גשמי ברכה

שליחת תגובה

אפשר להזמין הזדמנויות
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: גשמי ברכה

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 15 אוקטובר 2019, 10:16

כן, בפייסבוק שלי - ענת גביש. תודה רבה :-)

גשמי ברכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוקטובר 2019, 10:06

ותודה בשמת על השליחות. ( :
מצאתי את ההדסטארט, אבל לא מתאפשר לעשות שם רכישה של הספר יותר. יש מקום שכן?

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 15 אוקטובר 2019, 09:56

תודה רבה גאיה, תודה רבה פלונית, עדיין לא ידוע לי אם ייצא עותק דיגיטלי. קודם שיוולד זה, יאללה כבר איתו. אחרי זה נראה מה הלאה.

גשמי ברכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 15 אוקטובר 2019, 09:50

תודה שיחות על התשובה המפורטת. כיף שיצאת גם לאור. התרגשתי ממש. שנים שלא קראתי ספר, אחרי שנשביתי במילותייך פה - בהחלט הולכת לתבל את חיי בקצת כורכום. בהצלחה, בטוח תהיה. והרבה בריאות, אושר ושמחה!

גשמי ברכה

על ידי גאיה* » 15 אוקטובר 2019, 09:37

תתחדשי על הספר, מרגש ומשמח! מחכה כבר לקרוא אותו... ייצא עותק דיגיטלי?

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 15 אוקטובר 2019, 08:03

תודה :-)

גשמי ברכה

על ידי קור_את* » 15 אוקטובר 2019, 02:31

איזה דפים! אחד אחד!!!!

גשמי ברכה

על ידי עירית_לוי » 15 אוקטובר 2019, 01:00

|L|

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 14 אוקטובר 2019, 19:56

רק עכשיו ראיתי שפלונית אלמונית שאלה. תודה לך.
בלוג החיים בבית
בדידותו של בוחר האבטיח
גשמי ברכה
דג חתול
חיוכה של בוחרת המלונים
טרנקילה והרעש מהדורה ביתית
לא הייקו
כוחו של הטיון

נדמה לי שזכרתי את כולם.
וכאמור יוצא הספר במהרה בימינו אמן ונו כבר אין לי סבלנות - "שימי קצת כורכום"

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 14 אוקטובר 2019, 19:43

דפים נוספים: טרנקילה והרעש, לא הייקו. כוחו של הטיון,

והספר שלי שיוצא תכף, ''שימי קצת כורכום'' שמו.
תודה על דרישת השלום היקרה לי מאוד |L|

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 14 אוקטובר 2019, 19:40

אמא של יונת יקרה, יולי קו יקרה, בשמתי יקרה, היי :)
כמה נעים להיקרא לכאן

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 14 אוקטובר 2019, 12:22

יש הרבה יותר משניים. לא יודעת מה הפלוני אלמונית קראה. הייתי רוצה שמישהי תעשה באמת רשימה ביבליוגרפית של כולם, לפי סדר כרונולוגי (שיחות??? נו????).
מה שאני זוכרת כרגע:
דג חתול
בדידותו של בוחר האבטיח

גשמי ברכה

על ידי יולי_קו » 14 אוקטובר 2019, 11:25

מי יגלה לנו מהם שני הדפים האחרים של שיחות?

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 14 אוקטובר 2019, 09:42

קראתי לה לכאן בפייסבוק, אבל חג עכשיו, היא עדיין לא ראתה את הודעתי משלשום (-:

גשמי ברכה

על ידי אמא_של_יונת* » 13 אוקטובר 2019, 23:14

שיחות יקרה,
יש סיכוי שהופעתו של הדף הזה ב מה חדש תגרום לך לחזור?
מחכה בסבלנות.

גשמי ברכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 12 אוקטובר 2019, 03:15

רק עתה גיליתי את שלושת דפי הבלוג מלאי ה׳שיחות׳- ואני לא יכולה להניח לזה, איפה את??
מישהו יודע מה איתה? את זהותה?

גשמי ברכה

על ידי ספל_חמאה* » 04 דצמבר 2012, 17:33

יורד גשם, זה משמח (בעיקר כי הגג לא דולף בינתיים, וגם אם כן) אז באתי...

>ספל חמאה באה לערוך, ויתרה ויצאה מוסיפה<

גשמי ברכה

על ידי נגיעה_רכה* » 15 פברואר 2012, 21:08

_ואני חושבת, בכל ויכוח כולם סומים. אם הייתי יודעת, אבל הרי דיברתי איתו לא פעם על הילדות שלו. הוא לא שיחרר כלום על הקטע הזה. זה כאילו שהוא לא ידע את זה בעצמו, באיזהשהוא אופן. כאילו, נדמה לי שהיום נזכר בזה לראשונה, אם זה יתכן. על הדשא כשהתחיל לצהול ככה כמו סוס מאושר. ושאם הוא היה יודע את זה לגמרי, לא היה שונא ילדים שצועקים אמא אמא והיא עונה להם. או שכן, או שהיה מביא הרבה ילדים, ולא רק אחד ומתרחק מגידולו בפחד. או ש או ש או ש. מגדל בבל. זה מה שזה. כשמתחילים לחקור ולמצוא את שלל האפשרויות לאי הבנה ופיספוסים וקצרים ואבידות בתקשורת, זה בלתי נמנע, חייבים להגיע למסקנה שאנחנו במגדל בבל. חבל על הזמן.
כל כך עצוב, נקרע לי הלב, סליחה שאני חוזרת על הביטוי הטיפשי הזה שוב ושוב. כל כך עצוב. מי יודע כמה אנשים ככה._
דליתי רק פנינה אחת מהבלוג הנהדר הזה,
תודה.

