אָגִ'ימֶה
אני חושבת שזה צריך להיות הג'ימה. מהפועל הג'ימרו שזה להתחיל.
(פעם הייתי יותר בטוחה ואיבדתי ביטחון... ולא מצליחה בשום אופן להיזכר איך זה כתוב, עם ה או א . וזה דווקא אחד הפעלים הכי קלים והכי בשימוש לזרים ביפן, בעיקר במילה הג'ימטה שזה "פעם ראשונה"- זרים אומרים בחיוך מתנצל המון פעמים "פעם ראשונה שאני אוכל/רואה/עושה דבר כזה."
והיפנים ממש מתענגים על השאלה "פעם ראשונה שאתה אוכל את זה? פעם ראשונה שאתה רואה מקדש יפני? "
שאלה נפוצה בשיחת נימוסין: ניהון הג'ימטה דסקה? (יפן פעם ראשונה האם?)
או: הג'יממשו- הבה נתחיל (בארוחה, בטיול, וככה.) היפנים כל כך עושים דברים ביחד, וכל כך משתדלים לא לעשות באופן אינדיבידואלי, שיש הטייה מיוחדת להבא נעשה זאת יחד.
סליחה על פרץ הנוסטלגיה, שנמצאת באובר כבר בגלל געגועים לשנות השבעים .
אולי זה גם קצת יעניין אותך (-:

Erashai masse (welcome)


I was asked to open this page since it seems that life in Japan, in many ways, is similar to the Beofen ways... and because it is just really different and interesting

I have lived in Japan for the past 8 years and have done all my mothering here. Still, I don't think I am an expert about Japan, so won't attempt to present any 'truths' just my personal observations and understandings...
I welcome (urge) any one who has been here or feels s/he can contribute any insights etc to join in!!!

So first let me just show you my little boy in his Jiji's arms (grandfather). and say that in Japan it is still the norm to carry a baby for at least 2 months (in various slings) before going out to purchase the 'babycar' (pram).
http://img.photobucket.com/albums/v252/ ... o]snuggled with jiji4[/po].jpg
Unfortuanetly, Japan really likes the western way (especially AMERICA), so many things are changing and more and more babies are being put down in the prams way before their moms ever were...

O.K. I've got to see if the picture came out..

מנטי, איזה יופי!!
ברכות חמות על פתיחת הדף. yoroshiku
(לא יודעת אם מתאים להגיד את זה עכשיו אבל יאללה שיהיה.)

While I'm still awake (7 hours difference) I'll add another small tidbit;
This I only discovered last year (after my 3rd child was born)...Apparently many Japanese moms use cloth diapers with their first child, for the first 6 months (or so). They'll either sew or buy them. Let me actually go back to when the baby is born... Women go back to their hometowns and stay at their mom's before and after birth. They usually go back around the 7th month and stay until the baby is about 3 to 5 months old. The husband stays at their home to continue working, often missing the birth and seeing his new baby on weekends (and not all, depending on the distance between the homes)
So basically the Obaachan (grandmother) looks after her daughter while she bonds with her baby.

Back to the diapers.. I believe it is because the Obaachans are from the generation of cloth (and in Japan old people do not try keeping up with the younger generations ) they encourage using cloth diapers with their grandchild. As long as the Obaachan is doing the washing, their daughters don't mind it, but once they come back to town and have to deal with the baby and all the house work (and Japanese women are the best home keeprs out there!!!!) washing cloth becomes mendokusai (bothersome) and they switch to disposables. When the next child arrives (if there is another one:-/) the cloth is collecting dust or turned into zokin (smartut)

The reason I found this out was because it was only when I had my third that I decidid to use cloth (I'm slowww) and all my neighbours were delighted to give me their's. I ended up recieveing more than 100 diapers and dozens of covers

מעניין לקרוא את זה.
תמשיכי, אם יש לך זמן.

קומבווה
רק רציתי להגיד שגם אני כאן (טוב, מנטי כבר יודעת על עברי היפני הקצר אך הבלתי נשכח).
מחכה לשמוע עוד!
כשאני הייתי ביפן הייתי בת 21. ממש לא עניינו אותי ענייני חיתולים וילדים כך שכל מה שאת מספרת מנטי זה עולם חדש עבורי!
בכלל ככל שירבו המילים היפניות כאן כך תחזור לי קצת השפה שעם השנים (וכעת עם ההנקה) הזכרון שלה הולך ומתמסמס...
kyotskete!

What fun that you opened this page Keep writing|Y|

מומו צ'אן! גם את??? לא להאמין. honto ni bikrishita!

mendokusai האם לא הייתן מתרגמות את המילה הזאת ל "ניג'וס" ?

mendokusai האם לא הייתן מתרגמות את המילה הזאת ל "ניג'וס" ?

Yeah, in this context that probably is the more accurate translation, LOL. But it means different things, depending on the situation...

O.K. a bit more from me here, on this typically autmn gray morning in Yokohama...

I thought I would disccuss the Japanese home

First the Tatami and futons

Tatami (scroll down) is a straw mat which is used as the floor. It can break easily so no heavy furniture is placed on it. This means that the room has no more but a small table kotatsu on it, which is ideal for the little one's height. The tatami is quite soft so when the child starts walking and falling, there are no bloody accidents.
Everyone sits on the floor so the child is always at eye level. The tsitsi is thus very available and it is not so demanding of the mom since the child (speaking about toddlers here) need not be held. Just a lift of the shirt while mom's doing her own thing...

With the tatami come the blcul]futons futon[/po].htm!!
Now, I am not sure what the Israel futon is (my sister in Israel had a 'futon' - a very big heavy mattress which lay on a wooden framing and could be turned into a sofa.. this is not a Japanese futon!) here the futon resmbles a plump mattress that is folded in 3 and put away in the special futon cupboard during the day. It is great for kids since there is no 'falling out of bed', though I often do find my kids sleeping right on the tatami as they roll all over the place at night. Futons are the ideal 'family bed' as more and more can be added to suit the size of the family. Futons are hung in the sun on sunny days, so they feel warm and 'fresh' at night
My husband still remembers his father's futon smell. He slept mostly in his mom's futon, but still prefered his dad's.. . I am not sure until what age kids sleep with their parents, but it seems that most of my friends continue until the child is at least 6 years old, often continueing much longer (10ish..). The interesting thing for me is that the parents don't share a futon, and often the dad will sleep in a different room completely (starting with the birth of the child). But mothers will always (I shouldn't really use that word, but that is what I have come across) sleep with their children!!!

The same room can be used as the bedroom, dinning room, play room, laundry room or any other kind of room which doesn't require much forniture. We have 3 tatami rooms. One we have designated as the study so wev'e covered the tatami with carpets and have put our computer and book-shelves in. The other 2 rooms alternate their function according to the season and our mood..

More to say, but I'll post this now and add later... Oops, before I send this I just wanted to say that today most homes no longer use tatami. People are opting for wooden flooring and beds But most homes still have on tatami room used for guestst or for sleeping... When we searched in Febuary for a place with tatami rooms , we had to settle for a 35 year old building...

רציתי להוסיף בקשר לטטמי- הרבה יפנים מגדלים חלקה קטנה של ירקות ליד הבית או רחוק מהבית בחלקות להשכרה.
לפעמים אפשר לראות ערימה של טטמי ישן מושלך חזרה לאדמה בקצה חלקה כזאת, נרקב וריחני בגשם, קומפוסט...
בהרבה בתים אין מערכת ביוב מסודרת אלא מין בור ספיגה שמסודר עם תעלות רוח למניעת ריח, ובחלקות המעובדות אפשר לראות כפריים עם מוט ודלי בכל קצה, מלא בקקי נוזלי משובח, להשבחת הקרקע.
הם מאד מקפידים להשליך את כל קליפות הביצים לאדמה של החלקה הקטנה, כי כנראה שהאדמה שם ענייה בסידן, וזו, כך שמעתי, הסיבה לכך שהמון יפניות זקנות הולכות בכיפוף של תשעים מעלות (ממש!) ברחוב, ולא בוחלות באמצעים כשהן צריכות להדחף בתור לאוטובוס. מטריה וראש מחודד קדימה והן עולות ראשונות.

