אני לא מבינה למה אין חנויות של החלפות.
הרי ברור שויצו לא עושה באמת כסף מהכמה שקלים לבגד. רק החזקת החנות והמיסים עולה יותר.
מה גם שבחלק מהחנויות ישנן גם עובדות בשכר..

החלפות מעודדות תנועה רבה יותר. ככה בחנות לא נשארים עם עודפים רבים מדי, אין צורך לתהארגן עם משאיות כל שני וחמישי. כל מי שבא לא מוציא כסף, אלא מוציא מהבית ביגוד מיותר ויוצא עם משהו שימושי וחסר (ותמיד יש בזמן נתון ביגוד מיותר ובגיזרה אחרת - חוסר).

אגב בויצו בגבעתיים, בשלושת הפעמים שהייתי שם (לפני שנתיים בערך) כל חולצה למבוגר עלתה כ15 שח (חולצות טריקו ארוכות פשוטות עם כיתוביות דהויות וצורה שאיבדה את עצמה לדעת) , ומכנסיים פשוטים ב- 20. ממש לא זול. בהאנגרים בסוף עונה ישנם מחירים דומים ויש איפה למדוד וכמובן הכל חדש.

הסיבה היחידה שאני קופצת לשם פעם בכמה שנים היא שבאמת יש דברים מיוחדים להפליא בסגנון וינטאג' כמו אפודות יוניקיות וז'קטים משוגעים (יש לי אחד בצבעים פסיכודליים שזה לא יאומן - ושילמתי עליו גם לא מעט ביחס לעובדה שהוא ישן) וכו'.

אני שמתי לב שבגדים שאני קונה יד שניה או מקבלת מחברות, או אוספת פה ושם הם הבגדים שנשארים אצלי אח"כ בארון ללא שימוש
אצלי זה בדיוק הפוך!!!! הבגדים הכי שימושיים אצלי הם אלו שלקחתי מחברות או משוק חופשישי בירושלים!
כאילו שבגד שכבר לבשו אותו הופך להיות במידות של בני אדם נורמלים.

בהריון הרגשתי שנאי פתאום מתחילה להיות קניינית וחובבת שופינג, מה שמעולם לא הייתי. כמות הבגדים שקניתי מתחילת ההריון משתווה לשופינג שלי בחמש השנים האחרונות אני מניחה. מצד שני, באמת לא היה לי מה ללבוש... משלב מוקדם ביותר החולצות - המאוד צמודות שלי מסתבר - כבר נמתחו, המכנסיים לחצו או לא נסגרו. והיה צורך לקנות, צורך אמיתי, וגם מאוד נהנתי. פרט לקניה אחת בחנות מעצבים, לא ייאמן כמה פריטים קניתי שנעים בין 10-50 ש"ח. חלקם בחנויות יד שניה, חלקם בבאזרים (רוח נשית לדוג') שמטרתם תרומה, חלקם באאוטלטים או חיסולים ומבצעים למיניהם. גיליתי שיש פה בסביבה שלל מקומות זולים ואטרקטיביים לעשות בהם קניות - שמצאתי כשחיפשתי בגדים להריון.

בארון יש לי שלל בגדים יד שניה - חלק מאחיותיי (לפני ההריון), חלק מחברות (להריון), חלק מכל מיני שוקי קח-תן וחלק מחנויות יד שניה.
ההרגשה שלי היא שבבגדים יד שניה אני הרבה יותר נועזת. מעיזה לקנות בגדים שאחרת לא הייתי טורחת למדוד בכלל. לא הצבע שלי, לא הדוגמא שלי, זרוקי-שאנטי מדי, לא הסגנון שלי וכו' וכו'. ביד שניה - או שזה בחינם או שהמחיר נמוך, ואני מעזה לנסות דברים שאחרת לא הייתי טורחת בכלל למדוד, שלא לומר להכניס לארון. ואני מופתעת כל פעם מחדש. אני מוצאת את עצמי חורשת על פרטי ביגוד כאלו - ונהנת מהם מאוד, ונהנת "להתחפש" בעוד דרך, ולהרחיב את טווח המחיה הביגודי שלי (לקצת יותר מג'ינס-טריקו, שמלה סקסית או ביגוד מחויט כשנחוץ בעבודה).

לא יצא לי לקנות בביגודיות של ויצו, ו-25 שקלים לפריט נשמעים לי מחיר מצוין. אבל גם יצא לי לקנות בחיסולי עונה ב-10 שקלים לפריט. לפני ההריון ממש לא הרגשתי שאני קונה יותר אם אני קונה ביד שניה, ובהחלט קניתי גם וגם. איזון שכזה. מצד שני לפני ההריון גם לא קניתי בגדי מעצבים...

