גן ההורים שלנו,הוא הסיבה שהחלטתי לפתוח דף-בית-אישי ולשתף אותכם בחויה המאוד מיוחדת שחוותי השנה.
זה התחיל לפני קצת יותר משנה. אז, שהתחלנו, התעסקנו המון בדברים טכניים: מי יעבוד, מתי? כמה שעות יפעל הגן? מה יוכלו הילדים, ומתי? מה נעשה? עד כמה באמת חשוב לעשות עם הילדים פעילויות? לכמה זמן חופשי הילדים זקוקים?
אילו הם רק חלק מכל השאלות ששאלנו את עצמינו. על כולם היינו צריכים לתת תשובות.לא הפסקנו כל השנה לשאול שאלות, לתת תשובות ולבדוק אם ענינו נכון.
אחרי פסח הגן נכנס למסלול שלו בנוי ונכון ובשלושת החודשים האחרונים פשות נהנים מכל רגע, לפעמים נדמה כי הילדם הם אילו שאחראיים על על סדר היום והטכנים, אנחנו נמצאים שם רק בכדי להגש את האוכל.
הימים חולפים אנו מתקרבים אל נקודת הסיום.היום, ממש היום, זה יום המשחקים האחרון בגן ההורים שלנו. זו היתה שנה נפלאה.חיבת להגיד תודה גדולה מכל הלב לחברותי לדרך זו.
בשנה שחלפה גדלנו יחד, שש משפחות, את הילדים שלנו.
לגן שלנו קראנו גנ"ש - הגן הניאו שבטי.
למה? כך הרגשנו, שיחד כמו שהיה נהוג בשבט נגדל את הילדים.
המוטיבציה הראשונית היתה כלכלית. חשבנו שאם ננהל ונעבוד בגן, יהיה לנו זול יותר.
זה נכון, זה היה מאד זול. באופן מפתיע זכינו גם לחויה מיוחדת במינה, במחיר המבצע.
זו היתה שנה היצירתית שבה זכינו לחוות בפועל את ההתבגרות החברתית של ילדינו.
נעלצנו להתמודד בסוגיות חינוכיות מורכבות יותר ופחות, גדלנו ממש יחד איתם.
לאורך השנה לא תמיד היה קל ופשוט, אין למי לבוא בתלונות, בדרישות, הכל זה אנחנו.
למדנו להכיר כל ילד ומורכבותו, כל ילד ומשפחתו, כל אמא וכישוריה, כל אב ויכולתו.
לפעמים נשמנו עמוק והבלגנו לפעמים שינסנו מותניים ופעלנו ואת הכל בסופו של דבר ליבנו.
הרבה פגישות, דילמות, הרבה דיבורים, אין מה לעשות עשינו לעצמינו חיים קשים.
זהר היא ביתי השלישית, ואני מודה לה בכל ליבי על המסע המדהים שעשינו יחד.
הזכרתי לעצמי שאת הדברים המשמעותיים לא שמשיגים בקלות.
למי שיש לו את הסבלנות ממלץ בחום.
לא כל כך מבינה מדוע מרגישה שיש חשיבות גדולה לקיומם של גנים נוספים מסוג זה. נראה לי שעולם עם הרבה גנים כאלה, יהיה עולם טוב יותר.
מעוניינם לשתף, להשתתף, לברר בפרטים נוספים - כתבו.
תודה.
[po]גן ההורים שלנו[/po],הוא הסיבה שהחלטתי לפתוח דף-בית-אישי ולשתף אותכם בחויה המאוד מיוחדת שחוותי השנה.
זה התחיל לפני קצת יותר משנה. אז, שהתחלנו, התעסקנו המון בדברים טכניים: מי יעבוד, מתי? כמה שעות יפעל הגן? מה יוכלו הילדים, ומתי? מה נעשה? עד כמה באמת חשוב לעשות עם הילדים פעילויות? לכמה זמן חופשי הילדים זקוקים?
אילו הם רק חלק מכל השאלות ששאלנו את עצמינו. על כולם היינו צריכים לתת תשובות.לא הפסקנו כל השנה לשאול שאלות, לתת תשובות ולבדוק אם ענינו נכון.
אחרי פסח הגן נכנס למסלול שלו בנוי ונכון ובשלושת החודשים האחרונים פשות נהנים מכל רגע, לפעמים נדמה כי הילדם הם אילו שאחראיים על על סדר היום והטכנים, אנחנו נמצאים שם רק בכדי להגש את האוכל.
הימים חולפים אנו מתקרבים אל נקודת הסיום.היום, ממש היום, זה יום המשחקים האחרון בגן ההורים שלנו. זו היתה שנה נפלאה.חיבת להגיד תודה גדולה מכל הלב לחברותי לדרך זו.
בשנה שחלפה גדלנו יחד, שש משפחות, את הילדים שלנו.
לגן שלנו קראנו גנ"ש - הגן הניאו שבטי.
למה? כך הרגשנו, שיחד כמו שהיה נהוג בשבט נגדל את הילדים.
המוטיבציה הראשונית היתה כלכלית. חשבנו שאם ננהל ונעבוד בגן, יהיה לנו זול יותר.
זה נכון, זה היה מאד זול. באופן מפתיע זכינו גם לחויה מיוחדת במינה, במחיר המבצע.
זו היתה שנה היצירתית שבה זכינו לחוות בפועל את ההתבגרות החברתית של ילדינו.
נעלצנו להתמודד בסוגיות חינוכיות מורכבות יותר ופחות, גדלנו ממש יחד איתם.
לאורך השנה לא תמיד היה קל ופשוט, אין למי לבוא בתלונות, בדרישות, הכל זה אנחנו.
למדנו להכיר כל ילד ומורכבותו, כל ילד ומשפחתו, כל אמא וכישוריה, כל אב ויכולתו.
לפעמים נשמנו עמוק והבלגנו לפעמים שינסנו מותניים ופעלנו ואת הכל בסופו של דבר ליבנו.
הרבה פגישות, דילמות, הרבה דיבורים, אין מה לעשות עשינו לעצמינו חיים קשים.
זהר היא ביתי השלישית, ואני מודה לה בכל ליבי על המסע המדהים שעשינו יחד.
הזכרתי לעצמי שאת הדברים המשמעותיים לא שמשיגים בקלות.
למי שיש לו את הסבלנות ממלץ בחום.
לא כל כך מבינה מדוע מרגישה שיש חשיבות גדולה לקיומם של גנים נוספים מסוג זה. נראה לי שעולם עם הרבה גנים כאלה, יהיה עולם טוב יותר.
מעוניינם לשתף, להשתתף, לברר בפרטים נוספים - כתבו.
תודה.