על ידי חברה_טלפונית* » 24 פברואר 2009, 22:21
תראי, בהמשך לשיחתנו, בסיכום לשיחתנו...שש שנים לפני שיחתנו...
_כן, אני יודעת שאין דבר כזה באמת, אמא מושלמת, אבל יש אמהות שלא מתפרצות כמעט, שנותנות כמעט תמיד את התשובות ה"נכונות", שחיות בעצמן חיים יותר "מושלמים" (אוכלות בריא, עושות יוגה כל יום). אני יודעת שכל המדידה האינסופית הזו של הכל ושל כולם היא חלק מהמחלה שכולנו נדבקנו בה במידה כזו או אחרת בביה"ס, ושזה ילדותי. אני יודעת שאצלי המחלה הזו במצב קשה יחסית, ההשוואות והתחרותיות והפחד ממה יחשבו. אבל תביני, בשמת, שאם מישהי אומרת לי שהיא החליטה אחרי שנולד ילדה הראשון שהיא לא יכולה להרשות לעצמה יותר התנהגויות מסוימות, והיא עומדת בזה די טוב, (ככה לפחות זה נראה, אבל אני גם מאמינה לה), אז אני, שלא מצליחה לקחת אחריות כזו על עצמי ועל ההתנהגות שלי, נופלת לעיתים קרובות מולה לרגשי נחיתות. ואולי אם הייתי מכירה אותך הייתי חושבת שגם את מושלמת happy...בכל אופן, במקום הטוב, השקט מהמולת ה'מי הכי שווה', אני יודעת, באמת, שאני טובה כמו שאני ושזה הכי טוב שאני יכולה. ושאין טעם לנסות או לרצות להיות מישהי אחרת. אני יכולה ללמוד ממנה, לקבל השראה, בלי להתערבב. לאט לאט אני לומדת, ואתמול היה טוב בהרבה מהביקור הקודם...
להיות שלמה עם איך שאני- כאדם, כאמא. זה כל כך מרגיע להיזכר שזה בעצם כל מה שנדרש ממני. לקבל את עצמי, איך שאני, ורק מהשלווה שהקבלה הזו מביאה מגיע השינוי._
תראי, בהמשך לשיחתנו, בסיכום לשיחתנו...שש שנים לפני שיחתנו...
_כן, אני יודעת שאין דבר כזה באמת, אמא מושלמת, אבל יש אמהות שלא מתפרצות כמעט, שנותנות כמעט תמיד את התשובות ה"נכונות", שחיות בעצמן חיים יותר "מושלמים" (אוכלות בריא, עושות יוגה כל יום). אני יודעת שכל המדידה האינסופית הזו של הכל ושל כולם היא חלק מהמחלה שכולנו נדבקנו בה במידה כזו או אחרת בביה"ס, ושזה ילדותי. אני יודעת שאצלי המחלה הזו במצב קשה יחסית, ההשוואות והתחרותיות והפחד ממה יחשבו. אבל תביני, בשמת, שאם מישהי אומרת לי שהיא החליטה אחרי שנולד ילדה הראשון שהיא לא יכולה להרשות לעצמה יותר התנהגויות מסוימות, והיא עומדת בזה די טוב, (ככה לפחות זה נראה, אבל אני גם מאמינה לה), אז אני, שלא מצליחה לקחת אחריות כזו על עצמי ועל ההתנהגות שלי, נופלת לעיתים קרובות מולה לרגשי נחיתות. ואולי אם הייתי מכירה אותך הייתי חושבת שגם את מושלמת happy...בכל אופן, במקום הטוב, השקט מהמולת ה'מי הכי שווה', אני יודעת, באמת, שאני טובה כמו שאני ושזה הכי טוב שאני יכולה. ושאין טעם לנסות או לרצות להיות מישהי אחרת. אני יכולה ללמוד ממנה, לקבל השראה, בלי להתערבב. לאט לאט אני לומדת, ואתמול היה טוב בהרבה מהביקור הקודם...
להיות שלמה עם איך שאני- כאדם, כאמא. זה כל כך מרגיע להיזכר שזה בעצם כל מה שנדרש ממני. לקבל את עצמי, איך שאני, ורק מהשלווה שהקבלה הזו מביאה מגיע השינוי._