השולחן העגול
נפגשים ומשוחחים על הריון לידה ומה שביניהם,עם שרה'לה שפס-וינקלר ואורנה שפרון.
בבית של שרה'לה: רחוב הרימון 60, עין אילה
(כל אחת מוזמנת להביא משהו קטן)
מחיר: 50 שקלים.
_
מפגש ארבעים - זמן לידה
זמן לידה
המפגש הבא יהיה הארבעים במספר, ויתחיל את השנה הרביעית של "משוחחים" -ומה יותר טוב מלעסוק במפגש מספר ארבעים בנושא הזמן, שהיה הנושא במפגש הראשון שלנו.
ארבעים שבועות להריון, ארבעים יום למשכב הלידה.
ארבעים כסימן לפרק זמן שמגדיר את ההריון, מגדיר את הזמן שאחרי הלידה.
איך מוגדר זמן ההריון והזמן בתוך הלידה עצמה?
האם נכון יהיה לתחום את ההריון בזמן קצוב?
האם אפשר לתחום בזמן את השלבים השונים של הלידה?
מה קורה לנו כשאנחנו מקציבים זמן להריון או לשלב כזה או אחר של הלידה?
איך היולדת תופסת את הזמן במהלך הלידה?
ואיך המלווים תופסים את הזמן?
האם הזמן הוא פרמטר המעיד על איכות הלידה?
תבשיל קדרה (2010-01-08T15:33:23):
הזמן הוא כמו גלגל ענק
מפגש שלושים ותשעה - סבל והנאה
סבל והנאה
האם אפשר להגיד בנשימה אחת לידה והנאה?האם אפשר להגיד לידה וסבל?
מה מאפשר לנו להנות מהלידה?
מה גורם לנו לסבול בלידה?
איך הכאב קשור לשני הקצוות הללו?
מפגש שלושים ושמונה - אינטואיציה
אינטואיציה
מקובל לחשוב שנשים יותר מחוברות לאינטואיציה שלהם. האם זאת אמת?מה זה בכלל אינטואיציה, ואיך מבחינים בה?
האם הפחדים שעולים נשענים על האינטואיציה שאומרת שמשהו לא בסדר או מונעים מההפחדות שבאות מבחוץ?
ואם אנחנו כבר מרגישות שזאת האינטאיציה שלנו - מה לעשות?
האם אפשר לפעול על פיה בניגוד למה שמקובל, או נהוג?
ומה עם האינטואיציה של האבא של התינוק?
והאינטואיציה של המיילדת?
מפגש שלושים ושבעה - דימוי גוף
דימוי גוף
ההריון והלידה מפגישים אותנו עם שינויים גדולים במראה הגוף ובתחושותיו.איך אנחנו מרגישות עם השינויים הללו?
איך אנחנו, הנשים מתייחסות לכך? איך מתייחסת לכך הסביבה שלנו?
מה עובר על בן הזוג לנוכח השינויים?
מה קורה כאשר בזמן הלידה הגוף נחשף באופן שמעולם לא נחשף קודם לכן?
האם החשיפה הזאת משפיעה על מהלך הלידה?
מפגש שלושים ושישה - מעקב הריון
מעקב הריון
אנחנו מכירות/מכירים את מעקב ההריון של טיפת חלב. את איסוף הנתונים, את המדידות, את החיפוש אחר המומים של העוברים.האם כך אנחנו היינו מדמיינות את מעקב ההריון שלנו?
האם בכלל יש צורך במעקב הריון?
מה היינו רוצות מתהליך כזה?
מיהם אלה שצריכים לעקוב אחרי ההריון?
מה מקום האישה ההרה בתהליך כזה? מה מקום המלווים?
בהמשך למפגש על מעקב הריון -
(מסכמת על פי מיטב זכרוני מבלי להביא את הדברים בשם אומרתם ותסלחנה לי הנשים. מובן שכל אחת שהיתה בפגישה מוזמנת ביותר לכתוב את מחשבותיה/מסקנותיה/תובנותיה, ומובן שכל מי שרוצה מוזמנת/מוזמן להצטרף לשיחה)
- את עיקר המפגש תפסה ההתיחסות לבדיקות, שמהוות כנראה את המוקד של מעקב ההריון. עניין זה מוכיח את טענתה של ד"ר ציפי עברי (מאוניברסיטת חיפה) שבעבודה אקדמית שעשתה בנושא טוענת שמה שעומד מאחורי השיגרה של בדיקות מעקב ההריון בארץ הוא הנסיון לזהות פתולוגיות בהריון, זאת אומרת שההתיחסות להריון היא כאל תהליך הטומן בחובו סכנות ולא תהליך טבעי של חיים שבסופו או אף בתחילותו הופכת האישה להיות אמא.
- המשמעות של הבדיקות משתנה מאשה לאשה, ושוב ושוב חזרו נשים ודיברו על הצורך או על הרצון שלהן לבחור את הבדיקות ולא ללכת על פי הפרוטוקול ללא מחשבה. למעשה אחרי הבדיקה, כשמקבלים את התוצאות, אין להן משמעות אחת קבועה, וההתיחסות לתוצאות הבדיקות מחייבת פרשנות, אם של הצוות הרפואי או של האשה.
