על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 11 דצמבר 2006, 00:34
רצית לשתף אותך, כי דיברנו על מטפלים באייפק, וחשבת שכולם אותו הדבר, אז הנה מה שעלה בשיחה היום עם המטפל:
שאלתי על אם עולים דברים מגילגולים קודמים (היתה לי הרגשה שיגיד לא) אמר שאצל מטפלים אחרים כן, אצלו לא. הסביר למה הוא נעצר ברגע ההפרייה ובעוברות, לא בודק אחורה מזה, בשל תפיסת עולמו- יודע שגילגולים קיימים אבל מטפל בגילגול הנוכחי.
בנוסף, הצעת שאולי היה לו לא נעים כשהצעתי את ההפסקה בטיפול עם בתי שאחשוב שרוצה כסף (למרות שהוא טיפוס מאד ישיר).
אמרתי לו שאני חושבת אולי להחזיר אותה לטיפול, ואז דיברנו קצת על מצבה, כמה זמן היא בלי שלשולים, מה קרה כשניסיתי להחזיר לה דברים ש"נוקו" והוא אמר שהיה נותן למערכת להתחזק. שהוא לא יודע, כי מזמן לא בדק את המערכת, אבל אינטואיטיבית אומר לי לחכות עוד, שתהיה עוד תקופה בלי שלשולים (כשהיא לא נחשפת או נחשפת בכמות מזערית, היא לא משלשלת, למעט מוצרי חלב שמגיבה גם דרך חלב אם).
עוד הוסיף שאי סבילות יותר קשה לנקות לגמרי מאשר אלרגיה.
חוץ מזה אמר לגבי כמויות קטנות של דברים שאם היא לא משלשלת אז זה בסדר, אם היא משלשלת אז לא.
זה מה שהטעה אותי הרבה זמן עם העדשים, חוץ מהעובדה שזה "נוקה" בחשיפה חד פעמית זה לא ממש משפיע, הבעיה מתחילה כשהיא אוכלת הרבה או כמה ימים רצוף. עכשיו אני יותר רגועה לגבי זה שהיא מקבלת מעט עדשים בתוך האוכל במשפחתון, כי היא באמת לא משלשלת מזה.
בכלל התגובות שהיו לה לדברים שניסיתי בחודשיים האחרונים היו הרבה פחות חריפות מבעבר.
לא "סתם ניסיתי". מה שקרה זה שבזמנו, לפני קצת יותר מחצי שנה, האייפק "ניקה" סדרה של דברים: תירס, עדשים, טחינה, גלוטן ואולי עוד משהו.
אחרי שבוע או שבועיים כשהמטפל אמר שבסדר, ניסיתי תירס וקיבלתי תגובה חזקה מאד כמו תמיד. הפסקתי. הרגשתי שהגוף שלה צריך להתחזק. ליאור הסכים איתי, אמר שאחכה חודש חודשיים. חיכיתי ארבעה עד שישה חודשים עד שנתתי לה אקראית מחוץ לבית להתנסות שוב בתירס, חיטה, טחינה. עם העדשים כמו שהסברתי היו כמה פעמים שהתבלבלתי מהתגובה הלא חד משמעית שלה, היא צריכה כמות בשביל להגיב. כל התגובות האחרות היו הרבה פחות משמעותיות מאשר לפני כן, אבל היו קיימות, מלבד הטחינה שלא ראיתי תגובה בכלל.
בכל מקרה השיחה איתו עשתה לי קצת סדר. בסך הכל אני יודעת למה היא רגישה ולמה לא, זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי. אני בהחלט מרגישה שהיא מתחזקת. בזמן האחרון היא קפצה במידות הבגדים, לפחות בגובה והיא עם המון תיאבון למה שכן מותר לה.
