הי בונה,

הצצתי ביד2 - סטיה מוזרה שיש לי - ומצאתי כמה דברים מענינים, אם לא ימצא לך מישו שרוצה להיפטר ממסחטת המיצים שלו.
חיפשתי ביד שניה-מוצרי חשמל -"מיצים"
משה מוכר ב100 ש"ח חדשה מתוצרת גמא-סוניק 050-6298970
זיוה גם, ב200 ש"ח - 050-5621235

יש שם עוד כאלה שהשתמשו במכונה פעם-פעמיים - "מאלמנה של רופא" (-:

בהצלחה ואל תכנעי לסחטנות

צוויל

הי מאיה, הדברים שכתבת אינם סותרים את דברי: ברור שהטיפול בנפש אינו פריבילגיה. בנוסף יש איזו תפיסה שאנשים מקובעים עליה, שאם צריך קודם כל לדאוג לפרנסה ולקורת גג דהינו אנחנו עירוניים-בורגנים-גוש דן-מטפלת וגנן. כאשר לדוגמא אני מדברת על מקור פרנסה, אני קודם כל שואלת שתי שאלות: מה הצרכים שלי (החומריים והאחרים) ומה הכישורים שלי (כי אני לא יכולה מחר בבוקר להיות מנתחת מוח...). בהצלחה בחיפוש.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

איפה זה תעוז?

הי מאיושקה,
אנחנו עוברים עכשיו לתעוז, יש שם קהילה אנתרופוסופית מקסימה, וארבעה גנים כאלה. הבנתי שיש אופציה לעבודה שם.
הרבה מוסיקאים, נפתחת עכשיו קליניקה קהילתית כך שאם את גם מטפלת יכול להיות שיתאים לך.
אמנם הרב משפחות, אבל מעל לראש שלנו תגור מישהי מהקהילה שהיא כרגע רווקה. ייתכן שיש עוד, אנחנו עוברים רק השבוע , אז אדע יותר בהמשך.
בהצלחה!

דרושה גננת לגן הורים באוירה משפחתית ברחובות
מינימום 4 ימים בשבוע
לפרטים: אילה 052-3552909
תמר 055-6615150

גן מקסים באוירה באופנית. יש שתי גננות קבועות והורה מתחלף מדי יום.

הי מאיושקה,
אני מכפר סירקין ויש לנו גן ילדים מתוק מאוד ומיוחד. נכון שהשנה עוד שניה נגמרת (אנחנו לא עובדים באוגוסט..) אבל אחת הגננות אצלנו בהריון וצריכה לעזוב בסוף יוני.
ולגבי שנה הבאה... כלום עוד לא סגור וברור. אז אם מתחשק לך לבחון את האפשרות את מוזמנת בשמחה לבוא לבקר אותנו.
אני שיר והטלפון שלי הוא 0545380303

וואו, קיבלתי תגובות! איזה כיף!! רק עכשיו נכנסתי לראות את התגובות. יש משהו הגיוני ב"קודם כל בית ועבודה", אבל יש מצבים וזמנים בחיים שבהם הטיפול בנפש הוא לא ממש פריבילגיה, אלא הלבנים הראשונות בפירמידה. נעים לראות גם שתמיד יש תשובות שונות, ובסופו של דבר אני בוחרת לאיזו תגובה אני קרובה יותר. מדהים אותי המתח התמידי בין "יאללה, בואי נהיה בתאדם נורמלית, נמצא עבודה ודירה, נחיה את החיים הרגילים, אפשר למצוא דירה בשכונה שקטה, אולי נגור בגבעתיים", לבין ה"לאאאאאא! טבע טבע טבע, אני רוצה לנשום אויר אמיתי". וגם בתוכו מתח, בין הכמיהה לחיים עם הטבע, במקום שקט, בסביבה אחרת, לבין הפחד, מפני: בידוד חברתי, יותר מידי היפיות ורוחניקיות ככה שאולי אני לגמרי אתנתק מן הקרקע, פחד מכישלון.
בינתיים התחלתי לחפש עבודות בגוש דן, אבל כשאני מסתכלת ביד 2 על דירות זה נראה לי כל כך לא הגיוני לחזור ולשכור כאן בית.
בינתיים אני בכלל אצל ההורים (תכף כבר שבועיים).
אני מגלה כמה זה כיף לכתוב ברשת. הבלוג שתמיד רציתי ולא היה לי... לילה טוב, חברים

