אכן.
ובשנים האחרונות היא מבקשת מכל משפחה חדשה איבחון פסיכודיאגנוסטי מורחב (שעולה משהו כמו 3,000₪-4,000₪)
לא מכירה משפחה חדשה אחת שהגיעה ולא התבקשו לאבחן.
זאת הדרך החדשה שלה להתעמר במשפחות.

מכירה כמה משפחות שניסו להילחם בזה, אבל בגלל שזה לא "סירוב של הוועדה" שאפשר לערער עליו, אלא "רק עד שיוגש בפנינו איבחון" זה טריקי

בנוסף, יש לה נטייה לשלוח משפחות שעשו את הטעות לשתף אותה שהן הולכות לטיפולים כאלה ואחרים (טיפול זוגי, תרפיה באומנות לילד/ה, קלינאי/ת תקשורת, פסיכולוג/ית, וכמובן משפחות שמוכרות ע"י הרווחה, אין מה לדבר עליהן) לקושש אישורים על כך שההורים בסדר.
שזה הזוי ומכעיס ממש!
אין אף גוף שזה תפקידו (לתת אישורים על הורות בסדר), ואם הגברת חושבת שילדים כלשהם נמצאים בסכנה, התפקיד שלה זה להעביר לעו"ס לחוק נוער שתבדוק את העניין
אבל היא לא עושה את זה, כי עו"ס לחוק נוער תבעט לה בתחת על השחתת זמנה העמוס ממילא.

ריבקה אור אישה גזענית ומיתנשאת

כן, אין לנו ברירה אלא להתאמן בזה \-:
אגב, המומחית לעניין במחוז צפון היא [po]יונת שרון[/po]...

בס"ד


תודה יונת, ותודה בשמת, עזרתן לי, המידע על הממונה אורנה שמחון מסביר לי שבעצם כדאי לעזוב את זה, לא יחליפו מפקח/ת..? חבל אבל יש לי דברים חשובים יותר בחיים אז שיהיה.
ולגבי כל מה שאמרת בשמת על לא להיגרר לריב עם אנשים כאלה - את צודקת לגמרי. אני צריכה לאמן את בעלי בזה... הוא לא ציפה למתקפה כזו בכלל ועוד אחרי שלקח יום חופש וניקה כל כך יפה את הבית במיוחד, סידר להם ספה בחוץ בשמש ותכנן להכין להם קפה... זה היה פשוט מהמם. במובן של shocking.

[u]הגברת אור היתה עוקצנית וקשה ופוצצה את הביקור על זה שפיספסנו לבקש אישור[/u]
קודם כל ((-)) איזו חוויה מעצבנת ומתסכלת )-:

ושאלה מתעניינת: מה זה בעצם "פוצצה את הביקור"?

כשאנשים כאלה מתחילים "לנזוף" בי כאילו אני ילדה הנתונה למרותם, אני פשוט מקשיבה בסקרנות למפגן הראווה המגוחך ולא מאפשרת למשוך אותי בלשון. הרי גם אם היא רוצה להגיד עשר פעמים ברציפות
[u]"אני לא מבינה איך אתה מורה ואתה עובר על החוק"[/u]
אפשר פשוט להתעלם מהשטויות האלה ולא להגיב.

ברגע שאנחנו נגררים לריב עם האנשים האלה: מתווכחים, עונים להם, כועסים - אנחנו נופלים למלכודת שלהם.
אני בעד התנהגות של פוליטיקאי בראיון, כשמזמינים את האנשים האלה הביתה:
[list]
[*] את עונה רק על מה שמתאים לך להגיד להם.
[*] את מכינה מראש בדיוק מה שמתאים לך להגיד להם ולא סוטה מהקו הזה ימינה ושמאלה.
[*] את לא עונה על שאלה מטומטמת/מיותרת/דיבור לא מכבד/כל אפשרות שאינה מתאימה לך.
[/list]

בתור תשובה על נזיפה הייתי שואלת אם הם רוצים תה או קפה? ומציעה לבחור מתוך סוגי התה שיש בבית.
ולא נותנת לה להסיט את הביקור לנזיפות.

כל מה שצריך הוא אסטרטגיה, טקטיקה, נחישות ושלווה.
לא קל, אבל לשם כך אפשר לבקש מחברים להיות נוכחים בביקורים האלה. כמו שצריך דולה שתעמוד לצדך מול המערכת כשאת יולדת.

הממונה על רבקה אור זו מנהלת מחוז צפון אורנה שמחון.
תאמיני לי שכבר עדיף רבקה אור.

_ז נכון,אין לה זכות,וזה מעצבן,וזאת היא שעובדת בשבילנו,וזאת ממש לא התנהגות סבירה וכו'. אבל אולי כדאי לחשוב על זה שגם היא היתה בלחץ,ושגם היא מאוימת,ובמצבים כאלה כולנו עלולים לנהוג שלא בחכמה.
ושוב,זאת כמובן חכמה שלאחר מעשה,אבל אפשר ללמוד מזה לפעמים אחרות.
מי שצריך את האישור,ולא משנה מה הסיבות,צריך ליישר קו עם המערכת וללכת לפי המצופה. את הוויכוחים והמלחמות אולי שווה לשמור לפעמים אחרות._

למתי שווה לשמור את המלחמות? למה אנחנו צריכים להסכין עם יחס כזה? אי אפשר להיות אנושיים? לא הבנתי ממה היא מאוימת ומה כל כך מלחיץ אותה בלהיכנס לבית שבסך הכל מקבל אותה יפה, ולמה אנחנו כולנו עושים לה הנחות? אולי שיהיה מישהו נורמלי שיבוא לביקורי בית? ליישר קו עם המערכת זה אומר לתת לה לדרוס את כבודנו בפני ילדינו בבית שלנו??
לדעתי אפשר בהחלט להתאחד ולכתוב מכתב לממונה עליה בבקשה להביא מפקח/ת המכבד את הבריות באופן בסיסי. מי רוצה להצטרף?

פלוני, כתבת נהדר.

בס"ד


שלום חברים,
עברו שנים מאז כתבו כאן לאחרונה אבל אחלוק מעט מניסיוננו כי אני מרגישה חובת הכרת תודה לכל מי שכתב פה בעבר ושמניסיונו למדתי.
היה לנו ביקור בית היום עם הגברת אור ועם הקב"ס האזורי. הקב"ס היה מקסים ועוזר, ולעומת זאת
הגברת אור היתה עוקצנית וקשה ופוצצה את הביקור על זה שפיספסנו לבקש אישור בשנתיים האחרונות (מה שכידוע מקובל מאוד). היא לא הרפתה מאמירתה לבעלי "אני לא מבינה איך אתה מורה ואתה עובר על החוק" ופשוט לא הניחה. בעלי אמר לה שהיא יכלה לשלוח התראה כמו שעושים ממס הכנסה אם אתה לא מגיש דו"ח או כיו"ב והיא התנהגה בצורה שאין לי מלים לתאר אותן - אפשר לקרוא בתיאורים למעלה. בעלי כעס וזה נגמר בצעקות כי הוא אמר שלא מקובל עליו שיבואו אלינו לתוך הבית ויהיו רק טענות וגישה שלילית ומתנשאת. וכו'.
לעניות דעתי אם אנחנו רוצים להתאחד ולעשות משהו בנידון - זה יהיה מבורך. אפשר ליצור איתנו קשר במייל batzion.shlomi@gmail,.com

(-:

_את רוצה לשיר ל-X את השיר הקשה בצ'כית שלמדתם במקהלה? כולל כל התוספות
המגמתיות._
אני באמת חשבתי שבצ'כיה הם כבר עברו את השלב הקטנוני של תוספות מגמתיות!

