על ידי סמדר_נ* » 12 ינואר 2011, 20:59
בכמה מתמטיקה אתם משתמשים בחיי היום יום שלכם ב-10 השנים האחרונות כמבוגרים? שווה לעשות בדיקה ולראות. כנראה שזאת בדיוק רמת המתמטיקה שצריך
אישית, אני אף פעם לא זוכרת בע"פ את נוסחת ההמרה מפרנהייט לצלזיוס. אני מחשבת אותה עפ"י שתי נקודות שאותן אני משום מה כן יודעת בע"פ, בגלל התנור. מערכת משוואות בשני נעלמים.
למדנו את זה כשלמדנו פונקציות לינאריות, או אולי גיאומטריה אנליטית, נדמה לי, אי שם בכיתה ט' או י'. שימושי מאד. או קיי, מותר להכניס מתימטיקה תיכונית לרשימת "המתימטיקה שבאמת צריך?" באמת, תאמינו לי, אני זקוקה לפרוצדורה הזאת בערך פעם בשבוע. האמריקאים האלה מתעקשים להשתמש בכל מיני מידות ממש לא אינטואיטיביות
(טוב, בינתיים כבר למדתי בע"פ את הנוסחה, אחרי שחישבתי אותה איזה שבע פעמים). אה, וקומבינטוריקה (בזמני -- כיתה י"א-י"ב, צ'ופר ל 5 יחידות בלבד) זה ממש חשוב כי אחרת אני לא אדע איך לשלב את התוספות על הפיצה (הביתית).
הנקודה שלי היא שזה לא חד כיווני -- עולה "בעיה" בחיים ואז לומדים את מה ש"צריך" כדי לפתור אותה. לפעמים זה עובד גם הפוך -- אנחנו משתמשים בכלים מסוימים לפתור בעיה משום שהם
כבר ברשותנו, ואז אנחנו פתאום "צריכים" אותם. יותר מזה, לפעמים אנחנו מזהים "בעיה" ככזו רק משום שאנחנו כבר מצוידים בכלי לפתרון (כמו שמנסח אישי -- "פתרון שמחפש בעיה").
אני בטוחה שהאיש שלי, ד"ר למדעי המחשב, ללא ספק מתמטיקאי, שלא זוכר בעל פה כמעט כלום, גם לא את
לוח הכפל -- משתמש בחיי היומיום גם בפרוצדורות מתימטיות מורכבות מאלה שתיארתי. ולא רק לצורכי עבודה. פשוט משום שהן ברשותו.
אגב, לא רק מתימטיקה. אני יכולה לתת דוגמאות לא מעטות לידע שאני אוחזת בו, אני נשבעת בזאת שהוא מאד נחוץ לי לחיי היומיום -- ובכל זאת רוב האנשים סביבי אינם אוחזים בו (ואוחזים, מן הסתם, בידע חיוני אחר). אני, למשל, ממש צריכה ומשתמשת בחיי היומיום בידע שרכשתי בדקדוק עברי. זה בעיני ידע חיוני. וגם לדעת להכין
לחם שאור זה ממש חיוני, אני לא מבינה איך זה עדיין לא חלק מתוכנית הליבה. מה, כולם אוכלים ספוגי אמבטיה בתור לחם? אם תשאלו את בן הכמעט שש שלי, חיוני מאד לדעת את ההבדל בין כל סוגי תוכי הארה, כולל ארה יקינתונית וארה LEAR (מה זה בעברית בכלל?), שלי נראים זהים לחלוטין, כי אחרת איך הוא ידע לבנות את מופע התוכים שהוא יארגן כשיהיה גדול ויהיה מאלף תוכים.
טוב, ברור שלכל אחד יש "צריך" אחר. זה נאמר כאן בהזדמנויות רבות. אני אומרת יותר מזה: חלק גדול מהדברים שאני "צריכה" לדעת, לא ידעתי שאני "צריכה" לדעת עד שלא התוודעתי אליהם, בחשיפה מקרית או מכווונת (חשיפה מכווונת זה למשל, שיעורים). ומרגע שהם הפכו לנחלתי הפרטית, הם נהיו ידע מאד מאד חשוב, שימושי וחיוני, שקשה לי לתאר את חיי בלעדיו. והרבה פעמים, בשלב החשיפה הראשונית, ולפעמים גם אלה שאחריו, לא מזהים את הרלוונטיות. וכן מזהים/בונים אותה מאוחר יותר.
עכשיו, אני לא באה לדבר כאן בשבח הכפייה, בשבח ביה"ס, בשבח מט"ח (טוב, הם דווקא בסדר) ההלחצות הכללי. רחוק מזה. אני מאד בעד התיאור של מה שקורה בבית של בשמת, ומה שאומרת ניצן. אבל אני מסכימה עם
ההולכת באתרים בכך שאין כל רע גם בלמידה פורמלית ומכווונת, מדי פעם. זה לא "חוסר שחרור". כשלעצמה, ובלי כל המטען הבית ספרי המתלווה, זו פשוט עוד דרך ללמוד משהו.
בעצם, כל מה שאני אומרת הוא שצריך להיזהר עם "צריך" בדיון. לשני הכיוונים. ולפעמים כדי לדעת אם "צריך" או "לא צריך" משהו, צריך להכיר אותו. אנחנו עוד עשויים להיות מופתעים.
