גירושין וחינוך ביתי

שליחת תגובה

כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵירוּת - כאן ועכשיו.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: גירושין וחינוך ביתי

גירושין וחינוך ביתי

על ידי פלונית* » 04 נובמבר 2009, 15:23

למישהיא יש ניסיון וידע משפטי לגבי הדרך להבטיח המשך גידול הילדים בחינוך ביתי על אף התנגדות האב? במצב זמני של פרידה או בתסריט עצוב של גירושין?
לצערי אין לי בשורות טובות בעניין. בתי משפט נוטים ללכת עם הנורמה.
אם את מעוניינת בפרטים יותר ספציפיים, השאירי כאן מייל. @}.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי נפרדת* » 04 נובמבר 2009, 13:26

למישהיא יש ניסיון וידע משפטי לגבי הדרך להבטיח המשך גידול הילדים בחינוך ביתי על אף התנגדות האב? במצב זמני של פרידה או בתסריט עצוב של גירושין?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עשב_השדה* » 12 יולי 2009, 16:54

יתרה מכך
לעולם לא יוכל הורה אחד להיות שם בשביל שניים,
אמא אינה אבא אבא אינו אמא, ואי אפשר למנוע את הפגיעה מהורה שנוטש, שאינו מסוגל להיות נוכח, אבל וזה אבל גדול, אפשר להיות הורה אחד שמחנך בבית גם אם נוצר פירוד,
וגם אם אחד ההורים אינו מסכים לכך,או לא מסוגל לכך, בעיקר אם המשפחה התחילה את חייה בחינוך ביתי,ואם האם שנשארת עם הילדים מרגישה שהיא תורמת לילדיה ככה יותר מאשר לשבור את שגרת חייהם ובנוסף לשינוי הקשה שבגירושין הם יאלצו לחוות שבר בכל אורחות חייהם,
צפריר ,קל לי יותר לקבל שזהו עמדת המערכת אך לקבל שתמיד בכל מקרה זה תלוי בהסכמת שני הצדדים זה לא ,כי אי ההסכמה הייתה שם גם לפני הגירושין ובכל זאת נולדו כאן ילדים ונוצרה כאן משפחה ונעשו החלטות חינוכיות במשפחה לא אידיאלית.
ברור שעדיף , ויש לשאוף ולהשתדל שכל החלטה תעשה בהסכמה, אך בפועל זה קורה אך מעט.אנשים מונעים על ידי אוולות כגון נקמה ,כעס, כח, ואם אפשר להגן על הילדים מפגיעה שנובעת מתנועה זו, עדיף.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טרה_רוסה* » 12 יולי 2009, 16:21

אבא שמתראה עם ילדיו פעם בחודשיים באופן לא קבוע הוא חשוב לא פחות לילדיו מאבא שמעורב פיזית בחיי היום יום שלהם,
ברור. ברור שהוא חשוב לילדים. אך האם יש לו זכות להמשיך "להחליט עליהם" כשאינו לוקח חלק בגידולם בפועל? ואני לא מדברת על אנשי קבע. אני מדברת על גברים שנעלמים לתקופות ארוכות מחוסר עניין. אין לי ספק שלגבר שמעורב בגידול הילדים יש זכות שווה להחלטה על אורח חייהם.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עשב_השדה* » 12 יולי 2009, 16:13

אמא שמרגישה שמקומו של האב זניח עשויה להניח בטעות שהיא לוקחת את מקומו ו"מתפקדת כשני הורים". למעשה, אין הדבר כך כלל וכלל.
קשה לי אם ההנחות המכלילות האלה
המילה סמכות נגזרת מהשרש סמכ,מלשון לסמוך,
אם אב או אם לא נוכחים נוכחות רגשית,ותקשורתית, לא פחות מפיזית
זו נטישה בעיני, יכולים להיות מצבים שההורים נמצאים אך לא נוכחים ולהיפך
שנוכחים גם אם פיזית לא נמצאים,
מקומו של הורה לעולם אינו זניח, אבל בהחלט רבים המצבים בהם יש נטישה
ואמא שחווה את הנטישה של האב, גם אם זו בחירתו, עשויה לנסות ולספק למשפחה
כמה שיותר סמכות ולמנוע החסרה, לא בכדי לקחת לאב את סמכותו או מקומו אלא כמענה לריק שנוצר ולחסר שנוצר, או שהיה שם מלכתחילה וזוהה באיחור, סיפורי חיים רבים ופשוטים בנויים בדיוק מהחמרים האלה, איזו סמכות יש להורה נוטש להחליט על המשך ההחסרה מילדיו
ולמה זה נשמע לכם סביר או נכון או בסדר?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 12 יולי 2009, 15:01

שרון,
מחיאות כף.
תודות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 12 יולי 2009, 11:21

האם גבר שנוסע ללב ים ומתראה עם ילדיו רק פעם בחודשיים לא בעצם ויתר על מקומו כמנהיג המשפחה?
לאו דווקא.
גם מלך גולה הוא מלך, גם אם לא מתפקד כאב לדעת כל העולם - הוא האב. ואיך שהוא אב - זה לבחירתו.

תודות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טרה_רוסה* » 12 יולי 2009, 10:46

חינוך ביתי הוא חינוך משפחתי - ומכאן מחייב הסכמה של מנהיגי המשפחה.
האם גבר שנוסע ללב ים ומתראה עם ילדיו רק פעם בחודשיים לא בעצם ויתר על מקומו כמנהיג המשפחה?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 12 יולי 2009, 05:25

ותלויים בכל מקרה בהסכמה משותפת?
בהחלט.
חינוך ביתי הוא חינוך משפחתי - ומכאן מחייב הסכמה של מנהיגי המשפחה.
ללא הסכמה שכזו - זה פשוט לא ילך, עם הפקידים או בלעדיהם.

תודות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יונת_שרון* » 12 יולי 2009, 01:03

ברור שחינוך ביתי לא מחייב משפחה אורתודוכסית. אבל במקרה של אי-הסכמה בין ההורים, הפקידים מתערבים ומונעים אותו.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עשב_השדה* » 12 יולי 2009, 00:43

כאשר הגבר שאיתך אינו נוכח בחיי ילדייך - לדעתך, ואין הדבר נושא חן מלפנייך, אין לך מה לעשות בקשר לכך, אלא לשמוח על הקיים.
באמת?
האם כך הדבר?
יונת, אמנם זה לא הנושא אבל הוא נובע מהדיון על חיוך ביתי וגירושין
האם חינוך ביתי , או כל החלטה אחרת, יכולים להתקיים רק במסגרת של משפחה
קלאסית ,כלומר, אבא אמא ילדים?
ותלויים בכל מקרה בהסכמה משותפת?
שאיננה מאד נפוצה במצבי גירושים?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 12 יולי 2009, 00:13

המדינה עושה הכל כדי לסכל את החינוך הביתי.
יונת,
המדינה נצמדת אל השמרנות יותר מאשר מתנכלת לחינוך הביתי.
זה נכון גם במקרים רפואיים.

זה עצוב, אבל זה המצב.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יונת_שרון* » 12 יולי 2009, 00:02

בואו נחזור לנושא הדף: במקרה של אי-הסכמה בין ההורים (גרושים או לא) המדינה עושה הכל כדי לסכל את החינוך הביתי. זה עצוב, אבל זה המצב.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 11 יולי 2009, 23:43

ראו,
אין הדברים כך.
וטוב אם תקראנה את הדברים הבאים בסובלנות ובהקשבה מירבית.

כל הכללות על נוכחות הורית, נוכחות אבהית או כל טענה וטענה, אחת לאחת, חוזרת כבומרנג.
כאן, ברשותכן הבה ולא ניכנס אל הדוגמא האישית, שכן הדוגמא האישית היא הרלוונטית ביותר לסיפור האישי ואיננה רלוונטית כלל לעניין העקרוני העולה כאן.

והעניין העקרוני, הוא בין ההיבט הזכרי, הגברי, לבין ההיבט הנקבי, הנשי, ברמה האישית וברמת הנהגת המשפחה.

וכאשר אנחנו מדברים בגובה העיניים, גבר מול אשה, כל טענותיכן אינן רלוונטיות, שכן חלקה של האשה בנוכחות ההורית שלה ושל אבי ילדיה - הוא לא פחות מחלקו של הגבר.
וארחיב:
כאשר הגבר שאיתך אינו נוכח בחיי ילדייך - לדעתך, ואין הדבר נושא חן מלפנייך, אין לך מה לעשות בקשר לכך, אלא לשמוח על הקיים.
לא את היא הקובעת בעבורו את אבהותו, אין לך כל זכות לקבוע את אבהותו ואת התנהגותו, אלא אם כן מתעלל או מכה או עובר גבולות מובנים מאליהם שאז מחוייבת להרחיקו או להתרחק ממנו.

זה עניין עקרוני, אין לאשה כל מנדט לומר לו לאב הילדים כיצד עליו לנהוג, מתי הוא בסדר ומתי לא. נקודה.
זה גם לא יעזור לכן אם תגידו. שכן זה האב של הילדים, וכל שינוי שיבוא בו, יבוא מתוך רצונו ולא מתוך ריצוי זוגתו. גם אם לכאורה נוהג כך.

כל ביקורת או שיפוט על יחסי האב עם ילדיו - אינן רלוונטיות - ולהיפך.
כפי שזכותה של האם להיות אם על פי מיטב הבנתה ועל פי תחושותיה - כך זכותו המלאה של האב - גם אם לא רואה את ילדיו חודשים, גם אם מפליג אל לב ים ומופיע פעם בחודשיים, וגם אם לא משחק עם ילדיו.
כך הם פני הדברים.

כאןו, ככל שתתרגזו למקרא דברים אלה, כך תוכלו לראות כיצד אתן עצמכן משתפות פעולה עם אין תקשורת, עם חוסר כבוד. עם הצורך הבלתי מובן של האשה, או האם, או הנקבה - לשלוט במהלכי המשפחה ובדרך החיים, הכוללת גם את חינוך הגבר, אילוף האב, וחוסר נחת מתמיד, שזה האיש - כאשר מרצה את בני הבית - אינו מרוצה, וכאשר מרוצה - אינו מרצה.

מכאן אפשר להתחיל לדבר, ולייצר תקשורת.

מתוך ההבנה שכך הם פני הדברים, ואין לא לאשה ולא לגבר כל יתרון, כל צדק או משקל עודף בהחלטה איך מתנהלת המשפחה, ומהם היחסים בין ההורים לילדים או בין ההורים לבין עצמם.

אם זה ברור עד כאן, אוכל להמשיך.

אם ההתרגזות או הכעס עדיין מסמאים את השיח הזה, יהיה עלינו לפרק את הדוגמאות אחת לאחת, מה שלא נראה נחוץ באמת, אלא אם יתבקש.

ראו, איני כותב רק בשם עצמי כגבר.
הנני פותח כאן עניינים שגברים לא מדברים עליהם, שכן מה שמאפיין את הגברים ואת הזכרים, הוא כוח ריסון כל כך חזק ומשמעותי, שלכן, הנשים, אין מושג קלוש לגבי הריסון הזה.
שאילולא הריסון הזה, כבר מזמן היינו חוזרים אל להקת הנקבות הספונה בתוך עצמה, כשהזכרים רק מפרים את הנקבות , בבחינת כל דאלים גבר, וכן הלאה...

