באופן טבעי

על ידי שרית_אמיר* » 22 דצמבר 2005, 22:58

ההתקפה נרגעה
לא נשארו כמעט הורים (-:
אבל בכל זאת נשמור על שושיות
(-:

על ידי נאוה_פרנס* » 22 דצמבר 2005, 12:04

חברות - אבל אל תגידי לאף אחד - אני רוצה הורים בריאים

על ידי שרית_אמיר* » 22 דצמבר 2005, 00:15

ח...ח...ח (-:
חסרת סבלנות שכמותך
(-:
ובהקשר למורה
אמרתי לך שהיא שווה בכל קנה מידה
"אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה"
אנחנו חברות?
(-:
אני והיא כן כבר 11 שנה בקרוב

על ידי נאוה_פרנס* » 21 דצמבר 2005, 23:54

המדריכה הנ"ל מכירה מה זה חינוך ביתי כי ילדיה היו תקופה בחינוך ביתי

הלו!! מה עשית עם שרית? זו שאומרת שאין שום דבר אחיד בחינוך ביתי.
לך יש את דרכך ו לה יש את דרכה
לא אמרת לי שוב ושוב שאין להניח הנחות לגבי חינוך ביתי כי כל משפחה זה משהו אחר?

- הגבתי לפני שקראתי את ההמשך...

אני שמחה שיישרנו את ההדורים

אגב, הגברבר מצליח להרשים מאוד מורה אחת שמעלה לו כל הזמן את הרף...

על ידי שרית_אמיר* » 21 דצמבר 2005, 23:04

נתחיל מהסוף (-:
שמחה שהבלאגן מצא חן בעיניך
(-:
לפני כל מפגש של החבר'יה שלי עם מדריכים בחוגים קייטנות תנועת נוער,
אני מידעת שהם בחינוך ביתי- וקצת מסבירה על דרכינו.
המדריכה הנ"ל מכירה מה זה חינוך ביתי כי ילדיה היו תקופה בחינוך ביתי
(-:
אך הלוא ידע לכולנו שלחנוך הביתי פנים רבות.
מה שנכון ואת זה אמורה אני לקחת איתי לפעמים הבאות- כשאני שולחת את ילדי למשהו קונבנציונלי אני באמת לא צריכה לא לצפות,...או לצפות ל...
לא חשבתי לרגע שאני צריכה לידע אותה על הכתיבה היחודית של אריאל- ואולי זו היתה טעות מצידי.
חומר למחשבה עבורי- (-:
הייתי במפגש ראשון של החוג אנגלית ולא התרשמתי שהם מתנהלים בדרך הקונבנציונלית, ויתרה מכך על דרכם האחרת מורם דגלם, ולכן החברי'ה נרשמו דוקא לחוג זה.
ישבתי במפגש הראשון והתרשמתי שזה מתאים לדרכנו,ולאחריו שוחחתי עם הרכז ועם המדריכות להבין את הדרך לברר שהיא נכונה לנו, וכאן קצת לא היו התאמות בין הנאמר לפועל.
האמת, היה לי יום קשה- שינויים בבית ( שיצרו בית "בורגני-איכסה" אבל חמים ונעים ( לטעמי וטעם אורחי)
שתי חברותי עברו תאונת דרכים ואני הייתי רוב היום עם הקטן כך שלענות בצורה מעמיקה אין לי כוח.
נדבר
דש לגברבר הצעיר

על ידי נאוה_פרנס* » 21 דצמבר 2005, 01:35

שרית יקרה,
_בנימה אישית: מוזר לי שאת שמכירה אותנו אישית מעלה זאת.
חומר למחשבה עבורי._

החומר למחשבה הוא אולי זה:
כיון שאני באמת מכירה אתכם, אולי לא באתי להתקיף? אולי באתי עם אהבה?
כתבתי כי בחרתי לתת לך את הקרדיט שאת מכירה אותי
בחרתי לתת לך את הקרדיט שתקחי את דבריי ברוח הנכונה.
ובכל זאת רציתי לעזור לך לבחור בדרך שפירגנתי לך כשכתבתי שאני שואלת בזהירות.
זו הייתה כנראה הנחה מוטעית, הימור לא נחוץ.

תגובותייך אלי היו מאוד מתגוננות ולאו דוקא התייחסו לדברים עליהם דיברתי.
הן בטח לא מבטאות את הגישה שבאתי איתה כשכתבתי.

כשקראתי את תשובותייך אלי הרגשתי מעין אגרוף בבטן.
לרגע לא הבנתי מה קרה כאן.
רציתי למחוק את תגובתי - בחרתי לא למחוק, ואגיב בהמשך.
כן ציינתי בפני עצמי שאולי אני רוצה לשאול (בזהירות...) חייב לקבל משמעות של:
"אל תגידי לשרית מה שאת חושבת, אל תשאלי שאלות כי היא לא תראה את החיוב שבדברייך"

האם זוהי באמת מהות הקשר שלנו?

להלן, זהו ניסיון נוסף להעביר את הרעיון. אם את מרגישה שהדברים מתקיפים אותך,
אל תעני לי - רק תמחקי הכל - מתגובתי הראשונה.

במקרה הספציפי של אריאל נושא היחודיות בצורה שהיא מחזיקה היה בבדיקה, והוחלט שאם היא כותבת ונוח לה שתכתוב איך שמתאים לה
כיון שאת כל כך מגוננת ומסייעת לה במפגשים השונים שלה עם העולם,
את מכירה את המורים, את יודעת שכל מה שקשור אצלה לכתיבה הוא קצת אחרת מהמקובל
איך זה שלא מצאת לנכון לומר למדריכה: הילדים בחינוך ביתי וכך וכך אנחנו נוהגים?
אני שואלת (לא תוקפת)
כי אני שונה ממך מאוד ודיי משאירה את יהונתן להתמודד עם הרבה דברים של העולם.
כשהוא מתחיל חוג, או קשר עם חונך או מורה, אני מקפידה לומר שדרכנו אחרת ושחשוב מאוד לשים לב
ואפילו להגן עליו מהתנהגויות שמקובלות בביה"ס אבל אלימות מאוד עבורו.
אני מספרת על תגובתו הקיצונית כשכועסים עליו (דבר שילדי בי"ס דיי מתחסנים ממנו) וכדומה.
האם יתכן שהכעס כלפי המורה היה נמנע אילודיברת איתה לפני החוג?

נסי לקרוא את שאלותיי כשאלות של ראיית עולם, זווית ראייה, סוג של מודעות וכדומה.

אני עושה מה שבא לי ואיך שבא לי כל עוד...
כל עוד זה אומר שאפילו את מסכימה שזה לא תמיד נכון
עכשיו אפשר רק לקיים דיון פילוסופי על הפרטים: איפה כל אחד שם את הגבול
ואפשר כמובן להחליט שזה בכלל לא מעניין ולא לדון בזה.

המדריכה תראה בדרך שלה נראת הנכונה, והילד יבחר בדרך שנוחה לו.
שלחת את הילדים ללמוד במקום "קונבנציונלי" ואת מצפה ממנה לחשיבה שלך? - קצת נאיבי, לא?
זו לא התקפה. אולי הסבת תשומת הלב כתמיד כדאי לדבר עם מדריכים חדשים
כי חינוך ביתי זר להם וחינוך חופשי זר להם והשילוב בין השניים זה עבורם "אין חינוך"

ולשאלה מספר 3
לא אמרתי שאתם רובוטים. העלתי דרך אלטרנטיבית להסתכלות.
לא מצאתי מילה חלופית לבחירה שלך (במילה רובוטים) ולכן השתמשתי בה.
אבל עיקר העניין היה: הגמישות שלנו לעשות לפעמים דברים אחרת מההרגל שלנו
בניסיון שכזה, גם כשהוא קשה ממה שמוכר לנו, גם כשאנחנו בטוחים שהוא בטוח יהיה "לא נכון" עבורנו,
טמונה למידה שאי אפשר ללמוד בדרך אחרת.

אילו סמנים אמורים בדיוק להדליק לי נורה אדומה?
הם הדליקו לך ובדקת את זה... לפחות את האחיזה בעיפרון.

תודה על הבלאגן בדף

על ידי שרית_אמיר* » 20 דצמבר 2005, 14:50

אענה לך כאן וגם בדף שלך במקרה ומישהו יקרא וירצה לדעת את התיחסותי
(-:
במקרה הספציפי של אריאל נושא היחודיות בצורה שהיא מחזיקה היה בבדיקה, והוחלט שאם היא כותבת ונוח לה שתכתוב איך שמתאים לה, לא התעלמנו, כמו שמנסים לא להתעלם גם בשאר התחומים.
בהיותה בת חמש שמנו ליבנו ומחשבותינו לכך.
חושבת שאותה מדריכה היתה צריכה לפנות בשאלה אילי ולא לאריאל.
כי אם זה איזה קושי/ליקוי למידה אז מתבקש שאני אתן הסבר ולא אריאל.
ובכללי- אני חושבת שצריך להניח ליד ילד כלי כתיבה , הילד יבחר לעצמו איך לאחוז, אנו כמבוגרים צריכים לבדוק שהאחיזה גם אם יחודית אינה מונעת ממנו לעסוק בכתיבה.והילד כותב בחדוות יצירה- אזי ממש לא משנה איך הוא אוחז.( וזה המקרה שלנו)
אך ההחלטה כך אוחזם ולא אחרת, נכונה לכלל האוכלוסיה ואין לכפות על מי שלא נכלל בכלל את מה שנכון לכלל.
כ אני פרט ולא כולם וכך רוצה שיתיחסו אילי.
ולשאלה מספר 1- אני עושה מה שבא לי ואיך שבא לי כל עוד אני לא פוגעת באף אחד וממלאת את חובותי.
אפשר למלא חובות ולעשות מה שמבקשים גם בדרך שנכונה לנו ולא בדרך שמצפים מאיתנו.
ולשאלה מספר 2- החשיבות היא ללמוד אנגלית ולא מאיפה להתחיל לכתוב אות ( מנסיון אישי כך קטעו לי את הרצון ללמוד)
המדריכה תראה בדרך שלה נראת הנכונה, והילד יבחר בדרך שנוחה לו. שוב החשוב שהאות תהיה קריאה .
ולשאלה מספר 3- עצם זה שאנחנו בחינוך ביתי- וכן הולכים " ללמוד" בחוג, וכן נפגשים באוכלוסיה מגוונת, וכן...וכן...וכן לדעתי מבטל את היותנו "רובוטים" ויוצר אותנו פתוחים לנסות ולהתודע לדברים אחרים.
כיצד נחזיק עט לא היא שהופכת אותנו לפתוחים או עבדים לגחמותינו.
ולשאלה מספר 4- אילו סמנים אמורים בדיוק להדליק לי נורה אדומה?
לא ממש הבנתי
בנימה אישית: מוזר לי שאת שמכירה אותנו אישית מעלה זאת.
חומר למחשבה עבורי.

