בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחת תגובה

כולנו משפחה אחת
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מי_מה* » 07 דצמבר 2011, 16:25

חמודה. החזרתי לאיזה צורך ספציפי... אוטוטו מוחקת שוב. חומרים עדכניים בבלוג

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי תמרוש_רוש » 07 דצמבר 2011, 14:56

התגעגעתי אלייך (())

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 13 יוני 2007, 02:59

_<גם אני! גם אני1>
<טוב, זה סתם כי אין לי מה לכתוב חוץ מזה שאני קוראת ואוהבת>_

נו, היא אמרה את זה קודם, שלא אצטט?

לזהות את המניפולציה זו כבר התחלה.
(()) להמשך המסע, ממני.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי תמרוש_רוש » 09 יוני 2007, 15:00

סוגרים משולשים חוזרים בענק>
<גם אני! גם אני1>
<טוב, זה סתם כי אין לי מה לכתוב חוץ מזה שאני קוראת ואוהבת>

_המחשב שאני משתמשת בו כרגע, הוא חדש, משוכלל, מהיר הרבה יותר ומצויד במסך דק.
האמת? זה מזה כייף._
זהו זה. כיף זו סיבה חוקית ביותר.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אשה_שמחה* » 08 יוני 2007, 16:23

:-)

שבת שלום @}

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 08 יוני 2007, 14:25

המחשב שאני משתמשת בו כרגע, הוא חדש, משוכלל, מהיר הרבה יותר ומצויד במסך דק.
האמת? זה מזה כייף. חוץ מזה שאין מקום לדינוזאור צעצוע שעמד על המסך הקודם. כששומר הקרקעות גמר להתקין לי אותו הוא אמר "תיזהרי מתאונות, זו מהירות הרבה יותר גבוהה ממה שאת רגילה ". וגם כל התוכנות שלו חוקיות (המחשב הקודם שלי הוא מן יצור כלאיים ששומר הקרקעות הרכיב מכל מני מחשבים, חלק מהתוכנות בו מקומן הראוי הוא מוזיאון המדע.) והוא לא מחליט החלטות משונות כמו להפסיק להשמיע צלילים מקטעי וידאו או לסרב פתאום, ללא כל הסבר, לצרף קבצים לדואר אלקטרוני.
< מכשפה מתפעלת מהיכולת לכתוב על מחשבים בלי אף מילה לועזית בכלל וז'רגון בפרט. נו טוב, עכשיו קילקלתי עם המילה ז'רגון>
סוגרים משולשים חוזרים בענק>

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 08 יוני 2007, 14:12

מישהי שעובדת עם תקשור, רייקי, וקינסיולוגיה הציעה לי טיפול. זה היה כמה ימים אחרי התקיפה, היא עצרה לידי ואמרה :" איזה יופי שאני רואה אותך! בדיוק חשבתי עלייך והרגשתי מקומות מסוימים אצלך ונהיה לי חם בידיים - כשתהיהי מוכנה אני אהיה שם" כל מה שעשיתי בנידון זה לדעת שאני מוכנה ולחכות לראות מתי זה יקרה. זה לא אומר שאני לא ארים טלפון כדי שזה יקרה אבל בינתיים אני מזמינה אותה בלי עזרת מכשירים.
עברו כמעט שלושה שבועות מאז שכתבתי את זה והיום נפגשנו, קבענו לשבוע הבא כאילו נדברנו מראש. בלי מכשיר אחד באמצע. נשבעת.
לפני כמה ימים פתאום היה לי הבזקון של הרגשת שחרור מהוולדמורט, מה שלא הפריע ללב שלי להימעך לגמרי אחרי השיחה הקצרה אתו היום. הדבר הראשון שאני ארצה לטפל בו הוא ההשפעה שיש לו עליי. זה ממש לא הגיוני שהמצוקה שלו תחרב לי ככה את המצברוח. אני גם תוהה האם זו מניפולציה שהוא רוקח במודע עבורי או שסתם זה יוצא לו ככה. האמת? זה בכלל לא משנה. הוא לא חלק מהחיים שלי יותר (חשבתי לתת לעצמי לכתוב את זה מאה פעם אבל לא נעים לי להעמיס על השרת). חברתי התותחית חוחית (אל תתאמצו להזכר, היא כבר מזמן לא כתבה פה, אבל היא קוראת אז לא ללכלך עליה.)טוענת שאני סובלת ממצפון מוגדל. ייתכן.
הוולדמורט ביקש שנבוא אליו כולנו לאנגליה או שאשלח את הקוסם הבכיר באוגוסט. התשובה שעלתה לי בראש היתה "מה פתאום!"אבל אמרתי לו שאחשוב על זה. זה היה לפני כמה ימים. דיברתי עם הבכיר, הוא שאל אם הוא יצטרך לטוס לבדו ואני השבתי שכן. "טוב," הוא אמר, "בעוד כמה שנים, כשאני קצת אגדל" . מתה עליו . אז חשבתי עוד קצת והחלטתי שבאוגוסט אנחנו בשום אופן לא נוסעים לבקר אותו אבל לקראת קריסמס זה יוכל להיות אפשרי. אני גם יודעת שזו עונה בשנה שכמה אפיקורס שלא יהיה הבנאדם, החגמולד מתנפל עליו מכל כיוון מדיף ניחוחות של משפחתיות ואהבה (והתאבדויות והתמוטטויות עצבים מוצדקות לגמרי). זה גם יתן לו קצת זמן להתארגן ולי להעריך את המצב. היום נתתי לו את תשובתי ואפשר לומר שהוא שמח בה. הוא שב ומדגיש בפניי כמה הוא אומלל. כמה הוא לבד.
עכשיו כשאני כותבת את זה אני רואה כמה זה מניפולטיבי ושזה באמת, באמת, לא חלק מהחיים שלי.
החיים שלי טובים!
<המכשפה רק מזכירה לעצמה לא לשתות בירה לבנה אחרי יין אדום כפי שעשתה עם צביקי לפני שבוע והעבירה חצי שבת בחמרמורת קשה שנגרמה מבירה אחת(!) ו2-3 כוסיות יין עם הארוחה. ככה זה כשלא מתרגלים שתיית אלכוהול למתקדמים כבר למעלה משבע שנים>

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי צביקי* » 02 יוני 2007, 12:59

ההודעה הקודמת גם ממני... (אחרי שכבר כתבתי ונמחק לי הכל שכחתי לעדכן את השם)

