על ידי נ_ע_מ_ה* » 18 ינואר 2008, 05:03
היי בלה
קוראת נפעמת את מה שכתבת על ההתפתחויות האחרונות אצל תמר וביה"ס
וואי.. יאבלה...
ממה אני מפחדת בעצם,אם כל כך טוב לה,אז מה הבעיה?...
קודם כל-סחתיין עליך על האומץ לעשות את הצעד הראשון בכלל-של לבדוק ולשקול בכלל את האלטרנטיבה
אנחנו כל הזמן אומרים שנהיה קשובים לילדים ואם הם יבקשו-אז אנחנו לא פוסלים שום דבר.אבל מכאן ועד ממש ללכת ולברר ולשלוח אותה לביה"ס,הדרך לא קלה
למה לא קל לי? אולי כי אני עסוקה מדי בשיקולים של טובתי ולא טובתה
מפחדת שאם היא לא תהיה בבית,אז לזהר יהיה משעמם מדי בלעדיה והוא ירצה גם איזהשהוא תחליף,ואז אני אשאר "לבד"-עם איילת,וגם לה יהיה קשה מדי בלעדיהם. הם מגדלים אותה לא פחות ממני. ואני יודעת שיהיה מסובך לי מדי כל יום להסיע אותם רק לשעור אחד פה ושעור אחר שם וכל היום אהיה עסוקה בלהסיע ואז שוב הלחץ של היציאה מהבית והאוכל לדרך ואיילת שתגמע מרחקים ותרדם לי בצהריים-מה שלא קורה כשאנחנו בבית .ושלא לדבר על התינוק/ת החדש שבדרך...
וחוץ מזה- ביה"ס פה אצלנו רחוק מלהראות איך שאת תיארת את ביה"ס שם
ואולי בעצם המציאות היא בעיני המתבונן הלוא,ואולי אם אזדקק לשרותיו של ביה"ס כדי להעשיר את חייה של שחר-אז פתאם אראה דברים אחרת,כלומר-יהיה יותר קל לי להשלים עם החסרונות,אם אדע שאני הניית גם מירונות כלשהם.
וואי... יאבלה.
מפחידה אותי בכלל המחשבה שאני חושבת על זה.
האמת שהילדים מכירים את המקום ,הפיזי,כי אנחנו הולכים לספרייה שלהם להחליף ספרים.
ו
עכשיו,לשיקולים היותר רלוונטיים ,שנוגעים לשחר עצמה ולא לחששות ולאינטרסים שלי:
נראה לי ששחר בכלל לא במקום של לרצות,אולי היא חוששת מהפער הלימודי(ובצדק)-כי היא עוד לא קוראת וכותבת במהירות ובחופשיות כמו תמר,וזה הדבר הראשון שבולט כשעושים השוואות בין הילדים. והיא גם מאד ביישנית ואני לא רואה אותה נפתחת בכזו קלילות כמו שתיארת את תמר.
וואי.. יאבלה.
גאה בך בלה -על האומץ והיושר הפנימי,והיכולת לשחרר ועל האנרגיות להיות עסוקה כל היום בלהסיע,ולדאוג,ולהכין לדרך,
וואי... יאבלה
כל כך טוב לנו בבית יחד ואני עכשיו נכנסת לחרדות ממה שעלול אולי לשבש את הטוב הזה
וכשחושבים על זה- אז לא רק הליכה של שחר לביה"ס עלולה לזעזע. יש גם את התינוק/ת החדש/ה בדרך ןיש מליון אלף דברים אחרים. מאז שאנחנו בחינוך ביתי,כל כך שקעתי לי לבועה שלנו בבית,שאין לי חשק לצאת לשום מקום,כל שכן-להוציא אותם, ובכך לשבש את השגרה שיצרנו לנו ושכל כך נוח לי בה
וואי יאבלה
קשה לי להאמין שזו אותה "אני",נעמה,של פעם.
נעמה הספונטנית וחובבת ההרפתקאות שקעה לה לחיי שגרה וכל שינוי מאיים עליה. ספרת כמה פעמים אמרתי יאבלה?
אז עוד אחד אחרון- יאבלה!
חמש בבוקר. נעמה נרגעת מהמחשבה על הלחם שהיא קמה לאפות לקראת יום השגרה החדש שלנו.