כאן, ניתן להתקוטט וניתן להקשיב, וזוהי הזדמנות בעבורכן להקשיב, לקרוא ולקבל חלק זעיר מהמתחולל באמת בנפש הגבר הממוצע, בשיח הזה.

האם זה ברור? האם יש הסכמה על אלה?

תודות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עשב_השדה* » 11 יולי 2009, 22:31

צפריר
הצלחת להרגיז גם אותי
האם לא קיימים מצבים של התעללות? מסעות נקמה חד צדדיים?
והשפלה?
אתה מתאר גירושין כמו מערכת יחסים שוויונית ואידילית
האם זו המציאות?
אנחנו הצלחנו להתגרש בטוב למרות שהתקשורת ביננו היתה גרועה והכעסים שלי בעיקר
הרקיעו שחקים, הצלחנו להפריד בין השדות של ההורות והגירושים
הרבה בזכות בחירה של המאבקים ושל הויתורים,ובזכות העובדה שהוא היה פשוט הוגן בפרידה,
ואני סבלנית ובעיני חברותי סבלנית מדי.
אבל זה חריג
רב סיפורי הגירושין אינם כאלה , וכן לרב זה הגבר שמתנכר לאחריותו כלפי ילדיו
ורץ קדימה לאשה הבאה ולשקם את חייו ואילו האשה נשארת לבדה בחינוך וביוםיום
הלוואי שאפשר היה להשליך מיחסך ומנוכחותך ההורית על רב הגברים אבל גם כאן זה חריג
כמה אבות נוכחים אתה מכיר? נדיר.
הלוואי ואבות היו דורשים להיות שותפים בפועל בחינוך ילדיהם, אבל הרב ,לפחות בדורי, לא כך
שלא לדבר על הטריוואלי , כסף, ירידה ברמת החיים של האשה והילדים, מחסור, כל זה נפוץ הרבה יותר

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 11 יולי 2009, 19:24

בשמת וטונטי,
ראו,
איני מקבל את כל העמדה הזו על פיה למאבק דרוש אחד.
לעולם למאבק דרושים שניים.

כל מהלך העניינים בין בני זוג נמצא באחריות שניהם - במאה אחוז.
הצד הנבגד אינו פחות אחראי לבגידה מהצד הבוגד ולהיפך.

כאן, לא נקיות ידיה של האשה אף פעם אם יש בליבו של הגבר עליה, ולהיפך.
.
לעולם שני צדדים למטבע, ואף אחד לא באמת יודע מה מתרחש בין בני זוג - למעט השניים עצמם.
כל הקשבה לצד אחד או ניסיון להבין רק צד אחד - רק מעצימים את העוול - לשני הצדדים.

_אבל זו בדיוק הנקודה שבה אני כן רוצה לגעת, טובת הילד!
אם טובת הילד כששני ההורים ביחד זה חינוך ביתי, איך פתאום כשההורים גרושים זה הופך למשהו רע??_
כי כאשר שני ההורים בבית נמצא למשל האב מסכים לדרך החיים הזו מכיוון שהוא עצמו דואג להיבטים חינוכיים מסוימים - לטעמו, בעוד כשנפרדים - הוא אינו סומך על האם שתדאג לאלה.
או מכיוון שעל בסיס חילוקי הדעות בדבר החינוך הביתי - נמצא בסיס עקרוני לגירושין, או עוד אלף ואחת סיבות.
חינוך ביתי נסמך כולו על המשפחה. וכאשר המשפחה מתפרקת זה לא רק אפשרי שנשמטת דרך החיים הזו, אלא שבמקרה כזה, כאשר ההורים נפרדים בטוב, ומסכימים על המשך הדרך - זה המעורר תמיהה ופליאה.

כאן, לגבי טובת הילד. אין לא לאם ולא לאב כל מנדט סופי ומוחלט על טובת הילד.
השמרני/ת מבין השניים, במקרה של פרידה נהנה מיתרון ברור - בכל מקרה - מבחינת החוק וההחלטות בפועל.
עדיין גם אם הילד מחוייב ללכת לבית הספר, אף אבא לא יכול למנוע מהאם לחבק את בנה ולאהוב אותו.

לפעמים צד אחד הוא פשוט פוגעני ואין הרבה מה לעשות עם זה..
איני מסכים.
כאשר צד אחד פוגעני - יש לכך בסיס וקרקע במערכת היחסים.
אינך יכולה לפגוע בי אם איני מסכים להיפגע.
כלומר, אם תורידי לי סטירה בכל הכוח, אפשר שהלחי שלי תאדים ותהיה פגיעה פיזית. אבל גם אז אני יכול לא להיפגע ברמה הרגשית.

כאן, לכאורה יש פגיעות שהן לגיטמיות - וזה בדרך כלל הפגיעה של האשה בגבר (בדרך כלל - לא תמיד) ויש פגיעות שהן לא לגיטמיות ואלה בדרך כלל הפגיעות של הגבר באשה (בדרך כל לא תמיד). כך לעדותי האישית, מניסיוני ומהמקום בו נמצאים הגברים לא מדברים על אלה.

כאן, כאשר מבקש הבעל לפגוע באשה דרך ילדיהם או להיפך, לעולם יכולה האשה או יכול גבר - לא לשתף פעולה. לא להיפגע, ולהפוך את הניסיון לפגוע - למקום להידברות.

רק עקשנות, ענייני אגו, הצורך לחנך, והצורך להיות צודק הם שמפריעים לדיאלוג.

הקשבה היא מפתח מצויין לאלה, ועיקר הבעיה אצל זוגות רבים היא חוסר ההקשבה, הרבה לפני הגירושים וגם אחרי הגירושים אם אלה אכן מתקיימים.

בכל מקרה, אין מצב שבו האשה יכולה להחליט על דרך חינוכית ללא הסכמה של הגבר, אלא אם היא שמרנית ממנו.

טוב? רע? צודק? לא צודק? - לא רלוונטי.

תודות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טונטי* » 11 יולי 2009, 17:20

כאן, איני נוגע כלל בשאלת הצדק, האם זה צודק או לא צודק, האם זה נבון והאם מבחינה אובייקטיבית זה טוב לילד או מה טוב לילד.
אבל זו בדיוק הנקודה שבה אני כן רוצה לגעת, טובת הילד!
אם טובת הילד כששני ההורים ביחד זה חינוך ביתי, איך פתאום כשההורים גרושים זה הופך למשהו רע??

אם את נפרדת מאבי הילדים, והפרידה הופכת להיות מכוערת - כי לא השכלתם ליישר את ההדורים ביניכם
_זה פשוט לא תמיד נכון!
וזה מרושע בעיני לכתוב הכללה כזאת, שלפיה תמיד נכון שיישור ההדורים תלוי בשני הצדדים.
נכון הדבר, שבשביל יחסים טובים נחוץ רצון טוב משני הצדדים.
אבל בשביל יחסים רעים מספיק צד אחד פוגעני!_

אם האשה בגדה ועכשיו הבעל רוצה לנקום בה, לא משנה כמה היא תנסה ליישר את ההדורים אם הוא מחליט לנקום דרך הילדים לה לא נותר הרבה לעשות! (ובו לא ניכנס לויכוח כן או לא בגידה זה בין ההורים ולא צריך להעניש את הילדים על כך)
ואם האמא רוצה להתגרש כי לא טוב לה (בלי בגידות) והבעל לא מסכים אז הוא מחליט לנקום דרך הילדים דרך הנקודה הרגישה אצלה אז איך פה היא צריכה להשכיל ליישר את ההדורים??
לפעמים צד אחד הוא פשוט פוגעני ואין הרבה מה לעשות עם זה..
(אני מדברת עכשיו על הגבר כי ככה התחיל הדיון אבל כמובן שזה יכול להיות הפוך..)

גירושין וחינוך ביתי

על ידי בשמת_א* » 11 יולי 2009, 17:09

_טוב לשני ההורים לזכור שטובת הילד מחייבת התנהגות בוגרת של שניהם, שכן האחריות על גידולו היא על שניהם - וטוב שיעבדו כצוות, גם אם החליטו להיפרד.
החמור ביותר מבחינת הילד - הוא חוסר היכולת של ההורים להתנהג בבגרות ולהגיע להסכמות_
צפריר, עצבנת אותי.
למה שניהם?
לא מספיק שאחד מהם, נגיד הגבר (בכלל בלי שום קשר למציאות), אחרי שנים ארוכות של פרידה יפה, יישור הדורים והתנהגות בוגרת, הולך ונישא בשנית למישהי שמסיתה אותו נגד גרושתו ונגד טובת ילדיו-שאינם-ממנה, ולפתע פתאום, ללא כל פרובוקציה, חשד או חשש, הופך את עורו, מפסיק להתנהג בבגרות ותובע כל מיני תביעות חדשות נגד גרושתו? בלי שהיא עשתה דבר?
מה, לא שמעת בחיים על התנהגות חד צדדית? במיוחד של גברים גרושים?
אלה שלפי הסטאטיסטיקה מנתקים בסבירות גבוהה את היחסים עם ילדיהם, שמפסיקים לשלם מזונות?
עצבנת אותי שאתה מטיל את האחריות למעשים מנוולים על שני הצדדים.
לפעמים יש רק צד אחד מנוול!

אם את נפרדת מאבי הילדים, והפרידה הופכת להיות מכוערת - כי לא השכלתם ליישר את ההדורים ביניכם
זה פשוט לא תמיד נכון!
וזה מרושע בעיני לכתוב הכללה כזאת, שלפיה תמיד נכון שיישור ההדורים תלוי בשני הצדדים.
נכון הדבר, שבשביל יחסים טובים נחוץ רצון טוב משני הצדדים.
אבל בשביל יחסים רעים מספיק צד אחד פוגעני!

גירושין וחינוך ביתי

על ידי צפריר_שפרון* » 11 יולי 2009, 12:27

אני בשוק מהחשיבה הזו שאם אני נשואה אז חינוך ילדי בבית זה בסדר אבל אם אני גרושה אז חינוך ילדי בבית זו הזנחה???
זה לא שאם את נשואה אז חינוך ביתי זה בסדר ואם את גרושה זה לא בסדר.
העניין הוא אחר לגמרי.
אם יש תמימות דעים בינך ובין אבי הילדים לגבי חינוך ביתי - אין שום בעיה מבחינת המדינה והילדים יכולים להיות בחינוך ביתי.
גם אם תיפרדו ויש הסכמה ביניכם - המדינה לא תיכנס שם ולא תפריע, שכן תעמדו מולה בכל סיטואציה ותוכלו לה.

אם את נפרדת מאבי הילדים, והפרידה הופכת להיות מכוערת - כי לא השכלתם ליישר את ההדורים ביניכם הכלי האולטימטיבי בידי כל צד, האב ו/או האם הוא להשתמש בגישה השמרנית.
בתי המשפט ומוסדות המדינה נוטים תמיד לשמרנות.
ומכאן יהיה יעיל השימוש בגישה השמרנית על מנת להתנקם בצד השני - אם באמצעות הילדים או באמצעות כל עניין אחר - ואינני נכנס לאיוולת שבכך, שכן כל נקמה היא אוולת העומדת בפני עצמה לתפארת - ואין לצפות שם להגיון.

