אלימות מילולית

שליחת תגובה

בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: אלימות מילולית

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית_הריונית* » 17 נובמבר 2020, 15:10

לדעתי זו אחת השאלות מוסר הכי מורכבות שיש ועדיין לא שמעתי תשובה אחת שנשמעה לי כדבר הכי נכון אבל תמיד עולה לי לראש הסרט של אלמודבר "כחוט השני" סרט מעולה בדיוק על השאלה הזו

אלימות מילולית

על ידי תמרוש_רוש » 17 נובמבר 2020, 10:06

איך להעניש אדם אלים ללא אלימות, לי למערי עדיין אין תשובות....
סוגיה מעשית לחלוטין ;-)
לא מענישים. נותנים לו כלים לשליטה עצמית ולרכישת דפוסי התנהגות אחרים.
אבל זה לא קל ודורש מוטיבציה רצינית מצד האדם.
ודבר אחד בטוח - קורבן האלימות הוא לא מי שיכול לתת את הכלים האלה... צריך צד שלישי.

אלימות מילולית

על ידי ורד_אדום* » 17 נובמבר 2020, 08:29

אנשים אלימים כמעט תמיד היו קורבן לאלימות, זה הנורמה שהם מכירים מהבית או מהסביבה, כך הם פותרים או מתמודדים עם בעיות ופחדים, צריך תמיד לזכור את הילד המוכה שחטף מכות מאביו או שראה את האב מכה את האם וכדו', אני לא בעד שום אלימות מכל סוג שהיא גם לא לצורך ענישה של התוקף.. סוגייה פילוסופית על אם אלימות היא פתרון או איך להעניש אדם אלים ללא אלימות, לי למערי עדיין אין תשובות....

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 ספטמבר 2016, 15:10

מוזמן לשתף כרצונך
עד שהשדים נכנסו לבקבוק. אוף לא רוצה להיזכר

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 ספטמבר 2016, 12:40

עוד לא ראיתי אדם אלים אחד מאושר.
אני לא בטוח מהו אושר, אבל אני יודע ומכיר אנשים אלימים, שמאוד נהנים מזה שמפחדים מהם.

אלימות מילולית

על ידי מי_אני* » 28 ספטמבר 2016, 08:40

אולי תרצה למצוא מקום משלך לספר את הסיפור שלך ולעבד אותו?
גם כאן זה מצויין, פלוני. מוזמן לשתף כרצונך {@

אלימות מילולית

על ידי אישה_במסע* » 26 ספטמבר 2016, 22:15

מה שכתבתי לא אמור להיות ולא מהווה הצדקה כלשהי לאנשים אלימים או התנהגות אלימה, אלא הסבר. והסבר שלדעתי נכון ברוב המקרים ומתאר את המציאות בצורה די מדוייקת. כמו שאמרתי, עוד לא ראיתי אדם אלים אחד מאושר.

כמו שלהבדיל, קראתי ספרים שמנסים להסביר את המנגנון שהביא לעליית הנאצים לשלטון. זה נושא מעניין ומחכים מאוד, וההבנה שלו לא מהווה בשום מקרה הצדקה או הנחה.

הנושא של המניעים של בריונים לא באמת מספיק מעניין אותי כדי להתווכח, אז אגיד רק שאני נותרת בדעתי בנושא המניעים, אבל מסכימה לחלוטין לגבי פייסנות כמגבירת תאבון, והנטייה להשתלט על כל המרחב הזמין.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 26 ספטמבר 2016, 20:45

אני נגד לעשות הנחות לאנשים אלימים. שום הנחות. אני נגד פייסנות כלפי אנשים אלימים, כי זה רק מגביר את התיאבון שלהם.

לגמרי.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 ספטמבר 2016, 19:49

אנשים אלימים הם אנשים אלימים. יש בהחלט אנשים כאלה. ויש גם אלימים מאוד. אני נגד לעשות הנחות לאנשים אלימים. שום הנחות. אני נגד פייסנות כלפי אנשים אלימים, כי זה רק מגביר את התיאבון שלהם.

מה שניסיתי להגיד, זה רק לגבי, מה רמזורית יכולה לעשות, כשהיא חיה עם אדם כזה. בתוך מציאות כזו. כולל ייעוץ שהוא אולי לא ייעוץ נישואים זוגי, אבל יכול להועיל למי שממשיכה לחיות בתוך מסגרת נישואים שכזו. ועל פניו, לא נראה שהיא שוקלת ברצינות פרידה.

אני פגשתי וגם נפגעתי מאנשים אלימים. אין לי כל כוונה לעשות להם הנחות, ולטעמי ההערות הבאות הן הנחות.
כל דבר נראה לא בסדר וכאילו גורם מצוקה
שום דבר לא נראה בסדר לבריונים שרוצים, כל מה שהם יכולים להשיג בכוחנות. הם בהחלט יודעים שהמעשים שלהם, הם הם שלא בסדר. אבל אלה מעשים שמביאים להם פירות.
לא חוסר נוחות קל נחווה אצלם כסכנה קיומית_ כי _אזור הנוחות שלהם הוא כל המרחב שהם יכולים לשים ידם עליו

אולי אתם מכירים את השכן החדש, שרק נכנס לגור בבית המשותף שלנו, ותוך זמן קצר מינה את עצמו לועד הבית, השתלט על שטחים משותפים וניכס אותם לעצמו. תפס חנייה שלא שלו. וגם מתחיל לבנות ללא רשיון. שכנים מפחדים להגיד או לעשות משהו, למרות שהוא לא היכה אף אחד, ולא השתמש באלימות פיזית. רק החשש שהוא יתעצבן כמו חלפון מהמערכון של הגשש החיוור. המשותף לו ולאשת השוקולד, זה שאין ולא היתה להם כל מצוקה.

אלימות מילולית

על ידי חני_בונה* » 26 ספטמבר 2016, 11:54

רמזורית קראתי אותך.
את נשמעת לי חכמה וקשובה לעצמך.
בהצלחה בדרך שלך

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 26 ספטמבר 2016, 10:54

זה בפירוש לא נכון. אין להם שום מצוקה! הם פשוט משיגים הכל. אנשים אלימים רגילים להשיג הכל באלימות ובכוחנות. אולי לא היכרת אנשים אלימים.

היתה פה אי הבנה. התכוונתי שלאנשים אלימים כל דבר נראה לא בסדר וכאילו גורם מצוקה, ולכן ראוי לתגובה אלימה.

וגם אשת השוקולד מהמטוס נהגה באלימות, והיא לא היתה במצב מצוקה קיצוני.

בדיוק מה ששקטה אמרה. אשת השוקולד היא בפירוש אישה אלימה. מישהו לא אלים לא היה מגיב בצרחות ובקללות כשהדייל אומר שאי אפשר יותר למכור שוקולד. אדם לא אלים היה מקסימום מצטברח או מביע את רוגזו באוזני חבריו לטיסה בשקט, או שבכלל לא היה מתרגש משוקולד טפשי.

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 26 ספטמבר 2016, 07:39

פלוני, ראשית - אם אתה מתייחס לדבריי, יהיה נחמד יותר שתפנה אליי בצורה ברורה ולא בדרך של "יש כאלה" וכו'.
אני לא מכירה את בעלה של רמזורית, אבל אני מאמינה לכל מילה שהיא אמרה.

לעניין המסר שעולה מדברייך - בעיניי הוא כן מסר של פייסנות כלפי אלימות. אולי לא התכוונת שזה מה שייצא, וטוב שהבהרת.
אבל, אני חושבת שהאמירה שההבדל בין סוגי מצוקות וסוגי אלימות הוא בסך הכל הבדל כמותי והכל על אותו רצף היא אמירה מאוד מבלבלת. זה הופך התרחשויות דרמטיות לשטוחות יותר, כי זה נותןתחושה שבסוף הכל די דומה והרי גם מי שנפל קורבן לאלימות היה עשוי (לכאורה) להיות אלים בנסיבות אחרות, אז הכל בעצם בסדר.
התפיסה הזו שגויה בעיניי.
לעניין הנושא של מצוקה ואלימות אין לי מה להוסיף על מה שכתבו אישה במסע ואחת, זה מסביר את הנקודה.

פלוני, אני בשלב הזה מפסיקה את החלק שלי בדיון כי לא נוח לי לנהל אותו מעל ראשה של רמזורית. בסופו של דבר כתבתי בדף הזה כי רציתי לתמוך בה.
בסוף דברייך כתבת שבעצמך חווית מערכת יחסים קשה, ואני מקווה שהיום אתה במקום טוב יותר. אולי תרצה למצוא מקום משלך לספר את הסיפור שלך ולעבד אותו?

אלימות מילולית

על ידי אחת* » 26 ספטמבר 2016, 02:32

_אנשים לא אלימים מסוגלים לדברים קיצוניים כשהם במצב מצוקה קיצוני. נגיד, אם תוקפים אותם במכות ברחוב.
וגם זה לא נכון. לא צריך להיות מצב קיצוני. אנשים לפעמים נדחפים בתור, וגם זו יכולה להיות אלימות. וגם אשת השוקולד מהמטוס נהגה באלימות, והיא לא היתה במצב מצוקה קיצוני._
בדיוק.
נראה שאשת השוקולד היא אדם אלים ולכן מגיבה באלימות לסיטואציה יומיומית. זו בדיוק הפואנטה

אלימות מילולית

על ידי אישה_במסע* » 25 ספטמבר 2016, 23:22

והיא לא היתה במצב מצוקה קיצוני.
אבל זו בדיוק הטענה שאתה לא מבין - מבחינה סובייקטיבית, אנשים אלימים הם לעיתים קרובות אנשים שאזור הנוחות שלהם צר מאוד, וכל חוסר נוחות קל נחווה אצלם כסכנה קיומית.

אפשר לראות את זה גם אצל אנשים לא אלימים - חוסר פרופורציה רגשית עצום. למשל, מישהי שמגיבה לאפשרות שהבן שלה יאחר לביתה ספר בחרדה עמוקה. אין פרופורציה בין ההשלכות השליליות של האיחור, שהן זניחות, לעוצמת הרגש שהיא חווה.

כך גם אצל לא מעט אנשים אלימים, תקלה תמימה יכולה להפוך בעיני רוחם לביטוי של שנאה יוקדת ואף איום קיומי. וכן, הם נמצאים במצוקה. אני אישית עוד לא ראיתי ולו אדם אלים אחד מאושר.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 25 ספטמבר 2016, 22:53

אני לא מכיר את בעלה של רמזורית. כנראה שיש כאן נשים שמכירות אותו. אבל בפועל, זו רמזורית שחיה איתו, סובלת מהאלימות הזו, ובכל זאת כבר הרבה שנים ממשיכה לחיות איתו ועם האלימות. אז אולי יש משהו שאנחנו לא יודעים?

אני כתבתי כשבני אדם נמצאים במצוקה, הם מסוגלים לעשות גם דברים קיצוניים, שלא באופיים הרגיל, ושלא היה עולה בדעתם לעשות. גם אנשים לא אלימים, עשויים לעשות מעשים אלימים, כשהם מרגישים מצוקה, ויש כאלה שבחרו לצטט ציטוט סלקטיבי שמעוות את המסר שניסיתי להעביר. המסר שלי לא היה פייסנות כלפי אלימות. אולם אם רמזורית מחליטה לא לעזוב אותו, ולא להתגרש, לנסות לראות מה היא יכולה לעשות כדי שלא תסבול כך. ושהילדים לא יסבלו.

אנשים אלימים רואים בכל דבר מצוקה, ובבעיות יומיומיות סיבה לתוקפנות.
זה בפירוש לא נכון. אין להם שום מצוקה! הם פשוט משיגים הכל. אנשים אלימים רגילים להשיג הכל באלימות ובכוחנות. אולי לא היכרת אנשים אלימים.

אנשים לא אלימים מסוגלים לדברים קיצוניים כשהם במצב מצוקה קיצוני. נגיד, אם תוקפים אותם במכות ברחוב.
וגם זה לא נכון. לא צריך להיות מצב קיצוני. אנשים לפעמים נדחפים בתור, וגם זו יכולה להיות אלימות. וגם אשת השוקולד מהמטוס נהגה באלימות, והיא לא היתה במצב מצוקה קיצוני.

ולסיום נימה אישית. אני עמדתי חסר אונים, נוכח אילוסטרציות ספרותיות וסופרלטיבים ספרותיים של הרבה מילים יפות שלא שומעים בשוק, אבל התוכן שלהם לא היה שונה מתוכנן של המילים האלימות של בעלה של רמזורית. אילו היא היתה קוראת לי זבל או אפס, היה לי אולי קל יותר להחליט לחתוך. ולא. לא השתמשתי באלימות למרות שהייתי במצוקה גדולה. רק אלימות כלפי עצמי. אכלתי את עצמי מבפנים.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 25 ספטמבר 2016, 17:15

_אנשים לא אלימים מסוגלים לדברים קיצוניים כשהם במצב מצוקה קיצוני. נגיד, אם תוקפים אותם במכות ברחוב.
מה ששונה באנשים אלימים הוא שהם מסוגלים ואף נוטים לדברים קיצוניים ולאלימות ממצוקות יומיומיות לגמרי._

נכון מאוד. אנשים אלימים רואים בכל דבר מצוקה, ובבעיות יומיומיות סיבה לתוקפנות.
אנשים לא אלימים בדרך כלל אפילו לא ממש מגיבים באלימות גם לדברים קיצוניים. כמה פעמים חשבנו בדיעבד על כך שחבל שלא החזרנו תוקפנות למי שהיה תוקפני אלינו בעבודה, ברחוב, בבית הספר וכו'? הרי אפילו לקח לי שנים להגיד לרופא שכואב לי הטיפול, או לבעלת חנות חזיות שלא תיכנס לתא שלי בלי לבקש את רשותי. בוודאי שלא הייתי מקללת אותם!

אלימות מילולית

על ידי אחת* » 25 ספטמבר 2016, 11:56

אני רוצה לאמר לך שליד גבר שמדבר ככה לא הייתי נשארת דקה
כבר כמה פעמים כתבתי ומחקתי אבל זה פשוט זה.
לא יכולה לדמיין מצב שבו מישהו מהקרובים לי ידבר אליי כך, ודאי שלא בן זוגי. מה פתאום?!
עצם העובדה שאת מחפשת דרכים לראות את הזווית הנורמלית והמוצדקת של זה מראה כמה הפגיעה עמוקה.
עצם העובדה שאת חושבת שהוא מתנהג ככה כי הוא גילה מי את ו"כמה את גרועה" (מה??) ולא כי זו ההתנהגות שלו ועליו לקחת עליה אחריות - מראה מה עומק הפחד ומה גדול העיוות בנקודת המבט שלך.
אם הוא מאיים שיעזוב את הילדים זה רק מראה מי הוא. אין לך שליטה על הבחירות שלו, ואם יבחר לעזוב את ילדיו - זה עליו ולא עלייך.
כמו שכשהוא מקלל ואלים זה בגללו ולא בגלל משהו שעשית או כי את גרועה.

אלימות מילולית

על ידי נו_נו* » 25 ספטמבר 2016, 11:15

הבחירה להישאר בכלא של אלימות והתעללות אינה מחויבת המציאות.
הרי לא תשני אותו.
קחי את עצמך ועזבי.
שום דבר לא שווה את זה.

