בלוג החיים בבית

שליחת תגובה

קח נשימה עמוקה ושאף את החיים אל קרבך, קחי נשימה עמוקה ושאפי את החיים אל קרבך - עכשיו!
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בלוג החיים בבית

בלוג החיים בבית

על ידי קלואי* » 11 ספטמבר 2022, 16:10

דיייי!!! תספרי על אנחנו המדהיםםםם

שיחות

את?
אליפות!!!

בלוג החיים בבית

על ידי ענת* » 11 ספטמבר 2022, 15:14

עכשיו אפשר לקרוא את ספריי שיצאו לאור: "תספרי על אנחנו" ו "שימי קצת כורכום" :)

בלוג החיים בבית

על ידי לי_אורה* » 17 פברואר 2012, 17:59

ואוווווווווו סיימתי לקרוא
אווווווווווף סיימתי לקרוא
ומה עכשיו?
רוצים עוווווווווווווווווווד
וכבר קראתי את כל הבלוגים הבאים בתור. וגם את ההוא.
מקווה שיהיה המשך. מה אקרא עכשיו.... כבר כל כך התחברתי והתמכרתי...
והגעתי למסקנה שלא צריך להדפיס את זה בספר. נשמע לי עכשיו ממש ארכאי. טוב יותר בלוג!!!
מקווה שאת/ן בטוב ושהכל טוב במשפחתך.
מקווה שתחזרי לכתוב. מקווה שאת חיה בטוב.
(נורא צחקתי מזרש הקרחת וכו' - לא היכרתי את כל הגרסה. הקראתי לבתי וצחקנו נורא. תודה גם על זה. ובכלל).

בלוג החיים בבית

על ידי עולם_ומלואו* » 04 פברואר 2009, 19:51

_הבלוג הזה המשיך ל בדידותו של בוחר האבטיח ועם בוא החורף המשיך ל גשמי ברכה
תודה רבה באיחור על התגובות החמות_

ואוו, אני לא בעניינים. רצה לקרוא

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 04 פברואר 2009, 05:51

הבלוג הזה המשיך ל בדידותו של בוחר האבטיח ועם בוא החורף המשיך ל גשמי ברכה
תודה רבה באיחור על התגובות החמות |L|

בלוג החיים בבית

על ידי מיכל_ע* » 30 מרץ 2008, 23:41

וואו, הגעתי במקרה קראתי ביומיים, בוכה וצוחקת מתרגשת והמילים מהדהדות גם כשרחוקה מהמסך, מושכת תהנקות עוד ועוד התינוקת באוברדואז היסטרי

בלוג החיים בבית

על ידי סוסת_פרא* » 12 ינואר 2008, 21:28

_לאן שיחות נעלמה? אפשר לקרוא לה בחזרה? רק לביקור קצר? להגיד שלום ואיזה סיפור קטן? משפט?
אוהבים אותך כאן. חינוך ביתי או לא...._

(())

בלוג החיים בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 12 ינואר 2008, 10:12

לאן שיחות נעלמה? אפשר לקרוא לה בחזרה? רק לביקור קצר? להגיד שלום ואיזה סיפור קטן? משפט?
אוהבים אותך כאן. חינוך ביתי או לא....

בלוג החיים בבית

על ידי סיון* » 19 נובמבר 2007, 02:19

מקסים ומרגש. את אדם מיוחד במינו.

בלוג החיים בבית

על ידי חברה* » 17 נובמבר 2007, 21:10

לא חושבת ששיחות היקרה עדיין נכנסת לבאופן בכלל ולבלוג בפרט.

בלוג החיים בבית

על ידי אמא_אדמה* » 17 נובמבר 2007, 20:36

קפצתי מהר לראות אם יש חדש..

שיחות , נשמח לשמוע מטעמים חדשים...

נשיקות ו (()) (())

בלוג החיים בבית

על ידי דנדנה* » 17 נובמבר 2007, 11:14

סוף סוף סיימתי לקרוא את הבלוג הזה ,הוו אנחת רווחה זו הייתה המטרה והיא בוצעה-לאחר כמה חודשים,הרהורים כעסים וצחוקים.הרגשתי הקלה כשהוצאת סוף סוף את הקישקע וכתבת על האיכסה שבחיים בבית ,למדתי נהניתי ,הכתיבה שלך מרתקת מענגת מלטפת ,האמיני בעצמך יקירה את אדם חזק,חלש,מתמודד שזה הכי חשוב לדעתי, פשוט להתמודד עם השינויים שמזמנים לנו החיים ,כל יום.תודה לך שאי ברכה.

בלוג החיים בבית

על ידי מיה* » 26 מרץ 2007, 17:36

זאת הייתי אני, שגם לא מכירה באופן אישי אבל מרגישה את החמימות מתפשטת בלב למראה הבלוג ב מה חדש.

בלוג החיים בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 מרץ 2007, 17:34

שיחות!!
יקרה אחת ומשמחת, את כאן את כאן את כאן!!

ניסים קורים!

מתרגשת מאד גם. מה שלומכם?

בלוג החיים בבית

על ידי ילדת_טבע* » 26 מרץ 2007, 13:36

מה, זה הסוף?
מצאתי את עצמי קוראת וקוראת ואז מצאתי את עצמי נמנעת מלקרוא כי אחרת אני לא עושה כלום ואז מצאתי את עצמי מחפשת זמן מספיק ארוך כדי שאוכל להשאב כמו שצריך ואז מצאתי את עצמי מתאפקת לא לגלגל את הדף למטה ולראות מה קרה לגיבורי הסיפור המופלא הזה כמו שעושים בספרים והורסים הכל או לא מבינים כלום (בדף אינטרנט הפיתוי הרבה יותר מדגדג באצבעות) ואז פתאום הגעתי לסוף...
מחכה להמשך שיבוא... (איפה אתם בסדר?)

בלוג החיים בבית

על ידי קוסא_מחשי* » 25 מרץ 2007, 16:19

תודה רבה.
בינתיים כבר החלפתי, בקטע שכתבתי על רוזה, ועשיתי שבמקום שהיא תניח את הקאווה בצד, אז כאילו שקודם היתה לה ביד מסננת והיא מניחה מסננת, כי כולם יודעים מה זה מסננת ובכל זאת, גם במסננת יש משהו אוטנטי.