כאן, יכול להיות גם שכל עוד חיים ביחד, מוותר אבי הילדים על עמדתו, ומסכים בשל סיבות שונות להתנהלות של חינוך ביתי, ומרגע שנפרדים - יש לו לפחות חמישים אחוז - בדיוק כמו לאמו שלהילד - מבחינת ההחלטה מה טוב לילד.

כך למשל אם חס וחלילה הילד חולה. והאב חושב שאסור לתת לו אקמול - והאם חושבת שצריך לנתח את הילד.
הגישה השמרנית תנצח.

כאן, איני נוגע כלל בשאלת הצדק, האם זה צודק או לא צודק, האם זה נבון והאם מבחינה אובייקטיבית זה טוב לילד או מה טוב לילד.

אלא רק, שהשמרנות תהיה כלי מצויין במאבק בין ההורים.
וכאשר מתגרשים בשל מאבקים ולא לאחר יישור ההדורים - הכל לגיטימי.

טוב לשני ההורים לזכור שטובת הילד מחייבת התנהגות בוגרת של שניהם, שכן האחריות על גידולו היא על שניהם - וטוב שיעבדו כצוות, גם אם החליטו להיפרד.

החמור ביותר מבחינת הילד - הוא חוסר היכולת של ההורים להתנהג בבגרות ולהגיע להסכמות.

תודות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי אתי* » 11 יולי 2009, 10:03

לא זה בסדר...
פתאום ראיתי "טונטי" וזה החזיר אותי 7 שנים אחורה,
כי זאת היתה חשיפתי הראשונה לעולם ה"טבעי"...
אבל אל תחליפי בגללי :-)

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טונטי* » 11 יולי 2009, 09:57

אתי אני ממש לא מי שאת חושבת,
אולי כדאי שאני אחליף שם...

גירושין וחינוך ביתי

על ידי אתי* » 11 יולי 2009, 09:35

טונטי?
סליחה על ההתפרצות...
האם זו את מהפורום הריון ולידה לפני 7 שנים בערך?
יש לך ילד בשם "מתן" שהיה בתנוחת עכוז?
את הבן אדם הראשון ששמעתי מדבר על לידה טבעית, ועל הנקה בכזו שליחות, ואני תמיד אומרת שבזכותך חוויתי 3 לידות מדהימות, לא הייתי מודעת אז בכלל לאפשרות...

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טונטי* » 11 יולי 2009, 09:26

אני בשוק מכל ההתנהלות של המדינה במקרים שסופרו כאן,
אני בשוק מ יכולת המדינה להטיל סנקציות על אם גרושה ושימוש בהפחדה כדי להכריח אותה בכוח אל תלם הנורמה באופנת גידול הילדים הרווחת כרגע, תוך שלילת זכותה להתנגד לאופציות החינוך המקובלות במדינה.
אני בשוק מהחשיבה הזו שאם אני נשואה אז חינוך ילדי בבית זה בסדר אבל אם אני גרושה אז חינוך ילדי בבית זו הזנחה???

מה זה מה קורה כאן????

טונטי שהייתה מעדיפה >שהוריו יתגרשו מאשר החיים שהם חיו לאורך שנים. מה שלא קרה כביכול למענו<

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ראויה_לאהבה* » 11 יולי 2009, 09:12

טונטי, ממה את בשוק?! על איזה "דברים" את מדברת ?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טונטי* » 11 יולי 2009, 08:35

אני בשוק מהדף הזה..
האם אתם חושבים שהדברים השתנו (אפילו קצת)?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ראויה_לאהבה* » 04 פברואר 2009, 20:11

הי ענת!
גם אני שמחה לראות שאת בחיים (-: זוכרת לך 'חסד נעורים'... איזה כיף להיזכר בשיחתנו מלפני 3 שנים ולראות שאני במקום כ"כ הרבה יותר שפוי.
(())

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עולם_ומלואו* » 04 פברואר 2009, 19:50

אני קראתי וחייכתי
(אני שמחה לראות שאת בחיים)

גירושין וחינוך ביתי

על ידי אלטר_אגו* » 04 פברואר 2009, 11:25

ספק אם נכנס מישהו בכלל
לפחות אחת.
אין מדיניות מוצהרת של באופן טבעי{{}}. ולא קראתי בשום מקום שמישהו כתב "גירושין זה אחלה, כדאי לכם". פלוני אלמונית{{}}, לאיזה דברים ספציפיים את מתכוונת? היו בזמן האחרון כמה דפים של תמיכה והתייעצות במקרים של זוגיות קשה מאד.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי אנונימי » 04 פברואר 2009, 11:14

ענת יקרה
קודם כל רציתי לכתוב שאני שמחה לקרוא אותך
חזקי ואמצי!!!
האם יש דרך ליצור איתך קשר במיל או בטלפון?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 04 פברואר 2009, 10:33

אני מבקשת להתנצל, את התגובה האחרונה כתבתי בשם מופרך ובציניות גמורה, ומאחר ולא הופיע בעקבותיה אפילו בדל סמיילי עקום פה לרפואה הבנתי שאולי הדברים יתקבלו כפשוטם, אם נקראו או ייקראו.
זו היתה דרך להגיד שהשאלה שלך, פלונית, מופיעה במקום הכי לא מתאים שיכולת למצוא באתר כולו, ואם את חפצה בתשובה רצינית אולי כדאי שתעבירי אותה למקום מתאים. לכאן, ספק אם נכנס מישהו בכלל (נושא נורא לא באופני), וזו, האמת, תשובה בפני עצמה לשאלתך, אבל אולי לא מספקת (-:
בהצלחה בבירורייך.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי באופן_טבעי* » 02 פברואר 2009, 22:18

האם באופן טבעי מעודד גירושין?
כן. באופן טבעי מאמין בנחיצות הגירושין ככלי להעצמה אישית ובחירה מודעת של דרך החיים מעבר לנורמות המקובלות. זו גם דרכו להביע הסתייגות מהממסד ודרכיו, הפוגעות, בסופו של יום, בחירות המחשבה והפעולה של האינדיבידואל.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 פברואר 2009, 21:23

חייבת לשאול לאור דברים שקראתי באתר לאחרונה האם באופן טבעי מעודד גירושין? או אולי אנשים לוקחים את המסר יותר מדי ברצינות ומקריבים על מזבח זה מערכות יחסים חשובות? :-(

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג''ימס_בונד* » 25 יוני 2007, 20:27

הערה קטנה לרועי. אין גירושים "כמו כל הגירושים". משפט פתיחה של "אנה קרנינה": "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו...כל משפחה אומללה,היא אומללה בדרך מיוחדת משלה" לב טולסטוי ידע זאת לפני כ200 שנה. זה נכון שאבא של ילדי קצת כועס עלי שרציתי לחפש את עצמי ולהתגרש,אך למרות הסכסוכים בינינו הוא דואג לילדיו, מתקשר אליהם כל יום.לא קרה מצב שנוכחותו היתה חשובה והוא לא היה שם, כמו ימי מולדת,ביקור אצל רופא, פגישה בבית ספר וכולי.יש דברים שאני לא יכולה לא להעריך, למרות הכל. לילדים שלי יש יותר אבא מאשר להרבה ילדים ממשפחות "נורמאטיביות".

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג''ימס_בונד* » 24 יוני 2007, 09:20

תודה לרועי.כן, חשוב מאוד לנטרל את ההזדמנות לקלקל משהו שאני רוצה. יש תקופות שנחה על אבא רוח טובה, אבל יש לי מעט מדי זמן לחכות לרוח כזאת.
הנהלת בית הספר מזדרזת להתקשר לאבא ולצור אתו חזית נגדי. כיוון שהם בעצמם הציעו לי חינוך ביתי בלי לצפות שאשמח לקבל את הצעתם, אז השנה..גם הם וגם אבא השלימו עם עובדה שחודשיים אחרונים של שנת לימודים בני "ינוח" בבית. השאלה עכשיו לגבי שנת הלימודים הבאה.אחרי שהתברר שאני לא מתנגדת לחינוך ביתי,תגובת הנהלת בית ספר השתנתה ב 100 אחוז.זה נכון שאבא יכול לעשות צרות, אבל אני לא בטוחה עד כמה הוא עצמו היה מוכן לגדל שני ילדים ולנהל עסק...אז מה הפתרון מבחינתו?? לא נראה לי שאבא יעדיף שיוציאו את הילדים למוסד או למשפחה מאומצת, כל עוד יש להם אמא אוהבת ואחראית...אבל בגדול...עם חוק צריך להזהר.קשה לדבר על זה, אבל דברים הכי אבסורדיים יכולים לקרות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי רועי_שרון* » 24 יוני 2007, 06:56

אני רוצה להציע סדר אחר ממה שיונת תיארה למעלה:
  1. תכיני עמוד אחד בלבד של מכתב למשרד החינוך, ובו פסקה בודדת עם הודעה שאתם מתעתדים לחנך את הילדים בבית, שמות ומספרי ת.ז. של הילדים, ושתי חתימות (כולל ת.ז.): שלך ושל האבא. עד שהאבא לא חתם על זה, אין טעם להתחיל להתעסק בהכנת תוכנית לימודים.
  2. רק אם האבא חתם על המכתב מסעיף 1, אז להשלים הכנת תוכנית לימודים ולהגיש למשרד החינוך.
חשוב להבין שמבחינת האבא, הרצון שלך לחנך בבית זה עוד אמצעי לחץ עליך. לכן משיקולים של משא ומתן את צריכה להיות הכי פחות מושקעת בזה. ככל שמידת ההשקעה שלך בזה גדולה יותר, כך אמצעי הלחץ הזה טוב יותר מבחינת האבא. אם את משקיעה כמה ימים בהכנת תוכנית לימודים ומתכננת ופועלת לקראת חינוך ביתי, אז זה יכול להפוך לכלי בידי האבא כנגדך. לעומת זאת, אם את מוותרת מראש על חינוך ביתי, מתכוננת לשלוח את הילדים לבית ספר, מדברת עם הקב"סית ומודיעה לה שבשנה"ל הבאה הילדים ילכו לבית ספר, ואז מודיעה לאבא שמשרד החינוך לוחץ עליכם לקבל החלטה, ושבינתיים הודעת להם שהילדים בבי"ס בשנה הבאה, אבל שאת מעדיפה לחנך אותם בבית אם זה בסדר מבחינתו, אז יש סיכוי טוב יותר שהוא יסכים לחתום על העמוד הבודד שתגישי לו.

