כחלק מהמקורות שלי אני נעזרת באתר ויש סיכוי שאביא ציטוט פה ושם מדברים שנכתבו בו.
"כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא , מגילה טו, א.
רני

שלום לכל הבוגרים,
רבים מכם כבר לא כותבים פה ואין לכם דף בית אישי, אז רציתי לספר ששמי נטע, ואני כותבת עבודה על חינוך ביתי, ומנסה להבין את הזווית של המתחנכים על החוויה. כחלק מהמקורות שלי אני נעזרת באתר ויש סיכוי שאביא ציטוט פה ושם מדברים שנכתבו בו. אני יודעת שזה אתר ציבורי פתוח לקהל (בניגוד ל"באופן צעיר") ושמחקרים עושים את זה כל הזמן, אבל בכל זאת, כדי שלא תיווצר חוסר נעימות- אם למישהו מכם מפריע או פוגע שדברים שכתב יוזכרו בעבודה שלי, אנא כתבו לי בדף הבית או במייל ואני מבטיחה להוריד את הציטוט. כך או כך- במידה ומשהו יצוטט הוא יהיה בעילום שם (ואפילו בעילום כינוי) והעבודה בסוף תגיע כנראה למדף התחתון של איזו ספריה, אז אין לכם באמת ממה לדאוג.
בהזדמנות זו- אם מישהו מעוניין להיפגש ולהתראיין לעבודה, אשמח מאד שתיצרו איתי קשר בדף האישי או במייל.

_בכיתה א' בשבוע הראשון הם עוד השקיעו ועשו כמה שיותר ציורים לכל אות לדוגמא.
אחרי שבוע - הם כבר בדקו כמה צריך לעשות ועשו קצת פחות מזה.
שבוע אח"כ הם כבר ביקשו ממני לעשות להם חלק..._
כל כך עצוב.
וכל כך לא הכרחי!! אני ממש לא מכירה את זה מהבן שלי. גם לא מהאמהות של הילדים האחרים בכתה שלו.
דנדי, האם המטלות האלה היו במסגרת שעורי בית? או במסגרת השיעור?

כי בבית הספר לומדים "לחאפר".
כל כך נכון!
בכיתה א' בשבוע הראשון הם עוד השקיעו ועשו כמה שיותר ציורים לכל אות לדוגמא.
אחרי שבוע - הם כבר בדקו כמה צריך לעשות ועשו קצת פחות מזה.
שבוע אח"כ הם כבר ביקשו ממני לעשות להם חלק...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי,אני תום, אני בכיתה ה' באופק,בית ספר למחוננים בירושלים,אשמח אם תענו על כמה שאלות אם אתם סיימתם חינוך ביתי
מהי עבודתכם?

מה היה ממוצע ציוני הבגרות שלכם?

עשיתם בגרות?

אם עוד לא סיימתם חינוך ביתי,האם אתם ניגשים לבגרות?

מה דעתכם על חינוך ביתי?

יש לכם תואר אקדמי? ואם כן איזה?

האם תתנו גם לבן שלכם חינוך ביתי?

ואוו !!!! מזל טוב גדול גדול גדול !!! {@{@{@

מזל טוב מ י{{}}!
בולוש תמיד היה בחור לעניין, כולם יודעים (-:

הבן שלנו בזוגיות
בן תשע עשרה, לפני גיוס.
עכשיו הודיעו על חתונה:
"כשיודעים - יודעים".
האם זה קשור לחינוך הביתי? אני חושבת שכן.

זה לא קשור לנושא... זה כבר ההתנהגות שלה בבית

טוב רק דיברתי על אחריות ורצינות ואתמול אחת הבנות איבדה את חצאית מחול שלה, שעלתה לי המון ואין לה תחליף ועוד שבוע וחצי ההופעה
מעניין מה תאמר כעת המורה...
פעם הבאה אשתדל לשתוק

ואללה.
גם זה שהוא מהמאתגרים בבית הוא הילד הכי נוח בחוג אליו הוא הולך.

וגם אצלנו הילד הכי שובב בבית היה הילד הכי ממושמע בחוג ה"כדורגל"... וגם זה שהוא מהמאתגרים בבית הוא הילד הכי נוח בבית ספר אולי אם הוא ימשיך שם עוד כמה שנים זה יעבור לו

יטטתי את זה למורה למחול של הבנות שלי שסיפרה לי כמה הבנות שלי רציניות בחוג
איזה קטע - ממש מתחבר גם לנו

כן, אבישג, אני רואה אותו דבר אצל הילדים שלי.
כבוד לחוג, למורה, למתקן, וכן אי הבנה "למה ילד X הולך לחוג, אם הו/יא לא עושה מה שהמורה אומר/ת?"
אני לא בטוחה אם זה נטו היכולת שאת מתארת, או העובדה שהילדים שלי הולכים לחוג מבחירה, ולא בתום יום לימודים ארוך.
כן יכולה לומר שאצל הגדולים יותר, איפה שהחוג הוא בחירה לאורך שנים, הפערים האלה מצטמצמים.

