מה להגיד לילד ללא אבא

שליחה על ידי אמא* » 14 יולי 2018, 23:11

אמא יחודית, לא תבעתי כמה שנים כי היינו במשא ומתן ורציתי לתת לזה צאנס אבל הוא שיחק מגעיל ועכשיו אני הולכת לתבוע. זה הרבה כסף וחשוב שיהיה לך איך לגדל את הילדה.
כדאי לך להתייעץ עם עורך דין ואולי להתחיל בשליחת מכתב התראה במקביל לפתיחת תיק בישוב סכסוך. היום את אל תובעת ישר מזונות אלא מגישה מסמך ומזמנים אותך ואותו לפגישה מול עוסית ומנסים לבדוק אם יש אפשרות להגיע להסכמה בלי בית משפט.
בזמן הזה במקביל תתייעצי עם עורך דין ותאספי מסמכים לקראת תביעה.

ממש חשוב לא לבזבז זמן. הייתי תמימה ומטומטמת לחשוב שמשהו בו ישתנה לטובה ולהיפך - הוא רק שיחק משחקים איומים במשא ומתן וכעת הוא נשוי לאישה אחרת והמצב מסתבך.

בקיצור- לכי על זה.

אז לא הבנתי... מה להגיד לילד ששואל איפה אבא שלו?? אבא שמעולם לא פגש, וגם לא רוצה לפגוש,?
קראתי את כל התגובות ואני מאןד מבולבלת...
מצד אחד לא להגיד שאין אבא כי אולי הוא ירצה להכיר בעתיד... ומצד שני להגיד שיש אבא אבל גר רחוק וכו.. זה גם בעייתי כי הילד עלול לשאול אז אולי נדבר בטלפון??
בקיצור מבולבלת...
בבקשה תעזרו לי
אמא ליד בן 3

אני אומרת שיש אמא ואין אבא.
בעתיד כשיהיו גדולים מספיק להבין אני אסביר שיש אבא ביולוגי איפשהו אבל הוא לא אבא בפועל.
זו האמת.

תכלס אין אבא כי אבהות היא תפקיד ולא זרע. ככה הילדים לא מבולבלים ולא מקווים ולא חושבים שכל אדם שני הוא אבא.

אבל איך אומרים שאין אבא כשיש אבא?
ילדים מכירים את המילה אין... ואין אבא זה נשמע לי כבד מידי..
אני ממש מתוסכלת בתשובה..
אני שלמה עם עצמי אבל רוצה להסביר לי בדרך נכונה... ולא אין ופתאום יש, כי הרי אנחנו לא יכולות לדעת מתי הוא יצוץ אם בכלל ולכן התשובה צריכה להיות הגיונית ונכונה שהילד לא יפגע בהווה ובעתיד..
פליז תעזרו לי

את יכולה לכתוב סיפור שהוא הגיבור שלו, ולשלב בו פרטים ביוגרפיים של איך הוא נוצר, למשל איך יצא שנפגשתם, ואיך הרית.
את יכולה לשתף אותו שאת רצית מאוד ילד (רק אם זה נכון), ושאת שמחה שיש לך אותו. ושהאיש שנתן לך את הזרעון לא רצה ילדים, ולא נשאר, ולכן הוא לא שותף בחיים שלכם. לכן יש לכם במשפחה הגרעינית אמא וילד.

כן זה נכון אבל אני יודעת שאבא שלו יבוא.
אני מכירה את הטיפוס, יש לו שני ילדים מגרושתו והוא אבא מדהים , פשוט הסיפור בינינו לא נגמר כזה טוב אבל יודעת שהוא פשוט צריך להתאפס על עצמו ואז הוא יבוא, אז איך אני משלבת את זה בסיפור??
אוקיי אני מספרת איך הגיע לעולם... והכל.. ואפילו יש תמונות שלהם ביחד עד גיל שנה... ואז אבא "נעלם" ומתי שהוא הוא יבוא???? זה יכניס את הילד למצב רגשי בעייתי--- למה נעלם?? מתי יבוא??? וכו...

אפשר להגיד שהוא רחוק עכשיו אבל יום אחד הוא יחזור ואז הוא יבקר? (אם את בטוחה לחלוטין שיום אחד הוא יחזור)
ופשוט לא יודעים מתי כי עכשיו הוא רחוק-רחוק?

והוא אבא מדהים

??????
מה פספסתי פה? הוא לא זרק ילד בן 3? אז מה אם הוא מטפל באחרים? הוא ודאי לא מדהים.