בקיצור, אני מציע לשחרר במקום להתאמץ. הרי אם האבא לא ירצה, אז זה לא יקרה. ואם הגירושים שלך הם כמו רוב הגירושים, אז לאבא בדרך כלל לא ממש אכפת אם הילדים יתחנכו בבית או לא, אבל כן אכפת לו מה שאת מתאווה אליו -- את זה הוא רוצה לקלקל. אז אם תשחררי, אם הוא ירגיש שהוא לא מקלקל לך שום דבר באי-הסכמתו, אז לדעתי יש סיכוי טוב יותר שתקבלי את מה שאת רוצה. ואם לא, אז כבר שחררת, והכעס לא יהיה שם בשביל לאכל בך ללא מוצא.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג''ימס_בונד* » 24 יוני 2007, 06:03

כן, ברור. שיקול הדעת כאן קשה...אבל רק אני יכולה לעשות אותו.וגם אם ההחלטה נכונה בזמן מסוים, כיון שמדובר בתקופת זמן, אותה ההחלטה יכולה להפוך ללא רלונטית. במערכת יחסים, כמו בנישואין כך גם בגירושין האיזון משתנה כל הזמן ועלול להיות מופר...לכן יש לי על מה לחשוב. להזהר זה טוב...אבל עד כמה,אם בכלל לתת לפחד לשתק אותי.כאן סימן שאלה.האבות טובים באיומים, אבל כאשר זה מגיע ליטיפול יום יומי בילדים...לפעמים כוחותיהם נעלמים.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יונת_שרון* » 24 יוני 2007, 00:36

אז האבא יכול לעשות לך צרות. זה גם הילד שלו הרי.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג''ימס_בונד* » 23 יוני 2007, 15:55

הי יונת!!! עכשיו לוקחים תרחיש אחר. נניח האבא "הכל יכול" לא משתכנע. הילד לא רוצה ללכת לבית ספר. מה קורה אז?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יונת_שרון* » 23 יוני 2007, 14:52

  1. את תוכנית הלימודים תגישי ברגע שתגמרי להכין אותה. (בהנחה שיש חתימה של האבא)
  2. את הבקשה תגישי יחד עם תוכנית הלימודים.
  3. אם האבא יהיה בעד חינוך ביתי, אז יוכלו להטריד אותך אבל לא הרבה יותר מזה. מבחינה טכנית -- תגישי ערעור.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי גימס_בונד* » 23 יוני 2007, 06:20

יונת, יש לי כמה שאלות. 1)מתי להגיש את התוכנית לימודים של חינוך ביתי2) מתי להגיש בקשה לאישור 3)אם אני לא אקבל אישור ובני לא ירצה ללכת לבית ספר,..הרי לא אכריח אותו, מה קורה במקרה כזה?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי אנונימי » 20 ינואר 2007, 09:44

אני מאלה שלא ראו ולא קראו את הדף, עד לרגע זה.

ואמנם כאמא, ברור לי שטובת הילדים היא להיות עם האמא, ובוודאי שעל פני מסגרת כלשהי, רק שאני לא חושבת שזו צריכה להיות אקסיומה.

אני מכירה אישית לפחות זוג אחד (לשעבר. הם גרושים היום), שם טובת הילדים היא לאו דוקא להיות עם האמא. ואני בטוחה שיש עוד מקרים כאלה.
יתרה מזאת, אפילו במקרה שלי (אנחנו לא גרושים), אני לא בטוחה שבמקרה שניפרד, והם יהיו יותר גדולים קצת, טובתם היא דוקא איתי.
ואני לא חושבת שאני אמא גרועה. נהפוכו.
אני רק חושבת שבעלי הוא אבא מדהים ממש, וזה שיקול משמעותי בעיני.

האם בתי המשפט יכולים להיות מודעים לכך?
האם ניתן לבדוק כל מקרה לגופו ולדעת מה באמת נכון?
לא יודעת. :-(

בכל מקרה - ליבי על האמא הזו ועל ילדיה, שמתוך המשתמע בדף הזה, ברור לי שטובת הילדים היא להיות איתה.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 ינואר 2007, 17:19

איפה ומה חשיבותם של עורכי הדין בסיפורים המזעזעים האלו?
לצערי חשיבותם מכרעת יותר או פחות לפי הסכום אותו הם יכולים לבקש. סביר שעורך דין שיש לו אומץ לבקש 25000 דולר על טיפול במקרה כזה (הסכום מדוייק ולקוח מהמציאות לצערי) יצליח יותר. וגם אז עדיין לא ברור. מי שהיה בבתי משפט יודע שלפעמים הכל תלוי במצב רוח של השופט באותו הרגע.

אבל בגדול: רוח ההורות השווה היא מאד חזקה בימים אלה בבתי דין לענייני משפחה. שומעים את זה בכל משפט של גרושים. היא רווחת אצל פקידות סעד, וגם אצל שופטים. שם יש נטייה לראות בשני ההורים שווים לגמרי בכל הקשור לטובת הילד. האם יכול להיות שמדובר כאן בהנחת יסוד שגויה שאיש לא מעז לערער עליה? זו בעיה כ"כ קשה וסבוכה, כל מקרה הוא כ"כ שונה, שלא פלא שנתקלים כל העת בפסיקות מחרידות. השאלה הזו גדולה על בתי המשפט ואין להם ברירה אלא להשתמש בגרזן, לכאן או לכאן. כי באמת, מי יותר חשוב לילדים? אבא או אמא? למי מהם "מגיע" יותר ? דעתו של מי כבדת משקל יותר? למי מהם זקוקים הילדים יותר, ועד איזה גיל? מי יכול לקבוע? ואיזו סמכות יכולה לאשר את מה שזועק פה בתגובות המחאה נגד הפסיקה שהביאה סלעית, שילדים זקוקים לאמם יותר מאשר לאביהם ושדעתה כבדת משקל משלו?
למה לכולם כאן ברור שהאמא צודקת והאב טועה? והאם מדובר בכלל בצודקים וטועים או שיש כאן משהו חזק יותר, מוחלט יותר, שאבד יחד עם הרבה אינסטינקטים הישרדותיים בין האופנות המתחלפות?
האם רק בגלל שאני אמא התשובה ברורה לי, או שיש כאן אמת עליונה, אובייקטיבית, built in בטבע האדם?
בשאלת החזקה על ילדים, החוק היום "מיטיב" עם האם וילדיה עד הגיעם לגיל שש. יש הנחה שעד גיל זה הם זקוקים לה יותר. אולם גם הנחה זו לא תמיד מכובדת, כמו שרואים בפסיקה שהביאה סלעית.

מעניין אותי לפנות אל זוגות במצב טוב, ולשאול אותם, אם חס וחלילה, חס וחלילה, הייתם צריכים לשקול הפרדה, מה הייתם עושים עם הילדים?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי נועה_בר* » 19 ינואר 2007, 08:46

אני עם כל מילה של יעל צ !

מה קורה פה?
אני שואלת את עצמי ואתכם, האם אלו השופטים או בעצם עורכי הדין שטובים יותר או פחות להביא את העיקר ולהעמידו על סדר היום, ופשוט לא לוותר? איפה ומה חשיבותם של עורכי הדין בסיפורים המזעזעים האלו?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יעל_צ* » 17 ינואר 2007, 21:33

קוראים ומרגישים זעם על כל מעשי העוול, על היחס השרירותי והאטום, על חריצת גורלות כלאחר יד. מה קורה פה?
לפעמים התחושה היא כאילו יש שני סוגי אנשים: בני אדם, ויצורים אטומים שאיבדו כל קשר לאנושיות בסיסית.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי בשמת_א* » 17 ינואר 2007, 16:47

_קוראים ואין מה להגיד
נדמה לי כל הזמן שאם יידעו יש סיכוי לשינוי
גם לי. אבל זו כנראה אופטימיות פראית._
כי מה יש לעשות חוץ מלהרגיש זעם וחוסר אונים?

אני עכשיו נתקלתי בעניין אחר בהתנהלות ישראלית לא שפויה (בסך הכל עיריות, ועדות מחוזיות וכאלה). התנהלות מושחתת, טירטור מרושע של הציבור, שוד כספים במסווה של "היטלים", כל מיני תקנות שנראות כאילו רק נועדו להתעלל באזרחים, בקיצור - מין המשך ישיר לאימפריה העותומאנית בשנותיה המושחתות ביותר (ואכן, כל שיטת הטאבו וכו' נשארה עותומאנית עד ימינו).
להתלונן? סיכוי לשינוי? כשאת רואה מול מה את עומדת, את מבינה שלא רק שהסיכוי לשינוי הוא "אופטימיות פראית" אלא שהדג מסריח מהראש...
גם פה: מי עשה את העוולות האלה? שופטים.
אני לא רוצה להתחיל אפילו לדבר על השופטת שקרובה שלי נאלצה להתמודד אצלה על ענייני ירושה. "מושחתת" קטן עליה. יש לי מלים הרבה יותר גרועות על איכות העבודה שלה ועל הכבוד המינימלי לאזרחים ולחוק, אבל היא כבר נענשה במיתה חטופה, אז אשתוק.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 17 ינואר 2007, 11:55

קוראים ואין מה להגיד

נדמה לי כל הזמן שאם יידעו יש סיכוי לשינוי
גם לי. אבל זו כנראה אופטימיות פראית.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי סיגל_ב* » 17 ינואר 2007, 11:31

קוראים ואין מה להגיד

מישהו פה השתגע. מישהו במדינה הזאת איבד את שפיותו.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי לי_אורה* » 17 ינואר 2007, 09:56

קוראים ואין מה להגיד וזה מעורר מחשבה רבה כשחושבים שבארה"ב ובאירופה מספר הזוגות המתגרשים הוא מעל ל-50 אחוזים ובארץ כל זוג שלישי מתגרש וקראתי שבאיזור ת"א כל זוג שני מתגרש. ובמחשבה נוספת, זה לא קשור רק למוסד הנישואין: הדיון הזה נוגע גם למי שנכנסה להריון מחבר: גם לו יש זכויות על הילדים/ות...

גירושין וחינוך ביתי

על ידי תבשיל_קדרה* » 17 ינואר 2007, 08:52

קוראים ואין מה להגיד

גירושין וחינוך ביתי

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 ינואר 2007, 23:28

הסתובבתי עם הסיפור הזה כל היום ועכשיו חזרתי לדף הזה. . השתיקה כאן גם קשה. אף אחד לא קורא כאן? או שקוראים ואין מה להגיד? בכל אופן, אני מקפיצה את הדף למה חדש. לא יודעת למה נדמה לי כל הזמן שאם יידעו יש סיכוי לשינוי.
הסיפור של האשה הזאת שהביאה סלעית, קורה כל הזמן. מישהו פה השתגע. מישהו במדינה הזאת איבד את שפיותו. אין לי דרך אחרת להסביר פסקי דין כאלה.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 ינואר 2007, 11:48

השופט קבע שעליהם לחזור לעיר הישנה, ושהוא מקווה שגם אמא תחזור איתם. שחברים זה הדבר הכי חשוב ושאסור לערער אותו.
היה ערעור. הוא לא התקבל.
נורא. אין לי מה להגיד. תודה שהבאת את הסיפור הזה. מה שבטוח, שאסור לסיפורים כאלה להישאר בשקט.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי סלעית* » 12 ינואר 2007, 22:43

קשור ולא קשור. כן גירושין, לא חינוך ביתי, אבל בהחלט ניתן ללמוד על המשקפיים שדרכם מסתכלים בתי המשפט על חשיבות המשפחה, או יותר נכון, האמא, לעומת חשיבות המסגרת.