היי בלה
קוראת נפעמת את מה שכתבת על ההתפתחויות האחרונות אצל תמר וביה"ס
וואי.. יאבלה...
ממה אני מפחדת בעצם,אם כל כך טוב לה,אז מה הבעיה?...
קודם כל-סחתיין עליך על האומץ לעשות את הצעד הראשון בכלל-של לבדוק ולשקול בכלל את האלטרנטיבה
אנחנו כל הזמן אומרים שנהיה קשובים לילדים ואם הם יבקשו-אז אנחנו לא פוסלים שום דבר.אבל מכאן ועד ממש ללכת ולברר ולשלוח אותה לביה"ס,הדרך לא קלה
למה לא קל לי? אולי כי אני עסוקה מדי בשיקולים של טובתי ולא טובתה
מפחדת שאם היא לא תהיה בבית,אז לזהר יהיה משעמם מדי בלעדיה והוא ירצה גם איזהשהוא תחליף,ואז אני אשאר "לבד"-עם איילת,וגם לה יהיה קשה מדי בלעדיהם. הם מגדלים אותה לא פחות ממני. ואני יודעת שיהיה מסובך לי מדי כל יום להסיע אותם רק לשעור אחד פה ושעור אחר שם וכל היום אהיה עסוקה בלהסיע ואז שוב הלחץ של היציאה מהבית והאוכל לדרך ואיילת שתגמע מרחקים ותרדם לי בצהריים-מה שלא קורה כשאנחנו בבית .ושלא לדבר על התינוק/ת החדש שבדרך...
וחוץ מזה- ביה"ס פה אצלנו רחוק מלהראות איך שאת תיארת את ביה"ס שם
ואולי בעצם המציאות היא בעיני המתבונן הלוא,ואולי אם אזדקק לשרותיו של ביה"ס כדי להעשיר את חייה של שחר-אז פתאם אראה דברים אחרת,כלומר-יהיה יותר קל לי להשלים עם החסרונות,אם אדע שאני הניית גם מירונות כלשהם.
וואי... יאבלה.
מפחידה אותי בכלל המחשבה שאני חושבת על זה.
האמת שהילדים מכירים את המקום ,הפיזי,כי אנחנו הולכים לספרייה שלהם להחליף ספרים.
ו
עכשיו,לשיקולים היותר רלוונטיים ,שנוגעים לשחר עצמה ולא לחששות ולאינטרסים שלי:
נראה לי ששחר בכלל לא במקום של לרצות,אולי היא חוששת מהפער הלימודי(ובצדק)-כי היא עוד לא קוראת וכותבת במהירות ובחופשיות כמו תמר,וזה הדבר הראשון שבולט כשעושים השוואות בין הילדים. והיא גם מאד ביישנית ואני לא רואה אותה נפתחת בכזו קלילות כמו שתיארת את תמר.
וואי.. יאבלה.
גאה בך בלה -על האומץ והיושר הפנימי,והיכולת לשחרר ועל האנרגיות להיות עסוקה כל היום בלהסיע,ולדאוג,ולהכין לדרך,
וואי... יאבלה
כל כך טוב לנו בבית יחד ואני עכשיו נכנסת לחרדות ממה שעלול אולי לשבש את הטוב הזה
וכשחושבים על זה- אז לא רק הליכה של שחר לביה"ס עלולה לזעזע. יש גם את התינוק/ת החדש/ה בדרך ןיש מליון אלף דברים אחרים. מאז שאנחנו בחינוך ביתי,כל כך שקעתי לי לבועה שלנו בבית,שאין לי חשק לצאת לשום מקום,כל שכן-להוציא אותם, ובכך לשבש את השגרה שיצרנו לנו ושכל כך נוח לי בה
וואי יאבלה
קשה לי להאמין שזו אותה "אני",נעמה,של פעם.
נעמה הספונטנית וחובבת ההרפתקאות שקעה לה לחיי שגרה וכל שינוי מאיים עליה. ספרת כמה פעמים אמרתי יאבלה?
אז עוד אחד אחרון- יאבלה!
חמש בבוקר. נעמה נרגעת מהמחשבה על הלחם שהיא קמה לאפות לקראת יום השגרה החדש שלנו.