_אני יכולה לומר בוודאות שאחד ההבדלים הברורים ביותר שאני רואה ביני ולבין בוגרי בית ספר היא העובדה שהם לא מכבדים מסגרות. לדוגמה במקומות עבודה, כשיש הנחיות עבודה ברורות, אני תמיד זו שבאמת מקפידה על ההנחיות בזמן שכל השאר עושים מה שבא להם, נהנים לעשות ההפך ומוצאים דרכים להתחמק ולהמציא תירוצים לאחראי עליהם.
קצת קשה לי להבין את הילדותיות הזו... אבל אני מניחה שזה בא מעודף-מסגרות בחיים._
ציטטתי את זה למורה למחול של הבנות שלי שסיפרה לי כמה הבנות שלי רציניות בחוג, שאולי זה קטע של חינוך ביתי כי בבית הספר לומדים "לחאפר". היא אמרה שהיא גם מרגישה שזה קשור, שהבת שלה שנה הבאה צריכה לעלות לבית הספר ויש לה מחשבות על חינוך ביתי, אז סגרנו שנדבר יותר ארוכות בהזדמנות על החינוך הביתי (שתינו מיהרנו הביתה אחרי ערב תודה למתנדבים שהיה היום בישוב).
אני חושבת שזו אחת המתנות של החינוך הביתי, שכשאתה לוקח עליך משימה אתה מתייחס אליה יותר ברצינות.

חג שמח לכל הבוגרות המרגשות שכתבו כאן.
שמי נטע ואני סטודנטית לחינוך בתואר השני. כמו שכתבתי בדף הבית שלי, נתקלתי ב"חינוך ביתי" לגמרי במקרה (ראיתי את הסרט על משפחת שפרון) ומאז הנושא לא עוזב אותי. החלטתי לעשות את עבודת התזה שלי על חינוך ביתי, ומה שהכי מעניין אותי הוא נקודת המבט שלכם, הילדים שבגרו ויכולים לספר במבט לאחור, איך הייתה החוויה, מה המשמעויות שלה עבורכן וכדומה. אני יותר מאשמח לשמוע דעות שונות ואפילו סותרות. אין לי אינטרס להוכיח משהו, אני לא באה לבחון אף אחד אלא פשוט ללמוד.

כדי שיאשרו לי את המחקר אני צריכה למצוא לפחות 7-8 בוגרי חינוך ביתי שיסכימו להשתתף בו... שירה המקסימה כבר אישרה את השתתפותה, והציעה לי לכתוב כאן בתקווה שעוד בוגרים יקראו ויגיבו... (אם לא אמצא מספיק בוגרים, כנראה שאתמקד בהורים בחינוך ביתי, ולכן אם יש בינכם כאלה שמוכנים לשתף פעולה, זה גם יהיה נפלא)
בגלל שאני עדיין בשלבים מאד ראשוניים, אני לא כל כך יודעת בדיוק מה יכלול המחקר, ככל הנראה ראיון, ואם אצליח למתוח קצת את גבולות האקדמיה היבשה, אולי גם משהו יצירתי יותר:) בכל אופן לא מבחנים ולא סקרים.. כמובן שהכל ייעשה בשמות בדויים, ולא יהיה שום שימוש במידע מחוץ לאקדמיה ללא אישורכם!

כמו שכתבתי לשירה, גם אם זה בסוף לא יצא לפועל, אני ממש אשמח להיפגש לקפה ולשמוע על חינוך ביתי עוד, זה כבר מעניין אישי ולבטים שאין להם קשר לאוניברסיטה אלא לחיים(-: אני גרה בתל אביב והמייל שלי הוא [email protected]

אתם מוזמנים לכתוב לי כאן, במייל או בדף הבית. אם במקרה אתם מכירים בוגרים אחרים שלא נמצאים כאן באתר (גם כאלה שעזבו את החינוך הביתי, זה לא משנה לי..) וירצו אולי להשתתף במחקר, אשמח מאד אם תעזרו לי להפיץ את ההודעה.

שוב, איחולי חג חירות שמח ואביבי לכולם!

נטע

תודה על הדף הזה.
קרן, שירה, נגה, מה שעולתה לי מקריאת כל מה שכתבתן זה שהמשותף לכולכן שאתן הולכות אחרי הלב שלכן, מאמינות בעצמכן ומצליחות בכל מה שאתן בוחרות לעשות.
החברה של פיטר פן, גם את לא שונה מהן! בעצם הבחירה שעשית- את עדיין בוגרת חינוך ביתי, כמו שתמרוש כתבה לך. הבחירה- בניגוד לרוב ילדי ישראל- בידייך. וכשאת בבית ספר מתוך בחירה שלך- את נאמנה לעצמך, מאמינה בעצמך, הולכת בעקבות ליבך- ואני מאמינה שגם מצליחה במה שאת עושה.
יותר מכך. אני חושבת שמה שמייחד אותנו גם כהורים בחינוך ביתי זה האומץ לעשות מה שנכון לנו וללכת בעקבות התשוקה ולא בעקבות העדר. שוב תודה ממני!