אחרי כל הקיטורים שלי על ההסתגרות בבית- בשישי האחרון הוזמנו לארוחת ערב אצל דודה שלי. אמרתי לאמא שלי שתסרב בשמי. היא התקשרה והתחילה להפציר ושאלה מה מותר ומה אסור, אמרתי לה שלא נוח לי להכתיב לה תפריט אבל אם לא יהיה שום דבר לפיצקה, רק אוכל מהבית, היא תעשה סצינות, ואמרה שזה בדיוק מתאים לתוכניות שלה. מרק היא הפרישה מעט לחוד לפני שהוסיפה אבקה (תמיד מסבירים לי" יש לי אבקה בלי מונוסודיום...", גם הפעם) והיה שפע אוכל שמותר לפיצקה, ממש הרבה. כמובן שהיו על השולחן קלחי תירס שפיצקה התחילה לצעוק שהיא רוצה. מה שהיה טוב שכל דבר שאסור לה ישר העפנו מהשולחן שלנו לשולחן אחר שלא יגרה אותה מול העיניים.
אבל הבנתי שאני חייבת להיות איתה בסביבה מבינה ותומכת ומכירהאת הסיטואציה ועל האירוע בסופ"ש הבא כנראה נוותר. אני בקושי עומדת בסצינה אחת כזו בארוחת ערב, אז להתמודד עם זה סופ"ש שלם גדול עלי.
אני באמת חייבת להתקשר לדודה להודות לה.
ועוד- לא ברור לי איך מגיבים לכאלה שמרימים גבה על הסיטואציה. כשזה בא מזרים קל לי לנפנף יחסית, אבל כשזה בא מהאדם הכי קרוב לי בעולם, או אחד מהם, זה פוגע. "משהו נראה לי מוזר. איך גלוטן את יכולה לאכול וחלב לא? אז גלוטן לא עובר לך בחלב? את בטוחה שהיא רגישה גם לגלוטן?" פעם מישהי האשימה אותי בגניבה. נורא נעלבתי שאמא שלי שאלה "לא לקחת, נכון?" כאילו פקפקה בי. אני מרגישה אותו דבר. כאילו- איזו סיבה יש לאנשים הכי קרובים לי לפקפק? שאני אפנה אותם למטפלת ששמרה עליה בתקופה שנתתי גלוטן?
רצית לשתף אותך, כי דיברנו על מטפלים באייפק, וחשבת שכולם אותו הדבר, אז הנה מה שעלה בשיחה היום עם המטפל:
שאלתי על אם עולים דברים מגילגולים קודמים (היתה לי הרגשה שיגיד לא) אמר שאצל מטפלים אחרים כן, אצלו לא. הסביר למה הוא נעצר ברגע ההפרייה ובעוברות, לא בודק אחורה מזה, בשל תפיסת עולמו- יודע שגילגולים קיימים אבל מטפל בגילגול הנוכחי.
בנוסף, הצעת שאולי היה לו לא נעים כשהצעתי את ההפסקה בטיפול עם בתי שאחשוב שרוצה כסף (למרות שהוא טיפוס מאד ישיר).
אמרתי לו שאני חושבת אולי להחזיר אותה לטיפול, ואז דיברנו קצת על מצבה, כמה זמן היא בלי שלשולים, מה קרה כשניסיתי להחזיר לה דברים ש"נוקו" והוא אמר שהיה נותן למערכת להתחזק. שהוא לא יודע, כי מזמן לא בדק את המערכת, אבל אינטואיטיבית אומר לי לחכות עוד, שתהיה עוד תקופה בלי שלשולים (כשהיא לא נחשפת או נחשפת בכמות מזערית, היא לא משלשלת, למעט מוצרי חלב שמגיבה גם דרך חלב אם).
עוד הוסיף שאי סבילות יותר קשה לנקות לגמרי מאשר אלרגיה.
חוץ מזה אמר לגבי כמויות קטנות של דברים שאם היא לא משלשלת אז זה בסדר, אם היא משלשלת אז לא.
זה מה שהטעה אותי הרבה זמן עם העדשים, חוץ מהעובדה שזה "נוקה" בחשיפה חד פעמית זה לא ממש משפיע, הבעיה מתחילה כשהיא אוכלת הרבה או כמה ימים רצוף. עכשיו אני יותר רגועה לגבי זה שהיא מקבלת מעט עדשים בתוך האוכל במשפחתון, כי היא באמת לא משלשלת מזה.
