על ידי ציפ_ציף* » 15 מרץ 2006, 21:04
טוב,נתחיל,
שנולד הראשון -נקרא לו נתי,היתה לי חווית הורות מדהימה,הוא ינק נפלא עד גיל שנה וחודשיים(הייתי כבר בהריון נוסף שהפסקתי ) והיה תינוק מקסים ורגוע,בהמשך התברר שהוא רפוי מידי כלומר היפוטוני(טונוס שרירים רפוי מידי)
שהוא הגיע לגן,הגננת הבחינה שקשה לו לשבת במפגש,הוא היה כל הזמן מתגלש מהכסא ונראה קצת מרחף ולא קשוב.
היא הסבה את תשומת ליבי ועשינו אבחון והתחלנו טיפול של ריפוי בעיסוק,בהמשך שהיה צריך לעלות לגן חובה לחצתי להכניס אותו לגן משולב כי צפיתי קשיים שעלולים לצוץ בהמשך בכיתה א' (מה שאכן התברר כנכון )הוא קיבל גננת שילוב מדהימה והיה מעורה בכיתת הגן הרגילה במשך כל היום מלבד מהזמנים בהם קיבל טיפולים פרארפואים כמו ריפוי בעיסוק,טיפול באומנות ותגבור של גננת השילוב לקראת כיתה א'.
לאחר שנה מוצלחת בגן עלה לכיתה רגילה,היה שנתיים במסגרת רגילה אך לא רכש כתיבה וקריאה -למרות שזיהה את כל האותיות וההברות בנפרד,לא היה מסוגל לעשות את הצירוף של ההברות למילה שלמה,בנוסף היה הקושי המוטורי בשרירי כף היד,נאלצנו שוב לעבור ועדת השמה ולהעביר אותו לבי"ס בו יש כיתה מקדמת.היום הוא בכיתה ז' מקדמת במקום נהדר ותומך(נאלץ להחליף שלושה בי"ס באמצע אבל בכל מקום בפני עצמו תמיד זכה לקבל את המיטב שבמיטב מבחינת צוות מקצועי-המעברים תמיד היו בשל אילוצים טכניים ולא חינוכיים: כיתה שנסגרה,מעבר לחטיבת ביניים)
מ"ס 2-עוז
נולד שנתי היה בן שנה ועשרה חודשים,מאוד רציתי שניים צמודים בגלל ההנקה לא הצלחתי יותר צפוף כמובן שזה בסוף לטובה.
עוז היה תינוק שונה לגמרי מנתי,היה בו אי שקט,גם ההנקה היתה פחות כיפית שהיה בן שנה היה צובט אותי ביד שלי והרגשתי לא נעים גם אותו הנקתי 14 חודשים ,מגיל חצי שנה היה קופץ עלי בלי סוף שהתחיל לזחול היה מטפס לכל מקום,שהתחיל ללכת היה נופל המון,נתקל בקירות ואז נדלקה לי נורה אדומה ,
לקחתי אותו לניורולוג שקלט מה קורה ,בזמן שהמתנתי להכנס לרופא הוא פירק את כל המרפאה,אני זוכרת את עצמי רודפת אחריו ושולפת אותו כל פעם מחדר אחר כולל חדרו של הניורולוג...
הנורולוג אמר לי משהו כזה-"עוד נפגש שיגיע לביה"ס..."- חביב נכון?
אני יכולה לציין שלמרות שלא עשיתי בדיקה של רגישות תחושתית,ואני לא בטוחה שיש דרך קופת החולים בדיקה כזו,אני יכולה על סמך הידע שלי והתחושה להגיד שיש לילדי קושי בוויסות תחושתי.
משום שגם לי יש!!
כשלמדתי חינוך ולמדנו על ילדים בעלי קשיים פתאום הבנתי,שמה שמספרים לי עכשיו על רגישות טקטילית על בעייה תחושתית-הלוו! זה אני,מאז שאני ילדה לא יכולתי לשאת בגדים שעשויים צמר או חומרים סינטטיים,לא מסוגלת ללבוש גולף,יכולה לצאת מדעתי שיש לי תווית בחולצה.בימים חמים לא יכולה לסבול בגד מיותר,בקיצור היום אני מודעת לזה ומבינה את הקשיים של הילד,יכול לקחת לו שעה לבחור גרביים עד שמוצא גרביים נעימות,למרות שאני משתדלת לקנות גרבי כותנה בלי תפר שהגרביים חדשות זה בסדר שהן מתבלות זה כבר סיפור...
לעצמי אני קונה רק בגדים מכותנה,אין אקרילן,אין צמר.גרביונים רק לאירועים מאוד מחייבים.
חייבת חזיה מכותנה בלי יותר מידי קישוטים ותפרים.
וכמובן שגוזרת את כל התוויות בחולצות...
גם עוז היום בכיתה מקדמת,לצערי עם פחות התאמה לצוות המיקצועי,הוא לא סובל את המורה השנה .
היום הוא עם ריטלין שכל הזמן אני מנסה במקביל אפשרויות אלטרנטיביות-מוח אחד,הומאופטיה,אומגה 3,
ניסיתי הפסקה מהריטלין,לצערי התוצאות לא אחרו לבוא,תלונות מביה"ס,אי שקט,בבית התחיל להציק בעוצמות לא נורמליות לאחים שלו,קיפלתי את הזנב בין הרגליים וחזרנו לטיפול התרופתי,כל זאת נעשה בשיתופו בתהליך,"אנחנו רוצים לעזור לך,אנחנו יודעים כמה קשה לך."
אספר פעם הבאה על מ"ס 3 כבר הארכתי מספיק.
