האם הידע עוזר לנו בחיים, או אולי מפריע לנו?
האם ייתכן שכאשר אנחנו "יודעים" משהו, אנחנו למעשה מגבילים את עצמנו לדבר שאנחנו מכירים, ומונעים מעצמנו אפשרויות אחרות?
אם לא ניצמד לידע שלנו שאומר שאיננו יכולים לעוף – האם נוכל לעוף?
האם "ידע הוא כח" כפי שמקובל להגיד, או שאולי הוא גם מגבלה?
עודד נתנאל
3 תגובות
הספר "פרא" מאת גבי ניצן
6 תגובות
המשחק הפנימי
The Inner Game of Tennis
W. Timothy Gallwey
"המשחק הפנימי" הוא מה שקורה בתוך הראש של השחקן בזמן משחק הטניס (וגם לפניו ואחריו). הרעיון המרכזי של הספר הוא שבדרך כלל רובנו מפריעים לעצמנו להגיע למיצוי היכולות שלנו בגלל שאנו מנסים לשלוט בפעולות שלנו, במקום לתת לגוף שלנו לעשות כמיטב יכולתו, תוך התבוננות שקטה, מרוכזת, ולא-שיפוטית בתוצאות. למעשה, הספר עוסק בתהליכי למידה, במה שמעודד אותה ומקדם אותה, ובמה שמפריע לה להתרחש.
9 תגובות
תודה
הילדים שלי הם הילדים הכי מדהימים בעולם.
באמת! אני לא מתכוון כמו שכל אחד חושב על הילדים שלו שהם הכי הכי. אצלנו זה באמת. באופן אובייקטיבי.
וזה לא רק שהם מוכשרים, יפים, חמודים, עצמאיים, חכמים, מצחיקים, והכל. זה המהות שלהם. הנשמה שלהם, הטהורה, הזכה, היפה.
5 תגובות
דברים שאני לא מגלה ליעל
על שני ספרים לנוער מאת גדי טאוב
הבן שלי (בן 9.5) אוהב לקרוא. הוא גומר כמה ספרים בשבוע. הספרים הם חלק גדול מעולמו.
מדי פעם אני אוהב לקרוא ספר שהוא קורא, כדי להתחבר לעולם שלו.
לפני כמה ימים קראתי בעקבותיו את הספר "דברים שאני לא מגלה ליעל" מאת גדי טאוב, שהוא המשך לספר "דברים שאני לא מגלה". זהו סיפור שמספר ילד כבן 10, ובו הוא מספר על אירועים שונים, וחושף פרטים אינטימיים מעולמו הפנימי.
הדבר שהכי אהבתי היה שלאורך כל הספר הרגשתי שאני באמת קורא משהו שכתב ילד בן 10, ולא סופר מבוגר. היכולת של הסופר לשים את עצמו בנעליו של ילד (או להיזכר בילדותו שלו בפירוט כה רב) נותנת לספר אמינות ורגישות, וגורמת לקריאה להיות שוטפת ומהנה.
תגובה אחת
הגינון שלי
בשבילי הגינון הוא חיבור.
קודם כל – חיבור לאדמה. ולא רק במובן הרעיוני, אלא ממש חיבור לאדמה הספציפית שנמצאת בגינה שלי. אני מכיר את האדמה שלי טוב. אני יודע איזה סוג אדמה יש בכל מקום, איפה היא טובה יותר ואיפה פחות, איפה יש הרבה חומר אורגני ואיפה מעט, איפה יש יותר סחף ואיפה פחות. אני אפילו יודע מאיפה הבאתי חלק מהאדמה, לאותם חלקים בגינה שבהם היתה אדמה גרועה במיוחד.
אני עוסק גם בטיוב ובטיפוח האדמה, ולא רק בגידול צמחים ואוכל. המשך »
תגובה אחת
שיעור מתמטיקה
ערב טוב קהל! ובכן אנחנו שוב חוזרים לכם עם פינת פוגי וכפי שהבטחנו לכם בשבוע שעכשיו, נשאל שאלות במתימטיקה.
את הפתרונות יש לשלוח אלינו, את הכתובת ניתן לכם בשבוע הבא, ואז גם יופרלו הגרסים, סליחה, ואז גם יוגרלו הפרסים. גרציה.
שאלה ראשונה ובכן: "פוגי החליף בספריה ספר, בספר יש 300 עמודים, נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח לפוגי לגמור הספר?
חבר של פוגי-ויטורה, הלך לקנות שתיל, הוא קנה את השתיל ושתל אותו אצלו בגינה, נשאלת השאלה: תוך כמה זמן ויטורה ופוגי יוכלו להתנדנד על העץ?בין הפותרים נכונה יוגרל פותר שלא ענה נכונה
ספורי פוגי, דני סנדרסון
2 תגובות
ללמוד לקרוא לפני שיודעים לדבר
בעיני רבים, מי שיודע לקרוא תוים, יודע מוסיקה. עבור אלה שאינם יודעים לקרוא תוים, זה נראה כמו אוסף קוים ונקודות חסרי משמעות, "שפה סודית" למביני דבר בלבד, כתב סתרים מיוחד שבלתי אפשרי לפענח אותו.
מורים רבים למוסיקה, מלמדים קריאת תוים באופן מסודר כבר בראשית לימודי הנגינה והורים רבים של תלמידי מוסיקה, מצפים שהילד ילמד לקרוא תוים כבר בשלב מוקדם. בשבילם, אם הילד יודע לקרוא תוים, זה הסימן הטוב ביותר לכך שהוא אכן לומד ומתקדם. אם הוא לא לומד לקרוא תוים, הם עלולים להרגיש שהלימוד "לא רציני", ללא קשר להתקדמות בנגינה. לקריאת התוים ולתוים עצמם יש איזו הילת-קדושה שמבחינה בין "היודעים" לאלה "שאינם יודעים".