על ידי נאוה_פרנס* » 20 דצמבר 2005, 02:45

שרית, אני מבינה את התרעומת
אבל...
מבינה גם את המורה

את רואה בהתערבות המורה סוג של ביטול היצירתיות של אריאל, או התנהגות חוסמת.

המורה רואה:
החזקת עט בצורה ייחודית (או מוזרה) יכולה להצביע על לקות למידה.
כתיבת אותיות אינה ציור חופשי. יש סיבה למה כותבים כך ולא אחרת ובסופו של עניין גם זהיכול להיות קשור ללקויות למידה.

אני רוצה לשאול (בזהירות...)

האם "אני עושה מה שבא לי איך שבא לי" נכון תמיד?
האם אין חשיבות ליכולת ללמוד את מה שהמורה מלמדת ולנסות לבצע גם אם קשה - לפחות בשעור?
לדעתי, כשאנחנו לא פתוחים לנסות דרך אחרת, אנחנו עבדים לגחמותינו - כיצד זה שונה מלהיות רובוטים?
האם הסימנים לא מדליקים לך נורה אדומה?

על ידי שרית_אמיר* » 20 דצמבר 2005, 00:13

המציאות מכה פעם נוספת (-:
חוג אנגלית במתנס בשיטת הלן דורון- ילדי נרשמו
כשחזרו מספרת לי הבת ( 10) שהמדריכה שאלה למה היא מחזיקה עט בצורה כה מוזרה?
( ואכן היא מחזיקה בצורה מאוד יחודית לה)
והציעה לה לשנות א אחיזת העט, אך בתי אמרה
" נוח לי כך" וסגרה את הנושא.
אח"כ למדו לכתוב והמדריכה התעקשה שלכתוב את האות A
תתחיל מהצפוציק של המשולש,
שבתי סיפרה לי ,רתחתי, הסברתי לבתי שאנחנו לא רובוטים והיא תכתוב איך שנוח לה ומאיפה שבא לה המטרה הסופית היא שהאות תהיה כתובה.
שיתפתי את אבי ואמי שהם כבר במשך שנה חווים יום יום חינוך ביתי,
לפני שגרו עימנו הם לא חשבו שזו הדרך הנכונה לחנך בבית ולא במסגרת.
.היום שספרתי להם על השתלשלות הארועים בחוג לאנגלית (-: הם היו מזועזעים ואבי ( שהוא שמרן מאין כמותו) אמר לי שאני חייבת לשוחח עם המדריכה (-:
איזה כייף לראות את הדרך שהורי עושים יחד עימנו בחינוך הביתי .

התאור שלך על הקו שהעביר הבן או על המדריכה לאנגלית יכול להתאים להרבה ילדים. הסיפור על הקו מראה על המחשבה החופשית של ילדים ואשר למדריכה, אין מה להתרגש, זו דווקא הזדמנות טובה להסביר את הניבים השונים בשפות אפילו אם הם בארץ אחת. באנגלית שהיא שפה המדוברת בהרבה ארצות זה טבעי. אפשר לפתח דיון מעניין על כך ואפשר אפילו להגיע לפתרון בעיות מתמטיות בדרכים שונות. למעשה נפתח פתח לשיחות שרק "השמים הם הגבול".
אין לי כל אפשרות להביע דעה על החינוך הביתי - זה היה מושג לא ידוע כאשר ילדי ונכדי גדלו. אפילו אמהות עקרות בית שלחו את הילדים למוסדות חינוך במוקדם או במאוחר, בכל מקרה בגיל 5 - גיל חינוך חובה כל הילדים כבר היו בגן ויש להניח שרובם גדלו להיות מבוגרים מתפקדים.
מה שאני יכולה להגיד, וכתבתי את זה בכמה דפים - החינוך הביתי מתאים לקבוצה מאוד מצומצמת של אנשים. מי שמבקר ב"באופן" יכול להתרשם שזה הרוב אבל אין זה כך. קבוצה זו מרוצה מדרך החינוך שלה וזה בסדר. עדיין אין מספיק בוגרי החינוך הביתי כדי להשוותם לכלל האוכלוסיה.
בכל אופן, הבעייה הגדולה היא מערכת החינוך הגרועה שלנו, ואין זה רע הכרחי - יש הרבה ארצות שבהן מערכת חינוך טובה ואפילו מעולה (כמו בארצות סקנדינביה) אבל סדר העדיפויות במדינה שלנו דפוק - סליחה על הביטוי.
את, בן זוגך, הוריך וילדיך המשיכו בדרככם - יש לכם פתיחות לנסות כל מיני כיוונים וזה נהדר.

על ידי שרית_אמיר* » 16 דצמבר 2005, 13:03

היום כשעשינו דפי עבודה היתה לבן (7) משימה
צייר ריבוע ובתוך הריבוע קו
הוא צייר ריבוע ועשה קו אלכסוני, עשה חייך לעצמו ואמר לעצמו בקול רם
" לא היה כתוב איפה ואיך לעשות קו אז עשיתי בלכנוס(-: אני חושב שזה בסדר)
ואני ישבתי בצד וחייכתי בנחת
איזה כייף הוא לא תקוע בזה שקו צריך להיות רק לאורך או לרוחב.
(-:

קראתי הכל! אני קוראת מהר.
יש לי כל מיני הרהורים אבל על כך צריך לחשוב לאחר שמעכלים את הקריאה.

על ידי שרית_אמיר* » 14 דצמבר 2005, 00:25

לעיתים יש מקרים שמציבים לי מראה מול הפנים ומחדדים לי סיבות נוספות למה ילדי בחינוך ביתי
(ולא שאני צריכה עוד סיבות, או חיזוקים. אבל המציאות מספקת כל הזמן)
ילדי התחילו ללכת לחוג אנגלית לפי שיטת הלן דורון.
היו במפגש הכרות והחליטו שרוצים להמשיך.
שמחה וששון הילדים מרוצים.
אתמול היה מפגש נוסף נכחתי ברובו, בארוחת ערב אנחנו משתפים את אבא במה היה בחוג
ואז אבא אומר משהו באנגלית והילדים קופצים דרוכים
"אבל המדריכה לא אמרה כך אלא כך"
בנזוגי הביט בי- ואני בו
התקיעות המידית המדריכה אמרה וזה דברי אלוהים קדושים.
חשבתי שמכיוון שאנחנו בחינוך ביתי והם לא יפלו למלכודת הזו של הקיפאון החשבתי,
ואכזבה גדולה.
שוחחנו על כך ואט אט עזרנו להם להבין שנכון היא אמרה כך וזה נכון אבל אפשר גם כך
ימים יגידו .

על ידי יעל_אבמ* » 09 נובמבר 2005, 22:21

הי שרית.
ראשית החלמה מהירה.
בינתיים המפגשים ביעד התחדשו, אני לא יודעת אם עודכנתם, במתכונתם החדשה בימי שני. ביום שני הקרוב לא בטוח שנגיע, אבל ליום שני הבא נעשה מאמץ להגיע כמו גם נעה. נשתמע.

רפואה שלמה

על ידי חגית_פ* » 09 נובמבר 2005, 14:36

שריתי יקרה, מאחלת לך החלמה מהירה , בריאות ואושר
זוכרת את התקופה שהיינו בקשר הדוק יותר וחושבת עליך \ עליכם הרבה !

נשיקות
חגית ואלה

שרית, עברתי את זה עם יהונתן בכל מיני הזדמנויות בחמש השנים האחרונות.
לדעתי חשוב שהילד יידע שזה יכול לקרות לכל אחד,
אם ניתנת לילד הבטחה של "אני לא הולכת לשום מקום" וכן קורה משהו,
זה הרבה יותר גרוע בעיניי.
ובכל זאת, חשוב להשאיר את זה בעתיד מעורפל כלשהו.

מצד שני,
כדי לנסוך בו ביטחון, העברתי כמה מסרים:

אני כאן עכשיו.
זה לא יקרה לפני שיהיו לו הכוחות להתמודד
כשחיי יסתיימו עוד יהיו לו הרבה דברים לעשות בעולם וחשוב שהוא ימשיך לחיות כדי לעשותם.

היי
תודה תודה
דש חם
אריאל מוסרת לכליל דש חם

על ידי רותם* » 09 נובמבר 2005, 10:08

שרית -

תרגישי טוב יקרה
(אני אמא של כליל) (שאגב לגמרי מתיחסת לבתך כאל חברה קרובה שלה... למרות כל הזמן שעבר)

בחודשים האחרונים מצב בראותי בלשון המעטה על הפנים.
ילדי מין הסתם שותפים ומודעים.
יחד אם זאת ניסינו לשמור על מסגרת רגילה ככל שניתן.
לשוחח על הדברים לידע במהלכים שנעשים כדי לגבור ולפתור את הבעיות.
ניסינו ליצור אוירה ללא פאניקה, אוירה של יש בעיה אך יחד אם זאת הדברים לא יוצאים מכלל שליטה.
בני הצעיר בן ה7 בימים האחרונים כל הזמן אומר לי
" אם תמותי גם אני אמות"
"בלעדיך אין לי טעם לחיים"
כותב ושר לי שירים שבהם אני עוזבת ולא חוזרת.
ועוד כגון זה
התיעצתי עם חברה שעברה דבר כזה עם בתה והפסכולוגית הציעה לה לומר בפשטות אני כאן ולא הולכת לשום מקום ולא לתת לזה יותר מדי מקום.
מישהי חוותה משהו כזה רעיונות הצעות יתקבלו בברכה.
תודה מראש

על ידי אריאלה* » 25 אוקטובר 2005, 15:02

_. החלטתי שמקומה יהייה עם
חבריה שאותם אני בחרתי ולא הילדה עצמה. המצב נהייה מסובך ע"י כך שעירבתי בצורה מוגזמת את מערכת החינוך_
האם את יכולה להסביר למה הכוונה מה בדיוק עשית?