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 יוני 2007, 12:58

כמובטח, מיד עם יקיצתי (טוב נו, זה כבר היה לפני כשעה וחצי, בכל זאת הלכנו לישון אתמול "באמצע הלילה", ואני לא שדה כמוך)
נכנסתי לקרוא, בטרם צחצוח שיני והאכלת שלושת חתולי המציקים (בצדק).
בלעתי הכל בשקיקה!
לא אלאה בתובנותי, אשמור לארבע עיניים
אוהבת מאוד מאוד מאוד ( ( ) ) - אם זה לא יצא, התכוונתי לאייקון של החיבוק ...( אגודת מוגבלי המחשב)

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 01 יוני 2007, 15:21

אש"ל מוצאת את עצמה פה שוב ושוב ללא מילים
אז הנה המילים של אחותי: "יופי שאת בוכה, הגיע הזמן. זה רק מזכיר לך לבכות על מה שכבר היה, כי הרי לא קרה שום דבר חדש, בעצם. אז תבכי חזק בקול רם, זה הכי משחרר וככה גם אלוהים שומע."

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אמא_של_ליה* » 31 מאי 2007, 23:07

(())

<אש"ל מוצאת את עצמה פה שוב ושוב ללא מילים. רוב החברים שלה היו משלמים סכומים נכבדים כדי לחזות בתופעה>

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי קוראת* » 31 מאי 2007, 19:30

חבל שאי אפשר לבקש ממישהו אחר שידאג לפינוי הדירה. אבל אני משערת שרק את יודעת איך למיין, מה לשלוח לו, ומה לקחת.

אני יודעת בראש שהדברים שעברו לרשותי לא מכסים אפילו רבע מסכום הכסף המשותף שויתרתי עליו, ועדיין זה מרגיש לי לא בסדר.
זה בסדר גמור. ואל תשכחי שגם הילדים אצלך, וגם הם ישתמשו בדברים שעברו לרשותך.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי ציפ_ציף* » 31 מאי 2007, 14:28

(()) בהצלחה במשימה ... מאחלת לך לסיים עם זה מהר ובקלות.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 31 מאי 2007, 08:28

שימו לב לשעה! אני אמורה ללכת להמשיך את הפינוי, אבל דוחה את הקץ, קצת השתהיתי בפעוטון של הפיונת, קצת ליויתי את הקוסם הצעיר בטיול עם ילדי הגנון שלו, רק עוד קפה ואני הולכת, רק נבדוק ב מה חדש אם יש משהו מעניין... הכל רק לא ללכת שוב לשם, לאבק, לריח הקארי החריף, לעצב שלו שנודף מכל פינה. אתמול גמרתי לארוז את כל מה שאני שולחת אליו. אני מקוה שהוא ישים לב לאריזה הזהירה ולתשומת הלב, אני מקוה שהוא ישמח בהן אם ישים לב. דיברנו אתמול. הוא מדווח על מצב לא טוב, הגוף שלו כואב. הוא אומר שעכשיו הגוף שבור כמו הלב אבל גם הוסיף שהוא חזק. החבר שאיתו הוא נמצא גם מתמודד עם כל מני בעיות וברור שהוא לא יוכל להשאר אצלו עוד הרבה זמן, גם לא קצת, הוא חייב למצוא דירה. הוא מדבר עכשיו על למצוא דירה באיזור קצת מדכדך, שיקולים כלכליים , אבל בכל זאת, אני הייתי מחפשת משהו קטן יותר אולי אבל באיזור יותר נעים. |אוף|
יש לי רגשות אשם על הדברים שאני לוקחת לעצמי. למשל המחשב שאני משתמשת בו כרגע, הוא חדש, משוכלל, מהיר הרבה יותר ומצויד במסך דק. אני מרגישה שלא מגיע לי אותו שהייתי רוצה לשלוח אותו לוולדמורט, כי הוא שלו. אני יודעת בראש שהדברים שעברו לרשותי לא מכסים אפילו רבע מסכום הכסף המשותף שויתרתי עליו, ועדיין זה מרגיש לי לא בסדר.
טוב, יאללה, עוד שלוק אחד ואני הולכת. היום אני חייבת לגמור עם הפינוי של הדירה הזאת!

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי נני.אוג* » 31 מאי 2007, 00:41

((-))

שולחת לך קצת שמנת ומלח ופלפל - לפחות שהפירה יהיה טעים...

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 30 מאי 2007, 22:09

היום הוקדש כולו לפינוי הדירה של הוולדמורט. זה עשה לי פירֶה מהנשמה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לילה_טוב* » 28 מאי 2007, 17:51

ולפרופסור הבכירה החלמה מהירה
גם זה כמובן.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 28 מאי 2007, 12:52

ולי לא קראו מכשפה. רק פולניה, שזה גרוע בהרבה ועם תיבול רגשות אשם.

(()) לך, ולפרופסור הבכירה, והחלמה מהירה.

<לא יודעת להכין מרק דלעת או בירצפת, אבל יש לי מתכון מגניב למרק עוף. מסתבר שזה טעים יותר עם עוף ולא עם אבקה.>

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אילה_א* » 28 מאי 2007, 10:23

לא אמרו לי מכשפה אמרו לי שאני מחפשת זיונים ותשומת לב
נא לדייק בפרטים

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 28 מאי 2007, 07:11

וברוכה הבאה אילה, את רואה? אמרו לך מספיק פעמים שאת מכשפה א בסוף הגעת לאיפה שהמכשפות!

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי זו_שמתחפשת* » 28 מאי 2007, 00:33

היי מכשפה יפה,
גמני כאן... כבר ממזמן (אחת הפלוניות מלמעלה),
קוראת, תומכת מרחוק, נמצאת כאן בשבילך.
{@ {@ {@

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לילה_טוב* » 27 מאי 2007, 23:27

אני אשמח דווקא לבירצפת..

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי ציפ_ציף* » 27 מאי 2007, 22:33

מי גילה??? (מרק צפרדעים אני אעשה ממנו)
מרק דלעת זה פשוט מאוד,הסוד הוא בלטאות...

אני אישית מעדיפה את הירוקות שבהן,מקנאה כמובן.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 27 מאי 2007, 22:28

מרק דלעת יהיה מצוין,תודה
ציף ציף שמענו עליך, את גם מכשפה לא? נו, אז איך מכשפים מרק דלעת?

