מניעת הפרעת אכילה

ילדה בת רבע ל- 13
יפה, חטובה, תלמידה מצטיינת, מקובלת... ממש החלום הכל חטיבת ביניימים.
בבית אין דיאטות. ההורים רזים באופן טבעי. התזונה בסה"כ טובה, הרבה אוכל מבושל, הרבה פירות וירקות, ללא חטיפים וללא פאסט פוד

ופתאום - דיבורים על משקל ודיאטות, דיאט פירות למשך שבוע, צום ביום כיפור למען ההרזיה
נבהלתי
סיכמתי עם ביתי שאני מוכנה לדיאטה בתנאי שהיא נבנית על ידי תזונאית.
מי יכול לייעץ על תזונאית: בעלת גישה לנערות מתבגרות, רצוי מהכללית, יכולה לקבל בתל אביב, כפר סבא, הרצליה, בית שמש.
ומי יכול תת עצה נוספת? מתי מדובר בהשפעה חברתית ומתי צריכה להידלק נורת הזהרה?

יש תזונאית מדהימה, טבעית וידענית גדולה, שיכולה להסביר בדיוק מה בת בגילך צריכה לאכול, בהרצליה:
ליליאן ברנע
אם את רוצה את הטלפון שלה, כתבי פה וארשום.

בלה אגמון בכפר סבא מומחית בהפרעות אכילה (לא בטוח שיש אבל כדאי לבדוק איתה אולי אפילו שתיפגשי איתה את פעם אחת ) ובעלת גישה מדהימה ושונה
יש לה דף באינטרנט

באמת נשמע מדאיג מאוד.
טוב ,לפי דעתי,שסיכמת עם הבת שלך מה שסיכמת .

ברור שהילדה לא צריכה דיאטה , היא צריכה לשמוע שהיא אמורה לאכול בדיוק את מה שיש בבית
התזונה בסה"כ טובה, הרבה אוכל מבושל, הרבה פירות וירקות, ללא חטיפים וללא פאסט פוד

היא צריכה אולי,להבין שאמא שלה אוהבת אותה יותר מדי מכדי שתתן לה להתדרדר לתהום הנוראית של ההפרעות אכילה.
אני הגעתי למסקנה , אחרי קריאת הספר : 'השפה הסודית של הפרעות אכילה', שאהבה והמון קירבה ,ממש כמו שלוקחים תינוק ומחבקים קרוב לגוף ונושאים אותו ולוקחים במנשא, הם הפיתרונות לבעיה הזו.
מי שסובלת מהפרעות אכילה טועה בערבות הקרח של הבדידות והדיכאון ואין לה כנראה אף אחד שיכול לקחת אותה ולחבק אותה ולהראות לה שמקבלים אותה בלי שום תנאים .

(אילה קראה בזמן האחרון את הסדרה של 'אח זאב ',הדימויים משם.)

הרבה בריאות.

ממ
תודה רבה, אני מעוניינת בפרטים.

אילה, תודה גם לך. לביתי אין הפרעות אכילה אלא ג'וקים של דיאטות והעיסוק שלה במשקל ובדיאטות מאוד מפחיד אותי, כי היא ילדה רזה. הפחד שלי הוא שתפתח הפרעות אכילה. האם נראה לך עדין רלוונטי לפנות לבלה אגמון או שבלה היא ל"מתקדמות" (חס וחלילה שלא נגיע)

איילה בשדה הדגן
נראה לי שאני אקנה את הספר שדיברת עליו, כי באופן אישי אין לי היכרות עם העולם המדכא הזה.

יש לי שאלה לגבי
שמקבלים אותה בלי שום תנאים
אני אוהבת אותה כמובן, משתדלת לחבק ולנשק כמה שהיא מרשה לי (וכמו מתבגרת טיפוסית היא לא נותנת לי להתקרב יותר מדי). מצד שני אני גם כועסת עליה לא מעט. על סגנון הדיבור שלה שהוא לעיתים ממש גס רוח, על היחס לאחיה הצעיר שהוא לפעמים, נו טוב, גם גס רוח.
איך יוצרים אווירה שבה כעס או מריבה לא נתפסים כהתנייה של קבלה ואהבה?