וברצינות, הגישה שלכם נשמעת ממש מדויקת ומוכוונת מציאות.
לצאת מהנקודה של היות המפקחת בנאדם בסיטואציה לא יומיומית ולא נוחה לה, כמייצגת המערכת הנורמטיבית, ולעזור לה לקבל את התחושה שהכל בסדר ושהתנאים המהותיים אכן מתמלאים,
ולהיות מוכנים באופן מדוקדק ל"הופעה" כשאתם ה"מפיקים", בודאי כך קל יותר למפקחת לסמן V ליד הסעיף "לא הבחנתי בעצם תקועה בזקן של האב". יעני, הילדה לא נפגעת מחינובה.

רק אוסיף שגם בתנאים המיטביים האלה צריך שניים לטנגו, דהיינו מפקחת שמוכנה לקבל תקשורת אסרטיבית ונעימה ולהשתכנע ממנה...

צוויל

תודה.

וסליחה שזה בעילום שם, בשל הנסיבות.
מי שצריך לדעת-יודע.

קצת באיחור,אבל יש לי כמה דברים להוסיף.

אנחנו נאלצנו לבקש אישור השנה,אחרי שנים של חיים מאושרים "מתחת לראדאר".
האופציה שלא לבקש את האישור,לא עמדה בפנינו,בלי קשר לעמדותינו העקרוניות.
לקראת הגשת הבקשה וההתנהלות מול הרשויות,נעזרנו בעצות טובות מהרבה אנשים,אותן אני רוצה לחלוק.חשוב לציין שההתחלה הייתה מעמדה של הרבה חשש ולחץ מהמפגש הצפוי עם המערכת,ולכן הפרוט הרב של שלבי ההתנהלות.
כשתיארתי לחברה (לא מחנ"ב) את מעללי המפקחת בביקורים אצל משפחות לפנינו- היא הקשיבה בסבלנות עד הסוף,ואז שאלה אם אני רוצה להלחם בה (מסתבר שהייתי מאד 'אנטי' כבר בשלב הצגת הדמויות...) או להשתמש בשרותיה כדי לקבל את האישור הנחוץ.
טוב,זה קל- אנחנו צריכים את האישור.
אז היא אמרה לי דבר פשוט: [b]המפקחת עושה את עבודתה[/b],וזה מה שהיא יודעת. חנ"ב זה לא משהו שהיא יכולה או רוצה להתמודד אתו. מבחינתה זו עוד מטלה שעליה לבצע,והיא עושה את זה בכלים שיש לה. היא רגילה להיות מקור הסמכות,ולא מורגלת בהתמודדות עם הורים דעתניים שמתעקשים על דרכם. צריך להבין שהיא לא נגדך באופן אישי,אלא באופן כללי לא קרובה לעניין וגם לא מעוניינת להיות. אז [b]אם יוצאים מנקודת הנחה שלא נשכנע אותה וגם אין צורך בכך,הכל יותר פשוט[/b].
ומכאן התחילה העבודה שלי,[b]לשכנע את עצמי[/b] שזה המצב [b]ולהתכונן בהתאם[/b].
עוד חברה סיפרה על הביקור שהיה אצלה,ועל הטעויות בהתנהלות,שהובילו לתחושות מאד קשות. המסקנה הייתה שצריך להיות מאד מכווני מטרה, מאד מדוייקים ומאד יודעים מה לפנינו. והכי חשוב, שהכדור יהיה בידינו ולא בידי המפקחת. כל הזמן. מילות המפתח היו [b]להתכונן ולהכין שעורי בית[/b].
אז ככה גם התנהלתי לקראת הביקור.
[list=1]
[*] ראשית,איסוף מידע רב ככל האפשר על המפקחת ועל התנהלותה בביקורים אצל משפחות אחרות. בבחינת 'דע את האויב'.
[*] מומלץ ואף חשוב מאד לצרף גורם נוסף לביקור,כדי שיהיה שם עוד זוג עיניים ואוזניים. אותו אדם לא בהכרח צריך להיות שותף פעיל,אלא פשוט להיות. זה כבר
[/list]
משנה את המצב, ואולי אף תומך בתחושה שאתם לא לבד, ויש מי שתומך בכם: בן משפחה/שכן/חברה וכד'. זה ממש לא צריך להיות מישהו מהחנ"ב. אנחנו לא
בקשנו רשות ולא שאלנו,פשוט היה שם מי שהזמנו,והצגנו אותו באופן הכי טבעי ופשוט שיש.
[list=1]
[*] אפשר גם לבקש מאותו אדם לרשום נקודות לאורך המפגש,לצורך התיעוד. לפעמים עצם התיעוד הגלוי מרגיע את הרוחות.
[*] לתכנן ולהיות מוכנים עד לרמה של הפרטים הכי קטנים,כולל מי יישב איפה,ולנהל את הביקור מראשיתו,כך שאתם מובילים. במילים אחרות- לא להשאיר פתח
[/list]
להפתעות.
[list=1]
[*] אני הכנתי קלסר עם הרבה ניירת. בשיטה של כמה שיותר- יותר טוב. עבודות-יד,רשימת ספרים שקראנו,מקומות שביקרנו,הצגות,מוזיאונים,פעילויות,מפגשים-
[/list]
כל מה שיכול להרשים. הכנתי טבלה מפורטת של ימי השבוע ומה אנחנו עושים בכל אחד מהימים,כדי להתמודד מראש עם השאלה הצפוייה: "אז מה אתם עושים
כל היום?". מאתר של משרד החינוך הורדתי את תכנית הלימודים במתמטיקה לאותה שנה- (וגם הדפסתי,שיראו שאנחנו בעניינים). והמון תעודות: תעודה על
השתתפות במקהלה,בחוג בלט,בשיעורי נגינה- בשיטת כל המרבה הרי זה משובח.
[list=1]
[*] הכנתי רשימה מה אנחנו רוצים להגיד ובאיזה סדר, וגם ערכתי חזרה גנרלית בערב שלפני.
[*] לילדה הוסבר מה בדיוק עומד לקרות,שבוודאי ישאלו אותה כמה דברים,ושמותר לה להגיד שהיא לא יודעת,מתרגשת,לחוצה,לא זוכרת,אולי אמא תוכל לעזור וכד'.
[/list]
למען הסר ספק וכדי למנוע פליטות פה מיותרות,גם הבהרתי מה אסור לה להגיד,כדי שלא נחבל באפשרות להמשיך בחנ"ב.
קבענו גם סימן מוסכם מראש שעל-פיו היא עוזבת את החדר לעיסוקיה,כדי לא ליפול לבורות מיותרים.
[list=1]
[*] מהרגע שפתחנו את הדלת ובכל מהלך הביקור,למעשה אנחנו הובלנו,כשכל דבר מגובה במסמכים/ניירת (כן,גם פליירים של תערוכות במוזיאון נחשבים לצורך
[/list]
העניין. העיקר זה הכמות). על כל דבר שסיפרנו- מיד נשלף החומר המתאים (כמובן,הכל מוכן לפי הסדר מראש).וברגע שהמפקחת ראתה כי טוב,נחה דעתה,והיא
הייתה פחות בעניין של לחפש אותנו,ויותר התעניינה לשמוע. אז בסדר,הגישה החינוכית שלנו שונה. היא לא תשנה אותנו,ואנחנו לא נשנה אותה,וכולנו מודעים
לזה. הרעיון הוא,לא להשאיר זמן מת,כל הזמן לספק מידע,(=ניירת) כשלעתים אפשר לשלב גם את הילד/ים. אבל רק במקומות שזה נוח.
למשל: אולי תראי ל-X את העבודות היפות שהכנת בחוג? או: את רוצה לשיר ל-X את השיר הקשה בצ'כית שלמדתם במקהלה? כולל כל התוספות
המגמתיות. כן,גם לנו יש במה להשוויץ ולמה שנפספס את ההזדמנות?
[list=1]
[*] אנחנו פתחנו בשיחה והתחלנו מתיאור שיטתי של מה אנחנו עושים כל יום (לפי הטבלה,כן?) פה ושם היו למפקחת שאלות ותהיות,והשתדלנו להניח את
[/list]
דעתה,כדי שלא תהיה לה סיבה לדאגה. אם למשל העירה שבגיל הזה כבר צריך לדעת ככה וככה,אז אמרנו שבאמת התכוונו להתייחס לזה השנה,כי לא הגענו לזה
בשנה שעברה. זה בסדר,זאת רק הצהרת כוונות וממש לא התחייבות.
[list=1]
[*] הרעיון הוא,שהמפקחת באה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות,ואנחנו נעשה הכל כדי שהיא תצא מרוצה. ולא חשוב אם זה לא בדיוק אמיתי,או אפילו לגמרי הצגה בעינינו. פה המטרה מקדשת את האמצעים, והעיקר שבסוף כולם מרוצים.
[/list]