בלוג החיים בבית

על ידי מי_מה* » 23 מרץ 2007, 21:23

שיחות יקרה,
בניגוד למה שחשבה בשמת א אני לא מכירה אותך מעבר למה שאת כותבת בדף הזה, אבל בכל פעם שהוא עולה ב מה חדש אני מרגישה איזו חגיגה קטנה בלב. כפי שכבר כתבתי כאן בפעם הראשונה נגעת בחיי , באמת. אז רק שתדעי שאני אסירת תודה על מה שכתבת עד הלום, על האפשרות להיות שייכת לכאן וגם לעשן, לאכול זבל לפעמים ולצעוק כשכואב, ותמיד שמחה לקרוא כל מה שתכתבי, גם אם זה הוראות הכנה למילוי חצילים.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 23 מרץ 2007, 12:47

נזכרתי בהקשר הנשי לקוואקדור:
cave, נקב, ניקבה, נקבה, (לפעמים נקבא, למי שרוצה,) וגם כמובן יקב, כי אשה זה כמו יין וכולי.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 22 מרץ 2007, 23:30

תראי מותק היא אמרה לכם חצי חציל שלם. לא על פוקאצ'ה, לא נתחי ולא רק השרוף מלמעלה. בואי אני יסביר לך: לוקחים החציל מוציאים הבפנים שלו בקוואקדור או בכף מה שיש לך, מרבבים את המה שהיצאת אותו עם הבשרטחון והטחינה ואז את מכניסה אותו בתוכו בחזרה עם הפיטריזיליה מלמעלה שיצא לך כומו סירה. את מבינה עיוני?
קוואקדור. קאווה כמו cave באנגלית. כנראה בשפות לטיניות לחפור, או לרוקן, או להכין מעין מערה. אני כמעט בטוחה שיש לזה גם הקשר נשי מיני, ולא מצליחה להזכר בו כרגע. אבל בערבית מצרית יהיה לזה שם אחר, ובפרסית יהיה לזה שם אחר. זה בלאדינו.
בכל אופן בתיאבון ובהנאה ותודה ששאלת. {@
ונעמה תודה, ותודה גם על ההזמנה {@

בלוג החיים בבית

על ידי קוסא_מחשי* » 20 מרץ 2007, 11:41

_שלום, אני מתעניינת, פעם עשיתי יותר קישואים ממולאים ממה שאני מכינה היום.
אני מתעניינת בקשר למקל שבעזרתו מרוקנים את הקישואים.
מדובר במקל מתכת (אורכו כאורך כפית ארוכה) שמתעגל בקצהו וחד.
אני זוכרת שכאשר הלכתי לקנות אחד כזה, לפני 10 שנים בערך, חבר שהצטרף אמר ששמו של המכשיר הזה הוא
עגל
או עגעל
מישהו יודע?
יכול לברר?
זה חשוב לי כי אני רוצה לנסח משהו שקשור לזה.
ככה, בינינו מה זה משנה איך קוראים לזה, העיקר שמרוקנים קישואים ודוחפים בתוכם אורז.
אבל כבר אמרתי בהתחלה- אני כבר לא מכינה קוסא מחשי יותר._
אולי את תוכלי לעזור לי.
מוזמנת כמובן למחוק את זה מהבלוג המדהים שלך.

בלוג החיים בבית

על ידי נעמה...* » 14 מרץ 2007, 00:23

שלום , שיחות

רק אתמול גיליתי את הבלוג שלך,(אחרי שאני כבר שנה בתהליך התמכרות לאתר.)
מאד מתרשמת מהאמיתיות שניכרת בכתיבתך. מהישירות,ללא עכבות. זה נהדר.אני יודעת משום שגם אני קצת כזו....
מעניין איך קראתי אצלך דברים שאפשר היה להאמין כאילו אני היא זו שכותבת אותם,
ב 17/121/04 וב- 19/11/04

מזדהה

מוזמנת לבקר : חיים חדשים במדבר 2

נעמה

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 13 מרץ 2007, 22:56

הרבה אהבה בחזרה |L|

פורים עבר, ואפשר להכניס את רוח המרד לארגז הנפטלין ולדבר עליו קצת דברים טובים. דווקא כיף, רוח המרד. מלא בשמלות ענקיות עמוקות מחשוף צומדות מותניים נדיבות מבע מתנפנפות ומרשרשות בתכלת זוהר וצחוק מבוייש משולהב מרושע מסופק בטיפוף עקבים יחפים במסדרון קר. חגו של התיסכול הנשי על כל גווניו וקולותיו, חגה של הדהרה הפרועה הלאה ממנו.
בכל אופן, חאלאס עם זה.
למזלי יש לי בעל חכם ומופלא, טפו, שיודע דברים חשובים. הנה אחד מהם:
כתוב "ויפיל לו פור להמן". מאחר וכתוב ויפיל לו ולא כתוב מי הפיל ברור כי הקדוש ברוך הוא הפיל לו. והוא הפיל אותו באמצע חודש אדר, שהוא חודש מבורך לשמחה ואהבה ופריון ובריאות. למה?
כל חודש בשנה מייצג איבר בגוף. אדר מייצג את החוטם. לחוטם חוש הריח, שהוא החוש שהיה מעורב הכי פחות בחטאם של אדם וחווה.
היה מעורב, אבל קצת. הכי פחות. וכך אדר הוא החודש בו הכי פחות אפשרי שתיגזר גזירה, ועוד גזירה כה גדולה, על העם היהודי.
ולא לחינם נשלחו אל גוזרי הגזירה שניים שהם כלל לא אנשים אמיתיים אלא סמלי ניחוח. הדסה ומור-דכי.

בלוג החיים בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 מרץ 2007, 06:11

(()) כיף שחזרת {@

בלוג החיים בבית

על ידי תמרול_ה* » 01 מרץ 2007, 08:53

ניסים קורים!

<מתרגשת מאד מאד>

בלוג החיים בבית

על ידי בשמת_א* » 27 פברואר 2007, 18:48

אני שמחה שהבלוג הזה חזר כי מאוד אהבתי אותו, אבל - כנראה להבדיל מכולם? - לי אין מושג מי זאת "שיחות".

בלוג החיים בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 27 פברואר 2007, 17:54

ברוכה השווה (והמצחיקה)

בלוג החיים בבית

על ידי אמא_אדמה* » 27 פברואר 2007, 17:19

נשיקות והמון (()) (()) (())

'תגעגעתי...

בלוג החיים בבית

על ידי יעל_צ* » 27 פברואר 2007, 17:11

|L|

בלוג החיים בבית

על ידי רונית_סלע* » 27 פברואר 2007, 14:44

וואו!
ניסים קורים!
(())

בלוג החיים בבית

על ידי עדי_יותם* » 27 פברואר 2007, 12:28

:-D-:-D:-D:-D
|יש| איזה כיף לראות אותך כאן.

בלוג החיים בבית

על ידי לילה_טוב* » 27 פברואר 2007, 10:20

איזה כיף שאת כאן.
עכשיו יש לי להתלבט אם אסתר חזקה או חלשה.

בלוג החיים בבית

על ידי מיצי_החתולה* » 27 פברואר 2007, 09:05

ברוכה השבה!

בלוג החיים בבית

על ידי יונת_שרון* » 27 פברואר 2007, 08:55

ברוכה השבה!

בלוג החיים בבית

על ידי אמא_בבית* » 27 פברואר 2007, 08:41

חזרת! כל כך כיף ומרגש לקרוא אותך @}

בלוג החיים בבית

על ידי עוד_נועה* » 27 פברואר 2007, 08:34

איזה משלוח מנות נהדר!

לא יכולתי לחשוב על יותר טוב מזה.

את חסרה כאן מאד. טוב לשמוע ממך. אני מקווה שאתם בטוב, את והמשפחה.