גשמי ברכה

על ידי לי_אורה* » 15 פברואר 2012, 17:31

יוווווווווווווווו מקסים! מדהים! מרהיב! מרתק! ושאר מילים שכאלה.
נפלא! ועוד כהנה וכשמה
תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה תודה
ועכשיו לא יודעת מה לעשות - לרוץ קודם אחורה לחיים בבית או להמשיך למלונים. אחחחח, איזו דילמה מרנינה שבה כל תשובה נהיה בוודאי קסומה!
תודדדדדדדההההההההההההההההה {@{@{@{@{@

גשמי ברכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 24 דצמבר 2009, 11:31

מתגעגעת לכתיבה שלך @}

יעל צ

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 22 דצמבר 2009, 01:02

טוב, מכירה את הביטוי the F word?
אז יש אחת כזאת כאן בבאופן. זאת מילת הא'.
אושיה.

אז אצל אילה א אמא (דף מלא א') עלה נושא האושיות. ישר נזכרתי בך.
שני דברים לי אלייך:

ראשית, פה מתחוללים ומחוללים להם גשמי ברכה, ואת נטשת אותנו והפקרת אותנו, עזובים ובודדים!

גשם גשם בוא! גשם גשם שובה! כתבי, כתבי.

ושנית, אני יכולה לבקש ממך להעביר מסר לטובה?
לכבוד חג החנוכה שבא עלינו לטובה, קניתי בסופרמרקט נר (למטרה אחרת) וראיתי סוף סוף את קופסאות הגפרורים הגדולים! בדיוק נגמרו הגפרורים שטובה נתנה לי, וקניתי לנו קופסא זהה! אני מאוד שמחה, התגלית חיממה את לבי, וחשבתי על טובה. תספרי לה?
ממש עושה לי הרגשה של ילדות סקנדינבית, להדליק גפרור גדול. כמו הגפרורים בדנמרק.
נחמד בעת ובעונה אחת להרגיש בדנמרק ובפארק הירדן (-:

גשמי ברכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 נובמבר 2009, 11:33

התחלפה העונה. שובי אלינו :-)

גשמי ברכה

על ידי פלוני_אלמונית* » 16 נובמבר 2009, 22:25

נגמר הבלוג?
לאן עברת?

גשמי ברכה

על ידי אלה_לי_לה* » 20 אוקטובר 2009, 18:04

בלוג מקסים

קוראת אותו מזה שלושה ימים במקום ללמוד לפסיכימטרי, ולפניו את בדידותו של בוחר האבטיח


תודה על השעות הנעימות :)

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 31 יולי 2009, 14:28

אהבת עולם, כתבת: בעקבות מה שכתבת, פתאום אני חושבת,_ ובהמשך: _רעיון גדול העלית פה ! (קולטת?(-: )
זה קורה כאן הרבה (ומן הסתם בעוד מקומות), שמישהו חושב משהו, או מבין משהו, או מגלה משהו, ומרוב הכרת תודה על ההתענגות שבגילוי/הכרה/התפכחות מטיל מיד את התודה אל מישהו אחר, כי זה אולי רב מלהכיל. אבל חופשי...לא אכפת לי לקבל מחמאות (-:
אבל אני בוחרת בכל זאת להודות לך שממש שמת במילים את מהות בעיית בבל:
לא שהשפות המילוליות שלהם התבלבלו (כמו שמקובל לחשוב), אלא שהשפות הפנימיות התבלבלו.
הגדרה כל כך מדוייקת לבעיה כל כך חמקנית.

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 31 יולי 2009, 14:02

את משהו. את.

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 31 יולי 2009, 13:36

שנוצרה ביניהם שנאת חינם,
כן. זה לא באמת באיחור של יום, הא? זה נכון כל הזמן. השנה לא התחשק לי לחשוב על זה, פשוט כך, וזה הזדחל מאליו בכל זאת באלף צורות ונדמה היה שכל מי שאומר משהו, מדבר בעצם על זה. גם ובעיקר הכופרים הכי גדולים. אם מסתכלים, על זה כולם מדברים כל הזמן, על הבילול של השפה הפנימית. ואומרים את זה כמובן באלף שפות. רק אתמול נודעה לי המטרה של בוני המגדל. זה מידע רווח? איך חמק ממני עד עכשיו. (לא בא לי לכתוב את המילים האלה פה או שיכתבו אותן, בבקשה.)

