על ידי דוד_רובנר* » 15 יולי 2003, 21:20
כמו בבתי-ספר וולדורף, כך בבתי-ספר דמוקרטיים תשומת הלב מופנית אל הילד השלם. בתי-ספר דמוקרטיים מעוניינים לא רק בהצלחה אקדמית, אלא באושר ובפוטנציאל אנושי מלא של כל יחיד. כמו בתי-ספר וולדורף, גם בתי-ספר דמוקרטיים אינם דוחפים את הילדים לקרוא מוקדם, כפי שבתי-הספר המסורתיים עושים זאת. גם בתי-ספר דמוקרטיים וגם בתי-ספר וולדורף מעריכים את המשחק, משחק "לעומק" (מעורבות נלהטת ונמרצת), במיוחד, כמכריע להתפתחותו השכלית, גופנית, ונפשית של האני של הילד, למעשה כ"עבודתם" הבסיסית של ילדים. גם בתי-ספר וולדורף וגם בתי-ספר דמוקרטיים מכבדים את התבונה האינטואיטיבית של הילדים, ומתיחסים די ברצינות להשקפות עולמם ולתחומי התעניינותם. אולם המודל של בית-ספר דמוקרטי איננו תומך בנתיב של צמיחה רוחנית או ריגשית מסויים כלשהו. במקום להקשיב לילדים על מנת להדריך אותם טוב יותר, בתי-ספר דמוקרטיים מקשיבים להם כדי לתת תשובה לצרכים אשר הם קבעו לעצמם. בשונה לחינוך וולדורף, לבתי-ספר דמוקרטיים אין תכנית לימודים קבועה מראש. בתי-ספר דמוקרטיים סומכים על הילדים שיעשו את טעויותיהם, יפתרו את בעיותיהם, ויגיעו לפתרונות שלהם עצמם, עם הסיוע, כאשר נחוצה, אולם בלי ההנחה שבתי-ספר דמוקרטיים יודעים מה תהיה התוצאה הטובה ביותר. מחנכי וולדורף משתדלים ומתאמצים להצעיד את הילדים, והחברה בכלל, בכיוון מסויים, ומבקשים לכונן סביבה אשר מצמיחה שינוי חברתי כגון זה. בניגוד לזה, בתי-ספר דמוקרטיים משתדלים ומתאמצים ליצור סביבה בה ילדים יכולים לזהות ולעבוד על סדר היום שלהם עצמם. ילדים ומבוגרים ביחד מעריכים ומשנים את תרבות בית-הספר באמצעות אסיפת בית-הספר (פרלמנט). התהליך הדמוקרטי בבית-ספר דמוקרטי יכול להיות קולני ופולמוסי, הוא מערב קבוצות בעלי אינטרסים מיוחדים העוסקות בפוליטיקה, מצביעים המפעילים שיפוט, נאשמים אשר מורשעים. הוא "מציאותי" ולא בהכרח נאור (אמנם תמיד רוחש כבוד). בית-ספר דמוקרטי פשוט מכוון ושואף לתת לילדים גישה למורכבותם המלאים של החיים, והסקרנות, ביטחון, ויכולת להשתתף בחברה בהתאם לאינטרסים, ניסיון, ידע, ומטרותיהם שלהם עצמם -- ואולי לשנותה.
הצלחתם שלם בתי הספר הדמוקרטיים או אי-הצלחתם אינה נמדדת עם הכלים המסורתיים של משרד החינוך -- תוצאות בחינות הבגרות בעיקר. הדגש בהם אינו רק דווקא להישגיות ומצויינות אלא חינוך לכבוד ולאהבת אדם, סובלנות לחלש ולחריג, מערכת חברתית רב-גילאית שלעיתים מצליחה לרגש וסביבה תומכת ליצירה ולמחשבה מקורית, להיות בני-אדם חושבים וביקורתיים, ליכולת לראות את האחר, לשיוויון הזדמנויות ולדמוקרטיה.