בס,ד
הגנבנות פה מגיעה עד לראש הממשלה ממש. במקרה לא ערבי. אה, ואיך שכחתי את שר האוצר. גם הוא גונב. אם כי לא בגדים משומשים


ולגבי בגדים,ערבים וטיפול בגנבים, יש לנו הרבה מה ללמוד מהם, ומהחמאס.
נדמה לי שאים פשוט נלאים את כל הרכוש של כל חבר כנסת שנמצע מועל בכספי הציבור, אפשר יהיה לפתוח עוד
הממממממממממממממון חנויות של ביגוד, למכור הכל בשקל, ועוד ישאר עודף...
ועדיין זה ישאר עונש של לפנים משורת הדין, יחסית למה שקרה לחברי הכנסת או לחברי הראיס
שהעיזו לגעת בכסף של העם.

יש אנשים כ"כ מסכנים שאין להם כסף לקנות תיק?

LOL

ויצו ושאר מקומות הרווחה שמוכרים בגדים שניתנו כתרומות, עושים זאת בעיקר כדי לקבל כסף בו יוכלו לעזור לנזקקים. המטרה היא הרווח הכספי בו ניתן לתרום לקהילה ולא הרווח של הקונים. זאת אומרת המכירה היא האמצעי ולא המטרה. אי לכך לא צריך לראות באופן שלילי את העובדה שבעלי חנויות יד שניה קונים בויצו ואחיותיה. להיפך. בעלי החנויות קונים באופן רציף ובסכומים מצטברים יחסית גבוהים ובכך תורמים לקהילה וגם עושים בירור ראשוני (תיווך)של הבגדים עבור מי שאין להם זמן/רצון/יכולת לקנות במקומות כמו ויצו. אני רואה בזה חלק משרשרת המזון המבורכת של הבגדים. וכל אחד מתחבר לשלב שמתאים לו.

האם ויצו מוכרת בגדים לסוחרי יד שניה?
במו עיני ראיתי בעלים של חנות יד שניה בתל אביב קונה בגדים בויצו קינג ג'ורג'

אני דווקא חושבת שהכי טוב זה אצלי - לילד יש הרבה בגדים חדשים בחינם! (סבתות, אלא מי?.....).

לעצמי לא קונה כמעט אבל... השבוע קניתי נעלי הליכה של טבע נאות. 319 ש"ח. יקר פחד.
אבל מה? משמש אותי נפלא. נוח בהריון ובכלל. התכוננתי לקניה הזו זמן רב, ואין לי רגשות אשם.

כנראה זה לא המחיר - זה כמה צריכים את הפריט הזה.

באמת ידוע שערבים גנבים ויהודים מבני ברק לא גונבים
זו רק אני שהבנתי שאין פה שום הכללה? שבמקרה קט קטית ראתה כמה אנשים שהיו במקרה ערבים שמנסים לגנוב?
אל תדאגו כל כך. יש שפע של גנבים מכל העדות בארץ הזאת. מספיק לכולם. הגנבנות פה מגיעה עד לראש הממשלה ממש. במקרה לא ערבי. אה, ואיך שכחתי את שר האוצר. גם הוא גונב. אם כי לא בגדים משומשים.

עברתי שוב על החלק שדילגתי בערך Ticket ומסתבר שמדובר אכן בהתפתחות מהמילה הצרפתית Etiquette, אזכור ראשון לכך ב-1673.
ולסיכום:
Etiquette: תווית המכילה מידה על מוצר
Ticket : כרטיס כניסה/נסיעה, אסמכתא המעידה על תשלום.

_השם הוא "אטיקט", מה אומר בצרפתית "פתק"
<יש לוודא מול צל הימים, דובר הצרפתית של הבאופן>
או שאומרים "טיקט" שזה כרטיס באנגלית?_

שמעתי שקראו ל- Monsieur l'expert .
ניגשתי למאגר האטימולוגי החביב עלי, ומצאתי התייחסות ראשונה למילה במשמעות שציינה קט קטית כבר בשנת 1435.
הכתיב בצרפתית הוא Etiquette, והכוונה לפתק המוצמד לחפץ כלשהו ושמכיל מידע רלוונטי לגביו.

לגבי ticket הכתיב הוא אנגלי, והמעניין הוא שגם בצרפתית משתמשים בו, כפי שהוא, באותה משמעות: כרטיס כניסה/נסיעה וכו', "אישור המעיד על תשלום כדת וכדין עבור כניסה או שימוש בשירות". סביר שהמקור משותף, ואזכור ראשון של ticket בצרפתית במשמעות הזאת יש ב-1765.