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 25 ספטמבר 2016, 09:27

כשבני אדם נמצאים במצוקה, הם מסוגלים לעשות גם דברים קיצוניים, שלא באופיים הרגיל, ושלא היה עולה בדעתם לעשות. גם אנשים לא אלימים, עשויים לעשות מעשים אלימים, כשהם מרגישים מצוקה,

אנשים לא אלימים מסוגלים לדברים קיצוניים כשהם במצב מצוקה קיצוני. נגיד, אם תוקפים אותם במכות ברחוב.
מה ששונה באנשים אלימים הוא שהם מסוגלים ואף נוטים לדברים קיצוניים ולאלימות ממצוקות יומיומיות לגמרי.

בעלה של רמזורית הוא לא "אולי אלים", הוא אלים. האם זו תגובה למצוקה? אולי. אבל הרי בלתי אפשרי לנטרל לו כל מצוקה, אמיתית או מדומיינת, מהחיים.
יש מצוקות בחיים ותמיד יהיו.
מה שצריך שינוי הוא לא שינוי של הנסיבות שסביבו אלא שינוי של הדרך שלו להגיב לאותן נסיבות. את זה אי אפשר לעשות בשבילו.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 25 ספטמבר 2016, 08:37

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני גם אשה נשואה עם ילדים, פעוטות עד תיכון, אני רוצה לאמר לך שליד גבר שמדבר ככה לא הייתי נשארת דקה, גם אם הוא אליהם, גם אם מוכר בשוק/בקניון מדבר לא יפה לאחת העובדות/הקונות אני לא אקנה שם יותר.
והילדים שלך יהיו בסדר גמור כל עוד תהיה להם אם אוהבת.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 24 ספטמבר 2016, 21:55

פלוני אלמונית, יש פה פספוס גדול. בעלה של רמזורית הוא אלים מאוד כבר שנים רבות מאוד. אין פה שום מקום עכשיו לשנות את עצמה וכו'. בבקשה אל תחזיר אותה אחורה.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 ספטמבר 2016, 21:39

רמזורית
ראשית, מה שכתבתי אלה דברים באופן כללי. לא אישי לאדם מסויים. לא התייחסתי באופן אישי לבעלך. בהחלט ייתכן שבעלך הוא אדם אלים.
שנית, לפי מה שכתבת עכשיו, נראה לי שזה לא כושר הביטוי שלו, אלא הדרך האלימה שלו, להתמודד עם מה שקשה לו. אלימות זה דבר מפחיד, ולכן מובן ש מולו היכולת שלי פשוט נעלמת ואז זו המצוקה שלך. ואת צריכה להתמודד עם המצוקה שלך.

כשבני אדם נמצאים במצוקה, הם מסוגלים לעשות גם דברים קיצוניים, שלא באופיים הרגיל, ושלא היה עולה בדעתם לעשות. גם אנשים לא אלימים, עשויים לעשות מעשים אלימים, כשהם מרגישים מצוקה,

מה שניסיתי להגיד, זה שכשמבינים את זה, אפשר להתמודד עם זה. זה עוזר להתמודד עם זה. גם עם אלימות פיזית ובטח אלימות מילולית. אם הוא לא אדם אלים מטבעו, אולי אפשר לחשוב מה לעשות כדי לנטרל את המצוקה האמיתית או המדומה שלו. מצוקה היא סובייקטיבית, וגם מצוקה מדומה היא מצוקה. להתמודד לא מתוך המקום הרגשי, אלא לנטרל את הרגש המשתק, ולנסות להפעיל את ההגיון.

כמובן שאם הוא אדם אלים, החוק צריך להתערב. אבל לפני הכל, את זקוקה לייעוץ והדרכה. כי האלימות משתקת אותך. זה לא משנה שהוא לא רוצה ייעוץ זוגי, את יכולה לקבל ייעוץ, ולעשות את החלק שלך. גם אם רק את עושה את החלק שלך, ואת מחזקת את עצמך, זה ישפיע גם עליו.

כשאת משתנה, גם הסביבה שלך משתנה.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 24 ספטמבר 2016, 21:27

לכן כשהתפכח ונוכח כמה אני גרועה התחיל לשנוא אותי או לאהוב לסירוגין לפי ההתנהגות שלי.

אני מבטיחה לך שהוא היה מתנהג כך לכל אחת, ושהוא גם בחיים לא ישתנה.

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 24 ספטמבר 2016, 19:33

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לגבר שכתב כאן, מעניין מה שכתבת לגבי כושר הביטוי אבל זה פשוט ההפך!! ביומיום ובכתב יש לי כושר ביטוי מצוין. באמת. אבל בשיחות /עימותים מולו היכולת שלי פשוט נעלמת. הוא פשוט סותם לי את הפה ואי אפשר לענות לו, והוא גם לא מקשיב כלל לדברי.
לגבי מהות הקללות, וכוונתן- הוא מתכוון למה שאומר. מבחינתו אם אני איתו במאה אחוז ולא מפשלת בכלל (נדיר אבל קורה) אני מלאך אהוב ונפלא, ואם אני חוזרת לסורי (כלומר לא משתפת פעולה במאת האחוזים) אני זבל.
הבעיה והטענות שלו אלי היו מתחילת הנישואין. הוא נישא לי באימפולסיביות ומתוך אהבה בלי לדעת כלל שאיני היצור שהוא דמיין, ולכן כשהתפכח ונוכח כמה אני גרועה התחיל לשנוא אותי או לאהוב לסירוגין לפי ההתנהגות שלי.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 24 ספטמבר 2016, 12:55

האמירה הבאה לא מתאימה לסיפור:

לדעתי גם בעלה של רמזורית מרגיש פגוע ממנה

זה ממש לא הסיפור שם. מדובר, כמו שאמרת, ב

אדם חולה שליטה ונרקיסיסט. הוא כנראה פגוע כשדברים לא קורים ב-ד-י-ו-ק כמו שהוא רוצה. כולם חייבים לרצות אותו והוא, לא אכפת לו מרגשות של האחר.

מסכימה שלא צריך למנות אותו עם הגברים הנורמלים. הוא לא מייצג גברים. הוא דוגמה לאוכלוסיה המתעללת.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 ספטמבר 2016, 09:25

לדעתי, מילים כאלה נאמרות, כשהגבר חש חוסר אונים נוכח העליונות של האשה בתחומי הביטוי המילולי. אולי אני צודק ואולי לא.
אני חושבת שאתה טועה.
אני אישה והיכולת המילולית שלי באמת גדולה פי כמה וכמה מבעלי. בשעת כעס זאת אני המקללת ולא הוא. זאת הדרך שלי "להרביץ" כשאני מרגישה פגועה ולדעתי גם בעלה של רמזורית מרגיש פגוע ממנה אבל אין דרך לדעת מהסיפור כאן כי זה הסיפור של רמזורית ולא שלו.
שהוא מתעלל פסיכופט בפני עצמו.
נכון! מפני שמה שרמזורית מתארת זה אדם חולה שליטה ונרקיסיסט. הוא כנראה פגוע כשדברים לא קורים ב-ד-י-ו-ק כמו שהוא רוצה. כולם חייבים לרצות אותו והוא, לא אכפת לו מרגשות של האחר.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמוני* » 24 ספטמבר 2016, 00:58

אין שום אמת במה שאמרת ואין לזה שום קשר לבעלה של רמזורים שהוא מתעלל פסיכופט בפני עצמו ולא צריך למנות אותו עם "הגברים"

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 ספטמבר 2016, 22:00

זה משנה אם מילים אלימות (טיפש, אפס, זבל) נאמרות בשעת כעס ומתוך רגשות סוערים, או נאמרות בצורה שקולה כביקורת
זה לא משנה! חד משמעית, לא משנה מתי ואיך מילים כאלה נאמרות. אלה מילים אלימות. והן לא צריכות להיאמר. מילים אלימות, הן אלימות לא פחות ממעשים אלימים.
אבל אני רוצה להגיד כמה דברי הסבר, מהצד של גבר שאומר דברים כאלה. גבר כזה, לא חושב שאשתו היא אפס והוא לא חושב שאשתו זבל. גבר שחושב שאשתו היא זבל, לא ירצה להישאר נשוי לה. לא ירצה להיות בעלה של זבל.

לדעתי, מילים כאלה נאמרות, כשהגבר חש חוסר אונים נוכח העליונות של האשה בתחומי הביטוי המילולי. אולי אני צודק ואולי לא. אבל אני חשתי את חוסר האונים הזה הרבה פעמים. וגם ראיתי גברים אחרים במצב של חוסר אונים כזה, גם אם הם לא יודו בכך. גברים לא אוהבים להודות בחולשתם, נקודה. כדי לא להודות בחולשתם זו, הם מפעילים כח. כח במילים כוחניות, כח במעשים כוחניים.

זו עובדה, שהכישורים המילוליים של הנשים, עולים לאין ערוך על יכולותיהם של הגברים. בתחום המילולי, אנחנו באים למירוץ בעגלת תינוק, כשאתן באות במכונית מירוץ. גבר שומע את המילים של אשתו, שאולי אינן אלימות, אבל הן מעמתות אותו עם חוסר האונים שלו מולה.
הדיבור, השפה, המילים, הם ייחוד מובהק של האדם מול בעלי החיים. האשה מעמידה את בעלה במצב שבו היא אומרת לו - מבחינה אנושית, אתה 10 דרגות מאחורי.

מילים הורגות. זה לא רק ספר. אבל, גם כשהמילים לא הורגות, הן מכות מכה מתחת לחגורה. ובפרט לגבר, זה הרה גורל. זה גורם לגברים להשתמש במילים שהם לא התכוונו להשתמש, שהם לא רוצים להשתמש, ושהם לא חושבים שהן נכונות. לפעמים, זה גם גורם לגבר לעשות מעשים אלימים, גם אם הוא לא אדם אלים.

שיהיה ברור, אני לא מצדיק בשום פנים לא מילים אלימות ולא מעשים אלימים. אבל אולי, אולי, ואם יש איזושהי אמת במה שאני אמרתי, כדאי שתחשבו גם על מצבו העגום של הגבר.

אני יודע שאתן מעדיפות גברים חזקים. אבל בתחומי הביטוי המילולי, אנחנו חלשים! תביאו את זה בחשבון.

_מילים כאלה נאמרות רק כשמערכת היחסים חולה מאוד.
אל תישארי במערכת יחסים שנאמרות בה מילים כאלה._
לדעתי, כמעט כל קשר שהתחיל באהבה, אפשר לתקן. צריך קודם להבין את המשמעות של המילים שהורסות את הקשר.
פעם באחד הכעסים של ביתי, כשהיתה ילדה קטנה, היא קראה לי מטומטם, וחזרה על זה שוב ושוב.
מה יכולתי לעשות? לצעוק עליה. להעניש אותה. להעליב אותה. במקום זה שאלתי אותה, מה? את רוצה להגיד לי שאת בת של מטומטם?
כמובן שהיא הפסיקה.

אלימות מילולית

על ידי אישה_במסע* » 23 ספטמבר 2016, 20:08

_תגידי לילדים שמתתי. אני מת.
והוא דווקא בקשר אוהב עם הילדים הקטנים._

אני לא הייתי קוראת למישהו שמוכן לנתק איתי את הקשר בגלל משהו שעשה מישהו אחר, "אוהב". לפחות לא לפי ההגדרה שלי לאהבה.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 23 ספטמבר 2016, 15:13

אני מסוגלת להיות במקומות כאלה בדיוק חצי דקה לפני שהאלימות שלי יוצאת ממני וזה לא נעים לי.
ציל צול,
משטור השיח ועריכה של אחרות--מה אלה במחילה? (ושוב, השארת מחמאות כלפייך ומחקת את שמך מטענות שהפתרון שהצעת מטעה).

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 23 ספטמבר 2016, 14:51

אכן ערכת את דברי שבהם נאמר שאני סבורה שהפתרון שהצעת מטעה ואכן
השארת היכן שקשרו לך כתרים.
:-/

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 23 ספטמבר 2016, 14:44

ציל צול, אני רואה שערכת גם את הדברים שלי :-/

אלימות מילולית

על ידי מי_אני* » 23 ספטמבר 2016, 14:23

ציל צול, מכיוון שערכת רק מההודעה שלי, והשארת היכן שקשרו לך כתרים, זו לא עריכה תמימה במיוחד, האין זאת?
אי אפשר להתעלם מהסימטריה: כמו בעלה של רמזורית, גם את, משלא הסכימו איתך וב-100% (כי לפחות אני ראיתי טעם רב גם בדברייך), מענישה אותנו: שותקת, מוחקת, מתעלמת. חבל.

אלימות מילולית

על ידי מי_אני* » 23 ספטמבר 2016, 12:41

ציל צול, למחוק את עצמך זו זכותך. לערוך את ההודעה שלי זה, איך לומר, לא כ"כ יפה.

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 23 ספטמבר 2016, 12:30

אוקיי.
אני לא מקלה ראש בקושי שילדים יחוו אם אבא שלהם ינתק איתם קשר. זה קשה וזה טוב שאת מישירה מבט לקושי הזה.
אני חושבת שבאופן כללי בחיים כהורה, יש קורבנות שלא טוב להקריב למען הילדים. במיוחד במה שנוגע ליום יום.
קודם כל, כי החיים שלנו כהורים הם חשובים מאוד בפני עצמם.
אבל גם כי זה מכניס אלמנטים בעייתיים לתוך מערכת היחסים עם הילדים. זה יכול להתבטא בכל מיני דברים ואצל כל אחד זה יהיה אחרת, אבל לדוגמה - הילדים יכולים להרגיש כמה הקריבו כדי שיהיה להם טוב ומתוך זה להרגיש שזה לא לגיטימי שלא יהיה להם טוב. זה פתח להתרחקות גדולה שלהם מעצמם ולריצוי.
זה יכול גם לפתח דפוס של הסתרה והיעדר אינטימיות כי ההורה מסתיר חלק גדול מחייו או כי הילד מרגיש נאלץ לחסוך מההורה חוויות לא טובות וקשיים שיש לו.
ההורה עלול גם לנטור טינה על מה שהוא חווה כחוסר הערכה מספקת של הילדים למה שהוא עושה עבורם.
עוד משהו הוא שאושר, במידה שבה הוא לא גנטי, הוא גם עניין של מיומנות והרגלים. זה משהו שילדים לומדים מההורים שלהם. אפשר גם ללמוד בגיל מבוגר יותר אבל זה יותר קשה. כמו שהורה עצלן לא יכול ללמד ילדים חריצות, והורה שמשקר לא יכול ללמד כנות, ככה גם הורה שרע לו לא יכול ללמד איך להיות מאושר.
ולכן אחת המשימות הכי חשובות שלנו כהורים היא לדאוג לשמחה שלנו. ברור, זה לא כל הזמן ובחיים יש מהכל. אבל באופן בסיסי כלשהו, בשיגרה, ביום יום, אני חושבת שזה ממש חשוב.
אני חושבת שלאירועים קשים יש השפעה עמוקה עלינו אבל לדפוסי האישיות שלנו, שהם בעיקר תוצר של היום יום יש השפעה חשובה הרבה יותר.
כולנו ללא יוצא מן הכלל ניתקל באירועים קשים בחיים ולכולנו יהיו אובדנים קשים. השאלה איך הם ישפיעו עלינו תלויה בעיקר בדפוסי האישיות שלנו.
וכל זה עוד לא נוגע בשום דבר שספציפי להתעללות, אלא רק לקרבנות הוריים באופן כללי.
כמובן כשיש הורה מתעלל בבית, התמונה עוד יותר מורכבת ויש גם את החשש שהילדים ילמדו שזה דבר נורמלי ויחשפו את זה במערכות יחסים בעתיד שלהם.
לכן, בסופו של דבר, הדעה שלי היא שלא טוב שתישארי איתו בגלל הילדים.
חשבתי הרבה אם לכתוב את זה או לא, כי באמת שאני לא יודעת עלייך כמעט כלום ומי שמני וכו'. ובכל זאת, נראה שלך זה כבר ברור מה היית רוצה לעשות אם לא היו הילדים בתמונה, ולכן אני מרשה לעצמי להגיד, שאם ככה אז אל תעצרי את עצמך בגלל השיקול הזה.

