קראתי אותך היום בבת אחת, הרגשתי שהשם שבחרת קרוב אליי מאד. הוא משך אותי אליו..
והנה כמה מהדברים שעלו לי בראש..
את מאותן נשים שכשאני רואה אותן מרחוק אני חושבת "איזה כיף לה שהחיים שלה כל כך טובים/ פשוטים"
את יפה. זה תמיד נראה לי כל כך עוזר בחיים, פותח דלתות, לא צריך להגיד דברים חכמים ממילא כל מילה שתגידי תשמע טוב כי את נראית טוב כשאת אומרת אותה.
אני בעצמי לא שיא הכיעור אבל תמיד מרגישה שרואים לי את כל הפגמים ונבוכה מכך. לפעמים כשזה מציף אותי זה גורם לי לרצות להסתגר..
ואני מתבאסת שאני לא יפה יותר ואז הכל היה יותר קל.. (והחיים לא היו כל כך גדולים עליי..)
והנה, את מפריכה לי את זה..
את נושאת בתואר מבוקש - אני הלכתי סחור סחור, רציתי משהו שיעניין אותי,
אחר כך רציתי משהו מעשי. בסוף נתקעתי בלי תואר ראשון ומקצוע ואני כבר יותר מ 40
הייתי כל כך קרובה לדברים שהייתי צריכה ללמוד, להמקצע בהם, לצבור בהם ביטחון
אבל עשיתי מיש-מש עבדתי קצת בזה וקצת פה וקצת שם. ובעיקר לא צברתי תחושת ביטחון
תחושה שיש ידע משמעותי שנצבר לי וקיים בתוכי. אולי קצת.. אבל לא מספיק לי כדי להרגיש בטוחה.
אני מקוה שהתואר שלך כן נותן לך את זה, ואם לא אז לפחות יש לך את הטייטל.. זה טוב לערך העצמי..
או שאולי זה רק היה נדמה לי שזה טוב לערך העצמי..?
יש לך בן זוג מפרגן זה כל כך לא מובן מאליו. גם לי יש בן זוג שהוא אבא נהדר, ואפילו שותף מצויין
אבל הוא לא יודע לפרגן ומצד שני יודע מאד לבקר. אני מבינה שאתם בתקופה פחות טובה עכשיו.
אני מניחה שכשיהיה לך יותר טוב עם עצמך, שאר הדברים כבר יפלו למקומם.
יש לך מודעות וחכמה אני קוראת את השורות וביניהן ורואה את הרגישות והחכמה שלך.
וגם את השאלות הקשות על החיים האלו. נראה לי שאת מחפשת משמעות, טעם.
בשביל מה כל המאמץ הזה בעצם?
ועוד כמה דברים די חשובים כמו ילדים בריאים יחסית, עבודה ועוד ועוד..
המון דברים לומר עליהם תודה. (אני לא אומרת את זה בהטפה, אלא בתור מי שעכשיו גם מנסה ללמוד איך
לעשות לעצמי טוב.. יש כל כך הרבה קושי שקשה לפעמים לראות את הטוב, אבל צריך להתחיל בו
וכבר כתבו לך - לומר תודה. לומר אותה בהערכה רבה לעצמך, לעולם, על מה שיש. להכריח את עצמך להסתכל על הטוב
גם כשהעיניים נמשכות לראות רק את החסר, את לא מושלם, את הדרוש תיקון, את המשא הכבד.
הטוב נמצא שם, צריך לפנות לו מקום קצת בכוח, אפילו אם בהתחלה זה קצת לא טבעי..
מכירה את זה ?
http://www.falunnews.org.il/[po]articles p[/po]/2002/08/
c 06/
14692 10.htm
בגדול אלו צילומים ומחקר שמראים שאם אומרים תודה למים / נותנים להם אהבה - הם משנים את צורתם.
תחשבי מה יקרה אם תגידי תודה לעצמך, לעולם, לילדייך ולבעלך. לאט לאט.. לא הכל בבת אחת. איך שנכון לך
תודה שעברתי את היום בשלום.. תודה שהפנים המשתקפות לי במראה נעימות.. תודה שיש מי שמקשיב לי אפילו אם הוא וירטואלי..
אני יודעת שלפעמים אי אפשר לומר תודה. הכל נראה כל כך קשה וכל כך מייאש. אבל יש ימים יותר טובים, תתחילי משם..
יש לי עוד הרבה רעיונות אבל אני מרגישה קצת כמוך - אולי אני בכלל לא מתאימה לך לבלוג, אולי לא בא לך לשמוע את השטויות שלי?
ובסך הכל מה יש לי לייעץ? זה לא שאני מאושרת כבר. זה לא שאני יודעת מה עושים כדי להגיע לשם..
אבל אני בתהליך, והוא מרגיש לי קצת דומה לשלך אז אני כותבת לך וקצת גם לעצמי..
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם..
ובהצלחה עם ההריון, זה אכן מאתגר, אבל אולי הילד החדש יוכלו לעזור לך לחבר את הגדולה שלך חזרה?
(דברים שרואים מכאן לא רואים משם..)
