על ידי זקוקה_לעזרה_דחוף* » 11 מרץ 2007, 09:10
בא לי לבכות
חיפשתי דף שאוכל לשפוך בו את בעייתי ולקבל עיצה
מצאתי את הכותרת הזו וממש בא לי לבכות כי גם אני אמא מפלצת
אני אמא לשלושה מתוקים כל כך:, בני שמונה, ארבע, ושנה +
זה פשוט מדהים , יש לי 2 פרצופים
הפרצוף הראשון הוא המפלצתי
השני הוא הרך, האוהב ,
ברגעים שאני רגועה , אני מאוהבת בילדיי , אני מחבקת מנשקת וטורפת אותם ללא הפסקה, הם נראים לי מלאכים, אני לא מסוגלת להבין את עצמי איך אני צורחת עליהם כשהם מרגיזים אותי.
ברגעים הקשים, אני צועקת ועצבנית בטירוף, הם ממש מסכנים ממני , אני מלחיצה אותם , חבל.
הם מקבלים ממני דוגמה לא טובה כפי שאני קיבלתי מאמי ואני רואה עד כמה אני מתנהגת בדיוק , אבל בדיוק כמוה.
אפילו הטון של הצעקות שלי הוא כמו שהיא הייתה צווחת עלינו.
היום אני יודעת שגם היא היתה מתוסכלת ומרירה . אמא שבוייה בבית עם 4 ילדים ...
רוב הזמן אני עצבנית
אני הולכת לייעוץ כבר כמה חודשים ושיפרנו הרבה דברים בבית מבחינת סדר יום וכד' , דברים שלא היו לנו פעם.
אבל הכעס שלי לא נעלם:
אני מתעוררת בבוקר, מעירה את הילדים בחיבוק ארוך בשקט וברוגע. החצי שעה הראשונה עוברת נפלא, בשקט , עם שוקו חם ונינוחות , או אז התינוק מתעורר ונצמד אליי , כבר הכעס מתחיל לבעבע , אח"כ הילדים זזים מאד לאט , כל דבר צריך להגיד להם 10 פעמים : להתלבש, צחצוח שיניים וכו', ותמיד יוצאים מהבית בלחץ כמה שאני מעירה אותם מוקדם.
אני כ"כ משתדלת לא לכעוס ., אבל אני מתפרצת מהר מאד מאד , כל דבר קטן שקורה , הוא גפרור שמצית אצלי אש.
אני יכולה להיות רגועה ונחמדה ופתאום הבן הגדול שופך חול מהנעליים שלו על הרצפה, מיד התפרצתי עליו בצרחה מלאת תיסכול , כולי על סף דמעות , אחרי שניקיתי אתמול : |מה אתה עושה? למה??? אתה אדיוט?.???" ובשניה שלאחר מכן, אני מכה על חטא ושונאת את עצמי שצרחתי עליו ככה .
איך נרגעים?
איך מפסיקים להיות מפלצת?
תודה על ההקשבה
בא לי לבכות
חיפשתי דף שאוכל לשפוך בו את בעייתי ולקבל עיצה
מצאתי את הכותרת הזו וממש בא לי לבכות כי גם אני אמא מפלצת
אני אמא לשלושה מתוקים כל כך:, בני שמונה, ארבע, ושנה +
זה פשוט מדהים , יש לי 2 פרצופים
הפרצוף הראשון הוא המפלצתי
השני הוא הרך, האוהב ,
ברגעים שאני רגועה , אני מאוהבת בילדיי , אני מחבקת מנשקת וטורפת אותם ללא הפסקה, הם נראים לי מלאכים, אני לא מסוגלת להבין את עצמי איך אני צורחת עליהם כשהם מרגיזים אותי.
ברגעים הקשים, אני צועקת ועצבנית בטירוף, הם ממש מסכנים ממני , אני מלחיצה אותם , חבל.
הם מקבלים ממני דוגמה לא טובה כפי שאני קיבלתי מאמי ואני רואה עד כמה אני מתנהגת בדיוק , אבל בדיוק כמוה.
אפילו הטון של הצעקות שלי הוא כמו שהיא הייתה צווחת עלינו.
היום אני יודעת שגם היא היתה מתוסכלת ומרירה . אמא שבוייה בבית עם 4 ילדים ...
רוב הזמן אני עצבנית
אני הולכת לייעוץ כבר כמה חודשים ושיפרנו הרבה דברים בבית מבחינת סדר יום וכד' , דברים שלא היו לנו פעם.
אבל הכעס שלי לא נעלם:
אני מתעוררת בבוקר, מעירה את הילדים בחיבוק ארוך בשקט וברוגע. החצי שעה הראשונה עוברת נפלא, בשקט , עם שוקו חם ונינוחות , או אז התינוק מתעורר ונצמד אליי , כבר הכעס מתחיל לבעבע , אח"כ הילדים זזים מאד לאט , כל דבר צריך להגיד להם 10 פעמים : להתלבש, צחצוח שיניים וכו', ותמיד יוצאים מהבית בלחץ כמה שאני מעירה אותם מוקדם.
אני כ"כ משתדלת לא לכעוס ., אבל אני מתפרצת מהר מאד מאד , כל דבר קטן שקורה , הוא גפרור שמצית אצלי אש.
אני יכולה להיות רגועה ונחמדה ופתאום הבן הגדול שופך חול מהנעליים שלו על הרצפה, מיד התפרצתי עליו בצרחה מלאת תיסכול , כולי על סף דמעות , אחרי שניקיתי אתמול : |מה אתה עושה? למה??? אתה אדיוט?.???" ובשניה שלאחר מכן, אני מכה על חטא ושונאת את עצמי שצרחתי עליו ככה .
איך נרגעים?
איך מפסיקים להיות מפלצת?
תודה על ההקשבה