אבל אני באמת לא רזה, הגוף שלי מטעה, הוא רק נראה רזה עם בגדים מתאימים .
מה רע בלהרגיש חופשיה ושלמה עם גופי?...לא להיכנס לדכאון לשמע המילה בגד ים, להפסיק להתבייש בחלקים מסויימים שבגוף שלי?
אף אחד לא ירצה ללכת
ב דרך אחרת, אפלה והרסנית של חוסר אהבה והרס עצמי_.
גם אני רוצה
ללכת בדרך בריאה ושפויה כמו שאמרת
מונו נוקי, איזה טיפול יעזור לי להפסיק לחשוש שהשמנתי?קיים טיפול כזה?
מה יהיה שהקיץ מתקרב ויחד איתו בגדי הים וכל מה שמתלווה להם?
אתמול אכלתי וגם היום, היום עם פחות רגשי אשם, רק חבל לי שאין לי כוח לעשות ספורט.
זו התקדמות.
אהבה עצמית בעיני היא גם לדעת שהגוף שלי הוא לא פח זבל ולא מגרסה, וזה לא יותר חמור מאנשים שמלעיטים לגופם כמויות ענק של אוכל שהורס אותם מבפנים.
החבר שלי לא נגעל מהגוף שלי ולא אומר שאני שלד,לדעתו יש לי גוף יפה וכשאני אומרת לו שאני צריכה לרזות אז הוא אומר אם לרזות אז זה רק דרך מכון כושר עם 4-5 ארוחות. לרוב זו אמא שלי שלא מחמיאה לי.
אני לא מרעיבה את עצמי, כל יום אני אוכלת משהו. אפילו 2 ארוחות ביום.
זה לא שאני לא מאושרת אני כן פשוט יש לי דרישות מעצמי.
הדרך לאושר מלאה בקוצים ודרדרים.
והאושר שלי מורכב מהרבה דברים ולא רק מלעמוד בסטנדרטיים במשקל גוף מסויים.
חשוב לי ואני מעריכה את האהבה שיש לי בחיים, מעריכה ואומרת תודה שיש לי משפחה שדואגת ואוהבת אותי, מעריכה ידידי אמת שיש לי, שנמצאים לידי בטוב וברע, אני מעריכה ידע, ואני אוהבת ללמוד כל יום דבר חדש, אני מעריכה את החיים , את הבריאות, ומכריחה את עצמי להקפיד,לא לקבל כמובן מאליו שום דבר בחיי, אוהבת לתת מעצמי לאחרים ומתענגת על ההרגשה שעשיתי טוב למישהו, כמעט כמו שיכורה. חולמת על עולם שאין בו רע, בלי זיקנה ובלי לתת לאף אחד למות.
לשאלה שלך
נעמי בן שיטרית איך התפתחה מערכת היחסים שלך עם גופך מילדות ,
שאלתי את אמא שלי היא אמרה שהייתי בעייתית באוכל כתינוקת אבל מאז שגדלתי אכלתי בערך כרגיל , הייתה לי אהבה עצומה לממתקים,וכל דבר בריא של "המבוגרים"(ירקות ,פירות ,בשר, עוף....וכ"ו) שנאתי אבל אכלתי כי לא הייתה לי ברירה.
לא זכורה לי התייחסות מסויימת או יוצאת דופן לצורת גופי בילדותי.
תמיד נתנו לי להרגיש שאני ברת מזל שאני יכולה לאכול כאוות נפשי ולהישאר חטובה.
אבל מאז המילה "חטובה" קיבלה פרשנות שונה , מסתבר.
דימוי הגוף שלי לא פגוע, כי אני נגד להראות שלדית, זה לא נשי בעיני, ולא יפה.
אני בעד לחשוב אחרת, באופן בריא, ואין לי ספק שהתשובה טמונה בחזרה לכושר ,לא בבית אלא במכון כושר עם מאמן מוסמך, אני אסכים לאכול יותר ממה שאני אוכלת היום, כי אדע שלא אשמין.
לא יכולה להימנע מלהרגיש שאני חוזרת על עצמי כמו תקליט שרוט, אבל אני באמת לא במצב רע, אני אוכלת באמת.
אני לא אסכן את עצמי למוות, אני יודעת להבדיל בין טוב לרע, בגלל זה כתבתי כאן כי ידעתי שלהרגיש רגשי אשם אחרי ארוחה זה דבר לא נורמלי ולא בריא, אז רציתי לעצור את הנפילה שלי במדרון הזה, ושתיתי בצמא את התשובות שלכם.
אתן מקסימות , תודה לכן!