<שמחתי שוב להתעסק בטרחנות בקוצו של 'יוד' בסוגייה לא רלוונטית בעליל>
<טרה רוסה, החלק המיליטנטי שבי קופץ למשמע הדיון הזוטר שמתפתח כאן, אך החלק שכבר שבע קרבות פוליטיים קורא אותי לסדר>

אז טוב שאת אומרת, קטקטית. באמת ידוע שערבים גנבים ויהודים מבני ברק לא גונבים. אני אשתדל לשמור על התיק (והבגדים המשומשים שלי) פעם הבאה שאני אשמע מישהו לידי מדבר ערבית.

לא חיסכון, כי אם שפע, שפע, שלא הייתי יכולה להרשות לעצמי, אלמלא קניתי יד שניה.

_כשאני הולכת לקנות "יד ראשונה" אני מאוד ממוקדת, יודעת בדיוק מה אני צריכה ומה אני אוהבת, אם עולה 20 ש"ח סבבה, אם עולה 500 ש"ח ואני יודעת שישמש אותי אין לי יסורי מצפון.
לעומת זאת בגדים שאני משיגה בדרכים אחרות הם לא תמיד "בדיוק" אבל בגלל שלא עולים או עולים מעט אני לא חושבת פעמיים ואז מוציאה אותם מהארון אחרי כמה חודשים כי רואה שבכלל לא לבשתי אותם._

Exactly!!
It went away, though, after a few shopping sprees. Now I am perfectly capable of taking my time, trying on 20 pairs of jeans, and ending up not buying a thing. I don't see it as a waste of time, I imagine that everything has to pay "rent" in the closet and if it can't pay - it's not supposed to be there.

<Ima Incubator at work. Can't install Hebrew since I'm sharing this computer>

אני שמתי לב שבגדים שאני קונה יד שניה או מקבלת מחברות, או אוספת פה ושם הם הבגדים שנשארים אצלי אח"כ בארון ללא שימוש.
כשאני הולכת לקנות "יד ראשונה" אני מאוד ממוקדת, יודעת בדיוק מה אני צריכה ומה אני אוהבת, אם עולה 20 ש"ח סבבה, אם עולה 500 ש"ח ואני יודעת שישמש אותי אין לי יסורי מצפון.
לעומת זאת בגדים שאני משיגה בדרכים אחרות הם לא תמיד "בדיוק" אבל בגלל שלא עולים או עולים מעט אני לא חושבת פעמיים ואז מוציאה אותם מהארון אחרי כמה חודשים כי רואה שבכלל לא לבשתי אותם.
יכול להיות שמדובר במחסום פסיכולוגי או שפשוט לא הגעתי לחנויות הנכונות ושביום מן הימים אוכל להיות ממוקדת גם בבואי לחנות יד שניה.
לי חשוב בעיקר שלא יהיו לי דברים שאין לי שימוש בהם, בגדים ובכלל.
ואולי זה בכלל בגלל שיש לי "טעם יקר"- באחת הפעמים הבודדות שאכן רכשתי בחנות יד שניה, כל הפריטים היו 10-20 ש"ח ואני כמובן הצלחתי לדוג את הפריט היקר ביותר בחנות- 80 ש"ח, שמלה מהממת דרך אגב, וגם אותה לבשתי רק פעם או פעמיים P-:

קטקטית, כנראה שיש אנשים כל כך מסכנים שאין להם כסף אפילו לשלם על הבגדים.

אני רואה מלא אנשים כאלה בבני ברק.
והם לא גונבים.
אלה שראיתי אותם מנסים לגנוב בויצ"ו גונבים גם תיקים של אנשים שבאים לקנות,
והמתנדבות ביקשו ממני לא להניח את התיק לרגע.
יש אנשים כ"כ מסכנים שאין להם כסף לקנות תיק?

לא שופטת אותם או לא מתלוננת, אבל גם לא שמה אותם במדרגה מעלי בזה שלהם יותר "מגיע" לקבל את הבגדים האלה.
גם כי אני משלמת.
פרט מעלות של 5-10 ש"ח אין תנאים מוקדמים לזכות בבגד יד שניה ואני לא מחפשת כאלה D-:.

קטקטית, כנראה שיש אנשים כל כך מסכנים שאין להם כסף אפילו לשלם על הבגדים.