Wow anat, I didn't know all that...
About the bent Obaachans, I was told it has more to do with the war time lack of proper nutritions... Interesting.
At first I thought it had something to do with the Japanese diet lacking Calcium, since dairy products are not as common here. But actually they do get lots of Cal from the fish they eat (like Shirasu which my kids absolutely adore!). But today the dairy products industry seems to be growing. Unfortunately, milk is high on the list of must foods for the growing child and at school lunches (given by the schools) every child gets a small carton of milk (500cc), every day. My son is a self imposed vegetarian/vegan who will not touch meat , milk or eggs, and I had to fight his Sense from forcing him to drink it. So now he takes his cup and drinks water instead. <shrug>

Anat, did you live in the country side?

milk is high on the list of must foods for the growing child
מיתוס של התרבויות צורכות-החלב בתרבות המערבית.
כשמדובר בחלב פרה לא אורגני מפוסטר, החלב ומוצריו גורמים נזקים רבים, במיוחד לאוכלוסיות שלא נועדו לצרוך חלב של חיות אחרות (וחסרות את אנזים הלקטאז שמפרק את הלקטוז בחלב הזר, לאחר גיל הגמילה מחלב אם). ראי בין השאר חלב לא מפוסטר , ויש פה עוד דפים שמפריכים את מיתוס "מוצרי החלב" המערבי.
למה בדיוק להחדיר מוצרי חלב לשוק היפני, שהיה נקי מהם עד כה?
מי מרוויח מזה את הכסף הגדול? (האמריקאים עושים קופה על הגב של הבריאות היפנית, במקרה?)

מי שאוכל דגים, אצות, סויה (עשירה מאוד בסידן, ובוודאי בטופו מרוכז) ומזונות אחרים מקבל סידן מצויין מהמזון. בירקות יש סידן, וכמובן - בשומשום (האם גם היפנים משתמשים בשמן שומשום ובזרעוני שומשום? נדמה לי שכן, אבל אני לא בקיאה).

לעומת זאת התברר, שהסידן במוצרי חלב לא כל כך נספג, כי החלבון במוצרי החלב (החלב ומוצריו הם מזון חלבוני מובהק) מונע את ספיגת הסידן בגוף, ואפילו גורם לבריחת סידן.
או גורם אחר. המחקר עדיין לא "סגור" על הגורם המדוייק לכך, שצריכה של מוצרי חלב, כפי שהתברר, לא עמדה ביחס ישר לחוזק העצמות, ובמקרים רבים עמדה אפילו ביחס הפוך. כלומר, אוכלוסיות שאחוז נכבד מתזונתן בא ממוצרי חלב דווקא סבלו מאוסטיאופורוזיס חמור יותר מאוכלוסיות שלא צרכו כלל, או כמעט לא צרכו מוצרי חלב.

זכור לי שבספר של ווסטון פריס "תזונה והתנוונות פיזית" על התרבויות הבריאות, היו מהם אלו שצרכו מוצרי חלב לא מפוסטרים

(עניתי למנטי בדף שלה והיא ביקשה להעביר את זה לכאן )
בקשר לקאונטרי סייד: הלוואי!
אבל אם את יכולה להסתכל במפה של קיוטו, תראי כמה זה קרוב, גרתי בצפון מזרח שלה, ויש רכבת קטנה לkurama, ohara ,kibune, ichihara
ועוד כפרים קטנטנים שבטח הפכו לחלק מקיוטו כשהיא התרחבה. אפשר היה לקחת רכבת למעלה ולחזור ברגל. טיול מומלץ ביותר.
בקיבונה יש בקיץ בתוך היער מעל הנהר מסעדה עם אטריות צפות במים על במות כאלה (הבמות בנויות על הנהר, ומוקפות בצינורות במבוק ארוכים מאד , חצויים, כך שהם פתוחים כלפי מעלה, ובתוכם זורמות אטריות לבנות שקופות במי הנחל הקרים. הסועדים יושבים על זבוטונים ליד שולחנות קטנים ו"דגים" להם במקלות אטריות אל תוך הקעריות , ומקבלים לצד זה מגש עם ארוחה שכוללת כנראה דברים טעימים, לא אכלתי והמחיר עדיין זכור לי : 5000 יין )-: .
בקורמה יש מקדש וסנטו פתוח בשלג בחורף, לא קוראים לזה סנטו, את זוכרת בטח את השם- מעיינות חמים עם אגני ישיבה כאלה. כמובן שבעירום וכמובן שזה מעורב לנשים וגברים....
באוהרה גם מקדשים יפים. יפה שם מאד ושווה ללכת לאיבוד ברגל בחזרה לקיוטו. ואז יוצא לעבור ליד כל החלקות הקטנות המעובדות , ליד הבתים בסגנון הישן עם גגות קש עבים, ובתוך יערות ערמונים, נחלים, מים , מים מים.

בקשר לרכבת הזאת שעולה אל הכפרים, יש לה שם ושכחתי אותו. היא מעץ, ישנה מאד, איטית, היחידה מסוגה עדיין בקיוטו כי כל הרכבות חדישות ובתוך העיר הן מתחת לאדמה. ( היפנים אוהבים להגיד we japanese בתחילת הרבה משפטי הסבר. כאן גם: אנחנו היפנים יודעים שהרכבת ישנה אבל אוהבים אותה מאד כי היא מזכירה לנו את הילדות. לכן הוחלט להשאיר אותה. (ולא קשה לדמיין את כל היפנים שאוהבים אותה רוכנים על מסמך ההסכמה לא להוריד אותה מהכביש ולהחליף באחת מבריקה ומהירה.)
והרכבת הזאת חוצה רחובות לפעמים, ושם יש מחסום. יום אחד ראיתי אמא עוברת עם תינוק, וילדתה בת ארבע בערך מאחור. המחסום התחיל לרדת בצלצול פעמון, ולילדה נפלה נעל על המדרכה. היא רצה חזרה והאמא עם התינוק המשיכו.
האם הסתובבה על המדרכה השניה, מפוקסת לגמרי על עיני הילדה שהתחילה לבכות על המדרכה הנגדית, הרימה אצבע וכיוונה אותה אל הילדה כאילו מאריכה אותה עד אליה ועוצרת אותה ואמרה בשקט : matte! (חכי!) הרכבת עברה, והילדה חיכתה עד שיעלה המחסום ועברה בבכי אל האמא. זה היה מפחיד ומדהים.
ברכבות המהירות ביפן אין שום מחסום בין הרציף לרכבת. רק קו צהוב. אמהות הולכות שם בבטחה והילדים אחריהם, והן לא מסתכלות אחורה! בטחון מלא בילד.

הנה התמונות שמנטי הביאה בדף של ענת גביש, אני שמה קישורים ישרים.
(אם מי מהן מיותרת - תמחקו)




http://www.it-hiroshima.ac.jp/intl/Illi ... soumen.JPG

לצד הטבעי יש לציין שיש המון לא טבעי ביפן.. לא יודעת אם זה המקום להתיחס לזה, בגלל שם הדף.
זוכרת את הילדים שלא בוכים כשהם נופלים.
הפרידות המאופקות. הרגשנות והחמימות.
ההערצה לפרחים. נוסעים שעות לראות את ה- FUJIHANA פורחים באיזה מקדש.
הלילה של עלי השלכת הנושרים. כל הלילה נשרו ונשרו ובבוקר עמדו כל העצים בעירום. כמו שיר הייקו.
זה היה כל כך מזמן ובכל זאת הכל נחרט בעוצמה. כמה חודשים שהיו עולם מלא.
מה שכן היה די "טבעי" היה מזג האויר שלא ממש מנוטרל על ידי תנורים ומזגנים. בחורף עם כל השכבות בחוץ, ובבית הקוטצ'ו והחימום מתחת לרגליים, האופורו, בקיץ המניפות והמניפות והמניפות...

זוכרת את הילדים שלא בוכים כשהם נופלים. איך היפנים עושים את זה?

תמרול ה

I certainly agree about Japan being a place of the very unnatural, in many aspects. Please feel free discussing these issues here, dozo
But I have to ask you about the kids who don't cry when they fall... Could you say more.
I see kids crying all the time! Are you reffering to the ganman concept?
I have more to say, but one of my kids is crying right now , so I'd better be off

וואוו, חזרתי כדי למצוא כאן חגיגה!

כמעט כל מילה גורמת להצפה אז לאט לאט...