גשמי ברכה

על ידי כוכב_נגה* » 31 יולי 2009, 12:52

רעיון גדול
וגם כיוונת לדעת גדולים כי אחד מן הפירושים (וכרגיל לא זוכרת מי) טוען שמה שהתבלבל שם זה שנוצרה ביניהם שנאת חינם, כלומר שהם קיבלו שפות פנימיות שונות וכך נתקבעו כעמים שונים ויריבים - מה שמנע מהם מלפעול למטרה (המקולקלת) והמשותפת שהיתה להם מלכתחילה.

גשמי ברכה

על ידי אהבת_עולם* » 31 יולי 2009, 12:32

גם אני <עדיין מוחה את הדמעות מהסיפור על החבר האנטיפט>
ממש קורע את הלב !


מגדל בבל. זה מה שזה. כשמתחילים לחקור ולמצוא את שלל האפשרויות לאי הבנה ופיספוסים וקצרים ואבידות בתקשורת, זה בלתי נמנע, חייבים להגיע למסקנה שאנחנו במגדל בבל. חבל על הזמן.
בעקבות מה שכתבת, פתאום אני חושבת, אולי באמת הכוונה המקורית בסיפור מגדל בבל הייתה - לא שהשפות המילוליות שלהם התבלבלו (כמו שמקובל לחשוב), אלא שהשפות הפנימיות התבלבלו.
אולי לפני כן הייתה לכולם שפה פנימית משותפת, ופתאום כל אחד קיבל שפה פנימית שונה לגמרי - וזה מה שיצר את חוסר היכולת לתקשר.
רעיון גדול העלית פה !

גשמי ברכה

על ידי שביל_בצד* » 31 יולי 2009, 12:03

טוב שחזרת

גשמי ברכה

על ידי אנונימי » 31 יולי 2009, 06:46

שנקבע כבר מעכשיו מפגש לקפירינייה? בספטמבר, אחיה כמה ימים קרוב אליך. מתאים לך?
אם לא, אז לפחות לקפה וחיבוק (())

<עדין מוחה את הדמעות מהסיפור על החבר האנטיפט>

גשמי ברכה

על ידי עדינה_ניפו* » 31 יולי 2009, 03:27

אמצע הלילה, התעוררתי שבע פעמים מהחתולה המייללת שלנו ועוד שבע פעמים מהילדים... ואז בשוכבי במיטה מנסה לחזור לישון ראיתי ג'וק ענק על התקרה שעפה בפתאומיות מעלי, קפצתי מהמיטה בבהלה, תפסתי נעל והעפתי אותה על החרק הענק הזה...
ועכשיו אני ערה לגמרי :-P אז קראתי כאן .

פשוט גדול, כל הקטע לילית נגר...
נקרעתי מצחוק בהזדהות מטורפת!!!

"אוי, למה שוב ציצי? הרי ינקת כל הלילה. די. די. אין לי כוח. שיו. איך כואבות לי הרגליים. הנה, שנייה, אני אגמור לשטוף כלים ואכין משהו לאכול. לא ציצי. תכף נאכל. שיואו איך אני הרוסה. שיואו. איך נהרסתי. שיט, הכביסה. שכחתי לתלות בערב את הכביסה".
מזדהה מזדהה מזדהה!
כל הקטע מוכר עד אימה כמובן...!
(בדרך כלל קוראת כאן בשקט, אז בהזדמנות זו אגיד שאני נהנית כל כך לקרוא את הכתיבה הנפלאה שלך ותודה מיוחדת על שהנעמת את זמני בשלוש לפנות בקר...)

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 31 יולי 2009, 01:50

"רבי יוסי הגלילי היה הולך בדרך, פגש בברוריה אמר לה: "באיזו דרך נלך ללוד?" אמרה לו: "גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים 'אל תרבה שיחה עם האשה'? היה לך לומר 'באיזה ללוד?'".

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 31 יולי 2009, 01:39

רוקדת, זה מזכיר לי ש"זה שגר אצלי" (אני מאמצת ביטויים מיעל צ בסיטונות), הכין לי כאן מנחת בוקר אחרי שקרא איך מטפלים כאן בו ובשכמותו, וזה סיפור מתוך ספר האגדה, רגע, אני אחפש אותו במדוייק

גשמי ברכה

על ידי רוקדת_לאור_ירח* » 31 יולי 2009, 01:31

קרעת אותי עם הסיפור הזה.
מה ששוב מחזיר אותי לשיחה הקודמת כאן בנושא נשים וגברים. גברים יכולים לחיות כל כך הרבה שנים בלי להגיד את זה ואולי בלי לדעת את זה. ואולי בכלל העובדה שאנחנו, בעיקר נשים אבל גם גברים, מדברים כל כך הרבה, עושה יותר מדי רעש ומונעת מאיתנו לראות את האמת שמתחת לכל זה.