- כל עניין הבדיקות שונה מאד ממקום למקום (בעולם) וגם מאד השתנה בעשורים האחרונים. בדיקות רבות שלא היו קיימות הצטרפו לסל הבדיקות ובדיקות שהיו מאד נדירות נכנסו לשגרה אצל כל הנשים. יעילותן ומידת הסיכון של הבדיקות תלויה כאמור בפרשנות ובאיסוף נתונים - סופר על רופא הטוען שישנן עבודות הטוענות שריבוי אולטרסאונד משפיע על העובר, ויש שממליצים לשמור על מינונים מסויימים של הבדיקה ולא לערוך אותה ללא הבחנה.
- המלה "מעקב" התקשרה אצל שתתפות לנסיון לשלוט בתהליך, כמו שאנחנו מנסים לעקוב אחרי חשבון הטלפון שלנו או על האוכל שאנחנו אוכלים - מה שאינו לוקח בחשבון את הבלתי נודע המלווה כל הריון באשר הוא, ללא קשר לכמות הבדיקות או לסוגים שלהן. לרגע קט עלה שמו של הקדוש ברוך הוא כשותף לתהליך הבריאה הזה אך מיד נשכח (-:
- ומה בין שליטה לאחריות? האם זו אחריותנו לשחרר קצת את השליטה שלנו בתהליך ההריון, או שמא זוהי אחריותנו לאסוף כמה שיותר נתונים שיצביעו על "תוצאת ההריון" - הילד, האם הוא בריא ומושלם או פגום בדרך כלשהי.
- העיסוק הרב בהריון ובלידה משכיח קצת את העובדה שאלו נקודות על רצף שתחילתו הוא ההריון אבל סופו אדם שיוצא לאויר העולם, אשה שהופכת לאם, איש שהופך לאב ומשפחה שנולדת, וצריכה לספק לכל חבריה את הצרכים הבסיסיים לחיים. דובר על השינוי שכל הנושא הזה עבר בשנים האחרונות - מהעדרות מוחלטת מהשיח הנשי והציבורי, לתחושה של עיסוק יתר. ישנה חשיבות גדולה לשיח הזה ולשינוי התודעתי שהוא מייצר, ויתכן שבמהלך הזמן ימצא המינון המדויק יותר שלו.
אחת המשתתפות שיתפה בחוויות שלה בתקופה שאחרי הלידה - בנה הצעיר הוא בן חודש.
היא דיברה על התיסכול שנובע מהשינוי שחל במשפחה כולה, מהשינוי שחל בזמינות שלה לילדים הגדולים. עוד היא דיברה על כך שחווית הלידה שבה וחוזרת אליה בזכרון, וכן על עצב וצער על הפרידה מההריון.
דימוי שהעלתה אחת המשתתפות - של המשפחה כחפיסת קלפים אשר מתפזרת עם כל לידה ולאחריה כל אחד במני הבית - כל קלף צריך למצוא מחדש את מקומו, עזר לה להגדיר את המצב בו היא נמצאת היום.
עוד משפט שעזר לעשות סדר - "לא כל מה שטוב הוא טוב ולא כל מה שרע הוא רע". כשאנחנו מסתכלים כך על החיים אנחנו יכולים לראות שהתסכול שחשים הילדים הגדולים לנוכח השינוי המשפחתי הוא גם הזמדנות לצמיחה והתפתחות ולא רק פגיעה בנפשם הרכה. הידיעה שלא תמיד נוכל להענות לכל בקשותיהם של הילדים ולא תמיד נוכל לעזור להם בכל דבר, מרגיעה ומשחררת.
הלידה והתקופה שאחריה מאופיינת בתהפרקות של "המסגרות" הקיימות - הגופנית, הרגשית, הרוחנית (אחת המשתתפות העדיפה את המילה פתיחה על פני התפרקות) ויש צורך לתת את הדעת על התהליך הזה או לפחות להיות מודעים אליו. בטכס מקסיקאי מסורתי (אני מניחה שאינידאני במקור) קושרים את האישה בעזרת צעיף בד, באופן שמדמה את תחושת הלידה של התינוק אבל גם "מחזיר" את העצמות ל"מקום".
הביצוע של טכס כזה עשוי לתת מענה לחלק מתחושת הפירוק שחשה האשה אחרי הלידה.
<על קצה המזלג>
מפגש שלושים וחמישה - תקשורת
תקשורת
זמן ההריון הוא זמן מיוחד בו התינוק החי בתוכנו עדין נסתר מפנינו וכל שאנחנו יכולות לעשות הוא להעלותו בעיני רוחנו. ובכל זאת אנחנו כמהות לקשר איתו.
איך אנחנו פוגשות את ההזמנה לקשר עם הנסתר מפנינו?
האם זה בכלל אפשרי לשוחח עם העובר או שמא בעבור חלקינו לפחות אלה דיבורים סתומים?
ואם אפשר - איך עושים את זה?
ממה מורכבת תקשורת עם תינוק שנמצא עדין ברחם - האם החושים המשמשים אותנו בדרך כלל כדי להתקשר עם אנשים אחרים יעילים גם במקרה הזה?
ועוד, עלינו לשוחח על ההריון, על תחושותינו ועל הלידה המתקרבת או שכבר קורית עם היקרים לנו - בני זוג ובני משפחה קרובים וגם עם המלווים הקרובים - מיילדת או תומכים אחרים.