כשהגענו ליפן המנהג של שינה משפחתית נראה לנו תמוה (כן, כן לא רק הינוקא שלנו גדל גם אנחנו). ילדים בני 10 כמו ילדים בני 5 וברור שגם הצעירים יותר ישנים צמוד לאמא. זוכרת שחשבנו שזו דרך להמנע מאנטימיות.
בהרבה, שלא לומר רוב, משפחות האבא לא ישן צמוד אלא בחדר אחר ובבית פרטי בקומה אחרת. ככל שהתקרבנו יותר הבנו יותר. במרבית המשפחות האב הינו מפרנס יחיד כך ששינה קטועה היא בעיה עבורו. כמו שמנטי ספרה נהוג שהיולדת נמצאת בבית הוריה בחודשים שלפני ואחרי לידה, בסה"כ לא נדיר שהיא תשהה שם כחצי שנה. מכיון שגרנו בטוקיו החברות שלי חזרו הביתה ללדת במקומות רחוקים מאוד (טיסה של שעה וחצי מטוקיו למשל) והבעל ראה את אשתו והתינוק מעט מאוד, אז גם החזרה הביתה מלווה בהרבה קושי. הבעל צריך להסתגל לאשתו ה'חדשה' ולתינוק, ללילות הלא רצופים... האמא צריכה להתחיל להסתדר לבד- באמת לבד! זה לא נפוץ שבן הזוג עוזר בעבודות הבית והילדים (;-) fortunate-Manty T is not included )הם העבודה של אמא.
עכשיו כשאנחנו ישנים כולנו יחד ונתקלים בתגובות שמקומן אולי ב מעצבן לשמוע מסביב אני מזכירה לאיש שלי את התגובה שלנו בתחילת חיינו בטוקיו.
אני מתגעגעת לחדר השינה שלנו שם. זה חדר שנוצר ל לינה משפחתית באופן טבעי. חדר שכולו עץ, נייר ובד, אין ממה ולאן ליפול, הפוטון עובר אוורור יומי, אין ממה להיפצע.
עוד טבעי- האמהות שאני מכירה מניקות והניקו עד שהקטינא גומל עצמו.

קצת פחות טבעי- האמהות אמנם נמצאות עם הילדים בבית אבל רבות מהן מריצות אותם מחוג לחוג ומשיעור לקורס שברבים מהם האוירה היא של הישגיות ותחרות וכמעט טוב זה ממש לא טוב. והמושג 'גנברה' שיכול כמובן להיות על דרך החיוב אבל בסופו של דבר הוא אומר לילד- תדחוף את עצמך עוד ועוד עד שתעשה (מה שזה לא יהיה) הכי טוב. או ילדים שהולכים למחנה הכנה להתקבל לבי"ס נחשב ואחרי הסיוט הזה והלחץ הרוב לא מתקבלים. או גאקודו קמפו שהילדים לא זוכים ללכת לישון עד שהם עוברים את המבחן בהצלחה (גם אם הם עושים אות מעשר בבוקר והשעה 23:00) ':
עד חודש שלישי הייתי ביפן ולעבור שם הריון בליווי רפואי זה הכי לא טבעי שיש! הייתי צריכה לעמוד על דעתי (ביפנית...) שאין צורך בבדיקה אולטראסאונד וגינאלי כל שבועיים ושבדיקת מי שפיר היא לא בדיקה אוטומטית ועוד הרבה בדיקות שלא הצלחתי למצוא את המקבילות שלהן בעברית. נסיבות משפחתיות הביאו אותנו לארץ כשהייתי בחודש שלישי אבל הספקתי לקבל תיאור של הבדיקות אותן אצטרך לעבור לאורך ההריון- זו היתה רשימה ארוכה ארוכה.

יצא ארוך אבל כדי לסיים עם
אונסן, רוטמברו הכי הכי טבעי, בעירום יחד, מי נביעה חמים וכל המשפחה נהנית מניקוי הגוף והנפש

ja , מספיק.
matane..

עד חודש שלישי הייתי ביפן ולעבור שם הריון בליווי רפואי זה הכי לא טבעי שיש! הייתי צריכה לעמוד על דעתי (ביפנית...) שאין צורך בבדיקה אולטראסאונד וגינאלי כל שבועיים ושבדיקת מי שפיר היא לא בדיקה אוטומטית ועוד הרבה בדיקות שלא הצלחתי למצוא את המקבילות שלהן בעברית.
מנטי, האם בגלל כל ההתערבויות הרפואיות הגבוהות בעולם, תמותת התינוקות ביפן כל כך נמוכה? סטיסטיקה

Manty T
לגבי הילדים שנופלים ולא בוכים, זה היה פשוטו כמשמעו. הילדים ממש לא בכו. זה היה לפני די הרבה זמן. מדובר בילדים קטנים ממש, גילאי 2-4. לא היה ברור לי הענין הזה.
עוד דברים על יפן...
אהבתי את התחושה שהקאמי נמצאים בכל מקום, חג המתים, העליות לרגל, המקדשים ועוד מקדשים.
קבוקי... אהבתי הגדולה. וגם הבונרקו... מוכנה לנסוע ליפן שוב ולו רק בשביל הקבוקי. הקבוקיזה של טוקיו, הקבוקיזה של קיוטו...
הכפרים קטנים עם סנסיי לקרמיקה... המרקמים של החרס המקומי, העיבוד הפראי של הקרמיקה, העיבוד העדין של הפורצלן הקוריאני... הקומה של הקרמיקה בחנויות הענק...
העדינות האינסופית של האנשים. תשומת הלב לפרטים הכי קטנים...
ההתיידדות עם המקומיים באונסנים, כמו שכתבה נונה בי... הצחוקים הנבוכים...
המרחב הפנימי של היפני הזה שהולך ברחוב עם מחבט בייסבול, וחובט באויר תוך כדי הליכה, כולו שרוי "שם", במקום ההוא, של המכוונות הפנימית.
התגלגלויות מצחוק מדברים תמוהים למדי...

Nona
Great to have you with us!!!!

Sara
I don't know if Japan is the highest interventing country...
I have only given birth in Japan (twice in the hospital) and have nothing to compare it with. I can attest to the ridiculous amounts of USs,. basically every visit. I went first time around the 6th week, then 2 weeks later, the once a month until the 36th week after which I went once a week. The first 2 USs were vaginal. But each US is about 1 to 2 minutes long, so it differes from the ones done in th U.S (and Israel?)
But actually, from what I have heard, Israel has far more tests (like helbon ubari) than Japan.. I have 2 friends here who have gone back during their pregnancy to Israel, to get the more 'thorough' testing. I believe that amnio testing is only requiered after the age of 35 (I was never requiered to do it...) though Nona has testified differetly.. In Japan though, every hospital is very different, thus perhaps the different experiences.
When it comes to birth, there is no epidural used (except for the rare occassion) and the c-sec rate here is one of the lowest in the world (because of the lack of epiduals???). I was left to labor for 35 hours, with out being nagged much at all, despite being a vbac.

Again, I have nothing personal to compare it with, but from what I have heard, Israel is on a much higher scale of testing... Nona?

עוד טבעי- האמהות שאני מכירה מניקות והניקו עד שהקטינא גומל עצמו

I wanted to relate to this sentance.
Yes, it seems that in Japan mothers are very encouraged to nurse. When I gave birth to my first son, I got as much one-on-one time as I needed before I managed to master the 'art' (5 days to be exact). Every visit to the dr's or the Japanese 'tipat halav' I was encouraged to continue nursing.
But, and this is a big but, it is very common to give formula a long side the nursing. Before and after every feed (=nurse) at the hospital mothers weigh the baby. If he doesn't drink more than a certin amount (can't remember how much) the mother is instructed to either express or supplement. Many women told me that they just never could produce enough (I wander why!!!!:-P) so stopped the nursing by 6 months or so. Most mothers though will nurse until the age of 1, (the recomended time by the drs) and then either wean or go into hiding.
A bit about the weaning. Not sure about the method used in Israel (probably by gradually replacing with suppluments?) but in Japan it is done by... SCARING the (poor) babe. a mother will draw an obake (ghost) on her boob in black and red and tell her frightened child that the obake has her boob now.. (and you thought the 5 minute method was cruel...)

Those who go into hiding may indeed continue for years, though most will wean by the time the child starts kindy (3 or 4). I have only seen few women nurse in public kids over a year. My friend nursed her son til he was 5, and her daughter is still nursing in public at the age of almost 4. I once met a woman tandem nursing her 2 year old and baby in public, and in my previouse shataku (company housing) a bunch of us would sit outide nursing our toddlers.

One great thing in Japan is that nursing is indeed the norm so most places are very accomodating. For instance, every department store has a 'baby room' with changing tables, a scale, plastic bags for dirty dipes and wipes, and a nursing room. I have never come across any complaints or rude stares, or any other negativity (neither have I hreard of any). Once I went to a resturant with my then 3 month old baby. It was the middle of weekend rush hour. People were queing outside when our turn came up. They saw me with my tiny baby, and I told them I will be nursing (this was with my first son, when I was still self conscious and needed 'corners' to nurse in). well, they made us wait for quite a while but finally led us in. They had made a special corner just for us, at a conciderable distance from the rest of the customers. It was obvious they had to move a table out of the way to do it, just to accomodate our request

Anyways, when it comes to nursing in Japan, I think the medicos have still a lot to learn, but the society is very welcoming.

נתתם לי חשק לבקר ביפן. זה מסקרן אותי
האם מישהו ביקר בהירושימה? האם הכנסיה שם שעברה את הפיצוץ האטומי באמת עומדת על תילה שלימה בצורה ניסית אף על זה שהיא נמצאת ישר ליד אזור 0?