לפנות לבלה אגמון
לא לחכות

רק רוצה להוסיף כמה דברים קטנים:

לא צריך לשאוף להתנהגות מושלמת.זה בסדר ש אמא של ילדה בגיל ההתבגרות תכעס לפעמים על הבת שלה ותצא לפעמים מהכלים.
נערות וילדות עוסקות במשקל שלהן ובמה הן אוכלות המון בתרבות שלנו, זה נורא אבל זה פשוט ככה. לדעתי, אם אין בעיות חמורות אחרות והיא אהובה ורצויה, גם זה כנראה יעבור וכדאי לא לדאוג יותר מדי - לפעמים הדאגה היתרה רק מזיקה. לדעתי, אם תעשי מה שאת עושה ותדעי שזה הכי טוב שאת יכולה, כנראה שיהיה בסדר בסוף. את אוהבת אותה, דואגת לה, את עם אצבע על הדופק, את דואגת שיהיה בבית מזון בריא וטוב - את בסדר גמור.
קפץ לי משהו קטן לעין, אולי זו סתם שטות אבל אני אכתוב את זה בכל זאת. כשתיארת אותה, התחלת ב"יפה, חטובה, תלמידה מצטיינת". יכול להיות שבהקשר אחר היית בוחרת לתאר אותה במילים אחרות, או בסדר אחר, והבחירה שלך היא בגלל הנושא המסויים. אבל אולי בכל זאת?.. אולי יש התיחסות מיוחדת מצידך למראה החיצוני שלה, ואני מודה שקצת צורם לי לתאר ילדה בת שלוש-עשרה כ"חטובה"?..

אלטר אגו , ילדה בת 13 בהחלט יכולה להיות חטובה. אם היא יחסית התפתחה מוקדם אז היא בהחלט יכולה להיראות 'נשית' וחטובה.
כמובן שזה לא אומר שאם היא נראית נשית, אז היא כבר אישה בוגרת וכו.
כן מסכימה שאם אמא למתבגרת אוהבת אותה, דואגת לה, את עם אצבע על הדופק, את דואגת שיהיה בבית מזון בריא וטוב - _ אז זה _בסדר גמור
באמת כדאי לשים לב שהיא אוכלת טוב, לשים לב מה המסרים באופן כללי בבית לגבי מראה חיצוני- איזה הערות מעירים כשרואים מישהי ברחוב/טלביזיה/עיתון, באיזה כינויים משתמשים, ואיך את מתייחסת למשקל גופך ולהתמלאות והתבגרות וכו. וכדאי מאוד לדבר איתה על זה. לא רק בלשון ציווי- "תאכלי כך וכך", או בלשון דאגה- "את אוכלת מספיק?", אלא לעשות את זה כשיחה. אני ממליצה שתדברי איתה על החברות שלה. ככה היא תרגיש פחות מאויימת וככה תוכלי גם ללמוד ממנה על המחשבות והרגשות שלה בנושאי אכילה ודימוי גוף.
נקודה נוספת- הפחד שלך לגביה מורגש. זה טבעי. זה גיל שהם פחות נתונים לשליטה והפיקוח שלנו. אולי בכלל כל הנושא הזה של פחד מהתפתחות הפרעות אכילה זה ביטוי לקושי שלך (הטבעי והמובן) מול תהליך ההתבגרות שלה. מכיוון שזה גיל שעשוי להיות מרד מול ההורים יתכן והיא תזהה שזו נקודת תורפה אצלך, ו'תשחק' על זה (במובן של מאבקי כוח ושליטה). זה לא מחייב, זו רק נקודה להרהור ומחשבה.
כמובן שאם את חשה שאיש/אשת מקצוע יקלו עליך- אז למה לא?!

יכול להיות שבהקשר אחר היית בוחרת לתאר אותה במילים אחרות, או בסדר אחר, והבחירה שלך היא בגלל הנושא המסויים. אבל אולי בכל זאת?.. אולי יש התיחסות מיוחדת מצידך למראה החיצוני שלה
בקריאה שניה גם לי זה קצת צורם, כאילו מדברת מפי אמאשלברפאלי. התכוונתי פשוט להסביר למה אני מודאגת שללא סיבה חיצונית ילדה מתחילה דיאטות, לכאורה ילדה שיש לה הכל.

תודה על התגובות והעידוד מכולכן. אני אשמח לשמוע עוד דעות - זה מעורר אותי לחשיבה ועוד המלצות על אנשי מקצוע

למרות שמדובר במתבגרת, אני חושבת שתוכלי לקבל רעיונות מהדף ילדים עם עודף משקל . אני מרגישה טיפונת לא נעים ליחצן את הדף בגלל שאני פתחתי אותו, אבל מתגברת על זה כי אני באמת חושבת שנכתבו שם דברים שיכולים להועיל.