איך עושים את זה? איך מתקשרים בזמן ההריון? ואיך בזמן הלידה?
ואיך אנחנו מתקשרות עם הגוף שלנו עצמו, עם הצרכים המשתנים עקב השינויים הדרמטיים שהוא עובר בזמן ההריון, אחרי הלידה ובתקופת ההנקה?
על אלה ננסה לתקשר ביננו ולשוחח
וכמובן - החנייה מחוץ לחצר בבקשה.
מפגש שלושים וארבעה - הפער בין הרצוי למצוי
הפער בין הרצוי למצוי
היכולת שלנו לחזות את העתיד ולדמיין את מה שעומד לקרות, נותנת לנו כלים מופלאים להביא לידי סיומה הטוב של לידה מחד, ומאידך מעמיסה עלינו עול כבד של תרחישים דמיוניים שתמיד יתקיים פער בינם ובין המציאות.איך אפשר להכיל את ההווה כאשר מתקיים פער בינו לבין הפנטזיה?
איך יכולת הדימוי מאפשרת לנו להעשיר את חווית הלידה ולא לפגום בה בשל חוסר ההתאמה שלה לדרך בה דמיינו את הלידה?
האם באמצעות הדמייון שלנו אנחנו בהכרח קובעים את המציאות?
מה אפשר לעשות עם כל תרחישי הסכנה שמסתובבים לנו בראש לפני הלידה ואחריה? ומה הקשר בינם לבין המציאות?
מפגש שלושים ושלושה - סיכונים בלידה, לידה בסיכון
סיכונים בלידה, לידה בסיכון
נהוג להסכים שלידה טומנת בחובה סכנות.כתבה פעם אשה חכמה אחת שאם לידה היתה כל כך מסוכנת, המין האנושי היה נכחד.
האמנם לידה טומנת בחובה סכנות? האם היא יותר מסוכנת מהיציאה לכביש הומה?
ובכל זאת, כל אחת מכירה את הפחדים המלווים אותנו בזמן ההריון. איך אפשר להתיחס אליהם?
האם הם מביאים את הסכנה או שמא הם מכינים אותנו לקראתה?
ואם מדברים על הסיכונים שבלידה - האם זאת היא הזמנה לעין הרע?
ומצד שני -
האם פרוצדורות רפואיות הן בטוחות ונטולות סכנות?
האם אנחנו מודעות לסיכונים כשאנחנו בוחרות בהליך רפואי?
ומהי בכלל ההגדרה של לידה בסיכון?
מפגש שלושים ושנים - נורמות, גרפים, חוקים
נורמות, גרפים, חוקים
מזה עשרות שנים, מאז שלידה הפכה הליך רפואי, התרגלנו למדוד אותה בפרמטרים חיצוניים: באמצעות נורמות, גרפים וחוקים.איך זה פוגש אותנו לאורך כל ההריון וברגע הלידה בעצמה?
איך זה משפיע עלינו ועל השותפים לנו בזמן הלידה - אנשי מקצוע, בני משפחה וחברים?
מה אנחנו מפסידות מגישה כזו ללידה - גישה שמודדת, מכמתת וסופרת?
האם אנחנו גם מרוויחות מגישה כזו?
מפגש שלושים ואחת - בכי
בכי
תינוק צורח יוצא מבטן אמו כשהוא תלוי ברגליו והרופא סוטר לו על ישבנו.אני מניחה שכולנו מכירים את התמונה הזאת כדימוי נפוץ של לידה.
איך אנחנו נפגשים בבכי סביב הלידה ולאחריה?
האם התינוק בוכה בצאתו לאויר העולם? האם האם בוכה בשעת הלידה?
איך אנחנו מפרשים את הבכי של האם או התינוק - מה הוא אומר לנו?
האם אנחנו מקבלים אותו בברכה או שמא נבהלים?
מפגש שלושים - אינטימיות
אינטימיות
מה המשמעות של אינטימיות בעבורנו?עם מי מהאנשים הקרובים לנו אנחנו מרגישים אינטימיות?
האם אנחנו מרגישות אינטימיות ביננו לבין עצמינו?
האם יש בני משפחה קרובים שבחברתם האינטימיות שלנו עם עצמינו נפגעת?
איך כל זה משפיע על הלידה?
איך העדר אינטימיות משפיע על תהליך הלידה?
מפגש עשרים ותשעה - אמהות
אמהות
האמהות שלנו שברחמן נוצרנו ממשיכות להשפיע עלינו לאורך כל החיים.כשאנחנו בעצמנו הופכות לאמהות יש למערכת היחסים הזאת השפעה מיוחדת.
באילו כלים צידה אותנו אמא לקראת ההריון הלידה והאמהות שלנו?
מה מכל זה אנחנו מאמצות?
איך אנחנו יכולות לזהות מה מתאים לנו ומה לא?
ואם זה לא מתאים, איך אנחנו יכולות לוותר על המורשת של אמא מבלי לדחות אותה עצמה?
איך נוכל להמשיך לזכות בתמיכתה של אמא מבלי לוותר על דרכנו היחודית?