מיטל, מקווה שעזרתי במשהו.
טוב,נתחיל,
שנולד הראשון -נקרא לו נתי,היתה לי חווית הורות מדהימה,הוא ינק נפלא עד גיל שנה וחודשיים(הייתי כבר בהריון נוסף שהפסקתי ) והיה תינוק מקסים ורגוע,בהמשך התברר שהוא רפוי מידי כלומר היפוטוני(טונוס שרירים רפוי מידי)
שהוא הגיע לגן,הגננת הבחינה שקשה לו לשבת במפגש,הוא היה כל הזמן מתגלש מהכסא ונראה קצת מרחף ולא קשוב.
היא הסבה את תשומת ליבי ועשינו אבחון והתחלנו טיפול של ריפוי בעיסוק,בהמשך שהיה צריך לעלות לגן חובה לחצתי להכניס אותו לגן משולב כי צפיתי קשיים שעלולים לצוץ בהמשך בכיתה א' (מה שאכן התברר כנכון )הוא קיבל גננת שילוב מדהימה והיה מעורה בכיתת הגן הרגילה במשך כל היום מלבד מהזמנים בהם קיבל טיפולים פרארפואים כמו ריפוי בעיסוק,טיפול באומנות ותגבור של גננת השילוב לקראת כיתה א'.
לאחר שנה מוצלחת בגן עלה לכיתה רגילה,היה שנתיים במסגרת רגילה אך לא רכש כתיבה וקריאה -למרות שזיהה את כל האותיות וההברות בנפרד,לא היה מסוגל לעשות את הצירוף של ההברות למילה שלמה,בנוסף היה הקושי המוטורי בשרירי כף היד,נאלצנו שוב לעבור ועדת השמה ולהעביר אותו לבי"ס בו יש כיתה מקדמת.היום הוא בכיתה ז' מקדמת במקום נהדר ותומך(נאלץ להחליף שלושה בי"ס באמצע אבל בכל מקום בפני עצמו תמיד זכה לקבל את המיטב שבמיטב מבחינת צוות מקצועי-המעברים תמיד היו בשל אילוצים טכניים ולא חינוכיים: כיתה שנסגרה,מעבר לחטיבת ביניים)
מ"ס 2-עוז
נולד שנתי היה בן שנה ועשרה חודשים,מאוד רציתי שניים צמודים בגלל ההנקה לא הצלחתי יותר צפוף כמובן שזה בסוף לטובה.
עוז היה תינוק שונה לגמרי מנתי,היה בו אי שקט,גם ההנקה היתה פחות כיפית שהיה בן שנה היה צובט אותי ביד שלי והרגשתי לא נעים גם אותו הנקתי 14 חודשים ,מגיל חצי שנה היה קופץ עלי בלי סוף שהתחיל לזחול היה מטפס לכל מקום,שהתחיל ללכת היה נופל המון,נתקל בקירות ואז נדלקה לי נורה אדומה ,
לקחתי אותו לניורולוג שקלט מה קורה ,בזמן שהמתנתי להכנס לרופא הוא פירק את כל המרפאה,אני זוכרת את עצמי רודפת אחריו ושולפת אותו כל פעם מחדר אחר כולל חדרו של הניורולוג...
הנורולוג אמר לי משהו כזה-"עוד נפגש שיגיע לביה"ס..."- חביב נכון?
אני יכולה לציין שלמרות שלא עשיתי בדיקה של רגישות תחושתית,ואני לא בטוחה שיש דרך קופת החולים בדיקה כזו,אני יכולה על סמך הידע שלי והתחושה להגיד שיש לילדי קושי בוויסות תחושתי.
משום שגם לי יש!!
כשלמדתי חינוך ולמדנו על ילדים בעלי קשיים פתאום הבנתי,שמה שמספרים לי עכשיו על רגישות טקטילית על בעייה תחושתית-הלוו! זה אני,מאז שאני ילדה לא יכולתי לשאת בגדים שעשויים צמר או חומרים סינטטיים,לא מסוגלת ללבוש גולף,יכולה לצאת מדעתי שיש לי תווית בחולצה.בימים חמים לא יכולה לסבול בגד מיותר,בקיצור היום אני מודעת לזה ומבינה את הקשיים של הילד,יכול לקחת לו שעה לבחור גרביים עד שמוצא גרביים נעימות,למרות שאני משתדלת לקנות גרבי כותנה בלי תפר שהגרביים חדשות זה בסדר שהן מתבלות זה כבר סיפור...
לעצמי אני קונה רק בגדים מכותנה,אין אקרילן,אין צמר.גרביונים רק לאירועים מאוד מחייבים.
חייבת חזיה מכותנה בלי יותר מידי קישוטים ותפרים.
וכמובן שגוזרת את כל התוויות בחולצות...
גם עוז היום בכיתה מקדמת,לצערי עם פחות התאמה לצוות המיקצועי,הוא לא סובל את המורה השנה .
היום הוא עם ריטלין שכל הזמן אני מנסה במקביל אפשרויות אלטרנטיביות-מוח אחד,הומאופטיה,אומגה 3,
ניסיתי הפסקה מהריטלין,לצערי התוצאות לא אחרו לבוא,תלונות מביה"ס,אי שקט,בבית התחיל להציק בעוצמות לא נורמליות לאחים שלו,קיפלתי את הזנב בין הרגליים וחזרנו לטיפול התרופתי,כל זאת נעשה בשיתופו בתהליך,"אנחנו רוצים לעזור לך,אנחנו יודעים כמה קשה לך."
אספר פעם הבאה על מ"ס 3 כבר הארכתי מספיק.
מיטל, מקווה שעזרתי במשהו.