לגבי עבודה כמשלבת לילדים מיוחדים - יש כל מיני אתרים רלוונטיים שאת יכולה לפרס ם בהם - שתיל, אלוט, פורום בתפוז וגם בפייסבוק
בדיוק עכשיו הורים מחפשים. והרבה מהם עוד לא מצאו...
אם זה הכיוון שלך [וזה כיוון לא פשוט טכנית ורגשית] אז כדאי לך לפרסם את עצמך באתרים הרלוונטיים שתהיה להורים אפשרות להגיע אלייך.

הי מאיה, ראיתי שאת מחפשת עבודה, השאלה היא (ואני מבינה שזו כנראה שאלה גדולה) איפה את רוצה שהעבודה הזו תהיה? איפה את גרה? או לאן את רוצה להגיע?

אהלן מאיה.
קראתי את ההודעה שלך בככר השוק, ודבר ראשון עלה לי לראש "נאות סמדר". לא גרתי שם אף פעם בעצמי, אבל חברים וחברות קרובים קרובים כן. מציעה לך להרים טלפון. הם מקבלים גם רק לשבוע.
חפשי אותם בגוגל.

אבל אז הנפש עלולה למצוא את עצמה ממולכדת לעבודה עירונית ומכלת שרחוקה מאד מהחלום.
את כמהה לאויר, לצוקים, לצריחת הנשרים.
למה שלא תחפשי עבודה [b]שם[/b] ?

ראשית אני רוצה לברך אותך על רמת המודעות. רבים כלל לא רואים את הפערים בין השאיפות שלהם למציאות היומיומית. שנית הרשי לי לעזור לך בנושא סדרי העדיפות. אני כמובן ״נתלית באילנות גבוהים״ ונעזרת בהיררכית הצרכים של אברהם מסלאו: קורת גג ופרנסה ורק אחר כך יעוד והגשמה. יש בזה המון הגיון. ברגע שיש את הבסיס האיתן (איפה לגור, עם מה לשלם במכולת וכו) הנפש חופשיה יותר להגשים את שאר השאיפות. בהצלחה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני מאיה. יש לי כבר הרבה שנים את החלומות על איך אני רוצה שהחיים שלי יראו, ומשום מה הפער בין החזון למציאות נשמר. בחודשים האחרונים אני רואה נכוחה את המציאות של חיי, שכבות ההכחשה נמסות אט אט, ואני מבינה שיש לי עוד הרבה עבודה לעשות ועוד ללמוד ועוד לטפל בעצמי אם אני רוצה לצמצם את הפער הזה. אחד הדברים שאני יודעת בוודאות שאני רוצה זה לחיות בטבע (יעני, לא בעיר), ושחשוב לי מאוד לחיות עם אנשים, להרגיש שיש לי שכנים טובים סביבי (ולא רק חברים קרובים בלב אך רחוקים בגוף). עד לא מזמן חשבתי שהסדר הנכון הוא קודם למצוא את אהוב ליבי וביחד למצוא לנו קהילה. אם הוא יגיע ממש עכשיו אני מאוד אשמח, אבל הבנתי שעד שאנחנו ניפגש אני כבר יכולה לחיות עם אנשים בקהילה, וכבר יכולה לצאת מן העיר. אני עושה עבודה פנימית רצינית בימים אלו, ויש בלבול לגבי סדרי העדיפויות בחיי: האם להיצמד לטיפול רגשי וקבוצתי שהתחלתי (וזה בעיר), ולזנוח את הפראית שכמהה כבר לנשום אויר אחר, או ללכת למצוא קהילה, ואולי קודם כל צריך עבודה? אבל עבודה בלי אנשים לידי? וכך פועל מוחי בקדחתנות ואני משותקת. אני רוצה לקבל החלטות נבונות ושקולות, לא רק גחמות לב, ואני מרגישה שיתוק. מה הסדר הנכון של הדברים? והלא טיפול אפשר למצוא בכל מיני מקומות (הטיפול שהתחלתי הוא בחיתוליו, פגישה ראשונה).
אשמח לתגובות גם מאנשים שהיו במצב דומה.