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אילה_א* » 27 מאי 2007, 22:21

כמעט כתבתי "עורכות" מרוב שאני מכורה עלובה וקוראת על מאבקי עריכה
אני עורכת ואורחת שמחה לבוא

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 27 מאי 2007, 22:15

היום פרופסור בכירה נכנסה לאישפוז. היא הולכת לעבור ניתוח בכתף. אני מגייסת שוב את כשפי הרצון הטוב והאמונה שידעתן כולכן לכשף בשבילי, מעצם היותכן ומהדברים החמים שכתבתן כאן. לשלוח לה בריאות והחלמה.
תודה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי ציפ_ציף* » 27 מאי 2007, 22:11

מרק דלעת יהיה מצוין,תודה :-)

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 27 מאי 2007, 22:10

שמחה שבאתן. בירצפת? מיץ דלעת? מה למזוג לאורחות (כמעט כתבתי "עורכות" מרוב שאני מכורה עלובה וקוראת על מאבקי עריכה)?

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי ציפ_ציף* » 27 מאי 2007, 22:07

מדהים אותי איך שאת עדיין רואה בו גם נקודות זכות.
(שכמובן תמיד יהיו,אבל כל כך קל להדחיק אותן בתוך הכעס והאימה שחווית)

את אמא נהדרת.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי POOH_והתוספות* » 27 מאי 2007, 19:53

אני לא יודעת כל כך מה להגיד אבל אני כאן.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי נטע* » 27 מאי 2007, 18:55

קוראת.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לילה_טוב* » 27 מאי 2007, 18:49

אני לא יודעת כל כך מה להגיד אבל אני כאן.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לוטם_מרווני* » 27 מאי 2007, 15:45

(()) קוראת, תומכת מרחוק, נמצאת כאן בשבילך.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 27 מאי 2007, 15:24

ואני יכולה לכסות על הכל במעטה של קשיחות וציניות אבל בפני עצמי , לפחות, אני יכולה להודות : הוא עוד כואב גם לי. דוקא בדברים הקטנים, כמו סוכריות על מקל שהוא קנה לילדים והעברתי מהדירה שלו אלינו. איכשהו כשאני רואה את הסוכריות האלה, וחושבת עליו קונה אותן, זה צובט לי.
הילדים לא משתפים אותי בכאב ובגעגוע שלהם. אני יודעת שהם כואבים ומתגעגעים וזה שהם מסתירים ממני גם צובט. אנחנו הולכים עם גוש כאב מוחבא. הפסקתי לישאול "אתה מתגעגע לאבא? אתה עצוב שאבא נסע?" כי ראיתי שהתשובות הן תמיד הכחשה. בעצת הפסיכולוגית אני משקפת " זה עצוב שאבא איננו" או "זה קשה כשלא יודעים לכמה זמן נפרדים" הם לא אומרים אבל אני מרגישה שזה עוזר להם קצת. זו גם האמת.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 27 מאי 2007, 14:44

" "אבל מה קרה לוול - סליחה - כלומר, לאתה יודע מי?".... "יש כאלה שהם אומרים שהוא מת. זה פתפותי ביצים אם אתה שואל אותי. אני לא חושב שהוא נשארה לו מספיק אנושיות בשביל שהוא ימות. אנשים אחרים אומרים שהוא עוד מסתובב באיזה מקום, מחכה בשביל ההזדמנות שהוא יחזור כאילו, אבל אני לא מאמין בזה." " (שיחה בין הארי פוטר להאגריד מתוך "הארי פוטר ואבן החכמים")
בימים הראשונים אחרי שהוולדמורט נעלם, ככה הרגשתי. החבר שליווה אותו לשדה התעופה אמר שנשאר אתו עד שראה אותו נכנס לאולם הנוסעים. משם אמורים לצאת רק במטוס או באישורים מאוד מיוחדים. ובכל זאת, עבר יום, עברו יומיים. כלום.
מסביב כולם שמחים ורק אני עוד לא... התלבטתי אם לשלוח אימייל לחבר אצלו הוא היה אמור לנחות והחלטתי לשחרר, לא לכתוב לא להתקשר, ובכל זאת גם פחדתי. מה אם הוא לא הגיע? מה אם הוא בארץ, אורב לי איפשהו?אחרי שלושה ימים הוא התקשר. רווח לי. בהתחלה הייתי ממש מרוצה מהמצב שלו. הוא סיפר שהוא לא לוקח שום תרופה, לא שותה אלכוהול ולא מעשן סמים, שהוא מתמודד עם נדודי השינה ועם הסיוטים. עודדתי אותו, הבעתי התפעלות. בשיחה השניה העזתי לומר לו, שהנה , הכל לטובה, גם בשבילו. הוא התרגז מאוד, איך אני יכולה להגיד לו דבר כזה כשהוא אלפי מיילים מילדיו, וכמה זה נורא וכואב ובלה בלה בלה, אחר כך הוא כבר לא רצה לדבר איתי, רק עם הילדים. זה דוקא טוב. אני והוא דיברנו כבר מספיק. אין יותר על מה לדבר. והאמת? אני לא חושבת שמה שכל כך כואב לו זה הריחוק מהילדים, אני חושבת שהחיים באופן כללי כואבים לו אבל הוא יודע שלהתרחק מהילדים אמור לכאוב נורא נורא למי שמוגדר "אבא טוב", הוא רוצה לראות את עצמו כאבא טוב (היו לו כמה יציאות חביבות כאבא, ולפעמים לפעמים הילדים ממש נהנו אתו) אז הוא מלביש את הכאב העצום שהוא חווה על הניתוק מהילדים. שיהיה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לוטם_מרווני* » 17 מאי 2007, 22:08

@}
ידעתי שתצליחי, ידעתי שאת חזקה כמו אבן, ולכן טוב שתניחי לעצמך להתרכך, עכשיו כשהוא לא בארץ.(דליה רביקוביץ והסלעים שלה, זה מה שנשאר משיעורי ספרות איטים בתיכון. האהבה שלי לשיריה, אותם אני זוכרת בע"פ).