גשמי ברכה

על ידי עולם_ומלואו* » 31 יולי 2009, 01:13

יש לנו חבר משפחה,_ _איש מבוגר, נהנתן, גרוש, פרפר, אנטיפט למדי.

אתם אוספים אותם כאלה?
(-:

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 31 יולי 2009, 00:05

אני רוצה לספר משהו, והוא כ"כ במעבר חד, אבל צריך, כמעט סוג של חובה אזרחית לספר אותו. בהחלט מורידה שני דרינקים של קפיריניה לפני זה. (הלוואי. הלכתי סחטתי לימון עם מים קרים וסוכר, השאר מדמיינת.)

יש לנו חבר משפחה, של ההורים שלי אבל כבר מזמן כבר גם שלי ושל הילדים שלי. איש מבוגר, נהנתן, גרוש, פרפר, אנטיפט למדי, ואהוב אצלנו מאוד. כשהייתי נערה, הייתה לו חברה, שבנה הקטן עדיין היה בבית. הוא היה בן חמש. היא הייתה אלמנה צעירה. והילד, לא ממש היכרתי אותו, אבל שמעתי עליו בלי סוף מהחבר, אצלו רבצתי ימים ולילות לבד ועם חברים ושם גם היכרתי את לאונרד כהן ושם בעצם היה הבית השני שלי. בקיצור הוא היה מדבר על הילד הזה בתיעוב. במשטמה. ותמיד מאותה סיבה. הוא כל הזמן אומר אמא. אמא אמא אמא אמא, היה מחקה את קולו בציפצוף בלתי נעים. חמש שנים הוא חי ולא למד עוד מילים! היה לועג. טפיל קטן ורעשן. אמא אמא אמא. איך היא עומדת בזה! אשה אומללה. שפחה של ילד, היה מקטר.
זה חרה לי אז, בעיקר כי חשבתי שהילד ככה כי הוא יתום מאב, ואמו מתמסרת כליל לגחמותיו הקיצוניות, מהסיבה הזאת. וכעסתי עליו, איך אתה מדבר עליו. הבן של האהובה שלך. כשהתחילו להגיע הילדים שלי, גיליתי די מהר, כשהייתי מגיעה עם התיק הגדול עם החיתולים והקישקושים וכל העניינים וכולי טרודה סביבם ובכלל לא שמה תקליט של ליאונרד כהן, שהוא מגיב לזה בחוסר סבלנות, שהולך ומתפתח למין לגלגנות כזאת, שמגיעה בסוף למיאוס, תלוי באורך הביקור. בילדה השניה די ויתרתי וקצת התרחקנו, ועכשיו עם התינוק והילדות שטיפה גדלו יצא לי לבקר לא מעט. (אני אוהבת את האיש הזה מאוד. ציינתי שהוא אנטיפט. זה לא האישיו)
היום, לראשונה, הוא שיחק עם הבן שלי. זה התחיל בזה שהוא זרק לו כדור סל גדול וכבד לקצה הדשא הרחוק ואמר בהתגרות מרושעת "לך תביא" והילד שלי התגייס ברצינות למשימה והלך והביא. והחזיר לו את הכדור הכבד בהמתנה שיזרוק לו שוב. והשעשוע המרושע הלך והתרכך עם כל פעם שהקטן חזר עם הכדור, ולהפתעתנו, אני ובנותיי שמורגלות בשנאת הילדים שלו ומקבלות אותה, הוא התחיל פתאם לצהול "יופי! תביא! כן! מהר! מחכים לך כאן! אתה רץ! מצויין!" וקיבל לידיו את הכדור בתודה והתרגשות ולרגע התהפכו היוצרות במבוכה והוא המתין לראות, האם התינוק יבקש שוב? והוא ביקש שוב. עד שרצה ציצי ועזב את הכדור ואמר בתקיפות "מא! דצי!" ופנה אלי.

ואז, החבר הזה שלי, אמר פתאום "אני לא יכול לסבול איך שילדים מרשים לעצמם לדרוש את אמא בכל רגע והיא מאפשרת את זה."
וכמעט העליתי את החיוך העייף הרגיל למצב הזה וכמעט שאמרתי יאללה יאללה משועמם, כשהוא המשיך ואמר "אולי אני סתם מקנא, כי לי לא היה את זה"
למה לא היה? שאלתי בחשש, הרי הייתה לו אמא, אני זוכרת אותה, ואת אביו, והם היו עמו בקשר יציב עד מות שניהם, והוא ענה בנימה חצי מנומנמת, כאילו מספר משהו משעמם או ידוע היטב כבר, " כשהייתי בן חמש היא התנתקה" מה זאת אומרת? שאלתי. (אני זוכרת אותה אשה עירנית, מדברת לעניין, מסורקת בקפידה.) "כשהייתי בן חמש זה היה החלק השני של מלחמת העולם, והתחילו להגיע ידיעות על מה שנעשה, והגיעה הידיעה על אחיה ואחותה ואמא ואבא שלה,
ומאז אי אפשר היה לפנות אליה. אני לא יכול אפילו לדמיין מצב שבו פניתי אליה אמא אמא אמא. זה לא היה מצב אפשרי בכלל. אני זוכר רק שאבא שלי היה עסוק כולו בלהרגיע אותה כל השנים. לנו לא הייתה אפשרות לפנות ואפילו לא דימיינו את זה קורה."