ואם איננו יכולות לזכות בתמיכתה, כיצד נוכל להיות שלמות בחיינו גם כאשר אמא שלנו מתנגדת לבחירות שלנו?
נשמח מאד לארח בפגישה הזאת גם את האמהות (סבתות) כדי שנוכל לשמוע איך הדברים נראים מהצד שלהן.
מפגש עשרים ושמונה - פוריות
לכאורה פוריות קשורה לכל מה שלפני ההריון והלידה, אולם למעשה אי אפשר להפריד בין הדברים.
היכולת להרות, היכולת "להחזיק" את ההריון ולהגיע ללידת ילד בריא, קשורות גם הן לפוריות.
הפוריות של הגוף בזמן שאיננו רוצות ילדים, כניסה להריון לא מתוכנן או המנעות מהריון - כל אלה גם כן קשורים לפוריות.
לרפואה המדעית התשובה לכל השאלות הללו ברורה - טיפולים תרופתיים או כירורגיים.
האם זה מתאים לנו?
איך אנחנו מתייחסות לכל תקופת הפוריות הנשית?
איך אנחנו מטפלות במה שאינו מתאים לנו?
מפגש עשרים ושבעה - פולחן הסטריליות
מושגים מוחלטים של נקיון ולכלוך עשויים לקבל משמעות אחרת במהלך הלידה.
שאלות של הגיינה ובריאות,
של נקי ומלולכך,
משמעותן של הפרשות הגוף, והשליטה בהן,
כל אלה נבחנות מחדש ברגע זה, שכולו קשור במה שיוצא מהגוף החי, מגוף האם.
גופו של התינוק שיוצא מהרחם, על כל מה שהוא בא איתו לאוויר העולם, וכל מה שנדבק אליו בזמן הלידה - האם הוא מלוכלך, כפי שרבים נוטים לחשוב?
האם יש לנקות את התינוק לאחר צאתו לאוויר העולם?
מפגש עשרים וששה - הלך רוח כנוע
ברוח הדף שנפתח באתר נשאל את עצמנו, מהו הלך רוח כנוע?
האם הוא קיים רק כאשר סמכות ברורה עומדת מולנו, או שאנו נתונים להלך רוח זה גם במקרים אחרים?
האם יתכן שננהג בהלך רוח זה גם בלידת בית?
מה גורם לנו הלך רוח כנוע?
איך הוא משפיע על ההחלטות שלנו?
איך הוא משפיע על ההרגשה שלנו?
איך נוכל לשנות את הלך הרוח הזה בזמן הלידה?
מפגש עשרים חמשה - סבלנות
סבלנות
לידה לוקחת זמן. לפעמים אפילו הרבה זמן.לפעמים נשים עומדות מול הגבלה של זמן בלידה מצד הצוות הרפואי,
לפעמים לאשה עצמה כבר אין סבלנות לחכות.
נשוחח על סבלנות בלידה - מתי להשתמש בה, ומתי לא,
מה עושים כשנגמרת הסבלנות אבל הלידה עדין לא, ועוד
מפגש עשרים וארבעה - פרידה
פרידה
הלידה היא רגע המפגש הראשון שבין האם לתינוק, אבל היא גם רגע של פרידה -אנחנו נפרדות מהתינוק שחי בתוכנו,
נפרדות מתקופת ההריון,
נפרדות מהמצב המשפחתי של לפני הלידה.
חבל הטבור מהווה באופן ממשי וסמלי את הקשר שבין האמא לעובר, והוא מתנתק עם הלידה.
נשוחח על היבטים שונים של הפרידה, על ניתוק חבל הטבור הממשי והמטפורי שבין אמא לתינוק,
מפגש עשרים ושלושה - מלווים בלידה
מלווים בלידה
את מי אנחנו מזמינות ללידה?מה אנחנו מבקשות מהמלווים שלנו?
מה ביכולתם לעשות, ומה מעבר לכוחם?
האם המצאותם של אנשים נוספים בחדר בו אישה יולדת מפריעה או תומכת?
האם בכל מקרה - בין אם היא מוקפת אנשים או נמצאת לבדה בחדר - אישה יולדת לבד?
ומה הקשר בין "לבד" ל"בדידות"?
המפגש העשרים ושניים - שמחה
שמחה
ילדים זה שמחה!האם גם הלידה היא שמחה?
האם אפשר לשמוח בלידה?
האם יכולה השמחה לשכון בתוכנו גם ברגעים של גם כאב, פחד, עצב?
איך משפיע עלינו המשפט שכולנו גדלנו (גם) לאורו - "בעצב תלדי בנים"?
האם אפשר להביא את השמחה ללידה?
ומה "יצא לנו מזה"?
המפגש העשרים ואחת - אחריות
אחריות בהריון ובלידה
של מי האחריות בזמן ההריון?של מי האחריות בזמן הלידה?
של האשה ההרה? של אב התינוק? של אנשי המקצוע המלווים את ההריון ואת הלידה?
מה זה אומר "אחריות"? ואיך היא נמדדת?
האם תמיד יכולה להיות לנו אחריות על התוצאות?
ואיך הסוגיות הללו משפיעות על ההריון ועל הלידה?