בלוג החיים בבית

על ידי פלוני_אלמונית* » 27 פברואר 2007, 08:26

את כאן את כאן את כאן!!
איזה כיף!
תודה@}

בלוג החיים בבית

על ידי מי_מה* » 27 פברואר 2007, 07:50

איזה משלוח מנות נהדר!
<שאגת השימחה המנטלית שבקעה בתוך ראשה,למקרא שמך במה חדש, עוד מחרישה את אזניה של מימה>

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 27 פברואר 2007, 00:44

דב צ'י כתבת בפורים שעבר:
כבר כמה ימים מטרידה אותי המחשבה הזאת - המן ומרדכי ואחשוורוש הם אחד שלם?
ונזכרתי בזה היום. כי בטיול קטנה שאלה מה היה שם בדיוק והתחלתי לספר, ויצא סיפור די מעאפן, שהיתה אשה שקראו לה ושתי והיה היתה נשואה למלך אחשוורוש שאהב לערוך משתאות ולהזמין את כל החברים שלו, ובאחד המשתאות כשהם היו שיכורים הוא ביקש ממנה לבוא ולרקוד לפניהם והיא לא הסכימה, והוא ביקש שוב והיא לא הסכימה, והוא ביקש שוב, וכשסירבה שוב, הוא החליט לגרש אותה מהארמון וחיפש לו אשה אחרת. וקטנה התחילה כדרכה לפרש ולתת צידוקים מוסריים למה שהתרחש, זה לא יפה להכריח מישהו לרקוד וכו', וכעבור זמן שאלה נו ומה היה? ואיכשהוא כל כך לא התחשק לי על הסיפור הזה, ויצא שסיפרתי בפיזור דעת, בחוסר חשק וחוסר ריכוז, עד שקלטתי שכל פעם שאני אומרת "אז היא אמרה למרדכי..." גדולה ואבא רוטנים אלי תיקון "להמן" , וכשמגיע "אז אחשוורוש אמר.." הם מתעצבנים "מרדכי אמר!" וכך שוב ושוב עד שהם מתרגזים תפסיקי כבר לבלבל את השמות! וסיפרתי לחברה איך סיפרתי את המגילה כל כך כל כך כל כך חרא, ושבעצם, לאסתר, מה זה משנה מי אמר מה ולמי קראו איך. האחד סחר בה, השני אנס אותה והשלישי תכנן לרצוח אותה.
בכל אופן, גדולה הודיעה לי שהיא הבינה היום שוושתי בכלל לא היתה רעה, שהיא פשוט לא רצתה והיא בכלל היתה במשתה משלה אז למה שתפסיק. ושזה בעצם בזכותה שלא הרגו את היהודים כי אם היא לא היתה עושה את זה הכל לא היה קורה. ושסתם עושים אותה בסיפור מכוערת ורעה.
לאות הסכמה עם הדברים וכניעה למסורת מעוותת שרנו בלהט את ושתי הקירחת ישבה במקלחת ויבוא המן וישק לה בתחנה שלנו יש קמח צחור ויבוא המן וישק לה בחורף ובקיץ ישן לו הסוס ויבוא המן וישק לה בקומו קומו ילדים המורה בבית חולים היא נפלה מאוטובוס וראו לה את הקומו קומו ילדות המורה בבית אבות הוא נפל מאופניים וראו לו את הזלמן יש לו מכנסיים מגיעות עד הברכ-א-אים אם יפלו המכנסיים אז יראו לו את הזיגי זיגי בלי ידיים על תיגע לי בשדויד מלך ישראל חי חי וקיים דויד מלך ישראל חי חי וקיים דויד מלך ישראל חי חי וקיים.

בלוג החיים בבית

על ידי הולכת_את_מעימי* » 20 אוגוסט 2006, 16:03

גם אני קראתי הכלללללללללל.
תודה.

בלוג החיים בבית

על ידי מיה* » 14 מאי 2006, 18:35

עוקבת בהתרגשות ובשמחה @}

בלוג החיים בבית

על ידי שלום* » 12 מאי 2006, 17:29

ובכן יקרה, חשבתי להתחכם עם האינטרנט בכך שאצליח להכנס לדפך לא בדרך הרגילה אלא ע"י 'הוספת הערה' מדף אחר.
אז מה שקרה זה, שאני רואה ב-מה חדש את הערתי הקודמת, אך עדיין איני מצליחה לפתוח את הדף. (לעומת שאר הדפים באתר שכן נפתחים לי).

וזה מה שאומר שאין בררה, את חייבת (! :_)) לפתוח דף חדש.
ואם כך תעשי, כדאי להעביר אליו חלק מהדף הנוכחי, כדי שיהיה ניתן להכנס גם לדף הנוכחי (שיישאר פחות עמוס).

אשמח אם תקראי לדף החדש בשם דומה, כדי שאזהה אותו. (למשל בלוג החיים בבית 2 או בלוג החיים בבית המשך וכד')

בלוג החיים בבית

על ידי שלום* » 12 מאי 2006, 17:10

הדף שלך מאוד מאוד כבד. כבר שבועיים איני מצליחה להעלות אותו.
עכשיו הצלחתי להיכנס רק ע"י הוספת הערה (ע"י שכתבתי את שם הדף שלך ב'הוספת הערה' והוספתי הודעה).

זה חבל, כי זהו דף שאני מאוד אוהבת לקרוא. אולי כדאי שתפצלי אותו?

בלוג החיים בבית

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 07 מאי 2006, 12:52

וזה שיש לה אמא שמקשיבה לחלומות זה נכס כל כך גדול, שאף בית ספר לא יוכל לחלל
באהבה גדולה.

עלה שימור עצמי.
איזו מתנה, הילדה הזאת.

בלוג החיים בבית

על ידי ברונית_ב* » 05 מאי 2006, 22:14

ישר הלכתי לבדוק מה משמעות הקיפוד כחיית טוטם. עלה שימור עצמי. הנה כאן
(זה לינק לא כל כך מפורט, אפשר לנסות גם באינדקס טוטמים באנגלית)

ילדה חכמה יש לך. אם היא חולמת ככה אז הכל בסדר עם הקשר שלה אל המעיין הפנימי.
וזה שיש לה אמא שמקשיבה לחלומות זה נכס כל כך גדול, שאף בית ספר לא יוכל לחלל.

בלוג החיים בבית

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 05 מאי 2006, 11:09

בוחרת את הדף שנותן משימה ללמוד להחזיק קיפוד בלי להדקר. והיא מצליחה להחזיק אותו, ככה, היא מראה לנו עם הידיים מערסלות קיפוד ובחיוך מרוצה.
ואו. חלום קלאסי על התמודדות מוצלחת :-)
שימי לב שהיא גם ידעה שזה הדף שהיא צריכה לבחור. איזו חכמה.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 05 מאי 2006, 00:29

היום הקטנה אמרה:
אני קצת מתביישת שאני לא יודעת מה זה חוגים.
אמרתי לש' שאני בחוג סבסטייה והיא אמרה לי שאין דבר כזה ואני מתביישת שאמרתי לה את זה ושאני לא יודעת מה זה חוגים.

בלוג החיים בבית

על ידי עולם_ומלואו* » 05 מאי 2006, 00:26

אני ממש יכולה לדמיין את הסיטואציה...

