על ידי שיר_ה* » 21 פברואר 2011, 21:50
הי, אין לי זמן לקרוא מה כתבו לפני, אז אולי הכל כבר נאמר אבל הנה מה שעובד בשבילנו:
אנחנו המון המון בחוץ. בגשם רוח סערה, בחום הקיץ, לא משנה מתי. אנחנו באיזור כפרי. בחוץ הילדים שלי פורחים. נמלים, חיפושיות, שינויי העונה, עננים, הכל. אפשר לרוץ, לטפס, לצעוק. אנחנו מובילים את הטיולים בשיתוף פעולה. כיף.
המון עבודות בית ביחד: בישול, אפיה, נקיונות, שטיפת כלים, כביסה. בגיל הזה אלו פעילויות מרתקות ומאתגרות. לתת לה מה שיותר "אחריות".
חשוב כמובן שכשעושים עבודות מהסוג הזה עם ילדים, אין על הילד שום לחץ לתוצאה מסויימת או להשלים משימה. הוא עושה מה שמעניין אותו ומהנה אותו ולאיזה משך זמן שהוא רוצה.
הילדים שלי יושבים על השיש לידי בזמן הבישול. הם עובדים עם קולפים וסכינים חדות מלפני גיל שנה. כמובן בשלבים.
אם אין מקום על השיש אני משתדלת להכין את הבישול על הרצפה לידם.
הבן שלי אוהב לנהוג במשאית שהיא גיגית הכביסה וכך הוא עושה הובלות אל המכונה וממנה וגם לבגדים מקופלים לארון.
הוא אוהב מאוד לפזר ארונות אז במטבח יש ארון מיוחד שקוראים לו הארון של המפלצת יש בו רק כלים לא שבירים וכל פעם המפלצת באה ו"מפליצה" את כל הכלים מהארון ואח"כ חזרה פנימה (לא תמיד...). המפלצת גם אוהבת לגור בארון.
אפשר לבשל ולשחק אח"כ בבצק משחק. (אם תרצי אתן לך מתכון)
אפשר לשדרג את חווית הציור עם גליונות גדולים. הילד יושב על הרצפה עם גליון ענק או שאני תולה את הגיליון על הקיר והם מציירים בעמידה בתנועה.
שמים מוסיקה ורוקדים יחד.
אם אי אפשר לצאת החוצה, אנחנו יוצרים פארק שעשועים בבית מכריות, מזרנים, כסאות וכל הבא ליד כך שהילדים יכולים לזחול, להתגלגל, לגלוש, לקפוץ.
בשלב מסויים הצטברו הרבה פקקים ומכסים מפלסטיק. חוררנו חורים בעזרת סכין והשחלנו שרשרת צבעונית וארוכה. הבן שלי לבש אותה כמו זנב ורץ אתה בכל הבית כשהיא נגררת אחריו ומרשרשת.
אבל אלו דברים שזרמו וזורמים מתוך העניין המשותף שלנו. אצלכם זה יכול להיות דברים אחרים.
העיקר בעיניי הוא לא לדאוג שאת צריכה ללמד אותה או לספק לה עניין.
היא סקרנית מטבעה. לכל אדם יש את הדרך הייחודית והחד פעמית שלו לגלות את העולם. כך היא וכך גם את.
ההורות בעיני היא חוויה שמשלבת את הדרכים האלו של כל בני המשפחה.
כאמא, כל שעליך לעשות הוא להיות זמינה, קשובה ופתוחה. את תראי שכמעט הכל יכול לבוא ממנה, מה מושך ומעניין אותה.
לכן אני לא ממלאת את הבית במשחקים קנויים. וכל פעם שאני נחרדת "אולי אין להם מספיק במה לשחק?" הם מייד מלמדים אותי את ההפך.
הרבה פעמים, בעיקר אם ההורה מתעקש לשחק במשחקים האלו "כמו שצריך", הם פשוט גוזלים מהילד את החופש שלו ללמוד באמת, להנות ולהתפתח.
בעיקר המשחקים שכתוב עליהם שהם נועדו "לפתח" את הילד.
אני מתכוונת לפאזלים למשל. הבן שלי קיבל לאחרונה פאזל. הוא בן 3.5. נתתי לו לגלות את המשחק בעצמו. הוא בנה מזה רכבות, מגדלים, שיחק בכל מיני דרכים. רק כששאל, נעניתי וגם כאן בלי להסחף למקום של לרצות שהוא יצליח. זה פשוט לא חשוב בעיני.
ככל שאני משחררת בתוכי את הלחצים עליהם גדלתי, תוך כדי השהות יחד, אני מגלה לא רק את מופלאותם של ילדי, אלא גם את מופלאותי שלי.
אז ביתי מאוד מאוד אנרגטית לכן אם אני כבר יוזמת משהו אני מעדיפה פעילות רגועה...
בכל זאת קראתי קצת אחורה...אם היא אנרגטית, אולי זה סימן שהיא צריכה פעילויות אנרגטיות...
הרבה הרבה תנועה ביחד אם זה מתאים לך כמובן.
אם את רוצה, את מוזמנת ליצור אתי קשר במייל shirabetnua ג'ימייל נקודה קום. אשמח לתמוך בך כמה שתרצי. אלו נושאים קרובים ללבי מאוד.