רשמים מהמפגש האחרון - אחריות:
ראשית:
כל פעם מפתיע לגלות עד כמה הנושאים רחבים, ואפילו אם נושא כבר דובר בהזדמנות אחרת, כמו זה למשל, תמיד עולים דברים חדשים, זוויות חדשות לבחון את העניין ודגשים אחרים באים לידי ביטוי במפגש.
כמה תובנות שעלו בדיון:
- בעצם, אף פעם אין אחריות לתוצאות. האחריות היא תמיד לדרך. כשאנחנו מרגישים שעשינו ככל יכולתנו בבחירות שלנו, נוכל להשלים עם כל תוצאה.
- אחריות זו מתנה. היא נגזרת של היותנו אדם חופשי, של יכולת הבחירה שלנו.
- אחריות מול קורבנות: אפשר גם לקחת אחריות בדיעבד, על מה שכבר קרה, ובכך לצאת מעמדת הקורבן.
- לפעמים אנחנו לא מחליטים בצורה פעילה, אלא נגררים אחרי דעת הקהל (הקרוב או הרחוק), גם על זה אפשר לקחת אחריות. זו אחת האפשרויות.
- הגוף כמפתח לקבלת החלטות. תחושות העולות מהגוף יכולות לעזור בקבלת החלטות. אם לגוף נוח עם ההחלטה - זו החלטה מתאימה לנו.
- קבלת החלטות יכולה להשען על מידע חיצוני, אבל באותה מידה יכולה להשען על ידיעה פנימית.
המפגש העשרים -טיפולים בהריון ובלידה
טיפולים בתקופת ההריון ובלידה
אנחנו חיים בעידן הטיפולים. תופעות רבות בחיינו, כולל שלבי התפתחות טבעיים וספונטניים זוכים להתיחסות רצינית ולטיפול.האם זו הגברת המודעות שמביאה אותנו לטפל, או שמא זה מצביע על חוסר אונים?
האם הטיפולים שאנו זקוקים להם היום מחליפים התנהלות תומכת ספונטנית שאנו זקוקים לה, או שמא תופעה זו התפתחה מותך העמקת הידע והאחריות לשלבים השונים של החיים?
מה המקום של הטיפולים בחיינו?
מתי אנחנו בוחרים לטפל ומתי מאפשרים לזרימה של החיים לעשות את שלה?
מפגש תשעה-עשר - דיכאון אחרי לידה
דכאון אחרי לידה
לכאורה לידה היא אירוע משמח. אז מה ללילדה ולדיכאון?מהו בעצם דיכאון? למה הוא מופיע בסמוך ללידה?
איך מבחינים בין דכדוך, שגם הוא אופייני לתקופה שאחרי הלידה, ובין דיכאון?
מה יכול להקל, לעזור, או לתמוך באמהות שנמצאות בדיכאון?
מפגש שמונה-עשר - השיליה
אחרי הכל, אחרי שהתינוק נולד, אחרי שהכאב נרגע, אחרי הרגע הגדול,
ישנו עוד שלב - לידת השיליה.
לעיתים השלב הזה לגמרי נשכח, לעיתים זהו השלב של ההסתבכות, לעיתים הוא נושא עמו זכרונות קשים ופחדים.
מה יש שמה, ב"לידה הנוספת" הזו?
איך היא קורית?
מתי היא נתקעת?
כמה זמן אפשר לחכות ללידת השיליה?
ומה עושים עם השיליה שסיימה את תפקידה אחרי שהזינה את התינוק במשך כל חודשי ההריון?
ישנו עוד שלב - לידת השיליה.
לעיתים השלב הזה לגמרי נשכח, לעיתים זהו השלב של ההסתבכות, לעיתים הוא נושא עמו זכרונות קשים ופחדים.
מה יש שמה, ב"לידה הנוספת" הזו?
איך היא קורית?
מתי היא נתקעת?
כמה זמן אפשר לחכות ללידת השיליה?
ומה עושים עם השיליה שסיימה את תפקידה אחרי שהזינה את התינוק במשך כל חודשי ההריון?
מפגש שבעה-עשר - הסכמה
זמן הלידה הוא זמן של אירועים שזורמים ללא עצירה, זמן של החלטות שצריכות להתקבל תוך כדי ההתרחשות.
איך מסכימים לכל מה שמזמנים ההריון והלידה?
למה צריך להסכים?
למה עלינו להתנגד?
מה קורה לנו כשאנחנו נמצאות בהסכמה עם המציאות?
מה קורה כשאנחנו מתנגדות למה שוקרה?
ואיך בתוך כל זה אנחנו מביאות לידי ביטוי את הרצונות והאמונות שלנו?
בעקבות המפגש -
אורנה שפרון :
תובנות בעקבות המפגש - הסכמה
להסכים אפשר בהווה - אי אפשר להסכים למה שעתיד לבוא, אלא כשיבוא.
למצוא תנועה של הסכמה -
גם כאשר העבר כרוך בחוויות שאין עליהן הסכמה, אפשר למצוא תנועה של הסכמה בהתייחסות אליו, כמו למשל להסכים שהיתה טעות. כאשר ההתבוננות שלנו בעבר היא דרך התנועה של הסכמה היא יכולה להיות פוריה. משם אפשר ללמוד, לצמוח, לגדול.