זה סיפור מורכב מאוד!!! וכן הוא אבא מדהים לילדים שלו מגרושתו!
ואני יודעת שהוא יבוא , אני לא מצפה ולא מחכה אבל אני לא רוצה להגיד לילד שאין אבא כשיש!
רק מנסה למצוא את המילים הנכונות/הניסוח על מנת לא לפגוע בילד ולא לפתח בו ציפיות

וכן הוא אבא מדהים!
יש פה סיפור מאוד מורכב.
אני פניתי אליכן לעזרה בשביל לדעת איך לעשות זאת בדרך נכונה ורגישה אז אם יש מישהי שחוותה סיפור דומה לשלי אשמח לתובנות

בכל אופן מבחינת הבן שלך האיש הזה לא נוכח ולא מתפקד כאבא, מדהים או לא. לא כרגע.
אני חושבת שלא כדאי ליצור אצלו ציפיה, כי אף אחד פה לא נביא.
אם יום אחד האיש הזה יתאפס על עצמו (אם), אז אפשר יהיה לפתח את הסיפור.
אני חושבת שאפשר למקד את הסיפור המשפחתי שלכם כרגע במה שיש- בך ובו, ובמשפחה המורחבת, ולגבי הצד שלו ממש להקפיד לצמצם, ולציין רק שאת הזרעון קיבלת מאיש אחד ש (אהבת/ חיבבת/ היה נחמד והסכים לתת לך זרעון/ בלי לשים לב העביר לך זרעון/ ניסוח עדין ופשוט למה שקרה באמת, ואז המשיך לדרכו - אני ממליצה לך לא לשקר לבן שלך).
תכל׳ס יש פה ילד שעדיף שיחיה בנחת, ולא יסתכל לכל הכיוונים בשביל לנסות לזהות בכל עובר ושב אבא חוזר הביתה.
דרך אגב, גם אם יחזור יום אחד, למה שתרצי להכניס לחיים של שניכם מישהו לא אמין ולא יציב, טיפוס נוטש?
איך תדעי שלא יברח שוב, וישבור בדרך את לבו של בנך?

זה סיפור מורכב מאוד!!! וכן הוא אבא מדהים לילדים שלו מגרושתו!

הם יודעים שיש להם אח? כי אם כן, אז הם גם יודעים שהוא לא בהכרח תמיד יישאר איתם, כי עובדה שיש לו ילד שהוא נטש. ואם הם לא יודעים, אז הוא חי בשקר ומשקר לילדים ומסתיר מהם אח.

אני חושבת שאפשר למקד את הסיפור המשפחתי שלכם כרגע במה שיש- בך ובו, ובמשפחה המורחבת, ולגבי הצד שלו ממש להקפיד לצמצם, ולציין רק שאת הזרעון קיבלת מאיש אחד ש (אהבת/ חיבבת/ היה נחמד והסכים לתת לך זרעון/ בלי לשים לב העביר לך זרעון/ ניסוח עדין ופשוט למה שקרה באמת, ואז המשיך לדרכו - אני ממליצה לך לא לשקר לבן שלך).

בדיוק.

יולי קן... אז אגלה לך סוד,,,,, יש לנו עוד ילד משותף בן שנה... לכן הסיפור הזה מורכב, שני ילדים מלא מכירים את אבא שלהם... אז את מבינה שאני בבעיה באיך לנסח לו את הסיפור..
כי אי אפשר להגיד נתן זירעון כי במקרה שלי נתן שני זרעונים בהפרש של כמעט שנתיים בין הגדול לקטן ולכן זה ממש מתסכל אותי.
שלא תטעי אני שלמה ומתמקדת נטו במשפחה המיוחדת שלי ולשמחתי היום יש הרבה ילדים בגן לילדים גרושים.. חד מיניים.. בנק הזרע..
אבל אצלי כן יש להם אבא, רק אבא שלא פעיל.

אז איך אנסח את זה- היינו חברים והבאנו שני ילדים והוא פשוט נעלם?? מה יקרה אם יחליט להכיר אותם?? כמובן שהכל יהיה מלווה דרך עובדת סוציאלי ובאופן מסודר כי לא אתן לו לפגוע בהם. בנתיים איך אנסח את זה בדרך שלא תפגע בהם וגם לא תפתח בהם ציפיות ??? אשמח ממך לתשובה

ולא הילדים שלו לא יודעים שיש להם עוד אחים , באמת סיפור מורכב ואני לא מתעסקת בסובבים אלא רק בילדים שלי !! איך לעשות זאת בדרך נכונה.. בימים האחרונים הגדול שהוא בן 3 משחק עם עצמו ומדבר הרבה עם אבא(תוך כדי משחק ואני רק מקשיבה)
אגב אני מקריאה לו הרבה סיפורים על משפחות מיוחדות וגם אנחנו מדברים על ילדים מהגן..

ואני לא משקרת לבן שלי, אני מאמינה בפתיחות ובכנות! ולכן אני צריכה להיות מוכנה לזה שכשהוא ישאל אז מה לענות כי כמו שאמרתי הוא הרבה משחק ומזכיר את המילה אבא..