אצלי שמתי לב שאחרי תקופה ארוכה של גאה בזה שאני מצליחה להחזיק את עצמי קצת מחוץ למרוץ הצרכני בעצם הופר האיזון הפנימי שלי ועברתי לסגפנות וחוסר פירגון עצמי, הבית שלי כבר נראה לא מושקע (מספיק בשבילי) ואני הרגשתי לא מושקעת. ואז התחלתי לקנות לעצמי בגדים יד שניה
וואו גם אני. אחרי שנה וחצי שבהן לא קניתי לעצמי אפילו שרוך נעל, גיליתי את האפשרות של יד שניה. זה התחיל בריהוט - היתה לי ספה שבורה (בגלל שהילדים קפצו) ומכורסמת (הכלבה), כבר המון זמן. זה היה נראה ממש מוזנח אבל קימצנתי. ואז התחלתי לחפש בלוח yad2 - לקח זמן למצוא משהו שתאים לי גם במחיר וגם במראה, וקניתי סט ספות איכותיות, בן חמש שנים במצב מצוין ב-1000 ש"ח. רמת האיכות והעיצוב הרבה מעל מה שהייתי מרשה לעצמי לקנות חדש. קניתי אחר כך גם שטיח בוכרי ישן וחמוד ואני מרגישה שהבית שלי יפה כמו שאף פעם לא היה. אחרי שראיתי כי טוב, המשכתי לבגדים. כמו שכתבת, תמיד קיבלתי והעברתי בגדים ונעליים במשפחה, גם לעצמי, אבל לחנות יד שניה נכנסתי פעם ראשונה לפני חודשיים. איכשהו לא עלה בדעתי לפני זה - וחבל.

אה, וברמה המעשית כמו שכתבו פה. לי יש תקציב ביגוד חודשי (ע"פ ממוצע שנתי) וזה מה שקונים זה משחרר מאוד מרגשות אשמה (יש לי תקציבים כאלו לכל מיני דברים "בזבזניים" זה מצד אחד מאפשר לי לפרגן לעצמי מצד שני זה במגבלה ומצד שלישי אני לא צריכה להתחשבן כל קניה.

אני כל הזמן גאה בזה שאני מצליחה להחזיק את עצמי קצת מחוץ למרוץ הצרכני - לא לטבוע בערמות של חפצים, לא להתעסק כל הזמן בחיפוש אחרי עוד "דברים". לקנות מה שצריך ולא לקנות בתור בילוי. אני חושבת שיש משמעות אקולוגית גם ל כמות החפצים שאתה צובר גם אם הם יד שניה - כשהארון מתפוצץ קונים עוד ארון, וכשהבית דחוס עוברים לבית יותר גדול.

אני מאוד מבינה מה את אומרת ואפילו כתבתי על זה ב פשטות מרצון.
אצלי שמתי לב שאחרי תקופה ארוכה של גאה בזה שאני מצליחה להחזיק את עצמי קצת מחוץ למרוץ הצרכני בעצם הופר האיזון הפנימי שלי ועברתי לסגפנות וחוסר פירגון עצמי, הבית שלי כבר נראה לא מושקע (מספיק בשבילי) ואני הרגשתי לא מושקעת. ואז התחלתי לקנות לעצמי בגדים יד שניה (ושומו שמים גם חדשים )

לקח לי זמן להתחיל לקנות לעצמי יד שניה (לילדים אני מקבלת, מחליפה בשוקחתן, וקונה יד שניה בלי לחשוב פעמיים, תמיד החלפתי עם חברות בגדים בשבילי אבל ממש ללכת ליד שניה לקנות בשבילי זה חידוש מהשנה האחרונה.)

בכלאופן אני מנסה להתמקד ... אם "פתאום" יש לך צורך לקנמות קצת ולהתחדש בבגדים - כנראה שיש לך הצורך הזה וזה בסדר (אני מניחה שלא תהפכי לקנינית אובססיבית הרי את בכ"ז לא כזו בבסיסך)

צריך להזהר ש פשטות מרצון לא תהפוך לאיזה מניעה מוחלטת מעצמי עם עצדקה אידיאולוגית - אני לא יודעת אם זה רלוונטי לך אבל לי זה מאוד רלוונטי כי בפירוש התחלתי לסטות לכיוון לא מאוזן שכזה.

ולעניין העלות - אני קונה בצ'אי בוטיק ברעננה ו פריטים עולים 40-60 ש"ח בכלל לא נראה לי יקר.

כל הכנסות החנות הן קודש להמשך ופיתוח פעילות הסניף למען הקהילה ולכן צריך לקנות מהם כמה שיותר!