אבל כל זה נכתב ברמת השכל, וכמו שכתבת בבהירות רבה, יש רבדים אחרים שמזדעקים מהעניין הזה.
משם באה ההצעה שלי לתת תשומת לב לרבדים האלה, לראות מה הם מבקשים. לא רוגע, אבל אולי משהו אחר. רשות להתפרץ? לפרוץ גבולות קיימים? לדרוש? אני לא יודעת.
(())

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 23 ספטמבר 2016, 11:45

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אשמח לדעתך בהרחבה טלי...

אלימות מילולית

על ידי מי_אני* » 23 ספטמבר 2016, 11:36

סתם שאלה מתפלספת לגבי אלימות מילולית
אלימות היא אלימות. תורידי את המילה "מילולית". זה משנה אם אלימות בשעת כעס ומתוך רגשות סוערים, או בצורה שקולה ?
לאלימות מילולית יש פן מסוכן יותר, לדעתי, מאלימות פיזית. בדיוק בגלל ש השכנים לא ינחשו, האנשים שאני מטפלת בהם גם לא, אמא שלי שגרה מטר ממני לא מנחשת, הילדים שלי לא מנחשים_ לא רואים את זה, אפשר להחליק את זה כ"עצבים". מי מאיתנו לא קילל? אני, למשל, בכביש יכולה לקלל (באוטו שלי, לא אדם בפניו). לא התנהגות שאני גאה באה, אבל לכאורה לקלל מדי פעם זה נורמטיבי. אני יכולה גם לכעוס על הילדים. היית מעלה בדעתך שאקרא למי מהם _טיפש, אפס, זבל_ ואף גרוע מכך? האם _יכולה להיות מערכת נורמלית בהם מילים כאלו ייאמרו וזה יהיה בסדר?

אלימות מילולית

על ידי נטע2* » 23 ספטמבר 2016, 11:06

יכולה להיות מערכת נורמלית בין בני זוג בהם מילים כאלו ייאמרו וזה יהיה בסדר?
לא.
מילים כאלה נאמרות רק כשמערכת היחסים חולה מאוד.
אל תישארי במערכת יחסים שנאמרות בה מילים כאלה.
היית נשארת חברה של מישהי שהיתה מכנה אותך ככה?
אגב ילדים:
אני גדלתי בבית כזה: מתפקד לגמרי, אבל ביטויים כאלה נאמרו בו הרבה. לא רק בכעס. זה היה איום. אנחנו הילדים הרגשנו הכל. וכמובן שהסתרנו מההורים כמה רע.
אם כבר אני צריכה לצאת מהשקר הזה של הכל בסדר פה.
זהו בדיוק.
והשקר הזה הוא גם השקר שאת אומרת לעצמך ביחס לילדים.
הילדים שלך סובלים מאוד.
הם רואים איך מתנהגים בבתים אחרים, הם מרגישים - דרך האהבה שאת מעניקה להם - כמה רע בבית.
האהבה שלך אליהם יכולה להציל אותם.
אבל את צריכה לעזוב.

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 23 ספטמבר 2016, 10:16

עכשיו ראיתי את ההודעה האחרונה שהוספת.
גם אני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שזה באמת יכול להתממש (אם כי כמובן אין לדעת).
וגם שזה באמת יהיה זעזוע לילדים. ברור שכן.
אבל זה שזה ככה,זה לא סוף פסוק ועדיין לא אומר שאת חייבת להימנע מזה בכל מחיר (מה שאת יודעת (-: רק מזכירה...)
אם תרצי לשמוע יותר בהרחבה את דעתי, אז בשמחה. לא כותבת בינתיים כי אני לא יודעת אם זה שאת רוצה כרגע.

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 23 ספטמבר 2016, 10:13

כן, מבינה עכשיו.

אני לא צריכה משהו שיעזור לי להירגע. אם כבר אני צריכה לצאת מהשקר הזה של הכל בסדר פה, ולשבור את הכלים כי ככה כבר לא משחקים. רגוע פה מדי אבל זורמים פה מים שקטים ומסוכנים.
נשמע ממש נכון והגיוני.

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 23 ספטמבר 2016, 10:09

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

ועוד הערה חשובה, לגבי נטישת הילדים: זה לא איום סרק ולא מניפולציה. האיש קיצוני מאוד ולדעתי זה בדיוק מה שהוא יעשה. אולי הוא יום אחד יתחרט אבל רק ככה הוא מסוגל להגיב. הוא אומר, תגידי לילדים שמתתי. אני מת.
והוא דווקא בקשר אוהב עם הילדים הקטנים ומפנק אותם, בשבילם זה יהיה די זעזוע. עם הגדולים הוא בקשר מאוד מינימלי.

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 23 ספטמבר 2016, 09:31

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

המערכת רגועה. אבל חולה.
אני מתפקדת מליון אחוז. השכנים לא ינחשו, האנשים שאני מטפלת בהם גם לא, אמא שלי שגרה מטר ממני לא מנחשת, הילדים שלי לא מנחשים, כמה המצב גרוע.
אני סופר אמא. מפרנסת, לא מתפרצת ולא בוכה ולא מחצינה רגשות, לוקחת ומחזירה מהגנים, הכל סבבה.
אני לא צריכה משהו שיעזור לי להירגע. אם כבר אני צריכה לצאת מהשקר הזה של הכל בסדר פה, ולשבור את הכלים כי ככה כבר לא משחקים. רגוע פה מדי אבל זורמים פה מים שקטים ומסוכנים.

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 23 ספטמבר 2016, 09:16

רמזורית, אני מצטרפת לחיזוקים של ואם הם דיברו אלייך הייתי מציעה לך אפילו לשמור לך איפשהו ולחזור לזה ברגעים שאת צריכה חיזוק.

_השכל אומר לי שזה רע לחיות ככה, ורע גם לילדים.
אבל אינסטינקטים אחרים מזהירים אותי מזה._

אם ככה, את יכולה להתמקד ברובד הזה, הלא שכלי, כדי להביא אליו יותר ביטחון ורוגע. נראה לי שברמת הטיעונים השכליים את כבר באמת יודעת.
יש משהו שאת חושבת שיכול להביא לך קצת רגיעה לתוך המערכת?

אלימות מילולית

על ידי טלי_ב* » 23 ספטמבר 2016, 08:57

שלום רמזורית,

יכולה להיות מערכת נורמלית בין בני זוג בהם מילים כאלו ייאמרו וזה יהיה בסדר?
לא.
מילים כאלו הן לא ביקורת הן סתם חבטה מילולית. ביקורת אמורה להצביע על התנהגות מאוד ספציפית. למשל "לא שתלת את השתילים בקו ישר".
למען האמת, אני חושבת שגם ביקורת היא לא דרך טובה לתקשר, אבל נגיד שהיא בתחום הנורמה.

בכלל, לחשוב דברים כאלו על אדם קרוב זה הזוי בעיניי. אבל זה שזו דעתו זה לא תירוץ, הוא יכול גם לשמור אותה לעצמו.

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 23 ספטמבר 2016, 08:08

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

סתם שאלה מתפלספת לגבי אלימות מילולית. זה משנה אם מילים אלימות (טיפש, אפס, זבל) נאמרות בשעת כעס ומתוך רגשות סוערים, או נאמרות בצורה שקולה כביקורת של ממש כלפי הזולת? אני שומעת מילים כאלו גם בשעת כעס וגם בזמנים רגועים. יכולה להיות מערכת נורמלית בין בני זוג בהם מילים כאלו ייאמרו וזה יהיה בסדר?
במקרה שלי הוא לפעמים מתנצל אבל ההתנצלות ריקה מתוכן כי הוא לא מתנצל על זה שהוא חושב אותי לכזו, זו עדיין דעתו, אלא הוא מתנצל כדי לפייס אותי, ולי ברור שבעתיד זה יגיע שוב כמובן.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 23 ספטמבר 2016, 06:38

רמזורית לא רוצה, ואני מבינה למה, להתגרש. כמי שהיתה שם, נאחזתי בכל בדל משפט כדי למצוא צידוק למה לא להתגרש, מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המערכת, כל מריבה של זוג אחר עודדה אותי: נו, אצל כולם זה ככה. ולכן, ציל צול, התרגיל שהצעת לה הוא מטעה מאוד. אני מניחה שהגוף, ורמזורית אישרה זאת, יגיב בדחיה על רעיון הגירושין. זו עדיין לא ההוכחה שהיא צריכה להישאר במערכת יחסים מרעילה ולדעתי, ממה שמשתמע מהכתוב- גם מסוכנת. אני מאמינה, רמזורית, שכתבת כאן כי זו בדיוק התשובה שחיפשת- שיש פיתרון, שלא צריך להתגרש

תודה על המילים האלה, מי אני. גם אני סבורה שהתרגיל שהציעה ציל צול מטעה מאוד.

אלימות מילולית

על ידי מי_אני* » 22 ספטמבר 2016, 22:43

לא הבנתי למה מחקת את דברייך. אני חושבת שיש מקום לכמה קולות. לטעמי, כולכן צודקות. בי עצמי יש כמה קולות, וזה מלווה אותי כבר כמה ימים, והמחשבות עליך, רמזורית, אפילו מפריעות לי בעבודה ובבית. אני מוצאת עצמי רק רוצה להציץ בדף כל רגע לראות אם נוסף מידע חדש.

אני בהחלט חוששת לך, רמזורית, ומבינה שאשה שעוברת התעללות כ"כ קשה צריכה יד רכה, צריכה מקום שבו לא יבקרו אותה ושהשליטה תוחזר אליה. אני גם מסכימה שלכל אחת יש את הזמן שלה להבשיל ולהיות מסוגלת לעשות צעד בכל כיוון שהוא, ולא משנה כמה ילחצו מן החוץ- אי אפשר לעשות צעד לפני שמוכנים ומסוגלים לעשותו. זה אפילו עלול להשיג את התוצאה ההפוכה, ואם תעזבי לפני שתהיי מוכנה כלכלית, טכנית, עם כל העובדות, ובעיקר ריגשית- את עלולה לחזור אל בעלך במשבר הראשון, ולצאת שוב יהיה קשה יותר.

יחד עם זאת, אני חושבת שיש גם מקום חשוב לעובדות: את עוברת התעללות מאוד קשה. אני לא בטוחה שלגמרי הפנמת את זה, ויש מקום לחזק את האינסטינקט שלך, כי כשנמצאים בתוך מערכת יחסים כזו כבר קשה לראות מה נכון. כמו כן, הילדים רואים וחווים יותר מכפי שאת מוכנה כרגע להודות, וגם את זה חשוב לציין, לדעתי. אני חושבת שזה שיקול מכריע בדרך שתבחרי להתמודד בה. אני יודעת שהילדים זה הדבר העיקרי שעזר לדחוף אותי אל מחוץ למערכת היחסים הלא טובה שלי.

רמזורית לא רוצה, ואני מבינה למה, להתגרש. כמי שהיתה שם, נאחזתי בכל בדל משפט כדי למצוא צידוק למה לא להתגרש, מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המערכת, כל מריבה של זוג אחר עודדה אותי: נו, אצל כולם זה ככה. ולכן , ציל צול, התרגיל שהצעת לה הוא מטעה מאוד. אני מניחה שהגוף, ורמזורית אישרה זאת, יגיב בדחיה על רעיון הגירושין. זו עדיין לא ההוכחה שהיא צריכה להישאר במערכת יחסים מרעילה ולדעתי, ממה שמשתמע מהכתוב- גם מסוכנת. אני מאמינה, רמזורית, שכתבת כאן כי זו בדיוק התשובה שחיפשת- שיש פיתרון, שלא צריך להתגרש. אז נכון, לא "חייבים" להתגרש, אבל לטעמי חשוב שתשמעי גם את הקולות שמספרים, חלקם מניסיון אישי, מה המשמעות של להישאר ביחד.

אנחנו כולנו נוטים להשליך מהחיים שלנו על אחרים. הנה, אני עשיתי זאת רק עכשיו P-: . בדף שהוזכר כאן הציעה לה מישהי לכתוב לו מכתב. זו עצה שבאה מכוונה טובה אבל קשה להסביר למה היא לא מתאימה במערכת שלצד אחד אין עניין ובעיקר אין יכולת להקשיב לאחר. מערכת יחסים מתעללת היא כן סוג מאוד מסויים של מערכת יחסים, ועצות רבות, שמתאימות בזוגיות "רגילה" במשבר, שבה יש כבוד הדדי, הערכה וראיית הזולת, לא תקפות ביחסים עם ב"א שחייב להשפיל את הזולת כדי להרגיש בשליטה.

באופן אישי, אשמח לראות כאן דעות שונות. זה מרחיב את המחשבה ואת האופציות של כולנו.

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 22 ספטמבר 2016, 16:03

לצערי כנראה לא אגיע לקרוא עוד.

אם את לא טורחת לקרוא עוד בנושא כל כך טעון, אזי ראוי שלפחות פעם אחת תתאפקי מלחנך את שאר הכותבות, כי אין לך מושג על אורך הדיון, הפרטים שניתנו ושעליהן הגבנו, הדרך שעברנו בה ועוד.

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 22 ספטמבר 2016, 15:44

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אהבתי מאוד את דברייך.
אני לא צריכה מבחן אפילו כדי לומר שיש לי התנגדויות פנימיות עמוקות לרעיון הפרידה, למרות שהסיבה אינה אהבה, אלא חרדה מן הסתם. חרדה מהשינוי, חרדה מהמשבר שזה יצור לי ולילדי (ואל תיתממו כי בהחלט יפרוץ משבר)
השכל אומר לי שזה רע לחיות ככה, ורע גם לילדים.
אבל אינסטינקטים אחרים מזהירים אותי מזה.

ביום ראשון הולכת לייעוץ משפטי להבין את מצבי הסבוך. נראה אם זה יהיה הצעד הראשון החוצה.

אלימות מילולית

על ידי אישה_במסע* » 22 ספטמבר 2016, 12:55

כמה אנשים את מכירה שננטשו בילדות ולא קיבלו מזה צלקות לתמיד? שאין אבא בתמונה בכלל?!
כמה אנשים את מכירה שההורים שלהם אלימים ולא קיבלו מזה פצעים פתוחים.

לא צלקות, צלקת זה מה שנשאר אחרי שהפצע נרפא. פצע פתוח, מדמם. זה המצב כל עוד יש אלימות. אחרי שהיא תעלם, אולי תהיה צלקת, רוב הסיכויים. אבל צלקת עדיפה על פני פצע פתוח.

ועם כל הכבוד, לחשוש שילדים יהיו שונים בימינו... זה פשוט תרוץ. פחד עמוק ולא רציאונלי, שפשוט אין לו קשר למציאות. לא בעולם שלי, שבו יש ילדים להורים גרושים, לאמהות חד הוריות שהרו מבנק הזרע, ללסביות, להומואים מאם פונדקאית, בהורות משותפת, ומאוד כל מיני דרכים רבות ושונות.