"יש לך אבא, הוא פשוט לא איתנו".
מותר גם להגיד, "לא יודעת". (למה? לא יודעת. מתי הוא יבוא? לא יודעת. הוא יבוא? לא יודעת).
ומותר גם להגיד את האמת. "את רוצה שהוא יבוא? כן. את תשמחי אם הוא יבוא? כן."
מותר להגיד את שמו. ואפשר גם להגיד שיש הרבה אנשים עם השם הזה.

הוא רשום בתעודות הלידה של הילדים?

האם הגדול זוכר אותו? אמרת שהוא נעלם אחרי שהילד השני נולד. אם הגדול זוכר אותו, ודאי שצריך לתת לזה מקום.

קודם כול, חשוב להגיד את האמת, כמו שאת מרגישה בצדק. אחרת יש תמיד בעיית אמון וחור גדול ביחסים. אז להגיד באמת שיש אבא, שהוא לא איתכם, ואז להדגיש כמה אתם משפחה אוהבת. להראות גם את כל סוגי המשפחות שיש סביבו. זה עוזר.

ומצאי דרך לספר שיש גם (לפחות) חצאי אחים. חשוב ליצור תשתית של אמון.

לדעתי חשוב גם לא לנסות ליפות או לכער את ההעדרות שלו. לא ליפות (להשתיל תרוצים למה זה היה מתאים והגיוני שיעזוב וינתק מגע), ולא לכער (מה שנראה לי שממילא את לא עושה, בסגנון כינויי גנאי, האשמות ועוד).
לא ליצור פתח לאשמה שלו או להאשמה של אחיו התינוק בעזיבה (בא לי לכתוב נטישה, ואני לא מצליחה להתאפק).
לא לקחת אחריות על זה בעצמך, גם אם היית עצבנית, לא מרצה, וכדומה (אלא אם גירשת אותו בעצמך מחייכם, ואז את יכולה, אם תעלה השאלה, לשתף בניסוחים עדינים בסיבות שלך), כי אחרת בהמשך זה עלול להתנקם בך בכעסים של הילדים עליך בגלל אובדן ילדות עם אבא (שיתכן שהיה נעלם כך או אחרת).

אתן ממש מקסימות!!
אז ככה האבא הכיר את הילד הגדול רק עד גיל שנה ולכן הילד הגדול לא זוכר אותו וגם ככה הוא היה בא פעם פעמיים בחודש וכשהילד היה בן שנה הוא ניתק כל קשר בגלל מערכת יחסית שהוא נמצא.
אחרי שניתק את הקשר גיליתי שאני שוב בהריון והוא יודע ולא רוצה כרגע שום קשר איתנו!
הוא לא נתן אבהות לאף אחד מהילדים, הלכנו לגישור וזה לא צלח ולכן אני רוצה לתבוע אבהות ומזונות.
אין בי כעסים ולא טינה כלפיו והייתי מאוד רוצה שהילדים יכירו אותו אבל זאת לא המציאות לצערי אבל יודעת שיבוא יום והוא יבוא!!
חשוב לי להדגיש שאני לא מנסה ולא אנסה ל"הרעיל" את הילדים עליו, אני עושה הפרדה בין מה שקרה בינינו לילדים.
לכן, אני נמצאת בקושי בלמצוא את המילים איך לספר להם כשיגיע הרגע ואגב את הילד הקטן הוא לא פגש אף פעם !!

אני מאוד ממליצה לך לחיות בלי התקווה הזאת שיום אחד הוא יבוא. יכול להיות שהוא לעולם לא ישנה את דעתו.
אם את חיה עם התקווה הזאת, זה משאיר (מבחינה רגשית) כסא ריק ל׳אליהו הנביא׳ שאף פעם לא מתמלא. זה ישפיע גם על הילדים, וחבל. חבל לחיות בתחושת חסר. יצרת לך יופי של משפחה, עם שני ילדים מקסימים. יתכן שיום אחד יצטרף מישהו נוסף למשפחה שלכם (ילד נוסף/בן זוג/כלב). יתכן גם שלא. למה דווקא להתעקש על ההוא שעזב, וכל מעשיו הם לכיוון ניתוק וחוסר קשר?

פתאום הבנתי למה זה כל-כך רגשי לי לענות לך:
אני מכירה מאוד מקרוב גבר שאוהב מאוד ילדים. יש לו משפחה מרובת ילדים. הוא אבא אוהב ומשקיען. בצעירותו -בה תחילת שנות העשרים שלו- הוא הסתובב תקופה מסויימת עם מישהי, והיה בן בית אצלה והמשפחה כולה התאהבה בו (במקום מרוחק מישראל), כי הוא באמת מקסים. אחרי כמה חודשים כאלה היא סיפרה לו שהיא חושבת שהיא הרה. היא עדיין לא בדקה אם זה נכון. הדבר הבא שהוא עשה- לקח את הדברים שלו, והדרכון, ונעלם משם, מהמדינה ההיא, ומעולם לא חזר, ואין לו שום כוונה לחזור ולברר אם יש לו ילד שם. אני חושבת שהוא פשוט מחק את הפרשה הזאת מלבו. אני חושבת עליה לעיתים רחוקות, ומקווה שטוב לה. הילד ההוא, אם הוא אמנם קיים, יש לו מהבחור הזה מטען גנטי, ובזה זה נגמר.

