בשמחה ובתחושת הרפתקנות אני פותחת
דף בית אישי.
הוא נולד מתוך תחושה של רצון לשתף אתכם במה שאני עושה כי אני מרגישה שזה משהו שיכול לעניין הרבה אנשים.
אז חשבתי לי שאחרי שאציג את "המקצוע" שלי, הדף הזה יוכל להיות מקום בו אספר לכם חוויות מן העבודה עם אנשים (בלי פרטים מזהים כמובן), סיפורים שיכולים לערר אצלכם השראה.
כן, זה יהיה מקום להעלות בו תובנות והגיגים שעולים בי מתוך התבוננות.
וכמובן אשמח אם יהיה זה מקום שיאפשר למי שמעוניין להגיב, לשתף, לשאול או להעיר.
אני מבקרת בפורום באופן קבוע בשנה האחרונה ונהנית לקרוא את מה שהחברים כותבים ומוצאת שזה מקום נפלא לקבל ולעורר בו השראה. אז תודה מראש.
אז מה זה גמד להשכרה?
ובכן,כפי שנרמז משמו של הדף, אני גמד להשכרה.
הגמד עוזר לאנשים להפוך את ביתם ממחסן לארמון. (גם משרדים הם בית מסוג מסויים).
לכל מי שכורע תחת העומס של חפצים מיותרים או מסמכים נערמים.. לכל מי שבביתו ארונות או חדרים שהוא כמעט מפחד לעבור לידם.. לכל מי שלא יודע מאיפה להתחיל ומרגיש שהוא צריך עזרה.. לכל אלה הגמד יכול לעזור.
בתהליך משותף ועמוק נפרדים מן המיותר, ומוצאים דרכים יצירתיות ויעילות לארגון ולשמירה על הסדר, המותאמות אישית לאורח חייהם של בני הבית.
התהליך מלווה גם אם רוצים בלימוד שיטות לניהול הזמן והתמודדות עם אינסוף המשימות שהחיים מזמנים לנו.
הטיפול במרחב החיצוני מהווה קרש קפיצה לשינוי פנימי, כיוון שעומס ואי סדר ודפוסים של חוסר ארגון הם בעלי השפעה רבה על חיינו, ומעכבים את הצמיחה והגדילה בכל התחומים.
רבים יודעים זאת, אולם אינם מבינים שיעברו עוד הרבה "בשבוע הבא" מבלי שיוכלו להתחיל ושהם פשוט זקוקים לעזרה.
הגמד יכול לעזור לכל אחד כמעט.. כולנו צריכים להתמודד ברמה כזו או אחרת עם העומס שנוצר בשל תרבות הצריכה המודרנית בה מעודדים אותנו לרכוש אך לא מלמדים אותנו כיצד להיפרד.
בנוסף, יש לציין שארגון ויכולת לשמור על הסדר ועל מרחב פנוי הן מיומנויות נלמדות. ישנן הרבה עצות ושיטות שיכולות לעזור אך לעיתים דרוש זמן בכדי לשנות הרגלים.
מיהו הגמד?
אני מיכל, 31. מה לספר? ילדות יפה, תנועת נוער, צבא....קצת עולם [שני קצוות - פריז והודו..], תואר ראשון [פסיכולוגיה ולימודי הודו], הרבה שאלות, אבל גם תשובות.
בשנים האחרונות חילקתי את זמני בין הודו לישראל. כאשר הודו משמשת בעיקר בית ספר ל"בפנים" וישראל בעיקר בית ספר ל"בחוץ" למרות שזוהי רק הפרדה לכאורה ובשני המקומות אני גדלה בכל הכיוונים.
בטבעי אני מבולגנת. כלומר, הסדר אינו משהו שבא לי באופן טבעי אלא משהו שהייתי צריכה ללמד את עצמי, מתוך ההבנה של המשמעות שטמונה בכך. משהו שעדיין נלמד ומשתפר ושאולי תמיד יהיה משהו שידרוש ממני תשומת לב.