את לא צריכה להרגיש רע בלקנות בגדים בויצו ההפך מהכסף ששילמת נזקקים נהנים ממתן השירות של המרכזים ולא רק מן הבגדים. רוב ההכנסות הם לא מנזקקים. גם בפיתחון לב יש ימים שפתוח לקהל הרחב ויש ימים מיוחדים לנזקקים בעלי תעודה הזוכים לקנות במחיר אפסי.
חנויות יש שניה מוכרות במחיר סביר לעומת בוטיקים וחנויות שונות אך עדיין ממוצע של כ50 ש"ח לפריט זה לא זול כשקונים כמה פריטים וזה טוב לזמנים שבא להתפנק על איזה בגד ייחודי שנדלקת עליו. מן הסתם הם צריכים להתפרנס מזה ולשלם שכירות והוצאות וזה ברור לי כלקוחה כשאני בוחרת להכנס. כשאין לי אפשרות או צורך אני פשוט לא נכנסת למקומות שמעמידים אותי בפני הפיתוי לצרוך. ואם כבר יש צורך עדיף לחפש במקומות כמו קח תן או בשיקשוק ומרכזים כויצו.

בביגודית ויצ"ו שאני קונה בה, קונות נשים כמוני.
אני לא מבינה מה זה נזקקות, ואיזו תעודת מסכנות יש להציג ולמי.
אם את באה לקנות יד שניה - כבר מגיע לך שימכרו לך יד שניה.
קוראים לזה תודעת השפע.
יש מספיק לכולם.
כדי להתחיל לקבל צריך רק לנפץ את ה"לא מגיע לי".

אני גם תורמת לשם מלא בגדים שמקבלת מהמשפחה והשכנות וכל מיני גילגולים אחרים,
בעיקר ג'ינסים שאין להם ביקוש לא אצלי ומשפחתי ולא אצל חברותיי.
את שאר הבגדים משתדלת למצוא להם בית חם ללא מתווך של הויצ"ו.
בויצ"ו יש ים (!!) של בגדים, מכיוון שאין מקום להציג את כולם, מה שנראה פחות טוב נארז בשקים ונמכר לפי משקל.
באים לשם המון ערבים ומחפשים מה אפשר לגנוב.
עושים את זה כך: האחד שואל כאילו מתעניין במשהו,
השני מחפש מה להפליק.
סליחה שאני מגדירה את זה ככה, אבל אני לא חושבת שלהם יותר "מגיע" מלי.
ההכנסה החודשית שלי בסדר גמור, לא מתלוננת, לא חסר לי דבר ב"ה.
יחד עם זאת לא רואה סיבה לקנות יד ראשונה בגדים ליום-יום, כשיש כזה שפע של מה שנזרק.

אז 25 ש"ח זה פלאפל ושתיה בקושי..
הכול יחסי.
בבני ברק 25 ש"ח זה 6 מנות (!) פלאפל, ונשאר לך שקל עודף.

האם ויצו מוכרת בגדים לסוחרי יד שניה?
עשיתי חיפוש באינטרנט, מצאתי כתבה על אחת הביגודיות ובטוקבקים אנשים כותבים שויצו היא מעין סיטונאי של בגדים יד שניה - מוכרת חלק ממה שנתרם לסוחרי יד שניה. כעת אני נזכרת שאחת מבעלות החנויות יד שניה שהייתי בהן אמרה לי שהיא לא קונה מלקוחות פרטיים, והתחמקה כששאלתי מאיפה היא כן קונה. חייבת להגיד שנתקלתי בלא מעט בגדים מוכתמים אצלה.

ומצד שני...
מהאתר של ויצו - ban]ביגודיות ויצו ברחבי הארץ article[/po].asp?pgid=2516&catid=233
"בסניפי ויצו ברחבי ארץ ממוקמות חנויות יד שניה. מתנדבות ויצו ישראל, המפעילות חנויות אלה, מסייעות במתן בגדים לנזקקים, המופנים ע"י משרדי הרווחה ברשויות המקומיות; בחנויות ניתן לרכוש בגדים במחיר סמלי, כאשר כל הכנסות החנות הן קודש להמשך ופיתוח פעילות הסניף למען הקהילה"

(הוספתי קישור לרשימה בדף חנויות בגדים יד שניה)

התקשרתי לויצו. כולכן צדקתן. הביגודיות של ויצו פתוחות לכל מי שרוצה ולא רק לנזקקים. התקשרתי לשלושה סניפים כדי להיות בטוחה...

אני לא חושבת שויצ"ו רוצים שרק חסרי יכולת יקנו
אני חושבת שהם רוצים לנצל את הכסף למטרות שלהם
כי עובדה שבתל אביב יש להם מין מקום כזה של מותגים יקרים (מחירים לא הכי זולים)
ואני יודעת שאמא שלי מתנדבת במחסן של תרומות שרק מי שמקבל הפניה מעובדת סוציאלית יכול לקנות אצלם בשקל עד חמישה

לא יודעת איזה יישוב זה, אבל אולי זה יישוב מבוסס והאיזון בין בגדים שנמסרים לנלקחים הוא שונה מאשר בערים הגדולות
ההיפך. דווקא בגלל שזה לא בעיר, לאנשים אין צורך לקנות בגדים חדשים ולהיראות טיפ-טופ, ואחוז גדול מהתושבים לוקח בגדים מהמחסן.