אני מאוד ממליצה לך לחיות בלי התקווה הזאת שיום אחד הוא יבוא. יכול להיות שהוא לעולם לא ישנה את דעתו.

אני ממש ממש לא בונה ומחכה שהוא יבוא!! אני לא יכולה להיכנס לפרטים אבל אני יודעת שיום יבוא והוא יבוא וגם אם לא אז אז גם בסדר.
אני שלמה עם הדרך שלי, הבחירות שלי, עם הגידול שלי ואני עומדת בזה בהצטיינות!!!
פשוט אני מעדיפה לא להשתמש במילים אין אבא!! מישהו נתן לי זרע במתנה!!! וכו...

אני תמיד צריכה לחשוב שאולי אולי אולי יבוא יום והוט ירצה להכיר אותם ולכן לא יכולה לשנות את המציאות..

אז יש אבא והוא גר רחוק???
ואם הוא גר רחוק אז למה הוע לא מתקשר??? .
יש את השלב של ה- למה...

ועל הלמה מותר לענות "לא יודעת". מותר. מותר. זו האמת לאמיתה.

ילד בן שלוש, אפשר קודם לשאול אותו - מה זה אבא בעיניך?
ולהמשיך לפי התשובה.

אם לא יודע בכלל איך לענות, אפשר להסביר, כשאומרים"אבא" לפעמים מתכוונים למי שעזר ליצור את הילד. לפעמים מתכוונים לאיש שמטפל בילד, שומר עליו, קשור אליו וכו'.
אפשר לומר שיש מי שעזר ליצור אותו ביחד עם אמא, אבל כרגע הוא לא אבא במובן שמטפל ודואג ואחראי עליו.
אם הוא שואל מה יהיה בעתיד, אפשר להגיד שאת לא יודעת, כמו שבשמת כתבה.
בכללי נראה לי שאם יש לו צורך בתשובות יותר חד-משמעיות, עדיף לסטות לכיוון ה-אין, ואולי יום אחד זה יגיע ואז תתמודדו עם זה, מאשר לכיוון ה-יש/יהיה ואז הוא יהיה בציפייה או באכזבה.
כמובן לא להגיד דברים לא נכונים, אבל גם את מה שנכון אפשר להציג בכל מיני דרכים.
כדאי גם להבין אם השאלה באה מסקרנות או מצורך כלשהו שיש לו והוא חושב שאבא יכול לענות על הצורך הזה (כדי למצוא מענה אחר) או אם זה מגיע מקושי כלשהו (נגיד, להיות שונה? לא יודעת, כל קושי והמענה שלו).

בגילאים האלו תמיד כדאי לספר סיפור טוב. הילדים נולדים עם אמון מובנה בעולם. חשוב לטפח ולבסס תחושת אמון ובטחון בעולם בגילאי הילדות המוקדמת. איך לספר סיפור כזה? למצוא ולראות באמת את הטוב. הטוב האמיתי. שאלי את עצמך מה המתנות שקיבלתם הודות לעובדה שהוא אינו נוכח בחייכם? מה הטוב במצב הנוכחי? זה אולי קשה אבל אפשרי.. מתוך עמדה זו אפשר לספר את הסיפור..