חברה קרובה עוברת סיפור גירושין קשה ומכוער. היא נאלצה לברוח מביתה לאחר שבעלה בנפרד רוקן את חשבון הבנק והחל להורות על ניתוק החיבורים לבית (ניתק את הטלפון ואמר שבקרוב תגלה מה עוד הוא ניתק). היא עברה לבית אמה בעיר אחרת, רשמה את הילדים לבי"ס, החלה לחפש דירה ועבודה. האב הגיש תביעה למשמורת וטען שעל הילדים לחזור לעיר מגוריהם כדי לא לקטוע להם את שגרת החיים (הוא לא חשב על זה לפני שהחל לנהל רומן שנמשך עד היום, אבל זה לא העניין). יש גם ילדים בגיל העשרה שכתבו לשופט שהם רוצים להישאר עם אמא, בעיר החדשה, שהם לא רוצים לחזור וכולי.
השופט קבע שעליהם לחזור לעיר הישנה, ושהוא מקווה שגם אמא תחזור איתם. שחברים זה הדבר הכי חשוב ושאסור לערער אותו.
אתם קולטים? הוא חושב שעדיף לילדים (חלקם אפרופו משמורת מתחת לגיל 6) חברים על פני אמא. בי"ס מוכר על פני אמא. זה לא נתפס.
היה ערעור. הוא לא התקבל. השופט השני גם הוא לא היה מוכן לשמוע פנים מול פנים את הילדים הגדולים. הוא שלח את אבא לשמוע מה הם חושבים, ואז שאל מה הם אמרו. הם אמרו שהם לא רוצים לחזור. אבא אמר שהם מבולבלים ושאמא מסיתה אותם. את השופט לא מעניינת האמת.

בשני המקרים בית המשפט קבע שטובת הילדים מעדיפה שהייה במסגרת על פני השהות עם אמא.
איפה זה מעמיד אותנו, אנשי החינוך הביתי (אמהות החינוך הביתי) במקרה של גירושין? בפינה למטה מתחת לכל הזבל.

<מרגיעון - כולנו זקוקים לחיבוק. כמה שזה נכון. וכמה שזה לא עוזר כשנעשה עוול שזועק לשמיים>

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 06 יוני 2006, 23:54

רבקה שלום, ותודה רבה. אם אני מבינה נכון, בקישור ששלחת יש הצעה לרישום בבית ספר בחו"ל עבור משפחות שלא קיבלו אישור לחינוך ביתי ויכולות כך לפתור בעיה חוקית . זה לא מתאים למשפחה שלנו אבל אולי יוכל לשרת אחרים עם בעיה דומה. שוב תודה לך, אנחנו לא מכירות ואני מעריכה את תשומת הלב.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יסו_מאסו* » 05 יוני 2006, 18:09

ענת
אל נושא החינוך הביתי בכלל לא ניתן היה להגיע כי הוערמו מכשולים מפחידים בדרך. יש אפשרות תיאורטית להמשיך מכאן, אבל תראי, לקח שנה!!! שנה שלמה, על מנת להבהיר את המובן מאליו, שאת אמא טובה . בקשר לחינוך עצמו אולי תעיני בפרטים שאני שולחת לך בקשר לשאר הדברים אני שמחה שהילדים איתך.
Phone number of the school is 734-769-4511 and the fax number is
734-769-9629

www.clonlara.org [email protected]

Rivka from Jerusalem 05 05 795 698 05 05 333 162 02- 5354
522

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג'יימס_בונד* » 13 מאי 2006, 02:23

איפה כולם. ברחתם לי. כמו בשיר ש/ל רחל המשוררת היה או לא היה.אולי כתבתי משהוא שהוא התיחסות פשטנית מדי ולא עמוקה. אולי העלבתי ללא כוונה. אני אספןג גם ביקורת על דברי. גם בנושאים רגישים לפעמים אנשים חושבים בצורה שונה. מחכה לתגובתכם. ביי

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג'יימס_בונד* » 07 מאי 2006, 04:06

ענת עכשיו שהדברים הגיעו לטלויזיה בטח תהיה להם השפעה על דעת הציבור. עכשיו צריך ליצור עוד הזדמנויות להשפיע .אולי דרך הפגנות מול משרד החינוך אולי משהיא שיודעת לדבר יכולה לנעום מול הכנסת. אני מאמינה שהרבה אנשים סובלים מהמערכת המזיקה הזאת שנקראת משרד החינוך ותהיה התעוררות של אנשים שפתאום יראו שיש דרך אחרת ולא חשבו עליה קודם.מענין אותי איך משנים בכנסת את החוקים. למי הזכות להציע חוק חדש או שינוי חוק ישן. מה מקומו של האזרח הקטן בסיםור הזה. ענת עם בחירות שמתקימות כל כך הרבה כמעט כל שנתיים אפשר גם לחשוב על הקמת מפלגה שבקווי היסוד שלה תהיה אפשרות חוקית לחינוך ביתי.אני זורקת כל רעיון שבא לי .אני מחפשת דרך להשפיע.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ג'יימס_בונד* » 02 מאי 2006, 09:47

קראתי חלק מהדף. הסיפור מוכר לי היטב. מרב יאוש לא יכולתי לקרוא את כולו. אני כותבת שוב את מה שכבר כתבתי למרות היותי עדינת נפש בא לי לזיין את המערכות של מדינת ישראל ובמיוחד מערכת המשפט ומערכת החינוך עידן התמימות הלך ואיננו ואני רואה איפה אני ואין לי פתרון אך בכל זאת ארצה לנסות ולהשפיע מערכת החינוך מודעת היטב למצבים האלה ןמנצלת אותם ואותנו.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי טרה_רוסה* » 09 מרץ 2006, 19:57

איזה מדכא.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עולם_ומלואו* » 08 מרץ 2006, 22:53

גם ממני. חיבוק גדול.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי סיגל_ב* » 08 מרץ 2006, 21:57

ליאת ((-))

גירושין וחינוך ביתי

על ידי מיכל_צמות* » 08 מרץ 2006, 20:38

ליאת ((-)).
תודה לאל_ שיצאתם _מידיהן השלומיאליות והמכוערות

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ליאת_ב''א* » 08 מרץ 2006, 19:38

שלום לכולם, הייתי פה פעם מזמן מזמן, אבל אתם בטח לא מכירים אותי. נעים מאד.
אני אמא רווקה לילד בן שבע וחצי. מעולם לא התחתנתי עם אבא שלו, אבל מאז הלידה עברנו תהפוכות, שנים קשות מאד וסבל מר. גם אחד מהשני אבל בעיקר מהמערכת. ענת מספרת פה בראשי פרקים וחושפת מעט מהקשיים שעולים מול 'הרווחה', עו"סיות , מרכז קשר, פקידות סעד, מחוזיות, מקומיות, טיפול דיאדי, בדיקת כשירות הורית....כן, עברתי הכל.פסיכולוגים בדקו את הבן שלי לבד, יחד איתי, יחד עם אבא שלו, אותי לבד. לילות של חוסר שינה, פחדים על זה שאני מניקה בגיל 4- מה תגיד העוס"ית שיעצה לי לתת לו להתקלח לבד כבר בגיל שנתיים בערך, כדי שידע שזכותו על גופו שלו בלבד...לסדר תמיד את ארונות המטבח והבגדים, כיוון שהן עושות ביקורי פתע! ובודקות כמה את מתפקדת כמנהלת בית! לבנות מיטה לילד, שלא ידעו שהוא ישן איתך...לקיים כל החלטה של בית משפט ולהגיע למרכז קשר גם עם חום גבוה, למרות שהאבא הולך ובא כרצונו, ללא שום קשר לציפיות של בנו...לשבת ימים בפגישות עם צוות שלם של 'מטפלים' שאפילו העברית שלהם לא נכונה, לבזבז שעות יקרות של פרנסה, של שהיה עם הילד שלי, של שקיעה יותר ויותר בתוך הבוץ הנוראי שלנו, (אפילו קשה לי להיזכר בזה), לקבל איומים שהאחריות לקשר היא עלי ואם לא אבצע אותה, אזכה לעונש מבי"מש (והאבא לא- אותו אי אפשר לחייב),
בקיצור חבורת נשים יומרניות , חסרות רגישות, מנהלתיות, מנהלות את איך אני אגדל את הילד שלי!? רק כדי שתבינו כמה זה מגוכך: אחרי 3 שנים של פגישות במרכז קשר, קיבלתי טלפון בצהרי היום -"אתם לא חייבים להגיע היום , לפי החלטת בית משפט, זמנכם פה תם." פשוט ככה! ללא סגירה של הטיפול, ללא כל פיתרון של הסדרי ראיה אחראיים.
מה שאני מנסה לספר זה לא כמה אני מסכנה אלא כמה מסוכן ליפול לידיים של המערכת הזו. איבוד שליטה מוחלט ונפילה למערבולת גדולה. אנשים תמיד חושבים שמשהו בך לא בסדר אם אתה מטופל ב'רווחה'. תאמינו לי- בחיים לא חשבתי שככה ייראו השנים הראשונות להיותי אמא.
ענת אני במינה את ה'שמחה' שלך בעניין השכנה האולי מתגרשת- אני איחלתי לעוס"יות שהבנות שלהן ייקלעו למצב הזה. שהנכד שלהן יזכה לטיפול המלבב של חברותיהן למקצוע.
מה ששבר אצלי את גב הגמל וגרם לי להפוך לתוקפנית מולן היה 'ועדת החלטה' שמנתה צוות של 5 נשים. למזלי ה'רב 'הוועדה התכנסה ביום בו אני מלווה אישה בלידה, אחרי יומיים בבית, אנחנו בבי"ח בצירי לחץ. השעה שמונה בבוקר. מיותר לציין שלא התקלחתי ולא ישנתי ביומיים האלה. אני יוצאת מחדר לידה במיוחד כדי לתאם אם אפשר, להעיד בפני הוועדה בצהריים במקום בעוד כשעתיים, על מנת שאוכל לסיים את הלידה כראוי. קיבלתי אישור. אני יוצאת מביה"ח ב11 כדי לקבל הודעה לא להגיע לוועדה כיוון שההחלטות כבר התקבלו! (את האבא שעל חוסר האחריות שלו לא ארחיב כאן את הדיבור, הם שמעו.).
אף אחת מחמשת הנשים לא הסכימה לדבר איתי בטלפון כדי לנסות ולהגיע בכ"ז! נשים שהציגו עצמן כאמפטיות ואכפתיות, לא יכלו להבין למה לא השגתי מחליפה בעבודה. הגעתי אליהן רותחת מזעם כדי למצוא אותן עדיין מכונסות! הן יכלו לקבל אותי ללא בעיה...אבל אז אני היא זו שסרבה לקבל כל החלטה וכל סמכות שלהן! תודה לאל שיצאנו מידיהן השלומיאליות והמכוערות, אני חייבת להגיד.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי בן_עמי* » 05 מרץ 2006, 00:44

לא ניתן לקבוע משמורת משותפת בכפיה- מה היתה האלטרנטיבה? גם במשמורת של האם האב לוקח אותם , לא?
חדר לבד, ריהוט חדש, בית גדול, גינה יפה..
זה מה שנראה להם שחשוב...??