לגבי הילדים שנופלים ולא בוכים, זה היה פשוטו כמשמעו. הילדים ממש לא בכו. זה היה לפני די הרבה זמן. מדובר בילדים קטנים ממש, גילאי 2-4.
יש ילדים כאלה גם בארץ. לפעמים יש להם דברים יותר חשובים לעשות והם לא רוצים לבזבז זמן על בכי.

הי מנטי, גם אני פה באתי לראות וללמוד...ולאחל לך המון בהצלחה ! אני בהחלט מתפעלת מההספק שלך ועוד עם 3 ילדים ובעל בבית...כל הכבוד !
גם אני מאד אהבתי לראות את התינוקות והילדים היפנים השקטים והמקסימים, אבל לא כל כך אהבתי לראות איך בחורף ההורים מלבישים אותם בסוודרים ומעילים כולל צעיפים וכובעים אבל מה...ברגלים חשופות !! בחורף הקר ביפן... היפנים טוענים שלא קר להם ושזה "מחשל" אותם, אבל היה לי קצת קשה להבין בכל זאת. זה עדיין מקובל?

Hey baby!!!! How are you? (I know I owe you...)
About the barefoot thing.. You'll laugh but only yesterday as I was walking out side another mom came up to me and asked me if my baby wasn't cold (he, i.e. mine was barefoot!). I feel that as long as he is on me he is warm enough (unless of course he feels cold). I often dress him in less layers than the rest of my 'independently walking ' kids, since we are keeping each other warm.
It isn't very cold yet (round 15c) but everyone else seems to have their kids in socks.
But I too remember , when I had my first son, that I could find no leggeings (on pajamas etc).
Perhaps things are changing here (wouldn't be surprised if so) but so am I, so my experience of it all has changed as well
Hope you're here to stay

גם אני מאד אהבתי לראות את התינוקות והילדים היפנים השקטים והמקסימים, אבל לא כל כך אהבתי לראות איך בחורף ההורים מלבישים אותם בסוודרים ומעילים כולל צעיפים וכובעים אבל מה...ברגלים חשופות !! בחורף הקר ביפן... היפנים טוענים שלא קר להם ושזה "מחשל" אותם, אבל היה לי קצת קשה להבין בכל זאת. זה עדיין מקובל? היום המשכתי לתת לשלום להסתובב עם סנדלים אפילו שכבר צריך ללבוש מעיל, מאותה הסיבה שזה מחשל. בגן התעצבנו עלי ובקשו שמחר אנעיל אותו נעליים

When it comes to birth, there is no epidural used (except for the rare occassion)
וואו!
<מקווה שמישהו יחליט לתרגם את הדף המרתק הזה לעברית>

בקשר לילדים שלא בוכים: המאמא סאן שעבדתי אצלה סיפרה שהיא מעולם לא קיבלה נשיקה מההורים שלה, והיא שמה לב שילדי מערביים מקבלים נשיקות וגיפופים כל הזמן. היא בערך בת חמישים עכשיו וסיפרה שנשיקה היא בעינהם מחווה אינטימית בין בני זוג.
(האם זה עדיין כך?)
וסצינה ברחוב:
אמא וילדה הולכות, האם לפנים, הילדה נתקלת במשהו ומשתטחת בצורה שנראית די מכאיבה. מתחילה לבכות, האמא ממשיכה ללכת תוך פזילה כמעט בלתי מורגשת אל הילדה (זה לא היה התעלמות היא היתה לגמרי מודעת למה שקרה לילדה) והילדה קמה, כבשה את הבכי והמשיכה ללכת.
עוד סצינה ברכבת:
ילד נשען בשפיפה בגבו אל הדלתות שפתאם נפתחות בתחנה. הוא נבהל מאד, אביו לידו. הילד מתנשם ומתנשף וממש נראה שהוא כובש בכי. האבא שואל מה קרה והוא אומר "כלום".
סצינה בסנטו: (בית מרחץ ציבורי- איזה תרגום פושע למקור הנפלא), אמא עם תינוקת שלא עומדת עדיין נכנסת איתה לאמבט המשותף שעומקו כמעט מטר, וכשברצונה להכנס לסאונה היא "תולה" אותה עם הידיים על שפת האמבט, והולכת! (אולי היא הסתכלה עליה כל הזמן מבפנים? אבל עדיין...)
היחידה בתוך המים איתה היא אני ואותה אמא לא רמזה לי אפילו במבט "לשים עין". היא לא בנתה עלי בכלל, סמכה רק על התינוקת שלה. והתינוקת באמת החזיקה עד שהיא יצאה.

שנשיקה היא בעינהם מחווה אינטימית בין בני זוג עדיין.
זה הזכיר לי עוד משהו. האמהות נוהגות לומר כמה הילדים שלהם פרועים ולא מחונכים, רעים ולא מוכשרים. בפעם הראשונה שנתקלתי בזה הייתי ממש במבוכה. המזכירה של האיש "הכינה" אותי לאחר שהזמנו אותה עם שתי בנותיה. הן היו מתוקות ומדהימות, אחרי שהן השתחררו הבושה הן שיחקו וצחקו, ציירו ואכלו כמו שילדות יפניות יודעות לאכול. לא הבנתי מה היא רצתה מהן.

מעיל קנגורו- מעיל עם כיס פנימי לתינוק
אולי כדאי לייבא לארץ
מנטי, את חושבת שאפשר למצוא בגודל שלנו:-P

<אפשר לחשוב כמה ימים ממש קרים יש לנו כאן:-)>

האמהות נוהגות לומר כמה הילדים שלהם פרועים ולא מחונכים, רעים ולא מוכשרים.
כמו שכשהם נותנים מתנה (שהיא תמיד נהדרת בטעם טוב ויפה) הם מצהירים: הבאתי לך מתנה קטנה ועלובה וזולה...(-:

איך נהוג להשיב למארח שאומר : אישתי הפתיה והלא מוכשרת בישלה אוכל לא טעים?

Hey Nona, the mama coat is really quite a simple thing: a piece of material with a zipper connection on either side which is attached to the coat's zipper (usually there are front and back openings for both dakohimo (front carrier) and onbu]onbuhimo english[/po].html)


I used one with all 3 kids, but had to chuck it outsince it was so worn-out. As for the size, because of the extra material it fitted me fine, but, of course, I couldn't wear it as a futsu coat.
It really is the greatest thing since you don't have to dress your baby in the heavy extra layers that seperate you even more. It reminds me of the 'kangaroo care'. I wander why it hasn't caught up with the rest of the world..

It could work in Israel as well, not with the thick coats but with a lighter jacket etc. I'm sure anyone who sews could easilt design something...?!!

איך נהוג להשיב למארח שאומר : אישתי הפתיה והלא מוכשרת בישלה אוכל לא טעים?

Oh, no, your wife's dishes by far exceed my untalented wife's untasty food...

If a husband/mother etc was to compliment her loved one infront of 'starngers' (anyone who is not part of the inner circle = direct family) the wife/child etc would be very embarresed and shush him for being silly LOL.
I often feel that in Japan words are used to cover up the true feelings rather than express them (you can imagine how many problems I've had with my husband there ) A child knows his mom loves him not because she says it or expresses it by kissing and hugging (which they do, in the privacy of their home), but because she is there for her child in every way! I think that love is far more taken for granted here. It is actually more suspected when it is directly expressed, as in, why would you need to say the obvious? I remember the movie 'Rhapsody in August' where the 2 old ladies sit in silence facing each other for many hours. Their connection there is stronger than any word ever could convey.

To us , the westerners, the 'Japanese way' is often very difficult to comprehend. I sometimes find myself trying to 'fix' them. Yet, through the years I have become more and more accepting and often will see how similar we actually have become .

אמא עם תינוקת שלא עומדת עדיין נכנסת איתה לאמבט המשותף שעומקו כמעט מטר, וכשברצונה להכנס לסאונה היא "תולה" אותה עם הידיים על שפת האמבט, והולכת! ואאלהההה הרסת אותי, לא יאמן איך אפשר רק לדמיין את התינוקת ככה תלויה!

בית ספר יסודי א'-ו' כמו כאן. תלבושת לא אחידה, כובעים כן, תיקים ראו הערה של מנטי געגועים לשנות השבעים.
אל בית הספר אסור לבוא באופניים. הילדים מסודרים לפי קרבת מגוריהם בקבוצות מעורבות גיל 5-7 ילדים בקבוצה. הם נפגשים כל בוקר בנקודה מוסכמת סמוך לבית וצועדים בטור. מוביל ומאסף ילד גדול. אם אחד מהילדים לא מגיע ילד מילדי הקבוצה דואג להביא למחסיר את החומר הביתה- זהו לא ילד מהכיתה אלא ילד שגר בשכנות. אצלנו היה לילדים כובע צהוב.
בשעת בוקר ממעוף ציפור ביה"ס נראה בוודאי כמו קן זחלים צהובים שחוזרים אליו מכל עבר...
בכניסה לביה"ס כמו בכניסה לכל בית יפני מסירים נעליים ונועלים אחד משלושת הזוגות שמחכים בלוקר- נעלי בית, נעלי חצר או נעלי התעמלות (לשיעור ספורט בלבד).