יש לי שאלה שהייתי מאוד מעוניינת לקבל סיוע בהקדם האפשר. כל שיחה תעזור לי
במהרה. יש לי בת בת 5 כשהיא עלתה השנה לגן חובה. החלטתי שמקומה יהייה עם
חבריה שאותם אני בחרתי ולא הילדה עצמה. המצב נהייה מסובך ע"י כך שעירבתי בצורה מוגזמת את מערכת החינוך. המנהלת, המורה והפסיכולוגית. עירבתי דברים אישיים. והמצב הסתבך. למעשה לא חשבתי עלי אלא רק לטובת הילדה. והמצב הסתבך
יתר על מידה. הגעתי למצב שבו אני לא רגועה. המצב השפיע על הילדה. וכן על הילדים
השניים שלי[2]. המצב הבריאותי שלי התדרדר. אנא עיזרו לי, איך לתקן את המצב,
איך לגרום לילדה שלי לחזור לעצמה. גם מבחינת האוכל שהיא לא רוצה לאכול כלום,
מצבה התחיל להיות בזה שהיא נהייתה מרדרנית בצורה שמפריעה לי מאד. גם בבקר
היא לא רוצה לקום וללכת לגן. ואולי זה מעיד על כך שלא טוב לה במצב שהיא נמצאת בו.
אבקש תגובה במהירות האפשרית. ט.ע.

קשה לי
כבר ימים אחדים אני מנסה לכתוב ולשתף בקושי שיש לי, ולא מצליחה להעלות אותו על הכתב,מסתבכת בניסוח כי הוא ממקום רגשי לא קל.
אולי עכשיו אצליח.
אולי
אז כך:
כשילדי חוזרים הביתה מבחוץ ומתלוננים " אמרו לי" ,עשו לי" , " העלייבו אותי"
אני מיד נכנסת למצב של כעס על כל העולם ומרגישה רצון עז לצאת החוצה " ולהחטיף" לאותם ילדים "שאמרו" " העליבו" את ילדי.
המצוקה שלי עצומה באותם רגעים ברמה של חוסר אונים ותסכול עצום, ( ילדי כמובן מבחינים בכך)
באותם דקות המחשבה על לעבור למקום אחר. מקום בו בכל טוב ( כאילו שיש מקום כזה (-: ).
לאחר שאני נרגעת ולוקח לזה זמן, אני נרגעת לרוב אחרי שילדי יוצאים שוב החוצה לשחק ולפעמים אפילו עם אותם הילדים (-: ., לעיתים ילדי יוצאים כעבור דקות אחדות אך אני נשארת כאובה, כועסת.
אני אומרת אין מקום בעולם בו לא יהיו תקלים בין ילדים, ואני מדברת ע משהו שבערך מתרחש פעמיים בשבוע לא כל יום ולא כמה פעמים ביום אך הרגשת התסכול הורגת אותי, מקווה שניסתי להעביר זאת נכון.
הקצנתי שבכורי בן (26) החליט באמצע יום העבודה לעזוב את העבודה, ואני אמרתי לו שאם הבוס לא ישלם לו משכורת אני אטפל בזה ( רק
שכחתי שהוא בן 26 ולא בן 6 ועמצאי לגמרי, הוא כמובן צחק על אמא שלו.) (-:
משוחחת עם ילדי על הקטע החברתי הבן (7)( מתיחס לזה כמציאות היום אני מציק מחר מציקים לי ובסכ"ה מצב חברתי טוב..
לבת קצת יותר קשה. ( למרות שיש לה חברות וחברים שאיתם אין מצבים שכאלה)
זה לא שמציקים להם והם אומללים, ממש לו, ( יש להם חבורה ששם הם מוגנים ונהנים)מדברת על ילדים שגרים בסמוך אך כלל לא חברים שלהם זה מדי פעם כמו בין ילדים.
למי קשה- לי- וקשה לי מאוד.
בלילות שכולם ישנים מנתחת את המצב ומגיעה להבנה. שאני הייתי ילדה בגלל היותי רגישה החלטתי שלא יפגעו בי ובנתי סביבי חומות אף אחד לא הצליח לפגוע בי והייתי מוקפת חברים וחברות אך רגשית די רחוקה מעצמי. ( מצב שלא הייתי רוצה שילדי יהיו בו כלומר לא מחוברים לעצמם) מעדיפה שיפגעו, יעבו מדי פעם אך מחוברים לרגשות שלהם.
והיום כאמא הפגיעה הכי קטנה בילדי מערערת את כל ההגנה שלי ואני נפגעת ומגיעה למצבים מגוחכים מבחינה רגשית.
אם הייתי יודעת שהם במצוקה ניחא- אך מצבם החברתי באמת טב והסיפור הוא מאוד נקודתי ומאוד קטן הבעיה היא...איך לומר
אני.
אני מהשכל ואני מהרגש לא מוצאים את השביל, (-:-
ישבתי היום עם בנזוגי ודיברנו על המצוקה שלי ודיברנו, אך יודעת שאם מחר זה יקרה אני שוב אהיה באותו מצב.
אולעי הצלחתי לשתף בקצת במצוקתי

אמש החלטנו להכין דיסק לילדים עם שירי ארץ ישראל מכל מיני תקופות.
היום הבן שמע את הבלדה על יצחק שדה ( שיר עתיק של אחת מהלהקות הצבאיות בשנות ה70)והתחיל להתענין
מה זה גדודי עבודה? למה קראו לו האגדה? ועוד ועוד
קראתי לאבי שיסביר ממקור ראשון הילד בן 7 ישב פעור פה והאזין וגמא כל מילה כל אחה"צ הסתובב מילמל את מילות השיר ודיבר על יצחק שדה.
עוד שיר היה על הרצל , ובשיר מוזכרים ביאליק ואוסשקין ועוד ועוד ומחר ביקש לדעת כל אחד מי זה מי ושאל האם יצחק שדה היה לפני ביאליק או אחריו הי צריך לעשות לעצמו סדר כרונולוגי
כאמא בחינוך ביתי יששבתי פעור פה ומלאת עונג איך הסטוריה שבדרך כלל מועברת בצור כל כך יבשה הופכת למרתקת.
ועוד....
היום נתתי בני את לוח הכפל מלא וכתבתי לו תרגילים שעליו לפתור ובעזרת לוח הכפל למצוא את הפתרון, הענין מצא חן בעיניו ביקש עוד ועוד תרגילים ופתאום קלט שהוא מבין בלי לוח הכפל איך עושים תרגילי כפל.
איזה כייף ראות ללמוד איתם דרכם כל פעם מחדש דבר חדש.

טובה
אין שיטת חינוך ביתי בישראל ובעברית.
כל משפחה מתנהלת לפי הדרך שמתאימה לה.
יש משפחות שכלל " לא" מלמדות- הכונה בדרך המוכרת ספרים מחברות חוברות, אלא מאמינות שהחיים מזמנים מצבים מלמדים, יש משפחות שלוקחות לילדיהםן מורים פרטים, ויש ...ויש....כל משפחה ע"פ דרכה אמונתה והמתאים לה.
אם תרצי יכולה לשתף אותך בדרכנו

אני מאד אשמח אםמישהו יספרלי כיצד אפשר ללמד בשיטת החינוך הביתי בישראל ובעיברית

על ידי אמי* » 16 אוגוסט 2005, 15:48

מנסים למזער את המפגש?! שהרי כבר נאמר " חברותא או מיתותא", נכון שלילדים בביה"ס דפוסים שאינם מקובלים גם עלי, אבל ניכר שילדיך יודעים להתמודד ולסנן התנהגויות שאינן מקובלות עליכם כמשפחה. לפעמים חשוב לדעת שיש גם אנשים אחרים ושונים בהתנהגותם.

כרגיל מתלבטת (-:
תחילת השנה במתנסים מתחילה ואיתה מגיעים רשימות החוגים
וואו יש כל כך הרבה חוגים שרוצים, על איזה חוג מוותרים לטובת איזה חוג?
האם בכלל חוגים נכונים לנו?
בכורתי ( 9.5) ממשיכה שנה שניה בחוג קרקס אומנות- למה היא ממשיכה?
א- כי היא אוהבת זאת מאוד.
ב- כי אנו כהורים רוצים לתמוך ביכולת להמשכיות ( כמובן שהתנאי הוא שטוב ונעים במקום)
ג- החוג עשה לה טוב מבחינת יציבות הגוף, קשר עם הגוף,
ד- פעילות גופנית מובנת מעבר להשתולליות בחוץ נראה לנו חשוב.
אז חוג קרקס אומנותי יש פעמיים בשבוע.
לי מציינת לי כאם נראה מאוד חשוב להיות בתנועת נוער והשנה אפשרי מבחינ הגיל.
לי מציינות שוב (-: נראה לי נכון כאפשרות להרחבת המעגל החברתי, לחוות את החוויות שעדין יש בתנועת נוער.
בתי רוצה, אך מכיוון שיודעת שאני מאוד רוצה היא מגר בי בכן ולא (-: קלאסי לגיל תשע וחצי לא?
בקיץ היא בחוג שדחיה המדריך הציע להמשיך במהלך השנה בהחלטה משותפת החלטנו לוותר.
יש עוד שני חוגים שאנחנו בדילמה לגביהם.
ואז אני שואלת את עצמי, בנזוגי ואת בתי האם חוגים בכלל נחוצים?
האם מסגרת של הנחת הוראות בצורה כזו או אחרת נכונה.
ומכאן מתחיל שלב ב לא איזה חוג, אלא האם חוג ים נכונים לנו בדרך חיים בה בחרנ?
(-:
כנ"ל עם הבן שכבר בן 7 ו 12 יום סופר כל יום עד ליום הולדת שנה הבאה (-:
ההתלבטות הבסיסית האם חוגים נכונים לנו זה קצת הכללה כי כל חוג לגופו אבל בכל חוג זה ילדים ובכל חוג בסופו של דבר יש את המנפולציות של חברת ילדים שאנחנו מנסיםלמזער את המפגש וילדים מביאים את תפוסי ההתנהגות מבית הספר וממשיכים בחוג ( אחת כמה בתנועת נוער) וילדינו לא במסגרת אחת הסיבות היא הנ"ל ומה אנחנו עושים בדלת האחורית שולחים אותם , אבל הרי אנחנו לא חיים בואקום אנחנו חיים בחברת ילדים/אנשים ונרצה או א נתקל בזה לא מעט
וואלה נסחפתי
בסכ"ה רציתי לכתוב מתלבטת כמה ימים בשבוע אנחנו מוכנים שיתפסו החוגים בחיינו?
האם נכון לנו חוגים?
במחשבה משפחתית כמה כסף מוכנים להוציא על חוגים?
דרכנו בחינוך הביתי מאוד ברורה לנו .
החיים מציבים לנו כל פעם מחדש דילמות שאנו כמשפחה בחינוך ביתי מתלבטת מה הכי נכון לנו.
כל התלבטות כזו מביאה אותנו בסופו של הליך לתובנות והבנות חדשות. ( אקיי לא תמיד אבל לרוב)