כמו בבתי-ספר וולדורף, כך בבתי-ספר דמוקרטיים תשומת הלב מופנית אל הילד השלם. בתי-ספר דמוקרטיים מעוניינים לא רק בהצלחה אקדמית, אלא באושר ובפוטנציאל אנושי מלא של כל יחיד. כמו בתי-ספר וולדורף, גם בתי-ספר דמוקרטיים אינם דוחפים את הילדים לקרוא מוקדם, כפי שבתי-הספר המסורתיים עושים זאת. גם בתי-ספר דמוקרטיים וגם בתי-ספר וולדורף מעריכים את המשחק, משחק "לעומק" (מעורבות נלהטת ונמרצת), במיוחד, כמכריע להתפתחותו השכלית, גופנית, ונפשית של האני של הילד, למעשה כ"עבודתם" הבסיסית של ילדים. גם בתי-ספר וולדורף וגם בתי-ספר דמוקרטיים מכבדים את התבונה האינטואיטיבית של הילדים, ומתיחסים די ברצינות להשקפות עולמם ולתחומי התעניינותם. אולם המודל של בית-ספר דמוקרטי איננו תומך בנתיב של צמיחה רוחנית או ריגשית מסויים כלשהו. במקום להקשיב לילדים על מנת להדריך אותם טוב יותר, בתי-ספר דמוקרטיים מקשיבים להם כדי לתת תשובה לצרכים אשר הם קבעו לעצמם. בשונה לחינוך וולדורף, לבתי-ספר דמוקרטיים אין תכנית לימודים קבועה מראש. בתי-ספר דמוקרטיים סומכים על הילדים שיעשו את טעויותיהם, יפתרו את בעיותיהם, ויגיעו לפתרונות שלהם עצמם, עם הסיוע, כאשר נחוצה, אולם בלי ההנחה שבתי-ספר דמוקרטיים יודעים מה תהיה התוצאה הטובה ביותר. מחנכי וולדורף משתדלים ומתאמצים להצעיד את הילדים, והחברה בכלל, בכיוון מסויים, ומבקשים לכונן סביבה אשר מצמיחה שינוי חברתי כגון זה. בניגוד לזה, בתי-ספר דמוקרטיים משתדלים ומתאמצים ליצור סביבה בה ילדים יכולים לזהות ולעבוד על סדר היום שלהם עצמם. ילדים ומבוגרים ביחד מעריכים ומשנים את תרבות בית-הספר באמצעות אסיפת בית-הספר (פרלמנט). התהליך הדמוקרטי בבית-ספר דמוקרטי יכול להיות קולני ופולמוסי, הוא מערב קבוצות בעלי אינטרסים מיוחדים העוסקות בפוליטיקה, מצביעים המפעילים שיפוט, נאשמים אשר מורשעים. הוא "מציאותי" ולא בהכרח נאור (אמנם תמיד רוחש כבוד). בית-ספר דמוקרטי פשוט מכוון ושואף לתת לילדים גישה למורכבותם המלאים של החיים, והסקרנות, ביטחון, ויכולת להשתתף בחברה בהתאם לאינטרסים, ניסיון, ידע, ומטרותיהם שלהם עצמם -- ואולי לשנותה.
הצלחתם שלם בתי הספר הדמוקרטיים או אי-הצלחתם אינה נמדדת עם הכלים המסורתיים של משרד החינוך -- תוצאות בחינות הבגרות בעיקר. הדגש בהם אינו רק דווקא להישגיות ומצויינות אלא חינוך לכבוד ולאהבת אדם, סובלנות לחלש ולחריג, מערכת חברתית רב-גילאית שלעיתים מצליחה לרגש וסביבה תומכת ליצירה ולמחשבה מקורית, להיות בני-אדם חושבים וביקורתיים, ליכולת לראות את האחר, לשיוויון הזדמנויות ולדמוקרטיה.