מתוק שלי,
מקווה שהבוקר הכאב פחת...
מקווה שלא ענית ל SMS שלי כי אתה עדיין ישן, מה שאומר שברגעים אלה לא כואב לך...
מתקשה לדמיין את הכאב שאתה עובר... מימי לא חוויתי כזה (טפו טפו טפו)
ואני שמחה שהוא לוקח אותך גם למקומות של מעבר לכאב של עכשיו, להסתכלות רחבה יותר.
ואני ארחיב לך עוד יותר ואזכיר לך את היום הכיפי שהיה לנו,
שקמנו לנו בבוקר... מלאים בתוכניות, ושכבנו חבוקים במיטה, ופטפטנו לנו שעות,
ועשינו סימני קימה, ושוב נחתנו על הגב, על המיטה, משוחחים בזרימה ובכיף,
מתקשים לעזוב נעימות אחת בשביל נעימות אחרת...
ויתרנו על קפה בבית, כי הלכנו למסעדה המקומית האהובה עלינו
הטבחית ובעל המקום קיבלו את פנינו בשמחה - מה שלומכם? מזמן לא ראינו אתכם...
אהבה מביאה אהבה
קיבלנו ארוחת בוקר טעימה, עם מוסיקה טובה במקום נעים, ושוב התקשנו לעזוב - אבל הכרחנו את עצמנו
לעבר הנעימות הבאה.
קניות בחנות של השיפוצניקים, לעוד פעילות יצירתית בבית המתוק בו אנו גרים.
והתחנה הבאה - הים...
קודם כל המים הצוננים - שאתה גיבור ישר קפצת לתוכם, ולמזלי לא ויתרת לי עד שגם אני נכנסתי
ושחיתי במים הצוננים והיה כיייי.......ףףף והתחבקנו והתנשקנו במים כשהכל כל כך יפה מסביב.
נשכבנו קצת על החול החם, מתייבשים, וכל הזמן בזרימה של תקשורת נעימה ומעניינת...
ואתה אהוב מתוק שלי, ראית את גבי החשוף ומיד מרחת אותו במגן שמש
ואני - מפונקת שכמותי - מתענגת על תנועות המריחה שלך, חושבת איזה ברת מזל אני שיש לי אותך, שדואג לי ועושה לי טוב
(כאן אני מלאת עצבים על עצמי - שכמו תינוקת התמסרתי למקום המקבל ושכחתי שגם לך יש גב שצריך למרוח.
)
ואז יצאנו לנו לטיול לאורך החוף, הארוך היפהפה והשומם, כל כך שומם שאפילו התפשטנו והלכנו לנו ערומים
כמו אדם וחוה בגן עדן הפרטי שלנו
עשינו טקס שיחרור מדבש, בו סיפרתי לך את כל מה שהיה וכבר איננו בפרטי פרטים
ואתה גבר מכיל ומדהים הקשבת וקיבלת ואפילו הזדהית איתי. אין עליך, אין!
אספנו אבנים יפות שנשבץ על אדן החלון המקושט, שיזכירו לנו את הטיול בגן עדן...
חזרנו לסדין שלנו שחיכה על כל תכולתו (למרות שהיו לי כמה סרטים על גניבה ובלגנים)
לטבילה נוספת וצוננת, שכבנו קצת על הסדין להתייבשות - ו - קדימה לתחנה הבאה:
אוטו הגלידה שחיכה לנו למעלה כל אותו הזמן... אני טילון עם עוגיות ואתה סולרו כתום.
כשהגענו הביתה עשינו כמה עבודות בגינה,
עקרנו את שלוחות הסיסם ההודי האחרונות,
ושתלנו את המטפסים המקסימים ((-;)שקנית לי ליומולדת, ליד הגדר,
בשיטת הפרמקלצ'ר החדשה שלמדתי
ואז הלכנו להתקלח, לשטוף מעצמנו את כל המליחות, של הים ושל הזיעה, וחזרנו למיטה לעינוגי הגוף.
בשלב הזה כבר ראינו שנשרפת ומרחתי אותך בטונות של אלוורה, אבל עוד לא קלטנו את חומרת המצב.
מסכן מתוק שלי
בהמשך הלכנו לעשות קניות בסופר החביב עלינו, וכרגיל יצאנו מאוחר מדי...
כאן היה אחד הריבים שכתבת עליהם למעלה
שהתעצבנתי עליך שעכשיו אתה עושה לך שיק בננות ותמרים, כשאנחנו בכלל בדרך החוצה, ממהרים...
אפילו לריב איתך זה כיף - כי זה בתקשורת - כי זה עם התחלה אמצע וסוף - כי זה שניים שהם אחד בעד השני
אבל הספקנו לקנות מה שרצינו, כרגיל עם הערות נמרצות של הצוות שמזכיר לו שסוגרים את הקופות.
בדרך חזרה עברנו אצל החברים שלנו אבל הם היו עסוקים, אז הלכנו הביתה וראינו סרט בדיוידי
שהיה אולי החוליה החלשה בכל היום הקסום הזה... למרות שהוא היה נחמד, אבל לא ממש עמד בסטנדרטים שהתרגלנו אליהם
וזהו - הגיע זמן לישון
לא לפני שמרחתי אותך בעוד שכבה הגונה של אלוורה
ואפילו שמחתי באיזשהו מקום שיש לי הזדמנות לפנק אותך לשם שינוי...
כיביתי את האור, וחזרתי למיטה בעלטה, והנחתי את הברך באויר במקום על המזרן ואז שמעת קול חבטה רמה, ונחיתה רכה... וזינקת אלי בבהלה
כן. נפלתי ואם היית רואה את הכתמים הסגולים שיש לי עכשיו היית נבהל.
"למה זה קורה לנו?" שאלת, ההכאבות האלה פתאום - הגב שלך, הכחולים שלי, בסיומו של יום כזה קסום, (שהוא לא לגמרי חריג בחודשים האחרונים, מאז שאנחנו ביחד)
ועניתי אוטומתית - כדי שלא נאבד את הפוקוס שלנו...
אני, יש לי נטייה שכשטוב לי - לנוח על זרי הדפנה, כאילו זהו, הגעתי כבר למנוחה ולנחלה
ולשכוח שאני בדרך, במסע, שדורש תיחזוק מתמיד.
בפארמקלצ'ר מדברים על בנייה של 7 שנים עד שהשטח החקלאי מתחזק את עצמו
אבל ב 7 שנים האלה משקיעים המון - קודם כל בתיכנון, ואח"כ בבנייה, הדרגתית ויסודית.
אנחנו בחצי השנה הראשונה...
אולי עוד כמה שנים נוכל גם לנוח והכל כבר יזרום כמו שצריך בלי יותר מדי מאמץ, מעבר לתיחזוק מינימלי שוטף
עצלנית שכמותי משתוקקת למצב כזה
אבל בינתיים אנחנו בונים והקשיים האלה הם חלק מהדרך שלנו וטמונים בהם שיעורים נוספים וחיזוקים נוספים.
קטונו מלהבין את המשמעויות של הכל, אנו רואים רק את קצה הקרחון של כל ההשלכות של מה שאנחנו עושים וחווים.
בבוקר, קמתי מהר לכבות את השעון המעורר שלך
מרחתי אותך עוד פעם ושילחתי אותך לדרכך... לנסיעה של שעות רבות חזרה לביתך, לפרידה של 3 ימים
כי מחר תשוב אלי... ואוכל להמשיך ולטפל בך.
אהוב מתוק ויקר שלי,
מקווה שלמרות הכאב, אתה לא מתחרט על הכל
תבריא מהר
מחכה לך
(בעדינות...)