בהנאה
שירה
הי, אין לי זמן לקרוא מה כתבו לפני, אז אולי הכל כבר נאמר אבל הנה מה שעובד בשבילנו:
אנחנו המון המון בחוץ. בגשם רוח סערה, בחום הקיץ, לא משנה מתי. אנחנו באיזור כפרי. בחוץ הילדים שלי פורחים. נמלים, חיפושיות, שינויי העונה, עננים, הכל. אפשר לרוץ, לטפס, לצעוק. אנחנו מובילים את הטיולים בשיתוף פעולה. כיף.
המון עבודות בית ביחד: בישול, אפיה, נקיונות, שטיפת כלים, כביסה. בגיל הזה אלו פעילויות מרתקות ומאתגרות. לתת לה מה שיותר "אחריות".
חשוב כמובן שכשעושים עבודות מהסוג הזה עם ילדים, אין על הילד שום לחץ לתוצאה מסויימת או להשלים משימה. הוא עושה מה שמעניין אותו ומהנה אותו ולאיזה משך זמן שהוא רוצה.
הילדים שלי יושבים על השיש לידי בזמן הבישול. הם עובדים עם קולפים וסכינים חדות מלפני גיל שנה. כמובן בשלבים.
אם אין מקום על השיש אני משתדלת להכין את הבישול על הרצפה לידם.
הבן שלי אוהב לנהוג במשאית שהיא גיגית הכביסה וכך הוא עושה הובלות אל המכונה וממנה וגם לבגדים מקופלים לארון.
הוא אוהב מאוד לפזר ארונות אז במטבח יש ארון מיוחד שקוראים לו הארון של המפלצת יש בו רק כלים לא שבירים וכל פעם המפלצת באה ו"מפליצה" את כל הכלים מהארון ואח"כ חזרה פנימה (לא תמיד...). המפלצת גם אוהבת לגור בארון.
אפשר לבשל ולשחק אח"כ בבצק משחק. (אם תרצי אתן לך מתכון)
אפשר לשדרג את חווית הציור עם גליונות גדולים. הילד יושב על הרצפה עם גליון ענק או שאני תולה את הגיליון על הקיר והם מציירים בעמידה בתנועה.
שמים מוסיקה ורוקדים יחד.
אם אי אפשר לצאת החוצה, אנחנו יוצרים פארק שעשועים בבית מכריות, מזרנים, כסאות וכל הבא ליד כך שהילדים יכולים לזחול, להתגלגל, לגלוש, לקפוץ.
בשלב מסויים הצטברו הרבה פקקים ומכסים מפלסטיק. חוררנו חורים בעזרת סכין והשחלנו שרשרת צבעונית וארוכה. הבן שלי לבש אותה כמו זנב ורץ אתה בכל הבית כשהיא נגררת אחריו ומרשרשת.
אבל אלו דברים שזרמו וזורמים מתוך העניין המשותף שלנו. אצלכם זה יכול להיות דברים אחרים.
העיקר בעיניי הוא לא לדאוג שאת צריכה ללמד אותה או לספק לה עניין.
היא סקרנית מטבעה. לכל אדם יש את הדרך הייחודית והחד פעמית שלו לגלות את העולם. כך היא וכך גם את.
ההורות בעיני היא חוויה שמשלבת את הדרכים האלו של כל בני המשפחה.
כאמא, כל שעליך לעשות הוא להיות זמינה, קשובה ופתוחה. את תראי שכמעט הכל יכול לבוא ממנה, מה מושך ומעניין אותה.
לכן אני לא ממלאת את הבית במשחקים קנויים. וכל פעם שאני נחרדת "אולי אין להם מספיק במה לשחק?" הם מייד מלמדים אותי את ההפך.
הרבה פעמים, בעיקר אם ההורה מתעקש לשחק במשחקים האלו "כמו שצריך", הם פשוט גוזלים מהילד את החופש שלו ללמוד באמת, להנות ולהתפתח.
בעיקר המשחקים שכתוב עליהם שהם נועדו "לפתח" את הילד.
אני מתכוונת לפאזלים למשל. הבן שלי קיבל לאחרונה פאזל. הוא בן 3.5. נתתי לו לגלות את המשחק בעצמו. הוא בנה מזה רכבות, מגדלים, שיחק בכל מיני דרכים. רק כששאל, נעניתי וגם כאן בלי להסחף למקום של לרצות שהוא יצליח. זה פשוט לא חשוב בעיני.
ככל שאני משחררת בתוכי את הלחצים עליהם גדלתי, תוך כדי השהות יחד, אני מגלה לא רק את מופלאותם של ילדי, אלא גם את מופלאותי שלי.
[u]אז ביתי מאוד מאוד אנרגטית לכן אם אני כבר יוזמת משהו אני מעדיפה פעילות רגועה...[/u]
בכל זאת קראתי קצת אחורה...אם היא אנרגטית, אולי זה סימן שהיא צריכה פעילויות אנרגטיות...
הרבה הרבה תנועה ביחד אם זה מתאים לך כמובן.
אם את רוצה, את מוזמנת ליצור אתי קשר במייל shirabetnua ג'ימייל נקודה קום. אשמח לתמוך בך כמה שתרצי. אלו נושאים קרובים ללבי מאוד.
בהנאה
שירה