לילד בגיל כזה כדאי לספר סיפור תמונתי ולא אינטלקטואלי. זה עדיין סיפור אמיתי, רק מותאם לגילו של הילד. הוא לא צריך להכיר ולדעת על אנטומיה למשל בכדי לשמוע את הסיפור.
אפשר לספר סיפור מרפא.. למשל על אישה אחת שמאוד רצתה להיות אמא, והתגעגעה מאוד לתינוק קטן. והלכה בעולם וחיפשה וחיפשה.. ואז היא מצאה איש טוב ששמח לעזור לה. ונתן לה זרע קטן, זרע של תינוק. והיא גידלה אותו באהבה ושמרה עליו עד שנולד לה תינוק.. והאיש הטוב המשיך במסעו, והאישה והילד תמיד זוכרים אותו ומודים לו.. וגם האיש זוכר אותם ונושא אותם בליבו.. והאישה היא אני האמא והתינוק הוא אתה והאיש הטוב הוא האבא..
והסיפור הוא בעיקרו על איך הגיע הילד אל העולם, ואפשר להוסיף ולספר עוד כל מיני דברים בנושא זה, (איך הוא נולד ואיך הוא התחיל לצחוק ולדבר וללכת וכדומה) והסיפור של האיש הטוב הוא חלק מזה.. וכמובן שיבואו השאלות: איפה הוא, ומתי הוא יבוא, ולמה הוא לא בא? ואת לא יודעת.. (אולי הוא נסע לארץ אחרת? אולי הוא הלך לעזור למישהו אחר?) ובתוך זה אפשר לפגוש גם את התקווה והציפייה והאכזבה ושלל הרגשות.. וזה בסדר לפגוש אותם.. תשמרי את זה בתור סיפור מחבר של שניכם.. עם המהות של הטוב בעולם .. זה ממש חשוב בגילו.. יותר מאוחר עם השתנות התודעה אפשר יהיה לספר סיפור אחר ולפגוש את זה אחרת..
זה עניין של נקודת מבט. כמובן שאפשר גם לומר שהעולם הוא מקום נורא ומאיים, שהאבא חסר אחריות ולא אוהב וכו׳ וכו׳. כל החכמה היא לבחור את נקודת המבט המתאימה. בגיל הזה , שבו מתעצבות האמונות הבסיסיות שלנו לגבי עצמנו ולגבי העולם, חשוב לבסס תחושת בטחון ואמון בטוב. זה יעזור לנו מאוחר יותר, כשנגלה שהעולם כולל בתוכו גם את ההיפך..

דגן, כתבת כל כך יפה @}

דגן, כתבת כל כך יפה
יאו תודה יפה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלה הפוכה מה עושים שהאמא לא אומרת מי האבא אומרת זה דוד למשל יש לי ילד גם בין 4 אבל אני בשבילו דוד כך האמא אומרת לא וזה גרם לי להפסיק לבקר את הילד מזה חצי שנה שלא ראיתי את הילד ולפעמים הגעגועים משפיעים עלי מאוד יש לציין שמעולם הילד לא היה אצלי לבד תמיד עם האמא מה אני אמור לעשות ולא רוצה להגיע לבית משפט כי אין בעיות בינינו אבל זה מציק לי הסיבה שהאמא מעדיפה כך אני לא יודע ואני מכבד כי אני יודע למשל שבגיל 12 או 13 לדעתי הוא ידע אם לו ממנה אז ממני השאלה זה לא המון זמן ואני לא יודע איך לומר לאמא את המילה הזו אני רוצה שהילד ידע שאני אבא כי הילד בא בהסכמה של סודיות לחברה

אתה אבא? אתה אוהב את הילד? אתה מתגעגע לילד? אתה רוצה לתפקד כאבא?
מקריאת דבריך, ככה נדמה לי. שהתשובה שלך היא "כן" על כל השאלות.

אז דבר ראשון, מה פתאום שתפסיק לבקר את הילד רק בגלל איך שהאמא מציגה אותך? להיפך, תבקר! תהיה נוכח, תפתח מערכת יחסים עם הילד, תציע בילוי משותף עם הילד, תשחק איתו. תגדיל את הנוכחות שלך במקום להקטין את עצמך. תהפוך את עצמך מ"סתם דוד" למישהו שהילד אוהב, מכיר, נהנה לבלות איתו, רואה באופן קבוע, רגיל אליו.

במקום להתעסק ב"איך היא מציגה אותי בפני הילד" תתמקד במערכת יחסים עם הילד. אם תבנה עם הילד מערכת יחסים אוהבת וקרובה, כי תבקר הרבה ותתיחס אליו יפה ובאהבה והוא יכיר אותך ויאהב אותך, אולי היא תסכים גם לתת לך לבלות איתו לבד (בהתחלה לרדת איתו למטה לגן שעשועים לידה, בהמשך אולי לקחת אותו לים או לסרט או אליך) וגם לספר לו בגיל יותר צעיר שאתה בעצם אבא שלו.

קח בחשבון שאם הסכמתם על סודיות בחברה, היא לא יכולה להגיד לילד קטן מדי כי הוא יגלה את הסוד לכולם בלי כוונה, אבל עדיף לך שהוא יגלה את האמת אחרי שנים שבהם הוא זכה למערכת יחסים נהדרת וקרובה איתך, וישמח לגלות שאתה ממש אבא שלו ולא סתם דוד - במקום להיות עצוב שלא הכיר אותך בכלל ושהפסדת את כל הילדות שלו.

כרגע, היא גם מפחדת. כי רק היא מגדלת אותו. וכי אתה מסוגל להיעלם לילד לחצי שנה! בגיל הזה, חצי שנה זה המון! אם אתה משחק תפקיד של "דוד" (כזה שאין לו קשר מחייב לילד, בא לפעמים אם מתחשק לו, לא בא אם לא מתחשק לו) אל תתפלא שהיא אומרת לילד שאתה "דוד". היא פוחדת שאם תגיד שאתה "אבא" אז הילד יפתח ציפיות ויתאכזב מאוד. אז אל תאכזב. תוכיח שאתה ראוי לשם "אבא". אם תצליח להוכיח, אולי גם תזכה בתואר.