עוד דברים ביפן... אליפויות הסומו, התוכניות הטלנובליות בטלויזיה על ימי הסמוראים, יום הזבל הטוב שממנו פחות או יותר ריהטתי את כל הבית... הטטמי שמודדים איתם את השטח של הדירות, כל הפטנטים לסגור את דלתות העץ החיצוניות של הבית, ובלי מנעולים בכלל. הגרביים הנקיות ללא רבב וחלילה גם ללא חור. העוגיות המוזרות היפהפיות והבלתי אכילות בעליל, הימים הגשומים להפליא של הטייפונו, הבמבוקים שנעים ברוח החזקה ומבריקים מהגשם, היופי המדהים הזה של האוכל, הכלים, האסתטיקה האינסופית של הגינות הקטנות בכל סנטימטר אפשרי. הכבוד שנותנים לכבוד. הפטנטים המוזרים לכבס כביסה, השווקים הקטנים ברחובות הפנימיים והידידות עם כל האנשים ברחובות ליד. חברים שהאהבה אליהם לא חולפת במשך השנים והמרחק. פוג'יוקה סן, נקמורה סן הבלתי נשכחת... ההתארגנות בשכונה לקראת הבון-אודורי, שהזכירה לי ממש פעולה מהצופים, איך שכל השכונה התארגנה ביחד והיתה חלוקת תפקידים וארגנו את העסק מקצועי וחלק וכמובן שהכל דפק כמו שעון. אפילו דאגו שמישהו יזמין גם אותנו...

תמרול ה , אולי קצת פירוט לטובת אלה שמאוד מתעניינים אבל לא מבינים את רוב מה שהזכרת?
(כותבים פה אלה שמכירים, אבל רוב הקוראים לא מכירים).
למשל, מהם הפטנטים המוזרים לכביסה? מהם הפטנטים לסגור את הדלתות? למה אין מנעולים? מה זה בון אודורי?

בשמת,
הפטנטים לסגירת הדלתות: באמצע טוקיו, בשכונה מקסימה (מגורו-קו, למי שמכיר), הבתים - בתי עץ, עם גינה קטנה, אין מנעולים, אין מפתחות.
סוגרים את דלתות העץ במין שיטה כזו של שילוב פיסות עץ זו בזו וזה מיועד פשוט כדי שהדלתות תהיינה אטומות היטב. לא גונבים, לא פורצים (כך היה כשהייתי שם, די מזמן...).
מחזה נפוץ בצהריים הוא לראות את החנויות הקטנות פתוחות, כל מרכולתן פתוחה לעין כל (שעונים, מוצרי חשמל פשוטים, כלים, בגדים וכדומה) ובעלי הבית עלו הביתה, לקומה השניה, לאכול ארוחת צהריים.
כולם מכירים את כולם, אם מישהו יבוא ויכנס, ודאי מישהו יראה זאת, אבל בכל זאת, זאת איכות חיים בשבילי.

בון אודורי הם ריקודים יפניים שרוקדים לכבוד הקיץ. אני לא בדיוק מכירה את הנסיבות, זו מין מסורת כזו, כולם עם יקוטות (כך קוראים לחלוקים היותר יפים? לא בטוחה) (מין חלוקים יפים קיציים) רוקדים במעגלים למקצב של תופי ענק המוצבים באמצע, על מגדל קטן. זה לא כמו ריקודי עם: כל אחד רוקד בפני עצמו, לבדו, אין שילובי ידיים, והתנועה מוקפדת, קצת איטית (לא מאד), לנגינת התופים ושירי הקיץ.
מה שיפה בימים של הבון אודורי, זה שכל השכונה מאורגנת להפליא. זה איזור די גדול, יש נרות בשקיות ניר לאורך כל הדרכים, יש אנשים עם פנסי רוח יפהפיים שמראים את הדרך, יש חלוקת תפקידים וכולם מאד מגוייסים. הריקודים של הבון אודורי מלווים גם בזיקוקים קטנים ביתיים כאלה, בכל פינת רחוב משפחות מדליקות את הזיקוקים והכל זורח.
יש גם ימים של בזאר, ואז מגיע גם תיאטרון נו קטן להופיע, וגם אז הכל מקושט בפנסים ושוב כולם מאד עמלים וטורחים ומכינים כל מני אוכלים מוזרים (תמנונים על האש ועוד), חלקם טעימים מאד וחלקם לא ממש אהבתי.

כל ההתארגנות הזאת נתנה לי תחושה של "פעם", משהו שכונתי, לא מנוכר, בתור עירונית שכמותי. וכל זה בלב טוקיו!!

לגבי הפטנטים של הכביסה: היו מכונות כביסה מאד משונות, לכביסה ידנית. מין מתקן כזה, שנראה כמו מכונת כביסה חשמלית, אבל מסובבים ידנית את המתקן כדי לכבס.

זהו בינתיים..

I'm adding a few photos I took this summer at our local omatsuri (festival)
I am no photographer but hope you'll get the general feeling

First - bon odori http://img.photobucket.com/albums/v252/ ... mi/[po]bon odori[/po].jpg
Kids in yukatas (summer light kimono) dancing
yukata :-Dhttp://img.photobucket.com/albums/v252/Tsunezumi/Natsu%20Yasumi/omatsuri dog.jpg
Free watermelonhttp://img.photobucket.com/albums/v252/Tsunezumi/Natsu%20Yasumi/free watermelon stand.jpg

BTW, we don't lock our home either.

עם יקוטות (כך קוראים לחלוקים היותר יפים? לא בטוחה) (מין חלוקים יפים קיציים)
Yukata
הנה yukata]כאן kimono[/po].htm

נכון, יוקטה..
איזה תמונות יפות, ממש מעלה לי זכרונות. צריכה לחפש את התמונות שלי ולסרוק אותן איכשהו.
מה קורה אצלך, Manty, עם כל הטייפונים ורעידות האדמה?

מה קורה אצלך, Manty, עם כל הטייפונים ורעידות האדמה?
גם שואלת. חשבנו עליכם.

Thanks
We are fine.
Sunday's earth Quake was really quite scary. We were sitting in a packed restuarnt when everything started moving S-: At first I thought that it felt so seriouse just because we were in an old wodden type building, but I realized everyone else kind of froze and then startd talking about jishin (earth-quake). It wasn't until I got home that we realized how big it really was (especially in the epicenter, in Niigata). During the night there were a few more trembles which had me panicking.
As for the typoons, well except for the real strong winds and rain, no damage to report on here (in Kanagawa), but now there is shortage of vegetables and fruits so I need to fork our 200 yen (about 2 $) for 3 cucumbers, same for a broccoli head, 100 yen for one persimon (before it was 88 yen at most )etc.....!
No wander people are so connected here to nature. It really RULES big!

During the night there were a few more trembles which had me panicking.
Oy, must have been scarey! Hope everything's back to normal now.

I love the photos you've added, especially the one of the little dog

קוראת ומתענגת על האבחנות הדקות ומצחקקת בחשאי על הפולניות היפנית ("זה? סתם איזה סמרטוט ישן...")
אני חיה בצפון אמריקה, במקום עם שורשים בריטיים ברורים. התיאור שלך של מילים שלמעשה מסוות רגשות ולא מבטאות אותן כל כך קולע. כאן גם מלים קשות ביותר ("ההלוואה לא אושרה" או "לא נחליף לכם את השטיח גם אם יישארו בו בדיוק שתי שערות") במין נחמדות כזו מחוייכת. קצת מוזר אחרי ישראל, שבה חברות נפש נפגשות, מתחבקות, מביטות זו על זו ואומרות: "יא קרציה, איפה נעלמת?" "למי את קוראת קרציה, קרפדה אחת?".

הסתכלתי בתמונות שלי מיפן ונזכרתי בעוד משהו מענין: ליד הבית שגרתי בו, היה שטח אדמה בור, לא בנוי. יום אחד קשרו מסביב לשטח סרטים לבנים, הקימו מין פרגוד מבד אדום ולבן (צבעי דת השינטו ביפן), הביאו דוכן, הזמינו את כל השכנים ועשו טקס קידוש הקרקע לפני בניה עליו. בטקס משתתף כהן דת שינטו.