על ידי עדי* » 08 אוגוסט 2005, 17:28

לצורך כתבת טלוויזיה מחפשת הורים שמלמדים את ילדיהם בבית.
אשמח אם תצרו קשר 054-7950491
עדי

איזה כייף לי, אני כל כך גאה ומרגישה את החזה מתרחב מרוב נחת.
(-:
בבוקר בתי מתקשרת מהקייטנה
" אמא יש כאן בנות שרוצות שנחתום שלא יבנו בתים בנחל ואני אמרתי שאני לא חותמת בלי רשותך"
כמובן שהרשתי.
אהבתי את האחריות שגילתה בזה שהתקשרה ולא נגררה אחרי כולם והתקשרה לוודא.
( יחד עם זאת עולה ההתלבטות האם אין כאן קצת סירוס של העצמאות....אך במחשבה שניה ...
שחזרה מהקייטנה הרחיבה את הסיפור שילדים החליטו לעשות עצומה נגד בנית שכונה בנחל והיא רוצה להיות פעילה.
ניסתי להקשות ולברר למה שלא יבנו ומה הפתרון , והיא הציעה בניה לגובה למרות שלא אוהבים זאת (-:
הם חזרו מיום ירוק בקייטנה עם הרבה רעיונות למחזור והרבה תובנות.
כייף לי- כייף להם
הקייטנה הקודמת היתה התנסות כאן זו חוויה ולמידה בצורה מדהימה
מחר הם יוצאים לטיול בנחל כזיב, לא ללונה פארק או משהו כגון, אלא טבע במוא עוצמתו.

הילדים של בית ספר לא מרשים שיראו שיש להם לב זהב , אז ליד החברים שהם הם מופרעים, אבל שהם בלי החברים שלהם הם לב זהב..."
תובנה מדהימה ורגישות מופלאה

(-: אני ...אני מרוצה .....
השבוע הילדים שוב בקייטנה (-: כן, כן שוב בקייטנה
הפעם בקייטנה של החברה להגנת הטבע מקום שהם שייכים איליו במהלך השנה בחוגים.
המדריכים באי ביתינו, ילדי הלכו בחבורה של 6 ילדים מתוך סכ"ה 20 ילדים כך שהפעם לא היו חששות (-:
הפעם לא היתה ההרגשה שאני "זורקת" אותם לגוב האריות, אלא שהם בבית חברים עם עוד ילדים.
אתמול ב11:30 הבן ( שמחר במזל טוב בן 7) התקשר,
"העליבו אותי אני רוצה הביתה."
כאמא אוהבת ודואגת על קצה הלשון עמד לי לומר אני מיד מגיעה, אך אמרתי
"תנסה להתגבר עד סוף היום הכי הרבה מחר לא תלך, ואם לא תצליח להתגבר תתקשר ואבוא לקחת אותך."
סיימנו את השיחה ואני ועצמי (-: התחלנו להתווכח האם נכון שכך נהגתי ואולי....ואולי...
נסעתי להביא אותם חזרה ,מצאתי ילדים קורנים מאושר פשוט כך, הוא כבר לא זכר את השיחה סיפר על תה תפוחים שעשו, על קציצות מצמחים, ומי זכר בכלל שלרגע טיפה נעלב.
בדרך חזרה בתי אמרה כך:
" אני למדתי בקייטנה הקודמת איך להסתדר עם הילדים המעצבנים שיש בבית ספר (-:, פשוט צריך לזוז מהם ולהתעלם, והמשיכה שאחיה לא למד ופשוט נותן להם להשפיע ושהיא מאמינה שהוא יגדל גם הוא ילמד איך להסדר עם ילדים מעצבנים, הילדים של בית ספר לא מרשים שיראו שיש להם לב זהב , אז ליד החברים שהם הם מופרעים, אבל שהם בלי החברים שלהם הם לב זהב..."
חייכתי לעצמי על הניתוח הפשוט והתובנה של חיי החברה והלחץ בבית הספר ואמרתי
" גם זו אחת הסיבות שאתם לא בבית ספר שלא תצטרכו לעשות הצגה בצורת התנהגות לא מקובלת בכדי למצוא חן"
בני אמר
" אני לא רוצה להתנהג כדי למצוא חן אני רוצה להיות אני"

על ידי שגית_רי* » 23 יולי 2005, 19:29

_אז מי יש לנו בבית?
אמא ואבא שלי
בנזוגי ואני
בכורי בתי בני
כלבה
חתולה 2 אוגרים_

אפשר ממש להרגיש את השמחה דרך המחשב.

איזה כייף לכם!

על ידי שרית_אמיר* » 21 יולי 2005, 00:43

tעוד יומיים מסתיימת הקייטנה
וכדי שלא יהיה משעממם(-:
בני בכורי בן ה26.5 עובר לגור עימנו ל3 חודשים
( לאחר התלבטות איפה לעשות כסף בזמן חופשת הסימסטר , פתתי אותו לבוא אילנו יחסוך בהוצאות קיומיות ויחסוך את הכסף שיעבוד )
מאז הצבא חי לבד הבחור וסביר להניח שלא יהיה פשוט (-:
אנחנו כבר צוחקים ושואלים מי עוד צריך קורת גג
מכיוון שכולנו ישנים בחדר שינה אחד
נותרו חדרי המשחק הפרטיים של הילדים
הבן מיד ויתר ואמר שישן בחדרי
הבת והבן הצעירים מאושרים שהאח הגדול האח שהם כה מעריצים יגור יחד איתם באות הבית.
אז מי יש לנו בבית? (-:
אמא ואבא שלי
בנזוגי ואני
בכורי בתי בני
כלבה
חתולה 2 אוגרים
ואני...אנ בענננים איזה כייף שכולנו יחד
הרגשת החמולה עוטפת
החלום שלי
החמולה בהתגשמותה (-:

על ידי מיץ_פטל* » 17 יולי 2005, 23:58

שרית, את נהדרת!

על ידי שרית_אמיר* » 17 יולי 2005, 12:39

בעודי מתלבטת האם טוב ונעים לבתי בקייטנה ( בין הילדים והילדות הצופים בטלנובלות (-: בצחוק כמובן)
קיבלתי תשובה מבתי.
אתמול שבת בתי התארחה אצל חברה מהחינוך הביתי ואחיה התארח אצל בני ( בנים בגילאים זהים וכנ"ל הבנות)
היה להם מפגש מעולה
כשבתי עמדה לנסוע הביתה החברה הזמינה אותה ללון אצלה, אך בתי אמרה שהיא היתה מאוד שמחה ללון אצלה, אך היא רוצה להיות בבוקר בקייטנה.
תשובה יותר מזו איך לבתי בקייטנה אני לא ממש צריכה.
זהו-אני רגועה ונינוחא על באמת
הבן הלך עם האמת שלו ואיתי בבית ואנחנו נהנים ( לרוב)
הבת בקייטנה ונחמד ונעים לה
ואני עברתי שיעור נפלא ושמחה שהייתי " ילדה גדולה" והצלחתי לדחוק את ההתלבטויות שלי הצידה
לתת להם התנסויות חדשות ולסמוך עליהם שאם לא יהיה להם טוב ידעו לבטא זאת.

י

על ידי ט_לי* » 16 יולי 2005, 23:38

גם אני. תודה.

שרית, איזה כיף לנו שאת משתפת ואיזה כיף לילדים שלך שאת כל-כך קשובה ומתגמשת ופתוחה.
אני לומדת מכם כל הזמן. תודה

על ידי שרית_אמיר* » 16 יולי 2005, 12:37

פרעון החשיפה לילדים בקייטנה (-:
מה זה טלנובלה?
כולם מדברים על....ואני לא יודעת על מה מדובר
לאחר התלבטויות ביני לבין בנזוגי, ולאחר מכן דיון משפחתי כולל סבא וסבתא
הוחלט שהבת תראה פרק באחת מהטלנובלות כדי לספק את הסקרנות
אך בידיעה ברורה שזה חד פעמי.
בדיון העלנו את נושא האנטי שלנו ואת האפשרות של והתגמשות עם הרצון של האחר וזרימה עם המציאות .
את נושא הערכים שנשברים בתוכניות טלוזיה בעבור פרסומות ורייטינג.
נתנו דוגמאות להתנהגיות שאנחנו מאמינים שהם פסולות אך מעצימים אותם בתוכניות.
אהבתי את הדיו ואת הבעת הדעות של הבת.
יותר מכל היה י חשוב להעביר את המסר
לא אנחנו לא מסכימים לראות, אך קשובים לרצון/סקרנות שלכם ולכן נראה
מתחבר לשנה שעברה לרצון להכיר בית ספר.
מעדיפה שיראו פעם אחת וטלנובלה לא תהפוך לוואו מי יודע מה יש שם.
(-:
יתור מהכל משמח אותי שהיא באה משוחחת שואלת מתלבטת ומשתפת.

על ידי שרית_אמיר* » 15 יולי 2005, 09:52

הבת נסעה עם הקייטנה ליום לונה גל-
לילה לפני לא ישנתי תסריטים כאלו ואחרים רצו במוחי הקודח
ואתמול היינו בקשר טלפוני , בהפסקות שהיו לה בלונה גל.
אך אני לא הייתי נינוחא בלשון המעטה.
היא נהנתה מאוד- מאוד חשוב.
הצעתי לה לסיים את הקייטנה, אך היא רוצה להמשיך.
תחושת בטן שלי
נחמד לה בקייטנה אבל לא צעבר לזה, אך מאוד חשוב לה סיים ולחוות זאת עד הסוף.
הבוקר היא בבית, היא והבן יושבים ובונים עולם מלגו- איזה כייף ששוב בוקר ושוב שניהם יחד בבבית.
מנסה להסיק מסקנות האם היה נכון שילכו או טעות-
לא מצליחה להגיע להחלטה.
ואולי אין חד משמעותיות בנושא.
מה שכן, מקבלת חיזוקים נוספים כל העת על דרך התנהלותם בחיי היום יום.

_אז למה צריך לדאוג יותר מדי - אומרת לעצמי
תשחררי לחץ הדברים מתנהלים יופי מעצמם_

המנטרה היומית שאני משתדלת לזכור לשנן...