מי שסובלת מהפרעות אכילה טועה בערבות הקרח של הבדידות והדיכאו
זה משפט שאני כל כך מזדהה איתו. אצלי הפרעות האכילה התחילו בערך בגיל של בתך ואני יכולה להגיד לך שבדיוק ככה הרגשתי. אני אפילו זוכרת במובהק את המחשבה "מענין כמה זמן יקח להם לשים לב שאני לא אוכלת" . זה זמן שצריך להרגיש בו מאוד אהובה. להרגיש שמקבלים אותך. זה הכיוון שאני הייתי הולכת עליו.
מאחלת בריאות , אהבה והצלחה לכל המשפחה.

דימוי הגוף של בנותינו

שוחחתי הרגע עם בלה אגמון הנזכרת לעיל. אני מביאה את תקציר הדברים - אולי קוראת נוספת תמצא בהם תועלת:
כללי:
א. גיל 13 - זו צומת דרכים שבה נערות מתחילות להתבלבל. הן נמצאות בצומת דרכים: דרך אחת מובילה לבריאות נפשית והשנייה להפרעות אכילה.
ב. דווקא ילדות "מוצלחות" ששואפות לשלמות חשופות יותר לפגיעה של הפרעת אכילה.
ג. אין צורך להרחיב באתר הזה על נזקי "תרבות היופי" שלנו.

המלצות:
א. לא ממליצה ללכת לדיאטנית. למרות הרצון הטוב של הדיאטנית וההנחה שהיא תבנה תפריט בריא - מדובר במסר לגוף שצרכי התזונה שלו אינם נשמעים ואינם רלוונטיים. אנחנו שמים עליו פיקוח בצורת תפריט ומאבדים את הקשר לוויסות הטבעי של הגוף. (מניחה שגם הרעיון הזה לא ממש חדש כאן באתר). להתחיל בשלב זה עם דיאטה משמע לכוון את הילדה לדרך בעלת הפוטנציאל של הפרעות אכילה.
ב. להסביר לילדה למה דיאטה טובה להשמנה: הגוף מרגיש שהוא תחת פיקוח ולא מקבל את צרכיו - מתחיל לאגור יותר ולפרק פחות. גם המוח שלנו גורם לנו להפרעה כמו בולמיה ברגע שהרסן מותר. מהצד השני להסביר כמה רזים נפשית אנחנו נולדים: בעלי מנגנון רעב ושובע שמדריך אותנו, בעלי תשוקות למאכלים שכנראה מכילים מה שחסר בגוף. להסביר שהחלופה של אכילה לפי רעב נכונה יותר מדיאטה.
ג. לנסות לדבר איתה ולהבין ממנה מה הסיבה לדיאטה. אם לדוגמא היא חושבת שהבטן שמנה - להסביר שוב כמה מודל היופי הנשי מעוות. כמה הדוגמניות הן למעשה מוטציות. נדמה לנו שהיא לא מקשיבה לנו בגיל ההתבגרות, אבל היא כן מקשיבה.
ד. האבא - עליו לתת לה תשומת לב "של גבר". להחמיא לה על איך שהיא נראית. לקנות איתה בגדים. אבות נוטים להתרחק מתוך מבוכה מבנותיהן המתבגרות. האבא צריך לתת לה אישור לנשיות ולמראה שלה בגבולות הלגיטימיים כמובן.

וההמלצה שקיבלתי כאן שתמיד תמיד טובה ונכונה להתגברות על כל קושי:
אהבה וקבלה ללא תנאי.

מדובר במסר לגוף שצרכי התזונה שלו אינם נשמעים ואינם רלוונטיים. אנחנו שמים עליו פיקוח בצורת תפריט ומאבדים את הקשר לוויסות הטבעי של הגוף. כמה מדוייק.

סחתיין !!!
איזה יופי שהלכת. נראה שיצאת מפוקסת מהפגישה. וכולנו מרוויחות
תודה

_איזה יופי שהלכת. נראה שיצאת מפוקסת מהפגישה. וכולנו מרוויחות
תודה_
ורק רוצה להציע להיזהר קצת עם הענין של אכילה לפי רעב. לא בגלל שזה דבר רע, זה דבר נפלא כשחוש הרעב מדויק, אבל אחת הבעיות של התרבות בה אנו חיים היא שחוש הרעב, הרבה פעמים מעוות. הוא מתעוות עוד הרבה לפני גיל 13 )-: כי לפעמים מזהים בטעות רגשות אחרים כרעב. למשל, שיעמום, חרדה, תסכול, רעב רגשי. אז לפני שמתחילים להישמע לרעב כקובע תזונה, נראה לי שכדאי לברר מהו באמת רעב אמיתי לאוכל. לדעת לזהות אותו ולהבחין בינו לבין התחושות האחרות שמזוהות כרעב.
שאר הדברים שהבאת נראים לי מאוד מדויקים ותורמים.
@}

אני לא מכירה את גב' אגמון.
ממה שכתבת ,נראה שהיתה לכן שיחה פורה ,האם זה כך?