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 05 מאי 2006, 00:22

הילדה הגדולה שלי סיפרה חלום:
בחלום, היא מגיעה לבית הספר ואין שם כלום, רק מן חוברת כזאת שברור שהיא שלה ושהיא צריכה לבחור ממנה דף וכל דף שנפתח זה המשהו שבאמת קורה ויש בדפים כל מיני אפשרויות והיא מבינה שהיא צריכה לבחור דף ומעבירה דפים כי את כל הדברים היא לא רוצה ובסוף בוחרת את הדף שנותן משימה ללמוד להחזיק קיפוד בלי להדקר. והיא מצליחה להחזיק אותו, ככה, היא מראה לנו עם הידיים מערסלות קיפוד ובחיוך מרוצה.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 05 מאי 2006, 00:07

ביום העצמאות החלטתי להעניק עצמאות לפרעושים והקרציות על גוף הכלבות שלי ולתת להם שחרור חד משמעי. כבר נהיה מזה עניין גדול יחד עם הבנות ובסך הכל היה כיף במקלחת המהבילה המלאה ריחות כימייים קשים ושיער תלוש מדובלל מכל עבר.
הקטנה עשתה הפסקות וירדה ועלתה במהלך המקלחת וכל פעם הודיעה בדחיפות "אני חייבת לאכול משהו" נו אז תקחי לך משהו את רואה שאני לא יכולה לתת לך. לא אבל אמא זה משהו שאני לא יכולה לקחת לבד!!! מה זה? משהו שאני לא יכולה להגיד לך אני לא יודעת איך להסביר לך את חייבת לראות. ושוב יורדת ועולה כעבור כמה דקות בלחיים לוהטות את חייבת לראות את זה. נו. בואי. נו. בואי. אמא. אני חייבת את זה. זה משהו שאני חייבת. נו אמא. נו אמא. נו אמא.
אוףףףףףףף! טוב! בסדר! אני באה! יא אללה, איזה נודניקית!
סוגרת את הדלת על הגדולה והכלבות הנחנקות במקלחת ויורדות למטה והיא במקום למטבח פונה אל הדלת ומסתובבת אלי ודוחקת בי בואי בואי את חייבת לראות, אני חייבת את זה, ורצה אל החצר ואני כבר מחפשת בעיניים את שיח החרדל או החוביזה שהיא רוצה ללעוס ובטח רוצה לוודא שזה זה, איזה ילדה טובה, (בכלל החרדל כבר לא פורח והחוביזות כבר קשות) אבל היא רצה ומסמנת לי ביד ומזרזת בואי בואי, וכבר יוצאת מהחצר ואני אחריה אל השביל ואל המדרכה וזה כבר נהיה מוזר לגמרי, וכמעט יוצאות מהסמטה שלנו והיא ממשיכה לעודד אותי בהפניית ראש אחורה תוך ריצה קדימה בואי! בואי! ועוברות בריצה משונה בית ועוד בית ואז גדר של בית פינתי, גדר שמקיפה גינה ודשא גדול, ומשפחה שעומדת ויושבת על הדשא הזה מסביב למתקן גריל גדול, עמוס נתחי בשר.
והיא עוצרת, מצביעה בהתרגשות ואומרת לי "את זה!"

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 04 מאי 2006, 23:46

אלאן, תודה רבה על הפירגון, את חמודה מאד. אני לא אלך לתחרות ההיא, נראה לי.
מימה, כנ"ל {@ (הכי כיף בהליכה...(-:)
ברונית צודקת אני צריכה לעשות משהו בעניין. וטרה תודה על השיר המתוק. עלי כותרת, תודה על מה שכתבת ועל האפשרות לענות רק אם מתאים לי ותודה על ההתעניינות. זה מורכב.
(מגיבה רק על הודעות מנהלה ועל השאר חיבוק בלב)

בלוג החיים בבית

על ידי עלי_כותרת* » 04 מאי 2006, 16:00

אוהבת מאוד לקרוא אותך. אחד הדפים היחידים שעוקבת אחריהם בהתמדה. {@

שאלה: את מספרת על כך שהגדולה התחילה ללכת לבית-ספר. ואני מבינה מדברייך שאינך רוצה בזה. אז למה בעצם? מישהו מכריח אתכם? (זאת שאלה אמיתית, לא ביקורת. אנא עני רק אם מתאים לך...)

בלוג החיים בבית

על ידי מי_מה* » 02 מאי 2006, 16:48

הבלוג הזה מנצח בהליכה. וזה בלי לקרוא אף אחד מאלו שמשתתפים. פשוט אוביקטיבית. אין עלייך

בלוג החיים בבית

על ידי א_ל_א_ן* » 01 מאי 2006, 11:28

http://www.opinion.co.il/blogs/about.se ... etition-01
זו כתובת של תחרות בלוגים.
הבלוג המקסים שלך לדעתי צריך להיות בתחרות.
מה דעתך?
מקווה שהקישור עובד.
שליחת הבלוגים לתחרות עד 20 במאי, אם אני לא טועה.
בהצלחה.

בלוג החיים בבית

על ידי טרה_רוסה* » 28 אפריל 2006, 07:04

יש לי גם שיר (הזכיר לי את "מה מסתתר מאחורי הסבך")

כולנו יחד מתחבקים,
בפוך, בפוך, בפוך,
אנחנו יחד מתכרבלים,
בפוך, בפוך, בפוך

איזה כיף להתעורר ככה :-)
בוקר טוב @}

בלוג החיים בבית

על ידי ברונית_ב* » 26 אפריל 2006, 22:48

מצטרפת לכל החיבוקים ומבקשת, אם אפשר, פיצול של הדף כי הוא עולה כל כך בכבדות (אפילו שההמתנה מתוקה..).
רעיון: לפצל ב- 16/11/05 .

את אהובה אהובה אהובה אהובה

בלוג החיים בבית

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 24 אפריל 2006, 15:43

"המורה למולדת, היא קצת מצחיקה. היא מלמדת שזכות הילד שיכבדו אותו ולא יצעקו עליו ולא יקחו לו דברים ולא יכריחו אותו, והיא עושה את כל הדברים האלה."
כמה עצוב.
איזה חכמה הגדולה שלך, שהיא מצליחה לראות את זה, להבין ולהגיד לכם.

כל מי שאמר פעם משהו על השפעה רעה של הורים מחנכים מהבית, ושהם חברה שלילית ואיום על ילדינו, יכול להתרווח אחורה. הוא צודק. |Y|
וגם (()) גדול.

בלוג החיים בבית

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 24 אפריל 2006, 04:48

ראשית, בכי, צחוק, והרבה אהבה. מסכם בצורה קולעת את ההרגשה שלי.

ושנית,
אני מתאפקת כבר הרבה זמן
מותר להגיד משהו? נדמה לי שאת פשוט מנסה להימנע מלעסוק גם פה בנושא הכאוב הזה, מלהעלות על הכתב את מה שאת רואה ומה שהבת שלך חווה. וזה בסדר, ומובן, וזה הבלוג שלך, הנהדר. (())

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 23 אפריל 2006, 23:04

בקשר למפעל, אני מתאפקת כבר הרבה זמן (שמונה חודשים.)
וחשבתי בכל זאת לשחרר לכאן הרמת גבה אחת, לפחות.
מלמדים שם לשיר את אבניבי אובואבב. ואת לעולם בעקבות השמש. יזהר כהן והזמרת שרי או איך שקוראים לה, במחברת של הבת שלי. אני מבקשת מכל מי שקורא את זה לנסות לדמיין שהוא בכתה ב', שר עם כל הכתה ועם המורה כך:
בנאדם, שוב נרדם, מן הים, הלכנו עם השמש בערוב, יום זהוב, לילה טואוב, היה לנו ליל אמש....