יתכן שבמקרה הזה עם רני, צריך היה לשאול למה זה כל-כך מפריע לה, ולוותר על ההזדמנות "לחנך" אותה,כי נשמע שגם ככה היא הייתה מאוימת ולחוצה וצריך לזכור שגם היא רק בן אדם כמונו בדיוק,ואין לה שום דבר אישי נגד מי מאיתנו. זאת בסך הכל העבודה שלה,והיא רק רוצה לחזור הביתה בשלום.

אז נכון,אין לה זכות,וזה מעצבן,וזאת היא שעובדת בשבילנו,וזאת ממש לא התנהגות סבירה וכו'. אבל אולי כדאי לחשוב על זה שגם היא היתה בלחץ,ושגם היא מאוימת,ובמצבים כאלה כולנו עלולים לנהוג שלא בחכמה.
ושוב,זאת כמובן חכמה שלאחר מעשה,אבל אפשר ללמוד מזה לפעמים אחרות.
מי שצריך את האישור,ולא משנה מה הסיבות,צריך ליישר קו עם המערכת וללכת לפי המצופה. את הוויכוחים והמלחמות אולי שווה לשמור לפעמים אחרות.
מצד שני,[b]לבוא מאד מוכנים[/b] ולעמוד על שלנו בלי להתבלבל.
מישהי ספרה לי,שכשהמפקחת הודיעה לה מתי היא באה,מבלי לתאם או לבדוק אם מתאים,היא מיד אמרה: אני מצטערת,זה לא מתאים לנו (בלי הסברים ובלי התנצלויות) אנחנו יכולים בימים אלו ואלו בשעות כך וכך.
כשאנחנו "סגורים" עם עצמנו על משהו,זה גם עובר ככה למי שמולנו,בלי שאלות מיותרות.
אז על זה צריך לעבוד,ובזה להשקיע.
בהצלחה לכולנו!

[u]לכל אדם יש זכות להחליט שאם הוא יודע שמקליטים, לא בא לו להמשיך בשיחה. זה מאד מובן לי. לכן אני מאד מבינה את פקידת הסעד הנ"ל.[/u]
לכל אדם, כן, אבל אני לא בטוחה שלכל נותן שירות.
באוסטרליה מקליטים המון שיחות טלפון של מוקדי שירות. הם אומרים לך בתחילת הפתיח המוקלט "השיחה שלך עשויה להיות מוקלטת לצרכי הכשרה ובקרת איכות, אנא צייני אם יש לך בעיה עם זה".
יש שירותים שבהם השיחה תמיד מוקלטת ("עזרה ראשונה" מכאנית למכוניות שנתקעות על הכביש, למשל), והם לא נותנים לך אופציה. את רוצה את השירות? אז תוקלטי. ויש להם נימוקים למה זה נחוץ.
גם מקובל שהרבה נותני שירות (מרפאות בעיסוק, למשל...) מתעדים או מסכמים כל פגישה ונותנים ללקוח את התיעוד בסופה או מעט אחריה.
העניין הוא שבשעה שלאדם פרטי יש זכות לא לרצות שיקליטו אותו, אדם מקצועי שבא לתת שירות מקצועי - יש לו פחות הצדקה לסרב להקלטה, כי הרי הוא לא הולך לחשוף שום דבר אישי בפגישה כזאת. הוא בא "בתפקיד", וכל ההתנהגות שלו והדברים שהוא אומר אמורים ממילא להיות בהתאם לדרישות התפקיד, לאתיקה המקצועית שלו וכן הלאה. אנשי מקצוע אמורים להיות accountable, לשאת באחריות למה שהם אומרים ועושים בפגישה שהם מגיעים אליה מתוקף תפקידם.
אז נכון שזה לא נעים ולא נוח להיות מוקלט, והרבה אנשי מקצוע פחות קולחים ואולי לא במיטבם כשהם מוקלטים (בייחוד אם הם לא רגילים לזה, ואם התפקיד דורש ספונטניות), ובכל זאת.

מצד שני, נראה לי שיש כל מיני דרכים להציג את הדרישה להקלטה, וחלק מהן ייצרו פחות אנטגוניזם (וחרדה) מאחרות ;-)

צודק, אין מה לומר

ברגע שמאחוריך כוח, שררה וסמכות, הזכות הזאת הופכת, לטעמי, לזכות לבחור להתנהל בהגינות ויושר ולא לחשוש מהקלטה.
[b]הניסיון[/b] מלמד שלסמוך סומכים על חברים ולא על מי שבא לייצג את המערכת שאינה מרוצה ממה שאתה עושה עם ילדיך ושיש לה אמצעים למרר את חייך שיטביעו אותך בקלות.
שוטרים ושאר בעלי סמכויות אכיפה משתמשים בהקלטה יומיום בלי לידע את האזרח, על אחת כמה וכמה אין פסול כשנציג השררה יהיה המוקלט...

צוויל - שתיים, שלוש, ניסיון

אבל (לדעתי האישית) לכל אדם יש זכות להחליט שאם הוא יודע שמקליטים, לא בא לו להמשיך בשיחה. זה מאד מובן לי. לכן אני מאד מבינה את פקידת הסעד הנ"ל.

מותר להקליט שיחה שאת עצמך משתתפת בה.

אישית הייתי מקליטה בגלוי ואומרת זאת.

למיטב ידיעתי למי שמשתתף בשיחה מותר גם להקליט אותה -- ממילא הוא שומע אותה, ההקלטה נחשבת עזר לזיכרון. מה שאסור זה לצותת לשיחות של אחרים.

בכלל מותר להקליט פגישות?
בפגישה שלי עם פקידת סעד ניסיתי להקליט משום שהיא תוקפנית, אך כאשר היא ראתה את הניסיון שלי היא שאלה אם אני מקליטה והודיעה לי שהפגישה הסתיימה

אם מקליטים בטלפון, צריך לחסום לפני זה שיחות נכנסות, כי זה משבש את ההקלטה.

