על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 06 מאי 2007, 20:54
מעניין שכמעט כולם כאן מזכירים את סבתא ולא את סבא.
לא נראה לי מקרי.
לי היו שתי סבתות שונות זו מזו בהמון מובנים, למרות ששתיהן היו בנות אותו דור, ממוצא לא מאד שונה, שתיהן קיבוצניקיות, הן היו טיפוסים אחרים לגמרי. אחת נכנסה לי לצלחת בעניין מה אני אוכלת ולא סבלתי את זה כילדה, השניה לא התעניינה בזה בכלל אבל הכניסה אותי לעולם שלה, עולם הספרים. בחופש הגדול בקיץ, כשכל הילדים שיחקו בחוץ ושחו, העדפתי הרבה פעמים לשבת איתה בעבודה שלה, בספריה, ולעזור לה לתקן ספרים.
בסוף שנותיה של סבתי האחת, התחלתי להעריך אותה הרבה הרבה יותר, וגם אחרי מותה הבנתי הרבה דברים. בפעם האחרונה שבאתי לראות אותה בבית חולים, כשלפנות בוקר היא נפטרה(הייתי בת 26), אורו פניה אלי ורגע אחרי כן היא שאלה "אכלת ארוחת ערב?"
סבא אחד היה מאד משמעותי עבורי, השני שהיה קשור לספרנית, פחות. סבי האהוב והיקר נפטר לפני כשנתיים וחצי כשאני בהריון עם בתי, הוא ידע על ההריון אבל לא זכה להכיר את בתי, ששמה השני על שמו.
ההורים שלי הם סבים משקיעים מאד. אמא שלי לא יכולה להעלות על דעתה איך יש אנשים שלא משקיעים בנכדים. אמא שלי בדרך כלל קוסמת עם ילדים, ואבא שלי גורם להם איכשהו להיות ילדים הרבה יותר קשים ומעצבנים מאשר הם בטבעם. אין לו שום תובנות מהזמן שהיה הורה, בניגוד לאמא שלי שעשתה דרך מאז. בכל זאת הילדים אצלנו במשפחה משוגעים גם על סבא וגם על סבתא, מוכנים להיות אצלם ימים על ימים. הם לא סבים של יותר מדי מתנות וממתקים, אבל הם באמת מרעיפים על הילדים הרבה אהבה, מוכנים לעשות בייביסיטר, לקחת לגן שעשועים, ללכת איתם לבריכה, להשתולל על הדשא.
בקשר לצד השני, אני לא נשואה לו, אבל אני יכולה לומר שהם משקיעים הרבה פחות בנכדים שלהם, לא רק זו שאצלי. מצד שני הם אנשים חמים ונעימים באופן כללי ובתי בהחלט אוהבת אותם וזה מה שחשוב בעיני.
מעניין שכמעט כולם כאן מזכירים את סבתא ולא את סבא.
לא נראה לי מקרי.
לי היו שתי סבתות שונות זו מזו בהמון מובנים, למרות ששתיהן היו בנות אותו דור, ממוצא לא מאד שונה, שתיהן קיבוצניקיות, הן היו טיפוסים אחרים לגמרי. אחת נכנסה לי לצלחת בעניין מה אני אוכלת ולא סבלתי את זה כילדה, השניה לא התעניינה בזה בכלל אבל הכניסה אותי לעולם שלה, עולם הספרים. בחופש הגדול בקיץ, כשכל הילדים שיחקו בחוץ ושחו, העדפתי הרבה פעמים לשבת איתה בעבודה שלה, בספריה, ולעזור לה לתקן ספרים.
בסוף שנותיה של סבתי האחת, התחלתי להעריך אותה הרבה הרבה יותר, וגם אחרי מותה הבנתי הרבה דברים. בפעם האחרונה שבאתי לראות אותה בבית חולים, כשלפנות בוקר היא נפטרה(הייתי בת 26), אורו פניה אלי ורגע אחרי כן היא שאלה "אכלת ארוחת ערב?" :-D
סבא אחד היה מאד משמעותי עבורי, השני שהיה קשור לספרנית, פחות. סבי האהוב והיקר נפטר לפני כשנתיים וחצי כשאני בהריון עם בתי, הוא ידע על ההריון אבל לא זכה להכיר את בתי, ששמה השני על שמו.
ההורים שלי הם סבים משקיעים מאד. אמא שלי לא יכולה להעלות על דעתה איך יש אנשים שלא משקיעים בנכדים. אמא שלי בדרך כלל קוסמת עם ילדים, ואבא שלי גורם להם איכשהו להיות ילדים הרבה יותר קשים ומעצבנים מאשר הם בטבעם. אין לו שום תובנות מהזמן שהיה הורה, בניגוד לאמא שלי שעשתה דרך מאז. בכל זאת הילדים אצלנו במשפחה משוגעים גם על סבא וגם על סבתא, מוכנים להיות אצלם ימים על ימים. הם לא סבים של יותר מדי מתנות וממתקים, אבל הם באמת מרעיפים על הילדים הרבה אהבה, מוכנים לעשות בייביסיטר, לקחת לגן שעשועים, ללכת איתם לבריכה, להשתולל על הדשא.
בקשר לצד השני, אני לא נשואה לו, אבל אני יכולה לומר שהם משקיעים הרבה פחות בנכדים שלהם, לא רק זו שאצלי. מצד שני הם אנשים חמים ונעימים באופן כללי ובתי בהחלט אוהבת אותם וזה מה שחשוב בעיני.