הילדה שלי אומרת לי היום "המורה למולדת, היא קצת מצחיקה. היא מלמדת שזכות הילד שיכבדו אותו ולא יצעקו עליו ולא יקחו לו דברים ולא יכריחו אותו, והיא עושה את כל הדברים האלה."

בלוג החיים בבית

על ידי מיצי_החתולה* » 23 אפריל 2006, 21:19

כל מי שאמר פעם משהו על השפעה רעה של הורים מחנכים מהבית, ושהם חברה שלילית ואיום על ילדינו, יכול להתרווח אחורה. הוא צודק.
D-:

בלוג החיים בבית

על ידי רונית_סלע* » 23 אפריל 2006, 19:35

(())
בכי, צחוק, והרבה אהבה.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 23 אפריל 2006, 19:25

לא ממש סיפרתי כאן, שנתקענו כאן בלי חברים לילדה הקטנה שלי. תיכננו כל מיני דברים, קרו דברים אחרים, וככה יצא. זה קשה מאד ולא בא לי להרחיב על זה. ילדה אחת הולכת למפעל מוקדם בבוקר, והשניה נשארת כאן אתי. מאז שהתאפסתי על עצמי עם ההומיאופטיה חזרתי להיות אמא מתפקדת פחות או יותר, ואני רוצה להגיד בגילוי לב הכי גדול שזה סיוט. כשהייתי בדיכאון האלים ההוא לא ראיתי אותה. עכשיו אני רואה, והלב נשבר לפעמים. היא ילדה עם עולם פנימי כל כך עצום ורחב שאפשר לטעות ולחשוב שהכל בסדר. אז מה אם היא לא רואה ילדים. היא עסוקה כל הזמן בעולם שלם של דמויות על כל משפחותיהן, ומפעילה אותנו ללא הרף ואנחנו מופעלים בהכנעה, מנוע רגשי אשם עצום ומטרטר מזרים לנו אנרגיה. הכל רק שלא תרגיש בודדה.
ופתאם חופש פסח! יש ילדים! ביקשה להזמין את ד'. ילדה אחת גדולה ממנה מקצה הרחוב שלא היה לנו איתה כמעט שום קשר. ד' באה, ומאותו רגע הן שיחקו ביחד שלושה ימים רצופים.
על מה זה לא השפיע? בעלי עבד יותר טוב, היינו יותר מאוהבים, הבית היה נקי ונעים ורצו פה ארוחות שחבל על הזמן. אולי רק כי התפנה לנו זמן. אולי כי היתה הפסקה ברגשי אשמה וחרדה לה. אולי כי היינו מאושרים עד דמעות לראות אותה שמחה בתוך משחק אינסופי עם ילדה נוספת. באמת הרגשנו אושר. מסתכלים עליה בעיניים לחות ומחייכים זה לזו באושר.
והיום נגמר החופש. איזה בור נפער, בבית, בלב שלי, על הפנים שלה. מן חולשה כזאת. קודם, בעבר, כשהבית היה מלא ילדים מתי שרק התחשק, יכולנו לבלות שבוע בלי לראות אף אחד והחיים היו מלאים. עכשיו, כשלפנינו יום שלם והיא מתעוררת ומבררת מה עם ד' והאם אני בטוחה שנסעה לבית הספר, והרצינות הזאת שנפרשת לה על הפנים כשהיא ממתינה לתשובה, נפער לי בור בנשמה. הפנים הרכות והיפות שלה והנבונות האלה, חוקרת לתוך הפנים שלי, אבל איך את בטוחה? אבל לא בדקת...ואז היא מתחילה לכעוס עלי ולהכות אותי ולבכות מגעילה אחת מגעילה אחת. סליחה על השימוש החוזר בפניני הלשון אבל באמת כוס אימ אמא של הבדידות.
ואז אבא אומר לי שראה שהילדה ש' לא היתה בהסעה היום. הילדה ש' היא מבריזנית די קבועה מבית ספר. בדומה להורים רבים שאומרים לי את זה, גם הוריה סיפרו שרצו שהיא תהיה בחינוך ביתי אבל היא לא הסכימה. אבל ההורים האלה מתכוונים ברצינות ומריעים בכל יום שהיא מחליטה להישאר בבית.
אז הזמנו אותה והוצאנו חימר והילדות שקעו ליום ארוך ונעים, חימר, ארוחה, סרט, ואחר כך שיחקו בבובות שעות ארוכות, באופן מוזר חלק מהזמן בשני חדרים נפרדים, ובהנאה גדולה. כשישבנו לאכול שוב, ש' אמרה לי שכיף לה אצלנו והיא שמחה שלא הלכה לבית ספר.
ואז, זה מה שאמרתי לה - (לוקחת אויר) - : גם לנו כיף שאת כאן. בכל יום שלא תלכי לבית ספר את יכולה לבוא ותמיד נעשה דברים כיפיים.

כל מי שאמר פעם משהו על השפעה רעה של הורים מחנכים מהבית, ושהם חברה שלילית ואיום על ילדינו, יכול להתרווח אחורה. הוא צודק.

בלוג החיים בבית

על ידי מיה* » 23 אפריל 2006, 18:12

"אם הילד חשוב לך, אל תילחם בה, זאת האמא שלו. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות טוב בשביל הילד זה לחזק את האמא שלו"
ואחותה הגדולה מזדקפת וקמה ואומרת אני אשכנע אותה
מי זה היה? לא יודעת, אולי אבא שלי, מתחיל לפזם "כל הכוכבים זורחים הלילה"
איזה אנשים יקרים את מגדלת שם...
כל כך משמח לקרוא אותך.
הכן שלך הוא מחמאה גדולה [...הסתננה לי קריאת שמחה "ישש!!"]
מעניין איך עושים את זה. אולי הזמן יגלה וישזור קישורים... שבוע טוב!

בלוג החיים בבית

על ידי אנונימי » 22 אפריל 2006, 01:43

ובמקום זה מלבישה לעצמי על הפרצוף חיוך של אמא שלי שאומרת לי אחר כך צריך לקבל כל אחד כמו שהוא. זה משפחה.
אפשר לקבל ממך (או מאמא שלך. היא הרבה יותר קרובה אלי, נכון?) שיעורים פרטיים?

בלוג החיים בבית

על ידי אמא_בבית* » 21 אפריל 2006, 15:17

מאוד אוהבת לקרוא אותך.
בתיאור האחרון של הסדר, הייתי ממש במתח איך תצליחו לצאת מזה. היה לי מאוד מוכר מאצלינו.

בלוג החיים בבית

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 21 אפריל 2006, 14:13

איך, איך את מצליחה לזכור את כל הפרטים עד האחרון ולהעלות אותם כאן על הכתב בבהירות שכזאת, בהומור, ובישירות.
את גדולה, כבר אמרתי לך פעם? @}

בלוג החיים בבית

על ידי עינת_טל* » 21 אפריל 2006, 10:42

ובמקום זה מלבישה לעצמי על הפרצוף חיוך של אמא שלי
גדול!!!!!!!!!