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי בת_ההרים* » 17 מאי 2007, 14:39

לרגע לא היה לי ספק שאני לא אפול
גם לי לא היה ספק.
אני יותר דראגתי מתרחיש של שמשון הגיבור.תמות נפשי עם פלישתים וכד'.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 16 מאי 2007, 23:12

ואני כל הזמן פחדתי שתיפלי,
לרגע לא היה לי ספק שאני לא אפול.
תודה

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לילה_טוב* » 16 מאי 2007, 22:58

שלום מכשפה. סגולה. נורא נורא פחדתי עד שהוא נסע. בגלל זה לא כתבתי כלום. כי ראיתי שאת לא. עכשיו נראה לי שאפשר לנוח. ולשחרר. ולא למהר. איך אומרים אצלכם ביוגה. תרפי. וגם ג'וינט הולך, נראה לי. לא מבינה בזה הרבה. אבל פשוט לפרגן לעצמך את מה שעושה לך טוב. כי נראה כאילו החזקת כל כך הרבה זמן בקצות האצבעות ואני כל הזמן פחדתי שתיפלי, ועכשיו את פשוט יכולה לרדת לאט לאט ולנוח. |L|

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 16 מאי 2007, 22:11

לא הצלחתי לפתוח את הכתבה, אבל אני סומכת עליך.
(()) נוסף לפני השינה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 16 מאי 2007, 15:32

תודה לבעדינות על הקישוק ועל הביקור. כדאי לקרוא, זו אחלה כתבה (הסמים לטעמי זה משהו שולי שם)

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי בעדינות_בעדינות* » 16 מאי 2007, 14:01

חזרתי. דבר ראשון נכנסתי לבלוג שלך ו...המציאות לא מציאותית. די! לא יכול להיות. ואני יודעת שהכל, לצערי, באמת היה.
מאחלת לך הרבה רוגע, ימים שקטים ונעימים.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי בעדינות_בעדינות* » 16 מאי 2007, 13:55

בקשתך היא לי פקודה

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 16 מאי 2007, 13:44

כתבתי אתמול מתוך עייפות גדולה וגם בדיוק נגמר לי מה לעשן... אז אין להתפלא שזה יצא מבואס כזה, אבל דוקא קמתי בבוקר והרגשתי בדיוק את מה שכתבתן, וידעתי גם איזה טיפול אני רוצה לקבל ראשון (תמרוש, אני נשבעת שאני אקבל עצמת הרכות, זה מושך אותי ואני מרגישה שזה מחכה לי באיזו תחנה לצד השביל של חיי, זו גם לא תחנה רחוקה, אני רואה את הגג שלה, אבל זו לא התחנה הבאה. ). מישהי שעובדת עם תקשור, רייקי, וקינסיולוגיה הציעה לי טיפול. זה היה כמה ימים אחרי התקיפה, היא עצרה לידי ואמרה :" איזה יופי שאני רואה אותך! בדיוק חשבתי עלייך והרגשתי מקומות מסוימים אצלך ונהיה לי חם בידיים - כשתהיהי מוכנה אני אהיה שם" כל מה שעשיתי בנידון זה לדעת שאני מוכנה ולחכות לראות מתי זה יקרה. זה לא אומר שאני לא ארים טלפון כדי שזה יקרה אבל בינתיים אני מזמינה אותה בלי עזרת מכשירים.
ביזבזתי עכשיו איזו חצי שעה באתר של "הארץ" כדי לנסוות למצוא כתבה שקראתי, שהתפרסמה לפני שבועיים במוסף. הכתבה על דוקטור סוזן בלקמור שחוקרת את התודעה. לא הצלחתי. הארץ עיתון לאנשים חושבים והכל נורא מסובך לי שם. הכתבה נורא הרגיעה לי את המצפון, שהציק לי בקשר להרגל של ג'וינט אחד בערב, אחרי שהילדים נרדמים. אני תמיד הרגשתי שזה מרחיב לי את יכולת ההתבוננות ומקצר תהליכים. דוקא בתור מי שיכולה להגיע למקומות עמוקים בתודעה גם ללא עזרה, אני יודעת כמה השקעה זה דורש וגם יודעת כמה תועלת זה מביא ולכן שמחתי באפשרות לקצר דרך. ועכשיו כשיש על זה חותמת מדעית אני פחות ביקורתית כלפי עצמי.
אם מישהי מצליחה למצוא את הכתבה ולעשות קישור, למען הקהילה.. אני אודה לה מאוד!
חיבוקים שמחים .

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי נני.אוג* » 16 מאי 2007, 12:07

עכשיו אני צריכה להתחיל לטפל בעצמי ולא בא לי. אין לי כוח להתחיל תהליך. דוקא מתחשק לי להזניח.
אוי, חמודה.
"לטפל" ו"תהליך" זה ממש אותו הדבר.
"לטפל בעצמך" פירושו לתת לעצמך את הדבר הנכון בזמן הנכון - ובאהבה. אין שום סיבה שתתחילי "תהליך" עכשיו. תנוחי, תעכלי, תמשיכי לזוז עוד קצת מתוך אינרציה, תלכי או לא תלכי לקניות, תרבצי או לא תרבצי בבית בוהה באיזו תכנית טלויזיה מטופשת, תחשבי או לא תחשבי על מה שהיה או על מה שיהיה - העיקר שתעשי את זה מתוך הקשבה לעצמך. ואהבה. "עכשיו כל מה שבא לי זה לגלוש שעתיים באתרים מחורבנים באינטרנט" - לפעמים זה פשוט הדבר הנכון לעשות.

:-) (()) @) |גזר|

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 16 מאי 2007, 09:34

דוקא מתחשק לי להזניח
אז תזניחי. לפעמים מהשקט שבהזנחה העצמית יוצאים דברים נפלאים.

(()) (לשם שינוי אני שמחה שאין פה חיבוק עם פרצוף עצוב).

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי ש_מים_וארץ* » 16 מאי 2007, 00:41

((-))
קחי את הזמן....
וקצת לוונדר להשניף פנימה
תמונה

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 15 מאי 2007, 22:54

כולם שמחים ורק אני עוד לא...
כל כך יחחלתי לרגע הזה והנה הוא בא. זה טוב, ברור שזה טוב אבל אני עוד לא מרגישה את זה. עכשיו אני צריכה להתחיל לטפל בעצמי ולא בא לי. אין לי כוח להתחיל תהליך. דוקא מתחשק לי להזניח.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לוטם_מרווני* » 15 מאי 2007, 22:35

< עוקבת, אוהבת >
{@

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 15 מאי 2007, 21:41

< עוקבת, אוהבת >

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אמא_בלמידה_מתמדת* » 14 מאי 2007, 14:21

@}
< עוקבת, אוהבת >

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי קוראת* » 14 מאי 2007, 12:33

נו? הוא עלה למטוס?

