פרי האהבה,הצלחת לסקרן אותי...בא לך לספר מה היה אצלך?
בטח, למה לא ?
אצלי ההנקה התחילה קצת צולע. חשבתי שהכל תקין אבל כשהלכתי שבועיים אחרי הלידה לטיפת חלב, התברר שאלה לא עלתה במשקל כמו שצריך.
היא הייתה לי שעות על הציצי, אני זוכרת ישיבה מתמשכת של 6-8 שעות כדבר שבשגרה.
פרט לכך היו לי כאבים נוראים בזמן ההנקה ואחרי שבועיים כבר היו לי מחשבות כפירה וחשבתי לעצמי "אולי הנקה היא לא בשבילי...".
יועצת הנקה שהגיעה אלי פתרה את בעיות הכאבים ואת העליה במשקל.
מתנה מס' 1 (אלה בת שבועיים)
פעם שניה הייתה כשחזרתי ללימודים והייתי צריכה להשאיר את אלה עם חלב שאוב.
רציתי להגביר את יצור החלב והחלתי לקחת כמוסות חילבה.
בדיוק 24 שעות אחרי שהתחלתי, אנינת הטעם שלי, צרכנית הגורמה עשתה לי שביתת הנקה.
ניסתה להתחבר ומיד פרצה בצרחות ובהבעת גועל על הפנים. סירבה לינוק.
מיד התחלתי להפשיר את החלב הקפוא, לחוצה פחד, ועד 4 לפנות בוקר ישבתי, סטרלתי בקבוקים, הכנתי הכל, שתיתי 3.5 ליטר מים כדי לשטוף את הגוף.
ב-6:30 בבוקר כשאלה התעוררה והסכימה לינוק, הערתי את בעלי בוכה מהתרגשות שאלה מסכימה שוב לקחת ציצי.
מתנה מס' 2 (אלה בת 4 חודשים)
ותוך כדי סיפור אני נזכרת בפעם שלישית.
נתפס לי הגב בצורה מטורפת, לא יכולתי לזוז, לא ללכת לשירותים, לא לקום מהמיטה, לא להרכין את הראש כדי לראות את אלה.
אני זוכרת אותי אוחזת בה ומכוונת על עיוור לציצי כדי שהיא תמצא ותתחבר לבד, לא יכולתי להביט אליה.
הציעו לי זריקה בגב, אבל זה היה גומר לי את ההנקה.
כל כך סבלתי מכאבים שכבר הייתי מוכנה להכל והתחלתי להתאבל על סיום ההנקה.
הפתרון צץ מכיוון המדקר שלי. הוא הציע טיפול משולב ואינטנסיבי.
4 טיפולים יום אחרי יום של דיקור, כוסות רוח ושיאצו.
הוא הציל לי את ההנקה.
מתנה מס' 3 (אלה בת 8 חודשים)
כשהיא הייתה בת שבועיים לא האמנתי שאניק אותה עד גיל שנה וחצי.
ועוד פחות הייתי מאמינה לאופן שבו זה נגמר.
אחרי מחלת הפה והטלפיים, היא פשוט לא רצתה יותר.
כל כך רציתי עוד, אבל היא כבר לא רצתה.
בא לי בהפתעה, אבל שמחה שזה בא ממנה....