על ידי שרית_אמיר* » 12 יולי 2005, 00:12

הבוקר בני הצהיר
אני עם הקייטנה גמרתי
מאוד אהבתי את ההחלטה, היכולת לעמד ולומר ולא לחשוש
פשוט הספיק לו מההוא אה שיש בקייטנה
(ל א מתאים לכל אחד)
כל הבוקר הייתי שלו נטו בלי שצריך להתחלק עימי גם לאחותו היו שעות קסומות של ביחד ולחוד.
אהבתי את הבחירה שלו, וזה שלא "נגרר" אחרי אחותו להמשיך בקייטנה
כשאחותו-בתי האהובה חזרה סיפרה לו ששאלו והיה כיף
אמר לה " מסרי להם דש ממני ואני כבר לא בא לקייטנה"
כל כך אהבתי לשמוע לראות ולחוות את עוצמת האני והמקום שלי
חווית הקייטנה הספיקה לו, ידע לומר זאת
כמי שנוא עיניו לאחותו לא נגרר אחריה אלא שמר על האני שלו.
כל התהליך גורם לי להרבה נחת רוח, הדיאלוגים, ההחלטות הביצוע וואו איזה כייף.
אז מה יש ל נו(-:
ילד בן 7 בבית
(איזה כייף לי)
בת בת 9 שעד כה נהנת כל רגע בקייטנה וכשחוא נהנת יודעת לתת לזהביטוי.
ולהם יש אמא-
( אהה זו אני) (-:
שמרגישה מאוד גאה בילדיה ובדרך ההתנהלות
אז למה צריך לדאוג יותר מדי - אומרת לעצמי
תשחררי לחץ הדברים מתנהלים יופי מעצמם (-:

על ידי שרית_אמיר* » 11 יולי 2005, 00:18

להם טוב (-:
לי לא )-:
האמת לא מדויק אבל לשם ההקצנה.
ביום הראשון- באמת השכנים לא היו טובים בעיני
ביום השני- קצת פחות
ובחלוף שבוע- השכנים-שכנים, יש ויש
אני שמחה שילדי באו לקייטנה ממקום של כוח ובטחון .
לרגע לא חששתי איך יגיבו לשאלה איפה את לומדת? ומהתשובה בבית
אז הרמת גבה וכו... האמתנתי במקום הבטוח שלהם לענות
בטחתי בהם בעוצמה שלהם לדעת לעמוד מול ...- למרבה השמחה כלל לא היו.
לכל נושא הקייטנה הבאתי את אני לשם ( ועד לפני שנתיים הייתי שם כמעט 20 שנה סרוגין רכזת קייטנות כאלה ואחרות.)
בודקת עם עצמי מה כל כך הרתיע אותי שם, ממה פחדתי?
כאמור שיעור עבורי מאוד מאוד מרתק.
חלק מהחינוך הביתי זה שיעורים יומיומים כאלה ואחרים.

על ידי שגית_רי* » 10 יולי 2005, 11:03

ישלי מעט ניסיון בהורות ועוד פחות ניסיון בחינוך ביתי אבל, ממה בעצם את חוששת כלכך? (שאלה באמת)
כמו שאני רואה את זה (שוב, מניסיוני המועט) מטרת החינוך הביתי (אצלינו לפחות) הוא לא לבודד את הילדים מהעולם אלא להביא אותם למפגש ממקום אחר. של יותר בטחון במי ומה שהם, הכרות עמוקה וטובה יותר של עצמם, פחות תלות בעדר, יותר חופש מחשבה.
זה נשמע לי שילדייך הרגישו מוכנים לפגוש קצת את ה"מערכת". מהמקום החזק שלהם. להנות ממה שיש לה להציע. הקייטנה נשמעת כייף והם באמת נהנים. אולי יותר מילדים שבשבילם הקייטנה היא עוד מסגרת ברצף.
נראה לי נכון לסמוך עליהם שאם טוב להם באמת אז זה כנראה בסדר. זה קצר וזמני ונחמד. ואחרכך הם חוזרים ל'שגרת' החינוך הביתי.

אולי החינוך שאנחנו מנסים להנחיל עושה את שלו גם לי נראה ככה

על ידי שרית_אמיר* » 10 יולי 2005, 00:32

למההפסקנו להגיע למפגשים ביעד?
בפעם הראשונה היה משהו טכני
בפעם השניה הגענו ועזבנו מיד ( דינמיקה קבוצתית שלא צלחה)
משם והלאה סתם התחיל להתמוסס לנו
האמת- די חבל במיוחד לבני כי היה לו שם מאוד נעים יצר קשרים נחמדים

על ידי שרית_אמיר* » 10 יולי 2005, 00:29

בשישי שבת נפגשנ עם בני דודים בגילאים דומים
הילדים החליפו חוויות מהקיטנות
ואנחנו ההורים ישבנו בצד והקשבנו
והם בשמחה רבה שיתפו זה את זה בשירי הקייטנה במשחקים וכו
התגאו במדריכים,שרו הימנון קבוצה וגאוות העדר היתה נחלתם
ואנחנו
....
כל ערב אני ובנזוגי יושבים ודנים בנושא
האם טעינו?
מה המחיר?
מאוד לא שלמים עם הצעד הזה
( בין הפעמים המעטות שעושים צעד שכה לא שלמים איתו- ולמרות שמקבלים פידבק חיובי מהילדים אנחנו לא שלמים
נראה לי שהצחיר המשולם הוא שלי הם מבסוים עד הגג
בתי סיפרה שהיו ריקודי עם ,כול ילדים השתתפו ,אותה זה שיעמם ישבה בצד

אהבתי שיש לה את היכולת לא להגרר כי כולם-

והרי זה הדבר ( אוקיי אחד הדברים) שאנחנו מחנכים להיות אנחנו לא הם- ופה היא הוכיה לי שבלי קושי היא ידעה לשמור, ויחד עם זאת יודעת להנות מכל שאגות העדר
(-:
אולי החינוך שאנחנו מנסים להנחיל עושה את שלו(-:

גם אני קוראת ולומדת המון. והגדול שלי שאל אותי, במפגש דומה עם קייטנים בבריכה, אם לקיטנה אפשר ללכת עם אמא (בשונה מגן...)

על ידי מיץ_פטל* » 08 יולי 2005, 23:58

שרית, ממש מעניין מה כתבת.
היינו בבריכה השבוע, והיו שם ילדים מקייטנה באזור. שני ילדי הביטו משתהים בפעילות, בשירים,במשחקים. הם ניסו ללמוד איזה שיר או שניים. מאוד הזכיר לי את נושא של העדריות. מצד שני הם ממש לא רצו להיות בקב' כזו, כששאלתי אותם .
אה, בגלל זה אתם נעדרים מהמפגשים ?

בסך הכל הועדה שאני נתקלתי די מעריכה את הורי החינוך הביתי,
אכפת לך לספר מי האנשים שהיו בועדה?

טוב, זה כי בבית הנחילו לו חוסר בטחון, חוסר אמון במערכת, וחוסר כבוד למורים. הכל מתחיל בבית ואיך שהילד מתנהג בבית הספר זה ראי למורשתו מהבית.
כתבתי כמובן בציניות. אין צורך להסביר למה כל ילד חמישי מפחד ללכת לבית הספר. העובדות ידועות ומה שלא ידוע מפחיד עוד יותר.
בהצלחה בתהליך שלכם.

על ידי שרית_אמיר* » 08 יולי 2005, 01:32

חושבת שהמחקר שדיבר על כל ילד חמישי שמפחד זה בגלל בעיות אלימות איומים וסחטנות.
אבל בעצם מה זה משנה ממה מפחדים.
העובדות כל כך עגומות.
בסך הכל הועדה שאני נתקלתי די מעריכה את הורי החינוך הביתי, רק שהם מנסים לסבך ולהכשיל וכמעט תמיד בסופו של דבר מאשרים.
אנחנו עושים הליך זה רק כאקט חינוכי לילדינו שהמסר של שמירה על החוק גם אם הוא לא לפי רוחנו חייב להשמר.
אחרת לא היינו מבקשים בקשה.

_ענתה
"לא"_
באמת??!!
איזו תשובה כנה ולא צפוייה. הייתי מצפה לסבך מילים פתלתול ומתחמק.

כל ילד חמישי מפחד ללכת לבית ספר
טוב, זה כי בבית הנחילו לו חוסר בטחון, חוסר אמון במערכת, וחוסר כבוד למורים. הכל מתחיל בבית ואיך שהילד מתנהג בבית הספר זה ראי למורשתו מהבית.
(דוגמא לסבך מילים פתלתול ומתחמק)

על ידי שרית_אמיר* » 08 יולי 2005, 00:28

יתרה מכך
אמרתי למפקחת
את יודעת מה אני אשלח את ילדי לבית ספר אין לי בעיה
רק שאלה
את מוכנה להיות ערבה לבריאותם הנפשית והפיזית
ענתה
"לא"
המשכתי כלומר אם אשלח אותם אני אם לא אחראית
(-:
בי קשר לדרך החיים שלנו נתונים על המציאות
כל ילד חמישי מפחד ללכת לבית ספר

_ואני לא מתפשרת בועדה לאישור לחינוך ביתי הסברתי גם עם אלך לכלא רק ילדי או אנחנו נחליט האם ילכו לבית ספר או לא ולא אתם.
והתכוונתי לכל מילה._

תודה על ההשראה. גם אני כך וכעת עם קריאת דברייך התחזקה בי הידיעה הזאת.

על ידי שרית_אמיר* » 07 יולי 2005, 23:29

דבר נוסף(-:
לפני שילדי נולדו היה לי ברור שנהיה בחינוך ביתי ( ויש לי בן בכור בן 26.5)
ואני לא מתפשרת בועה לאישור לחינוך ביתי הסברתי גם עם אלך לכלא רק ילדי או אנחנו נחליט האם ילכו לבית ספר או לא ולא אתם.
והתכוונתי לכל מילה.
מדגישה זו בכדי לומר אני לגמרי בחינוך ביתי.
בדרך חיינו אין קיצוניות, וחלק מדרך חיינו היא להקשיב לצרכים/רצונות של ילדינו גם אם לא תמיד הולכים בד בבד עם השקפת עולמינו, ולכן כחלק מ...ילדי שם נהנים מהעדריות שמסגרת משפחתית לא יכולה לתת להם

על ידי שרית_אמיר* » 07 יולי 2005, 23:25

אני חושבת שיש הבדל בין השתיכות משפחתית לבין
הגימליה גיי של חבורת ילדים ששואגת
( ואני לא אוהבת את זה אך מכירה בצורך הזה)
היום ילדי הקייטנה היו בהצגה ואחת החווויות היתה שהם שרו את ההמנון מול ילדי קייטנת ספורט
אז....
היום לאחר 5 ימים, קשה לי לא פחות, אך אני עוברת שיעור מאוד מעניןואני אפילו שמחה שהם חווים זאת כי אני
רואה שהם מרוצים( תמיד אפשר לומר גם ל.ס.ד יכול לעשות אותם מרוצים) וכאן ענין השליטה שלי על " כמות" החשיפה לעדריות, והענקת תכנים אחרים ונוספים לחייהם.