אין לי שום דבר נגד בלגן, בלגן מסמל חיים, חדווה, ילדיות; אולם זה נכון כאשר זה במידה. בדיוק כפי ששוקולד אינו מזיק [או אולי נאמר מועיל אפילו]אם אוכלים ממנו במידה. כך, לאט לאט אני מפתחת מיומנות ולומדת כלים שונים שמסייעים בתהליך הזה אשר אינו תמיד פשוט.
איך התחלתי להיות גמד?
האמת היא שהרעיון בא לי לראשונה כשישבתי בשקט עם עצמי, במדיטציה,בהודו, וביקשתי רעיונות לדרכים בהן אוכל להתפרנס; אפשרויות שישלבו גם את היכולות שלי וגם תחושה של עבודה נכונה אשר באה מן הלב ואשר בה אני מרגישה שאני מבטאת ומגשימה את עצמי. הרעיון הזה הפתיע אותי ולא ידעתי אם הוא בר מימוש, אולם כשהתחלתי גיליתי פתאום שיש אנשים לא מעט אנשים שעוסקים בכך ואפילו כמה חברות ושהתחום הזה הוא תחום בפריחה.
בבואי לבתים, ראיתי איך אני מרגישה את המרחב וכמה שהוא עמוס או משוחרר. אני כאילו מקשיבה לנשימות שלו. לפעמים הוא כל כך חנוק שאני בוכה... אחרי שאנחנו מטפלים בו פתאום יש קלות כזו והכל נהיה מאוורר וחי. ראיתי כיצד אני יכולה לחוש מתי האדם שאתו אני עובדת מחזיק בחפץ שעבר זמנו..גם אם קשה לו להודות בכך, אני מרגישה מתי צריך לעבוד בתקיפות ומתי בעדינות. אני מתייחסת לעבודה הזו כתהליך שכל הדיירים והבית עוברים וזהו תהליך לא פשוט ועמוק. אינטימיות גדולה נבנית ביני לבין האנשים שאתם אני עובדת כיון שבאמת לא מדלגים על אף מגירה. זהו אינו תהליך קל כי אנחנו יצורים שאוהבים להיאחז במוכר ובידוע גם אם הוא לא נעים.
זוהי הרגשה כל כך טובה בסיומו של התהליך כשבית שהיה חנוק עד דמעות הופך למרחב חי ונושם בו אפשר באמת לצמוח.
ועוד הגיגים שעלו בי מתוך התבוננות:
הבית הוא המרחב שבו אנו נמצאים שעות רבות, המרחב אשר ממנו אנו יוצאים לפגוש את העולם ואליו חוזרים כדי להיטען מחדש. לכן, אם הבית הוא מחסן שאוגר בתוכו את כל ה"ישן", עמוס בפריטים שאינם שמישים עוד ואינו מתרוקן הוא לא רק לא תומך בהתפתחות שלנו, אלא אף מפריע ומזיק...הוא הופך להיות מרחב שמעייף אותנו..
אנו יוצאים מביתנו, הולכים לסדנאות, עוברים אפילו שינוי משמעותי, אך בסוף היום שבים ל"מעוז עברנו", שבים לעומס שלא נותן מקום ל"חדש", לטרנספורמציה, לבית בו האנרגיה אולי קצת תקועה פשוט מפני שאין לה מקום לעבור, בית שבו אי סדר שמביא לבזבוז אנרגיה יקרה.
אנחנו אוספים חפצים. המרחב שבו אנו חיים מתמלא בחפצים אך אינו מתרוקן. ממש כשם שאנו אוכלים ומתרוקנים כך גם המרחב החיצוני שמכיל אותנו עליו להתרוקן על מנת שנוכל להרגיש רעננים וחיוניים
טוב, זו התחלה קצת ארוכה .... אולי אצמצם בהמשך ובינתיים מקווה לשתף אתכם ולשמוע מכם.
תודה.