_החברה של פיטר פן את פשוט מקסימה.
רק מהדברים שלך ומהלך המחבה שלך רואים כמה את מיוחדת ובוגרת
ועוד פוסט כזה לילדה בת 13
איזה כיף לקרוא (למרות שאנחנו לא בחינוך ביתי)_

_הא! זהו זה. שמת את האצבע על הנקודה הכי חשובה בעולם.
והנקודה היא, שכל עיקרון כוחו יפה רק עד נקודה מסוימת.
ותמיד תמיד תמיד, מגיע הרגע (לפעמים הרבה יותר מוקדם משרוצים להודות) שהעיקרון פג תוקפו והחיים מתחילים.
"בגדת"? את עשית מה שנכון ומה שטוב לך.
ולכן את בוגרת חינוך ביתי, היית בוגרת חינוך ביתי ותהיי בוגרת חינוך ביתי עד עולם: כי היתה לך יכולת הבחירה, וכי קמת ועמדת ועשית בה שימוש._
תודה לכן! התרגשתי כל כך ממה שכתבתן!
פלוני אלמונית,
תודה! אני אהיה בת ארבע עשרה בקרוב(-:
תמרוש רוש,
תיארת בדיוק את מה שניסיתי לומר! תודה.

את גם בוגרת חינוך ביתי, וגם בוגרת בית ספר. אין סתירה בכלל.

_אני לא יודעת מה לומר. ויתרתי על החינוך הביתי. זה לא אומר שבגדתי במישהו, נכון?
לא. בהחלט בגדת בחינוך הביתי. בחרת בשיטה הנלוזה של בית הספר. תתביישי.
אבל לא היה לי טוב בחינוך הביתי!_
הא! זהו זה. שמת את האצבע על הנקודה הכי חשובה בעולם.

והנקודה היא, שכל עיקרון כוחו יפה רק עד נקודה מסוימת.
ותמיד תמיד תמיד, מגיע הרגע (לפעמים הרבה יותר מוקדם משרוצים להודות) שהעיקרון פג תוקפו והחיים מתחילים.
"בגדת"? את עשית מה שנכון ומה שטוב לך.
ולכן את בוגרת חינוך ביתי, היית בוגרת חינוך ביתי ותהיי בוגרת חינוך ביתי עד עולם: כי היתה לך יכולת הבחירה, וכי קמת ועמדת ועשית בה שימוש.

_האם אתם חושבים שבגיל כזה (כיתה ה-ו) יש יתרונות לחינוך ביתי?
איך ואיפה מכירים חברים אם לא לומדים בביה״ס?_
רוצים רק טוב, הידע והניסיון הם כאן.
אנא גשו ל מדור חינוך ביתי ותתחילו לגלוש... תתחילו לקרוא, להתרשם ולחפש תשובות (שכבר נכתבו) לשאלותיכם.

לדעתי, בכל גיל יש יתרונות לחינוך ביתי. בייחוד בייחוד בייחוד אם הילד לא מרגיש טוב בבית הספר.
אבל חינוך ביתי זה עניין של אורח החיים של המשפחה, לא רק בחירה במסגרת חינוכית.
האם מתאים לכם, כמשפחה, לחיות כך?
זו השאלה הראשונה בעיני.

טיפ: חברים בחינוך ביתי.

החברה של פיטר פן את פשוט מקסימה.
רק מהדברים שלך ומהלך המחבה שלך רואים כמה את מיוחדת ובוגרת
ועוד פוסט כזה לילדה בת 13
איזה כיף לקרוא (למרות שאנחנו לא בחינוך ביתי)

ואנחנו מתלבטים אם להעביר אותו לחינוך ביתי
לא מעבירים ילד לחינוך ביתי.
עוברים לחינוך ביתי.
חינוך ביתי זו דרך חיים - לא עוד מסגרת חינוכית.

אם אתם רוצים לעבור לחינוך ביתי כדרך חיים - כדאי מאוד. אם אתם לא מבינים מה זה אומר, ולא מוכנים לעשות שינוי עקרוני בחיים שלכם זה לא יצליח.

חינוך ביתי טוב בכל גיל לדעתי אם יש לילד תחומי עניין, ותמיכה משפחתית,וחברה. התחומי ענין יכולים להיות מכל חום, חברים אתם יכולים לראות אם יש משפחו בחנ"ב באזור שלכם ולהצטרף, ולראות מה קורה באזור שלכם ישש חוגים צופים ועוד פעילות שמכירים ילדים.
ותמיכה משפחית שהיא הבסיס לגדילה וההשפעה. אם אתם מאמינים ובטוחים שזוהי הדרך, תתחילו לצעוד תשדרו לילד ביטחון.
לגבי הוצאה מבית ספר בגיל ה-ו מכירה כמה משפחות שעעו את הצעד בגילאים האלה,, ולילדים היה מצוין.
בהצלחה