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 20 אפריל 2006, 23:39

מיה, כן.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 20 אפריל 2006, 23:27

כמה שעות לפני הסדר אחי ואשתו שואלים אם יש מקום אצלנו כי הלא ישנו בלילה ואין להם כוח לנסוע רחוק כל כך להורים שלה. בטח שכן, והשמחה רבה. פתאם נהיה פה סדר ענק. אבא והילדות יוצאים אחר הצהריים לסיבוב ארוך, ואני ואמא שלי מארגנות את השולחן,ו כשהם חוזרים מיוזעים ומלוכלכים ויחפים כבר כולם ישובים סביב השולחן הארוך והחגיגי, מלובשים ומבריקים ומקשקשים בינהם את שמחת הפגישה. הקטנה חוטפת את החורפה של הלייף, ומסרבת להיכנס. כל נסיון שכנוע נענה בצרחות אני מתביישת ואתם לא תכריחו אותי ולמה הם כבר באו. באמת הם קצת הקדימו ממלמל בעלי שמתבאס קשות מההפתעה. הוא עולה להתקלח ואני מחליפה אותו בנסיונות השכנוע הלא מוצלחים. היא עייפה מאד, ועצבנית, ומתביישת שעוד לא התארגנה ובסוף עולה על הידיים למעלה בצרחות ונכנסת למיטה ומבקשת שנעלה לה לשם את האוכל.
בקיצור, אין לי כוח לחזור על הכל, על איך שלא הסכימה שנרד למטה והתעקשה שנישאר איתה, וכולם כבר עצבניים ורעבים למטה, ובעיקר לא מבינים למה אנחנו לא מניחים כבר לנודניקית הקטנה והצרחנית ומעכבים בגללה את כולם, והמשלחות שלהם למעלה שרק מוציאות ממנה פרצים חדשים של צווחות, וההתלבטות שלנו מה לעשות, כל כך היא חיכתה לסדר, אולי תכף תירגע, וכשמחליטים שאחד מאיתנו ירד ונתחיל היא תופסת בו כאילו החיים שלה תלויים בזה, ואז אבא שלי עולה ומרים אותה ומדגדג אותה והיא צווחת ובועטת וכשהוא מוציא ממנה עווית צחוק בדיגדוגים הוא חושב שבאמת הצחיק אותה ואני מנסה להוציא אותה מהידיים שלו כי הקטע האלים מוכר לי מדי ואני אומרת לו זה לא מצחיק אותה, והוא אומר לי הנה כבר הצלחתי תעזבי ולרגע מטורף אחד הוא מושך לצד אחד ואני לאחר ובעלי מרים עליו פתאם את הקול תניח לה והוא יורד נעלב וחבל על הזמן איזה אוירת קטסטרופה, ובסוף אחרי נצח נוסף שנינו כועסים עליה ויורדים ואחותה הגדולה מזדקפת וקמה ואומרת אני אשכנע אותה ויורדת עם הוראה היא מסכימה לרדת בתנאי שאף אחד לא יסתכל עליה ולא יגיד לה כלום, והסדר מתחיל סוף סוף ואף פרצוף שם לא טורח להסתיר מה הוא חושב על הסצינה חוץ מאמא שלי שאמונה על תפקידה המסורתי לחייך נמרצות לכל הכיוונים גם ובעיקר כשהכל זוועה.
ומגיעים לשולחן עורך ואוכלים, ואחרי, אח שלי מודיע בקול נכאים יאללה לא ממשיכים, לאף אחד אין כוח, אני מת מעייפות. אני בא לי לחנוק אותו, מתחילים להרים מהשולחן ופתאם מישהו, מי זה היה? לא יודעת, אולי אבא שלי, מתחיל לפזם "כל הכוכבים זורחים הלילה ובדשא שרה ממטרה..." ומישהו מצטרף אליו, ופתאם כולם שרים, רוחצים כלים ומותחים מפה ומחלקים לפתן ומוזגים יין ושרים, עוד שיר ועוד שיר ואח שלי מתעורר ומלווה עם הגיטרה ואני מתפלאת איך כולם יודעים את המילים, וכמה יפה כולם שרים, איזו משפחה חמודה. שלוש הילדות והבעל של אחותי נרדמים מצונפים עם שמיכות על הספות וכולם ממשיכים לשיר עד שתיים בלילה שאז אח שלי פתאם עובר לשיר באנגלית כל מיני בוב דילן ופינק פלויד שאף אחד לא יודע לשיר ואז ברור שזהו, וכשקמים ונפרדים בעייפות וסיפוק גדולים אשתו של אח שלי מודיעה מליד הדלת עם הילדה הישנה על הידיים תודה רבה היה נורא כיף, עושה פאוזה וממשיכה: למרות שבהתחלה היה קשה. פאוזה. מ א ד קשה. היא מדגישה בחיוך רחב למי שלא הבין או חס וחלילה שכח. נו גם לי קשה עם זה שאת קלאפטע לפעמים אני כמעט אומרת לה ובמקום זה מלבישה לעצמי על הפרצוף חיוך של אמא שלי שאומרת לי אחר כך צריך לקבל כל אחד כמו שהוא. זה משפחה.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 20 אפריל 2006, 22:40

וואו תודה, כמה מבקרות, איזה כיף. הלב מתחמם.

אז מה, היא נשארה לבד, הסבתא?
מה פתאם! היא היתה עם שלושת הבנים שלה וכל הילדים שלהם והנינים גם, שיחיו. שלא יחסרו, שיהיו בריאים, טפו, וכולי.
ובכל זאת היא היתה באופן מסויים גם כאן, אחרת אין שום הסבר הגיוני לכך ששכחתי להוציא את הטפסין עם הבטטות מהתנור בליל הסדר.

בקניות שלפני הסדר, אסרתי על בעלי לקנות עוף לזרוע של הברכות. שפעת העופות וכל זה. הוא עמד מתלבט מול המקרר של הבשרים. עמד לידו איש דתי לבוש שחורים, נמוך קומה, לא מבוגר. לא צעיר. אז הוא פנה אליו "אולי אתה יודע, זרוע זה יכול היות גם בקר, או רק עוף?"
"רק בקר או כבש, לא עוף" ענה האיש. זו היתה כמובן בשורה משמחת. ואז הם פתחו בברכות הדדיות, תהיה בריא, חג שמח, שתשמחו כל המשפחה ביחד, ושניה לפני דעיכת הברכות ההדדיות הוא מספר "אצלי יהיה בלי הילד. אני גרוש. התחתנתי עם חוזרת בתשובה. לא ידעתי שהיא תקפוץ בחזרה החוצה ככה אחרי שנה. עכשיו הילד שלי אצלה. אולי לא יהיה אתי בסדר. אני עכשיו במשפטים, להציל את הילד." ובעלי אמר לו "תשמע אחי, אם הילד חשוב לך, אל תילחם בה. זאת האמא שלו. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות טוב בשביל הילד זה לחזק את האמא שלו, לא להילחם בה."
"חס וחלילה להילחם. אני רק רוצה להציל אותו."
ליד החסות הוא מספר לי על השיחה בהתרגשות רבה ואני שואלת אותו ממתי דוס מתחתן עם חוזרת בתשובה? נטפלת בכוח לטפל. הוא בטח גם חוזר בתשובה.
לא הוא לא. הוא ממשפחה חרדית ותיקה פה. הוא אמר לי.
נו אז איך משפחה חרדית נותנת לו להתחתן עם חוזרת בתשובה.
הוא לא איזה תלמיד חכם. משפחה פשוטה. חיתנו אותו. מה זה משנה?!
יאללה אין לי כח לסיפור הזה. קדימה עם העגלה. ערב פסח. אז איזה בשר לקחת? תיקח. מה זה משנה. תחליט. ואני דוחפת את העגלה ובדרך עוקפת את האיש עגום הפנים הזה שעומד עכשיו מול השורשים של החזרת ולא הולך לקבל את הבן שלו לסדר השנה ואולי בשנה הבאה כבר יצליח להציל אותו.

