על ידי ר_ו_ת_ה* » 08 יולי 2012, 01:32
אז איך זה עובד אצלנו?
כאמור, עשינו ישיבה, תוך כדי ההריון הראשון, והחלטנו שחשוב לשנינו לגדל את התינוק שיוולד, ולא לנתק אף אחד מאיתנו מהבית, בגלל הצורך להתפרנס גם...
אני חזרתי לעבוד יומיים בשבוע, ארבעה חודשים אחרי הלידה. בדיעבד- זה היה מהר מדיי, אבל אז לא ראיתי את זה. הייתי די חדשה בעבודה מאד מעניינת שהיתה חשובה לי, והיה לי חשוב לשמור על המקום, וגם הייתי זקוקה לניסיון המיקצועי. בכל מקרה, זה היה יומיים- והאיש שאיתי עבד בשלושה ימים אחרים.
אחרי שנה וחצי בערך הוספתי עבודה באחר צהריים אחד נוסף, וכך זרמנו עד שהבכור הגיע לגיל שלוש- ואז נולד אחיו.
הפעם, שוב עשינו ישיבה, והחלטנו שעם כל הכבוד לשיוויוניות ולרצון ששנינו נהיה מעורבים, בתחילת החיים- יותר חשוב שאני אהיה עם התינוק רוב הזמן. היה לי חשוב להניק, (גם את הבכור הנקתי, והפעם בכלל לא התחשק לי התעסק עם שאיבות) ובכלל, שתהיה נחת בבית . גם הבנו שזה בסדר אם בהתחלה אני אהיה יותר משמעותית- הבן זוג שלי כל כך מעורב וכזה אבא מדהים, שברור היה שהוא לא יהפוך לדמות פריפריאלית בחיי הילדים.
אז אחרי הלידה של הבן השני, הבן זוג קצת העביר הילוך בעבודה. אני לעומת זאת התפטרתי. במקביל התחלתי ללמוד לתואר שני, למדתי יום בשבוע, ולקחתי את הקטן איתי. כשהוא קצת גדל וכבר לא היה מתאים להיות איתו בהרצאות, הגענו כל המשפחה לאוניברסיטה, הבנים והאיש היו מבלים להם שם- קובעים עם חברים, נוסעים באופניים, נכנסים לחזרות של האקדמיה למוזיקה (זה היה הכי להיט), וכשהקטן היה צריך לינוק- היו מסמסים לי והייתי יוצאת. לא ברור לי איך, אבל זה עבד מצוין! אפילו סיימתי את התואר כמעט בהצטיינות.
בסמסטר האחרון, כשהתינוק היה בן שנה וחצי, כבר התחלתי להרגיש שבא לי לחזור לעבוד והתחלתי חצי יום בשבוע בעבודה חדשה (יש לי מזל שהמקצוע שלי מאפשר המון גמישות).
לפני 3 חודשים בערך הבן זוג שלי עזב את העבודה שלו, מכל מיני סיבות ואני הרגשתי שמתאים לי לעבוד יותר, אחרי כמעט 3 שנים של אש ממש ממש קטנה, וכעת אני עובדת בערך 4 ימים בשבוע.
הבן זוג כעת יותר פנוי, והוא נמצא עם הילדים יותר ממני. זה לא תמיד פשוט לי, אבל גם מאד מעניין לי בעבודה, וסה"כ עדיין יש לי הרבה זמן עם הילדים, כי אני לא עובדת ימים מלאים. פה גם החינוך הביתי הוא יתרון משמעותי, כי יום אחד מתוך הארבעה, אני עובדת אחה"צ ויש לי את כל הבוקר עם הילדים. אם הם היו במסגרת- בעצם הייתי רואה אותם באותו יום רק בערב המאוחר.
אני מרגישה שההתפתחות המקצועית שלי ממש לא נעצרה בעקבות לידת הילדים, נכון, היא תפסה כל מיני כיוונים, אבל גם המקצועות שלי (טיפול באומנויות, והוראת יוגה), הם כאלו שזה שנהייתי אמא, ושקעתי כל כך באמהות, ולמדתי כל כך הרבה על מה זה באמת תלות, ואינטימיות, והיקשרות, וגם תיסכול, וויסות... כל העומק הזה רק העשיר והזין את היכולות שאני מביאה לעבודה.
זהו, מקווה שלפרוט את זה ככה לפרטם הועיל למישהו
(לי בכל מקרה היה נחמד הסריקה הנוסטלגית הזו
)
אז איך זה עובד אצלנו?