וגם הוא היה מאוד מאוד מרוצה ואסיר תודה (לי, על שלא השחרתי את דמותו בעיני הילדים).
כל הכבוד לך! זה לא קל להתגבר על הפיתוי אחרי מה שעברת
ויפה שהוא מעריך את זה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אשה_שמחה* » 14 מאי 2007, 12:27

השבח לאל (())

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אמא_של_ליה* » 14 מאי 2007, 09:26

אני אנשום איתך בעשר נשימה (אוג'איי?) ארוכה ומשחררת.
@}

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 14 מאי 2007, 07:14

בת ההרים , בתשובה לשאלותייך: כן, כן ולא (כן, שמר על המפגש י' השוטר הקהילתי שהוא דמות השוטר הטוב הסטיראוטיפי מסרטים ישראליים: גבוה, חיוך אלכסוני, כהה ובעל קול עמוק ונמוך. כן, מישהו מודא שהוא עולה למטוס. זה אותו החבר שגם היה אתו בבית משפט. הם נמצאים בדרכם לנתב"ג ברגעים אלה ממש[אם מישהי במקרה רוצה להספיק לתת לו חיבוק פרידה לפני העליה למטוס- מהרי זו הזדמנות אחרונה]. אורז כן, קארי? אולי בעוד כמה שנים )
הפרידה מהילדים היתה מאוד מוצלחת. אני לא נכחתי אבל הילדים, שהיו נרגשים מאוד לפני הפגישה, חזרו ממנה מרוצים ביותר. לא הצלחתי לדלות מהם יותר מדי פרטים אז דיברתי גם עם הפסיכולוג מטעם שפ"י , שאמר שלמרות שלא הספקנו להתכונן כפי שהם רצו הפגישה היתה מאוד מוצלחת לפי כל קנה מידה כאילו הכנו אותה לפי הספר. הוא כמובן אמר שהילדים מדהימים ושרואים שהכנתי אותם כמו שצריך וכו' כו'. ליתר בטחון, וגם כדי להפרד, דיברתי גם עם הוולדמוררט וגם הוא היה מאוד מאוד מרוצה ואסיר תודה (לי, על שלא השחרתי את דמותו בעיני הילדים). נראה לי סימן טוב אם כולם יצאו מרוצים.
בעוד שלוש שעות הוא ימריא מפה ואני קצת בלי אויר. מצד אחד חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן ומצד שני.... לא יודעת מה מצד שני. צריכה לעבד את זה.
אבל היי עכשיו שבע בבבוקר, יש לי ילדים להוציא מן הבית וגם באים להחליף פה את לוח החשמל. צריכה לסגור.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי נני.אוג* » 14 מאי 2007, 01:31

(()) @}@}@}
אני מאוד מאמינה בתהליך "עיכול" עם חלומות. הם ימשיכו לזמן מה, ובהדרגה כל חלום יהיה טוב יותר ומעצים יותר מקודמו.

אוהבתותך.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לוטם_מרווני* » 13 מאי 2007, 21:52

(())
החלומות מפנים מקום לחלומות טובים, פשוטים, כמו מציאות קלה. בע"ה ובקרוב.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 13 מאי 2007, 17:31

{@

ומחבקת, גם.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי בת_ההרים* » 13 מאי 2007, 14:57

וואו.
גם לי צובט בלב כשאני קוראת....
אני מקווה שיהיו מספיק מבוגרים בעלי כוח פיזי במחלקת הרווחה.שלא תהיה הזדמנות למופע דרמה אחרון לפני העלייה במטוס(מישהו מוודא שהוא עולה למטוס?)
פתאום עולים בי חששות ודאגות.בגלל אי היציבות הנפשית,את יודעת.
אז מה בתפריט?אורז מלא עם קארי? :-P

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 13 מאי 2007, 13:51

נני.אוג תודה.
אוהבת אותך המון בחזרה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 13 מאי 2007, 13:50

בעוד כמה שעות יתקיים מפגש הפרידה בין הוולדמורט לילדים. בסופו של דבר הסכימו במחלקת הרווחה לאפשר את קיום המפגש אצלם. הם ויתרו על חוות דעת פסיכיאטרית והסתפקו בחוות של רופא המשפחה שלנו. רופא המשפחה בעצם היה המטפל העיקרי שלו לאורך התקופה. הם היו נפגשים פעם בשבוע לשיחה של 40 דקות עד שלפני כמה חודשים הוולדמורט התפרץ אליו למשרד והתחיל להשתולל שם ובזאת הקיץ הקץ על הטיפול השיחתי. זה היה עוד אחד מאותם ימים בהם התקשיתי לנשום לנוכח המצוקה של הוולדמורט. רופא המשפחה העיר, בצדק, שחוות הדעת שלו, שמוצאת את הוולדמורט לא מסוכן, נכונה ליום שישי בצהריים ואין בה כדי לאמר שום דבר על מצבו ביום ראשון אחר הצהריים. זה קצת עיצבן את האחראית על מחלקת הרווחה אבל היא הסכימה בכל זאת להמשיך כמתוכנן.
היום אספתי את הילדים לפני הצהריים ונפגשנו עם הפסיכולוג מטעם שפ"י , כן, כן, ההוא מלפני שבוע, כדי להתכונן אתם לפגישה. הפיונת דרשה ציצי ונרדמה מייד בתחילת הפגישה. הקוסם הבכיר די השתלט על תשומת ליבו של הפסיכולוג. הבכיר מאוד נרגש. כמו אביו, הוא נתקף דברת אין סופית כשהוא נרגש. הקוסם הצעיר דוקא לקח את הכל מאוד ברצינות והתחיל לצייר ציור לאבא בהמון תשומת לב והשקעה. אחיו הגדול קשקש לו על הציור ברגע שהפסיכולוג מטעם שפ"י עזב את הבית. עוד שברון לב על הדרך. אני לא אהיה נוכחת בפגישה עצמה. הם אירגנו דברים ככה שלא יהיה שום מגע בינינו, ממש כמו במרכז קשר אמיתי.
התחלתי לפנות את המאורה של הוולדמורט. היום טיפלתי בארונות המטבח ובמקרר. היו לו שם כמויות אדירות של פסטה ואורז (מלא, השבח לאל). נראה לי שבזמן הקרוב לא יהיו לי לבטים לגבי מה לבשל. מאוד לא נעים שם במאורה. יש בה אוירה של משהו קשה ועצוב. אני מבינה מדוע הוולדמורט בחר שלא לבוא לארוז בעצמו. המקשרת שלו, בעזרתי מביאה לו את כל הבגדים והוא נתן הנחיות לגבי מה לשלוח לו ומה לתת לילדים. כל השאר לשיקולי. אני חושבת שאם הוא היה בא לעשות את זה בעצמו, הכאב היה עלול לדרדר אותו חזרה ובמצב השברירי של נגמל טרי עדיף לא להכנס למצבים כאלה. עבורי זה מבחן טוב למידת השחרור ממנו. אני כבר לא מתמוטטת מלחוש את הכאב שלו. כן, זה צובט לי בלב כשאני אורזת תמונות של הוריו, שלו עצמו כילד, של ילדינו. הוא לא רוצה לקחת אתו תמונות - רוצה להשאיר אותן לילדים, שידעו מי היו הסבא סבתא מהצד הזה, אבל בכל זאת ארזתי לו חלק. מבחר מצומצם.
קשה לי להיות שם בגלל הריח. ריח חזק של אבקת קארי. אף אחד עוד לא יודע בדיוק מה קרה שם בדירה לפני שהוא הגיע אלינו, איך בדיוק הוא נכווה,אבל מה שבטוח זה שנשפך שם סיר עם תפוחי אדמה ונפלה לרצפה צנצנת קארי וצנצנת של פלפלוני שעטה חריפים. הוא הריח מזה כשהוא פרץ אלינו הביתה וכשאני נאבקתי בו כדי להוציא מידו את הסכין, הריח דבק גם בי. כמה ששטפתי ידיים הוא עוד נשאר. זכרון הריח הזה עוד מהפך את בטני, לא כל שכן הריח עצמו.
בלייל אמש חלמתי. פעם ראשונה. ברור שבטח היו לי חלומות בחודש האחרון אבל אני לא זוכרת אותם. הלילה חלמתי שהוולדמורט שוב תוקף ואני לא ערוכה להתגונן בפניו. החלום הזה חזר בכמה גרסאות עד הבוקר, אפילו בנמנום הקטן שהרשתי לעצמי עד שממש מגיע הזמן לקום.
בחלום הראשון יש לי דלת עם שרשרת, אבל השרשרת ארוכה והוא מצליח להכנס ברווח שהיא מאפשרת. אני מנסה להדוף אותו החוצה ולא מצליחה. בסוף הוא נכנס. לא זוכרת איך זה ממשיך או מסתיים. בחלום האחרון , זה של הבוקר, אני מנסה להתקשר בטלפון להזעיק עזרה ואני גם מצליחה אבל היה שם עוד משהו, לא זוכרת מה רק תחושה חריפה של בלבול. בין הראשון לאחרון היו עוד חלומות על אותו נושא אבל אני לא זוכרת אותם רק את היותם.
אני שמחה שהגיעו החלומות האלה. מרגישה שיחד עם פינוי המאורה שלו, וההסכם המשפטי וכל תהליך הפינוי שלו מחיינו, גם המוח שלי מתחיל לעשות נקיון ולפנות מה שמיותר.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי נני.אוג* » 12 מאי 2007, 05:30