על ידי סיגל_ב* » 07 יולי 2005, 22:08

ילדים זקוקים במידה זו או אחרת לעדריות ולשתיכות " לכוח/קבוצה"
האם ילדים לא מקבלים את תחושת ההשתייכות גם בחינוך הביתי כשההשתייכות היא למשפחה?

על ידי שרית_אמיר* » 07 יולי 2005, 00:38

אכן מבחן המציאות הגדול הוא כשילדנו נמצאים שם בחוץ בתוך העדריות -
ושם, שם יודעים לשמור על האני
אגב- את נפגשת עם חברה מהחינוך הביתי?
יש באזור טבעון, באלה, וביעד
אנחנו היינו במפגשים ביעד והיה ממש נעים.
אני חשה שילדי יודעים לעשות זאת ועם הכתיבה באות הדוגמאות
ואני מרימה גבה ואומרת לעצמי וואו...כן הם יודעים לשמור על האני שלהם- וזה משמח מאוד.
מה שנקרא איזה כייף לנהל דאלוג ופתאום תך כדי לעשות חשבון נפש שמשמח..(-:

על ידי אמא_לביאה* » 06 יולי 2005, 09:40

אך מצד שני לתת להם להנות ולחיות בחופש נטול מנהיגות ועדריות

לדעתי היא תקבל שם את המינון שהיא זקוקה לו ואת החופש והבחירה בשאר הזמן.

אני הייתי רוצה להעניק לבתי את היכולת לשמור על "עמוד השדרה" שלה גם בתוך חברה עדרית. שתדע לשמור על חופש הבחירה שלה לא רק כשהיא לבד ובידיה בלבד הכוח והחופש לבחור , אלא גם ואפילו דווקא כשהיא יוצאת החוצה לחברה שסביבה.
כך אני מאמינה שהאינטראקציה החברתית תועיל לה ולא תדכא אותה. כך היא תדע להבחין בין מי שטוב לה בחברתו לבין מי שלא.
כך היא תשמור על הכוח והסמכות שלה לעשות את הבחירות החברתיות שלה הנכונות לה.
כך היא לא תיזרק לכל כיוון שהחברה שסביבה מכתיבה מכוח העדריות וההשתייכות.
היא שייכת לעצמה, ואני מקווה שהבית יעניק לה את מידת השייכות ליקום שלה היא זקוקה על מנת להתפתח מתוך עצמה ולא מתוך העדר שסביבה.
חוג או שניים - אכן יהוו פתרון השנה. וגם גורם מקשר בינה לבין החברים שנשארים בגן. אני לא רוצה להוציא אותה מהחברה.
אני רק רוצה שהיא תתפתח עוד קצת ותהיה חזקה יותר בפנימיות שלה עם עצמה לפני שהיא סופגת בבום גדול את השפעות החברה העדרית שסביבנו.
השאלה היא עד מתי - איפה הגבול. ז"א באיזה גיל. או אולי זה דבר שצריך לגדול איתו ולא לחשוב עליו.
אנחנו אגב גרים בגליל תחתון.

על ידי שרית_אמיר* » 06 יולי 2005, 09:21

אנו כמבוגרים רואים את העדריות בעינים-איך לא כשל מבוגרים מגובשים (-:
לדעתי( על סמך 20 שנות עבודה בחנוך הלוא פורמאלי) ילדים זקוקים במידה זו או אחרת לעדריות ולשתיכות " לכוח/קבוצה"
כאן המקום שלנו בלתת להם לטעום אך מצד שני לתת להם להנות ולחיות בחופש נטול מנהיגות ועדריות.
שנה הבאה אני רוצה שבתי תלך תנועת נוער ואין כמו תנועת נוער לעדריות, לדעתי היא תקבל שם את המינון שהיא זקוקה לו ואת החופש והבחירה בשאר הזמן.
היופי בחינוך ביתי הוא היכולת שלנו מצד אחד לספק לילד במינון את מה שהוא רוצה גם אם זה לא בד בבד עם ראית עולמינו ומצד שני להראות לו עוד רכים ואפשריות, זה כמו היום בשבוע שאפשרתי לה בבית ספר תראי תטעמי אך תראי גם את שאר האפשרויות ולראי השנה בחרה לא ללכת.
אנחנו צריכים היות שלמים עם עצמנו גם עם ילדנו "רוצים" אחרת.
חוג יכול להיות פתרון מלאכותי במקום גן .
תציעי לה בחור חוג שניים שיהיה לה כייף לפעמים זה יופי של פתרון.
מפגשים עם עוד ילדים מהחנוך הביתי יכולים לגרום להבנת הכייף שבלי גן (-:
באיזה אזור בארץ אתם גרים?

על ידי אמא_לביאה* » 06 יולי 2005, 07:37

כנראה יש משהו במהות הילדים ברצונם בעדריות
זאת אחת השאלות שמתרוצצות לי
אם אני לא במקרה משליכה על הילדה את חוסר הצורך שלי וחוסר הרצון שלי בעדריות, כשבפועל אולי היא במהותה רוצה ואולי אפילו צריכה את זה.

על ידי שרית_אמיר* » 06 יולי 2005, 00:52

ההתלבטויות הן חלק מגידול ילדינו- אני חושבת שאם לא יהיו לנו התלבטויות הווה אומר אנו אנשים סגורים שלא פתוחים לדרכים/רעיונות/ומחשבות אחרות/חדשות/ וכו...
בתי אמרה שהיא סקרנית מה קורה בבית הספר
אמרתי לה שאסדר לה ביקור ( הכוונה ליום אחד)
ארי אותו היום המורה הזמינה אותה לבקר ולהיות חלק פעיל, ההזמנה מצאה חן בעיניה והיא רצתה ללכת יותר, כהורה שלקח על עצמו אחריות מלאה על גידול ילדח הבנתי שכאן המקום להציב גבולות והצבתי- יום בשבוע.
בתי שאלה למה?
הסברתי לה את המניעים שלנו לחינוך ביתי ואת הקושי שלנו עם בית הספר, ולמרות זאת אני מכבדת את רצונה אך זה יסתכם ביום בשבוע, והיא קיבלה את זה.
מהקייטנה עד כה הם חוזרים מרוצים ומחויכים וכשאני מציעה אפשרויות להפסיק הם מיד קופצים ודורשים להמשיך.
עצוב עצוב אך כנראה יש משהו במהות הילדים ברצונם בעדריות ( כל שירי הקייטנה וכו....)
חושבת שזו התנסות מאוד מיוחדת לילדי מבחינה חברתית.
אני עדין לא מוצאת עצמי בהלך היום כל טלפון מקפיץ אותי אולי...
והם...הם באמת מרוצים ונהנים.
אתמול אחרי הקייטנה התארחה אצל בתי חברה חדשה מהקייטנה ומהשיחות עם שתיהם באמת כייף להם.

על ידי אמא_לביאה* » 05 יולי 2005, 15:30

שרית, נראה שאת עושה הפרדה בין המצוקה שלך בנושא לבין הצורך / רצון של הילדים.
ובעצם זה מה שאני עשיתי עכשיו שנה שלימה רק שעם ילדה יותר קטנה, שעכשיו בת ארבע וחצי.
כבר קיבלתי את ההחלטה, והיא לא חוזרת לגן. ובכל זאת המחשבות הפנימיות ממשיכות לרוץ אצלי....
קשה לי עם הבקשה שלה כן ללכת לגן.
האם בתך בקשה ללכת לפני שנה לבי"ס רק פעם בשבוע? או שביקשה יותר והתפשרתן על פעם בשבוע?
תודה וסליחה על כל השאלות, פשוט ההתחבטויות קשות עלי....

על ידי שרית_אמיר* » 03 יולי 2005, 14:33

הבת 9
הבן 7
שנה שעברה הבת הביעה רצון ללכת לבית ספר מתוך סקרנות
החלטנו לתאם יום ביקור
המנהלת הסכימה הבת ביקרה והתאהבה בשיעור שירה בציבור וביקשה ללכת יום בשבוע
הסכמנו- היא נהנתה מאוד
היתה מחנכת מדהימה ובכלל צות נפלא שני הצדדים היו מרוצים
( שוב חץ ממני כמובן בצחוק (-: )
השנה היא רצתה שוב היתה פעם ולא רצתה שוב הצוות השתנה ולא היה לה נעים.
הבן כלל א הביע רצון.
לגבי הקייטנה
המענין שכל חבריהם לא הולכים כי די התבססו על זה שאנחנו בבית ובטח נבנה תוכניות לכל הילדים
( יצרנו כאן חבורה של 9 ילדים)
אך ילדי למרבה האירוניה הם אילו שהולכים לקייטנה.
איך קרה שהם הולכים?- בתי ראתה פלייר שהגיע לתיבת הדואר קראה וביקשה, הבן שמע שהיא הולכת וביקש להצטרף.
נוסעת להביא אותם
חזרתי (-:
אספתי שני ילדים מחויכים וקורנים מאושר
איזה כייף היה, מחר עושים....ו...ו...
ואני אומרת" טוב אז לא חייבים להמשיך בקייטנה"
והם במקהלה " מה פתאום רוצים לקייטנה"
בשעת ארוחת צהרים שוחחנו שאלתי הם סיפרו
לפי הכרותי עימם וסיפוריהם הם נהנו מאוד הבן הרגיש מאוד גדול ועצמאי וחש גאווה מאוד גדולה.
ואני....?
הורי שגרים אצלנו משמשים לי לפסכולוגים ואוזן קשבת למצוקתי בנושא

על ידי אמא_לביאה* » 03 יולי 2005, 12:25

שרית, תוכלי לפרט מה גרם לך להסכים? ז"א, למרות ש
כמעט כל מה שאני לא אוהבת יש שם
האם הם ביקשו גם ללכת לגן / בי"ס? (באיזה גיל הילדים?)