ההיגיון שלי אומר שאם אבא מוכן לנטוש את הילדים שלו ככה, אז עדיף להם בלעדיו כבר עכשיו. כי אהבתו היא לא אבת אמת, אלא תלויה בדבר. ולכן במוקדם או במאוחר בלאו הכי הוא ינטוש אותם, וככל שזה יהיה מאוחר יותר, כך הם יפגעו יותר. וזה לא ציניות, כמו שלא הייתה ולו טיפה שלי ציניות בהודעה הקודמת שלי. זו תפיסת העולם שלי, באמת ובתמים.

ובנוגע לאבא הנעלם - למה את מאמינה לו? באמת, מבחינתי, ממש ברור שהוא מאיים. וכמה שאת נותנת יותר כוח לאיום שלו, ככה הוא ישתמש בזה נגדך, וככה יש יותר סיכוי שהוא יממש אותו. וכמה שאת לא תייחסי לאיום שלו, ככה הו אלא ישתמש בו ככלי נשק, ויש פחות סיכוי שהוא באמת ינתק קשר עם הילדים.

אם ההודעה שלי נקראת לך צינית, תתבונני על זה מנקודת המבט שלי - אמא מצדיקה אלימות כלפי הילדים שלה כי זה לטובתם. כי היא דואגת שהאב האלים ינתק איתם קשר, או שהם יהיו שונים. בעיניי, המצב שקול לכך שבן זוגך היה מכה את ילדייך באופן קבוע, ואת היית חוששת מכל אותם נימוקים שהעלית. אני מתקשה להאמין שיש אנשים שבאמת חושבים שזה טובת הילד. אני מאמינה שאת לא משקרת וכותבת בכנות, אבל זה ממש קשה לי לדמיין אנשים שבאמת חושבים שזו טובת הילד. לדעתי צריך לעצום עיניים חזק מאוד כדי לא לראות את הנזק שכבר נגרם להם, ושהוא גדול משמעותית מהנזק ההיפותטי שאולי יתרחש ואולי לא.

<מי שלא מסכימה איתי מוזמנת במקום לקרוא לי בשמות או למחוק הודעות, פשוט לכתוב את דעתה ולהסביר למה. מומלץ גם לנמק אותה...>

אלימות מילולית

על ידי קור_את* » 22 ספטמבר 2016, 12:17

רמזורית ועורכת, אישה במסע כתבה את דבריה לאור מה שכתוב בדף באתר התמיכה. ממנו ברור שיש הכחשה גדולה מאוד לכך שהילדים חשופים לאלימות, ואף סופגים אלימות בעצמם (ראו המקרה האחרון שמסופר שם).

כמה אנשים את מכירה שננטשו בילדות ולא קיבלו מזה צלקות לתמיד? שאין אבא בתמונה בכלל?!

רמזורית, את נתלית בדבר הזה כשלפי הסיפור האחרון על אחד הבנים שלך, הבעל שלך נוהג בצורה פסיכופטית ואלימה.
את כבר לא רואה את זה.
וגם מעבר להתנהגות של הבעל לבן עצמו, הם קולטים את האווירה האלימה כלפייך, אפילו שאת מנסה להשלות את עצמך שלא. מספיק שהם רואים שהוא סגור בחדר שלכם כל סוף השבוע ולא מדבר איתך באופן קבוע. זה אלים מספיק.
הנזק של הפסיכוזה האלימה גדול יותר מכל נתק.

אלימות מילולית

על ידי עורכת* » 22 ספטמבר 2016, 12:10

רמזורית
לא מחקתי בגלל התוכן אלא בגלל הצורה

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 22 ספטמבר 2016, 11:44

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני לא מוחקת. זה לא מאוד מזעזע אותי. אני לא מקלה ראש בחומרת הבעיה שבבית, אלא חוששת, בצורה נורמלית לדעתי, מהשלכות הפרידה שבוודאי תגרום בהתחלה לזעזוע חמור בחיינו. אין מה להקל ראש גם בזה! כמה אנשים את מכירה שננטשו בילדות ולא קיבלו מזה צלקות לתמיד? שאין אבא בתמונה בכלל?!
יש פה גם מחיר חברתי לא קטן בשבילם להיות שונים, ואולי מתויגים כמסכנים.
ילדים להורים גרושים יש הרבה, אבל לא במצב שאבא נעלם להם.
יש גם לי חששות גדולים מהיום שאחרי. אחריות בלעדית על כל המשפחה, טכנית רגשית וכלכלית, והתמודדות שלי עם הפרידה ממנו, ואולי רצון נלעג לחזור אליו למרות שהיה כל כך רע, רק בגלל הפחד והלבד.
אז מה שצורם בהודעה שלך, הוא פחות התוכן אלא הצורה המזלזלת והצינית בה זה נכתב.
אל תשפטי אם לא היית במקום הזה, וברור שלא היית.

אלימות מילולית

על ידי עורכת* » 22 ספטמבר 2016, 10:31

רמזורית
החזרתי את התגובה של אשה במסע כי אולי את רוצה לקרוא ולא יכולה לעשות עריכה בכינוי הזה
סליחה אם מחקתי מהר מדי
זעזעה אותי בחוסר הרגישות על גבול האלימות שלה
את יכולה למחוק אותה בעצמך אם את רוצה

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 22 ספטמבר 2016, 08:51

אישה במסע, הפעם באמת הגזמת עם היומרה והנחרצות בייעוץ...

אלימות מילולית

על ידי אישה_במסע* » 22 ספטמבר 2016, 08:36

לא רואה שום דבר מסובך במצב שלך. קחי עזרה מקצועית כדי להתגבר על החשש הלא ברור שלך מהשלכות הפרידה, תקראי ספרות מקצועית שמראה שזה לטובת הילדים, ותתגרשי.
אני לא חוששת מהשלכות הפרידה. ילדים גדלו בלי אבות, וגדלו מצוין. אני חוששת בהרבה מזה מהשלכות האלימות. מי שנחשף באופן קבוע לאלימות מתרגל אליה, מתחיל לראות בה משהו נורמלי, בסדר. זה קורה לך, אחרת לא היית באשליה שהם לא נחשפים להתנהגויות קיצוניות. הבית שהם גרים בו זה מצב קיצוני! וזה קורה להם. אלימות זו הנורמה מבחינתם, זה הבית. זה מה שהם יחפשו אצל חברים שלהם, אצל בני הזוג שלהם. זה כל מה שהם מכירים. הבית מבחינתם זו אלימות.

רק שאת לא תקבלי את העצה שלי. כי את כבר עיוורת לכמה חמור המצב שאת נמצאת בו, כמה נוראית המציאות שהילדים שלך גדלים בה. את לא רואה את הקיצוניות של ההתנהגויות שהן הנורמה בביתך. ולכן את חוששת מהנתק. כשאני האמת הייתי אומרת ברוך שפטרנו - בתור גרושה לא תצטרכי להתמודד עם אבא מתעלל! איזו הקלה זו!

מה אפשר להגיד מול חוסר פרופורציות שכזה? רק שכבר הפנמת את הנורמיטיביות של האלימות, אם זה בכלל בר השוואה לדעתך מול ההשלכות הנוראיות של הנתק.

אלימות מילולית

על ידי רמזורית* » 22 ספטמבר 2016, 05:43

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום, האמת היא שכבר יש לי דף באתר אבל הוא חשוף מעט מדי לתגובות, רציתי להתייעץ כי המצב שלי מאוד מסובך
אנו נשואים הרבה שנים והורים להרבה ילדים בגילאי פעוט עד סוף תיכון. (דתיים)
התקשורת מאוד גרועה ובעלי אלים מילולית למרת שהוא מכחיש זאת לגמרי.
רוב הזמן היחסים הם במשבר, המתבטא בשתיקות ממושכות מאוד (שבועות) ללא קשר עין ותקשורת בסמסים או קונקרטית בלבד.
כשאני מנסה לדבר איתו התגובות הן ביטול מוחלט של דברי ומילים מכוערות כמו זבל, טפשה, אפס, נעל.

לדבריו זה לא קללות אלא זוהי המציאות.
אסייג כי הויכוחים אינם מתנהלים בנוכחות הילדים או נוכחות זרה בכלל
הילדים חשופים רק, אם כבר, להעדר תקשורת ממושך.
לא ניתן כלל לתקשר בדרך נורמלית ולכן אני פשוט שומרת בבטן
הוא מסרב נחרצות לטיפול זוגי וגם מסרב בתוקף שאני אלך לטיפול בעצמי כי המטרה היא "ללכלך עליו"
בעיניו אני אשמה בקשיים בינינו בגלל שאני לא משתפת פעולה, עסוקה בשטויות, מטורפת, מרוחקת (אמת קשה לחוש קרבה למי שמעליב ככה)
מבחינתו התגובה שלו היא מחוסר ברירה (?)
יש לנו עסק משותף וחוסר ההשתתפות המספקת שלי בו מרגיז אותו מאוד
אך מתי שאנחנו "ברוגז" זה ממש עינוי בשבילי לעבוד איתו.
כשאני יוצאת מגדרי להשתדל ולהשקיע בעסק זה אף פעם לא מספיק, או אף פעם לא מכל הלב
אני עושה זאת למרות שזה מאוד קשה אך במקום הערכה הוא משמיץ אותי.
בשבתות וחגים אנחנו לגמרי בנפרד, הוא לא מסוגל להיות איתי וננעל בחדר המשותף
ושכן מגיע נגיד לארוחות, כולו זעוף ושותק והולך אחרי כמה דקות, אווירה משפחתית זה ממש לא.

המצב רע, זה בטוח
אין מוצא לתקשורת, הוא לא מסוגל לנהל שיחה נורמלית בלי האשמה בוטה וקללות.
כשדיברנו על אופציה של גירושין (הוא לעולם לא יזום ולדעתו זה טירוף והרס לילדים ולכולם)
הוא אמר שהוא לא מסוגל להיות בקשר חלקי עם המשפחה והוא יתחיל הכל מחדש ויתנתק מהילדים. (ברמה של להחליף טלפון ולהיעלם לחלוטין מהשטח)
או שהוא יגדל אותם ואני אעזוב (כן, ברור)
מאחר ששוב, הילדים מבינים מעט מאוד ממה שקורה כי הם גדלים מגיל אפס למצב לא הכי בריא, אך לא
חשופים להתנהגויות קיצוניות כמו אלימות, קללות ואף רואים אותנו לעיתים מתקשרים טוב,
אני מאוד חוששת מהשלכות הפרידה ובעיקר הנתק שלו מהם (הוא מסוגל לזה. לגמרי)

בקיצור... אשמח לרעיונות.
כל עוד אנחנו נשואים יהיה לי קשה עד בלתי אפשרי לקבל תמיכה מקצועית עקב התנגדותו החריפה לכך.

אלימות מילולית

על ידי צפריר_שפרון* » 13 אוגוסט 2014, 13:40

ההזדמנות שבאיזון זוגי נשענת על חברות אמת.
הפספוס שבאיזון זוגי הוא הבעלות לכאורה על הזולת.
האישור שבאיזון זוגי הוא המבט בעיניים
הברית הזוגית לעולם מייחדת את הזוג הספציפי
היא לא יכולה להיות נכונה אלא לשניים האלה.

תודות

אלימות מילולית

על ידי ציל_צול* » 13 אוגוסט 2014, 11:49

אין לדעת עד שלא מנסים.
ומותר לפחד. זה באמת מפחיד.
בטיפול זוגי הרבה פעמים יש גם אלמנטים נפרדים. אפשר גם לבקש אותם אם רוצים.

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוגוסט 2014, 11:41

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

האם ניתן למגר את האלימות הזו, היא מפחידה אותי מאד( גם האלימות שלי ). אני לא רוצה לחשוב שאם יהיו לנו ילדים הם יצטרכו לסבול ממנה. אולי עדיף לחתוך או שכל אחד גם צריך גם ללכת לטיפול נפרד?

אלימות מילולית

על ידי ציל_צול* » 13 אוגוסט 2014, 11:38

בטח שיש טעם.
ואני גם ממליצה מאוד על חני בונה
שיהיה לכם בהצלחה

אלימות מילולית

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוגוסט 2014, 11:35

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לי ולבן זוגי יש ויכוחים אלימים, הוא אחראי על אמירות פוגעניות וקללות לעיתים ואני משיבה לו במכות פיזיות, לאחרונה הוא התחיל לומר שהוא יחזיר לי ואפילו החזיר בקטנה( אחרי שנתתי לו מכה מאד חזקה ) .
מה עושים ? האם טיפול זוגי יכול לעזור ? . אנחנו כבר הרבה שנים ביחד והיו לו דפוסים של אמירות לא נעימות,בעיקר עוקצניות (לא ברמה יומיומית) שהוא שינה כמעט לחלוטין אבל בוויכוחים הוא שוכח את הכל. אני לעומת שאמת מבקרת אותו כמעט על כל דבר (הוא גם מבקר אותי לעיתים ) אני מאד מודאגת מהמצב ואמרתי לו שאנחנו צריכים ללכת לטיפול, הוא לא רצה כל כך אבל בשבילי הוא מסכים. יש טעם בכלל ?( אנחנו לא נשואים ואין לנו ילדים)

אלימות מילולית

על ידי בשמת_א* » 17 יולי 2012, 23:49

_אני קוראת ומתבלבלת עוד יותר.
זה גורם לי לראות שיש בי לא מעט גם מהטיפוס המתעלל._
רוצי תקראי שוב את סימני התעללות בזוגיות וגם את מלים הורגות יומן קריאה. כתבתי שם על העניין הזה.

אגיד פה בקצרה:
במערכת יחסים שיש בה התעללות, תמיד אפשר למצוא התנהגויות בעייתיות בשני בני הזוג.
האופייני לקורבן הוא, שמייד הוא חושב שהוא מתעלל.
והאופייני למתעלל הוא, שהוא רואה בעצמו אך ורק את הקורבן.
שימי לב שתגובתך מעידה עלייך שאת הקורבן. victim וגם co+dependent.

עוד הבדל בין הקורבן למתעלל הוא, שכאשר הקורבן מגלה שיש לו התנהגויות פוגעות ולא ראויות, הוא ממהר לשפר ולתקן אותן. כי איכפת לו מהזולת וחשוב לו להיות הגון והוגן.
לעומת זאת המתעלל, לצערי הרב, לא מגלה ברוב המקרים שיש לו התנהגויות פוגעות ולא ראויות כי הוא עסוק מדי בלהכחיש אותן בתוקף ולהציג את עצמו כצדיק וכקורבן.
ההבדל בין מתעלל שיש לו סיכוי להחלים למתעלל שאין לו סיכוי להחלים הוא בדיוק כאן: ביכולת להודות בעוול שאתה עושה ולהיות מוכן להתמודד עם זה ולהשתנות. לדעתי פה הגדולה של בית נועם: מה שהם גורמים זה, שמול גברים אלימים אחרים, שכבר היו בשלב הזה ויצאו ממנו, שיודעים בדיוק מה אתה עושה ומה מניע אותך, אף גבר לא יכול להמשיך להכחיש את מעשיו יותר מחודש. כולם אומרים להם "שמענו אותך... אנחנו יודעים בדיוק מה אתה ולמה אתה פה. יאללה תפסיק לחרטט, אותנו לא 'תסבן' פה". ובסוף הם מפסיקים להעמיד פנים ואז הם יכולים להתחיל להחלים.
אבל זה מדהים שהם מצליחים להחזיק מעמד בשקר שלהם במשך כמה שבועות!!! יום יום!!! שזה רק רמז כמה זה פתולוגי ועמוק וקשה.