אבל אני באמת לא רזה, הגוף שלי מטעה, הוא רק נראה רזה עם בגדים מתאימים .
מה רע בלהרגיש חופשיה ושלמה עם גופי?...לא להיכנס לדכאון לשמע המילה בגד ים, להפסיק להתבייש בחלקים מסויימים שבגוף שלי?
אף אחד לא ירצה ללכת [po]ב דרך[/po] אחרת, אפלה והרסנית של חוסר אהבה והרס עצמי_.
גם אני רוצה [u]ללכת בדרך בריאה ושפויה[/u] כמו שאמרת [po]מונו נוקי[/po], איזה טיפול יעזור לי להפסיק לחשוש שהשמנתי?קיים טיפול כזה?
מה יהיה שהקיץ מתקרב ויחד איתו בגדי הים וכל מה שמתלווה להם?
אתמול אכלתי וגם היום, היום עם פחות רגשי אשם, רק חבל לי שאין לי כוח לעשות ספורט.
זו התקדמות.
אהבה עצמית בעיני היא גם לדעת שהגוף שלי הוא לא פח זבל ולא מגרסה, וזה לא יותר חמור מאנשים שמלעיטים לגופם כמויות ענק של אוכל שהורס אותם מבפנים.
החבר שלי לא נגעל מהגוף שלי ולא אומר שאני שלד,לדעתו יש לי גוף יפה וכשאני אומרת לו שאני צריכה לרזות אז הוא אומר אם לרזות אז זה רק דרך מכון כושר עם 4-5 ארוחות. לרוב זו אמא שלי שלא מחמיאה לי.
אני לא מרעיבה את עצמי, כל יום אני אוכלת משהו. אפילו 2 ארוחות ביום.
זה לא שאני לא מאושרת אני כן פשוט יש לי דרישות מעצמי.
הדרך לאושר מלאה בקוצים ודרדרים.
והאושר שלי מורכב מהרבה דברים ולא רק מלעמוד בסטנדרטיים במשקל גוף מסויים.
חשוב לי ואני מעריכה את האהבה שיש לי בחיים, מעריכה ואומרת תודה שיש לי משפחה שדואגת ואוהבת אותי, מעריכה ידידי אמת שיש לי, שנמצאים לידי בטוב וברע, אני מעריכה ידע, ואני אוהבת ללמוד כל יום דבר חדש, אני מעריכה את החיים , את הבריאות, ומכריחה את עצמי להקפיד,לא לקבל כמובן מאליו שום דבר בחיי, אוהבת לתת מעצמי לאחרים ומתענגת על ההרגשה שעשיתי טוב למישהו, כמעט כמו שיכורה. חולמת על עולם שאין בו רע, בלי זיקנה ובלי לתת לאף אחד למות.
לשאלה שלך [po]נעמי בן שיטרית[/po] [u]איך התפתחה מערכת היחסים שלך עם גופך מילדות[/u] ,
שאלתי את אמא שלי היא אמרה שהייתי בעייתית באוכל כתינוקת אבל מאז שגדלתי אכלתי בערך כרגיל , הייתה לי אהבה עצומה לממתקים,וכל דבר בריא של "המבוגרים"(ירקות ,פירות ,בשר, עוף....וכ"ו) שנאתי אבל אכלתי כי לא הייתה לי ברירה.
לא זכורה לי התייחסות מסויימת או יוצאת דופן לצורת גופי בילדותי.
תמיד נתנו לי להרגיש שאני ברת מזל שאני יכולה לאכול כאוות נפשי ולהישאר חטובה.
אבל מאז המילה "חטובה" קיבלה פרשנות שונה , מסתבר.
דימוי הגוף שלי לא פגוע, כי אני נגד להראות שלדית, זה לא נשי בעיני, ולא יפה.
אני בעד לחשוב אחרת, באופן בריא, ואין לי ספק שהתשובה טמונה בחזרה לכושר ,לא בבית אלא במכון כושר עם מאמן מוסמך, אני אסכים לאכול יותר ממה שאני אוכלת היום, כי אדע שלא אשמין.
לא יכולה להימנע מלהרגיש שאני חוזרת על עצמי כמו תקליט שרוט, אבל אני באמת לא במצב רע, אני אוכלת באמת.
אני לא אסכן את עצמי למוות, אני יודעת להבדיל בין טוב לרע, בגלל זה כתבתי כאן כי ידעתי שלהרגיש רגשי אשם אחרי ארוחה זה דבר לא נורמלי ולא בריא, אז רציתי לעצור את הנפילה שלי במדרון הזה, ושתיתי בצמא את התשובות שלכם.
אתן מקסימות , תודה לכן!