כאשר ההתבוננות שלנו בעבר היא ממקום של וויכוח (התנגדות, מאבק, מלחמה) אנחנו מקבעים את החוויה כמה שהיא וקשה לה לעבור טרנספורמציה.
הסכמה מול קבלה -
קבלה זה עניין של אדם עם עצמו, מה שאדם מקבל אליו.
הסכמה כרוכה באינטראקציה עם הסביבה. עם אנשים נוספים, אם מציאות חיצונית. מכיוון שלידה היא תמיד אירוע של שנים - האם והתינוק, הרי שבלידה יש לדבר על הסכמה. זה גם מה שיעביר את הפוקוס מהעיסוק העצמי של אשה שעצמה אל דיאלוג בינה לבין העובר.
אמון -
אחד התנאים ליצרת תנאים של הסכמה הוא סביבה מעוררת אמון. במקרים רבים כשאשה מגיעה ללידה בבית חולים, האינטרסים שלה מתנגשים עם האינטרסים של אנשי הצוות - רופאים ומיילדות, ולכן היא "חייבת להגן על האינטרסים שלה". לעומת זאת כשאשה נמצאת בחברת אנשים שהיא סומכת עליהם שהם מייצגים את האינטרסים שלה, היא יכולה להיות לבחור את הבחירות שלה מתוך תנועה של הסכמה ולא מתוך חשדנות.
שאלה לא פתורה -
מתי אנחנו מוותרות ומתי אנחנו מסכימות.
שאלה זו עולה בעיקר ברגעים שאין בהם בהירות ביחס לתוצאות העתידיות.
מפגש ששה-עשר - אחרי הלידה
מה קורה אחרי הלידה? ליולדת, לתינוק? לשאר בני הבית?
הזמן שאחרי הלידה הוא זמן מיוחד. הוא נמשך על פני שבועות ואף חודשים.
הוא מלא בהפתעות, בשמחה, ובקשיים.
מפגש חמשה-עשר - תנועה בהריון ובלידה
הקשר בין הריון ולידה ובין תנועה נראה לפעמים כל-כך מובן מאיליו עד שאיננו עוצרות כדי לברר סוגיה זו.
מהו הקשר הזה?
איך משפיעה התנועה על האשה? על העובר?
איך משפיעה התנועה של האשה בזמן ההריון, על הלידה?
ומה המקום של התנועה בזמן הלידה עצמה?
ומה בין התנועה ומצב הרוח במזן ההריון, ובלידה?
בעקבות המפגש -
יוחננ ית:
היה נפלא. הרגשתי ממש בבית
איך לא דיברנו על קול?! הצעקות בזמן הצירים - גם אם הגוף לא זז, הצעקה שאנחנו מוציאות היא תנועה, גל שעולה מהבטן, דרך החזה, הגרון והחוצה דרך הפה.
מפגש ארבעה-עשר VBAC - לידה נרתיקית לאחר ניתוח קיסרי
איך אפשר להתכונן ללידה נרתיקית אחרי ניתוח קיסרי?
מה ההשלכות של הניתוח על הלידה שתבוא אחריו? ההשלכות הגופניות, ההשלכות הנפשיות?
נשים שילדו בניתוח מרגישות לעיתים שהן צריכות לעבור חוויה של תיקון.
הן רוצות לשקם את האמונה ביכולתו של הגוף ללדת.
הן רוצות להתכוננן ללידה הבאה באופן כזה שימנע את הניתוח הבא.
מה לעשות, איך לעשות, ממי ללמוד, למי להקשיב - על כך נשוחח.
מפגש שלושה-עשר - בחירה בלידה
כל כל הרבה אפשרויות עומדות היום בפני היולדת. לידה בבית חולים או לידה בבית. לידה עם דולה או בלי, להזמין את בן-הזוג ואולי גם אורחים אחרים. לידה עם אפידורל או בלי, ואפילו ניתוח קיסרי הפך להיות בחירה לגיטימית (מבחינת הממסד הרפואי, לפחות).
מה אנחנו עושות עם שפע האפשרויות הזה?
האם זה מעצים, או אולי מחליש?
על- פי מה אנחנו יכולות לבחור את הבחירות הנכונות?
מפגש שנים-עשר - התערבות בלידה
מהי התערבות בלידה?
אילו התערבויות מקדמות את הלידה?
אילו נובעות מתוך פחד?
מה בין התערבויות "טבעיות" לשאינן כאלה?
האם כל התערבות "טבעית" רצויה תמיד?
האם כל ההתערבויות כולן, טבעיות ושאינן טבעיות, מיותרות?
בעקבות המפגש -
אורנה שפרון :
"לידה זה מצב שמבקש התערבות". אמרה את המשתתפות במפגש. והראיה לכך - כבר שנת 1500 לפני הספירה ידעו המצרים להפוך עובר השוכב בתנוחת עכוז בתוך הרחם. כלומר ההיסטוריה של התערבויות שונות בלידה היא ארוכת שנים.
המשפט הזה מעורר מחשבה בעיני.
בעצם מה זה "מצב שמבקש התערבות"?
האם כל אי נוחות, כאב, או אפילו סבל הם מצבים שמבקשים התערבות?
מה יש בנו שכל-כך מפחד מכל תחושת כאב או אי נוחות? האם זה באמת קשור ל"מצב" או שזאת התניה תרבותית רבת שנים?