ד"ר מטיאטיס אומרת:
The one who cleans up his act fast is the victim

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 17 יולי 2012, 22:57

תראי, את לא מכירה את המושג הזה ולכן את משתמשת בו במובן אחר ממה שהוא. האם את יכולה לקרוא אנגלית? כי אם כן, בבקשה תקראי באתר של drirene.com שכבר המלצתי עליו לא פעם בעבר את כל הדפים שקשורים ל קורבן . זה ממש חשוב בשבילך. זה יעזור לך להבין מה קורה, יעזור לך להבין מה פירוש הדבר להיות "קורבן" ומה אופייני להתנהגויות הקורבן.

אני קוראת ומתבלבלת עוד יותר.
זה גורם לי לראות שיש בי לא מעט גם מהטיפוס המתעלל.

מה שכן, אני כבר כמה זמן שמה לב שיש לי בעיה בתגובות. לא רק אליו, לכולם.
או יותר נכון לכל מי שלא בא לי ממש בטוב.
אני לא תמיד חושבת ממש לעומק. אני מגיבה.
לפעמים בנועם ולפעמים פחות- תלוי מי עומד מולי ומה אני צריכה ממנו.
אבל קשה לי מאד לא להגיב.
אני מכניסה את זה למודעות שלי יותר ועובדת על לשנות את הדפוס.
הכתיבה כאן עוזרת לי להכניס את זה לפוקוס. תודה.

אלימות מילולית

על ידי עירית_לוי » 17 יולי 2012, 22:49

פלונית, מדהים מה שכבר עשית! את נשמעת לי לגמרי בדרך הנכונה.
{@

בשמת, אין כמוך.
{@

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 17 יולי 2012, 22:30

שתיהן פחות או יותר אמרו שטוב שהלכתי, שאסור לזה לקרות שוב.
שתיהן מנסות לתמוך בי כדי להגיע למצב שבו משהו ישתנה מתוך היכרות עם שנינו.
כן, אני אצל ההורים. לא רואה טעם ב"לספר".
לא יודעת אם זה אופטימי מדי, אבל אני מקווה מאד שנצליח לפתור את זה. שזה לא הסוף.
הילדה בסדר. היא עוד קטנה. היא בטוח מרגישה אותי, אבל אני לא חושבת שמשהו נראה לה מאד שונה. אנחנו ישנים כאן לא מעט- לפעמים יחד ולפעמים לבד.

אלימות מילולית

על ידי חושבת_עליך* » 17 יולי 2012, 22:01

סיפרתי לאמא וגם לחברה קרובה שהתגרשה מבעלה לאחרונה על רקע כזה אבל מקרה הרבה יותר קיצוני.
מעולה מעולה מעולה. איך הן הגיבו?
איך את עכשיו? כלומר אצל ההורים? עם העניין של לספר? איך הילדה? (בת כמה היא בכלל?)

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 17 יולי 2012, 21:58

תודה לכן נשים יקרות.
אני קוראת, וקוראת שוב, וקוראת עוד דפים וחוזרת לכאן וקוראת שוב.
כן, הלכתי עם הבת שלי.
סיפרתי לאמא וגם לחברה קרובה שהתגרשה מבעלה לאחרונה על רקע כזה אבל מקרה הרבה יותר קיצוני.
היא מכירה את שנינו טוב מאד ובילתה איתנו המון בתקופה האחרונה כך שהיא מכירה את המצב.
אני מתייעצת כאן כי אני מעריכה את הדיעות שלכן. כי זה סוג המחשבה שאני באמת מרגישה שאני צריכה ממנו קצת יותר בימים אלו.

אלימות מילולית

על ידי חושבת_עליך* » 17 יולי 2012, 21:42

פלונית, הדברים שאת כותבת הולכים איתי.

אני חייבת לשאול, הלכת עם הבת שלך?
האם יש לך אפשרות לספר למישהו בסביבה הקרובה שלך? יכול להיות שזה יעזור

אלימות מילולית

על ידי ממ* » 17 יולי 2012, 21:21

בשמת, כל מילה--זהב טהור. הכול נכון מאוד מאוד.

פלונית, אנא קראי כל מילה של בשמת. היא מישהי ששווה במיוחד להקשיב לה.
חזק ואמצי

אלימות מילולית

על ידי בשמת_א* » 17 יולי 2012, 19:41

_כן ראיתי שיפור אדיר לאורך השנים שאנחנו יחד.
אני גם יודעת שהדברים הם תהליך ולא קורים בן יום._
את יודעת מה, את זה צריך לפרק ולנתח. עם מישהו/י שיודע לזהות אלימות מוסווית וגלויה, פיזית, מילולית ורגשית. ולבדוק. כי מה שקורה הרבה פעמים, זה שאת רואה 'שיפור' לאורך השנים - אבל בעצם לא מדובר בזה שמשהו בפנים השתנה, אלא רק בקוסמטיקה, שהוא 'עושה קולות של משתפר' בדברים שמעל פני השטח כי זו דרישת המינימום שלך להישארות, אבל בבסיס שום דבר לא השתנה.

תראי, אם הוא היה מסוגל להגיב בחריפות כזאת בעניין השינה, ואחר כך בהמשך הוא לא מבטא צער אמיתי, לא מבטא חרטה אמיתית, לא מבטא אמפתיה אלייך, אלא להיפך - מוסיף חטא על פשע ומזלזל ברגשות שלך, בחומרת מעשהו, ובתגובה שלך - זה דבר בסיסי שאם הוא לא השתנה עד היום, אני מצטערת מאוד אבל לא רואה שהוא עושה עבודה אמיתית.
את זה אני אומרת מתוך הידע והניסיון שרכשתי בנושא האלימות במשפחה בשלושים השנים האחרונות, אוקיי?
זה לא משהו שאני שולפת מדמיוני.
אילו העבודה שהוא עושה על עצמו היתה אמיתית, אז כן, אני מסכימה לגמרי שהוא היה עלול לגמרי להגיב באותן צעקה ובעיטה כי זו היתה תגובה מתוך איבוד שליטה, כי זו היתה תגובה מפני שבפגיעות מסוימות, התגובה של האדם הפגוע היא מצוקה מיידית בכל מצב הכי קטן של אי נוחות, והתגובה המיידית וחסרת השליטה למצוקה היא אלימות. זו תגובה בלתי נשלטת שהוא חייב ללמוד להשתלט עליה כדי להחלים וכדי שתסכימי להמשיך לחיות איתו.
אבל יותר חמורה בעיני התגובה הנשלטת.
התגובה בהמשך.
התגובה שכבר באה בקור רוח.
פה, אדם שנמצא בתהליך אמיתי, שישר עם עצמו ועושה מאמץ אמיתי וכן לעבוד על הזעם שלו ולהתנהג בצורה אוהבת ומכבדת כלפי אשתו ובתו, היה קודם כל מביע צער אמיתי. היה מבין שהוא איבד שליטה ותקף אותך באלימות פיזית, והיה מביע צער על מה שגרם לך, צער אמיתי, וגם מנסה לתקן: 'מה אני יכול לעשות עכשיו כדי שתרגישי פחות רע? מה אני יכול לעשות למענך? אני רוצה שתדעי שאני עובד על התגובות המוגזמות והתוקפניות שלי, ואני מאוד מצטער שפגעתי בך כשאיבדתי שליטה'.

הוא לא רק שלא עשה את זה, אלא, כגבר מתעלל קלאסי, מצא דרך למסמס את מעשהו אבל להציג בסופו של דבר אותך בתור מי שלא בסדר.
כלומר, המקום החשוב לו הוא המקום שבו הוא שולט בך. הוא חייב לשלוט בך ולהכתיב את המציאות. המציאות היא מה שהוא אומר, ואת לא נחשבת. את נמחקת. רגשותייך נמחקים. חשיבותך נמחקת. זכותך לחיות בשלווה נמחקת. את אפס.

אבל אני מכירה אותו ולא באמת מפחדת ממנו ברמה של לקרוא למשטרה ולהרוס לו את החיים עם תיק של אלימות
תסלחי לי שאני אומרת לך את זה, אבל כתבתי את זה בתור התירוץ שאני יודעת שתתני לי, ומחקתי.
כתבתי לך רק:
_אני נותנת לך תסריט מציאותי ליציאה מתפקיד 'האשה המוכה' שאת עדיין שרויה בו.
מה הסיכוי שתעשי את זה?
לדעתי לא גבוה._
היה ברור לי שאת תכתבי שאת לא רוצה להרוס לו את החיים. יקירתי, הוא לא מהסס לפגוע בך. הוא לא מהסס לפגוע בך באלימות. הוא לא מגן על גופך או לבך או חייך.
אבל את - לא שומרת על עצמך. לא מגינה על עצמך. לא מגלה אחריות כלפי עצמך או הבת שלך.
הוא מכה אותך ואת מרחמת עליו?
במקום לעשות את הדבר הנכון ולבקש הגנה ועזרה?
זה חלק מבור הקורבניות.

תראי, אני יודעת שבאת להתייעץ. אני לא מזלזלת בזה ולא מבטלת את זה. אבל את באה להתייעץ מבור הקורבניות. מתוך הבור, רוב האופציות שלך סגורות. את עדיין יותר עסוקה בלהגן עליו מהמציאות ובלהסתיר מעצמך בתוך איזו זוועה את חיה, שלא מגיעה לך ולא מגיעה לבתך ולא מגיעה לאף אחד - מאשר באמת בלהציל את עצמך ובלחיות חיים טובים.

ומעל לכל, את זקוקה לעד מואר. את זקוקה לאישור שמה שאת חווה באמת נורא, באמת לא מגיע לך, באמת נעשה פה משהו לא בסדר. ואני אומרת לך את זה בגלוי: זה לא תקין. פוגעים בך! וזה לא מגיע לך ולא לאף אחת.

אני לא מרגישה שאני במקום של קורבנות.
תראי, את לא מכירה את המושג הזה ולכן את משתמשת בו במובן אחר ממה שהוא. האם את יכולה לקרוא אנגלית? כי אם כן, בבקשה תקראי באתר של drirene.com שכבר המלצתי עליו לא פעם בעבר את כל הדפים שקשורים ל קורבן . זה ממש חשוב בשבילך. זה יעזור לך להבין מה קורה, יעזור לך להבין מה פירוש הדבר להיות "קורבן" ומה אופייני להתנהגויות הקורבן.
בכלל, אני ממליצה לקרוא את כל הדפים באתר, ויותר מפעם אחת.
ד"ר איירין מטיאטיס היא אשה מבריקה וחריפה שמבינה לעומק את מערכת היחסים המתעללת. נוסף על כך, בניגוד לרבים אחרים שעוסקים בנושא, הראייה שלה מורכבת, היא לא מחלקת את העולם לטובים ורעים, ויש לה הבנה ואמפתיה גם למתעללים. האתר שלה כתוב באינטליגנציה ובחמלה. לפי דעתי, אין דבר יותר חשוב למען עצמך מאשר לקרוא את כל מה שהיא כותבת. היא כותבת באנגלית קלה ובצורה קצרה ובהירה.

אני מקווה שארזת תיק ויצאת מהבית עם הילדה?
מצויין וגם מצויין שדרשת פגישה משולשת להבהיר את חומרת המצב.

זה לא מצב שבא לי לערב בו את האנשים הקרובים אלי. לפחות לא את רובם
דרך אגב, זו עוד התנהגות אופיינית לנשים מוכות.
עוד שגיאה אופיינית.
את חושבת שאף אחד לא יעזור לך ובדרך כלל גם יש בזה משהו. אבל לא תמיד. בעיקר, את עדיין מגינה עליו מהמציאות, וממשיכה להזין את הפחדים שלך מלגלות בתוך מה את באמת חיה.
תדעי שתמיד יש מישהו שמוכן להושיט יד.
ושחלק מתהליך ההחלמה שלך יהיה לגלות לאנשים הקרובים אלייך את האמת, ולגלות שבכל זאת יש ביניהם אנשים שאוהבים אותך.

{@
אנחנו פה להמשך ההתייעצויות.

(חייבת לרוץ אז לא אבדוק מה שכתבתי. שולחת כמו שזה. תדעי שאני לגמרי לצידך ולגמרי איכפת לי, גם אם לפעמים זה לא ניכר בדברי)

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 17 יולי 2012, 16:14

מה את רוצה?
זוגיות נורמלית. שפויה. בן זוג לגדל איתו את הילדה שלי. פרטנר לניהול משק הבית.
אשה שאיננה קורבנית? לא באה ומתלוננת כאן "ראיתם מה הוא עשה לי?"
לא באתי להתלונן. באתי להתייעץ.
ברור לי שהמצב חמור. ברור לי שהמצב לא תקין. ברור לי שהמצב לא יכול להמשיך כך.

כן ראיתי שיפור אדיר לאורך השנים שאנחנו יחד.
אני גם יודעת שהדברים הם תהליך ולא קורים בן יום.

העובדה שהאלימות המילולית עברה לאלימות פיזית- כן. זה הפחיד אותי.
אבל אני מכירה אותו ולא באמת מפחדת ממנו ברמה של לקרוא למשטרה ולהרוס לו את החיים עם תיק של אלימות.

אני לא מרגישה שאני במקום של קורבנות. אני מבינה היום שהתחתנתי עם אדם מורכב. בעייתי, אפילו. אבל זו היתה הבחירה שלי.
כן- הייתי צריכה לראות את הסימנים. הייתי צריכה להסתכל על הדברים אחרת כבר אז.
האם הייתי עושה את אותה הבחירה היום?
כנראה שלא.
האם שווה לי לנסות ולהציל את הנישואים הללו כדי שהילדה שלי תגדל עם אבא שלה?
אולי. אבל רק אם זה אומר שהילדה שלי תגדל עם אבא שלא מתפרץ. עם אבא שלא מתעלל באמא שלה.
האם הדברים ניתנים לתיקון?
אני מקווה.

בכל מקרה, בינתיים ארזתי תיק ויצאתי מהבית.
ביקשתי שיתאם פגישה משולשת עם המטפלת שלו כדי שיהיה מישהו איתי שיסביר לו למה מה שהוא עשה כל כך חמור.
בגלל שזו הפעם הראשונה שזה יורד לפסים של אלימות, אני מקווה שזה יצליח לזעזע אותו עד כדי שזה לא יקרה שוב.
האם אני אופטימית מדי? לא יודעת.

אבל אני לא חושבת שאני עיוורת.
ברור לי שיש לי תהליכים לעשות עם עצמי ולו יש הרבה תהליכים לעשות עם עצמו.
אבל תהליך הוא תהליך- והוא לוקח זמן, ובינתיים אנחנו חיים ומתמודדים עם תלאות הימים והלילות.
ואני צריכה כלים. כלים ממשיים.
תודה על התגובה. אני מעריכה את זה- ובכלל, את היכולת להתייעץ עם אנשים שאני מעריכה את דעתם למרות שאני לא מכירה אותם באופן אישי.
אקרא את מילים הורגות ואשמח לעצות נוספות. זה באמת עוזר.
זה לא מצב שבא לי לערב בו את האנשים הקרובים אלי. לפחות לא את רובם.