נשבר לי הלב להבין את מה שהבנתי היום וגם נשבר לי הלב איך שהוא שיחק עם הילד שלי וכאילו שכח את חומת ההגנה המרירה ההיא ואיך המתיקות התינוקית פתחה בו אהבה כזאת ועליצות וצהלות חדווה כאלה ואז כאילו אפשר היה לו להגיד. כמה שנים אני מכירה אותו! כמה ויכוחים ושיחות על הכל, כמה התנצחויות על גידול ילדים! על חינוך. על החיים בכלל. כמה, אלוהים, כמה התווכחתי איתו. ואיך לא פעם אמר לי בסיום ויכוח סרק על גידול וחינוך ילדים "תסלחי לי אבל את פשוט מטומטמת." (והייתי רואה בזה אישור לניצחוני בויכוח ולאוזלת טיעוניו ועליבות עמדותיו.)
לפעמים, וזה בגדול אני אומרת, לפעמים זה נראה לי עסק אבוד מראש, האפשרות לתקשורת בין בני אדם. ז"א שבאמת יבינו אחד את השני. צריך לעבור למשהו אחר. הפרשות ריח. חיכוך. סימור שערות. לא כל הפטפטת הדבילית הזאת שרק מחרישה את האוזניים ומנפחת את הרהב. המרגיעון הדבילי אומר לי "בכל ויכוח כולם צודקים" ואני חושבת, בכל ויכוח כולם סומים. אם הייתי יודעת, אבל הרי דיברתי איתו לא פעם על הילדות שלו. הוא לא שיחרר כלום על הקטע הזה. זה כאילו שהוא לא ידע את זה בעצמו, באיזהשהוא אופן. כאילו, נדמה לי שהיום נזכר בזה לראשונה, אם זה יתכן. על הדשא כשהתחיל לצהול ככה כמו סוס מאושר. ושאם הוא היה יודע את זה לגמרי, לא היה שונא ילדים שצועקים אמא אמא והיא עונה להם. או שכן, או שהיה מביא הרבה ילדים, ולא רק אחד ומתרחק מגידולו בפחד. או ש או ש או ש. מגדל בבל. זה מה שזה. כשמתחילים לחקור ולמצוא את שלל האפשרויות לאי הבנה ופיספוסים וקצרים ואבידות בתקשורת, זה בלתי נמנע, חייבים להגיע למסקנה שאנחנו במגדל בבל. חבל על הזמן.
כל כך עצוב, נקרע לי הלב, סליחה שאני חוזרת על הביטוי הטיפשי הזה שוב ושוב. כל כך עצוב. מי יודע כמה אנשים ככה.

גשמי ברכה

על ידי עוברת_אורח* » 30 יולי 2009, 23:00

יש מתחת גם מתכון כתוב!!!!

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 30 יולי 2009, 22:35

נפלא, הקפירינייה (מומלץ לראות, זה לא מתכון כתוב)

גשמי ברכה

על ידי עוברת_אורח* » 30 יולי 2009, 21:31

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 30 יולי 2009, 21:13

לתלות את הקטע הזה על מכונת הכביסה ושאלוהים יעזור לנו ליישם. .
בהתחלה רק צחקתי מהמשפט הזה, אבל ככל שעוברים הימים אני קולטת שהמשפט "לתלות על המקרר" אף פעם לא התאחד לי עם המציאות של הבית כי המקרר כל כך עמוס ג'אנק אחר (סליחה עם כל היוצרים הקטנים ומדפיסי התראות חברת חשמל), ואילו המכונה, אהובתי, ישועתי, ידידתי הבודדת, אחותי העובדת, הממתינה במרפסת ונושאת על גבה בשתיקה טפיפות חתולים בוציות ופריטי כביסה נשכחים שזקוקים ליחס מיוחד- חולצה לבנה עם כתם, בגד שיתפרק אם יכניסו אותו למים חמים או חיתול עם קקי- היא, האצילה, עומדת שם חפה ממגנטים ואימרות שפר. מאמצת את זה, לגמרי.

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 30 יולי 2009, 21:05

קפירינייה או מוחיטו.
הא?
(כבר בא לי את זה. מה זה?)

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 30 יולי 2009, 18:57

_כביסה וניקיון ולזכור מה כל ילד צריך לעשות מתי זה עדיין התחומים הכמעט בלעדיים שלי.
אבל לבשל למשל, הוא אוהב, אז הוא בזה הוא משקיע....
זה מתקשר אולי למה שבשמת כתבה: אני משתפת את הילד בעבודות הבית בדברים שהוא אוהב גם אם הילד בן ארבעים ומשהו..._
שלום אחותי האובדת!

