ספר למבוגרים על מתמטיקה לילדים
מאת רון אהרוני
הוצאת שוקן, 2004

רון אהרוני הוא פרופסור למתמטיקה, שיצא להרפתקה במחוזת לימודי החשבון בבית הספר היסודי. הוא נלחם בפחדים, הביס אי הבנות, נפל לפחים, נחבל, אך נחלץ מהם בפעם הבאה שפגש אותם  – בקור רוח, תעוזה, יצירתיות, ולעיתים אף בעזרת המורות המחנכות של הכתות אותן פגש. לסיכום ההרפתקה, בנוסף להמלצות גורפות למורים על שיטת הלימוד הנהוגה בסינגפור, כתב אהרוני ספר בו הוא מתאר להורים את המשעולים בהם צעד.

הוא מזמין את ההורים ללכת לצד ילדיהם, ומראה להם את הפחים, ואת הפרחים.

לאורך הספר אהרוני עובר על כל תכנית הלימודים לבית הספר היסודי, מלמד את ההורים את החומר, ומראה אילו דגשים כדאי לתת לילדים. לפעמים דגשים אלה הם שמאפשרים להורים פוסט-טראומתמטים (תודה ליונת על המילה) להבין את החומר.

אני ממליצה מאוד על הספר, כי הוא כיף, כי הוא מלמד מתמטיקה, כי הוא מלמד איך ללמד ממתטיקה.

אני שמחה שקראתי את הספר, בשביל לפגוש פסקה אחת שהופיעה בו:

הנושא החותם את לימודי החשבון בבית הספר היסודי, הוא בעיות יחס. הכוונה ליחס במובן של 'פרופורציה' או מנה (ratio) – פי כמה גדולה כמות אחת מהאחרת. אין מתאים מנושא זה לאקורד הסיום: זה המבחן האמיתי לבגרותו המתמטית של מסיים בית הספר היסודי.

או בתרגום מעט משטח – המטרה של כל לימודי החשבון ביסודי, היא תפיסת מושג היחס בין גדלים/כמויות.

אחרי כל המילים הטובות האלה, אני חייבת לסייג. בדרך כלל, אני מעדיפה לאפשר לילדים להגיע למיני תגליות מתמטיות בעצמם, ולא לקחת אותם ביד לטייל בשבילים שמישהו אחר בחר (ואפילו זו אני במיוחד בשבילם). לכן, כשקראתי את הספר, שוב ושוב חשתי התנגדות בצירוף המחשבה – “אבל למה ללמד את זה? למה לגלות להם?”.

כאמור, ממליצה בחום.

נושאים: למידה, מתמטיקה