מרתק מאד לקרוא את הדברים שכתבתם!
הבן שלנו בכיתה ה, הוא ילד מאד חכם וסקרן אבל קשה לו מאד עם ביה״ס והוא ממש סובל שם. עברנו לפנישנה לעיר אחרת ואנחנו מתלבטים אם להעביר אותו לחינוך ביתי. אין לנו ספק שבחינת לימודים ותחומים התעניינות הבית יתן לו מענה מצויין, אבל אנחנו חוששים בעניין החברים כיוון שזו עיר חדשה והוא עדיין לא הספיק לבסס קשרים עם ילדים בביה״ס .
האם אתם חושבים שבגיל כזה (כיתה ה-ו) יש יתרונות לחינוך ביתי?
איך ואיפה מכירים חברים אם לא לומדים בביה״ס?
בבקשה בבקשבה תנו לנו מניסיונם ומידיעותיכם

איזה דף מעניין ומקסים!

תודה לכל מי שהגיב/ה(-:
טלי ב - גם אני ממש אוהבת אותו! אני חושבת שפיטר פן זהו ספר יפהפה, וגם פילוסופי(-:
רסיסים של אור - אני שמחה. אולי זו הייתה אחת מהבחירות שהשפיעו על החיים של הילד שלך, וגרמה לו להיות מי שהוא יהיה בעתיד(-:

תודה גם ממני, אני חושבת שהמילים שלך עזרו לי לראות את הבן האישי שלי, שגם הוא השנה החליט לעבור מחינוך ביתי לחינוך בית(ספר)י ולהבין אותו יותר טוב

תודה לכן. קראתי ונהניתי.

החברה של פיטר פן, כתבת מקסים (וזה אחד הספרים האהובים עליי).

תודה(-:

תודה לך החברה של פיטר פן !!!

אני לא יודעת מה לומר. ויתרתי על החינוך הביתי. זה לא אומר שבגדתי במישהו, נכון?
לא. בהחלט בגדת בחינוך הביתי. בחרת בשיטה הנלוזה של בית הספר. תתביישי.
אבל לא היה לי טוב בחינוך הביתי! הייתי על המחשב כל היום, התחרפנתי, חיפשתי הזדמנויות לריב.
למי איכפת? לכולם יש משברים. זה שויתרת על השיטה שהפכה אותך להיות מי שאת מעידה על אופייך הרכרוכי.
את סתם מקשקשת! דווקא זה שבחרתי ללכת לבית ספר, אחרי שתיים עשרה וחצי שנים שבהן הייתי בבית, מעידה שיש לי אופי אמיץ! את סתם מנסה למוטט את רוחי.
לא. אני מנסה לפקוח את עינייך.
העיניים שלי כבר פתוחות, תודה רבה. החינוך הביתי זו שיטה מופלאה, אבל היא כבר לא התאימה לי, ולהישאר בבית רק מתוך רצון להימנע ממשהו חדש - זו רכרוכיות!
אז את בעצם רומזת שאני רכרוכית?
לא, את סתם נג'סית. לכי תציקי למישהו אחר. אני שלמה עם הבחירה שלי, ואני יודעת שזה מה שהיה הכי טוב בשבילי. אחרי הכול, בשנים שהכי משפיעות על הנפש איפה הייתי? אני אגיד לך איפה-
בבית, ליד השולחן הקטן, מציירת ציור ומספרת לאמא סיפורים. שם הייתי! את יודעת, שילדים בבית הספר מאוד קבועים במציאות שהן מורגלים אליה. זה שבחרתי ללכת על האפשרות שטובה בשבילי,
מוכיחה שצימחתי נפש עצמאית וחזקה. אני מיוחדת!
את פריקית. גם עכשיו, את עושה דברים פריקיים. את מדברת לעצמך ואת עוד גאה בזה!
זה האופי שלי, וגם הוא צמח מהחינוך הביתי. אני אוהבת את איך שגדלתי. אני אוהבת את המוזרות שלי.
ואת לא מצטערת שלא תוכלי להעיד על עצמך איך זה לגדול בחינוך ביתי?
גדלתי בחינוך ביתי. את כל הילדות שלי העברתי בחינוך ביתי. עכשיו אני כבר גדולה יותר. הצטרפתי לבית הספר כי רציתי לחוות עוד חוויות, ולהכיר אנשים, לא כי אני חושבת שבלי זה אני אנקה אשפה כל חיי. זה כל ההבדל ביני לבין ילדים בבית ספר, שאגב, חלקם לא חושבים ככה.
תפסיקי כבר לחפור. לא המשכת בחינוך ביתי. היית יכולה לעשות מה שאת רוצה בבית.
את יודעת מה? תעזבי אותי. אני לא רוצה לדבר איתך. אמא שלי אומרת לי שהכול לטובה. גם הבחירה הזאת הייתה לטובה.
כן, בטח... את פשוט לא מודה שאת... היי! מה את עושה?
מעלימה אותך. נמאס לי ממך לגמרי. הקשבתי לך עד עכשיו, ונמאס לי. ביי ביי!
לאאאאאאא!