גשמי ברכה

על ידי יעל_צ* » 30 יולי 2009, 17:09

איך? ככה הוא? מה אמא שלו עשתה כדי שיהיה כזה?
קודם כל הוא גדל בקיבוץ, ועוד בלינה משותפת, ככה שלא בבית הוא למד את זה..... (למרות שאמא שלו עקרת בית למופת....).
ואל תתלהבי כל כך, כביסה וניקיון ולזכור מה כל ילד צריך לעשות מתי זה עדיין התחומים הכמעט בלעדיים שלי.
אבל לבשל למשל, הוא אוהב, אז הוא בזה הוא משקיע....
זה מתקשר אולי למה שבשמת כתבה: אני משתפת את הילד בעבודות הבית בדברים שהוא אוהב גם אם הילד בן ארבעים ומשהו...
דברים משמימים ובלתי יצירתיים כמו לנקות אבק, לתלות כביסה, לנקות שירותים, וכו', זה לא בשבילו... :-)

גשמי ברכה

על ידי טנא_לבן* » 30 יולי 2009, 15:03

שנית, שהוא ילמד לדאוג לעצמו. שידע מה עושים כדי לתחזק.
ניראה לי אחד הדברים החשובים, שגבר ידע לדאוג לעצמו ולא יהיה תלוי בנשים שסביבו..

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 30 יולי 2009, 13:45

מה אני יכולה לעשות כדי שהילדים שלי (שלושה בנים!) יהיו כאלה גברים, שרואים, שעושים, שמתייחסים.
אני משתפת את הילד בעבודות הבית בדברים שהוא אוהב, כשהוא רוצה, בצורה כיפית. רק כשהוא רוצה.
לא מכריחה לעשות דברים כשהוא לא רוצה.
בשיחות עולים הדברים שצריך לעשות. איך עושים פירה. איך תולים כביסה. וכו'.
ראשית, להפוך את הפעולות האלה ל"נראות" בשבילו. שנית, שהוא ילמד לדאוג לעצמו. שידע מה עושים כדי לתחזק. שלישית, שילמד לשתף פעולה.

גשמי ברכה

על ידי אנונימי » 30 יולי 2009, 13:24

עוד שלוק מהלימונדה הקפואה.

אם שיחות איתנו, אני מוכנה להמיר את הלימונדה בקפה שחור (או אחר) או בלימונדה מחוזקת...ז"א, קפירינייה או מוחיטו.

גשמי ברכה

על ידי אנונימי » 30 יולי 2009, 13:23

_אפרופו אלה שצריכים משפטים קצרים וברורים -
זה שגר אצלי חזר היום מהעבודה, הכין אוכל ועוגה למחר, הלך לסופר ו עזר לכל הילדים להתקלח... וכל זה כמעט בלי שום משפט קצר או ארוך מצידי._
איך? ככה הוא? מה אמא שלו עשתה כדי שיהיה כזה?
אפשר כמה טיפים?

והכי חשוב בעצם: מה אני יכולה לעשות כדי שהילדים שלי (שלושה בנים!) יהיו כאלה גברים, שרואים, שעושים, שמתייחסים, שזוגתם לא תרגיש את הבדידות הקיומית של אשה ואם?

גשמי ברכה

על ידי מי_מה* » 29 יולי 2009, 22:20

מכיון שאני שקועה עד צוואר בלצפות לזה היה לי פה רגע של פיקחון והיזכרות באיך שהייתי חוטפת את הג'ננה כשההוא היה אומר בטון מצטדק "אבל אני עוזר לך". "עוזר לי?!?!?!" כאילו מה? זה הפרויקט שלי ?!?!? פה בית משותף, קיבינימאט!
אני עם אלטר, בחיי. וגם עם הילדים המון פעמים כבר נשבר לי לחלוק משק בית.
איזה כייף לשחרר קיטור דרך אחרות. שנזכה למצוות ולכביסות תלויות , מקופלות ומסודרות בארון.
ושוב תודה.

גשמי ברכה

על ידי יעל_צ* » 29 יולי 2009, 21:39

אהבתי מה שכתבת היום בדף ע' א' מהגגת (בשעה 17:56..) @}

אפרופו אלה שצריכים משפטים קצרים וברורים -
זה שגר אצלי חזר היום מהעבודה, הכין אוכל ועוגה למחר, הלך לסופר ועזר לכל הילדים להתקלח... וכל זה כמעט בלי שום משפט קצר או ארוך מצידי.

גשמי ברכה

על ידי אשה_שמחה* » 29 יולי 2009, 19:05

כוכב מרגישה בשיחת נשים סביב שולחן עגול במרפסת קייצית עם נוף משגע שלהרים וים. עוד שלוק מהלימונדה הקפואה. החיים יפים.
אשכרה :-)

גשמי ברכה

על ידי כוכב_נגה* » 29 יולי 2009, 12:48

קוראת פה ולרגע תוהה אם מותר לי הלכתית להתענג ככה לפני תשעה באב(-:

בשמת א - למען הסר כל ספק - את גבר בגוף אשה. מדהימה יכולת ההבנה והאמפטיה שלך אליהם. כנראה צריך באמת לאהוב אותו בשביל בכלל להיות מוכנה לנסות לשמוע את הפסקול הפנימי שלו, ולהנמיך את הווליום של הפסקול הנשי האישי שלי.