בשמחה ובתחושת הרפתקנות אני פותחת [po]דף בית אישי[/po].
הוא נולד מתוך תחושה של רצון לשתף אתכם במה שאני עושה כי אני מרגישה שזה משהו שיכול לעניין הרבה אנשים.
אז חשבתי לי שאחרי שאציג את "המקצוע" שלי, הדף הזה יוכל להיות מקום בו אספר לכם חוויות מן העבודה עם אנשים (בלי פרטים מזהים כמובן), סיפורים שיכולים לערר אצלכם השראה.
כן, זה יהיה מקום להעלות בו תובנות והגיגים שעולים בי מתוך התבוננות.
וכמובן אשמח אם יהיה זה מקום שיאפשר למי שמעוניין להגיב, לשתף, לשאול או להעיר.
אני מבקרת בפורום באופן קבוע בשנה האחרונה ונהנית לקרוא את מה שהחברים כותבים ומוצאת שזה מקום נפלא לקבל ולעורר בו השראה. אז תודה מראש.
[b]אז מה זה גמד להשכרה?[/b]
ובכן,כפי שנרמז משמו של הדף, אני גמד להשכרה.
הגמד עוזר לאנשים להפוך את ביתם ממחסן לארמון. (גם משרדים הם בית מסוג מסויים).
לכל מי שכורע תחת העומס של חפצים מיותרים או מסמכים נערמים.. לכל מי שבביתו ארונות או חדרים שהוא כמעט מפחד לעבור לידם.. לכל מי שלא יודע מאיפה להתחיל ומרגיש שהוא צריך עזרה.. לכל אלה הגמד יכול לעזור.
בתהליך משותף ועמוק נפרדים מן המיותר, ומוצאים דרכים יצירתיות ויעילות לארגון ולשמירה על הסדר, המותאמות אישית לאורח חייהם של בני הבית.
התהליך מלווה גם אם רוצים בלימוד שיטות לניהול הזמן והתמודדות עם אינסוף המשימות שהחיים מזמנים לנו.
הטיפול במרחב החיצוני מהווה קרש קפיצה לשינוי פנימי, כיוון שעומס ואי סדר ודפוסים של חוסר ארגון הם בעלי השפעה רבה על חיינו, ומעכבים את הצמיחה והגדילה בכל התחומים.
רבים יודעים זאת, אולם אינם מבינים שיעברו עוד הרבה "בשבוע הבא" מבלי שיוכלו להתחיל ושהם פשוט זקוקים לעזרה.
הגמד יכול לעזור לכל אחד כמעט.. כולנו צריכים להתמודד ברמה כזו או אחרת עם העומס שנוצר בשל תרבות הצריכה המודרנית בה מעודדים אותנו לרכוש אך לא מלמדים אותנו כיצד להיפרד.
בנוסף, יש לציין שארגון ויכולת לשמור על הסדר ועל מרחב פנוי הן מיומנויות נלמדות. ישנן הרבה עצות ושיטות שיכולות לעזור אך לעיתים דרוש זמן בכדי לשנות הרגלים.
[b]מיהו הגמד?[/b]
אני מיכל, 31. מה לספר? ילדות יפה, תנועת נוער, צבא....קצת עולם [שני קצוות - פריז והודו..], תואר ראשון [פסיכולוגיה ולימודי הודו], הרבה שאלות, אבל גם תשובות.
בשנים האחרונות חילקתי את זמני בין הודו לישראל. כאשר הודו משמשת בעיקר בית ספר ל"בפנים" וישראל בעיקר בית ספר ל"בחוץ" למרות שזוהי רק הפרדה לכאורה ובשני המקומות אני גדלה בכל הכיוונים.
בטבעי אני מבולגנת. כלומר, הסדר אינו משהו שבא לי באופן טבעי אלא משהו שהייתי צריכה ללמד את עצמי, מתוך ההבנה של המשמעות שטמונה בכך. משהו שעדיין נלמד ומשתפר ושאולי תמיד יהיה משהו שידרוש ממני תשומת לב.
