בפינה הזו אני רוצה לשתף אתכם בחרוזונים קצרים שאני כותבת בנושא ילדים ולמידה.
הם נכתבים בעקבות חוויות שלי עם עצמי, עם ילדיי וגם בהשראת ספריו של דני לסרי.
את לא צריכה להסביר לי או לדבר דיבורים,
רק תשבי איתי ביחד, ונקשיב לצרצרים.
10 באוקטובר, 2011
פשוט מעולה!
אני מאד נהנה לקרוא את החרוזונים הקצרצרים שאת כותבת. אני מוצא בהם תמצות אמיתי.
אני אנסה לחרוז בקצרה את הרגע:
כשקורא מעט מילים הנושאות דיוק מהותי
מתענג בבהייה על פשטות החיים.
עידו תודה רבה!
חיממת את ליבי במילותיך וחרוזך…
תודה!!! זה מקסים ואמיתי עד דמעות. דמעות של שמחה לכבוד ההורים שמבינים איך ללמוד עם הילדים ודמעות של עצב על ה"לימוד" שאינו קשוב, הנפוץ יותר…
התחלתי לאחרונה להעביר שיעור טבע לילדי כתה א' בבית ספר דמוקרטי. איפשרו לי לקחת את זה לכל כיוון שארצה, קראתי לזה "שיעור אהבה לטבע", אמרתי שנלמד דרך המחושים שלנו, הידיים והרגליים, אך בכל זאת מצאתי את עצמי "מסבירה ומדברת דיבורים"… עד שתפסתי את עצמי וחזרתי לחוות איתם את הישיבה וההליכה המשותפת בטבע ואת ההקשבה המשתתפת בהקשבה שלהם לטבע. זה כל כך יותר פשוט ועם זאת כל כך קשה…
צריך את הילדים שיזכירו לנו מה שמבוגרים שוכחים, שילמדו אותנו ללמד וללמוד בעצמנו, באופן מכבד ללומדים ולנלמד…
מתוק מדבש!!!!
לרחלי
אני מסבירה…
ממלאת את השקט בהסברים….
נזכרת כמה נעים שמקשיבים לך במקום לנאום.
תודה.
תודה
תמיד ראוי לשמוע תזכורת שכזו.
תודה תודה על השיתופים והתגובות…