כאמור, עשינו ישיבה, תוך כדי ההריון הראשון, והחלטנו שחשוב לשנינו לגדל את התינוק שיוולד, ולא לנתק אף אחד מאיתנו מהבית, בגלל הצורך להתפרנס גם...
אני חזרתי לעבוד יומיים בשבוע, ארבעה חודשים אחרי הלידה. בדיעבד- זה היה מהר מדיי, אבל אז לא ראיתי את זה. הייתי די חדשה בעבודה מאד מעניינת שהיתה חשובה לי, והיה לי חשוב לשמור על המקום, וגם הייתי זקוקה לניסיון המיקצועי. בכל מקרה, זה היה יומיים- והאיש שאיתי עבד בשלושה ימים אחרים.
אחרי שנה וחצי בערך הוספתי עבודה באחר צהריים אחד נוסף, וכך זרמנו עד שהבכור הגיע לגיל שלוש- ואז נולד אחיו.
הפעם, שוב עשינו ישיבה, והחלטנו שעם כל הכבוד לשיוויוניות ולרצון ששנינו נהיה מעורבים, בתחילת החיים- יותר חשוב שאני אהיה עם התינוק רוב הזמן. היה לי חשוב להניק, (גם את הבכור הנקתי, והפעם בכלל לא התחשק לי התעסק עם שאיבות) ובכלל, שתהיה נחת בבית . גם הבנו שזה בסדר אם בהתחלה אני אהיה יותר משמעותית- הבן זוג שלי כל כך מעורב וכזה אבא מדהים, שברור היה שהוא לא יהפוך לדמות פריפריאלית בחיי הילדים.
אז אחרי הלידה של הבן השני, הבן זוג קצת העביר הילוך בעבודה. אני לעומת זאת התפטרתי. במקביל התחלתי ללמוד לתואר שני, למדתי יום בשבוע, ולקחתי את הקטן איתי. כשהוא קצת גדל וכבר לא היה מתאים להיות איתו בהרצאות, הגענו כל המשפחה לאוניברסיטה, הבנים והאיש היו מבלים להם שם- קובעים עם חברים, נוסעים באופניים, נכנסים לחזרות של האקדמיה למוזיקה (זה היה הכי להיט), וכשהקטן היה צריך לינוק- היו מסמסים לי והייתי יוצאת. לא ברור לי איך, אבל זה עבד מצוין! אפילו סיימתי את התואר כמעט בהצטיינות.
בסמסטר האחרון, כשהתינוק היה בן שנה וחצי, כבר התחלתי להרגיש שבא לי לחזור לעבוד והתחלתי חצי יום בשבוע בעבודה חדשה (יש לי מזל שהמקצוע שלי מאפשר המון גמישות).
לפני 3 חודשים בערך הבן זוג שלי עזב את העבודה שלו, מכל מיני סיבות ואני הרגשתי שמתאים לי לעבוד יותר, אחרי כמעט 3 שנים של אש ממש ממש קטנה, וכעת אני עובדת בערך 4 ימים בשבוע.
הבן זוג כעת יותר פנוי, והוא נמצא עם הילדים יותר ממני. זה לא תמיד פשוט לי, אבל גם מאד מעניין לי בעבודה, וסה"כ עדיין יש לי הרבה זמן עם הילדים, כי אני לא עובדת ימים מלאים. פה גם החינוך הביתי הוא יתרון משמעותי, כי יום אחד מתוך הארבעה, אני עובדת אחה"צ ויש לי את כל הבוקר עם הילדים. אם הם היו במסגרת- בעצם הייתי רואה אותם באותו יום רק בערב המאוחר.
אני מרגישה שההתפתחות המקצועית שלי ממש לא נעצרה בעקבות לידת הילדים, נכון, היא תפסה כל מיני כיוונים, אבל גם המקצועות שלי (טיפול באומנויות, והוראת יוגה), הם כאלו שזה שנהייתי אמא, ושקעתי כל כך באמהות, ולמדתי כל כך הרבה על מה זה באמת תלות, ואינטימיות, והיקשרות, וגם תיסכול, וויסות... כל העומק הזה רק העשיר והזין את היכולות שאני מביאה לעבודה.
זהו, מקווה שלפרוט את זה ככה לפרטם הועיל למישהו
(לי בכל מקרה היה נחמד הסריקה הנוסטלגית הזו :-))