אלימות מילולית

על ידי בשמת_א* » 17 יולי 2012, 12:04

אני פה כל הזמן אבל לא תמיד יש לי מה להוסיף.
תראי פלונית מאד, את מתארת בן זוג מתעלל, אלים פיזית ומילולית. כל מה שאת מתארת קלאסי. פשוט קלאסי. אפילו מתוך שינה הוא משתלט על המיטה.

(תאמיני לי שאנחנו לגמרי "מודעים" בשינה - מסיבה זו אדם נורמלי, ללא השפעת סמים או אלכוהול, לא נופל מהמיטה בלילה, לא מתהפך פתאום על בן/בת הזוג כאילו הם אוויר, וגם לא על התינוקות שישנים איתנו - ופה המקום להדגיש שהורה תחת השפעת אלכוהול או סמים כן מועד למעוך את התינוק שישן איתו בלילה ולכן מיטה משפחתית אסורה באיסור חמור עם מישהו מההורים שישן במיטה עם התינוק, תחת השפעת אלכוהול או סמים. וזה כולל תרופות מסוימות מסממות, כמו תרופות מסוימות לאלרגיה או לגודש באף).

בהמשך, הוא מגיב בתוקפנות ובאלימות מילולית ופיזית,
ולקינוח - במקום להתנצל על א. התנהגותו הראשונה (בשינה), ב. התנהגותו השנייה (צעקה ובעיטה) - ד. הוא חוזר ומבהיר לך שאת זו שלא בסדר! (הבעיה היא שאת הגזמת! והוא כמובן לא עשה כלום, הצדיק התמים!)
"אמר שזה לא היה בכוונה" - ממש עלוב, וכמובן לא משכנע לאור א', ב' וד'.

עכשיו השאלה היא:
מה את רוצה?
והמרגיעון: בתוכך על פני בתוכחה. (שאותו אני מבינה ככה: במקום להתעסק בלנזוף בו, או בלהסביר לו במה הוא לא בסדר, חשוב לעבוד על מה שבתוכך.)
אני אומרת סינתיזה: אכן הבסיס לכל דבר הוא לעבוד על עצמך. לבנות לעצמך הערכה עצמית ואהבה עצמית וקודם כל לצאת מבור הקורבניות.
אבל במקביל, את חייבת להתחיל לראות מה שהוא עושה. לא ממבט קורבני (אוי כמה אני מסכנה משה מה עשית לי) אלא ממבט מהצד: פשוט לזהות ולאבחן מה הוא עשה הרגע, לנתק מזה את עצמך באופן רגשי, ופשוט לראות: אהה, הוא עכשיו נכנס למצוקה והגיב באלימות.

תראי, או שבן הזוג שלך לא באמת מטפל בעצמו אלא רק מעמיד פנים בפני עצמו ובפנייך שהוא מטפל בעצמו כי ברור לו שזו הדרך היחידה לשמור על הסטאטוס קוו - או שהטיפול שלו לא יעיל.

אני לא מכירה אותך, לא מכירה אותו, לא מכירה את כל מערך השיקולים שבגללם את נשארת וסובלת ככה.

אני כן יכולה להגיד לך כמה אמיתות קשות מאוד:
  • את סובלת מהערכה עצמית נמוכה וחוסר אהבה, אחרת לא היית נשארת שם אפילו דקה אחת.
  • היחסים שלכם לא "טובים בבסיסם". את פשוט כל כך עמוק בערפל, שאת בכלל לא רואה כמה רע.
  • אני מתערבת איתך, שכל רגע שלא מכאיבים לך נחשב בעינייך "טוב בבסיסו". אם יש רגע אחד של חצי דיבור שלא נשמע לך תוקפני, כבר נדמה לך שטוב. ופה ושם יש בוודאי רגעי מתיקות ואהבה, אז את ממשיכה לחכות שהמתיקות תישאר שם כל הזמן.
  • אילו היית מעריכה ואוהבת את עצמך באופן הבסיסי ביותר, היית אומרת לו, תקשיב, צא מהבית ולך לגור ב בית נועם חצי שנה. הילדה ואני נחכה לך. ככה אני לא מוכנה להמשיך.
עכשיו כמה הסתייגויות:
א. את עדיין לא רואה את האלימות בצורה ברורה. את צריכה ללמוד לראות מה שקורה.
ב. את עדיין לא מעריכה את עצמך. את צריכה ללמוד להעריך את עצמך.
ג. את עדיין לא אוהבת את עצמך. את צריכה ללמוד לאהוב את עצמך.

אשה שאיננה קורבנית? לא באה ומתלוננת כאן "ראיתם מה הוא עשה לי?"
היא פונה מייד למשטרה ומגישה תלונה.
האם את יודעת, שעל הבעיטה שקיבלת הבוקר יכולת להתקשר על המקום למשטרה?
"בעלי בעט בי עכשיו ואני מרגישה מאויימת ממנו".
יבוא שוטר מייד. היא אומרת לו: "יש לי פה ילדה קטנה, אני מפחדת ממנו. הוא מגיב באלימות על כל דבר קטן, עכשיו צעק עלי ובעט בי!"
השוטר שואל (זה הנוהל בקרב שוטרים שעברו הכשרה בטיפול באלימות במשפחה): "האם את מרגישה מאויימת? האם את מרגישה לא בטוחה בבית בנוכחותו?"
היא אומרת לו: "כן, אני מרגישה מאויימת. הוא מפעיל טרור נגדי בבית שלי, ויש לי פה ילדה קטנה וזה מפחיד אותי".

לבעל נותנים צו הרחקה. אולי הם ישכנעו אותו ללכת לבית נועם.

אני נותנת לך תסריט מציאותי ליציאה מתפקיד 'האשה המוכה' שאת עדיין שרויה בו.
מה הסיכוי שתעשי את זה?
לדעתי לא גבוה.
אבל שיהיה התסריט בראש. יום אחד תיזכרי בו.

מציעה לך לקנות את הספר 'מילים הורגות', ולקרוא אותו כל יום. מההתחלה עד הסוף, מהסוף להתחלה, וחוזר חלילה. שם יש הסברים מאוד ברורים של האלימות וגילוייה. פתאום תגלי שדברים שהרגשת שהם אלימים אבל לא ידעת למה - הם באמת אלימים ועכשיו גם תדעי למה.

שני הצעדים הכי חשובים לדעתי בשבילך הם:
  1. לצאת מהקורבנות ולשפר את הערך העצמי שלך. עירית לוי הצדיקה עוזרת בזה, מציעה לך לקרוא עצות שלה גם בדפים אחרים. דברים כל כך חכמים שיכולים לעזור לך המון.
  2. לראות לראות לראות. לקרוא את סימני התעללות בזוגיות. לסמן מה רלבנטי אצלך. לכתוב יומן יומי ולתעד את מה שהוא עושה כשאת מקשרת את זה לכותרות של הסימנים, ולפרקים ב"מילים הורגות". לקרוא באתר של בית נועם, לחפש מידע על אלימות בכלל ועל אלימות בזוגיות בפרט. ככל שתצליחי יותר לראות בצורה ברורה וחריפה מה הוא עושה - פחות תפלי לבור הקורבנות ופחות תוכלי להסתיר מעצמך עם מה את חיה.
בהצלחה.

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 17 יולי 2012, 11:06

יושבת פה ומנסה לחשוב מה לעשות. איך להגיב.
בבוקר דיברנו קצרות אבל לא רציתי להיכנס לויכוח ליד הילדה.
אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו.
לגרום לו ממש להבין ולהפנים שלא חשוב כמה אני הייתי לא בסדר- התגובות האלה הן לא בסדר.
לעזוב את הבית לכמה ימים וללכת לישון אצל אמא?
זה עונש בשבילי.
לגרש אותו? הוא לא יילך.
שוב להיות זו שפותחת שיחה?
שוב לחכות שהוא יבוא לדבר איתי מיוזמתו? הוא בא לדבר איתי על הא ועל דא. לא מבין שאני לא ממש שם.

כתוב לי:
ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה, ובעתיד.
הוא קורא מחשבות המרגיעון הזה?
אני חושבת שאם לא אעשה משהו אמיתי- משמעותי וקונקרטי- לא אוכל להרגיש חירות אמיתית.

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 17 יולי 2012, 09:26

אתמול בלילה קרה משהו שאף פעם לא קרה קודם.
כשהקטנה התעוררה מצאתי אותו ישן על כל הצד שלי של המיטה. זה קורה המון. הוא נורא כבד ובדרך כלל לא מתעורר כשמבקשים ממנו לזוז והדרך היחידה שלי להזיז אותו היא פשוט לדחוף אותו הצידה.
הרגל שלו היתה ממש שרועה לכל אורך המיטה, אז דחפתי את הרגל שלו עם הרגל שלי. לא כדי להעיר, כדי להזיז.
הוא התעורר בעצבים, נתן צעקה של "די כבר" ובעט בי.
אח"כ אמר שזה לא היה בכוונה.
קמתי והלכתי לישון בסלון.
בבוקר הוא התעורר ושאל אם גמרתי להגזים בתגובה שלי.
היום אני שואלת את עצמי- מה עכשיו?

המרגיעון: "הדבר היחידי שבאמת בשליטתך- זה מצב רוחך"
לפני חמש דקות אמרתי לעצמי שהיום אסור לי להתפרק. הולכת לנסות לא להתפרק.

אלימות מילולית

על ידי עירית_לוי » 13 יולי 2012, 23:53

אני חושבת שהקושי העיקרי שלי הוא ה״מה לעשות״ ״איך להגיב נכון״

ה"מה לעשות" הוא חשוב אבל הוא לא יספיק אם לא תגַבִּי אותו ב"מי להיות". בן הזוג שלך, כמו כל אדם, מגיב יותר ל"מנגינה" שמלווה את המילים שלך מאשר למילים עצמן.
גם אם המילים יהיו מילים שמנוסחות באסרטיביות (למשל: "אני לא מוכנה שתדבר אלי כך, בטח שלא ליד הילדה") - אבל את תדברי מתוך בור הקורבנוּת ובנימה של "למה זה מגיע לי?" - אז ה"מנגינה" שלך תשדר חולשה ואיפשוּר - וזה לא יהיה אפקטיבי. רוב הסיכויים שהוא ימשיך במנהגיו.

את ה"מי להיות" נדרש לבנות, נדרש לעזור לו להבשיל. וזה הדבר שהייתי משקיעה בו כרגע הכי הרבה אנרגיה.

בהודעה הקודמת שלי מלפני כמה ימים הצעתי שלב ראשון ויעיל בבניה הזאת.

מציעה לחזור ולקרוא אותה: אלימות מילולית (2012-07-09T12:52:50)
ובפרט את הפיסקה האחרונה בה:
איפה מתחילים? אני רוצה להציע לך להתחיל ולזהות בזמן אמת, כאשר את נמצאת עימו בדיאלוג – היכן אני ממוקמת כעת? בתוך בור הקורבנות או מחוצה לו? האם אני מדברת מתוך חולשה או מתוך עוצמה? איך זה משפיע עלי? איך זה משפיע עליו? את לא אמורה לשלוף את עצמך בכוח מתוך הבור. את רק אמורה להביט על עצמך (בנועם ובחמלה בבקשה) ולזהות את המנגנון שתיארתי קורה בזמן אמת.

זה יכול להראות לך כמשהו לא פרקטי, אבל מנסיוני זה כן. לזיהוי בזמן אמת יש ערך רב מאוד בשינוי ההוויה.
ההיכרות עם פעולת המנגנון שלך בזמן אמת יוצרת גישה לשנות אותו בשלב הבא של הבניה.
תבדקי אם זה מתאים לך.
אם נדרשות הבהרות ביחס לרעיון הזה תגידי ואשמח להוסיף.

גם ההצעה של בשמת מתחילת הדיון של ללמוד להתחבר לרגשות שלך יכולה להיות אפקטיבית בעיני.

{@

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 13 יולי 2012, 23:32

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

עירית, אני מאד מתחברת לדברים.
אני חושבת שהקושי העיקרי שלי הוא ה״מה לעשות״ ״איך להגיב נכון״
אני טיפוס מאד תכלסי. כשיש בעיה אני פותרת אותה כמה שיותר מהר.
יש לך הצעה קונקרטית אולי? אני מאד אשמח.

אלימות מילולית

על ידי עירית_לוי » 13 יולי 2012, 22:54

פלונית יקרה,

ההתנהגות שלו היא ממש לא לעניין. היא מניפולטיבית והיא פוגענית. וחשוב מאוד שאת תכתבי פה את הדברים, וחשוב שאנחנו נגיד לך שזו לא התייחסות ראויה.
חשוב שאת תקבלי את ההכרה הזאת מבחוץ ותבססי את הידיעה הזאת בתוכך.

אבל - אני מציעה לך לא להתעכב ולא לשהות יותר מדי זמן במקום הזה של "כמה הוא לא בסדר" מעבר למה שדרוש לך באמת על מנת להכיר בזה.
ודי מהר אחרי זה לעבור לעסוק במי את צריכה להיות על מנת שהוא לא יוכל להרשות לעצמו להמשיך את ההתנהגות הזאת כלפייך.

הסיבה לכך היא ששהות ממושכת מדי במקום הזה רק תעמיק ותבסס את העמדה שלך כקורבן חלש וחסר אונים. ככל שאת מתעסקת יותר ויותר בכמה הוא לא בסדר מבלי להתחיל לעסוק במקביל במי את יכולה להיות ומה את יכולה לשדר על מנת לעצור את הפגיעה - את הולכת ומחלישה את עצמך, ומשום כך את גם הולכת ומנציחה את המצב.

אז זה חשוב שתכתבי ואני מציעה לך להמשיך לכתוב את כל מה שאת חווה מולו.
אבל אני מציעה לך מכל הלב - לא להסתפק בזה.

וכמובן - תבדקי אם את מתחברת להצעה :-).