על ידי שרית_אמיר* » 03 יולי 2005, 10:51

כל הלילה לא ישנתי.
בראשי רצו תרחישים ותסריטים
יהיה כך ואולי כך
ואולי....ואולי...
הבוקר בחגיגיות רבה יצאנו אבא אמא ושני הצאצאים לקייטנה
ואני מיד...השכנים אינם טובים בעיני
האם אני בקרורתית מדי?
האם אני לא אוביקטיבית?
האם? האם? האם?
בחצי שעה ראשונה רכזו אותם וסתם מרחו את הזמן
הבת התנתקה מאיתנו מיד בהתחלה והלכה לשבת לבד, הבן ישב בקרוב אילי.
העדריות בשיאה- ידיים למעלה-כפיים- לקפוץ
הבת נהנת הבן ככה ככה
ואני מרגישה שעוד מעט אני פורצת בבכי
השעה 9 אני שואלת מי המדריך של...
מדריכה נחמדה
וואו סוף סוף משהו טוב (-:
הקיצור הייתי שם עד 9 וחצי טובות לא ממש ראיתי שם, אך ילדי נפרדו ממני בלי הבעת קושי
אולי רק לי קשה? (-:
רכזתי קייטנות אני יודעת מה זה- יש לי גם ביקורת מקצועית
אוף אני והבקורתיות שלי
שיחלוף הזמן והם יחזרו הביתה
ומה אני רוצה שיספרו שהיה חרא וזה יהיה יומם הראשון האחרון בקייטנה,
או שיספרו שהיה נעים ונחמד ויחכו למחר.
למה עשיתי את זה לעצמי? (-:
אבל עצמי לא הולכת לקייטנה ילדי הולכים.
כמעט כל מה שאני לא אוהבת יש שם ובכל זאת גם ילדי שם.
המשך יבוא

על ידי שרית_אמיר* » 02 יולי 2005, 02:31

לילדי בית הספר תמה שנת לימודים-שיהיה להם חופש נעים
ילדי שמתחנכים בבית..
לאחר בקשה של הבת,ללכת לקייטנה ( התלבטנו התיעצנו חשבנו התלבטנו ובלב לא שלם הסכמנו)
וכשהסכמנו גם הבן רצה, והם ישתלבו בקייטנה של המתנס.
הבת בקייטנת מחול ואומנות, הבן מחשבים.
החשש רב-
כיצד ישתלבו במערכת.?
כיצד ישתלבו בחברת ילדים לא מוכרים?
כיצד ישתלבו בחברת ילדים עם תפוסי התנהגות שלא ממש מוכרים לילדינו?
ועוד...ועוד...ועוד
ולמרות כל זאת החלטנו להסכים להם.
כששוחחנו אמרתי לבני
" אבל לא תכיר שם אף אחד"
ענה לי " אני אשוחח עם מי שישב לידי אשאל אותו איך קוראים לו ואיפה הוא גר"
הייתי המומה...
בשישי שעבר הוא ישם זאת היינו ביומהולדת שלא הכיר אף אחד כך נהג.
ונחזור לקייטנה
החששות אין סופיים, אולי אני עושה טעות יקרה מדי? ואולי יהיה להם טוב ויחוו חוויה חיובית
( אין להם בעיות חברתיות יש להם הרבה חברים לאו דוקא מהחינוך הביתי גם מהחינוך הביתי)
מתפללת שאנחנו לא עושים טעות.
מתרגשת ולחוצה לקראת.
רוצה לצעוק פוס לא משחקים (-: אין קיטנה
אבל שותקת קופצת שפתיים ואלווה אותם ביום ראשון לקייטנה
דיווחים בהמשך

על ידי אמא_תמר* » 19 יוני 2005, 20:10

תודה ענת.
קראתי את הדף הנ"ל ואכן מאוד חיזק את תחושותי, קראתי עוד כמה כמה דפים בנושא, גם הם חיזקו אותי. כרגע אני במין תחושה מוזרה של לעשות את מה שמרגיש לי נכון, לבין מה שנחשב "טובת הילד". כבר כמה ימים שהוא לא רוצה ללכת לגן אולי יותר מכמה ימים. בהתחלה, ניסיתי לשכנע אותו (אבל אפילו את עצמי לא שיכנעתי) והוא הלך וכשבאתי לקחת אותו ושאלתי איך היה הוא אמר לי "היה כיף" אבל זה קצת נשמע כאילו זה מה שמצופה ממנו להגיד ולא בהכרח מה שהוא מרגיש. ואולי זו אני שמנסה להלביש עליו את חוסר שביעות הרצון שלי מהגן... ועדיין למחרת שוב "אני לא רוצה ללכת לגן" כששאלתי למה הוא ענה שאופק מרביץ לו ושהגננת צועקת "שקט" ולא נותנת לפתוח את הדלת ובעיניי לפחות אלה סיבות מצויינות בהחלט. הוא הולך לגן הזה כבר חדשיים, חשבתי שהיה עדיף שהוא יתרגל לגן לפני הלידה ולא אחריה. אבל אם עכשיו הוא מפסיק ללכת לגן לא נראה לי שאוכל להחזיר אותו לגן אחרי הלידה. ואני ממש לא בטוחה שאני רוצה גם. מצד שני אני לא רוצה לבלבל אותו ומצד שלישי המחשבה של להכריח אותו ללכת לגן כי ככה זה וזהו ממש לא נראית לי.
אני הבטחתי לו ולעצמי, עוד לפני שהוא נולד, ש"הוא בוחר", אבל מצד שני הוא גם בחר בי שאולי אעזור לו לבחור.
בקיצור, הייתי רוצה להחליט וללכת עם זה ודי לענות את עצמי ולבלבל אותו אבל כניראה שיש פה איזה תהליך שכדאי לעבור.
בינתיים אולי פשוט אפרוק פה את תסכולי...

על ידי ענת_ג* » 17 יוני 2005, 15:11

הי תמר, ראי חינוך ביתי לקראת הילד השני
אגב יש עוד המון דפים בנושא החינוך בבית, ראי מדור חינוך ביתי

על ידי אמא_תמר* » 17 יוני 2005, 14:37

מצטרפת לבן עמי, הדיונים בנושא חינוך ביתי מרתקים, חלקם ממש מרגשים ומעוררים השראה. הקושי הכי גדול זה בלהתחיל... ואיך נסתדר ומה יהיה וזה אומר ככה וזה אומר אחרת. שום דבר חדש ובכל זאת הייתי שמחה לשמוע על עוד אנשים שחווים או חוו את בלבול הזה גם היום, או לחלוק את הלבטים שלי
כמו מה עושים עם שני ילדים בבית (אני אלד בקרוב) וכו'.

על ידי שרית_אמיר* » 25 מאי 2005, 02:45

אנחנו לא ממש "חדשים" בנושא והיה ויש לך שאלות אששמח לענות

על ידי בן_עמי* » 19 מאי 2005, 01:29

רוב השיחות במדור "חינוך ביתי" נפסקו לפני כמה שנים, וחבל.
היה מענין לראות התיחסות של "חדשים " לדברים שעלו לפני 3-4 שנים.
או התיחסות של אילו שכתבו שם אז- ומה היו כותבים על הנושא היום.

והיתרון לדעתי בחינוך הביתי שהסקרנות הזו לא נבלמת

כתוצר מעולה של מערכת החינוך המוכרת והממסדית - אני עד היום מתמודדת עם תחושות קשות בדמוי העצמי שלי בגלל שאינני מצליחה להיות סקרנית באמת. מרגישה שגמו לי את כל הסוס בהצטיינות באלפי המבחנים והבחנים והתת בחנים על צ'ופצ'יקים ממש לא מענייינם ולא רלבנטיים...

ילדי בני 9 ו6
העתיד המקצועי שלהם- מאוד רחוק
מעונינת לתת להם להיות כמה שיותר ילדים שיתעסקו בדברים שאח"כ כבר לא מתעסקים בהם
למידה והתעמקות בתחומים ספציפים ואחרים יש מספיק זמן.
מאמינה בסקרנות הטבעית שלהם והיתרון לדעתי בחינוך הביתי שהסקרנות הזו לא נבלמת ( כמו במערכת החינוך)
הסקרנות תביא אותם למחוזות שונים ומענינים מבחירה חופשית שלהם.
לא נראה לך קצת מוגזם בגילאים האילו להתעסק בתחומי עיסוק.
זה כמו שבבית ספר מכיתה ה מתחילים לדבר על בגרויות.
אני נהנת מהצפיה בילדי בתום שנשמר בסקרנות הקורנת מעינהם
כל שהם עושים זה כי הם בחרו ולא כי המורהאמרה הוא כי צריך ללמוד למבחן ולהוציא ציונים
אני רוצה לשמר להם את חדוות הלימוד והסקרנות וזה לדעתי יהיה רק כל עוד הם חופשים לבחור ולא נאלצים ללמוד דבר מה מסיבה כזו או אחרת

על ידי ורד* » 08 דצמבר 2004, 23:15

..."לא אז כנראה שזה לא מענין אותם ואין סיבה להתעסק בזה."

אני חושבת, האם אין תחומים בחיים בהם עשויים ילדיך לרצות ולעסוק, למשל, בעתיד, המורכבים גם מנושאים פחות מעניינים. ובעצם- האם אין לחשפם לבסיס מסויים (אינני יודעת איזה בדיוק, אני תוהה) למצע ממנו יוכלו להתפתח ולבחור, כך שאם בעתיד יחליטו כי עבודה סוציאלית הוא תחום בו ירצו לעסוק, הלא עליהם לדעת גם דברים שאינם מעניינים אותם בתחום ידע זה (ובכלל) כדי להצליח ולמצוא עבודה. האם נכון להשאיר את המצב כך שרק באותו הזמן, בעודם אנשים מבוגרים המעוניינים למצוא עבודה, לכלכל ולפרנס עצמם (ואולי אף משפחה) ימצאו תשובות/פתרונות, ילמדו קורסים/ישלימו בגרויות או כל מה שיאלצו לעשות כדי לעסוק במה שמעניין אותם (והרי זה לא סוד שמצב התעסוקה בארץ רע, וכי יש יותר ביקוש מהיצע).