<כוכב מרגישה בשיחת נשים סביב שולחן עגול במרפסת קייצית עם נוף משגע שלהרים וים. עוד שלוק מהלימונדה הקפואה. החיים יפים>

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 29 יולי 2009, 12:36

D-:

גשמי ברכה

על ידי אלטר_אגו* » 29 יולי 2009, 12:31

:-D
אולי; אבל אני נוטה לחשוב שזה בגלל שאני עצמי לא האישה הנכונה.

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 29 יולי 2009, 12:25

_אין, אין, כל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה, שאת המרחב צריך לחלוק עם אשה.
אני חולקת עליכן_
אה, זה רק מפני שלא פגשת את האשה הנכונה D-:

גשמי ברכה

על ידי אלטר_אגו* » 29 יולי 2009, 10:44

אתן ענקיות. בחיי.
אין, אין, כל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה, שאת המרחב צריך לחלוק עם אשה.
אני חולקת עליכן. אני לא מסוגלת לחלוק את המרחב שלי עם שום מבוגר. רק עם ילדים! אני והילדים שלי וזהו. ולא שהם לא חוטפים ממני מדי פעם את ה"ואני באמת צריכה להגיד לכם כל פעם מחדש לאסוף את הצעצועים שלכם ולכבות אחריכם את האור על לא דבר!!! אה, סליחה, לרגע היה נדמה לי שמישהו אמר לי תודה!!!! בבית הזה!", אבל אם היה שם עוד מבוגר? גבר או אישה, לא משנה? - השם ירחם. הבית שלי, האחריות שלי, בלי הפריוילגיה להאשים מישהו אחר.
מה. אני. רוצה. שהוא. יעשה. ברגע. זה.
עצה מצוינת. לפעמים אני אומרת את זה לילדים שלי, כשהם קמים בבוקר וכבר מתחילים להתלונן בקול מאשים שהם רעבים: אל תתלונן. תבקש. תגיד מה אתה רוצה.
(כן, לפעמים אני משחקת את תפקיד הגבר בהצגה הזו).

גשמי ברכה

על ידי יעל_צ* » 29 יולי 2009, 08:31

שיחות ובשמת, הרגתן אותי... :-)

_מה השורה התחתונה?
אה, כן: לזקק: מה. אני. רוצה.
אקטים. מעשים. פעולות. בלי שום בלה בלה מסביב.
מה. אני. רוצה. שהוא. יעשה. ברגע. זה.
לא אתמול לא מחר לא תמיד לא אף פעם לא לפני שנה (לא להעלות עכשיו את כל ספר החשבונות בעשרת הכרכים משנת תרפפ"ו מהפעם הראשונה שהוא עשה את זה).
עכשיו.
לעשות.
ואת זה, לנסח קצר. ברור. ובמתיקות.
לחתוך החוצה את כל הפסקול עם הנגטיבים של הכעס והתלונות והאשמה. זה עושה לו רעש ואז הוא לא שומע מה הוא צריך לעשות._

לתלות את הקטע הזה על מכונת הכביסה ושאלוהים יעזור לנו ליישם. .

גשמי ברכה

על ידי אליס_בארץ_המראה* » 29 יולי 2009, 02:49

אויש. אויש. אויש.

(רעמי צחוק וגלי כעס של הזדהות. והקטע הכי הזוי הוא שאני מקריאה את כל זה לבנזוג, תחת ההבטחה "קבל הצצה ישירה, חינמית וחדפעמית אל מה שעובר לי בראש לעיתים קרובות מדי", מקריאה את כל הנ"ל ומקבלת "את מנסה לרמוז לי משהו?" במבט אטום).

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 29 יולי 2009, 01:44

את מוזמנת לקצץ, לערוך ולמחוק.
למה? אני אשה (-: נהניתי עד מאוד לראות אותך מתפייטת בקריזה

גשמי ברכה

על ידי מארז_אהבה* » 29 יולי 2009, 01:33

מצוינת. מקסימה.
וגם בשמת, נהניתי עד מאוד לראות אותך מתפייטת בקריזה :-)
אנסה לזכור את העצה הזאת ואדווח.

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 29 יולי 2009, 00:40

אין, אין. היוטיוב הזה, אני לא מאמינה, פשוט גן עדן לפסיכים.
http://www.youtube.com/watch?v=CzRBvqE9PbE
גדול!!!! ענק!!!! זכרונות ילדות!!!!!