עשית ילד עם מישהי בהסכמה מודעת לסודיות חברתית,
לא התחייבת להיות חלק מהגידול שלו, נעלמת למלא זמן, אתה לא חלק מהחיים של הילד

איך אתה רוצה שהיא תסביר את הנוכחות שלך שבאה מדי פעם ולא מחוייבת, לילד, לסביבה?

אתה לא רואה את עצמך כאבא, אתה לא חלק מחיי היומיום שלו, וחשוב לך איך שהאמא (שהיא מגדלת את הילד לבד) - מציגה אותך בפניו?
מוזר ממש.
גם אני לא הייתי נותנת לך להיות איתו לבד.
זה שתרמת מחצית מהגנים שלך לקיום שלו, לא הופך אותך למטפל המייטבי בו.

אתה רוצה להיות חלק מהחיים שלו?
תבקר באופן קבוע, מה זה משנה אם על תקן הדוד, הסבא, החבר או האבא?
תהיה בחיים שלו, תתעניין, תהיה אבא!

מישהו שנעלם לחצי שנה כי קראו לו "דוד" - הוא לא אבא. הוא אפילו לא דוד.
הוא איש שמרוכז בעצמו ולא רואה את הילד מול העיניים שלו, ואולי עדיף שיהיה הדוד שמגיע מדי פעם. זה אחלה תפקיד בשבילו.

שליחה על ידי אישה* » 21 מאי 2021, 15:42

מתלבטת איך לספר לבן שבע שיש אבא ביולוגי שהוא לא בקשר איתנו וזה אחרי שמאז ומעולם שמע שאין לו אבא.
האב משלם מזונות, רשום בתעודת זהות ואני נאלצת לספר לילד כי כל הסביבה שלנו יודעת שיש אבא. ציון האב בתעודת זהות גם גורם לפקודות לשאול לשמו לפעמים והילד כבר שומע את השם הזה כמה פעמים.
אינני מעוניינת שהוא יגדל בסוד או שמישהו יפלוט לידו.
אני צריכה לספר לו משהו ואת אותו דבר לסביבה שלו.
לאב יש ילד נוסף בן שנתיים הוא נשוי וגר עשר דקות מאיתנו.

שליחה על ידי אישה* » 21 מאי 2021, 15:43

לפקידות

איך בכלל הגעתם למצב שהילד בן ה-7 לא יודע שיש לו אבא ביולוגי איפשהו?
לא מצליחה להבין את הסיטואציה (לקרוא בנימת קול מתעניינת, ולא שיפוטית, כי אני מנסה להבין את הסיטואציה כדי לעזור לך לברר עם עצמך איך נכון לספר לו)

אני חושבת - לנסות לעשות את זה כמה שפחות דרמטי.
זאת אומרת לא להושיב אותו לשיחה רועמת ולהודיע לו שיש לך חדשות שישנו את חייו, אלא לחכות לסיטואציה בה הוא מעלה איזו שאלה (האם לא שאל שאלות עד עכשיו??), ואם הסיטואציה אינה מגיעה אז לנסות לגרום למן סיטואציה שכזו,
ואז לספר לו הכי פשוט שאפשר - וואלה, יש לך אבא ביולוגי שמעולם לא היה בחיינו כי דברים לא הסתדרו, וזהו.
אם הוא מעלה שאלות נוספות אז לנסות לענות הכי פשוט שאפשר, בלי פרטים מיותרים.
לדעתי ממש אין צורך לספר לו שאתם שכנים ושיש לו חצאי אחים וכו' (אלא אם אנשים אחרים בסביבתכם יודעים על כל העניין והמידע עלול להגיע אליו יום אחד סתם כך).

האם הוא יודע איך מגיעים תינוקות לעולם? הרי לכל אחד יש אבא ביולוגי, ומן הסתם גם לו.
אבל אבא לא ביולוגי, אין לו. וזהו.

לדעתי ממש אין צורך לספר לו שאתם שכנים ושיש לו חצאי אחים וכו'
לדעתי ממש חשוב לספר לבנאדם על קיומם של חצאי-אחאים. כמובן בגיל המתאים, אולי סביבות 16. זה כדי למנוע מצב של פגישה מקרית, התאהבות וגילוי עריות בבלי דעת - ואז משבר חיים רציני.
(בהתחלה כתבתי "בייחוד אם יש לילד חצאי-אחיות", אבל אז נזכרתי שלא כולם בעולם הטרוסקסואלים

)

לדעתי ממש חשוב לספר לבנאדם על קיומם של חצאי-אחאים. כמובן בגיל המתאים, אולי סביבות 16

כן, מסכימה עם זה.