במהלך הטקס, שאורך כ- 40 דקות, מתפללים לקאמי (הרוחות), מבקשים מכל השכנים סליחה על הטרדה והרעש שיהיו במשך הבניה, נותנים לכל אחד מתנה, (יש לי צילומים רק צריכה לסרוק וכולי ואנסה להוסיף אותם כאן). אחר כך במשך 40 יום לא עושים כלום בשטח, ורק אז מתחילים לבנות.

כשהשוויתי את זה לכאן... רגע, זה בעצם מזכיר לי דבר מוזר (מוזר עבור ישראל...) בדירה הקודמת שגרתי בה בירושלים. אחד השכנים עשה מסיבה ע נ ק י ת ובא יום קודם עם פרחים ופתק הסבר, דפק על הדלתות של כל השכנים ברחוב, בפתק הוא מספר על המסיבה, הסיבה למסיבה, ושתתכן בעיה של חניה באותו יום כי יהיו הרבה אנשים, והתנצלותו על ההפרעה. אפשר היה לחשוב שהוא יפני...

וואללה !!!
כשהשוויתי את זה לכאן... רגע, זה בעצם מזכיר לי דבר מוזר (מוזר עבור ישראל...) בדירה הקודמת שגרתי בה בירושלים. אחד השכנים עשה מסיבה ע נ ק י ת ובא יום קודם עם פרחים ופתק הסבר, דפק על הדלתות של כל השכנים ברחוב, בפתק הוא מספר על המסיבה, הסיבה למסיבה, ושתתכן בעיה של חניה באותו יום כי יהיו הרבה אנשים, והתנצלותו על ההפרעה.
אני מארגנת מסיבת החלפות מתחת לבית המשותף בו אני גרה, בחצר המשותפת.
נראה לי אחלה רעיון ואשתדל מאד לאמץ אותו וליישם אותו.
תודה

(קוראת בהתמדה ובשקיקה את הדף, אבל בד"כ אין לי מה להוסיף)

מנטי, איזה יופי של דף. מרתק לקרוא. יש לי חברה יפנית שבהריון עכשיו, עם ילד ראשון. אנחנו מדברות מפעם לפעם על כל מיני עניינים שקשורים בגידול ילדים. היא סיפרה לי שהיא ישנה עם הוריה עד גיל מאוחר, לפחות שבע-שמונה. היא לא זכרה בדיוק. עכשיו היא נשואה לאמריקאי, והוא לא בטוח שזה רעיון טוב...

I find myself thinking often what to add to this page. There is so much I wish to say and I can spend days thinking how to present things, but then find I have no energy or time to do it..

anyhow, that was my excuse for my recent neglect of this page but it's BACK!

My son had his birthday Yesterday (turned 7 ) and we got him another bicycle. This is his third. The first he got when he turned 2 - tricycle, second when he turned 3 - a bicycle with spare wheels which came off on his 4th birthday, and now he got the 'big' bike, with the gears and all.

In Japan I would say that most families have a bicycle for each member of the family, starting at the age of 3,4 and continuing until the mid seventies...
Almost every shop station and departmnet store have bicycle parking. Big parking lots employ old men to keep the bikes tidy. There are no special roads/paths for bikes (like in Amsterdam) so bikes are used on roads and side walks alike.
The most common bicycle is the charinko, also called 'mama chari' (granny bike) which has a basket in the front and back (which can be turned to a child seat, and often another child seat in the front.
O.K. there is a better explanation and a picture here

I love my Japanse bicycle an would never trade it for anything (including a car - which we don't have). Although most families do have cars, they are not used much during the week, but rather are for leisure on weekends. For commuting the Japanese will use bicycles and trains. Bicycles are not used for sports but as part of daily life. In my (oshare - fashionable) neighbourhood, mothers usually use electric bicycles to take their kids to Yochien (kindy) since it is quite hilly. They really are great bikes, wish I had one myslef...
I know that in Israel and the rest of the world helmets are a must, but here they are hardly ever used (myself included )

Although most bicycles have locks attached to them, many (like myself) don't bother to lock them. There are thefts of bikes, especially if they are left at stations over night, but so far, in my 8 years here ...no problem (tfu,tfu,tfu).

An amuzing thing is the accessories that go with bicycles. Where in other countries one would probably attach a pet bottle holder, or some fancy light reflectors, here, you'll find 'other' things: As I mentioned, bicycles are used by all cuts of society and this includes women who dress smart and trendy. So they use these special handle covers that keep the handle clean so that their gloves don't get dirty.
You can also get umbrella holders, wind shields for the 'child seat' and a special pillow that goes on the bar infront of the child so when he falls a sleep he can lay his head gentley without bumping his forehead.
The 'mama chari' is a functional bicycle intended for grocery shopping, child carrying and daily commuting. It is cheap, simple and on most days: my best friend!

מנטי איזה כיף שחזרת.
הזכרת לי שפעם קשרתי את האופניים שלי במקום אסור וגררו לי אותן (-:
הייתי צריכה לנסוע למגרש ענק ומרוחק, לזהות אותן,להזדהות בעצמי ולהישבע שהן שלי או משהו כזה, ואז הרשו לי לשלם קנס גבוה ולקחת אותן. ואלה היו אופניי gomi הכי טרנטה שיש...
בעצם, אני לא בטוחה שזה היה במקום אסור. אולי השארתי אותן קשורות איפהשהוא כמה ימים ו"ניקו" אותן משם.

הדף הזה מרתק.תמשיכי, זה כל כך מענין לשמוע על חיים במקום אחר, לדמין, ולראות איך הכל משתלב. שאלה, אם אפשר, האם קראטה או אומניןת לחימה אחרות נוכחות בחיים מסביבם ([-: , אני קצת עוסקת בזה ומתענינת האם זה דומיננטי בחיים שם או שמור לאנשים ומועדונים שבוחרים בזה בלבד). תודה, על הכל.

לא כותבת אבל גומעת כל מילה בשקיקה. כיתבו בבקשה עוד, כולכן, גם אלה שהיו פעם וחזרו.

<טליהש נזכרת איך עשתה פעם מצור על ענת גביש שלא ידעה מה נפל עליה, ושאבה ממנה במשך שעה ארוכה סיפורים על יפן >
<ותודה ענת, שהיית כל כך מקסימה - בחיים כמו באתר>

האם קראטה או אומנויות לחימה אחרות נוכחות בחיים מסביבם ספורט בכלל ואומנויות לחימה בפרט הם חלק מחיי המשפחה. אנחנו נשאבנו (דרך האיש) לעולם האייקידו. שניים ושלושה דורות מתאמנים יחד ולפעמים גם לומדים יחד. מסורת יום שבת אצל חברים טובים שלנו; האב עם שתי בנותיו מבלים שלוש שעות באימון אייקידו. הגדולה מאז היתה בת שלוש וחצי הקטנה התחילה בגיל מקדם יותר. האב יוצא מהבית כל יום לפני שהבנות ערות וחוזר בד"כ אחרי שהן הולכות לישון כך שזהו זמן קדוש. אומנות הלחימה אינה עומדת בפני עצמה. היא מהווה מראה ומעניקה כלים לחיים. התרגילים באייקידו הינם מורכבים וארוכים. דורשים תרגול והתמדה. הכבוד לסנסיי הוא אמיתי ונובע מבפנים. הכבוד לכל בעל ידע וניסיון והמוכנות ללמוד הם חלק מהתרבות היפנית. התואר סנסיי הינו תואר כבוד בו פונים לאמן האייקידו כמו למורה קדרות, מורה בבית הספר או רופא ומנתח. באומנויות הלחימה כמו באומנויות הציור המסורתיות השונות (והרבות) והקליגרפיה המדיטציה היא מרכזית. ההסתכלות פנימה. יצירת הדרך אל העצמי וממנו החוצה. כל זה נכון גם לטקס התה.
חוג היפ הופ לאמהות ובנות, קבוצות בייסבול רב גיליות, הורים וילדים גולשים באתרי סקי יחד. פעם בשנה בתחילת פברואר היינו יוצאים לסקי עם משפחה של חברים החל מבן ה-73 (מורה הסקי הראשון והטוב ביותר שהיה לי) ועד בן ה-7 עם כל מי שבינהם.
באוהנאמי בעיקר אבל גם בעונות אחרות אפשר לראות בפארקים קבוצות ענקיות מתרגלות אומנויותלחימה שונות.

I love my Japanse bicycle an would never trade it for anything
וכשגנבו לי את הזוג הראשון שלי שהיה אופניי gomi הכי טרנטה שיש... הייתי ממש בדיכאון. ביפן לא גונבים כלום! הבית יכול להשאר פתוח, האוטו עם המפתחות בפנים והמנוע עובד, שקית קניות בסל האופניים- לא ייגעו. אבל הכלל הזה לא חל על אופניים.
אנחנו היינו קוראים לאמהות הרוכבות עם ילד אחד מאחור באונבוהימו ואחד במושב לפנים (במקרה הלא נפוץ בטוקיו של שלושה ילדים במשפחה גם אחד בכסא שנראה כמו סל מאחור) מאמאבאסו = אמא אוטובוס.