הטקסט הזה בא מפיה של ילדה בת שלוש עשרה וחצי, שלא תוכל לומר שהיא בוגרת חינוך ביתי, אבל תוכל לומר שהיא בוגרת וחופשייה. זו שפיטר פן תמיד ילווה אותה,
מחזיק את ידה של הילדה הקטנה שהיא פעם הייתה, ושתמיד תלווה אותה, עד יום מותה.

נגה, עדיין מוזר לי לחשוב שאת כבר אמא לילד. רק לא מזמן היינו בנות 12...
יהיה נחמד להפגש מתישהו.

למשל מורה - לא מכבד את התלמידים, ואז יכול להיות שכבר קשה לכבד אותו בחזרה

אני חושבת שמשם זה מתחיל. אני מניחה שכל המערכת של בית ספר לא מכבדת מספיק את הילד (לא מדברת על אוניברסיטאות וכו' כרגע) ולכן לא משנה כמה הם ינסו להשריש את הכבוד ההדדי בכל מיני משפטים יפים, זה פשוט לא יצליח.
ועצוב לראות את הנזק שגדל עם השנים.

אני תוהה מתי כולם יתעוררו כבר...

וואו שירה איזה מסעות בין יבשות!
רק מלקרוא אותך, אני מרגישה כאילו אני שומעת ורואה אותך ועולה בי געגוע...

אני יכולה לומר בוודאות שאחד ההבדלים הברורים ביותר שאני רואה ביני ולבין בוגרי בית ספר היא העובדה שהם לא מכבדים מסגרות.
זה אחד הדברים שהכי סבלתי בהם במסגרות שבחרתי. ואפילו בקונצרט, הופעה, חופה או עלייה לתורה אני לא יכולה לסבול שאנשים מדברים תוך כדי. זה נראה לי הכי חוסר כבוד בעולם, לדבר ולפטפט בזמן שמישהו שהשקיע את מירב מאמציו והתכונן נותן הופעה. (לא רציתי להתחתן כדי שאנשים לא יפטפטו בזמן החופה. בסוף השתכנעתי שאני לא יכולה לשלוט על אנשים אחרים...)
גם שיעור זה בעצם סוג של הופעה... במסגרות שהייתי, וגם במקומות כאלה, אני משתדלת מאד לסתום. גם אם משעמם לי, אני לא חייבת דווקא לדבר כדי לבדר את עצמי. אני יכולה לחשוב לבד בתוך הראש שלי. למרות שלפעמים זה כבר הפוך, ו'נותן' ההופעה, למשל מורה - לא מכבד את התלמידים, ואז יכול להיות שכבר קשה לכבד אותו בחזרה...

יצא לא ממש קוהרנטי אבל ילדי מבקש אותי.
להתראות

תודה מאוד מעניין ומעוררר הרבה מחשבות(:

תודה לכן, מרגש ומרתק לקרוא אתכן, מאחלת לכל אחת המשך מסע נעים ומעניין

לקח לי קצת זמן, אבל הגעתי.

כיף לקרוא איפה אתן היום

למי שלא מכיר, אני שירה, בת 22, יצאתי מבית הספר באמצע כיתה ד' לטובת חינוך ביתי (unschooling) ומאז לא חזרתי.
לאוך השנים גידלתי המון בעלי חיים והוצאתי את העיתון שהוזכר פה קודם.
בתור נערה הייתי מאוד פעילה בתנועת נוער, מוקפת חברים ועשיה מרובה.
תמיד התעניינתי בדברים ועשיתי מחקרים קטנים משלי על נושאים שונים.. עולמות שלמים נפתחו לי רק בזכות רגע קטן של סקרנות שהוביל ללילות שלמים של חיפושים,קריאה,חשיבה והבנה.
המטרות,הרצונות ותחומי העניין שלי השתנו וממשיכים להשתנות ללא הרף מתקופה לתקופה. אני מוצאת בזה יופי מקסים. אני באמת חופשיה (היום ובעבר) לטעום מהכל.

על עניין הצבא ויתרתי, מסיבות שלא קשורות להמצאות במסגרת. במקום זה עשיתי שירות לאומי בקיבוץ הרדוף(בתחום החינוך הבלתי פורמלי עם ילדי הקיבוץ), ממנו פרשתי אחרי 8 חודשים ולמיטב ידיעתי בעצם הפרישה הזו עשיתי יותר ממה שעשיתי בכל ה8 חודשים שם.

עבדתי וחיפשתי דרכים להגשים חלום ולהגיע לארה"ב. כמה חודשים אח"כ מצאתי את עצמי עובדת כאופר אצל משפחה בניו ג'רזי,אחרי עבירת מכשול תנאי הקבלה לתוכנית שחייבו 12 שנות לימוד (בדרך יצירתית). הייתי שם במשך שנה שהייתה לא רק חוויתית אלא גם מעצימה ומלמדת.
חזרתי לארץ לפני שנה וחצי וניסיתי למצוא את עצמי כאן מחדש.רק שמשהו לא נתן לי לשבת בשקט. הייתי חייבת לזוז,לזוז,לזוז.
החלפתי עבודות, עברתי דירות ולא מזמן העברתי חודשיים וחצי מדהימים וכמובן מלאי למידה באירופה מתוכם גרתי 5 שבועות על אי בדרום שוודיה ועבדתי בחוות סוסים בתמורה למגורים ומחיה.
עכשיו אני שוב בארץ, שוב עובדת, בקרוב שוב אצטרך לזוז. יש בי צורך לראות כמה שיותר עולם וזה לא נותן לי לשבת בשקט.