_ערך למחברת מסודרת עם כל התכתובת והתקשורת, תאריכים וסיכומי שיחות. זה הרבה יותר אמין מזכרון כללי ולא מדויק, במיוחד לעו״דים שהעבודה שלהם כוללת מסמכים דומים.
לעומת זאת, להציב מצלמות ו/או מכשירי הקלטה לביקור בית – זה משהו יותר מסובך שלא כל אחד יוכל לעשות ביעילות. מכשירי הקלטה ביתיים בדרך כלל קולטים רק את מי שמדבר לתוכם, ולא את כל מה שקורה בחדר, או בכל הבית. מצלמה ביתית צריך לכוון ולהפעיל.
להקליט ביקור בית זה פרוייקט. לכתוב סיכומים במחברת זה סיפור של כמה דקות._

יונת, כפי שאמרו לפניי - היום אפשר להקליט בטלפון (אפילו לא סמארטפון) או בנגן (קניתי אחד כזה ב-100 ₪. זו לא השקעה בלתי מתקבלת על הדעת :-P).
מכשירי הקלטה קצת יותר יקרים, אבל כאמור, מספיק טלפון או נגן.
הם מקליטים מצוין גם בכל החדר, ואפילו כשהם בתוך הכיס (כדאי לבדוק לפני כן את ההקלטה בכל מיני מצבים, ולוודא שבאמת מקליט מרחוק או כשזה מוסתר).

כמובן שהקלטה ותיעוד בכתב לא סותרים אחד את השני, ואפשר גם וגם.
אני אישית הייתי הולכת על הצד הבטוח.

יונת, על הקלטות:

אני אוהבת לשמוע מוזיקה באמצעות מכשיר MP3. בכל המכשירים שהיו לי עד עכשיו, והיו לי לא מעט, הייתה אפשרות הקלטה. אפשרות ממש לא רעה. פעם הקלטתי הנחיות של המורה לאנגלית לפרוייקט באמצעות האמפי, וקולה נשמע בצורה ברורה.
אני בטוחה שיש אפשרות כזו גם בסמארטפונים, לי אישית אין אחד כזה. יש לי אפשרות להקלטת וידיאו, אבל באיכות גרועה.

החלק של ההקלטה זה ממש לא פרוייקט - לקחת את האמפי, לשים אותו בכיס, להפעיל על הקלטה.

עקרונית, יש ל מכשיר אמפי ישן שעובד על בטריות, עם 1GB זיכרון, שעדיין יכול להקליט, אם מישהי צריכה אין לי בעיה לתת אותו, החלק של הלשמוע מוזיקה גם ככה לא עובד. אבל רוב הסיכויים שיותר נוח להפעיל הקלטה בטלפון הנייד - הוא גם ככה בכיס.

[u]אגב, אפשר גם להקליט שיחה שאתה חלק ממנה ובוודאי לצלם בביתך גם בלי לידע אף אחד.[/u]
גם זו שיטה, לטעמי הייתי מודיע שהשיחה מוקלטת או מצולמת מיד לאחר ההקלטה והצילום,
באופן הגלוי ביותר והתמים ביותר. מתוך כוונות טובות. שלא יהיו אי הבנות להמשך התהליך.

שכן, כשהטרור הממסדי מצולם הוא מאבד מכוחו.

[hr]

תודות.

[u]מיילדת בית מהסגנון של שרה'לה[/u]
עם ז'קט עור שחור D-:

אגב, אפשר גם להקליט שיחה שאתה חלק ממנה ובוודאי לצלם בביתך גם בלי לידע אף אחד.
אני חושב שראוי לאנשים שסמכות וכוח בידם, שיתנהלו כאילו מקליטים אותם והדרך בה הם מתבטאים עשויה להיות מוצגת בפני הממונים עליהם, שופט, הציבור...

צוויל

חשוב לי לציין כי הנכונות ללוות ולעזור היא מאוד יפה, מרגשת ומועילה. מוסיפה כעת את מה שרציתי לפתוח בו ושכחתי @}
בדמיוני ראיתי מלווה שכזה יותר כמו מיילדת בית מהסגנון של שרה'לה. מישהו שנוכח כגיבוי במידה ויזדקקו לו. הידע והנסיון שלה משלימים את הכוח והידע של היולדת.
הצהרות כמו לנו יש פחות נסיון, אנחנו לא יודעים לדבר מול הממסד מקרינות חולשה ומנסיוני יכולות לנווט אותי למקום מוחלש ששוכח את היכולות והמשאבים שלו. ואז, עלול לקרות ההיפך ממה שרוצים להשיג.

היא ידעה מה אנחנו מדברים, האם רני יישאר או ילך, זה היה הסיכום ביננו שנצא להחליט מה המשך הפגישה

[u]אנחנו יצאנו להתייעצות במרפסת בזמן שהיא היתה בשירותים[/u]
[u]שאלתי האם יש לה מה להסתיר ?[/u]
עם כל הסימפטיה, גם אתם "הסתרתם" ממנה, לפחות למראית עין.

[u]נשארתי בסימן שאלה מה רצתה להגיד לנו שלא בנכוחותו של החבר?[/u]
באותה מידה היא יכלה לחשוב, מה כבר התייעצתם במרפסת שאסור שיגיע לאוזניה.

[u]לעומת זאת, להציב מצלמות ו/או מכשירי הקלטה לביקור בית – זה משהו יותר מסובך שלא כל אחד יוכל לעשות ביעילות. מכשירי הקלטה ביתיים בדרך כלל קולטים רק את מי שמדבר לתוכם, ולא את כל מה שקורה בחדר, או בכל הבית. מצלמה ביתית צריך לכוון ולהפעיל.[/u]
בעידן הסמארטפונים זה ממש לא מסובך. גם להקליט וגם לצלם. ממש פשוט. מה גם שכאשר את מצלמת ומקליטה ומודיעה על כך מראש - התנהגות אנשחי הממסד תהיה יותר "חוקית" ואם לא, אזי אין צורך להגיע לבירור משפטי, מספיק לפרסם את ההקלטה בפייסבוק.

עם זאת, אפשר גם וגם וגם, גם לצלם, גם להקליט וגם לערוך סיכומים.


תודות.