אוהבת אותך נורא
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 11 מאי 2007, 13:41

ציינתי כבר שאני עו"סית?
לא... אופס, קצת מפודחת (וגם מבודחת). את מאוד צודקת בזה - "תחושת האחריות שאת לוקחת גם על החוויות שלהם, על הדרך שבה הם יעברו את הדרך אתכם."
לא חשבתי על זה עד עכשיו. זה שוב המקום הזה שבי של חיפוש הערכה ואהבה ואישורים מבחוץ. אני אתאמן בלשחרר.
בינתיים כנראה הושגה פשרה עם מחלקת הרווחה ויתכן שהביקור באמת יתקיים אצלם. אסביר אח"כ, עכשיו הולכת לנסות לישון קצת.
הערב מארחים את כל המשפחה לחנוכת בית, רוצה להיות רעננה ונחמדה.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 11 מאי 2007, 12:27

נו, שוב הבעיתיות של המדיה. אין בי כעס על אנשי המקצוע בכלל, אני רק מציינת את זה שההתנהלות מולם מעייפת אותי. אני מלאת הערכה לפועלם ולתנאים הקשים בהם הם עובדים. גם במקרה של המפגש המתוכנן, אני מבינה את השיקולים שלהם רק לא מסכימה אתם ובגלל שאני מעריכה את העבודה של העו"ס וחשוב לי לא לפגוע, התקשורת גוזלת ממני הרבה אנרגיות.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 10 מאי 2007, 22:54

עכשיו יש קטע עם רשויות הרווחה. הטיסה של הוולדמורט נקבעה ליום שני אחר הצהריים. כדי שהפגישה בינו לבין הילדים תעשה על ידי רשויות הרווחה יש להם, כפי שכבר סיפרתי, כל מני דרישות. את רובן כבר מילאנו מה שנותר הוא חוות דעת של פסיכיאטר, כדי לעשות הערכת מסוכנות. הפסיכיאטר נאות לעשות את האיבחון ביום שני בערב /-: הם מצידם לא מוכנים לקיים את הפגישה בלי חוות הדעת הזו. אני ובעלת תפקיד שמלווה אותנו החלטנו שנקיים את הפגישה בעצמנו וזהו. בחיי שאני חושבת שהוא לא מסוכן לנו כרגע. אז כפי שזה מצטייר כרגע ניסע בשבת אני והילדים ועוד שני מלווים למלון בחיפה והוא יפגש עם הילדים שם. בשיחה שקיימתי ממש עכשיו עם העובדת הסוציאלית הרגשתי שהיא מאוד לא מרוצה בלשון המעטה. ניסיתי להסביר לה שאני מבינה את השיקולים שלהם ושאני לא מזלזלת במה שהם עושים אבל גם שאני לא מוכנה שהוא יסע בלי שהילדים יוכלו להפגש אתו. הם מחכים ורוצים מאוד. העו"ס היא באמת מותק של בחורה אבל במקרה הזה היא קצת ,איך להגיד בעדינות, חרדתית. היא חושבת שעדיף למצוא לו טיסה יומיים מאוחר יותר ולקיים את פגישת הפרידה על פי הפרוטוקול. לא בא בחשבון מבחינתי. שוב מצאתי את עצמי נותנת תמיכה רגשית לאנשי המקצוע זה כל כך מעייף עד שנרדמתי תוך כדי הקראת הארי פוטר. אנחנו משלימים פערים וחזרנו לקרוא את אבן החכמים. רגע לפני שנעצמו לי העיניים סופית עוד קראתי משפט שאני חושבת שחייבים לצטט באתר שעוסק בחינוך ביתי "עלה על דעתו של הארי, שאף אחד מהשיעורים שלו לא סיפק לו כל כך הרבה חומר למחשבה כמו ארוחת הארבע עם האגריד" . נכון יפה?