קראתי אותך היום בבת אחת, הרגשתי שהשם שבחרת קרוב אליי מאד. הוא משך אותי אליו..
והנה כמה מהדברים שעלו לי בראש..
את מאותן נשים שכשאני רואה אותן מרחוק אני חושבת "איזה כיף לה שהחיים שלה כל כך טובים/ פשוטים"
[b]את יפה[/b]. זה תמיד נראה לי כל כך עוזר בחיים, פותח דלתות, לא צריך להגיד דברים חכמים ממילא כל מילה שתגידי תשמע טוב כי את נראית טוב כשאת אומרת אותה.
אני בעצמי לא שיא הכיעור אבל תמיד מרגישה שרואים לי את כל הפגמים ונבוכה מכך. לפעמים כשזה מציף אותי זה גורם לי לרצות להסתגר..
ואני מתבאסת שאני לא יפה יותר ואז הכל היה יותר קל.. (והחיים לא היו כל כך גדולים עליי..)
והנה, את מפריכה לי את זה..
[b]את נושאת בתואר מבוקש[/b] - אני הלכתי סחור סחור, רציתי משהו שיעניין אותי,
אחר כך רציתי משהו מעשי. בסוף נתקעתי בלי תואר ראשון ומקצוע ואני כבר יותר מ 40
הייתי כל כך קרובה לדברים שהייתי צריכה ללמוד, להמקצע בהם, לצבור בהם ביטחון
אבל עשיתי מיש-מש עבדתי קצת בזה וקצת פה וקצת שם. ובעיקר לא צברתי תחושת ביטחון
תחושה שיש ידע משמעותי שנצבר לי וקיים בתוכי. אולי קצת.. אבל לא מספיק לי כדי להרגיש בטוחה.
אני מקוה שהתואר שלך כן נותן לך את זה, ואם לא אז לפחות יש לך את הטייטל.. זה טוב לערך העצמי..
או שאולי זה רק היה נדמה לי שזה טוב לערך העצמי..?
[b]יש לך בן זוג מפרגן[/b] זה כל כך לא מובן מאליו. גם לי יש בן זוג שהוא אבא נהדר, ואפילו שותף מצויין
אבל הוא לא יודע לפרגן ומצד שני יודע מאד לבקר. אני מבינה שאתם בתקופה פחות טובה עכשיו.
אני מניחה שכשיהיה לך יותר טוב עם עצמך, שאר הדברים כבר יפלו למקומם.
[b]יש לך מודעות וחכמה[/b] אני קוראת את השורות וביניהן ורואה את הרגישות והחכמה שלך.
וגם את השאלות הקשות על החיים האלו. נראה לי שאת מחפשת משמעות, טעם.
בשביל מה כל המאמץ הזה בעצם?
ועוד כמה דברים די חשובים כמו ילדים בריאים יחסית, עבודה ועוד ועוד..
המון דברים לומר עליהם תודה. (אני לא אומרת את זה בהטפה, אלא בתור מי שעכשיו גם מנסה ללמוד איך
לעשות לעצמי טוב.. יש כל כך הרבה קושי שקשה לפעמים לראות את הטוב, אבל צריך להתחיל בו
וכבר כתבו לך - לומר תודה. לומר אותה בהערכה רבה לעצמך, לעולם, על מה שיש. להכריח את עצמך להסתכל על הטוב
גם כשהעיניים נמשכות לראות רק את החסר, את לא מושלם, את הדרוש תיקון, את המשא הכבד.
הטוב נמצא שם, צריך לפנות לו מקום קצת בכוח, אפילו אם בהתחלה זה קצת לא טבעי..
מכירה את זה ? http://www.falunnews.org.il/[po]articles p[/po]/2002/08/[po]c 06[/po]/[po]14692 10[/po].htm
בגדול אלו צילומים ומחקר שמראים שאם אומרים תודה למים / נותנים להם אהבה - הם משנים את צורתם.
תחשבי מה יקרה אם תגידי תודה לעצמך, לעולם, לילדייך ולבעלך. לאט לאט.. לא הכל בבת אחת. איך שנכון לך
תודה שעברתי את היום בשלום.. תודה שהפנים המשתקפות לי במראה נעימות.. תודה שיש מי שמקשיב לי אפילו אם הוא וירטואלי..
אני יודעת שלפעמים אי אפשר לומר תודה. הכל נראה כל כך קשה וכל כך מייאש. אבל יש ימים יותר טובים, תתחילי משם..
יש לי עוד הרבה רעיונות אבל אני מרגישה קצת כמוך - אולי אני בכלל לא מתאימה לך לבלוג, אולי לא בא לך לשמוע את השטויות שלי?
ובסך הכל מה יש לי לייעץ? זה לא שאני מאושרת כבר. זה לא שאני יודעת מה עושים כדי להגיע לשם..
אבל אני בתהליך, והוא מרגיש לי קצת דומה לשלך אז אני כותבת לך וקצת גם לעצמי..
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם..
ובהצלחה עם ההריון, זה אכן מאתגר, אבל אולי הילד החדש יוכלו לעזור לך לחבר את הגדולה שלך חזרה?
(דברים שרואים מכאן לא רואים משם..)