תודה רני על ההרחבה.
זה באמת עניין של גישה והסתכלות.
לכן אני חושבת שאין פה בחירה טובה או רעה אלא מידת התאמה וזה משהו שכול אחד כדאי שיבדוק לגבי עצמו.
מה המטרה שלי האם אני רוצה לקבל אישור בקלות או שאני רוצה שיכבדו את הבחירה שלי לא להגיש ושלא יתקרבו אלי להבא..
על סמך המקום הפנימי שלנו נבנית המציאות שאנו רואים. לדוג', רבקה אור הלכה אחרי שעה כי יש לה מה להסתיר, כי היא כוחנית ומפיצה דמגוגיה מרושעת של הממסד או שאולי נגמר לה הזמן המוקצב, כי בדרך כלל מוקצית שעה לפגישות הללו. בהחלט יתכן שאין תשובה אחת נכונה ומדויקת, ומתקיים שילוב כלשהו. לכן מנקודת המבט שלי, אני לא משקיעה מאמץ בלהניח מה עובר לאנשים אחרים בראש ואני לא מסתמכת על המידע הזה כעל עובדה. כי אני לא באמת יודעת.
אנחנו בעצמנו חווינו ביקור בית מאוד לא נעים והפענוח שלי לכול הסיפור הזה היה שאני מתוך חוסר מודעות אפשרתי חדירה לגבולות שלי. אני רואה את זה כתהליך למידה שעברתי, שעזר לי בהרבה תחומים אחרים. עוד אתגר שהגיע לפתחי ולימד אותי לזהות את הפרצות על גדר המערכת שלי.
יש הרבה ביטויים לעוצמה והרבה דרכים לבטא כוח ויציבות פנימית.
לכן חשוב בעיני לעשות בירור פנימי ושכול אחד יבחר את מה שמתאים לו וגם להיות במודעות שמי שעמד מולי מגיע מנקודת מוצא אחרת. ואנשים שלא מכירים בממסד או רואים בו גורם מרושע ומניפולטיבי ההתנהלות שלהם מן הסתם תהיה אחרת. יש הבדל בין מצב של טרום מלחמה למצב של שלום קר. מראית עין חיצונית יכולה להיראות דומה אבל מה שעומד מאחורי זה שונה לחלוטין. המקום שיוצאים ממנו לפעולה שונה וזה משהו מאוד משמעותי שחשוב להיות מדויקים לגביו.
פה טמונה אפשרות לשינוי שהיא זמינה בעבורי. וכל זאת לא נועד להצדיק או להכשיר את ההתנהגות הלא הולמת של המפקחות. אלה שני דברים מקבילים. אפשר גם וגם. @}.

אהבת, יש ערך למחברת מסודרת עם כל התכתובת והתקשורת, תאריכים וסיכומי שיחות. זה הרבה יותר אמין מזכרון כללי ולא מדויק, במיוחד לעו״דים שהעבודה שלהם כוללת מסמכים דומים.

לעומת זאת, להציב מצלמות ו/או מכשירי הקלטה לביקור בית -- זה משהו יותר מסובך שלא כל אחד יוכל לעשות ביעילות. מכשירי הקלטה ביתיים בדרך כלל קולטים רק את מי שמדבר לתוכם, ולא את כל מה שקורה בחדר, או בכל הבית. מצלמה ביתית צריך לכוון ולהפעיל.
להקליט ביקור בית זה פרוייקט. לכתוב סיכומים במחברת זה סיפור של כמה דקות.

[u]ודווקא אתמול קיבלתי מחמאה הפוכה. חדוה נפלה וקיבלה מכה ושטפי-דם, ועכשיו היא צריכה בכל מקום להסביר שזה לא בעלה שמכה אותה. אז אחת מהחברות בקיבוץ אמרה: "אני בטוחה שזה לא רני. הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב...".[/u]
(-:

[u]רני אתה מתנגד לבקש אישור. אתה ידוע ומזוהה ככזה. האם אתה מעוניין לתמוך בתהליך שמנוגד למה שאתה מאמין בו?[/u]
אני מעוניין לעזור למשפחות. לא לתמוך בתהליך.
יש לא מעט משפחות שבלית ברירה צריכות להוציא אישור, נגעלות מהתהליך, וצריכות עזרה. מי שחושב שאני אפריע - בוודאי שלא כדאי שיזמין אותי כי אני באמת אפריע. אבל מי שצריך מלווה שיהיה הקול שלו, שיסביר את הרציונל שעומד מאחורי החלטותיו החינוכיות, שיוכל לעמוד מול דמגוגיה מרושעת של הרשויות - כאן אני חושב שאני יכול לעזור.
אני אומר זאת שוב - הממסד לא אוהב להתעסק עם אנשים "חזקים". תחשבו על זה: אתם מתקרבים לחבורת בריונים ברחוב, ויודעים שאתם צריכים להלחם במישהו. את מי תבחרו? כמובן את זה שנראה הכי חלש. כך אני חושב שהממסד רואה אותנו.
ויכול להיות שרבקה אור רואה בי את הביריון הראשי בכת הזו של "באופן טבעי".
ודווקא אתמול קיבלתי מחמאה הפוכה. חדוה נפלה וקיבלה מכה ושטפי-דם, ועכשיו היא צריכה בכל מקום להסביר שזה לא בעלה שמכה אותה. אז אחת מהחברות בקיבוץ אמרה: "אני בטוחה שזה לא רני. הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב...".

[u]לגבי להקליט את הביקור: נכון שזה יכול לעזור, אבל עוזר גם סתם לכתוב סיכום קצר במחברת מסודרת. גם מי שלא יכול להקליט, עדיין יכול לתעד.[/u]
מה יעזור לך תיעוד כשזו תהיה מילה שלה מול מילה שלך?
הקלטה זה התיעוד הכי מדויק והכי מהימן.

בנוסף, זה היה נהדר שרני היה, כן אני מכירה אותו יותר מעשור, כן הוא אהוב עלינו ועל ילדינו, לא הוא לא ראש הכת שלי, לא הוא לא מאיים, כולנו היינו רגועים וגם במפגש עם הטונים היותר גבוהים לא הגענו לצעקות אלא להרמת קול ובקשה חוזרת שתסביר לנו מה היא רוצה מה שסירבה בתוקף לחזור שנית,
הנוכחות שלה לא התה למטרת איום אלא כעד ליכולות האישה לסובב את הגלגל ולא לנהוג בנו כראוי.
עצם זה שלא רצתה לדבר בנוכחות רני מראה שהיא רצתה להתנהג בצורה אחרת, אין לנו מה להסתיר לא מרני ולא מרבקה אור
העלתי את כל זה למרות החדירה לפרטיות שלנו עמ שכולנו נהייה מודעים שיש החרפה במחוז צפון וגם אם היה נעים עד כה הגלגל יכול להתהפך

מכיוון שרני לא בפייסבוק אני אכתוב את מה שכתבתי שם:

היום היה לנו ביקור של הקבסית והמפקחת, לאור המפגש הקודם שהיה חם ולא מוצלח, החלטנו הפעם להוסיף חבר שיהיה נוכח בפגישה ויעזור לנו לגשר וליצור שיחה יותר דיאלוגית.

לאחר שעה שלמה של שיחה ידידותית , התעקשה המפקחת שהחברלא יהיה נוכח בפגישה, והדגישה שהיא מתנגדת לנוכוחותו של החבר הספציפי, אנחנו יצאנו להתייעצות במרפסת בזמן שהיא היתה בשירותים, וכשיצאה אספה את חפציה והלכה לאוטו, ניגשתי אליה, וביקשתי שנמשיך את השיחה, והיא אמרה, לא כל עוד החבר נוכח, שאלתי האם יש לה מה להסתיר ? היא מיהרה להיכנס לאוטו וברחה,
לדעתי כדאי לכולנו לצרף איש נוסף לכל פגישה עם המערכת,
נשארתי בסימן שאלה מה רצתה להגיד לנו שלא בנכוחותו של החבר?