בעצם, אני לא בטוחה שזה היה במקום אסור. אולי השארתי אותן קשורות איפהשהוא כמה ימים ו"ניקו" אותן משם שמים על הכידון פתק אזהרה עליו מצויין תאריך, אם האופניים שם בביקור הבא (לפעמים נותנים יומיים-שלושה) יקחו אותם.
גם קנס על חנייה אסורה לא ניתן מייד. שוטר עובר עם גיר לבן ומסמן X על הגלגל ועל הכביש. אם הרכב לא הוזז אחרי 30 דקות יצטרך בעליו להפרד מסכום נכבד ($150-$500) תלוי באזור.



So they use these special handle covers that keep the handle clean so that their gloves don't get dirty
הכפפות שמחוברות לכידון באופן קבוע. משחילים את היד פנימה וכך מכף היד ועד למרפק אין מגע עם האופניים וגם לא נשרפים בשמש או נרטבים בגשם (הידיים לפחות). (לא מצאתי תמונה)
Manty T- זה מזכיר לי את כל סינרי הבית השונים. אלה שמכסים את כל החלק העליון ואלה שנראים כמו שמלות. הצלחתי למצוא תמונה רק של סטנדרטי למטבח

<טליהש נזכרת איך עשתה פעם מצור על ענת גביש שלא ידעה מה נפל עליה,
מצור?
אני מוכנה לגור בתוך "מצור" כזה ורק לדבר על יפן כל הזמן...

ביפן לא גונבים כלום!
פעם שכחתי מעיל ברכבת. ניגשתי למשרד בתחנה ואמרתי ששכחתי מעיל, ברכבת של, נגיד, שעה אחת עשרה מקיוטו לאנשהוא.
הם מיד ביררו ותוך זמן קצר הודיעו לי שלא היה שום מעיל ברכבת שיצאה באחת עשרה. לא זוכרת אחרי כמה זמן נפל לי האסימון, חזרתי ואמרתי שזו היתה הרכבת של אחת עשרה ושתי דקות, והמעיל מיד אותר ונסע אלי את כל הדרך חזרה, תוך שהוא מחליף כמה רכבות כדי להגיע אלי הכי מהר...
שלא לדבר על אינספור הפעמים ששכחתי ארנק ופנקסי טלפונים על המדף הנוח שמעל הטלפון הציבורי, והם תמיד היו שם....

ולי נפל הארנק באמצע תחנת הרכבת (אקי) של פוקושימה על הרצפה. אחרי שעה חזרתי והוא היה באותו מקום, על הרצפה, באמצע האולם הזה עם מאות אנשים שהולכים ובאים בכל רגע.
וזה מזכיר לי סיפור שמתאים לדף סיפורים קוסמיים. הייתי כאמור בפוקושימה והייתי צריכה להגיע לאכסניית נוער בהרים, מרחק של בערך שעה נסיעה.
התברר שהאוטובוס האחרון כבר נסע.
בדקתי כמה יעלה לי לישון בפוקושימה והתברר שבכל מקרה עדיף לקחת מונית לבנדאי, ולא לישון בפוקושימה. יקר מאד.
הלכתי לתחנת מוניות, והנהגים עשו עלי הגרלה עם קשיות (הרבה קשיות קצרות ואחת ארוכה, מי שמקבל את הקשית הארוכה זוכה) ונהג חביב אחד זכה בי. נסענו בשעת השקיעה להרים, שרתי שירי פלמ"ח נוגים, ופתאום, ממש אחרי התחלת הנסיעה, רכב מאותת לנו ממול לעצור. המונית עוצרת.
תראו, אנחנו בהרים, בחור נידח, בין פוקושימה לבנדאי.
מהאוטו יוצא בחור יפני עם זקן.
ניגש אלי ושואל אותי: תמרו סן, דס קה?
שזה "האם את תמר" פחות או יותר.
אני כמעט התעלפתי.
ומי אתה, אני שואלת..
אני מאכסניית הנוער. ראיתי שלא באת באוטובוס האחרון, אז באתי לקחת אותך..

ביד אחת ובלי נשימה- פוקושימה פוקושימה. הפרות האדומות מעיסת נייר עם ראשן המתנדנד, הטירה באיזוווקאמצו והגנים סביבה, גן צמחי התבלין מרחק 20 דקות שוטטות משם ובית התה הקטן במרכזו בו מוגשת ארוחת צהריים של 18 מנות קטנטנות ומעוצבות להפליא, כל מנה בכלי שנועד רק לה. העמק הירוק והכפרים הפזורים בו, הנהר הרחב העובר בו שאין כמוהו לרחצה בשעת צהריים יוקדת והאונסנים הפזורים לאורכו לרחצה ומנוחה בלילה. כפר הקרמיקאים המופלא אייזוהונגו, מקום מושבה של משפחת מונקטה. איזור ההרים המקיפים את אגמי שלושת הצבעים (או שאלו שלושת אגמי שבעת הצבעים?) ואת ההר באנדאיי. אוהל וטיולים בקיץ באביב ובסתיו וסקי בחורף. פינות חמד; יובלים בדרכם לאגמים. רחצה בעירום בגשם ואין נפש חיה מסביב רק פכפוך מים, קולות ציפורים ובקיץ גם צרצרים. חברים חדשים (ומאכלים חדשים) מכל שבוע קמפניג סביב האגם שלמרגלות באנדאיי. יד נשלחת לקטוף עוד פטל בר מתוק ונמשכת לאחרו בבהלה- נחש. פרחי הרים קטנטנים וצמחים ציוריים, אותם צמחים שמצוירים על דלתות הנייר של חדר הטטמי שלנו.
פוקושימה

נונה בי, את כותבת כמו שיר.

תמרולה ונונה, אני קוראת ומתרגשת . אתן כותבות כל כך נפלא. איזה סיפורים נהדרים.
לקחתי בספרייה לכבודנו המאוהבות בדף הזה את "עגורי הנייר של יוקו", כאילו בשביל הילדות.
ציורים שמזכירים קצת את ציורי החתולים של היוקיו- א וגם בלי קשר נורא יפים.

וידוי: תמיד חשבתי ש צ'רינקו זה שם חיבה לאופניים. בגלל הצ'רין צ'רין. וזה הזכיר לי שורה ארוכה של צלילים עם משמעות,
כמו פיקה-פיקה,)me ga pika-pika בוצו-בוצו ועוד ועוד
שנעשה רשימה?

Peeking in to say HI
Beautiful story Tamrula... It reminds me a bit of my first day in Japan. I got a flight from Thailand via the Phlilipenese. I heard of the tough immigration at Narita and prepared myself by dressing in a tailored suit and wearing some (rare) make-up. I was thrilled and relived to 'pass' but then spent along time waiting for my suitcase before it was confirmed it was left at Manila. I then spent forever filling in papers for the missing items (which would only arrive 4 days later due to a typoon) and finally left the Airport when it was getting quite late. Got in to Ueno and had my first bowel of ramen (9-:) and then continued on an hour plus train ride to the guest-house in Asagaya (Nona ). I got off the train at aroung 1:30 A.M. (not realizing it was the last one) and walked out into a an early spring misty night. The mist was so thick you could feel the drops of water! I had no idea where I was or where I had to get to. All I had was a piece of paper with an address. I started walking looking for someone to help me when I was approached by a policeman. This got me really worried as I was here to work (ILLEGALY !) and was heading to a place filled with my likes... The policeman asked me something so I showed him my piece of paper. He then signaled for me to follow him. I tried to explain that I was just a tourist but of course he spoke no English and I had no Japanese. I followed him reluctantly for about 10 minutes until we reached a shabby looking place. He shows me a door and signals for me to go in. I open the door and inside I found through thick smoke of grass a pile of Israelis.
He had brought me to my guest house!!!
I later came to learn just how sweet and helpful the local police in their police-boxes, better known as j]Koban experience[/po]/police.html, are. On their bicycles, ready to show around, lend money, and most important - always available!

Nona, lovely!!!! We discovered the joys of camping just 2 years ago. Any closer recomendations?

Anat, you don't really want me to start , ne?!

אני אשמח אם תתחילו, אבל אולי אפשר לבקש גם תרגום???

