריס
"רובים חיידקים ופלדה" של ג'ארד דיימונד

יש עוד קשורים ומעניינים, אלו זכורים לי כמאירים במיוחד.
לפעמים יש אותם בספריות.


ותודה על התשובה
בכיף. יש עוד אם וכאשר מתאים לך @}

[בובי_ואטסון*]

מתאים לי, תרגישי חופשי אם יש לך עוד מה להגיד. ואני אבדוק בקשר לספרים

[דליתוש_ב*]

בינתיים, תמיד יש לי עוד מה להגיד על עצמי
התכוונתי לאם יש לך שאלות, תהיות, שיתופים להדברים שכתבתי, או נושאים שחסר לך לדבר עליהם על מה שמעניין אותך, אני כאן. וגם ב דליתוש ב @}

[בובי_ואטסון*]

תודה

[פלוני_אלמונית*]

דליתוש ב המלצות מעולות...
ספרים שהיו חשובים לי בנוסף-
"ישמעאל" של דניאל קווין
"תחזוקת בעל" של סוזן מאוסהארט

"הקוף העירום" של דסמונד מוריס
"רובים חיידקים ופלדה" של ג'ארד דיימונד