רני אתה מתנגד לבקש אישור. אתה ידוע ומזוהה ככזה. האם אתה מעוניין לתמוך בתהליך שמנוגד למה שאתה מאמין בו?
בעת הביקור, מגיעה אלינו ואל מי שבחר להצהיר על הבחירה שלו בחינוך ביתי, משהי שיתכן(ואולי אף סביר להניח) שהיא מזוהה עם המערכת ומתנגדת לבחירה שלנו בחינוך ביתי.
מראש יתכן ומתקיים מצב של אי הסכמה ביננו.
עדין יש פה בחירה של חלק מהמשפחות להשתתף בתהליך הזה, עד כמה שזה נשמע מוזר לאחרים. והוא יכול להיות קורקטי, ענייני וקצר. הוא לא חייב להיות נעים. באופן טבעי, יחסי פיקוח וביקורת עלולים ליצור מתח וחוסר נעימות.
יש את העניין העקרוני שמנסים להוביל פה ויש את העניין הפרטי של משפחה שמבקשת אישור.
כדאי לזהות מה המניע האישי. מה אני מבקש להשיג. בפועל, לא כל מי שבוחר להצהיר ולהכנס לתהליך של קבלת אישור מעוניין בהשגת שינוי עקרוני באמצעות המקרה הפרטי שלו, ומי שבוחר לא להכנס לתהליך יכול להחזיק בהרבה עקרונות של צדק אבל אין לו פה מחיר אישי מוחשי או תחושת איום כי הוא מחוץ למשחק הפרטי-אישי.

לכן, אני מציעה להיות בכנות ומודעות לרצון ולמטרות שלנו ולהעזר במשהו בעל רצונות או מטרות דומות. העדר לוחמנות לא בהכרח משולה להתרפסות. התקשורת יכולה להיות נחושה ועניינית.

אני לא בטוחה שזו היתה הסיבה, לוטם, שתינו לא יכולות להיות בטוחות. מה שכן, כפי שאת עצמך מעידה -- התגובה הזו לא מחויבת המציאות, הביקורים יכולים להתנהל על מי מנוחות גם כאשר יש מישהו נוסף נוכח.

והערה לגבי מה שכתבה אהבת, לגבי להקליט את הביקור: נכון שזה יכול לעזור, אבל עוזר גם סתם לכתוב סיכום קצר במחברת מסודרת. גם מי שלא יכול להקליט, עדיין יכול לתעד.

ככל שההתנהלות יותר תוקפנית כך מסתתר שם חוסר נחת. הגברת אור איננה שבעת נחת מעבודתה וקשה לה עד מאוד עם חוסר צייתנות.
אבל היא שוכחת שההוריים גמרו בית ספר ושילמו את חובם לחברה.
והם לא כפופים לגחמותיה - גם אם בכך חשקה נפשה.

ואם יש גברת אחת כזו, שמשתמשת בכוח שאין לה,
ובא אדם ששלם עם עצמו בדרכו,
כשאוזלת היד שלה לכפוף את רצונה על אותו אדם,
מעבירה אותה על דעתה -

אז יש להעמיד אותה על מקומה.

וכאשר היא מזמינה את עצמה בכוח ובלי להתחשב במשפחה, רצוי מאוד לצלם בגלוי את האירוע מתחילתו ועד סופו.

ברגע שזה מצולם, כל הרוח תצא מהמפרשים,
וכל המצג של נופת צופים יתפוגג.

מה לעשות שזו המפקחת? מה לעשות שזה משרד החינוך? מישהו כאן היה מסכים להיות מפקח במשרד החינוך?

אז לצלם. זה הכל.

ולא להתרפס, זו היא שעובדת אצלך. לא להיפך.

[hr]

תודות.

ולגבי "אסור לתת להם לדבר עם הילדים"
אני לא מסכימה עם זה. צריך להכין את הילדים לאפשרות שישאלו אותם אם הם רוצים ללכת לבית ספר או לגן ושיענו שטוב להם בבית.
הן אינם מבצעות מבחנים ושאלות בע"פ. אפאחד לא בוחן אם הם יודעים בכלל משהו. זה חלק מוגדר מהביקור. ותאמין לי עדיף שאלו יהיו נציגי משרד החינוך בביקור מאשר הרווחה.
משרד החינוך זה הבסדר. זה הטוב. כשמגיעה הרווחה- אז באמת הכל אבוד.
הגישה הלוחמנית שלך מוצלחת עבורך, אך מכיון שהמשפחה המדוברת נכנסה מרצונה להליך אישור חנ"ב, המשפחה הזו חייבת להמשיך להצמד לכללים המנחים.

אין סיבה להרגיש מאויימים. זה הכל טמון בגישה.

אני לא מסכימה עם בשמת.
אני חושבת שהן הלכו פשוט כי נגמר להן הזמן. הפגישה תמיד שעה. תמיד אחרי שעה הן הולכות. זה לא בגלל רני. זה בגלל הזמן.
המטרה היחידה של המפגש/ביקור הזה הוא לוודא שמדובר במשפחה נורמטיבית שאינה מזניחה את ילדיה. אני בטוחה שמדובר בכזו משפחה, ושהנוכחות שלך הייתה פשוט לא מתאימה.
כן יכלת לשבת מראש עם ההורים ולעזור להם לנסח את העמדות שלהם. אגב, אם היתה נוכחת חדווה במקומך- היא היתה מהווה תמיכה ולא איום וןעדיין מהווה עד מואר. או יונת.
העניין הוא שאתה היית שם עם כל ההיסטוריה שלך נגד המערכת? זה כאילו באת ואמרת- אני נגדכם. זה לא מתאים.
כשבאתי להיות נוכחת בביקורי רבקה אצל חברותי- הן אמרו לה מראש שאני אהיה. ככה מקובל.

אני מסכימה עם [po]יונת שרון[/po] ועם [po]אהבת עולם[/po].

ואוסיף שלדעתי, זה המקום להגיש תלונה על ההתנהלות של שתיהן למשרד החינוך ולגורמים אחרים.
עם תיעוד מדוייק של האירועים וקובלנה על ההתייחסות הכוחנית והלא מוצדקת למשפחה.
מה הם עשו, רצחו מישהו? הם בסך הכל רוצים לחנך את ילדיהם בהשקעה לא מבוטלת ולתקשר על זה עם משרד החינוך בצורה נהירה ומובנת.
ולא כל אחד שיודע לעשות, יודע גם להסביר.

כל מה שתיארת לא חוקי, כוחני, אלים וחסר בסיס.
לא עשית שום דבר בביקור שיכול לגרום לזה.
התגובה לחלוטין [b]בלתי שפויה[/b] במובן הפסיכיאטרי. אין הצדקה להתייחס ככה להורים או אליך.
מה קרה, יש ביניכם אי הסכמה אידיאולוגית? כל עניין החינוך הביתי הוא אי הסכמה אידיאולוגית!
מה שמרגיז אותה הוא שאי אפשר לשלוט בך או בהם או לעשות עליכם מניפולציות.

יש חובה בחוק להודיע לרבקה מי בדיוק יהיה בבית חוץ מההורים? למה?
הפיצוץ לא נגרם מזה שלא הודיעו לה. אילו היו מודיעים לה, היא היתה מפוצצת עוד קודם.
ואני לא מבינה מדוע היא יכולה להגיד "אני באה וזהו זה". במקומם, אני הייתי אומרת "לא נוכל להיות בבית וזהו זה. את מוזמנת לבוא כרצונך אבל לא נהיה בבית". מה זה הדבר הזה?!
אני לא מבינה מדוע ההורים נכנעים... אבל זו רק אני, כמובן.