אני מנסה לקבל ויזת עבודה לקנדה ולשם כך אני (שוב) צריכה למצוא פתרון לבעיית התנאי של 12 שנות לימוד. הפעם הדרכים היצירתיות לא הצליחו והתחלתי ללכת בדרכים פורמליות.
עשיתי בגרות בגיאוגרפיה ובאנגלית ללא שום קושי ונדהמתי מרדידות וחוסר יעילות המערכת ושיטות הלימוד.
בימים אלו אני לומדת למבחן שיקנה לי 12 שנות לימוד אמריקאיות (GEDׂ) שמקובלות גם על קנדה ומקווה שזה יעלה אותי על הדרך הישירה לויזה.

בין לבין לקחתי כמה קורסים,התענייתי בתחומי עשיה שונים ובעיקר למדתי המון מאנשים,ממקומות ומסקרנות טבעית.
במבט לאחור אני לא מתחרטת על העובדה שגדלתי בחינוך ביתי למרות שזה מציב אותי מול אתגרים היום.
מרגיש לי נכון יותר ללמוד למבחנים שכאלו כשיש מטרה ברורה שעומדת מולך (או לפחות כך זה בשבילי).

אני מניחה שאחת המתנות הגדולות שקיבלתי מהחינוך הביתי זה החופש המחשבתי והאהבה ללמידת דברים חדשים.
אבל קשה לי לומר מי הייתי אם הייתי גדלה אחרת.
אני יכולה לומר בוודאות שאחד ההבדלים הברורים ביותר שאני רואה ביני ולבין בוגרי בית ספר היא העובדה שהם לא מכבדים מסגרות. לדוגמה במקומות עבודה, כשיש הנחיות עבודה ברורות, אני תמיד זו שבאמת מקפידה על ההנחיות בזמן שכל השאר עושים מה שבא להם, נהנים לעשות ההפך ומוצאים דרכים להתחמק ולהמציא תירוצים לאחראי עליהם.
קצת קשה לי להבין את הילדותיות הזו... אבל אני מניחה שזה בא מעודף-מסגרות בחיים.

מקצת ישיבה בכיתות הבנתי שאני קולטת מהר יותר ומעבירה יותר ביקורת. היום אני יודעת שהסיבה היחידה שבגללה קשה לי לשבת בכיתה זה כי הכל לאט מדי.

ובעתיד?!
אטייל, אגלה, אחשוב, אלמד, אולי גם באוניברסיטה הפתוחה, אגור בקנדה(אמן!) ואתפתח לכיוונים שונים...

נראה לאן אגיע

שלום קרן,
איזה כיף שבאת ואת מחזירה גם אותי הנה.
קורות חייך מאד מרשימים!

היום אני נשואה ואמא לפעוט בן שנתיים וחצי.
אני איתו בבית, וכמו בגיל 13, שגם אז לא יכולתי להגיד שאני עושה משהו מסוים, גם היום אני לא יכולה להצביע על תחום התמחות אחד שאני מתמקדת בו.
החיים שלי עם בני בבית הם המשך ישיר של התבגרותי בחינוך ביתי.
אני לומדת, גדלה, מתבוננת, משתדלת לא להפריע לו, לומדת לא להרגיש אשמה כשאני כן מפריעה - כאלה דברים.
קצת קוראת, טיפ טיפה כותבת, מנגנת, עושה פלדנקרייז ולפעמים אפילו שוטפת כלים ורואה סרטים...

בגיל 18 עשיתי מכינה להנדסאים במכללת תל חי, שאפשרה לי ללמוד קולנוע בתל חי.
את השנה הראשונה סיימתי בהצטיינות.
בסוף הקיץ שאחרי השנה הראשונה אני, ובעלי היום, החלטנו להתחתן ולעשות ילד.
המשכתי לעוד סמסטר אחד, ועזבתי את הלימודים כשהייתי כבר בהריון. (ממש בלי שום חרטה.)
ומאז חזרתי לאותו חופש שיש באנסקולינג, כשמה שמספק לי אבני דרך להתפתחות יכולים להיות ארועים מאד קטנים ויום יומיים, ובדרך כלל לא משהו שאפשר לספר במשפט.

זהו בינתיים.

שוב - כיף לשמוע ממך ואותך.
נגה

היי קרן! עד לא מזמן עוד היו לי ציורים ומכתבים ממך

מבטיחה לכתוב ולענות על השאלות יותר מאוחר..

איזה כיף!