אלימות מילולית

על ידי אני* » 13 יולי 2012, 19:41

פלונית מאד יקרה. את לא אנוכית. זה הוא שאומר שאת אנוכית!! ויש הבדל גדול.
יש לנו נטיה לקחת על עצמנו דברים שנאמרים אלינו - עלינו ובסוף אנחנו יוצאות עם שק ענקי וכבד מאד על הכתפיים ומרגישות קורסות. מחר הוא יגיד לך שאת עצלנית או טיפשה או משהו אחר ואת שוב תעמסי על הגב עוד ועוד ומתוך העומס הכבד תחלשי יותר בכל פעם.
אני נמצאת במצב דומה אבל אולי שלב או שניים אחרי.
בסיטואציה הכי קשה - בה נאמרו מילים קשות ביותר מצידו, ללא כל שליטה, מילים שאפילו אי אפשר לשמוע, בטח שלא לזכור, פתאום הרגשתי קלילה ומרחפת - ראיתי את הכאב שלו ואת הסבל שלו והבנתי שזה רק שלו, לא שלי. בבת אחת ירדו לי מהגב טונות של האשמות ומילים קשות של שנים ופתאום חשתי רק חמלה ודאגה אמיתית אליו - הרי אם הוא מסתובב בתחושות כל כך קשות כלפי (ובעצם - כלפי עצמו), כל כך הרבה שנים, הרי שהוא חי בסבל שלו ולכן אין מצב שהוא לא יתפרץ בכל רגע. כי בתוך הבטן יש לו סיר רותח ומבעבע שמת להתפרץ. והוא אכן מתפרץ. ומשטויות. והרבה פעמים בלי קשר למציאות. כי כל אמירה שלי מיד מרימה קצת את מכסה הסיר וישר יוצא משם עשן.
ברגע שהבנתי שהדברים האלה שלו ולא שלי - מיד השתחררתי ובמשך תקופה די ארוכה הרגשתי כל כך טוב קלילה ומשוחררת.
כמובן שזה דורש עוד המון עבודה ותחזוקה מתמדת. ועדיין הוא אומר ועדיין לפעמים אני חוקחת את התיקים שלו עלי. אבל.....
מאותו יום משהו השתחרר בגדול. אולי זו באמת התשדורת הלא מילולית שלי ששמה לו גבול. אולי זה פשוט אני. אבל המילים שלו פחות פוגעות בי עכשיו ולא בגלל ששמתי חומה בינינו אלא בגלל שאני פחות לוקחת אותן עלי. אלו הבעיות שלו. לא שלי. שיטפל בהן הוא. אלי הוא לא ידבר כך ואני לא אתהלך עם רגשות אשמה/כעס/חוסר אונים כמו פעם בגלל ההאשמות שלו.
כשאני כותבת לך זה משקף לי מאד את עצמי ועוזר לי בצורה מדהימה. כי כמובן שום דבר לא נגמר ולא עבר והדרך עוד ארוכה. רק ההתייחסות שלי לעצמי ולדברים שהוא אומר לי. אבל יש שיפור - אצלי. במקביל אני עובדת על עצמי. מחזקת את עצמי . יש לי רגעים קשים והם לא מעטים. אבל אני כבר רואה התקדמות קטנה.
עם אופק לתקווה
אני

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 13 יולי 2012, 15:27

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

היה שבוע טוב בסך הכל. שנינו קצת יותר שמנו לב לעצמנו ודאגנו לבלות גם זמן איכות.
אתמול הוא היה בחתונה, הבוקר דאגתי לצאת מהבית מוקדם עם הילדה כדי לתת לו לישון. חזרנו והתיישבנו לאכול. הקטנה פתאום סימנה קקי. ביקשתי ממנו לקחת אותה. הוא התעצבן. סתם ככה. אמר שהוא לא אכל כבר יומיים ואני אנוכית. אני.
אני פגועה ועצובה.
אני גם כועסת.
אני חושבת שזה הדבר הכי פוגע שהוא אמר לי אי פעם. יותר ממילות גנאי. מאז שהכרתי אותו אני מוותרת על דברים. בעיקר דברים שקשורים בכסף כי קשה לו להתפרנס. על טיפול שלי כדי שהוא יהיה בטיפול. נסיעות לחו״ל כי אין כסף.
ובסוף הוא קורא לי אנוכית. ועוד ליד הילדה.
אז מה אם הוא לא מתכוון? אז מה אם הוא יתנצל עוד מעט.
אה, וחמש דקות אחר כך מנסה לנהל איתי שיחת חולין, כאילו כלום לא נאמר.

ברשותכן הופכת את זה ל דף מוצנע

אלימות מילולית

על ידי עירית_לוי » 09 יולי 2012, 12:52

אני רוצה להבין איך אני יכולה להגיב לכעס שלו באופן שיעזור לו להשתלט על עצמו- כי אני רואה שהוא משתדל ומנסה ואני רוצה ומוכנה לעזור לו מבלי לאפשר לו לדרוך עלי מצד אחד, אבל גם מבלי לדרוך עליו מצד שני.

זה תיאור מאוד מדוייק בעיני של הדבר שאת יכולה לשאוף אליו.
מה שאת בעצם רוצה - זה להגיב אל בן זוגך מתוך העוצמה שלך, מתוך מקום חזק ולא מתוך מקום חלש.
כאשר תגיבי מתוך מקום פנימי חזק שלך - יש סיכוי שהקול שלך יישמע באופן ברור וישיג את מטרתו. וכאשר את תגיבי מהמקום הפנימי החזק הזה את לא תזדקקי לכוחנות שלך. וכך, הוא לא יוכל לדרוך עלייך, וגם - את לא תצטרכי לדרוך עליו על מנת לעצור אותו ולהגן על עצמך. את לא תצטרכי להפעיל כוחנות על מנת לבטא את רצונותייך ועל מנת להציב את הגבולות שלך. את תשתמשי בעוצמה שלך ולא בכוח שלך. עוצמה אינה כרוכה בכוחנות, ב"רעש" וב"הפעלת שרירים". נדמה לי שזה מה שאת אומרת כאן שאת רוצה.

רבים מאיתנו התרגלנו - מול כל מיני סיטואציות - לשלוף את "קלף הכוחנות" במקום את "קלף העוצמה". אנחנו שולפים את "קלף הכוחנות" כי אנחנו בעצם מרגישים חלשים ולא מחוברים לעוצמה שלנו, וזו כביכול הברירה היחידה שעומדת לרשותנו.

ולכן, האתגר מול מצב שכזה הוא להתחבר מחדש לתחושת העוצמה שלך, ל"קלף העוצמה" על מנת שלאט לאט תוכלי לשמוט את הטקטיקות האחרות.
אפשר לעבוד על זה במקביל: גם לחזק את החיבור לעוגן הפנימי, לעוצמה, וגם להיגמל ולהיפרד מהעוגנים החיצוניים, מהטקטיקות הישנות.

על מנת לחזור ולבסס את העוצמה שלך בתוכך - אפשר לעבוד על זה מכל מיני היבטים.
היבט אחד חשוב הוא ההיבט שבשמת תיארה והוא החיבור לרגשות שלך. השאיפה כאן היא להיות במצב בו את לוקחת בחשבון את כל ההיבטים והחלקים שמרכיבים אותך. אם את מדכאת, מבטלת או כלל לא קשובה למכלול הרגשות שלך את לא בקשר עם עצמך, עם כל כולך – מה שמן הסתם פוגע ביכולת שלך לבטא את מלוא העוצמה שלך.

היבט נוסף חשוב אני אנסה להמחיש באמצעות הסיטואציה שתיארת:

אני מתעצבנת מהעצבים שלו ומבקשת שיפסיק, שיירגע, שזה לא הוגן שהוא אומר ככה, ניקיתי את כל הבית אחרי שיצא מכאן ביום חמישי, כמובן אחרי יום עבודה, ילדה חולה כל הסופשבוע, הוא לא יכול לצפות שאעשה הכל, ועוד כאלה וכאלה פנינים.

מה שקורה לך כאן זה שאת מגיבה אליו מתוך עמדה של קורבן. וזה לא יעיל. את כמובן לא עושה את זה בכוונה :-), זה אוטומטי לגמרי, אבל זה לא יעיל.
בואי תראי מדוע:

את מבקשת מבן זוגך משהו אבל בעצם בין השורות של הבקשה את משדרת לו שני דברים:
  1. אני חלשה, מסכנה, קטנה וחסרת אונים.
  2. אתה אשם, ואתה לא-בסדר.
ובכך את למעשה גם מחלישה את עצמך ואת קולך וגם מחלישה אותו. את גם דורכת עליו וגם פותחת פתח לדרוך עלייך.
האם את יכולה לראות כיצד זה קרה בסיטואציה שתיארת?

עכשיו תראי איך ההחלשה של שניכם משפיעה על מה שקורה בהמשך:

כאשר את מדברת עימו מתוך בור הקורבנות שלך – את לא באמת יכולה להניע אותו לפעולה. את לא משדרת שלבקשה שלך יש תוקף.
בנוסף, בקשה שמושמעת מתוך בור הקורבנות היא לא משהו שאפשר להיענות לו בחיוב. זה משהו שבאופן אוטומטי למדי סוגר את מי שעומד מולך, גורם לו להתבצר ולהתגונן, ובמקום להפנות את המשאבים שלו למתן מענה לבקשה שלך – הוא מוצא את עצמו מפנה את המשאבים שלו ל-להוכיח שהוא לא אשם, ושהוא כן-בסדר, וכן בעל-ערך.

כאשר ערך-עצמי נמוך פוגש ערך-עצמי נמוך אחר שעומד מולו – שניהם עסוקים בלהוכיח מי יותר שווה ומי יותר "בסדר". זו מלחמת אגו באגו. מלחמת ערך בערך.
השאיפה היא לחזק את העוגן, את הערך העצמי והתפיסה העצמית של שני הצדדים (ובמקרה זה קודם כל את שלך) על מנת לא להידרש למאבק הזה, על מנת להיות חופשיים ממלחמת ההישרדות הערכית הזאת ולהתפנות לחיות את החיים עצמם.

כאשר תמצאי את עצמך לרגעים ממוקמת מחוץ לבור הקורבנות – ותדברי עימו מתוך עמדה של עוצמה וחוסן – את תגלי שלבקשות הללו שלך יש נוכחות ויש תוקף. זה לא קורה ברגע. צריך עבודה סבלנית על הערך העצמי, אבל זה בהחלט משהו יפה ומציאותי לשאוף אליו.

איפה מתחילים? אני רוצה להציע לך להתחיל ולזהות בזמן אמת, כאשר את נמצאת עימו בדיאלוג – היכן אני ממוקמת כעת? בתוך בור הקורבנות או מחוצה לו? האם אני מדברת מתוך חולשה או מתוך עוצמה? איך זה משפיע עלי? איך זה משפיע עליו? את לא אמורה לשלוף את עצמך בכוח מתוך הבור. את רק אמורה להביט על עצמך (בנועם ובחמלה בבקשה :-)) ולזהות את המנגנון שתיארתי קורה בזמן אמת.

מה דעתך? אפשרי כשלב ראשון?

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 09 יולי 2012, 10:45

תודה לכולכם.
בשמת, אני חושבת שהעלית נקודות מעניינות מאד.
בטח עוד אשוב עם תובנות חדשות או חוויות ישנות...

אלימות מילולית

על ידי חני_בונה* » 09 יולי 2012, 08:55

_היום, אחר הצהריים. הוא חזר אתמול מסוף שבוע עם חברים, משהו שהחליט לעשות בספונטניות.
אני: זוכר שצריך לצלם את הדירה?
הוא: אני יודע, אבל הבית הפוך ואני גמור, אני חייב לישון. אני אעשה את זה בערב._

מציעה שיבדוק עם עצמו: האם החלטות ספונטניות שהוא עושה למשל כמו בדוגמה שהבאת טובות לו?
ז"א ברמה הרגעית ברור שזה משהו שבא לו וכיף לו לעשות. אבל בראייה רחבה יותר האם הוא לא משלם עליה מחיר יקר?

מבחינת העומס שמוטל עליו נראה שסוף השבוע אצל החברים שלא היה מתוכנן מראש בלבל לו את הסדר הפנימי שהיה לו.

ועוד: שכשאת מתוסכלת ומדברת אליו מתוך התיסכול הזה זה עובר אליו אנרגטית. הוא מגיב לאנרגיה הזו.
אם יש משהו שאת רוצה לומר לו עשי זאת עד כמה שניתן בנחת ולא בזמן אמת. הרי אם הוא עייף מימלא הוא לא יעמוד במה שהבטיח. גם הוא לא מרגיש טוב עם זה. כדאי לדבר על זה כששניכם בטוב.

{@

אלימות מילולית

על ידי בשמת_א* » 08 יולי 2012, 23:20

מובטל חודשיים, מתוסכל מזה = טפיל??
אה צוויליך, שכחתי להגיב על זה:
כשכתבתי "טפיל" ממש לא התכוונתי לזה שהוא מובטל ולא התכוונתי מבחינה כספית. התכוונתי לחלוטין מבחינה נפשית, מבחינת "מי לוקח את תפקיד המבוגר האחראי".

פלונית מאד, לגבי שאלת השליטה: זו שאלה מעניינת.

_אני לא חושבת שהוא עושה משהו כדי לשלוט בי.
אם כבר, אני חושבת שחלק מההתנהגויות שלי הן התנהגויות שמטרתן לשלוט בו. לגרום לו לעשות דברים כמו שאני רוצה שהוא יעשה אותם_

השליטה שלו מוסווית.
לעומת זאת, התנהגויות השליטה שלך גלויות.
לכן, השליטה שלו בך חזקה יותר. הוא שולט מאחורי הקלעים. הוא שולט יותר דרך מה שהוא לא עושה. ומה שרואים כלפי חוץ זה את התגובות שלך.
כיוון שמה שגלוי לעין ובולט לך ולאחרים הוא התגובות שלך - את נראית חופרת, מנסה לשלוט וכו' וכו'.
אבל בדפוס שביניכם, זו רק התגובתיות שלך, למה שהוא עשה צעד אחד קודם.

הוא עושה X, שאותו אף אחד לא רואה ולא מזהה, ואז את מגיבה Y, בצורה שכל אחד רואה. את יוצאת ה"לא בסדר" והנודניקית.
את מרגישה שמשהו פה לא בסדר בתמונה הזאת, אבל את לא מבינה מה.
וזה מפני שאת לא מצליחה לעלות על מה שהוא עשה, בשכל.

לעומת זאת, הגוף שלך מרגיש טוב מאוד מה הוא עשה. ומגיב.
הבעיה:
השכל שלך לא מחובר לגוף שלך. הגוף יודע. הגוף מרגיש. הגוף מגיב. אבל זה לא מחובר לחלק המודע שלך, ולכן התגובות יוצאות ממך, אוטומטית.
לכן שיעורי הבית הראשונים שהמלצתי לך עליהם, הם לחבר בין השכל לגוף. להרגיש את הרגשות. ככל שתתאמני בזה יותר, אז תהיי יותר בשליטה - על עצמך.
נגיד, במקום לפתוח בריב את פשוט תרגישי שאת כועסת. תרגישי בכל הגוף. ואז תוכלי לבחור: מה הדבר החכם לעשות עכשיו? מה הדבר החכם להגיד עכשיו?
למען האמת, הדבר הראשון שקורה כשמגיעים באמת למקום הזה שבו את מחוברת לחלוטין לרגשות ורוצה לבחור במקום להגיב מהטייס האוטומטי שמגיב במקומך - זה שלא יודעים מה לעשות!
מקום מצויין.
אם לא יודעים, אז שותקים.
לא עושים כלום.
מרגישים את הרגשות ופשוט לא עושים כלום.
ברגע זה לא נתנו לטייס האוטומטי לפעול, וכבר זה שמר על הכבוד שלנו ועל העוצמה שלנו.

זה שובר את הדפוס.
יש כל מיני דרכים להפסיק את ה"תגובתיות". זו רק אחת. דרך אחרת היא לזהות כשאת מתחילה עם ההתנהגויות האלה, ולהגיד לעצמך: "שוב אני מנדנדת לו על משהו שהוא צריך לעשות. הממממ. אני כבר יודעת שזו התנהגות תגובתית אצלי. אז רגע. פוס. אני לא אעשה את זה. אני הולכת לעשות סיבוב בחוץ. אני הולכת לטאטא בחדר אחר. אני הולכת לשים מוסיקה עכשיו ולרקוד בפול ווליום את הריקוד הכי סקסי שלי. משהו! רק לא לעשות את מה שאני עושה תמיד כי זה בטוח מוביל לדפוס לא מוצלח".

אלימות מילולית

על ידי יעלי_לה » 08 יולי 2012, 23:00

איזה דברים יפים נכתבו כאן.

משהו שגיליתי ממש לאחרונה ונראה לי שיכול לעזור: NVC תקשורת מקרבת.