אני הריתי לגבר שעזב עוד לפני הלידה.
היום אני אמא לבן שש ששאל אותי השבוע מאיזה איש הגעתי לעולם. איך קוראים לו. למה הוא לא אבא שלי. הוא שאל בסקרנות ושמחה בלי משקעים.
עניתי לו את שמו למרות שלקח לי דקה להתבלבל.
אמרתי לו שמהזרע שלו הוא הגיע לעולם. הוא ביקש לראות אותו אמרתי לו שהוא לא פה, הוא גר רחוק אבל אני יכולה לחפש תמונה.
הוא אמר לי - אבל הטלפון שהיה לך מלפני שנולדתי התקלקל אז איך יש לך תמונה. אמרתי לו שהתמונות נשמרות בכרטיס שמעבירים בין הטלפונים.
הוא שמח שתהיה לו תמונה ואמר - אני אראה אותו ברחוב אני אשב לו על הטוסיק

אח''כ הוא שאל - למה הוא לא אבא שלי? כי הוא לא רצה?
פה ממש הייתי המומה.
עניתי מהר שזה לא קשור, לא כל מי שיוצא לו מהזרע מפגש עם ביצית וילד - הוא אבא.
ואני לא רציתי לחיות איתו - אבל כן רציתי את הבן שלי מאוד ולחיות רק עם הבן שלי.

הוא יודע כבר שנתיים שיש משפחות שונות והוא מבין שאנחנו משפחה רק עם אמא אבל - אני חייבת הסבר קל וטוב וחיובי ללמה הוא לא אבא שלו

פה אני נתקעת.
מה לענות.

קראתי שכדאי לומר שהוא המוליד שלו. לא אב ביולוגי ולא כאלה. פשוט מוליד ולא אב.

אבל לגבי הרצון - מה אני אומרת שיהיה נאמן לאמת שלא ייפגע האמון בי כשיגדל.

מבחינת המציאות - אני בקשר עם האב, בגלל תשלום המזונות. הוא לא מעוניין בקשר עם הילד ויש לו עוד שני ילדים שהביא לעולם מאז (התחתן).

ומדוע את בעצם נתקעת? האם הסיבות שאת לקחת על עצמך את לידת וגידול הילד הן לא הסיבות שאת מעבירה באופן טבעי ללא פילטרים פשוט לילד?
יש לי ידיד כזה שגדל "לצד" המשפחה של האבא שלא רצה בו וגם כשהאבא נפטר הילד (הידיד שלי) לא ידע על כך כלל והתבשר בדיעבד, זו הייתה תקופה מאוד כואבת ומצערת שהציפה את כל הקשר הקלוקל והמגעיל שלהם החוצה כילד "ממזר" נטוש, לא אהוב ולא רצוי על ידי האב ומשפחתו.
אגב- הידיד מדהים, חתיך מהמם ואבא בעצמו היום והוא פשוטטטטט מהמם ומגניב! אני מאוד מחבבת אותו

מכתיבתך נראה כי האבא נטש את הילד הזה - משמע שלא רצה אותו ורק אחרי שהבשיל ורצה מיוזמתו הסכים לתחת תחת כנפיו את שני ילדיו האחרים (זה תמוה בעיניי כי אם הוא מוכן ובשל לילדיו האחרים הוא יכול גם להכיל את ילדו הראשון, עצוב מאוד!)
מצד שני הוא מגלה אחריות כלכלית כלפי הילד וזה לא מובן מאיליו ברוב המקרים של נטישת הילד על ידיד האבא.
ברור שהילד לא אשם בשום צורה ודרך בשום דבר מכל הבחירות שלכם אבל את זו שהחלטת להביא לגדל ולטפח בסביבה ללא אבא ועלייך למצוא את פיתרון , מה להגיד ואיך ושחלילה הסיטואציה לא תסתובב עלייך כאשמה וכרעה בכל הסיפור הזה בהמשך.
מהמקום הצר והקטן אותו אני רואה (איני מכירה אותך ולא מכירה את הסיפור או את המשפחות ואת הקשר שלכם) לדעתי (אם את שואלת כאן לדעת האנשים) היא פשוט להלביש את ההסבר על הקשר שלכם. שכשהוא נולד כבר לא הייתם יחד שרצית מאוד להביא אותו לעולם, שאת אוהבת אותו ומחבקת אותו ושהאב החליט שהוא אבא של ילדים אחרים. הייתי שוקלת גם "אימוץ" של דמות אב חדשה לתוך החיים כעת כשהוא מבין
יש המון סוגים של משפחות והמון אימהות שמביאות מתרומה, אולי שווה להתייעץ ולשקול?
האם הסביבה תומכת? האם יש לכם מעגלי תמיכה? האם כרגע את בזוגיות אחרת?
מקווה שלא נעלבת משום דבר שכתבתי.
קיטי.