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 05 מרץ 2006, 00:19

חשבתי שמובן גם למערכת שילדים צריכים להיות עם אמא, זה הדבר הכי בסיסי שיש.
לא, זה לא מובן בכלל. ראי למשל את עולם ומלואו שהפעוטה בת השנתיים שלה יונקת , ובמקרה שלה, למרות המלצת פקידת הסעד שכנראה כן היתה שפויה, שהילדה לא תישן בשלב זה מחוץ לבית, השופט פסק על שני לילות בשבוע אצל האב, ללא התחשבות בגיל ובהנקה. ההסבר: השופט מאמין בהורות שווה.
החוק אומר שבנושא העברת משמורת, עד גיל שש יש עדיפות למגורים עם האם, ומגיל שש האם והאב שווים ומקום המגורים של הילד ייקבע לפי מי שיעניק תנאים טובים יותר. במקרה שלנו, נרשם לנו מינוס על כך שהילדים חולקים חדר משותף בעוד אצל האב יש חדר פרטי. היתה התייחסות גם לגודל הבית, כמות הצעצועים ויפי הגינה שהיו נתונים מאד משמעותיים בעיני פקידת הסעד. מדהים, אבל ככה זה. פקידת הסעד חזרה באזני שוב ושוב על הטיעונים האלה שכביכול העמידו את הבית שלי בעמדה נחותה: חדר לבד, ריהוט חדש, בית גדול, גינה יפה. היא לחצה כל העת להסכים למשמורת משותפת בלי ליידע אותי שחוקית לא ניתן לקבוע משמורת משותפת בכפיה, והגיבה להתנגדות שלי בחומרה ובכעס, או שדיברה על לבי שזה הסידור שבו הילד יהיה הכי מרוצה. כשהמשכתי לסרב בתוקף, איימה שוב בהעברת משמורת. בדיעבד הבנתי שהיא ניסתה להוציא ממני הסכמה תחת איום. בדיוק כמו שמתארות הנשים האומללות בסרטון: "הן רוצות לכתוב בתסקיר שלהן שההחלטות התקבלו בהסכמה ולא מספרות שההסכמה ניתנה תחת איום".

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יעל_צ* » 03 מרץ 2006, 12:38

לקח שנה!!! שנה שלמה, על מנת להבהיר את המובן מאליו, שאת אמא טובה .
המשפט הזה שוב ושוב קופץ לי מול העיניים. מתמצת, לדעתי, את כל הטירוף שבסיפור הזה.

(())

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ורד_לב* » 03 מרץ 2006, 11:00

ממש לא הרעלה, איכלי חופשי מול הטלויזיה :-)
{}

גירושין וחינוך ביתי

על ידי אנונימי » 03 מרץ 2006, 05:27

ענת,
אם אוספים את הפירורים של הפקאנים שנשברים באריזה שלהם, ואת הפירורים של האגוזי מלך, אפשר להתענג על מבחר כדורי קוטג' מצופים בכל מיני, בלי לדאוג להרעלה מעודף בריאות של הברזילאים.
ואת מה שנשאר בגביע קוטג', לחסל עם כפית ועם דבש, בתור קינוח.

< קוראת ושולחת חיבוקים, וכרגיל מוצאת מה לכתוב רק בקשר למה שהוא "אוף טופיק">

גירושין וחינוך ביתי

על ידי בן_עמי* » 03 מרץ 2006, 02:59

:'(
חשבתי שמובן גם למערכת שילדים צריכים להיות עם אמא, זה הדבר הכי בסיסי שיש.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 02 מרץ 2006, 22:19

תודה לשתיכן {@ אני מציעה להמשיך כאן בערב מתכונים. כמה אפשר לבלבל את השכל עם קיטורים ומצוקות. רציתי להגיד, שכשמגלגלים חצי כפית קוטג בפשתן טחון טרי יוצאות כופתיות טעימות להפליא אבל צריך לאכול מיד עם הגילגול, בשיטת גלול ואכול הידועה, רצוי עם מזלג עוגות קטן. זה לא מחזיק להגשה. ושאגוזי ברזיל מתגררים נורא טוב על פומפיה, אבל, אסור כנראה לאכול מהם יותר משלושה ביום כי מסתכנים בהרעלת הדבר הזה שהוא נורא בריא לגוף והם נורא עשירים בו: סלנום? סלניום? משהו כזה. מעבר לזה רציתי להגיד שאני כל הזמן רוצה לדבר עם עולם ומלואו בטלפון או להיפגש איתה ובסוף אנחנו נפגשות רק פה, בפסגת אבירות היגון הטרגיות. איך נשב ביחד? מי תתבכיין ומי תקשיב? איך נגיד זו לזו יהיה בסדר (-: ? בקיצור בואי ניפגש לראות טלויזיה ביחד. לשתוק ולאכול מול הטלויזיה. יהיה בסדר. חושבת עליך הרבה. אנחנו בבית אז את יכולה להתקשר אם בא לך.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי מיכל_צמות* » 02 מרץ 2006, 20:48

מצטרפת לאייקון של אפרסקים. הלוואי והייתי יכולה יותר.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי סיגל_ב* » 02 מרץ 2006, 16:25

|אייקון של הקשבה מחבקת|

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 02 מרץ 2006, 15:31

אבל לעורכי הדין אין מושג והם לא מכירים את החוק.
אני חוששת שהם יודעים בדיוק.
כמה המערכת צינית וכוחנית ואיטית, כמה הפעלת לחץ והפחדה יש, כמה קל לעוות את הדין ולהחליש משפחה, הם יודעים. לכן ההמלצה העיקרית שלהם היא למצוא חן בעיני פקידת הסעד. הם רואים את התמונה בגדול ומעדיפים לא להיקלע לקרבות טפלים (תביעות של פקידת הסעד וכדומה) אלא להמשיך הלאה. הם גם יודעים שלבית המשפט אין כוח להתחיל לחפור בדקויות וששופט מאבד סבלנות מהר במיוחד אם מטילים ספק בו או באנשי מקצוע שמינה לעצמו. ויודעים שאחרי שהדרמה תיגמר- מבחינתם לפחות מוטב להגיע להחלטה סופית שפויה פחות או יותר. אני שכרתי עורך דין מצויין ואנושי שיגן עלי מפני העברת משמורת ומפני האשמות השווא שהוטחו נגדי. זה היה העניין הבוער והדחוף. אל נושא החינוך הביתי בכלל לא ניתן היה להגיע כי הוערמו מכשולים מפחידים בדרך. יש אפשרות תיאורטית להמשיך מכאן, אבל תראי, לקח שנה!!! שנה שלמה, על מנת להבהיר את המובן מאליו, שאת אמא טובה .
. למי יש כוח להמשיך? למי הכסף והחוסן הנפשי והיכולת להקריב את כל המשפחה?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי מיכל_צמות* » 02 מרץ 2006, 14:49

אולי זה מוזר שעורכי הדין לא פועלים בתוקף נגד פקידות הסעד האלה אמרתי את זה מהיבט אחר של פקידת סעד - אבל לעורכי הדין אין מושג והם לא מכירים את החוק. אני יודעת, זו הכללה. אבל אני, בתור צעירה בתחום וממעטת להופיע בבתי משפט לא פגשתי עורך דין אחד שידע את החוק כמו שצריך. (ולכל מי שהגעתי איתו לבית משפט היו עורכי דין). כשפועלים מחוסר ידע פועלים בפחד. לכן כל כך חשוב עורך דין טוב, ולכן )-: עורכי הדין שמבינים בחוק מרשים לעצמם להפקיע כך מחירים.
ענתי - ((-)). גם אני לא הייתי מכניסה את הסבתא לעניין, אלא אם היא תומכת בך ובדרכך במאה אחוזים ולא תתקפל מאמירה סתמית של מישהי בעלת סמכות. את לא צריכה גם את ההתמודדות הזו.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 02 מרץ 2006, 14:37

זה נכון שאם המנהלת שלה תגבה אותה, ולא יהיו לך הוכחות חותכות, היא תצא מזה "בלי פגע". אבל איתך ועם ילדייך היא תדע שעליה להיזהר.
מגיע שלב בו היא כבר מסיימת את תפקידה. לגרום לה להיזהר זה חסר טעם כי התהליך ממשיך, והיא יוצאת מהתמונה כשהפסיכולוגים נכנסים. אחרי שחייך נהפכו על פיהם מסתבר לך שאצל הגורמים ה"גבוהים יותר" יש בוז וזילזול רב כלפי כל מה שאמרה פקידת הסעד. וזה כבר הופך חסר טעם לחזור אחורה למה שקרה לפני חצי שנה, לאחר שמישהו בכיר יותר כבר ביטל את רוב מעשיה ודבריה. על הנזק שנעשה אף אחד לא מעוניין לבזבז זמן. הטלטלה לא נחשבת אישו וטובת הילד זה בכלל מושג שבמרוצת התהליך לעסו וירקו לפינה. אולי זה מוזר שעורכי הדין לא פועלים בתוקף נגד פקידות הסעד האלה. כנראה שזה לא מקובל. אולי הם פוחדים מהן. אולי יודעים שהשופטת "לא תאהב את זה כי היא מינתה אותה". הכל מתנהל סביב התקווה שפקידת הסעד תהיה "לטובתך".

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 02 מרץ 2006, 13:54

"אמא שלי פה, באה לעזור עם הילדה".
האמהות (הסבתות)שאני מכירה, נכנסות לבעתה ורוצות שתסכימי להכל, רק שיעזבו את הילדים. דיבורים על חינוך ביתי כסיבה לכל הבלגן הזה לחלוטין מוציאים אותן מאיזון נפשי שגם ככה התערער בעקבות כל הסיפור. את לא רוצה לקחת אותן איתך לשם.
ובכלל, הכל זה חוכמה לאחר מעשה. אין לך מושג מה הולך להיות שם ועד כמה זה יהיה מטורף. למרות שאת מתכוננת ומבררת. העצה שקיבלתי מכל מי ששאלתי היתה "תהיי את".
וגם עכשיו, אם אתבקש לייעץ לאשה במצב כזה לפני פגישה אצל פקידת סעד, מה לייעץ? הרי זה לחלוטין לא צפוי שם. הרי ההחלטות נעשות בסוף בלי שום קשר למה שנאמר ונבדק או לא נבדק. אולי הן מוכנות מראש ואולי נמרחות על הנייר ברגע של רפיון עפעפיים אחד מני רבים.
הייתי מעדיפה לדעת שאצלנו היה מקרה חריג , אבל מסתבר שרחוק מזה.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 02 מרץ 2006, 13:38

נשמע שזה מילה שלך מול מילה שלה, עם חובת ההוכחה (וההוצאות הנלוות) עליך. אז למה לא לתעד תיעוד חיצוני?
יותר מזה, לה יש עדיפות כי היא זרוע משפטית ויש לה כוח להכניס החלוטות לתוקף מעכשיו לעכשיו ןלכן דווקא שם האזרח חייב לקבל סיוע משפטי או לפחות להיות זכאי להביא אחד משלו. אבל כל בר סמכא שאת מתייעצת אתו אומר לך שזו טעות איומה, שזה יטה את הכף לרעתי, שאני מתבטאת טוב מספיק (אולי טוב מדי?) ויכולה לייצג את עצמי מצויין, ושנוכחות של מישהו בחדר היא מעילה באמון וזה יביא לתוצאות לא טובות כי אחרי שיוצאים מהחדר היא יכולה לכתוב מה שהיא רוצה.
את שואלת למה לא לתעד? כי זה לא מקובל. כי את לא מעלה על דעתך שיהיה צורך. כי הכל בנוי על אוירת סחבקיות ומציאת חן בעיני הדמות האמהית הזאת. ואת מבינה רק כשהפגישה מסתיימת, שמה שהוכרז בחדר כאמירה זועפת נכנס לתוקף באותו רגע. זה אמנם קורה לך רק פעם אחת כי את לא מטומטמת, אבל הפעם הזאת היא הרת אסון. אבל גם אם הבנת כבר איך זה עובד, זה לא מונע מפקידת הסעד לשלוח אלייך הודעות בדואר רשום עם החלטות שהגיעה אליהן אחרי שיצאת מהחדר. כשאת מבקשת ממנה לחזור בה ולברר עמך את העניין היא עונה כמו שוטר שכתב כבר את הדו"ח. ביובש ושיעמום וממהרת לנתק את השיחה. "יש לי כאן המון עבודה, כבר שלחתי את המכתב, את יכולה לערער אצל השופטת."
כל זה ודאי נשמע תמהוני ותמוה למי שלא היה שם. אני רוצה להגיד: אשה שמאיימים לקחת את ילדיה לא הופכת מיידית ללביאה, כמתבקש. היא הופכת רפת שכל.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עולם_ומלואו* » 02 מרץ 2006, 12:53