המקבילה מהמוסד לביטוח לאומי, מסרבים לתעוד, הקלטה, וידאו ,במפגשי קביעת זכאות בעזרה סיעודית, לקשישים.
הטענה: הזכאות לפרטיות של........ הבודק
חלק מהבודקים משתמשים במניפולציות לא כשרות על מנת להפחית למינימום את שעות הסיוע שלהם זכאים הקשישים
הבדיקה מתבצעת בבית הקשיש.
תגובת עורך דין : הטענה מעלה גיחוך, אינם יכולים למנוע מהנבדק את זכותו הבסיסית לתיעוד , שנועד לקיים הוגנות בתהליך.
החשש הממסדי במקרים מסוג זה,הינה ברורה, חוסר נקיון כפיים,העדר יושרה,ואמונה אמיתית שמול תיעוד, בקיאות,אסרטביות,יתקשו להנציח עוולות ממסדיות.

גם [u]אני חושבת שתמיכה שהיא נוכחות של הורה שלילדיו יש אישור בירוקרטי רשמי תעשה טוב יותר למשפחה שמבקשת אישור לתוך המערכת.[/u]

אני חייב לציין שכל הביקור היה רגוע, אף אחד לא הרים קול וכולם היו מנומסים (לפחות בדיבורם). ההפתעה הראשונה היתה שרבקה לא הסכימה לנוכחתי, והשנייה היתה כאשר ברחה מהביקור ללא כל סיבה נראית לעין.
אני מבין את המשפחות שמבקשות אישור וצריכות לעמוד בפני הרשויות.
אבל אני חושב שאסור לתת להם לדבר עם הילדים, אסור להם לבחון אותם, ובטח אסור להם למדוד את "התקדמותם" (טוב, זו השקפתי האישית, מי שרוצה יכול להרשות את זה, כמובן...).
הבעיה היא שמשרד החינוך והרשות המקומית יודעים מצויין להטפל לאנשים שמצטיירים להם "חלשים", ואלו צריכים תמיכה, ולא רק נוכח פאסיבי.
וצריך להרגיל אותם שההורים ה"חלשים" לא לבד - יש להם "חונך-דין" צמוד.

כנראה שנוכחות עד ונוכחות עד עוין- אינה מתאימה להתנהלות של הורים שרוצים ללכת לפי הספר. אני חושבת שתמיכה שהיא נוכחות של הורה שלילדיו יש אישור בירוקרטי רשמי תעשה טוב יותר למשפחה שמבקשת אישור לתוך המערכת.

הפגישה נשמעת לא נעימה לכל הצדדים, כמעט כמו שדה קרב. אילו הייתי אני כעד להורים והייתי מקבלת תגובה כזו- הייתי מבקשת את סליחתם ושואלת מי יכול להכנס לסיטואציה במקומי. שכנה, סבתא, חבר אחר. המטרה אינה ראש בראש, המטרה היא להגיע לעמק השווה.
כדאי לנשום עמוק ולזכור שכולנו אנושיים, ולכל אחד הכפתורים שלו שמפעילים את הפצצה/שלווה. תלוי על מה לחצת.
לי זה מזכיר את ההתנהלות של בית חולים כרמל כלפי המילה "שרהלה". לי אישית ניתקו את הטלפון כמה פעמים שטילפנתי לברר באם הזכות לבוא עם חברה כולל חברה ששמה כזה בדיוק :-). כן ילדתי שם. בלי החברה הזו. מתוך השאיפה לשלום ולסדר, כדאי במקרים כאלו להנהן ולחייך (כמאמר הפינגווינים ממדגסקר). לחשוב- אפשר הכל. מול המערכת וביחד עם המערכת, להפסיק להרגיש "ראש בראש". זה לא מועיל לאיש.

נשמע לי כתגובה אופיינית לרבקה אור, מניסיון. אישה חוצפנית ובלי גבולות!!!

[u]אני ממליצה גם לכתוב תיעוד קצר של הביקור, ושל כל תקשורת עם פקידי משרד החינוך. רוב האנשים לא יזדקקו לזה, אבל כשיש סיבה – זה מאוד עוזר שיש תיעוד מסודר.[/u]
ולאור מה ששמעתי, אני הייתי חושבת ברצינות גם על להקליט את הפגישות, ואת שיחות הטלפון.
לא מתוך פרנויה, אבל [u]כשיש סיבה – זה מאוד עוזר שיש תיעוד מסודר.[/u]

הי רני,

שמעתי על הביקור המדובר. סקרנית לשמוע ממך איך אתה תופס את תרומתך? מה הציפייה שלך ממפגש כזה?

בעיני חשוב מאוד לא להיות לבד עם המפקח/ת ולעשות הכנה טובה לפני גם לעצמנו וגם לילדים. לנקות את שלל המשקעים שעולים לנו מול המפגש עם "סמכות", את כל העניינים ה"לא פתורים" שלנו עם החינוך הביתי, המצב החברתי שלנו, תהליכי הלמידה וכו'. זה לא נראה לי המקום המתאים להביא את הספקות שלנו. להיפך, כדאי להפגין בטחון ולקיחת אחריות על מה שקורה. לנהל את המפגש ולהוביל אותו. להכין את מה שרוצים להציג מראש. לא לזרום אל תוך הסיטואציה אלא להגיע אליה מוכנים. מיוצבים. אסופים.

מפגש שבו עוברת שעה ולא דנים בנושא לשמו התכנסנו היא סטיה מהנושא שלא חייבים לקבל. אפשר להחזיר את העניינים למסלולם ולמטרתם, לנהל אותם כפי שאנחנו רוצים.
גם אם התחושה שמי שמגיע מחפש אותנו או תוקפן. להיות במאמץ על לא לשתף עם זה פעולה.
זו דעתי. היא מתבססת על נסיוננו האישי והלמידה הפרטית שלי מהפגישות עם המפקחת האזורית שלנו. @}

ואם רני לא יכול להגיע ניתן להזמין גם אותי.

תודות.

לא יודעת למה רבקה הגיבה ככה, זה ממש לא מחויב מציאות.
בעיני חשוב מאוד שיהיה בבית עוד מישהו שרואה את המפקחים, עוד זוג עיניים שיזכיר להם להיות מודעים לעצמם ולנהוג בצורה אחראית.
אני ממליצה להזמין לכל ביקור עוד מישהו -- או מהקהילה, או חברים, או שכנים -- רק בשביל להיות נוכח, בלי לעשות כלום. פשוט עוד מישהו.
אני ממליצה גם לכתוב תיעוד קצר של הביקור, ושל כל תקשורת עם פקידי משרד החינוך. רוב האנשים לא יזדקקו לזה, אבל כשיש סיבה -- זה מאוד עוזר שיש תיעוד מסודר.

נשמע שרבקה באמת נלחצה ממך. :-)

אל תשכח שהיא מגיעה מהמערכת הכי מרובעת שיש ,שבה מה שקובע מי אתה ומה מעמדך זה וותק וצייתנות ולא כישרון או יכולות חינוך גבוהות. ובטח לא ראש פתוח וגמישות....

מדבריך נשמע שמשפחות חנ"ב זקוקות לאדם כמוך שיכול להיות איתן בפגישה הזו וכרגע אתה לא יכול לעזור להן כי אתה "מסומן" או במילים אחרות אתה מאד מאיים על המערכת.

אני הייתי משקיעה בכיוון של למסד את הנוכחות שלך . בראש ובראשונה להיפגש עם עו"ד ולהצטייד בנתונים רלוונטיים לגבי הזכויות שלך ועם נתונים אלו (ואולי גם עם עורך הדין) , לקבוע פגישה עם רבקה או עדיף מי שמעליה ולהגיע לשיתוף פעולה מוסכם ומסודר איתם.

בשום פנים ואופן לא לנסות להתעקש על נוכחותך במעמד שבו הם עורכים ביקור בית.

