מייק בר רב אשי

[אמא_של_יונת*]

הוספתי קישור ליומן טיול בסלובניה/קרואטיה/מונטנגרו, שגילי חסקין העלה לאתר שלו.

[בשמת_א*]

יופי (-:

[אמא_של_יונת*]

מייק כתב את השיר הזה לפני שנים רבות - אבל בכל שנה, כשמגיע הסתיו, הוא עולה בזכרוני ומלותיו מתנגנות בי, כמו הצמחים שנובטים בגשם הראשון.

תמיד מחדש
ושוב מגיע סתו, רב-קסם ורב-יופי,
והרוחות שוב מנשבות במשובה.
ואל תזלזלו, ואל תטילו דופי,
כאילו זאת עונה קשה ועצובה.

כל פעם מחדש הולם בנו הרעם,
וריח היורה מרחיב את החזה.
גם אודם השקיעה, כמו מחָדָש כל פעם,
צובע מין חרמון רחוץ, חדש כזה.

ובשבת שוב טוב עם הילדים ללכת
לואדי, לגלות פרחי סתווניות,
ולצלם בצבע צוהַב אזדרכת
על רקע שלא יכול יותר כחול להיות.

חדש תמיד רשרוש הצפצפות ברוח,
מפתיע כתמיד היום המתקצר,
וקלמנטינה עסיסית (לפי הלוח)
הפער בין תפוח ותפוז תְגַשר.

וכמו בכל שנה – הַתַּחרות ניטשת
בין שר-של-גשמים לשר-של-הכותנה,
ובכל זאת בהחלט עדיין מרגשת
התחרות הזאת גם השנה.

מובן שיש זקנים
וחכמים ונבונים
שכבר ראו כזאת אי-פעם, בזמנו,
והם כבר לא מתפעלים –
בסתיו הם רק משתעלים...
וכבר נמאס להם חינו והמונו.

אמת, כל זה כבר היה –
אך בשבילי הוא חוייה
בכל שנה כמו פעם ראשונה.

[בשמת_א*]

מקסים (-:

[פז*]

יפיפה

[רסיסים_של_אור*]

מרגש ומרחיב לב ובהחלט משנה את הגישה לגבי הסתו
כאילו זאת עונה קשה ועצובה.
ובמקומו הלב מתמלא ומתפעם למול
ושוב מגיע סתו, רב-קסם ורב-יופי,


תודה

[אילנה*]

מקסים, תודה.

[לילה_טוב*]

איזה שיר יפה.
אוהבת את הסתו על העצבות שבו.