בוקר טוב ורד
אנו כהורים בחרנו בדרך של זרימה עם הלימודים וסדר היום של הילדים.
חושבת שנושא של הלימודים כמו כל נושא אחר מאוד תלוי בתחושת הבטן של ההורים
הענין ללכת עם מה שהכי נכון למשפחה.
לא חושבת שמה שנכון למשפחה אחת נכון גם לשניה.
הכרתי משפחה שיש סדר יום מאוד ברור מה עושים כל שעה ולימודים בצורה רצינית והם מאוד נהנים וזה נכון להם.
לנו כמשפחה מתאימה הזרימה והדילוג בין "קצת" לימודים בעזרת חוברות וספרים
השאר במשחק שיחה וזרימה עם חיי היום יום.
אני מנסה ככל שאפשר להיות קשובה לצרכים/רצונות של הילדים ולפי זה לנתב לנו את הכוון.
אני בדעה של להציב לפניהם דברים/לעלות נושא שיחה יזומה וכו...תפס אותם והתפתח נפלא...לא אז כנראה שזה לא מענין אותם ואין סיבה להתעסק בזה.
אתן לך דוגמא לזרימה שמתנהלת אצלנו
היינו כל המשפחה ברכב וחלף רכב בנזוגי התפעל ממנו הילדים שאלו ממה, התפתחה שיחה על עיצוב ומבנה הרכב
משם הם עברו לאינטרנט לקרוא על מעצבי מכוניות ועל המבנה שמכני של הרכב
כעבור ימים ספורים הם בנו דגמי מכונית צבעו ועשו בבית תערוכה,
על פניו נושא לא משמעותי אך אם נפרק אותו לת נושאים נבין כמה דברים חשובים למדו
על פי הכרותי עם ילדים- לדעתי ילדי החינוך הביתי בעלי ידע כללי רב יותר ולא כי הם חכמים יותר אלא כי ההורה שם איתם ולמענם.
ילדי בית ספר בעלי מיומניות טובות יותר כמו כתיבה וכו...ובעלי ידע נקודתי רב יותר
השאלה מה עושים עם מה שלמדנו בבית ספר- האם זה תרם לנו כאנשים
אנימאמינה שכל אדם בוחר את דרכו ותחומי התענינותו ובבית הספר מעמיסים תון בשביל מיצבים וציונים ולא כי זה משהו שיועיל..

על ידי ורד* » 07 דצמבר 2004, 13:47

קודם כל נעים לקרוא על בחירות שאנו שלמים איתן, שאנו יודעים שבחרנו נכון. מעבר לכך, אני מסוקרנת, מה את חושבת על חינוך ביתי, שלא לחלוטין במובן של UNSCHOOLING אלא בשילוב תוכנית לימודים, ממנה נבררים נושאים (על ידי ההורים, ובגיל המתאים אולי גם על ידי הילדים) ולו לשם חשיפה התחלתית, גישוש, אולי קיימים נושאים שלא בטוח שיחשפו אליהם בחיי היום-יום, אך בכל זאת עשויים להיות מעניינים, אולי לסייע בעתיד...

הילדים היו במסגרת.
אומנם תקופות לא ארוכות אך היו במסגרת
רק גן לא בית ספר.
.הבן נהנה מאוד הבת הרבה פחות.
ההחלטה על חינוך ביתי עלתה לפני שהילדים נולדו, ולפני שידענו שיש בכלל אופציה שכזו הדרך נראתה לנו הכי נכונה לנו.
למה בחרנו בחינוך ביתי מורכב מהמון חלקיקי פאזלים
ונוסף לזה הרצון והתחושה שלנו יש את היכולת לחנך בבית.
נכון להיום הילדים מאוד נהנים מהדרך בה אנו חיים, כשעולה השאלה האם רוצים אולי להכיר יום בשבוע את בית הספר הם אומרים שאם חבריהם לא אוהבים ומקנאים בהם למה שהם ירצו- אילו דבריהם.
כל יום שעובר אנחנו יותר ויותר שמחים על הבחירה שלנו.

על ידי ורד* » 06 דצמבר 2004, 12:54

אני מתעניינת, האם הילדים היו פעם במסגרת מחוץ לבית (גן, משפחתון, בי"ס...), האם שוחחתם איתם על החינוך השונה שהם מקבלים (שונה מרוב הילדים המתחנכים גם במוסדות חינוך, כוונתי), מה הביא אתכם להחלטה שזו הדרך בה אתם רוצים לנהוג, האם ההסכמה ביניכם (את, בן זוגך והילדים) הייתה פה אחד...מצטערת על מבול השאלות ועל היותן אישיות , אם חדרתי מדי לפרטיות- אבין אם לא תעני לי.(את יודעת, גם לנו המבוגרים , צריך לפעמים להציב גבולות...)

האוטו במוסך תוכניות השבת משתנות
אך למרות זאת
נפגשים עם חברים ( לא מהחינוך הביתי)
ויוצאים לטיול טבע באזור מגורינו
הילדים מצוידים בזכוכית מגדלת ובמגדיר צמחים
בדרך אנו המבוגרים התלבטנו לגבי המגדיר
האם ההתעסקות במגדיר לא הורסת את הרגע הראשוני של להנות מהפרח
ומה משנה בעצם איך קוראים לו
לא מספיק לחוות אותו בעינים באף בקצוות האצבעות
???????.
ואולי המגדיר הופך את זה למלומד וזה מיותר
אולי?
הבטנו מעבר לזכוכית מגדלת בכל מיני חרקים על האדמה
הדלקנו אש בעזרת זכוכית מגדלת
כלומר לימדנו את הילדים קצת חוקי הישרדות
(-:
חזרנו הביתה
ריח החמין הטריף את חושינו
התנפלנו עליו כמו....
לפנות ערב באו ילדי השכנים לשחק עם ילדי והם שיחקו בנסיכות ואבירים
ועכשיו בנזוגי מספר סיפור לשעת לילה ואני כאן
לילה טוב
שבוע טוב

בני בן 9
בתי בת 6

על ידי ורד* » 04 דצמבר 2004, 21:38

הייתי שמחה לדעת באילו גילאים ילדייך.

ורד
סליחה על העיכוב המחשב לא היה תקין.
לפני שילדי נולדו בנזוגי ואני ידענו שמקומם בבית ולא במערכת החינוך
אני יכולה לשתף אותך מהקורה אצלנו(-:
הדרך המובילה היא זרימה
ולא רק כשם אלא הלכה למעשה
למשל, אמש הכנתי סיפור על חנוכה ופעילות בנושא אך...
הם התחילו את הבוקר במשחק שהסתיים רק עתה משחק שנמשך 12 שעות
(אם הפסקות קצרצרות לאכול )
ובמשחק עצמו הם למדו המון דברים כמו:
שיתוף פעולה, הקשבה, ויתור
בעצם מיני פרק מחיי יומיום.
אני מאמינה וחושבת שכל הזמן לומדים ולאו דוקא "כשיושבים" ללמוד
ולכן לנומאוד מתאימה הדרך של הזרימה עם היום.
התלבטויות יש כל הזמן.
למי מאיתנו אין?
(למי יותר למי פחות אך יש)
כולם צועקים בעיה חברתית- אני לא נתקלתי בה
הילדים נפגשים עם חברים מהחינוך הביתי,
עם ילדי שכנים,
וילדים מחוגים וילדים של חברים ובני משפחה
לדעתי פעם פעמים עם ילדי החינוך הביתי בצורה שוטפת ילדי שכנים וילדים מחוגים מספיק בהחלט
כן, בנושא הזה יש לנו כהורים אולי תפקיד לעזור להם
אני למשל יוזמת הכרויות דרך החוגים
אכתוב בהרחבה כעת קוראים לי לסיפור לפני השינה

אני מזמינה אותך גם לבלוג שלנו: "בלוג אני בחינוך הביתי" וגם נתרמתי רבות מדפים נוספים במדור, בינהם: "התנסות החינוך ביתי", "אמהות בחינוך הביתי" "נשים בחינוך ביתי" ועוד רבים וטובים.

בהצלחה.

על ידי ורד* » 29 נובמבר 2004, 20:36

יונת, תודה על העצה, אני בשלב כזה בו כל פיסת מידע ו/או שיתוף בחיי יום יום עשוייה לסייע לי. (האתר כולו מכיל המון מידע, אני נהנית מכל שיטוט בו).

ורד, בדף מדור חינוך ביתי יש המון המון מידע -- מציעה לך להתחיל משם.

על ידי ורד* » 27 נובמבר 2004, 23:00

שלום לך "אם בחינוך הביתי", בדיוק למישהי כמוך חיכיתי. אני אם לשני ילדים. נחשפתי לעניין החינוך הביתי לפני מספר חודשים. אני חייבת לספר כי אני מלאה ברגשות אמביוולנטיים- מצד אחד נראה לי הכי טבעי כי אני, כהורה (עם כל מה שמשתמע מכך) אהיה זו שאחנך ואכוון את ילדי, אך מצד שני התעוררו שאלות, תהיות וחששות- האם ללמד עפ"י תוכנית לימודית מסודרת, האם אין בעיה של חוסר "מסגרת", האם כדאי להחליט מראש על "סדרי עבודה", חוקים, כללים... או "לזרום" (ואני טיפוס שקצת קשה לו לזרום, אני בטוחה יותר כאשר הדברים ידועים ומאורגנים...אולי עלי לשנות גם את עצמי, להתאים את עצמי...?), ובעיקר- הבעיה החברתית, כיצד ילדים רכים בשנים מפתחים אינטראקציה, הופכים ליצורים חברתיים, לומדים מהו חבר טוב, לומדים לריב, לומדים ללמוד מילדים אחרים....אני מניחה כי מפגשים מאורגנים של "אנשי חינוך ביתי" הם חיוניים לעניין- מפגשים בהם כולם תורמים ונתרמים. האם ישנים כאלו? (אנחנו תושבי מודיעין) כיצד יוצרים קשר?...אשמח מאוד לקרוא את היומן שלך, אני בטוחה שהוא יענה לי על לא מעט שאלות ולבטים (ובוודאי יצמיח גם כמה חדשים...) להתראות ובעיקר להשתמע (בעצם, להתכתב).ורד.

אני אם ל2 צאצאים (כמובן מקסימים) שמתחנכים בבית
אנחנו גדלים ולומדים יחדיו
כמעט כל יום נחשפים לדברים חדשים
רוצה כאן לשתף בחיי היום יום שלנו
מצד אחד כמאין יומן אישי
ומצד שני
לשתף בהתלבטיות
לספר על ... ל חוש בנוח לקטר,
לשמוע את דעתכם
בדיוק היום התארחו אצלנו חברים מהחינוך הביתי ואמרתי לאם
למדתי ממך משפט ואימצתי לי אותו
לכן מאוד אשמח לשמוע אותכם ולאמץ לי דברים חדשים
אני מצידי אשתף
אקווה לשיתוף פעולה

מדור חינוך ביתי, דף בלוג

שליחת תגובה

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: בלוג חינוך ביתי שרית