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 10 מאי 2007, 22:38

אוי, אני מקווה שלא עצבנתי אותך
חס וחלילה. לא עיצבנת בכלל - רק הרגשתי צורך להסביר.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי קוראת* » 10 מאי 2007, 22:16

כך שהטוב שיש בו, ויש בו, לא מתבטא בויתור על הרכוש.
אוי, אני מקווה שלא עצבנתי אותך. לרגע לא חשבתי שהוא מקופח, חלילה. להיפך! את הרי מגדלת לבד את ילדיכם, ובכזאת אהבה והשקעה ומסירות.

מקווה שתוכלי לנוח קצת עכשיו (כלומר, אחרי יום שני...)

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 10 מאי 2007, 21:47

אני מבינה למה המשכת לרחם עליו. הוויתור שלו על רכוש אולי אומר שיש בו גם טוב?
פה יש שני ענינים נפרדים. הרחמים והאמפתיה מגיעים לכל אדם שזקוק להם ופה מדובר באדם שבאמת סובל. אני לא יכולה להישאר אדישה לסבל הזה. הצלחתי, סוף סוף, לתת לרגשות האלה, רחמים ואמפתיה, לא לחנוק אותי.
לגבי הרכוש, בואי נאמר שהוא לא ויתר על הרבה. אני יורשת ערמה של סמרטוטים וגרוטאות וכמה מכשירי חשמל, שהם אמנם יקרים בכסף אבל לי אין צורך בהם. אני מסתדרת נפלא עם המחשב הגרוטאה שלי, שכשאני לוחצת על מה חדש אני יכולה ללכת לשירותים או לעשות משהו מועיל בזמן שאני מחכה שיעלה... (אולי באמת אחליף את המחשב, למה לא לשדרג קצת), אין לי צורך בעוד טלויזיה ובודאי שלא בפליי סטיישן. החלק הארי של הרכוש המשותף, קרי, חסכונות בבנק הנכרי, נשאר ברשותו. רבע ממנו ילך לתכנית חיסכון סגורה על שם הילדים. אני עצמי לא מקבלת כלום. הוא בסך הכל יוצא מהעסק ברווח (כלכלי). כך שהטוב שיש בו, ויש בו, לא מתבטא בויתור על הרכוש.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לוטם_מרווני* » 10 מאי 2007, 21:14

יופי!
מחכה אתך

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי נטע* » 10 מאי 2007, 20:23

מחכה אתך (במחשבותי ובלבי) ליום שני.
שמחה שנגמר ב"טוב", היום.
מחזקת.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי קוראת* » 10 מאי 2007, 19:25

וואו. שמחה בשבילך.
אני מבינה למה המשכת לרחם עליו. הוויתור שלו על רכוש אולי אומר שיש בו גם טוב?
או שפספסתי לגמרי.
בכל מקרה, קוראת אותך בהתפעלות.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי ציפ_ציף* » 10 מאי 2007, 14:54

היפ היפ הוריי! |יש| |יש| |יש|

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 10 מאי 2007, 14:47

הוולדמורט כבר ישב מחוץ לאולם כשהגעתי. הוא לבש את החולצה שלבש בחתונה שלנו, בשתי חתונות בעצם, כי התחתנו פעם אחת במשרד רישום "שם" ופעם אחת בחורשה "כאן". שמתי לב שהחולצה מקומטת. בטח אין לו מגהץ במלון. אמא שלו בודאי צופה ממרום ומתפלצת (היא היתה מגהצת גם תחתונים וגרביים. אלוהים ישמור). תהיתי אם הוא שם לב שהוא התחתן איתי והתגרש ממני לבוש באותה חולצה.
החבלות בפניו כבר החלימו ומהכוויות עוד יש צלקות, עור ורוד וטרי. הוא גם מאוד רזה.אז מה גם אני. אותו זה הולם יותר. הוא שמח לראות אותי אבל לא היה לנו זמן להתחיל לקשקש כי תיכף קראו לנו להכנס. טוב שכך, היה נראה לי שכל הסובבים היו קצת נבוכים מהמפגש שלנו. היו שם אבא שלי, חבר משותף שבא עם הוולדמורט, שני עורכי הדין שטיפלו בתיק ומתלמדת (שהבן שלה היה פעם עם הקוסם הבכיר בגן). איך שהתישבנו הוא הושיט לי יד ללחיצה. היססתי קצת אבל לחצתי את ידו. השופטת היתה נעימה וחביבה וכל העסק לא לקח יותר מחמש דקות. כשיצאנו הוולדמורט שוב לקח את ידי ונישק אותה. האמת? היה לי לא נעים. חשבתי על הפעם האחרונה שנגעתי בו, יושבת עליו ומוציאה בכוח את הסכין מידו. זה לא זיכרון נעים.
היום התחלתי לפנות את הדירה שלו. אוףף אני כזאת נקבה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בבוקר אז הלכתי לשם והתחלתי לנקות. עושה סדר בראש לנקות. במיוחד לנקות דברים של אחרים. זה גם נתן לי אפשרות להתחיל לחשוב מה אני רוצה לעשות עם כל הדברים שיש שם בדירה. חלק אני אשלח לו, אבל הכל , על פי פסק הדין, שייך לי. היי, אני הבעלים החוקיים של פליי סטיישן! מי היה מאמין...
ביום ראשון מתוכננת הפגישה עם הילדים וביום שני הוא אמור לטוס. היפ היפ הוריי!
אני רוצה להודות לכל המבקרות היקרות על איחולי התמיכה בדף הזה ובדף השני. הרגשתי, כבר מליל אמש, מוקפת באהבתכן ותמיכתכן. תודה @}

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אשה_שמחה* » 09 מאי 2007, 21:48

ה' רועי
לא אחסר
בנאות דשא ירביצני
על מי מנוחות ינהלני
נפשי ישובב
ינחני במעגלי צדק
למען שמו
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי
שבטך ומשענתך המה ינחמוני
תערוך לפני שולחן נגד צוררי
דישנת בשמן ראשי
כוסי רוויה
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי
ושבתי בבית ה' לאורך ימים

(())

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי הכוסמת_מארץ_עוץ* » 09 מאי 2007, 21:34

מחזקת אותך למחר

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי בת_ההרים* » 09 מאי 2007, 21:20

חיבוק ושתי נשיקות.