למה בכל פעם שהילד סובל - חולה למשל, או שהתנהגותו משתנה "לרעה" - חוזר להרטיב במיטה אחרי שנולד לו אח, אנחנו חשים שיש "בעיה" שצריך לפתור?
וכך גם בלידה - האם הנטיה שלנו להתערבות לא נובעת מהגישה שלנו שהחיים הם בעיה המבקשת אחר פתרון?
ומצד שני - הרי אנחנו כבני-אדם נחנו ביכולות לחזות את העתיד, להמציא המצאות, לייצר כלים, לפתור בעיות, מתי אם כן, עלינו להשתמש ביכולות הללו, ומתי עלינו לסמוך על החיים, על הטבע שיעשו את שלהם?
כמובן שלא עלו תשובות חד משמעיות לשאלות הללו, אבל אני חושבת ששאלות כאלה יכולות לעזור לבחון כל מקרה לגופו ולהגיע למסקנה הנכונה לאותו רגע.
ועוד עלתה שאלת האבחנה בין עזרה לבין להתערבות.
ומחשבה נוספת באשר להתערבויות רפואיות -
במשך שנים דחתה הרפואה המודרנית הרבה ידע וכלים שנאספו במהלך שנות חיי האדם - ידע שתמך בתהליך הלידה לא באופן חודרני ואלים (אולם כדאי לזכור שהתערבויות אלימות קיימות כבר אלפי שנים), ידע שכלל צמחי מרפא, טיפולי מגע למיניהם וגם עזרה רוחנית.
בדחותה כל כל אלה, נותרה הרפואה המודרנית רק עם כלים מאד תוקפניים (באופן יחסי) - קצה הסקאלה של התערבויות מילדותיות, וכאשר היא נדרשת להתערבות זה כבר במצבים קיצוניים הדורשים התערבות קיצונית.
מפגש אחד-עשר - צירים
צירים
על הצירים,על מישכם,
על תפקידם,
על אופיים,
על ההתחלה,
על הסיום.
על צירים שמתחילים מוקדם,
על צירים שלא מגיעים,
על אלו שנעצרים....
מפגש עשירי: - כאב בלידה
כאב בלידה
לידה היא גם כואבת. באמת כואבת. נורא כואבת.מה התפקיד של התחושה הכל-כך דומיננטית הזאת במהלך הלידה?
איך אפשר להקל על הכאב?
האם כדאי להמנע ממנו?
האם אפשר ללדת בלי כאב?
מה המשמעות של הכאב בזמן הלידה?
איך אנחנו מתייחסות אליו?
מפגש תשיעי - אמהוֹת
אמהוֹת
לקשר שלנו עם אמא יש השפעה מכרעת על חיינו.איך הוא משפיע על הלידה שלנו?
מה בקשרים האלה מפרה? מה מפריע?
מה אנחנו רוצות ביחסים האלה?
למה אנחנו זקוקות בעת שאנחנו עצמינו הופכות לאמהות?
איזה אמהות יש לנו?
איזה אמהות נרצה להיות לבנותינו כשהן יהיו לאמהות?
מפגש שמיני - בדיקות בהריון
בדיקות בהריון
איזה בדיקות צריך לעשות? האם בכלל צריך לעשות בדיקות?מה ההשפעה של הבדיקות על הקשר שלנו עם הגוף שלנו?
מה ההשפעה על הקשר שלנו עם העובר?
מי בכלל צריך את הבדיקות?
בעקבות המפגש -
יעל נוי:
בעקבות השיחה אמש נותרתי עם תחושת החמצה. אומנם לא נכחתי בכל השיחה אבל משהו היה חסר לי.
הבוקר מצאתי את החתיכה החסרה.
להלן קטע ממשהו שכתב מיכאל (אחד מאנשי הצוות במיתר) והתפרסם ב"מיתרים", העלון של בי"ס מיתר.
וודאות?
"אנשים שואפים לוודאות. לא לאחת בעצם, לוודאויות רבות, ואם אפשר אז שיתפרשו להן בבקשה על כל תחומי החיים.
שהאוטו יעבוד כמו שצריך, שהאוכל יספיק ויהיה טעים, שהחברים יהיו נחמדים, שהעבודה תהיה בטוחה, שהכסף יהיה הרבה ושהילדים יהיו טובים.
אין מספיק מקום לשאלות בעולם שלנו. דבר ראשון כיוון שהן מלחיצות. הן לוחצות אותנו אל פינות חוסר וודאות, ומערערות לנו את כל הסדר הטוב שנוצר, ואת התכנונים העתידים לבוא. דבר שני, אם נשאל יותר מדי שאלות, עלולה לבוא לה וודאות של מישהו אחר ולתפוס לנו את המקום הזה, שהותרנו ריק ללא משמרת.
אני רואה שני חסרונות משמעותיים שנולדים מהחתירה לקראת הוודאות, או יותר נכון, מהמצאות בוודאות. הראשון, שוודאות מלאה לא באמת קיימת. זהו נסיון לחפות ולהסתיר את האמת, וכל פעם שהאשליה הזו מתנפצת, אנו מוצאים את עצמנו תועים ומבולבלים מחדש. החסרון השני הוא, שהאמונות חלומות ותקוות, שמטבעם חמקמקים ושברירים, מתמעטים מן העולם, שנשאר תכליתי וחומרני מדי. נוצרת לה דלות ברחשי לב שכאלו, שלא מאפשרת לחוש את יפי העולם הזה, את הסביבה ואת הזולת".......