@}

אלימות מילולית

על ידי בשמת_א* » 08 יולי 2012, 22:47

אה, לא הסברתי איך קשור

_האם חוץ מהמצב הרגשי הבעייתי שלו, את באמת מעריכה אותו כבנאדם, את החשיבה שלו, את היכולות שלו? את באמת חושבת שהוא ענק ויכול להוריד את הירח?
אם כן, זה מה שיעזור לו - ולך.

איך?_
כשאת תלמדי להרגיש רגשות כואבים, אחד הדברים שתלמדי בתהליך הזה יהיה - להיות חלשה. להיות לא בשליטה.
כדי שהוא יוכל להיות גבר,
את צריכה ללמוד להישען.
כשאת תלמדי להישען, הוא ילמד להיות משענת.
זה ריקוד חדש.
אגב, יש לכם חוג לריקודים סלוניים ליד הבית? אם כן אז אני ממליצה בחום. הוא יוכל ללמוד להוביל אותך תוך כדי שהוא שומר עלייך, ואת תוכלי ללמוד לתת לו להוביל אותך, כי גם אם את יודעת את הצעדים, את צריכה קודם כל לרקוד לפי ההובלה שלו. ואם הוא טועה בהובלה, מתישהו הוא יקלוט שהוא טועה כי זה לא ייצא טוב.
ללמוד לתת לגבר ללמוד להוביל - או-אה. זו לא תורה פשוטה.
בהצלחה!

אלימות מילולית

על ידי בשמת_א* » 08 יולי 2012, 22:42

צוויליך אתה חמוד (-:
ממש לא כתבתי בכעס. אם כבר, כתבתי בדאגה.
אבל פלונית מאד ענתה יפה. ממש לעניין.
ואם כבר מדברים על פירוק: אני לא בעד פירוק. אם אפשר להציל, תמיד עדיף להציל. ובכל מקרה, לא לפרק לפני שמתקנים את החלק של פלונית בריקוד.
כמו שכתבתי:

_פלונית מאד? לא יכולה לשנות אותו.
אבל העובדה שהיא בחרה בו וגם חיה איתו אומרת שיש לה בהחלט עבודה לעשות, על עצמה. איך להפוך להיות אדם שאוהב את עצמו, מעריך את עצמו, מכבד את עצמו, ולא מוכן (מבחינה פנימית) לקבל התעמרות מאף אדם.
זה ממש לא כמו להגיד לו במלים "לא מגיע לי שתדבר אלי ככה". אי אפשר להגיד את המלים האלה אם התשתית הרגשית והנפשית שמתחתיהן, אצלה, לא תומכת בהן. זה פשוט לא יעבוד.
קודם כל עליה לעשות שינוי בתוך עצמה פנימה.

אחרי שהיא תעשה את השינוי הזה, יקרה אחת מהשתיים_

ברור שעדיפה אופציה 1.

אז פלונית מאד, את נשמעת סופר אינטליגנטית, חכמה ואמיצה. אם את רוצה להפסיק את הריקוד הזה ולעזור לו, אז אחד הדברים הראשונים שאת צריכה לעשות זה לנשום עמוק ולהתחבר לרגשות שלך.
כן כן, נשמע זוועה, נכון? אז אני אנסה שזה יישמע פחות ניו אייג'י ויותר קונקרטי.

למשל כאן:
_היום, אחר הצהריים. הוא חזר אתמול מסוף שבוע עם חברים, משהו שהחליט לעשות בספונטניות.

אני: זוכר שצריך לצלם את הדירה?
הוא: אני יודע, אבל הבית הפוך ואני גמור, אני חייב לישון. אני אעשה את זה בערב.
אני: אבל צריך לעשות את זה כשעוד אור בחוץ. ביום שלישי הבטחת שעד יום חמישי תטפל בזה.
הוא: רוטן.

אני מזהה שהולך להיות פה עימות מיותר ובכל זאת ממשיכה לחפור על זה._

בואי נפרק את זה לגורמים.
המשפט הראשון "... משהו שהחליט לעשות בספונטניות".
אחר כך מתברר שאת נשארת לבד, עם ילדה חולה, ניקית את הבית, בקיצור - הוא יצא לבלות לו, ואת נשארת עם כל העבודה השחורה, לבד.
האם יהיה נכון לומר שהיית לא מרוצה?
אולי אפילו כועסת?
אולי אפילו מאוד נפגעת וכועסת?
עכשיו אני תוהה: האם ביטאת את הרגשות שלך? או שאת "מאפשרת" לו להסתלק ככה, כי את חושבת שאת צריכה לאפשר, שזכותו - אבל את מאוד נפגעת וכועסת?
התחושה שלי היא, שאת לא מרגישה את הרגשות האלה. את לא לגמרי מודעת להם.
אם את נושמת נשימה עמוקה, ומנסה להרגיש איך זה מרגיש בגוף שלך (איפה בגוף שלך את מרגישה את זה? תנסי למקד: בבטן? בסרעפת? במצח? בגרון?) זה שהוא יצא לסופשבוע עם חברים, וכשהוא חוזר, במקום להסתער על כל הדברים שצריך לעשות, שמנקרים לך בראש - את כבר קולטת שהוא לא מתכוון לעשות שום דבר מה"צריך-ים"?
הניחוש שלי הוא, שאילו היית בקשר עם הרגשות שהיו לך, היית מגיבה אחרת.
למשל, אם הרגשות היו תיסכול, עצב, פגיעה, תחושת נטישה, אולי הרגשות הכואבים האלה היו מציפים אותך והיית בוכה כשהוא חזר?

אולי אילו היית בוכה, הוא היה מגיב אחרת?
אולי אם את היית מחוברת לרגשות שלך, לכאב שלך בסיטואציה הזאת, אז לא היית מכניסה את עצמך לריב על משהו שהוא צריך לעשות ולא רוצה. כי ככה את מלהקת את עצמך לתפקיד האמא שלו והוא מלהק את עצמו לתפקיד הילד המרדן, ושניכם נתקעים שם.

אם את רוצה אותו גבר, אז הדפוס שצריך לשבור הוא הדפוס שבו את הילדה ההורית. שאת החזקה, האחראית, הדואגת לכל, המטפלת בכל, והוא הילד הרע והילדותי.
בין השורות של מה שכתבת אני קוראת שאת מעריכה אותו. האם זה נכון?
האם חוץ מהמצב הרגשי הבעייתי שלו, את באמת מעריכה אותו כבנאדם, את החשיבה שלו, את היכולות שלו? את באמת חושבת שהוא ענק ויכול להוריד את הירח?
אם כן, זה מה שיעזור לו - ולך.

איך?
  1. תתאמני בלהרגיש את הרגשות שלך בזמן שהם קורים. כשזה לא הולך בזמן אמת, פשוט תתאמני בדיעבד. תגידי לעצמך, פוס! לא הייתי מחוברת. כשכואב מדי המוח שלי מתנתק מהגוף ואני לא מודעת למה שאני מרגישה בפנים, ברגע הזה. אז תנשמי עמוק, תנסי להרגיש את עמוד השידרה שלך, תזדקפי, תנשמי שוב, ותנסי להרגיש מה היתה התחושה הפיזית בגוף כשקרה X או Y, ואיפה היא היתה.
תתחילי מהפיזי כי זה יותר ברור, יותר קונקרטי, יותר מעשי ופחות מבלבל מלנסות "להרגיש את הרגשות שלי" (בעעע זה נשמע ישר מקרקר נגד קרקר... טוב, לא חשוב, למרות הכל זה לצערי נכון אז נמשיך...).
  1. כל פעם שאת מרגישה את הרגשות, תישארי שם. את לא צריכה לעשות כלום! גם לא להגיד לו כלום. תקשיבי לגוף ותקשיבי למה שאת מרגישה בפנים. פשוט תישארי עם הרגשות שעולים ותקשיבי להם, תתבונני בהם, דמייני את הצבעים שלהם.
  1. תני לכאב להיות שם. אם תבטאי כאב, תשחררי גם אותך וגם אותו. במקום להזכיר לו, להגיד לו, לקרוא אותו לסדר, לנדנד לו, לבקר אותו, להעיר לו, אפילו במרומז, בקיצור במקום כל הדברים ששופכים אור על זה שהוא לא היה בסדר - תתמקדי בעצמך. ברגשות שלך.
איך זה מרגיש כשהוא הולך לו ואת נשארת עם כל העבודה?
איך זה מרגיש כשאת מודאגת מעבודה שהוא חייב לעשות והוא לא עושה אותה ומה יהיה?
איך זה מרגיש כשהוא מגיב בטון מכוער? איך את מרגישה בפנים?
את עוצרת המון רגשות שקשה לך לחוות.
אלה שיעורי בית קשים קשים להתחיל לחוות אותם.
אבל זה פתח לתקווה.
יש לך המון אומץ והמון יכולת. אז תתחילי בקטן. גם חצי שניה של ניסיון זה צעד ראשון יפה מאוד.
את יודעת, גם רומא לא נבנתה ביום אחד.

אלימות מילולית

על ידי צוויליך* » 08 יולי 2012, 21:49

(נכתב בלי שראיתי את ההוספה של פלונית)

צוויל

אלימות מילולית

על ידי צוויליך* » 08 יולי 2012, 21:48

סליחה, בשמת,

אני חושב שההחלטיות הזאת בתגובה האחרונה שלך באה מ,אעפעס, מקום נטול נשימה עמוקה. אולי כתבת בפרץ כעס..?
אני לא כותב בזלזול חו"ח.
פלונית הביאה (לבקשת עירית) סיטואציה ספציפית. בכנות מרשימה היא מראה שהיא מבחינה בתבנית של "הריקוד" הזוגי הלא-בריא שלהם ובחלק שלה בריקוד הזה.
צרם לי הבסיס למריבות הוא אדם ילדותי, גחמני וחסר אחריות שחי כטפיל על חשבונך, ועוד במקום להעריך אותך ולאהוב אותך - מעיק עלייך ופוגע בך .
למה לירות בו? תני לפלונית לירות בו וזהו אם היא בוחרת P-: . מובטל חודשיים, מתוסכל מזה = טפיל?? האללו, הי...
זה בנאדם, זה בנזוגה, אב לילדתה, היא לא הגיעה עדיין לפרידה - כי יש ילדה משותפת, הזכירה - למה לעשות עריכת חדשות CNN ולהדגיש את כל השלילי שבמילא נמצא בקדמת הבמה?

גם אני מכיר אחד מהראי מעל הכיור שירד לבירא עמיקתא ורקד ריקוד זוגי מכוער. עם הקושי הכלכלי. והכיור עם הכלים. והיא תמיד לא מספיק לה. ומנסרת בראש. ומה היא כל כך צודקת?! וכו'.
וכעס על הילדים. ועל עצמו. ועל העולם. וראה עצמו כמו במופע אימים של ד"ר PHIL טועה וטועה.
והבת-זוג, הנה, לא הרבה יותר חכמה (כי שתיקה יכולה לרעום יותר מטריקת דלת), לא ממש יותר צודקת (כי נזקקה למריבות כבר מרוב הרגל, מכורה כמותו), רקדה איתו לבירא עמיקתא מסיבותיה שלה. אבל לא הצטרפו לסטיסטיקה של הפרידות.
וזה העיקר, כי כשמגיע הרגע לפרק אז היא או הוא מפרקים, וכאן אין - לדעתי - מקום חכם לכזאת מין הכוונה מתוך מודאגות, הפלונית לא תרוויח מזה דבר.
ושוב (בהמשך לדיונים בדפים אחרים) כי ה"גבר מתעלל קלאסי" נשמע לי פה יותר כמו "גבר קלאסי - מתעלל".

צוויל

אלימות מילולית

על ידי פלונית_מאד* » 08 יולי 2012, 21:26

אולי הוא היה מתפרץ אבל בלי קשר - היה עושה את הדבר הנכון.

הוא באמת עושה בסוף את הדבר הנכון.

אבל בלי קשר, את צודקת, ויש לי הרבה על מה לחשוב.
אני מרשה לעצמי להשתמש בזה כנייר שלי ולענות לך חלקית.
אני נשארת כי יש לנו ילדה ביחד.
אני נשארת כי אני לא רוצה לגדל אותה לבד.
אני נשארת כי הוא אבא טוב.
אני נשארת כי הוא חבר טוב.
אני נשארת כי אני רואה את המאמץ האדיר שהוא עושה כדי לא לאבד אותנו. אני רואה את העבודה העצמית העצומה שהוא עשה מאז שהכיר אותי וממשיך לעשות למעני ולמען הבת שלנו.
אני גם נשארת כי אני מרגישה שזה לא יהיה הוגן מצידי לעזוב אותו באמצע כזה תהליך. כי תהליכים לוקחים זמן.

אני לא חושבת שהשאלה שלי כרגע היא אם להישאר או לא. כרגע, אני נשארת.
אם אהיה באותו המצב בעוד X זמן- אולי באמת יהיה מתאים שאשקול שוב.

את שואלת על מערכות יחסים מהילדות.
אולי זה קשור-
ההורים הביאו איתם דפוסים של פעם הביתה והיו מכים אותנו מתוך כעס מפעם לפעם.
כשהייתי בערך בת 8 היינו כולנו בטיפול. אני זוכרת את זה במעומעם.
אחרי כן זה פסק לחלוטין. אחותי, שנולדה אחר כך, בכלל לא יודעת על זה ולא מכירה את ההתנהגויות האלה.

אני לא חושבת שהוא עושה משהו כדי לשלוט בי.
אם כבר, אני חושבת שחלק מההתנהגויות שלי הן התנהגויות שמטרתן לשלוט בו. לגרום לו לעשות דברים כמו שאני רוצה שהוא יעשה אותם.

אני חושבת שהוא מתנהג ככה כי זה מה שהוא יודע.
לאמא שלו, יש אינטיליגנציה רגשית של ילדה בת 15.
הוא מתנהג כך
כי ככה התנהגו אצלו בבית.
כי הוא גדל בחו"ל עם מטפלת ומנקה ומעולם לא היה צריך לעשות שום עבודת בית.
כי יש לו הפרעת קשב קשה שהלכה והחמירה עם השנים.
כי הפרעת הקשב הזו גרמה לו להיכשל בכל מה שניסה לעשות לאורך כל הילדות שלו, ורק עכשיו הוא מתחיל להבין שאפשר לטפל ולהתחיל להצליח בחיים.

אולי תגידי שאני מתרצת עבורו, אבל אני לא מרגישה כאן קורבן.

אני רואה אותו עושה עבודה על עצמו, ומרגישה שאם אני לא אעשה את העבודה המקבילה עם עצמי, אנחנו נמשיך ליפול לאותם הבורות.
יותר מזה- אני גם מזהה שחלק מהדברים שהוא אומר לי הוא למד ממני.
אני מזהה שאני, מבלי לשים לב, לימדתי אותו להתנהל במערכת היחסים הזו בעזרת "משתיקי קול".

סליחה אם אני כותבת מבולבל. קשה לי לקרוא את עצמי. יש לי כל כך הרבה מחשבות בבת אחת.

השורות התחתונות:
  1. אני רואה בעצמי התנהגויות כלפיו שאני לא אוהבת, ואני רוצה לשנות אותם.
  2. אני רוצה להבין איך אני יכולה להגיב לכעס שלו באופן שיעזור לו להשתלט על עצמו- כי אני רואה שהוא משתדל ומנסה ואני רוצה ומוכנה לעזור לו מבלי לאפשר לו לדרוך עלי מצד אחד, אבל גם מבלי לדרוך עליו מצד שני.

חזרה למעלה