אין לי שום דבר נגד בלגן, בלגן מסמל חיים, חדווה, ילדיות; אולם זה נכון כאשר זה במידה. בדיוק כפי ששוקולד אינו מזיק [או אולי נאמר מועיל אפילו]אם אוכלים ממנו במידה. כך, לאט לאט אני מפתחת מיומנות ולומדת כלים שונים שמסייעים בתהליך הזה אשר אינו תמיד פשוט.
[b]איך התחלתי להיות גמד?[/b]
האמת היא שהרעיון בא לי לראשונה כשישבתי בשקט עם עצמי, במדיטציה,בהודו, וביקשתי רעיונות לדרכים בהן אוכל להתפרנס; אפשרויות שישלבו גם את היכולות שלי וגם תחושה של עבודה נכונה אשר באה מן הלב ואשר בה אני מרגישה שאני מבטאת ומגשימה את עצמי. הרעיון הזה הפתיע אותי ולא ידעתי אם הוא בר מימוש, אולם כשהתחלתי גיליתי פתאום שיש אנשים לא מעט אנשים שעוסקים בכך ואפילו כמה חברות ושהתחום הזה הוא תחום בפריחה.
בבואי לבתים, ראיתי איך אני מרגישה את המרחב וכמה שהוא עמוס או משוחרר. אני כאילו מקשיבה לנשימות שלו. לפעמים הוא כל כך חנוק שאני בוכה... אחרי שאנחנו מטפלים בו פתאום יש קלות כזו והכל נהיה מאוורר וחי. ראיתי כיצד אני יכולה לחוש מתי האדם שאתו אני עובדת מחזיק בחפץ שעבר זמנו..גם אם קשה לו להודות בכך, אני מרגישה מתי צריך לעבוד בתקיפות ומתי בעדינות. אני מתייחסת לעבודה הזו כתהליך שכל הדיירים והבית עוברים וזהו תהליך לא פשוט ועמוק. אינטימיות גדולה נבנית ביני לבין האנשים שאתם אני עובדת כיון שבאמת לא מדלגים על אף מגירה. זהו אינו תהליך קל כי אנחנו יצורים שאוהבים להיאחז במוכר ובידוע גם אם הוא לא נעים.
זוהי הרגשה כל כך טובה בסיומו של התהליך כשבית שהיה חנוק עד דמעות הופך למרחב חי ונושם בו אפשר באמת לצמוח.
[b]ועוד הגיגים שעלו בי מתוך התבוננות:[/b]
הבית הוא המרחב שבו אנו נמצאים שעות רבות, המרחב אשר ממנו אנו יוצאים לפגוש את העולם ואליו חוזרים כדי להיטען מחדש. לכן, אם הבית הוא מחסן שאוגר בתוכו את כל ה"ישן", עמוס בפריטים שאינם שמישים עוד ואינו מתרוקן הוא לא רק לא תומך בהתפתחות שלנו, אלא אף מפריע ומזיק...הוא הופך להיות מרחב שמעייף אותנו..
אנו יוצאים מביתנו, הולכים לסדנאות, עוברים אפילו שינוי משמעותי, אך בסוף היום שבים ל"מעוז עברנו", שבים לעומס שלא נותן מקום ל"חדש", לטרנספורמציה, לבית בו האנרגיה אולי קצת תקועה פשוט מפני שאין לה מקום לעבור, בית שבו אי סדר שמביא לבזבוז אנרגיה יקרה.
אנחנו אוספים חפצים. המרחב שבו אנו חיים מתמלא בחפצים אך אינו מתרוקן. ממש כשם שאנו אוכלים ומתרוקנים כך גם המרחב החיצוני שמכיל אותנו עליו להתרוקן על מנת שנוכל להרגיש רעננים וחיוניים
טוב, זו התחלה קצת ארוכה .... אולי אצמצם בהמשך ובינתיים מקווה לשתף אתכם ולשמוע מכם.
תודה.