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אמא_של_ליה* » 09 מאי 2007, 19:29

<זה היה אימפולסיבי לחלוטין. אמא של ליה(והלל) מעולם לא השתמשה באייקון הזה וכנראה שגם לעולם לא תשתמש>

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי תוש* » 09 מאי 2007, 19:25

|Y|
גם ממני
|L|

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי לילה_טוב* » 09 מאי 2007, 18:41

לא טוב לבכות בנהיגה
אולי לא טוב, אבל מה זה משחרר..
מחזקת אותך למחר.

<כותבת ומוחקת וכותבת ומוחקת ונשארת רק עם מה שבטוח כי מה אני יודעת בכלל>

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי מכשפה* » 09 מאי 2007, 14:48

מתוקף הנסיבות אנחנו נפגשים עם כל מני אנשי מקצוע. בעיקר אני. שוטרים, חוקרים, עורכדינים, עובדות סוציאליות ופסיכולוגים למיניהם. אני יוצאת מהפגישות האלה בהרגשה שאני שם בשביל לעזור להם. חושבת עליהם אחר כך, שותים קפה עם הקולגות ומצטטים את שר הביטחון לאחר ניחום אבלים "באתי לחזק ויצאתי מחוזק". לפני שבוע נפגשתי עם הפסיכולוג מטעם שפ"י (שירות פסיכולוגי לילד) שאחראי על הגיל הרך, כלומר גנים וגנונים. הוא אמור לתת חוות דעת על מצבם של הקוסם הצעיר והפיונת. אחרי הפגישה אתו אכלתי ארוחת בוקר עם חברות וסיפרתי שם על ההרגשה הזאת שחוזרת, שאני נותנת תמיכה רגשית לאנשי המקצוע. הם מדברים אתי ומתחילים לדמוע ואי נשארת ענינית ומרוחקת.חברתי האהובה רחלי ט שעברה עם בנה הבכור מלחמה ממושכת במחלת הסרטן, הזדהתה עם כל מילה. אמרה שאצלם זה היה בדיוק ככה עד שהבן שלה התעייף מלחזק את כל האנשים האלה והם פשוט הפסיקו את הפגישות.
אני צריכה את חוות הדעת כי כדי לקיים מפגש בין הילדים לאביהם במרכז קשר (מנ שכנראה לא יקרה בשל קוצר הזמן). במרכז קשר חייבים חוות דעת של פסיכולוג ובמקרה של הוולדמורט עצמו גם פסיכיאטר (כבר שישה פסיכיאטרים ראו אותו וכולם מתעקשים שהוא שפוי, אבל עוד אחזור לזה בהמשך). אתמול נסעתי להפגש עם הפסיכולוגית של בית הספר. הנוהל הוא כזה שכל פסיכולוג כזה נפגש לפגישת היכרות אתי, אחר כך תצפית על הילדים בגן/ כתה ואז פגישת הכנה עם הילדים ואחר כך עוד איזו פגישה עם הילדים. היום נסעתי עם הקוסם הבכיר לפגישה עם הפסיכולוגית. הוא כנראה תמך בה באופן מוצלח מאוד כי היא ממש נהנתה! היא חזרה והדגישה בפנינו איזה ילד מקסים הוא וכמה היה לה נעים להפגש אתו ושהוא מוזמן תמיד. אני כבר מותשת לחלוטין מזה. בזמן שחיכיתי מחוץ לחדר רק רציתי לשים רגליים על השולחן הקטן בחדר ההמתנה, להישען אחורה ולישון. איך אני אתפנה לטפל בעצמי אם כל הזמן אני צריכה לטפל ברשויות הרווחה? מגרד לי כל הגוף. אקזמה הופיע בכל הקפלים - מאחורי הברכיים, בתוך המרפקים ואפילו בקרסוליים. זה דוקא סימן טוב. הגוף מוציא, לא מחכה לזמן שאני אפנה לפינוי הזבל ומתחיל בעצמו. חכה לי גוף שלי! אני כבר מצטרפת!
בדרך חזרה הרגשתי שתיכף יוצא לי הבכי, שהבחילה חונקת אותי, עוגת יום ההולדת שאכלתי שעתיים קודם בגנון של הקוסם הצעיר עשתה בי שמות (איזה תיזמון לחגיגות יומולדת!?!) . הרגשתי כמו ילדה קטנה שרק נגמלה מחיתולים וצריכה פיפי "בורח לי! בורח לי!" לא טוב לבכות בנהיגה. תתאפקי. אחר כך זה עבר.
מחר אנחנו, אני והוולדמורט, מתיצבים בבית המשפט כדי שהסכם הגירושים שלנו יקבל תוקף של פסק דין. זה אמור להיות ענין קצר ביותר. זו תהיה הפגישה הראשונה שלנו מאז הלילה ההוא. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא רדף אחרי עם סכין.
מחר גם היתה אמורה להיות הפגישה עם הילדים אבל כנראה שזה לא יצא לפועל. הולדמורט גומל את עצמו מכל התרופות הפסיכיאטריות ומאלכוהול והגוף שלו מאוד חלש. הוא מקיא כל הזמן ומבלה את ימיו במיטה. אם הוא לא יתאושש קצת הוא לא יוכל להפגש עם הילדים מחר. הוא גם לא יוכל לטוס מכאן בימים הקרובים. מתסכל. אני שמחה בשבילו שהוא גומל את עצמו אבל רוצה שיסע כבר.
לגבי האיבחון הפסיכיאטרי, מה שמסתמן כרגע, ונשמע לי די תואם את המציאות, זה שהוא בכלל לא חולה נפש אלא סובל מהפרעת אישיות. הפרעת אישיות היא דבר מתעתע ועמוק יותר וגם לא ניתן לריפוי. זה מסביר את ההשפעה הלא מיטיבה בכלל שהיתה לתרופות הפסיכיאטריות, זה מסביר את העובדה שגם בתום שלושה שבועות אישפוז במחלקה פסיכיאטרית לא ידעו הרופאים לתת אבחנה. זה מסביר את זה שרגע הוא יכול להיות מקסים, מנומס ונעים הליכות ובמשנהו פסיכופט רצחני.
עוד קצת. כבר כמעט הגענו...

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

על ידי אלודאה_בלבן* » 06 מאי 2007, 10:54

אוף...
זאת אני, האלמונית האחורנה (לא זאת שלפניה).
הבעל שוב מחק את כל העוגיות מהמחשב, ואיתן את ההגדרות האוטוימטיות של השמות...

חזרה למעלה