מיכל - התכוונתי למה שכתבה ה עוגיה
תבשיל - את צודקת בתאוריה, זה נשמע רעיון טוב, אבל זה חורק במעשה.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 02 מרץ 2006, 12:52

מיכל, בסיטואציה המתוארת, יחד עם כל מה שכתבה עולם ומלואו, זה כמו להתחרט שלא צילמת אונס שהתחיל כדייט.
את רוצה שתתפוס אותך כמי שאת באמת, שתראה שאת אמא טובה כי לתקופה מסויימת חייך בידיה, ממש. ואת לרגע לא מאמינה שלא תצליחי להעביר את העובדות האלה כפשוטן. רק לאחר מעשה את קולטת מה קרה. כמו באונס. במדרגות, יש לך תחושה כבדה, באוטו את מתחילה לבכות, בבית את מדברת עם עורך הדין בטלפון והוא מרגיע אותך שככה זה תמיד ונתמודד עם זה בהמשך.
ועורכי הדין שאת מתייעצת איתם מניאים אותך בתוקף מכל הפעלת איום עליה.
ובבית המשפט צריך להתמקד בדברים המהותיים, ולאמירה כמו "היא אמרה לי ככה...והיא אמרה לי ככה..."אין מקום ואין אוזן. ודאי לא אצל האחראית על אותה אשה. אם לא היה עומד שום דבר אחר על הפרק אפשר היה להקדיש את הזמן לבוא חשבון עם פקידת הסעד, אבל מדובר במחול טירוף בו הכל קורה מהר ובלי שום הגיון. איומי פקידת הסעד הופכים בו זוטות. החלטות קשות שנתנה מתבטלות בחלקן לפחות לאחר זמן. והתלונות שלך על ההתעללות הופכות לא רלוונטיות, אפילו בעיני עצמך, כשיש לך את ההחלטות הסופיות להתמודד איתן.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי תבשיל_קדרה* » 02 מרץ 2006, 12:42

אני לא רואה איך עושים את זה בלי שהיא תרגיש מאויימת או שלא סומכים עליה
"אמא שלי פה, באה לעזור עם הילדה".

גירושין וחינוך ביתי

על ידי מיכל_צמות* » 02 מרץ 2006, 12:04

את יודעת איך תתפסי אם תביאי מישהו שמצלם, מקליט או אפילו סתם נוכח ומקשיב? התכוונתי להקלטה מוצפנת, לא לצילום עם מישהו. להקליט אפשר עם מכשירים ממש זעירים (ולא מאד יקרים). יש היום גם טלפונים שתומכים בזה. זה כמו נגד בוס מתעלל. פקידת הסעד היא סמכות ואין לה זכות לנצל את הכח שלה לכיוון כזה.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עולם_ומלואו* » 02 מרץ 2006, 11:12

את יודעת איך תתפסי אם תביאי מישהו שמצלם, מקליט או אפילו סתם נוכח ומקשיב? זו סיטואציה שקובעת רבות עבורך, פקידת הסעד ממליצה לגבי עניינים שהכי חשובים לך (או לפחות לי) כמו משמורת, הסדרי הראיה וכו'. את רוצה ליצור קשר טוב איתה, לא לאיים עליה. את רוצה שתתפוס אותך כמי שאת באמת, שתראה שאת אמא טובה ולא המכשפה/מזניחה/פסיכית שמניקה עד גיל 18 ולא שולחת לגן - כפי שמתאר אותך זה שאת מנסה להתגרש ממנו. זה לא ממש יעזור להביא לזה מישהו שמצלם.
אני לא רואה איך עושים את זה בלי שהיא תרגיש מאויימת או שלא סומכים עליה. על אחת כמה וכמה כשזו מישהי שכבר יש לך סוג של עימות איתה כמו שענת מתארת.
וגם אחרי שהיא רואה אותך כמו שאת, ומגישה המלצות לבית המשפט, יש לך שעה וחצי של דיון משפטי בו השופטת יכולה להפוך הכל ולהחליט ההפך מההמלצה שלה, בלי שיש לזה ממש הנמקה. סתם מתוך עמדה ערכית של הורות שווה מגיל אפס. ומותר לה הכל כי היא שופטת.ככה זה. ובשביל להפוך את ההחלטה את צריכה הון כסף והמון זמן.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ה_עוגיה* » 02 מרץ 2006, 10:19

האם יש מניעה שבזמן של ביקור כזה יהיה נוכח אדם נוסף? נאמר, מישהו שיש לו ביד מצלמת וידאו?
נשמע שזה מילה שלך מול מילה שלה, עם חובת ההוכחה (וההוצאות הנלוות) עליך. אז למה לא לתעד תיעוד חיצוני?

גירושין וחינוך ביתי

על ידי מיכל_צמות* » 02 מרץ 2006, 09:52

היא התרגזה כ"כ שאמרה "זה לא משנה, את מבוצרת ונתפסת לקטנות! אני אדווח לבית המשפט שאת לא משתפת פעולה" - משמעו של איום כזה, הוא שהיא תקבע דברים בחיינו בלי לשתף אותי ובלי לשמוע את הצד שלי והם יכנסו לתוקף מיד. זה איום כבד מאד. הוא הושמע ללא הרף ולבסוף אף יצא אל הפועל כי התרגזתי ותבעתי אדם שלישי בחדר לאחר שאמרה לי "אני לא מעוניינת לשמוע את הזבל שלך". (אני תוהה אם אני מסתכנת בתביעה בכתיבתי על אותה נבלה.) את מסתכנת בתביעה???? חבל שלא הקלטת את זה. אם זה היה לך במקום שאת יכולה להוכיח, היא הייתה מסתכנת באיבוד מקום העבודה שלה. יש גופים שאפשר להתלונן בהם על אמירות כאלו של עו"סיות, יש גם ועדה שאפשר לפנות אליה לגבי האתיקה של אותה עובדת ולהחזיר לה באבי- אביה.
יש את הקושי בגלל שאת בתוך "סכסוך" איתה, אבל אם תפני ותתלונני, היא תצטרך להזהר איתך. היא תדע שהיא לא יכולה לאיים עלייך. כאילו - מה זה צריך להיות?
אני יודעת שתגידו שאני נאיבית, ומתוך המערכת. זה נכון שאם המנהלת שלה תגבה אותה, ולא יהיו לך הוכחות חותכות, היא תצא מזה "בלי פגע". אבל איתך ועם ילדייך היא תדע שעליה להיזהר.
אני הייתי פונה לשופטת בבית המשפט ואומרת שאני מרגישה תחת איום, אוספת את הדברים אחד לאחד (במיוחד את ההחלפה בציטוטים בינך לבין בעלך. זה לא היה מצחיק אותי לרגע. אני מאמינה שגם את השופטת זה לא יצחיק. ושוב - חשוב לדעת מי השופטת שמולה את עומדת. יש שופטות שקשות מאד עם פקידות הסעד). ומגישה מסמך עם כל התלונות לבית המשפט שמטפל בתיק עם אמירה שהתהליך כולו - הסכסוך סביב הגירושין, הצרכים המשתנים של הילדה, הקשיים הנלווים נעשה קשה מנשוא, כאשר נתקלים באטימות. (כדאי לנסח את זה טוב יותר עם עורך דין).
פקידת סעד היא בן אדם שעובד במקום עבודתו וצריך לעשות עבודתו נאמנה ואם מתלוננים עליו (ועדת משמעת, אתיקה מקצועית, אפשר להגיע עד שר הרווחה) האדם הזה יחשוב פעמיים אם זה שווה לו. צריך לעשות את זה בצורה חכמה שזה לא יחזור כבומרנג.

האם גם המילים "תסמונת הניכור ההורי" לא עלו? לא, לא. אבל כמו שאמרתי, אני לא עסקתי רבות בגירושין, וגם המחלקה שעבדתי בה הייתה קטנה ועם אוריינטציה טיפולית, כך שזוית הראייה הייתה אחרת (עד שהתחלפה המנהלת, אבל זה מסיפור אחר). אני יודעת שבלשכות עמוסות לעייפה וגדולות ההתייחסות היא שונה וגם היכולת להקדיש זמן לטיפול אמיתי היא זניחה. (זו עובדה, לא הצהרת עמדה).

ענתי - אם אני יכולה לעזור במשהו - דברי איתי.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי ענת* » 01 מרץ 2006, 23:40

הדיון על גארדנר מרתק וחשוב אבל לא קשור לחינוך ביתי וגירושין. (רק בצורה מאד עקיפה, דרך התאוריה שאיפשרה לפקידות הסעד לראות באם אחראית לניכור הורי אם יתרחש, ונאשמת בנסיון לגרום לו, כי התעקשה להילחם על זכויותיה ולא ויתרה (בתחילה) נוכח האיומים.)
יתכן שהמקרה שלנו שלא כלל כמובן התעללות וסכנת ניכור הורי משום סוג חס וחלילה , הושפע מהתאוריה של גארדנר לפיה מה שהילד מרגיש ואומר הוא בעצם מניפולציה של האם. גם במקרה "מבית טוב" כשלנו, נשללה מהאם הזכות לדבר בשם ילדיה כי היא מראש נחשבת למוטה ומסיתה, שלא מסוגלת לראות את טובת ילדיה בגלל קרבתה אליהם, בגלל האמונות האישיות שלה, ובגלל מעורבותה הרגשית (?!) בגידולם. אולי זה קשור לגארדנר ואולי לא. כך או כך, כדאי שתהיה הפרדה כלשהי כי זה מערבב שני נושאים חשובים יחד.
לגבי התיאוריה של גרדנר, היא לא הסתובבה במחוזותינו- פעם ראשונה שאני שומעת עליה זה כאן. ונחרדתי מכל הקטע עם הפדופליה והאישור למגע המיני בין אב לבנו. זה לא עלה בשום קונוטציה בעבודתי. לחלוטין לא.
האם גם המילים "תסמונת הניכור ההורי" לא עלו? כי במפגשים שלי עם הרשויות השם גארדנר או בעיית הפדופיליה לא עלו כלל, ואילו המילים "תסמונת הניכור ההורי" עלו לא מעט, כהצדקה וגיבוי לכל עוולה כוחנית מצדם. אם אני מבינה נכון הוא הוגה הביטוי הזה והתיאוריות שלו נלמדות, מתורגמות לעברית ומצוטטות.. רק אחרי צפייה בסרטון שהובא כאן וקריאת חלק מהמאמרים אני מבינה שהעוז שהיה לאותה בת בליעל להגדיר את מעורבותי בחיי ילדיי "עיוורת ופאנאטית, מובלת מיצר נקמנות באב ובשל כך מסכנת אותם בתסמונת הניכור ההורי" העוז הזה, עולה, אולי, גם, מתוך כתביו של גארדנר.
זה מצחיק, אצלנו היא היתה כ"כ מבולבלת, פזורת דעת וסתומה, (כל בר דמיון ציורי יראה מיד שלהגיד על אדם פזור דעת וסתום זה אוקסימורון, אבל זה לא! זה פלא שכזה.)- שלעתים לקחה עובדות מחיי האב וייחסה אותן לבית שלנו, או ציטוטים שלו שייחסה לי, כהצדקה לחשדות שלה בי כמעוללת פוטנציאלית של ניכור הורי. כשתיקנתי אותה בזהירות, מתאפקת לא לפרוץ בצחוק, היא התרגזה כ"כ שאמרה "זה לא משנה, את מבוצרת ונתפסת לקטנות! אני אדווח לבית המשפט שאת לא משתפת פעולה" - משמעו של איום כזה, הוא שהיא תקבע דברים בחיינו בלי לשתף אותי ובלי לשמוע את הצד שלי והם יכנסו לתוקף מיד. זה איום כבד מאד. הוא הושמע ללא הרף ולבסוף אף יצא אל הפועל כי התרגזתי ותבעתי אדם שלישי בחדר לאחר שאמרה לי "אני לא מעוניינת לשמוע את הזבל שלך". (אני תוהה אם אני מסתכנת בתביעה בכתיבתי על אותה נבלה.)
עכשיו אני יכולה לצחוק על זה (בערך). היה לי כסף (בעיקר מהמשפחה וגם בעזרת חברים מכאן, תודה |L| ) להגן על עצמי ולבטל את ההחלטות הפרועות בבית משפט. אבל זה לקח זמן, זה היה יקר. לרוב הנשים אין את הלוקסוס הזה. רוב הנשים מתייבש להן הפה עם האיום הראשון ובלי צוות טלויזיה בסביבה הן לא שוות הרבה.