אז איפה הם היום בוגרי החינוך הביתי
מחכה בקוצר רוח לשמוע

תודה כאמר לשני מתבגרים מאוד מעניין לקרוא.

קרן,
תודה רבה על השיתוף המפורט שלך.
זה חיזק אצלי אופטימיות ובטחון שאכן אפשר גם להסתדר עם מסגרות פורמליות לאחר החינוך הבייתי
וגם להתעשר מאד ממיגוון פעילויות.

אהבתי מאד את כל רוחב הפעילויות שעשית תוך כדי לימודים
את נראית לי אדם עשיר !

@}

טוב אז הנה אני מתחילה
כמו שציינתי הרעיון שלא חייבים ללכת לבית ספר רגיל כדי ללמוד כבר התחיל כשעוד היינו בישראל. לפני שעברתי לבית ספר הדמוקרטי עשיתי שביתה מבית הספר הציבורי של בערך חודשיים בגלל שלא רצו לתת לי לעבור בתי בספר (העירייה והבית ספר הציבורי שבוא הייתי) ומכיוון שלא התכוונתי לחזור לשם ולא יכולתי עדיין ללכת לדמוקרטי אז האופציה היחידה הייתה להשאר בבית. בזמן הזה המשכתי ללמוד מספרי הלימוד שלי ולהנות מהחופש החדש! זאת הייתה ההיכרות הראשונה שלנו אם חינוך בייתי.
כשהגענו לארה״ב (לאיידהו שנמצאת בחוף המערבי) הייתי בתחילת כיתה ז׳. החלטנו שננסה את החינוך הביתי "full time" . בהתחלה זה לא היה כל כך מורכב והאמת שאולי זה היה יותר דומה למה שקוראים ״unschooling" לא היה לי סדר יום לימודי קבוע אבל עסקתי בכל מיני דברים וגם לקחתי שני שיעורים דרך הבית ספר הציבורי בעיר שבה גרנו, אבל סמסטר אחד שם וזה הספיק לי! היינו באיידהו שנה וחצי ואז עברנו למיין. שוב אני לא כל כל זוכרת איך הדברים התפתחו אבל אני זוכרת שהלכנו לכל מיני מפגשים אם משפחות אחרות וזה תמיד הייתה דרך טובה לראות מה אחרים עושים. באותו זמן גם, אמא שלי (אריאלה צוקר שגם הייתה כותבת פה באתר בזמנו) מצאה תכנית שאפשרה לילדי חינוך ביתי לקבל תעודת סיום תיכון. התוכנית הזאת (בתשלום) מינתה לנו מורה שאיתה היינו אמורים להפגש בתחילת כל שנת לימודים כדי לדבר על המערכת לימודים המתוכננת לשנה, ובסוף השנה כדי לעבור על מה שעשיתי במשך השנה והיא הייתה אמורה לאשר או לא לאשר לפי מה שהראתי ״להוכיח״ שעשיתי את העבודה.
אז אפשר להגיד שהפכנו להיות קצת יותר מסודרים. אמא שלי ואני היינו יושבות ביחד לפחות פעם בשבוע לדבר על מה אני אמורה לעבוד באותו שבוע ולעבור על הש״ב מהשבוע הקודם. עבדתי בעיקר מספרי לימוד ומהאינטרנט. ובערך בגיל 17-18 התחלתי לקחת כמה שיעורים בקולג׳.
אני התקבלתי לאוניברסיטה של מיין בלי בעיה , ולמרות שהייתי קצת מבולבלת מבחינת איזה נושא אני רוצה ללמוד, סיימתי תוך 4 שנים תואר ראשון ב Fine Arts. אחרי זה עבדתי וטיילתי קצת באלסקה, ואז חזרתי למיין לחפש עבודה ״אמיתית״. כרגע אני עובדת בתחום של עיצוב גרפי.
אני לא מתחרטת על שבחרנו חינוך ביתי, יש לי מזל שההורים שלי בכלל הסכימו לזה וכמובן השקיעו את זמנם.
אני חושבת שבגלל החינוך הבייתי אני מעריכה את הזמן שלי יותר, אני חושבת על דברים ורואה דברים באופן שונה לדוגמא כשהייתי באוניברסיטה נורא הפריע לי שאני צריכה לבלות שעות על גבי שעות בהרצאות ושיעורים שבהם המורים קוראים מילה במילה מספרי הלימוד ואז נותנים מבחן. לי זה היה מאוד מתסכל בגלל שזה נראה לי כמו בזבוז, ידעתי שאני מסוגלת לקרוא את החומר לבד ולגשת למבחן, למה אני צריכה לשבת עם עשרות אנשים אחרים משועממים שבכל מקרה לא מעניינם אותם מה קורה בשיעור ומורים שגם נראו כאילו לא מעניין אותם להיות שם. נראה לי שבבתי ספר ואניברסיטואות יש הרבה זמן מבוזבז. את כל הזמן שהרווחתי בלא לבלות בשיעורים משעממים בבית ספר השקעתי בגידול ברווזים, גידלתי גינת ירק במשך כמה עונות, למדתי איך מכינים סירופ מייפל ישר מהעץ, התחלתי לצלם, עשיתי סקי, למדתי לדוג, הצטרפתי לצופים, התנדבתי המון וכו...להרבה אנשים זה לא נראה כאילו אילו דברים ששווים משהוא אבל אני חושבת שלמדתי הרבה ולי זה היה שווה כל רגע!
עוד דבר שאני זוכרת כשהתחלנו את עניין החינוך בבית זה הדאגה של הרבה אנשים שאני אסבול מאיזה מחוסר בחיי חברה, ושלא יהיו לי חברים ,ואיך אני אלמד להתנהג ולהסתדר בחברה אם אני בבית עם אמא כל היום?! אני עד היום זוכרת את חברה של אמא שלי מעלה את הנושא הזה...ואיך ניסיתי להבין איך זה טיעון לגיטימי? הרי בבית ספר הציבורי שלי (לשעבר) כל יום הלכו מכות, הפריעו למורה, וסתם הייתה אווירה של איחס, האם אילו הדברים שהיה עלי ללמוד כדי להסתדר בחברה? האם אני הולכת לבית ספר רק בגלל שאחרת לא יהיו לי חברים? כמובן שזה שטויות ,מאז שעזבתי את הבית ספר ב 2001 לא היה לי מחסור בחברים. אולי הייתי צריכה לעבוד קצת יותר כדי לפגוש אנשים חדשים ועשיתי זאת על ידי הצטרפות לקבוצות כמו ה Girl Scouts , או בהרשמות לחוגים, אבל אף פעם לא הרגשתי שאני בסכנה שלא יהיו לי חברים

