על ידי פלוני_אלמונית* » 02 יוני 2006, 13:04
התחלתי לכתוב עדכון לפני יומיים, ובסוף הוא היה נראה לי משעמם מדי, ושלחתי אותו בתור אימייל לחברים. החלטתי שאני אמשיך לעדכן בבלוג, בעיקר כדי שתהיה לנו מזכרת, ומי שמשתעמם ? שלא יקרא.
הי לנו יומיים קדחתניים בבנגקוק. המסקנה הסופית ? למרות היותה מהבילה, בעייתית לילדים קטנים (קשה מאד להתנהל עם עגלה) ושאין בה פחים וספסלים ? היא מוצאת חן בעינינו. יש בה קסם. התאילנדיים ידידותיים מאד, ומתים על ילדים. בכל שניה עוצרים אותנו בכדי לעשות להם קוצי מוצי, וללטף את יונתן על הראש הבלונדיני המזמין שלו, שזה הדבר שהוא הכי שונא בעולם. בסוף הוא הסתובב יום שלם עם כובע. עכשיו יש פעמים שהוא לא מגיב בזעם, כי הוא התרגל. מצד שני, היום הוא קיבל במתנה במסעדה-דוכן מזון שאכלנו בו מנה ענקית של ברד במתנה, מתאילנדית שנדלקה עליו.
אתמול עבר עלינו יום של מסעות. טסנו לפוקט, משם לקחנו מעבורת לקופיפי, שאמור להיות אי נפלא, אקזוטי וקסום, עליו צולם "האי" עם ליאונרדו דיקפריו.
האי ממוסחר בטירוף. בירידה מהמעבורת קפצו עלינו המוני אנשים ופיתו אותנו ללכת למלון הזה ולמון הזה. הכל מלא בדוכנים, המחירים בערך כפולים מבנגקוק, והאווירה היא של אילת, ואני לא סובלת את אילת.
בסוף בחרנו אחד. התכנית המקורית היתה להמשיך מכאן במעבורת לאי קו לנטה, ומשם לאי קו נגאי, שאמור להיות יפה באותה המידה, אבל יותר שקט ופחות ממוסחר. אבל מדובר בסה"כ של שש שעות מעבורת, לא כולל העצירות במקומות השונים וההמתנה למעבורת אחרת, כך שאנחנו נוטים לוותר על זה עכשיו.
אתמול בצהריים הייתי מבואסת ומתוסכלת קשות, עד שהגענו לחוף. היינו רעבים, עייפים ועצבניים, נבחנו אחד על השני (הגדולים), והחלנו שכדאי שנשב לאכול ומהר.
הילדים תוך שניה בערך התפשטו והיו בים. אנחנו אכלנו אוכל יקר (במושגים של תאילנד) אך מעולה, הרוח ליטפה את פנינו, המזון מילא את כרסינו, והכל נראה הרבה יותר טוב.
הבוקר עברנו למלון צמד לשלנו, בלי מזגן ובלי מים חמים (המים החמים בטעות, אבל מכיוון שכל כך חם פה אולי נסתדר. אם לא, נעור חדר), אבל עם בריכה.
בבוקר התעוררנו, הילדים ואני, ויצאנו כדי לאפשר לר' לישון. הלכנו לים. אכלנו פנקייק לארוחת בוקר. אחר כך עברנו חדר והשתוללנו בבריכה. אכלנו אוכל נפלא לצהריים, והילדים הלכו לישון.
מילה בעניין האוכל: אנחנו קצת מתקשים לתזמן את האוכל כמו שצריך עם הילדים. איכשהו, תמיד בזמן הארוחה הם עייפים מדי, ולא בא להם לאכול, ואחרי שהם מתעוררים הם פשוט טוחנים פירות. אתמול בערב יונתן סירב לאכול, ואחרי שעה הוא נעשה עצבני מרעב, ושפוט קנינו לו שקית של צ'יפס. זה די מבאס. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב. בכל מקרה, יונתן אנין-הטעם דווקא מצליח להסתדר עם בשר מהמנות שלנו (אנחנו מנקים לו את הבשר מירקות). אדם אוכל הכל כמו שתיארנו לעצמנו. אין לו בעיה עם אוכל שהוא קצת חריף.
כנראה שנישאר פה, למרות האווירה הממוסחרת, כדי לא להתיש את עצמנו במסעות. הילדים נהנים כל-כך, וגם אנחנו הצלחנו היום להתעלם מאווירת המסחרה ולבלות יפה.
טוב, אני הולכת לבריכה.