<תודה מיכאל>
<ושרהלה אומרת: ישר כוח>
מפגש שביעי: הכנה ללידה
הכנה ללידה? איך אפשר להתכונן? האם אפשר? לבד או עם בן-הזוג?
באילו סוגיות אנחנו צריכות לעסוק כשאנחנו מתכוננות ללידה?
האם מדובר בעניינים טכניים - איפה, עם מי, באיזו תנוחה...?
האם יש בכלל שאלות טכניות כשאחנו מדברים על לידה?
ואולי אי-אפשר בכלל להפריד -
בין מה שבנפש למה ש"במציאות",
בין מה שמחוץ לנו, למה שבתוכנו,
בין מה שיש לנו שליטה עליו לבין מה שהוא מעבר לכוחנו?
בין עבר להווה לעתיד?
על שאלות אלו ועוד נשוחח במפגש הזה.
להתראות
{מפגש שישי: מיניות
מפגש חמישי: זוגיות
בזמן ההריון, בלידה, אחריה -
איפה אנחנו נמצאות, איפה בן-הזוג, מה אנחנו רוצות, מה הם רוצים, למה אנחנו זקוקות, למה הם זקוקים, איך מתרחקים, איפה נפגשים,
מה קורה לאהבה?
מפגש רביעי: אחרי הלידה - להתחיל מחדש
מה קורה אחרי? לידה היא סוף של הריון אבל גם התחלה של חיים שלמים.
השעות, הימים, השבועות, החודשים שאחרי הלידה מזמנים לנו אושר גדול, קשיים, הפתעות.
על אלו אנו רוצות לשוחח.
בעקבות המפגש -
יוחננ ית -
המעגל האחרון על אחרי הלידה כל-כך עזר לי!
כל ההריון עסקתי רק בהריון ובלידה, כמעט ולא התייחסתי למה יהיה אחרי.
כשחזרתי מהמעגל דיברתי עם גיא על נושא האוכל, שידאג שאני לא אהיה רעבה אחרי הלידה. ושידאג שלא יבואו לבקר אותנו.
כעבור שבוע ילדתי
קודם כל, אני הכי לא רעבה שאפשר. גיא כל הזמן דואג שאני אוכל ואשתה. הוא אפילו קצת מנדנד יותר מדי
גם מבקרים אין כרגע. יחד עם זאת, אמא שלי נמצאת כאן כך שכל הזמן יש אוכל, כביסות וכלים. גם אחות של גיא הגיעה אלינו ליומיים ומאוד, מאוד עזרה, במיוחד בלילה הראשון כשכולנו היינו ערים, ושני ילדים בוכים פלוס אמא שלא מרגישה הכי טוב, זה לא פיקניק.מה שעוד לקחתי איתי מהמעגל זאת ההתמודדות עם הצירים שאחרי הלידה, כשהרחם מתכווץ. בכל ציר הזכרתי לעצמי שזה מאוד חשוב שהרחם יתכווץ, הזכרתי לעצמי שזה לא סתם אלא שיש להתכווצות תפקיד. תפקיד חשוב. ונשמתי אותם כמו שנשמתי את הצירים בלידה. קיבלתי אותם בברכה, כחלק מהלידה.
גם כשהגוף שלי התחיל להתמלא חלב שמחתי ששוב הגוף שלי יודע בדיוק מה לעשות כדי לדאוג ולטפל בתינוק המקסים שלנו, ולא התמקדתי בתחושות הפיסיות הפחות נעימות.
וגיליתי את הסווידיש ביטר (לא שמעתי על זה בכלל קודם) ואני מנסה בעזרתו לפתור כל מיני כל מיניים...
עכשיו אני רק צריכה ללמוד לשתוק ולהפסיק לחלק הוראות לאמא שלי ולגיא שמטפלים בי כל-כך יפה. כנראה שהשיעור הנוכחי שלי זה ללמוד לשבת או לשכב בשקט, בלי לשלוט בכל מה שקורה מסביבי
רעות:
שכל הזמן יש אוכל, כביסות וכלים.
בטוח שהתכוונת יש אוכל אבל.. אין כלים וכביסות:-):-D
יוחננ ית:
ברור, לא?! אמא שלי כל הזמן מבשלת, כל הזמן מכבסת, כל הזמן שוטפת כלים. אני לא צריכה לדאוג לכלום
מפגש שלישי: פחד
השבוע נפגש לדבר על פחד.
פחד מהקושי, פחד מהכאב, פחד ממה שעלול להשתבש, פחד מלהיות הורים, פחד ממה שיגידו, פחד מהלא ידוע.
פחד בגלל מה שהיה, פחד בגלל מה שיהיה, פחד מהפחד.
אל תפחדו לבוא.
<שרהלה שוקלת קריירה כקופיריטרית, אבל מה, מפחדת>
מפגש שני: גורם ההפתעה
מפגש ראשון: זמן לידה
הזמן בהריון ובלידה, הזמן בצירים וביניהם, הזמן הפנימי והזמן החיצוני.