וזהו בינתיים, אני מקווה שזה ענה על חלק מהשאלות!

מתענינת גם.

מצטרפת לסקרניות
אני מכירה מעט מאוד בוגרים שהיו בחינוך ביתי כל חייהם, ורואה לא פעם שינויים משמעותיים באלו שהיו בחינוך ביתי גם מספר שנים, עד גיל ההתבגרות הצעיר (10/12)
זה יכול להיות דף מאוד משכיל ומעניין.

כמה נקודות מענינות שאשמח אם יוספו לדיון:
@} איך נראה החינוך הביתי שלכם לאורך השנים, מה אתם מספרים עליו?
@} עד מתי בחרתם בחינוך ביתי?
@} במידה ועברתם למערכת כל שהיא (חינוכית או שלא חינוכית, לימודית או שלא), מי היה היוזם למעבר? איך היה במסגרת? מה אתם מספרים עליה?
@} להערכתכם, מה ה"מתנות הגדולות" שהחינוך הביתי העניק לכם?
@} מה התוכניות הנוכחיות שלכם לעתיד?
@} קצת פרטים אישיים אם אפשר, גיל, עיסוק נוכחי

איזה יופי של דף [-:

מעניין מאוד, קוראת...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מתכוונת לכתוב פשוט הייתי בהפסקה כשפתחתי את הדף והייתי צריכה לחזור לעבוד...אני אכתוב מאוחר יותר כשאני לא בסקנה ש"ייתפסו" אותי

באמת מעניין!
מה דעתך להתחיל?
האם את מרוצה מהחינוך שקיבלת? (האם נשארת עד סוף גיל תיכון בחינוך ביתי?)
האם היית חוזרת לאחור ומשנה משהו?
האם למדת באוניברסיטה?
איך החנ"ב השפיע עלייך?

שלום!

שמי קרן ואני פעם לפני די הרבה זמן 2001-2003) הייתי מסתכלת וכותבת פה על האתר מדי יום.

ב2001 אני והורי עברנו לארה״ב, ואני התחלתי את החינוך הביתי שלי, משהוא שהיה חדש לגמרי למשפחתי. רוב לימודי היו בבית ספר רגיל בערד אבל בערך חצי שנה לפני שעברנו לחו״ל אני עברתי ללימוד בבית ספר הדמוקרטי .

כשעברנו לארה״ב והחלטנו שאנחנו ננסה את רעיון הלימוד הביתי זה היה מעניין בשבילנו לראות מה משפחות אחרות עושות, והיה לי מעניין לדבר אם ילדים אחרים ולשאול שאלות.

עכשיו, יותר מ10 שנים אחרי שראיתי את באופן טבעי בפעם הראשונה אני מעוניינת לדעת מה קרה לכל הילדים שהתכתבתי אתם אז! למשל שירה שכתבה עיתון...?!

אני מעוניינת לדעת מה אתם עושים היום? האם אתם מרוצים מהחינוך שקיבלתם בבית או אם יכולתם ״לחזור בזמן״ האם הייתם מעדיפים ללמוד בבית ספר? הייתם משנים משהוא אם יכולתם באופן שבה למדתם?

אני מעוניינת לדעת אם הלכתם ללמוד באוניברסיטה? האם אתם עובדים?




סתם מסקרן אותי איך חינוך ביתי השפיע עליכם!