[u]בכמה מתמטיקה אתם משתמשים בחיי היום יום שלכם ב-10 השנים האחרונות כמבוגרים? שווה לעשות בדיקה ולראות. כנראה שזאת בדיוק רמת המתמטיקה שצריך[/u]
אישית, אני אף פעם לא זוכרת בע"פ את נוסחת ההמרה מפרנהייט לצלזיוס. אני מחשבת אותה עפ"י שתי נקודות שאותן אני משום מה כן יודעת בע"פ, בגלל התנור. מערכת משוואות בשני נעלמים.
למדנו את זה כשלמדנו פונקציות לינאריות, או אולי גיאומטריה אנליטית, נדמה לי, אי שם בכיתה ט' או י'. שימושי מאד. או קיי, מותר להכניס מתימטיקה תיכונית לרשימת "המתימטיקה שבאמת צריך?" באמת, תאמינו לי, אני זקוקה לפרוצדורה הזאת בערך פעם בשבוע. האמריקאים האלה מתעקשים להשתמש בכל מיני מידות ממש לא אינטואיטיביות ;-) (טוב, בינתיים כבר למדתי בע"פ את הנוסחה, אחרי שחישבתי אותה איזה שבע פעמים). אה, וקומבינטוריקה (בזמני -- כיתה י"א-י"ב, צ'ופר ל 5 יחידות בלבד) זה ממש חשוב כי אחרת אני לא אדע איך לשלב את התוספות על הפיצה (הביתית).
הנקודה שלי היא שזה לא חד כיווני -- עולה "בעיה" בחיים ואז לומדים את מה ש"צריך" כדי לפתור אותה. לפעמים זה עובד גם הפוך -- אנחנו משתמשים בכלים מסוימים לפתור בעיה משום שהם [b]כבר[/b] ברשותנו, ואז אנחנו פתאום "צריכים" אותם. יותר מזה, לפעמים אנחנו מזהים "בעיה" ככזו רק משום שאנחנו כבר מצוידים בכלי לפתרון (כמו שמנסח אישי -- "פתרון שמחפש בעיה").
אני בטוחה שהאיש שלי, ד"ר למדעי המחשב, ללא ספק מתמטיקאי, שלא זוכר בעל פה כמעט כלום, גם לא את [po]לוח הכפל[/po] -- משתמש בחיי היומיום גם בפרוצדורות מתימטיות מורכבות מאלה שתיארתי. ולא רק לצורכי עבודה. פשוט משום שהן ברשותו.
אגב, לא רק מתימטיקה. אני יכולה לתת דוגמאות לא מעטות לידע שאני אוחזת בו, אני נשבעת בזאת שהוא מאד נחוץ לי לחיי היומיום -- ובכל זאת רוב האנשים סביבי אינם אוחזים בו (ואוחזים, מן הסתם, בידע חיוני אחר). אני, למשל, ממש צריכה ומשתמשת בחיי היומיום בידע שרכשתי בדקדוק עברי. זה בעיני ידע חיוני. וגם לדעת להכין [po]לחם שאור[/po] זה ממש חיוני, אני לא מבינה איך זה עדיין לא חלק מתוכנית הליבה. מה, כולם אוכלים ספוגי אמבטיה בתור לחם? אם תשאלו את בן הכמעט שש שלי, חיוני מאד לדעת את ההבדל בין כל סוגי תוכי הארה, כולל ארה יקינתונית וארה LEAR (מה זה בעברית בכלל?), שלי נראים זהים לחלוטין, כי אחרת איך הוא ידע לבנות את מופע התוכים שהוא יארגן כשיהיה גדול ויהיה מאלף תוכים.
טוב, ברור שלכל אחד יש "צריך" אחר. זה נאמר כאן בהזדמנויות רבות. אני אומרת יותר מזה: חלק גדול מהדברים שאני "צריכה" לדעת, לא ידעתי שאני "צריכה" לדעת עד שלא התוודעתי אליהם, בחשיפה מקרית או מכווונת (חשיפה מכווונת זה למשל, שיעורים). ומרגע שהם הפכו לנחלתי הפרטית, הם נהיו ידע מאד מאד חשוב, שימושי וחיוני, שקשה לי לתאר את חיי בלעדיו. והרבה פעמים, בשלב החשיפה הראשונית, ולפעמים גם אלה שאחריו, לא מזהים את הרלוונטיות. וכן מזהים/בונים אותה מאוחר יותר.
עכשיו, אני לא באה לדבר כאן בשבח הכפייה, בשבח ביה"ס, בשבח מט"ח (טוב, הם דווקא בסדר) ההלחצות הכללי. רחוק מזה. אני מאד בעד התיאור של מה שקורה בבית של בשמת, ומה שאומרת ניצן. אבל אני מסכימה עם [po]ההולכת באתרים[/po] בכך שאין כל רע גם בלמידה פורמלית ומכווונת, מדי פעם. זה לא "חוסר שחרור". כשלעצמה, ובלי כל המטען הבית ספרי המתלווה, זו פשוט עוד דרך ללמוד משהו.
בעצם, כל מה שאני אומרת הוא שצריך להיזהר עם "צריך" בדיון. לשני הכיוונים. ולפעמים כדי לדעת אם "צריך" או "לא צריך" משהו, צריך להכיר אותו. אנחנו עוד עשויים להיות מופתעים.