בלוג החיים בבית

על ידי א_ל_א_ן* » 19 אפריל 2006, 00:05

ותודה רבה בכלל לכל מי שמגיב ולמי שקורא.
קוראת דרך קבע. מקסים מה שאת כותבת. מקסים איך שאת כותבת. ומקסים שאת כותבת.

בלוג החיים בבית

על ידי מיצי_החתולה* » 18 אפריל 2006, 22:45

אוי, הרסת אותי מצחוק :-D. התענגתי על כל מילה.

בלוג החיים בבית

על ידי ליזה_ליזה* » 18 אפריל 2006, 16:07

אני מתפעלת ממך לאורך כל הדרך.
גם אני. וגם ברגעים הקשים.

בלוג החיים בבית

על ידי אמא_מפוזרת_אחת* » 17 אפריל 2006, 23:11

סבתא שלך דחוף תכנית ריאליטי עכשיו!

אני מאוהבת!!!!!

בלוג החיים בבית

על ידי מיה* » 17 אפריל 2006, 22:44

וואו.
יומיים ברצף כמעט בלי הפסקה, שותה בלגימות ענק את הבלוג כולו.
אין לי אלא לחזור על קודמי, ולומר שאת עושה כאלו צמרמורות, כאלה צחוקים וגם בכיים שלא מצאו עוד דרך החוצה..
יא אללה איך מדהימות הילדות האלה! וגם את, כל כך. איזו אמא.
וגם לשאול בביישנות יתרה, אפשר להיות חברה שלך..?....
הלוואי שהאור והמתנה שבדברים - גם הקשים,העצובים - יצליחו להראות ולזרוח אליכם מבעד לקושי.
חג שמח והמון טוב.

בלוג החיים בבית

על ידי בלה_שנדמה_לה* » 17 אפריל 2006, 22:03

בשבילכם הנכדים שלי כל אחד קופסא. תאכלו רק אתם זה לא בשביל כולם.
(())
רק בריאות!!! <אייקון של חמסה>

<כותבת וחושבת על סבתא שלי שתחיה, כל כך מתגעגעת אליה....>

בלוג החיים בבית

על ידי לילה_טוב* » 16 אפריל 2006, 05:46

אז מה, היא נשארה לבד, הסבתא? <מודאגת>

בלוג החיים בבית

על ידי אורית_אוקו_ערוסי* » 15 אפריל 2006, 12:13

אוי, את כותבת נפלא, כרגיל.
נהניתי כל כך, וצחקתי ממש.
תודה.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 15 אפריל 2006, 10:12

הנשים המבוגרות במשפחה שלי נכנסו להיסטריקה מזה שאני מתכוונת להכין בטטות לליל הסדר.
הכל התחיל בזה שהודענו שלא בא לנו לבוא השנה לסדר הגדול של המשפחה.
סבתא שלי התקשרה ואמרה ממה אני מבינה אותך שאת עושה מצווה כי לאבא שלך אין איפה לשבת בשולחן בערב חג. חשבתי פאק, נכון, איפה הוא יהיה בחג? אחר כך טלפון מאמא שלי אם אתם לא באים אני באה אליכם אני לא מסכימה שתשבו לבד בחג. היא בטח דמיינה משהו נורא עגום וכבר קלטתי שאבא שלי הולך לשבת איתנו לבד בחג, אז אמרתי לה טוב בסדר ואז אחותי התקשרה להודיע בשמחה שהיא ובעלה גם באים אלינו כי לא בא לה ללכת לבד אם כולנו לא נהיה. פתאם אח שלי ואשתו התקשרו והתנצלו שהם לא באים אלינו שכבר הזמינו אותם נורא מזמן להורים שלה וזה לא צורה עכשיו.
גיסתי שהתכוונה מראש לשבת איתנו-לבד-בשולחן-בערב-חג הודיעה שהיא תעשה סלט תפוחי אדמה יותר גדול. אמא שלי שאלה בטלפון: בשביל מה צריך סלט תפוחי אדמה בערב פסח?! הודעתי את השאלה לחלל החדר ובעלי ענה בנחיריים מתרחבים מעונג "תגידי לה שזה מסורת אצלנו"
"אוי! סליחה! אוי. מה אמרתי. תגידי לו שאני ממש מבקשת סליחה. לא ידעתי שזה מסורת אצלם. ואז מילמלה חצי לפלסטיק של הטלפון חצי לעצמה "זה כאילו שהיו אומרים לי שהקציצות דגים זה מיותר... איזה חוסר רגישות מצדי. תגידי לו שאני נורא נורא מצטערת." אני אומרת לו כל מה שאמרה והוא נשען אחורה זורח וספוג הכרה עדתית משכרת.

