על ידי חתולת_בית* » 11 אוקטובר 2008, 16:13
עכשיו עברנו לתל אביב. אני במקור מכאן, אבל לכבוד הלימודים ביליתי 4 שנים בכפר ויתקין. בלימודים גם הכרתי את בנזוגי, ושם בילינו את הזמן. הסיבה למעבר היתה שכבר כמה זמן שנמאס לי מהכפר. סליחה על הסנוביזם (ואני מתנצלת אם מישהו במקרה משם ויפגע מדברי)- אבל הפרובינציאליות הזו הרגה אותי!! כמו שאמרו כאן למעלה-
קפה הפוך (מה, זו דרישה כה עירונית???) אז אין, וזה לא רק זה. על הקושי בזמינות "סידורים" כבר דובר. אבל בעיקר מה שהפריע לי, זו התנפצות הפנטזיה. חשבתי שאני אעבור לכפר, אכיר מלא אנשים "מושבניקים" מגניבים כאלה, אווירת הקהילה תפרח וכולם יכירו את כולם. אחרי שנתיים שלמות באותו הבית אני יכולה לומר- אף שכֶן שלי אני לא מכירה, אפילו לא בּפָּנים. כולם מסוגרים בבתים שלהם, רק מפחדים מפריצות וכל בן אדם שעובר קרוב מידי לנחלה הוא פורץ פוטנציאלי. אפילו בל"ג בעומר- מדורה אחת לא ראיתי!! מה זה?! איפה כל האווירת מושב המפורסמת? איפה האנשים ברחובות?! התחרפנתי מזה, שזה כמו עיר רפאים- אין אף נפש חיה ברחובות, לא משנה באיזו שעה של היום. ואני עוד יחסית הייתי במצב טוב, כי עבדתי בחנות בתוך המושב, אז יחסית הכרתי פרצופים, אבל זה לא תרם לתחושה הכללית. אני זוכרת את היום הראשון, כשעוד גרתי במכמורת, שראיתי מלא אמהות/אבות עם הילדים בפארק בכניסה וחשבתי- יו איזו פסטורליות!! איזה מגניב!! מיותר להגיד שזו הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי אנשים במושב הזה... וגם שם ביליתי שנתיים. בדיוק לפני שעברנו עכשיו, עשיתי סיבוב שם, במכמורת, לנסות למצוא מציאות שאנשים זרקו לכבוד ראש השנה, ואז קלטתי: שמבחוץ זה נראה ישוב מהמם- על הים, בתי חלומות כאלו עם גינות יפיפיות. אבל בעצם, עכשיו כשאני מכירה את זה מבפנים אני יכולה לומר שזה בדיוק "suburbia", משהו שם... לא יודעת. איך זה ששכן-לשכן זה כבר לא שכן? (וסליחה אם מישהו נפגע).
ופתאום תל אביב, שתומר
קט קטית מה שתומר (ודבריה במקומם מונח, כמובן)- איזה כיף!! אנשים ברחובות! לא קלטתי כמה דבר טריויאלי שכזה יכול להביא לי שמחת חיים! יורדים למטה, והנה, עוד אנשים חיים כאן, גם אם אני (עדיין) לא מכירה אותם, לפחות יש כאלו. ולא צריך להתמודד עם כביש החוף המעצבן הזה כל הזמן, כי אני כבר כאן. רק שבועיים כאן, וכבר חיי החברה מרגישים שהוכפלו ב-300% בערך...
המסכן היחיד בכל העסק, הוא החתול, שעולמו הצטמצם עליו עד מאוד... ואין ספק שלגדל כאן ילדים זה לא ממש... אבל, מצד שני, גם שם בכפר לא ראיתי אף אחד מהם ברחוב...
עכשיו עברנו לתל אביב. אני במקור מכאן, אבל לכבוד הלימודים ביליתי 4 שנים בכפר ויתקין. בלימודים גם הכרתי את בנזוגי, ושם בילינו את הזמן. הסיבה למעבר היתה שכבר כמה זמן שנמאס לי מהכפר. סליחה על הסנוביזם (ואני מתנצלת אם מישהו במקרה משם ויפגע מדברי)- אבל הפרובינציאליות הזו הרגה אותי!! כמו שאמרו כאן למעלה- [u]קפה הפוך (מה, זו דרישה כה עירונית???)[/u] אז אין, וזה לא רק זה. על הקושי בזמינות "סידורים" כבר דובר. אבל בעיקר מה שהפריע לי, זו התנפצות הפנטזיה. חשבתי שאני אעבור לכפר, אכיר מלא אנשים "מושבניקים" מגניבים כאלה, אווירת הקהילה תפרח וכולם יכירו את כולם. אחרי שנתיים שלמות באותו הבית אני יכולה לומר- אף שכֶן שלי אני לא מכירה, אפילו לא בּפָּנים. כולם מסוגרים בבתים שלהם, רק מפחדים מפריצות וכל בן אדם שעובר קרוב מידי לנחלה הוא פורץ פוטנציאלי. אפילו בל"ג בעומר- מדורה אחת לא ראיתי!! מה זה?! איפה כל האווירת מושב המפורסמת? איפה האנשים ברחובות?! התחרפנתי מזה, שזה כמו עיר רפאים- אין אף נפש חיה ברחובות, לא משנה באיזו שעה של היום. ואני עוד יחסית הייתי במצב טוב, כי עבדתי בחנות בתוך המושב, אז יחסית הכרתי פרצופים, אבל זה לא תרם לתחושה הכללית. אני זוכרת את היום הראשון, כשעוד גרתי במכמורת, שראיתי מלא אמהות/אבות עם הילדים בפארק בכניסה וחשבתי- יו איזו פסטורליות!! איזה מגניב!! מיותר להגיד שזו הפעם הראשונה והאחרונה שראיתי אנשים במושב הזה... וגם שם ביליתי שנתיים. בדיוק לפני שעברנו עכשיו, עשיתי סיבוב שם, במכמורת, לנסות למצוא מציאות שאנשים זרקו לכבוד ראש השנה, ואז קלטתי: שמבחוץ זה נראה ישוב מהמם- על הים, בתי חלומות כאלו עם גינות יפיפיות. אבל בעצם, עכשיו כשאני מכירה את זה מבפנים אני יכולה לומר שזה בדיוק "suburbia", משהו שם... לא יודעת. איך זה ששכן-לשכן זה כבר לא שכן? (וסליחה אם מישהו נפגע).
ופתאום תל אביב, שתומר [po]קט קטית[/po] מה שתומר (ודבריה במקומם מונח, כמובן)- איזה כיף!! אנשים ברחובות! לא קלטתי כמה דבר טריויאלי שכזה יכול להביא לי שמחת חיים! יורדים למטה, והנה, עוד אנשים חיים כאן, גם אם אני (עדיין) לא מכירה אותם, לפחות יש כאלו. ולא צריך להתמודד עם כביש החוף המעצבן הזה כל הזמן, כי אני כבר כאן. רק שבועיים כאן, וכבר חיי החברה מרגישים שהוכפלו ב-300% בערך...
המסכן היחיד בכל העסק, הוא החתול, שעולמו הצטמצם עליו עד מאוד... ואין ספק שלגדל כאן ילדים זה לא ממש... אבל, מצד שני, גם שם בכפר לא ראיתי אף אחד מהם ברחוב...