בכלל התגובות שהיו לה לדברים שניסיתי בחודשיים האחרונים היו הרבה פחות חריפות מבעבר.
לא "סתם ניסיתי". מה שקרה זה שבזמנו, לפני קצת יותר מחצי שנה, האייפק "ניקה" סדרה של דברים: תירס, עדשים, טחינה, גלוטן ואולי עוד משהו.
אחרי שבוע או שבועיים כשהמטפל אמר שבסדר, ניסיתי תירס וקיבלתי תגובה חזקה מאד כמו תמיד. הפסקתי. הרגשתי שהגוף שלה צריך להתחזק. ליאור הסכים איתי, אמר שאחכה חודש חודשיים. חיכיתי ארבעה עד שישה חודשים עד שנתתי לה אקראית מחוץ לבית להתנסות שוב בתירס, חיטה, טחינה. עם העדשים כמו שהסברתי היו כמה פעמים שהתבלבלתי מהתגובה הלא חד משמעית שלה, היא צריכה כמות בשביל להגיב. כל התגובות האחרות היו הרבה פחות משמעותיות מאשר לפני כן, אבל היו קיימות, מלבד הטחינה שלא ראיתי תגובה בכלל.
בכל מקרה השיחה איתו עשתה לי קצת סדר. בסך הכל אני יודעת למה היא רגישה ולמה לא, זה לא תמיד קל אבל זה אפשרי. אני בהחלט מרגישה שהיא מתחזקת. בזמן האחרון היא קפצה במידות הבגדים, לפחות בגובה והיא עם המון תיאבון למה שכן מותר לה.
אחרי כל הקיטורים שלי על ההסתגרות בבית- בשישי האחרון הוזמנו לארוחת ערב אצל דודה שלי. אמרתי לאמא שלי שתסרב בשמי. היא התקשרה והתחילה להפציר ושאלה מה מותר ומה אסור, אמרתי לה שלא נוח לי להכתיב לה תפריט אבל אם לא יהיה שום דבר לפיצקה, רק אוכל מהבית, היא תעשה סצינות, ואמרה שזה בדיוק מתאים לתוכניות שלה. מרק היא הפרישה מעט לחוד לפני שהוסיפה אבקה (תמיד מסבירים לי" יש לי אבקה בלי מונוסודיום...", גם הפעם) והיה שפע אוכל שמותר לפיצקה, ממש הרבה. כמובן שהיו על השולחן קלחי תירס שפיצקה התחילה לצעוק שהיא רוצה. מה שהיה טוב שכל דבר שאסור לה ישר העפנו מהשולחן שלנו לשולחן אחר שלא יגרה אותה מול העיניים.
אבל הבנתי שאני חייבת להיות איתה בסביבה מבינה ותומכת ומכירהאת הסיטואציה ועל האירוע בסופ"ש הבא כנראה נוותר. אני בקושי עומדת בסצינה אחת כזו בארוחת ערב, אז להתמודד עם זה סופ"ש שלם גדול עלי.
אני באמת חייבת להתקשר לדודה להודות לה.
ועוד- לא ברור לי איך מגיבים לכאלה שמרימים גבה על הסיטואציה. כשזה בא מזרים קל לי לנפנף יחסית, אבל כשזה בא מהאדם הכי קרוב לי בעולם, או אחד מהם, זה פוגע. "משהו נראה לי מוזר. איך גלוטן את יכולה לאכול וחלב לא? אז גלוטן לא עובר לך בחלב? את בטוחה שהיא רגישה גם לגלוטן?" פעם מישהי האשימה אותי בגניבה. נורא נעלבתי שאמא שלי שאלה "לא לקחת, נכון?" כאילו פקפקה בי. אני מרגישה אותו דבר. כאילו- איזו סיבה יש לאנשים הכי קרובים לי לפקפק? שאני אפנה אותם למטפלת ששמרה עליה בתקופה שנתתי גלוטן?