כי בפועל מה שאתה מתאר: אתה כרגע "מסומן" ולא יכול לעזור ויותר גרוע- המשפחה שזקוקה לעזרתך לא יכולה לקבל אותה.

וזה כנראה לא ייפתר במעמד המתוח ממילא של בקור בית של קבסית

שמעו מה קרה לי אתמול.
חברים ביקשו ממני להיות נוכח בעת ביקור בית שעשתה הממונה על החינוך במחוז (רבקה אור) והקב"סית שלהם. בשל העובדה שהם מרגישים שהיא מחפשת אותם, ובגלל שהביקור הקודם נגמר בצעקות, ובגלל שהם רוצים לשתף פעולה עם הממסד ולא לריב איתו, ובגלל שחשבו שאולי אוכל לעזור.
אני הגעתי מוקדם יותר, ושתיהן הגיעו בזמן. ברגע שרבקה ראתה אותי - היא נכנסה ללחץ. היא זכרה אותי מהפגישה הקודמת שלנו (והיחידה) לפני יותר משלוש שנים, אז הצטרפתי לביקור בית למשפחה של עולים חדשים מרוסיה, לא הצגתי את עצמי אלא בסוף הפגישה (מה שלא-כל-כך מצא-חן בעיניה), ולאחר מכן ניסיתי להפגש איתה אבל היא הסכימה לעשות זאת רק במסגרת ביקור בית, ואני לא הסכמתי.
מיד כשנפגשנו היא הציגה אותי בפני הקבסית כ"זה שעושה חינוך ביתי ומתנגד לבקש אישור" (מה שנכון).
דיברנו קצת וסיפרתי מעט על מה שקורה אצלי בהקשר של החינוך הביתי, אבל כשהתיישבנו פתחה רבקה ואמרה:
"אני לא מוכנה שרני יהיה נוכח בפגישה!". ההורים היו מאד מופתעים (גם אני) וניסו לדבר אל ליבה, אך זה לא עזר. אני אמרתי שהיות שהם חברים שלי והם הזמינו אותי, הרי שהם צריכים להחליט, ואז כל אחד מהם הציג מדוע חשוב לו שאני אשאר:
[list]
[*] "1. המפגש הקודם היה סוער, וטוב אם יהיה צד שלישי נוכח כדי שהרוחות לא יסערו.
[*] 2. רני ותיק בחינוך הביתי ויודע לעמוד מול הממסד, ואנחנו לא.
[*] 3. רני מכיר אותנו כבר עשר שנים ואנו נפגשים על בסיס קבוע, והוא יודע את השקפתנו בנוגע לחינוך ולימוד ילדים.
[*] 4. במפגש הקודם הרגשנו שאת לא מבינה את עמדתנו, וחשבנו שרני יוכל להסביר אותה טוב יותר."
[/list]

היתה שיחה נעימה וקולחת בה הם דיברו על המפגש הקודם, והיא הסבירה מה היו כוונותיה אז וכד', אבל אז פתאום התעשתה ושוב אמרה: "אנחנו לא יכולים להמשיך, אני לא מוכנה לדבר על הילדים שלכם בנוכחות רני, גם אם תתנו לי אישור כתוב! או שרני יילך, או שאנו מפסיקים בזאת את הביקור". כשטענו בפניה שמותר להם להביא מישהו להיות נוכח בביקור, אמרה שלא אכפת לה שיביאו כל מי שרוצים ("חברה, שכנה..."), בתנאי שזה לא רני, בשל מי שהוא (לא מוכן לבקש אישור ופועל בניגוד לחוק ללא אישור) ומה שהוא מייצג (קהילה/קבוצה של הורים בחינוך ביתי שחלקם לא מוכנים לשתף פעולה עם המערכת).
ואז אני ניסיתי להסביר מדוע חשוב שאהיה נוכח בביקור. אמרתי שבזמן האחרון משרד החינוך מכביד את ידו על משפחות החינוך הביתי, ובשל העובדה ש"חוזר מנכל" בנושא החינוך הביתי רחוק מאד מהשקפת ה"אנסקולינג" של רוב המשפחות בארץ, ונציגי משרד החינוך והרשויות לא מבינים שאי אפשר להחיל את התקנות שבאות מהשקפה "בית-ספרית" אל משפחה שמגדלת את ילדיה בהשקפה מנוגדת. הדבר מביא לעימותים לא נעימים, ואני כאן כדי לעזור לשני הצדדים להגיע לפתרונות.

לאחר שהסברתי במשך מספר דקות את השקפתי, וכולם הקשיבו קשב רב, רבקה פתאום אבדה את סבלנותה, לא הסכימה להמשיך לשמוע (למרות שאמרתי לה שיש לי עוד משהו אחד חשוב להגיד...), קמה ושאלה היכן השירותים. אני אמרתי שאני מבקש לדון עם ההורים ביחידות כדי להחליט איך ממשיכים, ורבקה הלכה לשירותים.

יצאנו למרפסת וניסינו להחליט אם כדאי שאשאר, מה שיגרום לפיצוץ הביקור, או שאלך והם ימשיכו מכאן בלעדיי. חלפו דקות ספורות, ורבקה פותחת את דלת המרפסת, אומרת "טוב, אנחנו הולכים", סגרה את הדלת ו... הלכה עם הקבסית. אמרתי לאם שתנסה להחזיר אותה משום שעוד לא סיימנו את הביקור, אבל רבקה לא היתה מוכנה לשמוע, והן נסעו.

נותרנו המומים.

הכוחניות בה השתמשה רבקה מאפיינת אמנם את הרשויות והממסד, אולם מעולם לא ראיתי התנהגות כל-כך פטרונית ומתנשאת, ובוודאי לא מנומסת. אני רוצה להדגיש שהיא פעלה בכוחניות ממסדית 3 פעמים לפחות באותו יום:
[list=1]
[*] את מועד המפגש היא כפתה על ההורים למרות שלא היה להם נוח (הבעל היה צריך להפסיד עבודה בשל כך משום שהפגישה היתה בשעה אחת בצהריים). כשאמרו שזה לא נוח להם היא אמרה "אני מגיעה, ואין על זה ויכוח!".
[*] היא לא הסכימה בשום אופן לנוכחותי, למרות שאין לה שום עילה חוקית לכך.
[*] היא הפסיקה את הפגישה באופן חד-צדדי, בעוד אנחנו מנסים להחליט מה עמדתנו.
[/list]
אופייני, אבל מטריד, מעצבן ואני הייתי ממש המום, גם מהחרדות אליהם אני הכנסתי אותה, ובעיקר מחוסר הנימוס של פיצוץ הביקור ללא שום סיבה (הרי היא יכלה לחכות רגע, ואילו היינו מחליטים שאני נשאר בכל-זאת, היתה מממשת את איומה והולכת, לפחות ללא חוסר הנימוס והכוחניות).

המסקנה שלי: אם נקבע לכם ביקור בית, ואתם לא מרגישים שאתם יכולים להתמודד מול הרשויות, הביאו מישהו מנוסה, עמדו על כך שיהיה נוכח (כמו עורך-דין בעת חקירה). לרשויות אין כל זכות למנוע זאת מכם.

[b]אני אשמח להגיע לביקורי בית כאלו[/b], אם כי כדאי יהיה להודיע על כך לרבקה, כדי שלא ייגרם הפיצוץ כפי שקרה לנו אתמול.

אשמח לתגובות,
רני