התחלתי לכתוב עדכון לפני יומיים, ובסוף הוא היה נראה לי משעמם מדי, ושלחתי אותו בתור אימייל לחברים. החלטתי שאני אמשיך לעדכן בבלוג, בעיקר כדי שתהיה לנו מזכרת, ומי שמשתעמם ? שלא יקרא.
הי לנו יומיים קדחתניים בבנגקוק. המסקנה הסופית ? למרות היותה מהבילה, בעייתית לילדים קטנים (קשה מאד להתנהל עם עגלה) ושאין בה פחים וספסלים ? היא מוצאת חן בעינינו. יש בה קסם. התאילנדיים ידידותיים מאד, ומתים על ילדים. בכל שניה עוצרים אותנו בכדי לעשות להם קוצי מוצי, וללטף את יונתן על הראש הבלונדיני המזמין שלו, שזה הדבר שהוא הכי שונא בעולם. בסוף הוא הסתובב יום שלם עם כובע. עכשיו יש פעמים שהוא לא מגיב בזעם, כי הוא התרגל. מצד שני, היום הוא קיבל במתנה במסעדה-דוכן מזון שאכלנו בו מנה ענקית של ברד במתנה, מתאילנדית שנדלקה עליו.
אתמול עבר עלינו יום של מסעות. טסנו לפוקט, משם לקחנו מעבורת לקופיפי, שאמור להיות אי נפלא, אקזוטי וקסום, עליו צולם "האי" עם ליאונרדו דיקפריו.
האי ממוסחר בטירוף. בירידה מהמעבורת קפצו עלינו המוני אנשים ופיתו אותנו ללכת למלון הזה ולמון הזה. הכל מלא בדוכנים, המחירים בערך כפולים מבנגקוק, והאווירה היא של אילת, ואני לא סובלת את אילת.
בסוף בחרנו אחד. התכנית המקורית היתה להמשיך מכאן במעבורת לאי קו לנטה, ומשם לאי קו נגאי, שאמור להיות יפה באותה המידה, אבל יותר שקט ופחות ממוסחר. אבל מדובר בסה"כ של שש שעות מעבורת, לא כולל העצירות במקומות השונים וההמתנה למעבורת אחרת, כך שאנחנו נוטים לוותר על זה עכשיו.
אתמול בצהריים הייתי מבואסת ומתוסכלת קשות, עד שהגענו לחוף. היינו רעבים, עייפים ועצבניים, נבחנו אחד על השני (הגדולים), והחלנו שכדאי שנשב לאכול ומהר.
הילדים תוך שניה בערך התפשטו והיו בים. אנחנו אכלנו אוכל יקר (במושגים של תאילנד) אך מעולה, הרוח ליטפה את פנינו, המזון מילא את כרסינו, והכל נראה הרבה יותר טוב.
הבוקר עברנו למלון צמד לשלנו, בלי מזגן ובלי מים חמים (המים החמים בטעות, אבל מכיוון שכל כך חם פה אולי נסתדר. אם לא, נעור חדר), אבל עם בריכה.
בבוקר התעוררנו, הילדים ואני, ויצאנו כדי לאפשר לר' לישון. הלכנו לים. אכלנו פנקייק לארוחת בוקר. אחר כך עברנו חדר והשתוללנו בבריכה. אכלנו אוכל נפלא לצהריים, והילדים הלכו לישון.
מילה בעניין האוכל: אנחנו קצת מתקשים לתזמן את האוכל כמו שצריך עם הילדים. איכשהו, תמיד בזמן הארוחה הם עייפים מדי, ולא בא להם לאכול, ואחרי שהם מתעוררים הם פשוט טוחנים פירות. אתמול בערב יונתן סירב לאכול, ואחרי שעה הוא נעשה עצבני מרעב, ושפוט קנינו לו שקית של צ'יפס. זה די מבאס. אני מקווה שזה יסתדר בקרוב. בכל מקרה, יונתן אנין-הטעם דווקא מצליח להסתדר עם בשר מהמנות שלנו (אנחנו מנקים לו את הבשר מירקות). אדם אוכל הכל כמו שתיארנו לעצמנו. אין לו בעיה עם אוכל שהוא קצת חריף.
כנראה שנישאר פה, למרות האווירה הממוסחרת, כדי לא להתיש את עצמנו במסעות. הילדים נהנים כל-כך, וגם אנחנו הצלחנו היום להתעלם מאווירת המסחרה ולבלות יפה.
טוב, אני הולכת לבריכה.