על ידי בשמת_א* » 09 דצמבר 2007, 11:26
הי טליה,
לגבי דף מתאים, יש דווקא שפע. סתם עשיתי פה חיפוש על המלה "גמילה":
בשלות לגמילה מחיתולים
גמילה מחיתולים
גמילה מחיתולים בגיל מאוחר
גמילה מחיתולים שאלות ותשובות
גמילה מקקי בחיתול
לוגיסטיקה של גמילה מחיתולים
רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים
שאלה לגמילה מטיטול
תראי, את מתארת תהליך קלאסי שבו נכנסו לילד עכבות וחסימות לא קלות סביב הקקי. ציטוט לדוגמא:
הוא התחיל ממש לפחד מהקקי, והתנהג בצורה שונה מכרגיל כל פעם שהיה לו קקי
את אומרת שהוא בלי חיתול
רק חודשיים. הילד בן שנתיים וחצי, כך שאחרי כמה שלבים קשים כמו שתיארת, חודשיים הם זמן קצר יחסית, אז לא לאבד את הסבלנות.
הוא בלי חיתול כבר כחודשיים באופן רציף והקקי יוצא במכנסיים או על הרצפה
אני מנסה להיות קולית ככל האפשר אבל אין לי ספק שהוא מרגיש את התחושות האמיתיות שלי (ואני לא מצליחה להשתחרר מהן
היום אני באמצע, אבל מתוסכלת, מאוד
בגדול, אני מציעה לך להתבונן בדאגות, בחרדות, בחששות, בתיסכול ובציפיות שלך. הם משפיעים עליו יותר מכל דבר אחר. כמו שאת כתבת בעצמך, כל הרגשות הקשים שלך משודרים אליו, ומקשים עליו.
מקשה עליו גם שטיפלת בעניין בכל מיני דרכים, "פאזות" קראת לזה. זה יצר אצלו בילבול.
אז הדעה האישית שלי:
לנסות לשחרר. הרבה סבלנות. הילד לא יעשה קקי במכנסיים בגיל שבע. זה שלב, וזה יעבור לו.
כיוון שאת בעצמך יצרת את העיכובים, במידה רבה, בגלל המתח שלך, הציפיות שלך, התיסכול והאכזבה, וריבוי השיטות - אז אני מציעה להרפות. וגם לקבל את עצמך עם החששות שלך. גם את בסדר. את עושה הכי טוב שאת יכולה, ולא קרה שום דבר נורא. אז קצת לקחת אתכם בסיבובים. לא נורא, הדרך מובילה בוודאות לגמילה, ואתם תגיעו לשם, בסוף התהליך.
הרבה פעמים, כשאנחנו מבינים שזה לא הילד, אלא פשוט אנחנו בלבלנו אותו, זה נותן לנו שלווה להגיד: אה, אז הוא בסך הכל בסדר. הוא לא חסר תקנה וחסר סיכוי. זאת לא בעיה ענקית שלעולם לא תיפתר. עם קצת סבלנות מצידי, זה יעבור.
לדעתי, להחזיר חיתול זה כמובן לבלבל אותו עוד יותר. זה לשים לו ברקסים באמצע התהליך שכבר מתגלגל.
די, הוא כבר גדול, וגמול. זאת לא אופציה. זה שזה עדיין בראש שלך, זה עדיין מבלבל אותו.
כן, להגיד בעדינות "קקי עושים בסיר או בבית שימוש, לא במכנסיים ולא על הרצפה". אבל אם הוא כבר יודע את זה, אז תבדקי אם זה לא מיותר ומלחיץ להגיד לו.
עכשיו הוא בתקופת הפיספוסים, שקיימת בכל תהליך גמילה. זה הכל. אצל חלק, התקופה נמשכת שבועיים. אצל אחרים, כמה חודשים. זה לא חשוב. בסוף כולם נגמלים.
בשלב הזה בגמילה, אולי כדאי למנוע הילחצות על ידי המנעות מביקורים אצל אחרים, כי זה מפעיל על שניכם הרבה לחץ.
כדאי לסדר שבבית יהיו כמה שפחות דברים שיינזקו. למשל, לסלק שטיחים, להוציא מחוץ לתחום כל מיני דברים אחרים.
ובמקום לטפל בילד - לטפל בך. אולי את יכולה לקבל טיפול הומיאופתי, סיני, פרחי באך, רסקיו, משהו אחר? משהו שירגיע אותך, כי את המפתח לתהליך. שלווה ושיחרור שלך, סבלנות שלך, יעזרו לילד. הוא צריך שתבטחי בו ותסמכי עליו, כמו שסמכת עליו שהוא כבר ילמד ללכת בעצמו יום אחד.