מעתיקה מהאתר של "פתחון לב":
בזאר "מכל הלב"

_ארגון 'פתחון-לב' מפעיל "בזארים מכל הלב" – חנויות לנזקקים בהן מוכרים, במחיר סימלי (1 ₪ עד 5 ₪ לפריט).
בחנויות:בגדים, נעליים, כלי בית, משחקים, מצעים, תיקים, ספרים, צעצועים יד שניה ועודפי ייצור.
הפריטים השונים מוצעים למכירה באדיבות תרומות הציבור וחברות ביגוד והנעלה.
...
"בזאר מכל הלב" מרכז סיוע ראשון לציון
"בזאר מכל הלב" מרכז סיוע כרמיאל_

המחסן שוב מפוצץ בגדים, וזה רק יישוב קטן
לא יודעת איזה יישוב זה, אבל אולי זה יישוב מבוסס והאיזון בין בגדים שנמסרים לנלקחים הוא שונה מאשר בערים הגדולות

אני ביליתי המון בויצו. כמות האנשים הנזקקים שמגיעה, אפסית. נראה לי שאנשים עניים לא רוצים להיתלבש בסמרטוטים, ומעדיפים לקנות חדש בשוק ב-5 שקל. וחוץ מזה, הכמויות הן אדירות. זה שאני לוקחת לא עושה שלא יהיה לאחרים. אני עוזרת במחסן ביישוב, וכמויות הבגדים שמגיעות, זה לא ייאמן. מדי פעם אנחנו מזמינים את פתחון לב והם מרוקנים את כל המחסן. אחרי שבוע-שבועיים כאילו כלום, המחסן שוב מפוצץ בגדים, וזה רק יישוב קטן. פתחון לב התחילו את העניין עם הבגדים יד שניה כמקור הכנסה! בדומה לצ'ריטי בחו'ל. הם מקבלים תרומות של בגדים, מוכרים אותם, ובכסף משתמשים כדי לקנות אוכל ולחלק לנזקקים. לי לא יצא ללכת לשם עדיין, אבל הבנתי ששם פריט עולה משהו כמו 5 שקל (באזור התעשיה של כרמיאל).

תודה על כל התגובות!

אני אנסה להסביר מה מפריע לי - אני כל הזמן גאה בזה שאני מצליחה להחזיק את עצמי קצת מחוץ למרוץ הצרכני - לא לטבוע בערמות של חפצים, לא להתעסק כל הזמן בחיפוש אחרי עוד "דברים". לקנות מה שצריך ולא לקנות בתור בילוי. אני חושבת שיש משמעות אקולוגית גם ל כמות החפצים שאתה צובר גם אם הם יד שניה - כשהארון מתפוצץ קונים עוד ארון, וכשהבית דחוס עוברים לבית יותר גדול.

ובענין של המחירים - זה כנראה ההבדל בין הביגודיות של ויצו לחנויות בבעלות פרטית שצריכות להרויח. אני משערת שחנות שתמכור פריטים עד חמישה שקלים לא תצליח לקיים את עצמה עם שכר דירה והכנסה סבירה. כתבתי פוסט על הענין הזה בדף של חנויות יד שניה - הייתי ממחשב אחר אז זו הודעה אנונימית, מתנצלת. אני לא מרגישה כל כך נוח לקנות בויצו. למיטב הבנתי, הארגון, המתנדבות ותורמי הבגדים עושים את זה כדי לעזור לנזקקים. אני לא נזקקת, המשכורת שלי גבוהה. אצלי זה ענין של סדר עדיפויות. אני חושבת שזה לא יהיה הגון מצדי לקנות שם. שוקי קחתן, ומקומות כמו אתר אגורה זה ענין אחר. אני מסרתי המון חפצים דרך אגורה, וגם לקחתי שני דברים. במקומות כאלה האוירה היא הדדית, כולם רוצים לשתף ולא לזרוק, ומבינים את הענין האקולוגי. (לא כולם, בעצם - מדי פעם נכנסת הודעה באגורה "למסירה לנזקקים". אלה אנשים שמפספסים את רוח האתר).