ענת, שנעביר את ההודעות האחרונות לדף נפרד בנושא תסמונת הניכור ההורי?
נוסעת סמויה, תודה, אני חושבת שכן.
הייתי שמחה אם היה נשאר בדף הקישור לסרטון. אמנם המקרים שם לא קשורים למקרה המאבק על חינוך ביתי והאיום בהוצאת ילד מביתו בעקבותיו, אבל דרכי הפעולה נגד האמהות שם זהה. לצערי הרב. נכמר הלב לראות את הנשים האלה. אנחנו, כאן, חזקות. יודעות להקים קול צעקה ולכתוב את הדברים באינטרנט. לבקש תמיכה כספית והכרה וחברים שיתנו כתף לדמעות ויצילו מאיבוד השפיות. איך אמרה שם אשה אחת? "ידעתי שעובדים עלי. הרגשתי שאני צועקת ואף אחד לא שומע". היו לנו כמה רגעים ארוכים מאד, מאד, כאלה, לפני שאספה אותנו חבורה של מלאכים ( |L| ) שפשוט שומרים לנו על השפיות גרם-גרם .
את רובן לא אוסף אף אחד ולא עושה עליהן שום תכנית טלויזיה.
רסיסים של אור, אני מצטרפת לקריאה שלך. אולי נמצא מה לעשות. בינתיים חשוב לזכור (או מוטב לשכוח?) שיש המון אמהות שחוות את ההתעללות הזאת באין מפריע. אני רוצה להזכיר שישנם מקרים, ודאי לא מעטים, שבהם הקמת מפלצת הרשויות על אם, ואיום על היקר לה מכל, הוא בסך הכל כלי ציני להשגת ויתור. כלי יעיל, ובחינם כמעט, וקונים אתו בריון רב עוצמה ומעוט שכל. בדיוק מה שצריך לסגירת חשבונות ברחוב חשוך.

את שואלת מה אפשר לעשות? להתחיל בכך שכל מי שהעליל עלילת שווא על אם, וגרם לה ולו לילה אחד של חוסר שינה ובכי, שלא לדבר על שנה שלמה, ישלם על כך. פיצוי לאם, פיצוי למדינה שמוסדותיה הוטרדו לשוא.
כל פקידת סעד שהניחה בקהות לבה לתהליך לקרות באין מפריע ואף ליבתה אותו, דינה כנ"ל.
(למי שתוהה: כאשר אם מערערת בפני בית המשפט על התרשמות פקידת הסעד ממנה, היא נשלחת להוכיח את חפותה אצל פסיכולוג קליני שממנה בית המשפט. התהליך כולו מול הפסיכולוג עולה לה כחמשת אלפים שקלים, לא כולל אובדן ימי עבודה. למה היא משלמת על שירות שבית המשפט הכריח אותה לקבל? היא לא שואלת. היא עטה על השירות הזה, בתקווה שמישהו סוף סוף יראה ויכתוב את המובן מאליו. וכשאותו גוף כותב, בתומו של תהליך מבזה ומתיש, שנמשך מספר שבועות, שדברי פקידות הסעד הם קישקוש מוחלט, אף אחד לא עושה עם זה כלום! המערכת ממשיכה להשתעמם, והן נשארות בתפקידן, וממשיכות להתעמר, ברגעים אלה ממש למען האמת, בנשים נוספות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי סיגל_ב* » 01 מרץ 2006, 12:49

גירושין וחינוך ביתי

על ידי סלעית* » 28 פברואר 2006, 22:51

_"הילד נחלק חמישים חמישים. לך יש רק חמישים אחוז".
זה ממש משפט שלמה. לא להאמין שזה מה שעושים בשם טובת הילד._

מצטטת מתוך אחד המאמרים (אבא פדופיל עדיף... פרופ' סמדר לביא) שהובאו כאן:
פרופ' פטרישיה וויליאמס, מביה"ס היוקרתי למשפטים של אוניברסיטת קולומביה, הוכיחה, שהגישה השיפוטית האמריקאית לגבי ילדים תופשת אותם כסוג של קניין[14] . במקרי גירושין, מחולקות הזכויות על הילדים-כקניין יחדיו עם שאר זכויות הקניין של החפצים שצברו האב והאם בימי נישואיהם. לכן מזה שנים מסרבת ארצות הברית לחתום על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

ההערות הנלוות לרשימה הביבליוגרפית של המאמר הזה מרתקות ומצמררות.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי מיכל_צמות* » 28 פברואר 2006, 18:32

מיכל צמות ? יש לך איזו תרומה לנושא? נקראתי אז באתי... עד עכשיו הייתי סמויה כאן. אני חייבת לציין שפקידת סעד לסדרי דין (שמתעסקת עם גירושין) הוא תפקיד שונה ממה שאני עשיתי - פקידת סעד לחוק הנוער, שמתעסקת בילדים בסיכון, ללא קשר לגירושין של הוריהם. (אני מנצלת את ההזדמנות להתייחס לדיון ההוא עם שושו ושחר - שכל פעם לקחתי לדוגמאות הקיצוניות של הילדים שמתעללים בהם - כי זו האוכלוסיה שאיתה אני עבדתי). (לצד המאמר של רוזן היה מאמר על אם שגרמה לכוויות לבנה. אני הייתי מקבלת את המקרה השני לטיפול. המתגרשות היו עוברות דרכי רק אם במקרה היה להן תיק ברווחה באזור שאני ממונה עליו, או אם היה שם משהו קיצוני באמת - כמו שמיד אפרט).
נתקלתי פעמיים במקרים של גירושין שהייתי מעורבת בהם בקטע של ילדים בסיכון. פעם אחת האב היה מזניח ולא נוכח וחרף כל דבריו, היה ברור מה התמונה. במקרה השני הייתה אם שגרסה שהאב מתעלל מינית בבנה. הרחקנו את האב, עברו אבחונים רבים - מסכת ייסורים שבאמת לא תאמן - האם הביאה הוכחות ו... מפה ועד הודעה חדשה. וגם כשהיה לנו נדמה שהאב לא עשה כלום, לא יכולנו להתעלם - כי מה אם כן... בסופו של דבר, יום אחד האם קמה ונטשה את הבן ואת הכל. וגם אז כמובן הילד לא עבר ישירות לאביו - כי מי יקח את הסיכון שהילד ילך לאב מתעלל מינית. אני לא מפרטת מסביב כדי שלא יזהו חלילה, אבל לעשות סיפור ארוך קצר - הילד עם אביו והדברים במקום הרבה יותר טוב עבורו.

אז זה סיפור הפוך, רק במקרה אני נתקלתי באם שהעלילה על האב, וצפיתי בייסוריו, אבל זה בדיוק אותו דבר כשאב מעליל על האם.

יש את הפקידות המנוסות - שמרגישות שהן יודעות ומכירות את התבניות, וזה מסוכן בעיני. כי כך בדיוק מפספסים. ויש את אלו שבאמת בודקים ורגישים. רק שכשרגישים- אז כאילו זה עובר יותר בקלות, פחות רואים את זה. לגבי התיאוריה של גרדנר, היא לא הסתובבה במחוזותינו- פעם ראשונה שאני שומעת עליה זה כאן. ונחרדתי מכל הקטע עם הפדופליה והאישור למגע המיני בין אב לבנו. זה לא עלה בשום קונוטציה בעבודתי. לחלוטין לא.

כן נתקלתי במקרה שעו"ס העדיפה את האשה על פני הגבר בגירושין, סחפה איתה ללא צדק את פקידת הסעד ואת השופטת. גם הוא עבר מערכת ייסורים. כשהעבירו אותו להיות תחת חסותי חטפתי לא פעם צוננים על תמיכתי בו. אני מסכימה עם העו"סית שם שאמרה שאם את לא מספקת את הסחורה - כפי שהממונים עלייך רוצים - את לא יכולה להמשיך בתפקיד הזה לאורך זמן. יש דרכים דיפלומטיות וגם ישירות לעשות את זה, כך שתוכלי לתת את הכבוד לאנשים אותם את מלווה, כאשר הממונים עלייך לא קיצוניים. (בדמי ימי בעבודתי הייתה עלי ממונה שלא יכולתי לתת שום שרות ראוי ללוקוחותי וזה חלק ממה שהוביל אותי למחוזות בהם אני היום).

עדיין - להוציא ילד מהבית זה לא פשוט. אני לא חושבת שהיד על ההדק קלה, במיוחד לאור הקשיים שמשרד העבודה והרווחה מעמיד בפני העו"סים בשנים האחרונות. (כן, וטוב שכך). ברור לי שזה שונה בגירושין, כאשר יש את האופציה של בן הזוג, אבל כאמור - מומחית בעניין אני לא, זה לא תחום העיסוק שלי. (ורד, מצטערת שלא יכולתי לתרום יותר).

גירושין וחינוך ביתי

על ידי נועה_בר* » 28 פברואר 2006, 15:07

_נורא.
בפרט העובדה שמי שש לה די כסף, כן תוכל להגן על עצמה היטב._
:-(
מייאש ומחריד לחשוב ולדעת שדברים כאלה קורים בישראל של 2006.

גירושין וחינוך ביתי

על ידי עירית_לוי » 27 פברואר 2006, 22:25

_אני כאן.
קוראת, מזדעזעת, חסרת מילים.
דף חשוב!_

גירושין וחינוך ביתי

על ידי יעל_צ* » 27 פברואר 2006, 21:34

בטוחה שיש הרבה נשים (למשל - שדולת הנשים) שפועלות ויפעלו לטובת נשים, וניתן להצטרף אליהן - בפעילות או בתרומה כספית.
מצאתי את זה: ארגוני נשים למען נשים

חזרה למעלה