הי טליה,
לגבי דף מתאים, יש דווקא שפע. סתם עשיתי פה חיפוש על המלה "גמילה":
[po]בשלות לגמילה מחיתולים[/po]
[po]גמילה מחיתולים[/po]
[po]גמילה מחיתולים בגיל מאוחר[/po]
[po]גמילה מחיתולים שאלות ותשובות[/po]
[po]גמילה מקקי בחיתול[/po]
[po]לוגיסטיקה של גמילה מחיתולים[/po]
[po]רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים[/po]
[po]שאלה לגמילה מטיטול[/po]
תראי, את מתארת תהליך קלאסי שבו נכנסו לילד עכבות וחסימות לא קלות סביב הקקי. ציטוט לדוגמא:
[u]הוא התחיל ממש לפחד מהקקי, והתנהג בצורה שונה מכרגיל כל פעם שהיה לו קקי[/u]
את אומרת שהוא בלי חיתול [b]רק[/b] חודשיים. הילד בן שנתיים וחצי, כך שאחרי כמה שלבים קשים כמו שתיארת, חודשיים הם זמן קצר יחסית, אז לא לאבד את הסבלנות.
[u]הוא בלי חיתול כבר כחודשיים באופן רציף והקקי יוצא במכנסיים או על הרצפה[/u]
[u]אני מנסה להיות קולית ככל האפשר אבל אין לי ספק שהוא מרגיש את התחושות האמיתיות שלי (ואני לא מצליחה להשתחרר מהן[/u]
[u]היום אני באמצע, אבל מתוסכלת, מאוד[/u]
בגדול, אני מציעה לך להתבונן בדאגות, בחרדות, בחששות, בתיסכול ובציפיות שלך. הם משפיעים עליו יותר מכל דבר אחר. כמו שאת כתבת בעצמך, כל הרגשות הקשים שלך משודרים אליו, ומקשים עליו.
מקשה עליו גם שטיפלת בעניין בכל מיני דרכים, "פאזות" קראת לזה. זה יצר אצלו בילבול.
אז הדעה האישית שלי:
לנסות לשחרר. הרבה סבלנות. הילד לא יעשה קקי במכנסיים בגיל שבע. זה שלב, וזה יעבור לו.
כיוון שאת בעצמך יצרת את העיכובים, במידה רבה, בגלל המתח שלך, הציפיות שלך, התיסכול והאכזבה, וריבוי השיטות - אז אני מציעה להרפות. וגם לקבל את עצמך עם החששות שלך. גם את בסדר. את עושה הכי טוב שאת יכולה, ולא קרה שום דבר נורא. אז קצת לקחת אתכם בסיבובים. לא נורא, הדרך מובילה בוודאות לגמילה, ואתם תגיעו לשם, בסוף התהליך.
הרבה פעמים, כשאנחנו מבינים שזה לא הילד, אלא פשוט אנחנו בלבלנו אותו, זה נותן לנו שלווה להגיד: אה, אז הוא בסך הכל בסדר. הוא לא חסר תקנה וחסר סיכוי. זאת לא בעיה ענקית שלעולם לא תיפתר. עם קצת סבלנות מצידי, זה יעבור.
לדעתי, להחזיר חיתול זה כמובן לבלבל אותו עוד יותר. זה לשים לו ברקסים באמצע התהליך שכבר מתגלגל.
די, הוא כבר גדול, וגמול. זאת לא אופציה. זה שזה עדיין בראש שלך, זה עדיין מבלבל אותו.
כן, להגיד בעדינות "קקי עושים בסיר או בבית שימוש, לא במכנסיים ולא על הרצפה". אבל אם הוא כבר יודע את זה, אז תבדקי אם זה לא מיותר ומלחיץ להגיד לו.
עכשיו הוא בתקופת הפיספוסים, שקיימת בכל תהליך גמילה. זה הכל. אצל חלק, התקופה נמשכת שבועיים. אצל אחרים, כמה חודשים. זה לא חשוב. בסוף כולם נגמלים.
בשלב הזה בגמילה, אולי כדאי למנוע הילחצות על ידי המנעות מביקורים אצל אחרים, כי זה מפעיל על שניכם הרבה לחץ.
כדאי לסדר שבבית יהיו כמה שפחות דברים שיינזקו. למשל, לסלק שטיחים, להוציא מחוץ לתחום כל מיני דברים אחרים.
ובמקום לטפל בילד - לטפל בך. אולי את יכולה לקבל טיפול הומיאופתי, סיני, פרחי באך, רסקיו, משהו אחר? משהו שירגיע אותך, כי את המפתח לתהליך. שלווה ושיחרור שלך, סבלנות שלך, יעזרו לילד. הוא צריך שתבטחי בו ותסמכי עליו, כמו שסמכת עליו שהוא כבר ילמד ללכת בעצמו יום אחד.