אצלינו לובשים רק יד שניה, אבל בלי כסף. או שמקבלים או שאוספים ממחסן החלפות שיש כאן בישוב. פעם הייתי קונה בויצו, אבל הסניף הספציפי נסגר. הייתי הולכת ביום שהייתה מוכרת נחמדה שהיתה מוכרת לי הכל ב-1-2 שקל. אם חסר משהו ספציפי שלא מוצאים, אז קונים חדש.
מבחינת חיסכון - אני חוסכת אלפי שקלים! אני גם אוספת בגדים שהם במצב טוב גם אם לא מתאימים לילדות לשנה הזאת, ושומרת לשנה הבאה או עוד שנתיים. כשאני מורידה את השקיות האלה בבוא היום אני נדהמת מכמות הבגדים היפיפיים שאספתי לבנות.

מעבר לחנויות יד שניה יש גם מרכזים כמו ויצו שמוכרים בסכום סימלי יותר החל מ5 שקל לבגד לילד וכ10 ש"ח למבוגר, שווה בדיקה.
אנחנו משלבים צרכנות של חדש-ישן לפי הצורך. כמעט את כל הבגדים של הקטנה אני קונה בויצו או בפתחון לב וזה חוסך לנו המון. כשצריך משהו ספציפי אפשר למצא בשוק בזול.

אקולוגי אומר שלא מגדלים כותנה חדשה כדי לייצר
אקולוגי אומר שלא מסנטזים חומרים חדשים כדי לייצר
כמה עולים הדברים האקולוגיים שלך זאת בעיה שלך
ואם את יכולה להרשות לעצמך לקנות חולצה למרות שלא צריך והיא יד שניה אז נראה לי (לפי מעט הבנתי)
שאין בעיה
הבעיה היא לא החלפת כסף במוצר הבעיה היא יצור אינסופי של עוד ועוד דברים

כמו ברה במקום זברה...

גמני קונה ב-5 ש"ח ולא מפסיקה לקצור מחמאות.
אלה לא בגדים שאפשר לקנות בחנויות, לא פרטי אופנה מתבלים, כל מיני דברים בהחלט מיוחדים, השבוע "הגרלתי" איזה סרפן מסינגאפור.
עונג צרוף.
התמכרות זולה ואקולוגית בגזרות מחמיאות.
לוקחת באמת רק מה שאוהבת.
מקבלת חינם דברים טריוויאליים, אבל הביגודית של ויצ"ו... אחח... תגלית המאה.
כל פעם שמישהי שואלת "וואו מאיפה זה?" אני מושכת הרבה זמן, עושה טיזינג,
ואז פולטת את הכל, כולל כתובת ושעות פתיחה, ומתגאה במחיר הנמוך.
במרכז ת"א בגדים כאלה נקראים "וינטג' " ונמכרים במחירים מופקעים




בשקית שבהן נקנו, עם הטיקט
זה מזכיר לי איך הבת שלי קוראת לעטלף "טלף" D-:
השם הוא "אטיקט", מה אומר בצרפתית "פתק"
<יש לוודא מול צל הימים, דובר הצרפתית של הבאופן>
או שאומרים "טיקט" שזה כרטיס באנגלית?
בלבלות...

מסכימה עם ענת ,וחושבת גם שזה מקום מצויין להתנסות עליו, בעניין -הדיוק (מה צריכה רוצה וכמה)
כלכך מכירה את הקטע שתיארת, שנכנסת בשביל מלפפון ויוצאת עם כל הסופר אצלי בעגלה (חוץ מהמלפפון -שלא היה..)
אז נראה לי שלפחות בחנות יד שניה, זה גם אקולוגי וגם זול יותר (בטח מהסופר..)
מה גם שאפשר, אם לא משתמשים, לגלגל הלאה לחנות יד שניה או קח-תן מעניין.(וממליצה לך לברר לגבי קח-תן קרוב אלייך , בעיניי הכי שווה)

נדמה לי שקנית בגדים מאד יקרים
לי נדמה שזו היסחפות קלה.. אבל כנראה שהכל יחסי, ואולי הרוקדת מוצאת שזה יקר.
נכון שיש חנויות או פריטים זולים יותר, אבל לא בדיוק ראינו מה קנית.. ואם הבגד שווה ואיכותי וישמש אותך אז 25 ש"ח זה פלאפל ושתיה בקושי..
ובעיקר
כל רגשי האשמה וההתבחבשות נראים לי מיותרים לגמרי
המשך קניות מספק ומשמח. ויאללה - מכנסיים..

אני לא חושבת שיש משהו פסול בהנאה מבגדים חדשים (ישנים-חדשים), יפים, מיוחדים וכו'.
ומה הפגיעה האקולוגית במילוי הארון בבגדים משומשים? בטלה בשישים.
כסף זה כבר עניין אחר. תגדירי לך מה הסכום שאת מוכנה להוציא על בגדים, ואל תחרגי ממנו.
מעבר לזה כל רגשי האשמה וההתבחבשות נראים לי מיותרים לגמרי.