טוב, נו, ליאת לוחצת (-: (ומנטי בטח שהתכוונתי, אז אני מתחילה ואת מוזמנת להמשיך.)
pika pika: תיאור לעיניים בורקות משמחה.
butsu butsu לא זוכרת. משהו שמתאר סירבול.
soro soro - slowely
dan dan - rgadually
bochi bochi
pera pera - fluently
(משאירה לכן לתרגם כי אני מה זה לא פרה פרה...פתאם לא זוכרת מה זה סורו סורו, בהדרגה? האם יתכן שזה בעצם slow slow? )

עוגיות מוצ'י שמשתנות בחנויות בהתאם לפרחי העונה.

עוגיות עם שעועית מתוקה. (אוף. זה הורס אותי ששכחתי את השמות של הדברים.)
אבל בטוח לא שכחתי את הפעם הראשונה שאכלתי את זה, את ההפתעה והגועל, ואיך אחר כך מתמכרים.
ו
אם מדברים על הפתעה:
איזו שמחה גדולה היתה לגלות באחד הימים הראשונים ביפן חנות עם פחי מים של קוביות גבינה בולגרית, בדיוק כמו בארץ. זה אושר עצום למצוא משהו שהתגעגעת אליו במיוחד.
ואז, התהייה שלא עוזבת אותך:
מה יותר מחריד, להכניס לפה חתיכת טופו כשאתה בטוח שזו גבינה בולגרית (ואין לך מושג כמובן מה זה טופו) או להיות יפני ושיקרה לך הפוך? (טוב בדיעבד ברור שזה לא היה קורה ליפני...)
וככה, בינינו, עוד מישהו פה חי איזה זמן על פנומימי עם ריבה?
(אולי זה דז'ה וו אבל אני כמעט בטוחה שדיברתי על זה פעם עם מישהו באתר.)

וגם קיצורים של מילים, למשל קראוקה, שזה קיצור של קרה- אורקסטרה, תזמורת ריקה. (פותחת עוד רשימה (-: )

I asked my 4 year old to help me make up a list last night, as we were lying on our futons going to sleep. Here is her list (plus some of what daddy had to add before he started snoring...):

beta beta - sticky
doki doki - excitingly(heart beat)
waku waku - happy
don don - stomping
za za - strong rain
sa sa - light rain
choki choki - cuting
fuwa fuwa - soft
sara sara - smooth
zara zara - rough
kon kon - knocking
sui sui - growing
niko niko - smiling
munyu munyu - hugging/liking
kuchu kuchu - brushing
koro koro - rolling
saku saku - crunchy
bara bara - mixed
peko peko - hungry
gucha gucha - messy
peta peta - flopping of the wings

עוגיות עם שעועית מתוקה מוצ'י עם שעועית- דייפוקו (באביב גם עם תות )

מתחת לכל בית כלבו משתרעות קומות מרתף עצומות שהן קומות האוכל. האחד מסיורינו הראשונים נתקלנו לשמחתנו בחבית עץ ענקית של זיתים שחורים (זיתים, חמוצים במלח ובורקס היו החלום שלנו) ובצידה כלי עם קיסמים לטעימה. בשמחה גדולה נעצנו קיסם בזית עסיסי ו מה יותר מחריד, מלהכניס לפה חתיכת טופו כשאתה בטוח שזו גבינה בולגרית ? להכניס לפה זית שחור, לצפות לטעם מריר-מלוח ו- זו היתה שעועית מתוקה. שעועית מתוקה??? מי בכלל ידע שיש דבר כזה?

ממשיכה את הרשימה (מנטי וקויו לא השאירו הרבה;-) )
ma ma - ככה ככה
betsu betsu- לחוד, בנפרד
don don- פסיעות, טפיפות רגליים- מזכיר לי ספר מקסים של צ'יהירו איוואסקי (אקצ'אן נו קורוהי = היום בו התינוק הגיע הביתה),
האחות הגדולה מסתתרת ושומעת את האמא נכנסת הביתה don don

We discovered the joys of camping just 2 years ago. Any closer recomendations?
צריכה ללכת אבל מבטיחה לערוך עם תשובה

to add to the mochi discussion:
dango - 4 mochi balls on a stick coated with either anko (sweet bean) or the beta beta stuff I never touch.

Btw, was anyone here when the dango san kyodai children's song came out? It became a huge hit that topped the charts and was even preformed on the NHK New Year contest ( Kohaku Utagassen
Mochi season has already started and has become the favorite oyatsu (snack) in our home (with kinako - soy powder). At Kindy they have Omochi tsuki at this time of year, along with imohori (sweet potato picking) which also features in many Japanese sweets and cakes.

אוי. איזה כיף הדף הזה. בכלל התכוונתי לעוגיות אחרות ופתאם הפתעה, הדנגו נדבק ומטפטף פה (-:. נדמה לי שהתכוונתי לעוגיות של הטקס תה, שפעם בצורת פרח הדובדבן, פעם בצורת אפרסמון, פעם בצורת הפרח ההוא האדום שאהוב על היפנים- איך קוראים לו? כמו ורד עדין כזה.

היום בו התינוק הגיע הביתה), הזכיר לי את השיר ששרתי מה שידעתי ממנו לתינוקת שלי כשנולדה (התאמנתי כל ההריון לא לשכוח)
konnichiwa aka chan
anatano egao
konnichiwa aka chan
anata no nakigoe
kono chisana te
na na na-----
hajimemashite
watashiwa mama yo

אתן מוזמנות לתקן ולהשלים את החסר...

וואו מנטי איזה רשימה מרשימה, באיחור הבנתי את האיום שבשאלה you don't really want me to start , ne?!
כמובן שהכרתי רק חלק קטן וחלק כנראה בכלל המצאתי כי ראיתי שלא הוספתן תרגום.

מה, אין bochi bochi ?

sweet potato picking)
היה בקיוטו בלילות איש עם עגלת yaki imo על לבנים ואפשר היה לשמוע אותו מרחוק שר "יאקיייייימוווווו"
כולה בטטה צלוייה על לבנים, אבל באמצע לילה קפוא אתה מוכן לשלם על זה מליון יין. (שזה בערך מה שזה עלה.)
פעם גערו בי שאני קונה את זה. זה מאכל שמזכיר ליפנים את העוני והרעב, נאמר לי. כשכל מה שאפשר למצוא בשלג היה בטטות, והיו נותנים את זה רק לזקנים ילדים וחולים.
קיבלתי גם הערה על אכילת רימון. יש לזה טעם של דם אדם, כך אמרו.

והסיפור של נונה על הזית השחור הזכיר לי ששלחו לי תמרים מהארץ, ולקחתי לפיקניק על גדת הקמוגאווה והצעתי תמר למי שישב לידי.
בנימוס הוא לקח, קירב לפה בפנים רציניות, ואז , כל הנימוס שלו לא עזר, הוא התפוצץ מצחוק ואמר:
dekinai, gokiburi mitai
(לא יכול, זה דומה לג'וק!)

A few more, from my son this time
doro doro - dirty
ne ne - sleep
pim pim - new
kuta kuta - get irritated
kocho kocho - tickle
buraa buraa - swing
gura gura - twindle?
goro goro - toss and turn
hai hai - crawl
busha busha - splash water
buku buku - bubbling water
pachi pachi - clap hands
kara kara - thirsty
chiku chiku - poking
mogu mogu - bitting

And there are still plenty more

bochi bochi is like soro soro, as in 'bochi bochi iko'

מנטי - לא קראתי הכל עדיין, אבל נורא מעניין!
רציתי להגיד לך ששמתי לב שנעלמת מהפורום של אומנות הלידה, ולאור כל הדיווחים שהיו בחדשות על סופות ביפן - בהחלט היית במחשבותי.
שמחתי לגלות אותך מחדש כאן! (אני עדיין מגששת פה באתר המורכב וכל פעם מגלה פינה חדשה
אילנה

dekinai, gokiburi mitai


chi chi- אבא
ha ha- אמא

תודה מנטי, תודה נונה.
אז זה הולך גם עם ג'י ג'י ובה בה? (אוג'י סאן ואובאה סאן?)
ובכוונה לא כתבתן כאן צ'ין צ'ין? (-:

חיכיתי לראות מי תכתוב
צ'ין צ'ין

מוסיפה לרשימה
iro iro

ממה עשוי ואיך מכינים fu ?

פותחת רשימה חדשה:
קולות של חיות

איך עושה דבורה ביפנית ? boo boo

איך עושה תרנגול ביפנית? ko ke kokko
(חבל שאי אפשר לכתוב את ההטעמה המצחיקה הזאת.)

בדיוק היום יהיו איתנו בהדלקת נרות משפחה יפנית עם ילדות קטנות שנורא אוהבות לקפל נייר. אברר איתן עוד קולות!

כלב wan wan wanwan
נשמע כמו one = 1

Niyaou (cat)
mo~ (cow)
gero gero (frog)
mimimi (semi)
gao gao (lion)
pao pao (elephant)
pyo pyo (bird)
)buu buu (pig