היא מבקשת לדבר על התפריט וכשאני מגיעה לבטטות בתנור היא יוצאת עלי בלי שום עכבות על רקע עדתי "מה פתאם בטטות?! לא צריך בטטות. יש כבר תפוחי אדמה."
שעה הפוגה וטלפון מסבתא שלי, עניינית, סבתא של ערב פסח, פוסחת על בירור השינויים הדרמטיים בהרכב הסדר אצלנו ואצלם וניגשת ישר לעניין:
עשית כבר את הבית?
כמעט הכל, אני משקרת.
מה את שמה בשולחן?
יהיה מרק קניידלך, קציצות דגים של אמא, גפילטע פיש...
גם הקציצות וגם הגפילטע פיש?
כן.
היא שותקת. מי עושה את האלבונדיגס? היא שואלת בחשדנות.
את מה?
הקניידלך.
אה, גיסתי.
ומה הסלטים?
סלט תפוחי אדמה, סלט סלק, סלט חסה עם שקדים ותפוזים, סלט שומר עם חומץ ושומשום, פלפלים קלויים בחומץ עם שום...
.איך עשית את הפלפלים? אסאדו?
כן.
קילפת אותם?
כן.
טוב, מה עוד?
צ'טני כוסברה חריף.
מה זה צ'טני?
כמו סחוג כזה אבל קצת מתוק.
אה, כן. אני יודעת מה זה.
צ'טני נענע עם זנגביל ועגבניות, מתוק חריף...מקוביות זנגביל מסוכרות, את מכירה?
חבל לי על הזמן. אוואנטות חדשניות על סבתא שלי בערב פסח? בא לה מה זה לא טוב התישאול הזה, והיא עונה בזעף:אני לא יודעת מה זה זנג'ביל?!
נמאס לה מהאקזוטיקה והיא מזרזת אותי: לימון עשית?
לא.
פנג'ה עשית?
לא...
ומנה עיקרית מה?
שני סוגי בשר, אחותי מכינה שני קילו ובעלי שני קילו (הבנתי כבר בתחילת ההכנות שלדבר על בשר בקילו מרגיע את נשות הסדר הותיקות.).
שיהיה בריא היא אומרת. חזרת הכין לך?
הכין. גם את הגפילטע פיש הוא הכין.
באמת? שיהיה בריא, אז ברוך השם יש מה לאכול, תעשי גם אורז?
כן, אורז, תפוחי אדמה עם פרסה ובצל ....ולקינוח אחותי תביא עוגה והכנתי לפתן גדול.
תפחיעץ שמת? שזיפים מיובשים? תשימי במקרר מיום קודם שיהיה קר.
שמתי.
מה תתני לשתות?
עשינו כמה בקבוקים לימונדה עם נענע.
אה, יותר טוב, למה לזרוק כסף על מוכן. יש לך לימונים בעץ?
כן.
חבל שלא עשית לימון.
היא שותקת ואני גם.
הבטטות לא מתאים, מי אלמה.
איך היא כבר יודעת על הבטטות. מה יש להן מהבטטות?
למה, זה טעים, סבתא.
טעים אבל בשביל מה בערב חג. יש לך כבר התפוחי אדמה. אולי תעשי אפונה? זה יותר יפה בעין על האורז. בטח כבר עשית כל הקניות...אין לך בפריזה קפוי?
יש.
יופי אז תעשי אפונה במקום הבטטות.
אה! היא מזדעקת. מה עם הברכות?
עושים.
את יודעת הכל? אה, כתוב לך בצלחת. יש לך צלחת?
יש.
והחרוסת מה, את יודעת לעשות?
תגידי לי איך.
את תעשי רק איך שאני אומרת לך. הכי פשוט יוצא לך הכי טעים. רק תמרים, אם את קונה החבילה המוכן בגוש תרגישי עם האצבעות שאין גרעינים מהבית חרושת, תשימי אגוזים טחונים, יש לך מולינו?
כן.
איזה, של בשר?
לא, של קפה.
אז תעשי אבל שלא יצא לך כומו אבקה, שירגישו החתיכות. וקצת יין אדום מתוק, לא הרבה שלא יצא דייסה. יגידו לך לשים תפוחים, בננה, קוקוס, אל תשמעי.
ככה השכנזים עושים, אני מדליקה אותה בכוונה.
נכון, את אל תעשי ככה. אנחנו לא שכנזים. טוב מותק שלי עצוב לי שאתם לא באים אבל השמחה שלכם השמחה שלי בלב. כל המשפחה ביחד זה הכי חשוב. תאכלו ותשמחו ותהיו לי בריאים עיניים שלי. שלחתי לך קובה עם האמא אבל אין הרבה לא היה לי כוח עשיתי רק כמה אחדים, עמדתי הכנתי, (היא מחווה עם הידיים את התנועה של האצבע בתוך האגרוף שמלווה כל הכנה של קובה, גם בטלפון) לא של בורגול, של קמח מצה, האמא עזרה לי לטגן אותם, בשביל העין שלי שאסור לי טיגון. בשבילכם הנכדים שלי כל אחד קופסא. תאכלו רק אתם זה לא בשביל כולם.

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 15 אפריל 2006, 10:06

תודה לכולן |L|
שלום מימה {@

בלוג החיים בבית

על ידי מיץ_פטל* » 13 אפריל 2006, 23:34

מגלה אותך באיחור כה רב, ומצרה על הפיספוס.
כי היית פה כל הזמן ואני לא ידעתי.

איך אפשר שלא לאהוב אותך!

אני מתפעלת ממך לאורך כל הדרך.
איזו דרך את עושה.
איזו התמסרות .

אני קוראת וצוחקת, קוראת ובוכה.
תודה על כל המילים שלך...

בלוג החיים בבית

על ידי מיצי_החתולה* » 11 אפריל 2006, 22:30

כמעט כל פעם, אחרי שקוראת אותך בדף הזה, לא מוצאת מילים כדי להגיב, כך שתרגיש את הרצון לחזק אותך, להיות איתך, להיות עבורך.
אני קוראת אותך ולבי יוצא אלייך.

בלוג החיים בבית

על ידי מימה* » 11 אפריל 2006, 22:01

נגעת בחיי. המילים שלך מלוות אותי כבר שלושה ימים או קצת יותר מאז שנחשפתי לבלוג שלך דרך ההמלצות. בכל רגע פנוי (והם נדירים ויקרים) חזרתי לקרוא עוד קצת - אתמול אפילו שרפתי את ארוחת הערב כי את יודעת איך אנחנו עושות תמיד שלושת אלפים דברים בבתאחת.
_אם לא היכל זהוב אז כלום? זה כל כך ממצה את האכזבות הקטנות והגדולות שקורות כשמי שתיכננה להיות אמא באמת הופכת לאמא, כש"גדלים".
מיד התחשק לי לספר לך את כל סיפור חיי אבל אם כלך מוטב אפתח לי דף משלי (אני די חדשה כאן {מה די -לגמרי})
בכל אופן מאחלת לך חג חירות שמח! מצטרפת למחבקים

בלוג החיים בבית

על ידי לילה_טוב* » 10 אפריל 2006, 23:24

הבלוג שלך הוא לא שקרי. את גם האמא הזאת. הטובה. וכשאת מספרת על חלום שבו מצילה בת אחת בת אחרת טובעת, את מספרת לנו את כל האמת הכואבת על מה שעובר עליכם ואת לא מייפה שום מציאות.
אני יודעת (קצת) ובעיקר מרגישה שאתם כבר על החוף. אולי עוד מלקקים את הפצעים, אבל כבר לא זועקים הצילו מתוך המים. אני מאחלת לכם שהאי החדש שאתם עולים עליו יהיה שמשי ומואר ויפה ומלא אגוזי קוקוס.

(אני אגב הרבה פעמים אמא איומה כמו שתיארת ואין לי סיבות כל כך טובות כמו לך)

בלוג החיים בבית

על ידי אנונימי » 09 אפריל 2006, 01:27

כמעט כל פעם, אחרי שקוראת אותך בדף הזה, לא מוצאת מילים כדי להגיב, כך שתרגיש את הרצון לחזק אותך, להיות איתך, להיות עבורך.
בפעם הקודמת, חשבתי שהגבתי, אבל תגובתי לא כאן, אז מוסיפה אותה שוב:
(())
ומוסיפה גם כזה ((-))

<עכשיו חסר לי אייקון של חיבוק נטו, לא מחייך ולא עגום>
<ממציאה אחד: ((נטו))>

בלוג החיים בבית

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 08 אפריל 2006, 09:04

חצילים בטחינה!
:-D

בלוג החיים בבית

על ידי שיחות* » 07 אפריל 2006, 23:57

היי קומה גימל (-: אני רואה שנתפסנו על אותן מילים...(את מודעת לזה שתמיד כשאני רואה את השם שלך אני חושבת על חצילים?!)

חזרה למעלה