נדמה לי שקנית בגדים מאד יקרים.
פריט שעולה 25 ש"ח זה משהו שאולי אני אקנה לעצמי פעם בשנה בחנות יד שניה, אלא אם כן יש לי בה זיכוי.
אני לובשת רק יד שניה, או כמעט רק בעצם (היו תקופות שכן קניתי וגם יצא שקיבלתי מתנה ליומולדת חדש וכו') אבל כמעט אף פעם לא קונה. אם אני קונה בגדים בכלל אז זה יהיה יותר בחנויות שהפריטים בהן עולים משהו כמו 5 ש"ח. לפעמים כשבא לי משהו מחנות שהפריטים בה יותר יקרים, אני אדאג לזיכוי- כלומר אביא לשם בגדים במצב טוב.
המון אנשים זורקים בגדים חדשים. היום התקשרה אלי חברה שאבוא אליה כי היא מפנה ארון. היו שם לפחות 3 חולצות בשקית שבהן נקנו, עם הטיקט. היו שם עוד הרבה פריטים שהיא לבשה פעמים ספורות. אנחנו לא לגמרי אותו גודל ולא בטוח שבמאה אחוז אותו טעם, אז סיננתי מאד ולקחתי רק מה שממש מתאים, אבל היו שם עשרות פריטים.
אני זוכרת שלפני כשנה נסעתי עם המנהל שלי מהעבודה ולא זוכרת איך דיברנו על נושא יד שניה (כנראה רצה להגיד לי שזה בסדר, ביודעו שמצבי לא משו) והראה לי על המכנסיים שלו: את רואה, 4 ש"ח. הקטע שזה היה ביום חשוב בעבודה שהוא היה אמור להיות יצוגי בעבודה ולהיראות בסדר, לא עניבה וחליפה אבל להיראות טוב, וזה אכן נראה בסדר גמור.
אישית אני כן באה עם מה אני רוצה ואם רציתי חולצה ואין אני לא אקנה מכנסיים אלא אם כן חסרים לי. לגבי ילדים אני דווקא כן עשויה לקחת פריט שלא ברשימה ואפילו מעט גדול יותר, אבל גם אין סיכוי שאשלם על זה יותר מכמה ש"ח, ורוב הסיכויים שזה יהיה משהו שמישהו נתן.
לפני שהולכים לחנויות אפשר לעשות החלפות עם חברים, משפחה וכו'.
אני אוהבת שיש לי הרבה בגדים בארון(מזל שהבית קטן והארון קטנטן), ככה אני לא בלחץ לכבס ויכולה להתאים בגדים למצב הרוח, ככה זה בסדר שאין לי מייבש כביסה בבית ואם אלה היו בגדים חדשים אין ספק שלא היו לי כמויות כמו שיש לי.
מקווה שעזרתי במשהו.

אז התחלתי לקנות בגדים יד שניה בחודשים האחרונים. קניתי לעצמי, ובמשך הזמן גם כמה פריטים לבן הזוג ולילדים. אני עוצרת כעת לחשוב האם זה באמת חיסכון.

אני אתחיל בשורה התחתונה: בחדשים האחרונים, מאז שהתחלתי לבקר בחנויות יד שניה, הוצאתי יותר כסף על בגדים מהרגיל. עד עכשיו, כמעט שלא קניתי פריטים לא מתוכננים. אני לא אוהבת "לעשות שופינג" ולא אוהבת לבזבז כסף (קמצנית כמו גברת נוריס ). קניתי כמה פעמים בודדות בשנה, עם רשימה, וובדרך כלל דברים זולים, לא מותגים. לא רצתי למכירות סוף עונה ולא שוטטתי לחיפושים כלליים בלי מטרה מוגדרת. אני גם משתמשת בכל בגד שנים עד צאת נשמתו.

בחנויות יד שניה השיטה הזאת לא עובדת כל כך טוב. אתה בא לחפש מכנסיים לילד ואין, אבל לעומת זאת יש חולצה ממש שווה לילדה במחיר מציאה. ובגדים איכותיים לעצמי במחיר של בגד בזאר. מצאתי את עצמי חוזרת עם שקית של בגדים ואביזרים לא מתוכננים. אז נכון שהמחיר הממוצע לפריט היה 25 ש"ח, אבל להשאיר אותו בחנות יותר זול. אה, ואת המכנסיים בעצם עוד לא קנינו...

אני מפחדת שאני נסחפת לצרכנות בזבזנית, הארונות יתמלאו בהדרגה, והרווח הכספי והאקולוגי הלך...

מעניין לשמוע מלקוחות יד שניה ותיקים.