גם לפי דעתי אין שום צורך בדיאטנית שתגיד לילדה לאכול מאה גרם גבינה לבנה וסתם תכניס אותה לסרטים ,כי באותו רגע מתחשק לה בכלל משהו אחר .
אין שום שחר בהתעסקות באוכל .לא עם אנורקסיות ולא עם נערות ולא עם אף אחד.
זו דעתי .

אני מתמודדת עם ההפרעת אכילה שלי וגם נשים אחרות במשפחה שלי , ששם המצב הגיע לקיצוניות קשה מאוד.
הכל מתבטא באוכל /אכילה/אי אכילה.

היום אני מודעת להרבה דברים שבמקום פשוט להבין אותם , במקום לדבר עליהם,להתמודד איתם בצורה זו או אחרת, לבקש עזרה וכ' אני ישר פונה להתעסקות באוכל.וכמובן זה לא עוזר לי בכלום , רק מעסיק אותי , כמו שהאלכוהול מעמעם קצת את המציאות בשביל השתיין.

לכל אחד יש את ההתמודדיות שלו בעולם.
אני רואה כמה קשה לילדים שלי לסדר את פינת המשחקים , או להתארגן לחוג ,וכ' והם עדין לא בני 13..

אני חושבת ששיחה יום יומית ,הרבה הקשבה , מתן מקום לכל מני פיתרונות יצירתיים לבעיות ,מתן יעוץ מההורים , מנסיונם העשיר , או/ו אנשי מקצוע מלמדים איך אפשר להתמודד ולא לברוח לעולם המשטה הזה של האוכל.
כן , אנחנו צריכים לאכול ,
לא, אנחנו לא חיים בשביל לאכול .
האוכל לא פותר את הכל .
ההתקבעות בו לא תצמיח אותנו לשום מקום.
הגוף הוא כלי והיכל לנשמה .
מבחינתי ,רק הטוב לב והתבונה הם המקומות שאני רוצה להשקיע בהם התעסקות .

לדעתי ,ילדים מחפשים הורים.
אני לא כותבת עליך , כי אני לא מכירה אותך אישית .
אני רק מסתכלת על החברה שבה אנחנו חיים.
אני חושבת שלשבת ולחשוב : אני אמא בסדר ,ולהיות עם היד על הדופק , זה לא מספיק.

אני חושבת שלחקור את הדברים בבית ,למשל עם 'העבודה 'של בירון קיטי , זה אחלה , יש כמובן עוד שיטות .
תלוי למה מתחברים.

בעיני בלה היא אשה מדהימה
ובכל מקרה אם את חושבת שכדאי אולי תיפגשי איתה את
בכל מקרה היא הפסיקה לכתוב תפריטים לאנשים לפני כמה שנים כשהבינה שזה לא עובד

איך יוצרים אווירה שבה כעס או מריבה לא נתפסים כהתנייה של קבלה ואהבה?

נקודה מרכזית לדעתי, נקודה קשה.
זה אולי יהיה התירוץ שלכם לעשות עבודה על כל מיני כעסים שיש בבית, דרכי שיחה לא יעילות שלכם.
בד"כ כעס ומריבות כן מפחיתים את הקבלה והאהבה.
והדיבורים על לכעוס על המעשה ולא על הילד - השאלה אם זה באמת כך. אם הילד מרגיש כך.
כשהיתי בת 8 אמא שלי עשתה את "הפורום של לנדמרק" וזה הביא לשינוי גדול מאוד בבית שלנו. אח"כ היא המשיכה לעוד קורסים אצלם וממש שינתה את כל האוירה אצלנו בבית. זה היה נהדר. כשגדלתי גם אני עשיתי עבודה עם עצמי, אבל השינוי הגדול התחיל ממנה.

אם היא מדברת בצורה גסה אז יש דברים שמפריעים לה ואם התלונות שלך כלפיה חוזרות ונשנות, אז הן כנראה לא יעילות ואת מפספסת את המסרים שלה. כמו כולנו במידה מסוימת, כנראה, כל אחד במקום שהוא עומד.

בהצלחה - זה אפשרי...