שולחת חיבוק

ואולי לאורה תוכל לתת קצת מחכמתה כאן לשואלת. באמת מורכב.

חחח תודה על ההזמנה.

ראשית אין לי ילדים אז אני לא רואה את עצמי כסמכות בעניין. שש נראה לי גיל נורא צעיר להכיל את המורכבות של הסיטואציה. הייתי מספרת לו סיפור בסגנון "היה היתה אישה שמאד מאד רצתה ילד קטן... וחלמה וחלמה שיהיה לה ילד. היא חיפשה וחיפשה זרע של ילד ולא מצאה. עד שפגשה איש נחמד שאמר לה "את כל כך רוצה ילד, ולי יש זרע של ילד, הנה אתן לך אותו במתנה", נתן לה את הזרע בכף היד, חייך והלך לו לדרכו. והילד גדל וגדל בתוך הבטן עד שנולד, והילד הזה הוא אתה".
ואם הוא שואל איפה האיש הזה עכשיו אז באמת להגיד שאת לא יודעת איפה הוא היום אבל אני בטוחה שלפעמים הוא נזכר בזרע של הילד שנתן וחושב איך הוא גדל להיות ילד כל כך מוצלח.

מההיכרות (הקרובה) שלי עם גברים שגדלו בלי אבא\בלי אבא מתפקד לא משנה כמה האמא טובה הם כל הזמן מחפשים את אבא. הם חייבים דמות אב ובלי קשר לאבא הביולוגי כדאי מאד לדאוג שלילד תהיה דמות חיובית כזו בחייו, אחרת, לא משנה מה תספרי לו הוא ירגיש את החוסר הזה ואת הנטישה של האב.
שוב, זה רק מהנסיון שלי.

מסכימה עם הצורך בדמות אב. לא חייב שיהיה עם קשר ביולוגי.
ובלי קשר לאב נעדר, יש עדויות לכך שילדים צריכים עוד מבוגרים אוהבים שיהיו מעורבים בחייהם, חוץ מההורים שלהם. ואם לילד/ה יש לפחות 2 דמויות תומכות כאלה, זה מנבא חזק של חוסן רגשי לכל החיים.

חוסן רגשי לא מנובא רק ע"י מספר הדמויות המשמעותיות שגידלו את הילד/ ה.
יש כ"כ הרבה מרכיבים שבונים חוסן רגשי.

ויותר מזה, לפעמים אין דמות שתחליף את דמות האב. פשוט אין, ולא ניתן לייצר כזו, בין אם זה נובע ממחסור בזמן, בפניות של ההורה היחידה או מהיעדר כימיה מתאימה, או פשוט, מהיעדר דמויות כאלה במשפחה/ חברים קרובים.

מניסיוני כאלמנה עם כמה ילדים בגילאי העשרה ומטה: לא. הם לא מחפשים דמויות אב באשר הם הולכים. הם יודעים שאין ומצליחים מאוד עם מה שיש.
יש הבדל כ"כ גדול בין לייעץ לבין לחוות את הדברים עצמם.
דמות אב היא דבר מבורך. לא תמיד הוא בנמצא, וגם זה בסדר.

בוודאי שאין צורך בעוד דמויות או דמות אב, מי שמגדלת ילד ללא אב יודעת זאת.
דמות אב זה לא דבר מבורך. זו ההנחה של פעם. היום במשפחות רבות יש ככ הרבה חיכוכים, חשבונות, מתחים.
כשהורים לא חיים יחד יש עוד יותר בעיות. האב מכיר אישה מביא עוד ילד, האם מכירה מישהו לא ככ נחמד.... המעברים בין דירות.... הילדים הקודמים צריכים להסתגל להרבה מורכבויות בלתי נסבלות.

האב עובר לגור רחוק, האב מאחר או מבטל הסדרי ראיה, האב מפרסם פרסומים מביכים ברשתות, משפחת האב מדברת רעות על האם ועוד ועוד...
חיכוכים על דרך החינוך, על תרופות...

בהרבה מקרים לגדול בבית אחד עם אמא אחת בלי אב בכלל זו ברכה ושמחה.
אם מתווכים את זה טוב, רגוע, מדברים על הכל. נותנים מקום ואהבה ורצון מדגישים את היש ואת מה שמיוחד ולא את האין.

לגבי מצבים של מוות, זה עצוב אבל ילדים מסוגלים להסתגל לשינוי הרבה יותר מהר וגמיש מאיתנו. כח החיים מוביל קדימה והיעדר אב נוכח במקרה הזה לא מבטל את הנוכחות החזקה ברוח במורשת ובזכרונות.

בקיצור, ילדים גדלים מצוין בתנאים שונים כמו פרחים ויש שאפילו טוב, חזק ושמח יותר ממשפחות קונבנציונאליות מסובכות מאוד.