על ידי מיכל* » 15 יוני 2013, 23:22
טוב, לא הצלחתי לקרוא את כל הדף רק חלקים
האיש שלי יוצא מחר לכולה חמישה ימים
אבל הגדול - בן שנה ועשרה - קשור אליו נ-ו-ר-א, ואני מאוד חוששת מהקושי הגדול שיהיה אם לא יראה אותו כמה ימים
כל יום האיש חוזר בשבע מהעבודה, (חוץ מהימים שהוא חוזר בשמונה...), והילדון שואל תמיד באיזשהו שלב "איפה אבא", מקבל בשלווה ובהבנה את התשובה שאבא יחזור עוד מעט, וכשאבא חוזר באמת - הוא מתנפל עליו בשמחה כל כך כנה וכובשת שזה מקסים ושובה לב לראות את זה ביום יום, אבל שובר את הלב לחשוב שמחר-מחרתיים ועוד יומיים אח"כ אני אצטרך להגיד לו - אבא לא יחזור היום
אבא הוא זה שמעיר אותו בבוקר, מלביש מארגן ולוקח לגן, ואבא הוא זה שמקלח ומרדים. אני עושה את הדברים האלה כשאבא לא נמצא (כבר קרה כמה פעמים), וזה עובר בסדר אם אבא באמת לא נמצא. אם הוא באיזור אז הוא מבקש את אבא, ומכיוון שגם אבא רוצה, וגם אני עם הקטן (בן חמישה חודשים) אז זה בסדר מבחינת כולנו בד"כ.
אז יש גם את הקטע הטכני של איך מרדימים שניים כ"כ קטנים וכו', אבל זה נראה לי אפשר להסתדר עם כל שלל העצות מלמעלה, בעיקר מנשא, קצת בייביסיטר, הנמכת ציפיות, התארגנות מראש וכו'.
אבל הקטע הזה שנשבר לי הלב מלחשוב על הגעגועים שלו לאבא.
אני יודעת שאני צריכה שלא לשדר את הקושי אלא לשדר "סבבה, הכל בסדר", וכבר החלטתי שהתשובה לשאלות תהיה "אבא יחזור עוד כמה ימים", - הוא עוד לא מבין מושגי זמן, רק "אח"כ" בצורה עמומה, אבל זה משהו
וגם חשבתי עם עצמי - האם הייתי רוצה שלא יילך למילואים - מצד אחד - כן, הייתי רוצה שיהיה איתנו כל הזמן.... אבל האמת היא שאני מעריכה את זה שהוא עושה מילואים וחושבת שזה חשוב, כך שהמחשבה על כך שהוא עושה את הדבר הנכון - שאנחנו כזוג עושים את הדבר הנכון - אני מקווה שזה יחזק אותי, ויאפשר לי להעביר אל הילד את החוזק הזה. לא להעביר לו מסר שמשהו לא טוב קורה. אלא שמשהו טוב קורה, אבא הלך למקום שטוב שהלך אליו (איזו מחשבה פסיכית. כמה רע שאנחנו בסיטואציה הזו שיש מילואים (כלומר מצבנו הקיומי כישראלים). אבל בהינתן הסיטואציה, אני שמחה שהוא תורם את חלקו).
אז אני כותבת כאן גם כדי לשפוך
וגם כי אם למישהי יש רעיונות נוספים או שיתופים שיכולים אולי לסייע
וגם כי עולים לי רעיונות תוך כדי
למשל, להתייחס אל זה כאל הזדמנות להתקרבות אל בני שביום יום קרוב יותר אל האיש (אני עסוקה בתינוק הקטן)
טוב, לא הצלחתי לקרוא את כל הדף רק חלקים
האיש שלי יוצא מחר לכולה חמישה ימים
אבל הגדול - בן שנה ועשרה - קשור אליו נ-ו-ר-א, ואני מאוד חוששת מהקושי הגדול שיהיה אם לא יראה אותו כמה ימים
כל יום האיש חוזר בשבע מהעבודה, (חוץ מהימים שהוא חוזר בשמונה...), והילדון שואל תמיד באיזשהו שלב "איפה אבא", מקבל בשלווה ובהבנה את התשובה שאבא יחזור עוד מעט, וכשאבא חוזר באמת - הוא מתנפל עליו בשמחה כל כך כנה וכובשת שזה מקסים ושובה לב לראות את זה ביום יום, אבל שובר את הלב לחשוב שמחר-מחרתיים ועוד יומיים אח"כ אני אצטרך להגיד לו - אבא לא יחזור היום
אבא הוא זה שמעיר אותו בבוקר, מלביש מארגן ולוקח לגן, ואבא הוא זה שמקלח ומרדים. אני עושה את הדברים האלה כשאבא לא נמצא (כבר קרה כמה פעמים), וזה עובר בסדר אם אבא באמת לא נמצא. אם הוא באיזור אז הוא מבקש את אבא, ומכיוון שגם אבא רוצה, וגם אני עם הקטן (בן חמישה חודשים) אז זה בסדר מבחינת כולנו בד"כ.
אז יש גם את הקטע הטכני של איך מרדימים שניים כ"כ קטנים וכו', אבל זה נראה לי אפשר להסתדר עם כל שלל העצות מלמעלה, בעיקר מנשא, קצת בייביסיטר, הנמכת ציפיות, התארגנות מראש וכו'.
אבל הקטע הזה שנשבר לי הלב מלחשוב על הגעגועים שלו לאבא.
אני יודעת שאני צריכה שלא לשדר את הקושי אלא לשדר "סבבה, הכל בסדר", וכבר החלטתי שהתשובה לשאלות תהיה "אבא יחזור עוד כמה ימים", - הוא עוד לא מבין מושגי זמן, רק "אח"כ" בצורה עמומה, אבל זה משהו
וגם חשבתי עם עצמי - האם הייתי רוצה שלא יילך למילואים - מצד אחד - כן, הייתי רוצה שיהיה איתנו כל הזמן.... אבל האמת היא שאני מעריכה את זה שהוא עושה מילואים וחושבת שזה חשוב, כך שהמחשבה על כך שהוא עושה את הדבר הנכון - שאנחנו כזוג עושים את הדבר הנכון - אני מקווה שזה יחזק אותי, ויאפשר לי להעביר אל הילד את החוזק הזה. לא להעביר לו מסר שמשהו לא טוב קורה. אלא שמשהו טוב קורה, אבא הלך למקום שטוב שהלך אליו (איזו מחשבה פסיכית. כמה רע שאנחנו בסיטואציה הזו שיש מילואים (כלומר מצבנו הקיומי כישראלים). אבל בהינתן הסיטואציה, אני שמחה שהוא תורם את חלקו).
אז אני כותבת כאן גם כדי לשפוך
וגם כי אם למישהי יש רעיונות נוספים או שיתופים שיכולים אולי לסייע
וגם כי עולים לי רעיונות תוך כדי
למשל, להתייחס אל זה כאל הזדמנות להתקרבות אל בני שביום יום קרוב יותר אל האיש (אני עסוקה בתינוק הקטן)