גשמי ברכה

על ידי אום_שלום* » 29 יולי 2009, 00:38

גדול!! @}

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 29 יולי 2009, 00:37

זה באמת חרא של סידור, כל הקטע הזה של להיות אשה ולחלוק את המרחב עם...גבר! עם גבר!
אין, אין, כל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה, שאת המרחב צריך לחלוק עם אשה.
את המיטה - עם גבר. זה כן. אבל השאר? אשה.

אולי לכן יש לך עצות כ"כ יעילות בענייני גברים.
צצצ.
אני - אישה! (מוישה איש כסית) מדברת כמו אשה.
גילוי נאות:
מה זה זיהיתי את הסצינה עם לילית נגר הראשונה.
ואיזה מזל שאני מקשיבה יותר לעצות האלה והיום נראית יותר כמו השנייה.
והמקור של העצה שציטטת אפילו מסתובבת כאן באתר. היא לימדה אותי עם נבוט. אז למדתי, מה, היתה לי ברירה? לא רק למדתי, גם הפנמתי והבנתי.
גם לה אין מוח גברי. היא פשוט אשה חכמה נורא.
וכל פעם שאני שוכחת וחוזרת להכביר מלים, אני תופסת את עצמי איזה שטות עשיתי. לחתוך דרך כל המלל. להגיד קצר קצר רק את השורה התחתונה.
מה השורה התחתונה?
אה, כן: לזקק: מה. אני. רוצה.
אקטים. מעשים. פעולות. בלי שום בלה בלה מסביב.
מה. אני. רוצה. שהוא. יעשה. ברגע. זה.
לא אתמול לא מחר לא תמיד לא אף פעם לא לפני שנה (לא להעלות עכשיו את כל ספר החשבונות בעשרת הכרכים משנת תרפפ"ו מהפעם הראשונה שהוא עשה את זה).
עכשיו.
לעשות.
ואת זה, לנסח קצר. ברור. ובמתיקות.
לחתוך החוצה את כל הפסקול עם הנגטיבים של הכעס והתלונות והאשמה. זה עושה לו רעש ואז הוא לא שומע מה הוא צריך לעשות.
(אוי כמה זה קשה. מה רציתי בכלל? אה. רציתי שהוא יתלה את הכביסה. לוותר על הרצון שלפעמים מאפיל על זה אצלנו הנשים, הרצון שהוא גם יבין ויודה ויכיר בעובדה שהוא היה ממש נבל כשלא ראה את גיגית הכביסה אתמול בלילה ולמה הוא תמיד חושב שזה לא עסקו ולא קשור אליו, מה הוא לא חי בבית הזה, למה הוא יכול לקום ולקרוא עיתון בשקט ועלי מטפסים וגם אני צריכה לעשות הכל, תודה-תעריך-תכיר תודה-תתרפס-תצטדק-אתה אשם, תודה סוף סוף שאתה אשם! שאתה היית לא בסדר!
למה תמיד המבט הזה שמיתמם מה את רוצה ממני בכלל, למה את מצפה שאני אראה ואבין? איך את מצפה מגבר בן ארבעים ומשהו, בסך הכל בן ארבעים ומשהו לכל הרוחות, לא לימדו אותי, מה את רוצה, איך את מצפה שאני גם אשים לב שיש גיגית מלאה כביסה ואני גם אבין שזה שיש בה כביסה אומר שצריך לתלות אותה [בסוגריים צריך לומר אז מה אם את חושבת שאמרת, אבל אני לא שמעתי, הייתי עסוק בסידרה עם גופות או באבטיח, את יודעת שאני גבר ולא סטריאו, תמיד את מקשקשת כל מיני בלה בלה את לא באמת מצפה שאני אשים לב מה אמרת וגם אזכור את זה וגם אקשר את זה לאיזשהם מעשים שנוגעים אלי, זה ממש לא יפה מצדך] וגם אבין שאם את לא חזרת זה אומר שאת נרדמת וזה אומר שלא תלית וזה אומר שאני צריך לתלות - זאת שרשרת של הסקת מסקנות שאפשרית אך ורק במוח הנשי! למה את לא מבינה שהמוח שלי לא פועל ככה! העובדות האלה לא מתקשרות אצלי ככה! אף פעם! אלה לא המסקנות שאני מסיק. אני מסיק שאם נגמר האבטיח אז אין יותר אבטיח. זה סוג המחשבות שלי.
נשים. מה שאני צריך לעבור כדי לחיות עם מישהי מהזן הזה. אף פעם לא מרוצה, אף פעם אתה לא יודע ממה היא לא מרוצה, תמיד יש לה תלונות הזויות, ואתה האשם תמיד.
וכולה כביסה! בשביל כביסה היא צועקת עלי? אני לא יותר חשוב מהכביסה?
(ממי זה לא הכביסה, זה היחס שלך, זה הבדידות הקיומית שלי כאשה ואם)
לא נכון זה כן הכביסה. תראי איזה צעקות את עושה, איך את מתנהגת, והכל בגלל כביסה!

הי, כתבתי יותר מדי. את מוזמנת לקצץ, לערוך ולמחוק.

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 29 יולי 2009, 00:27

אין, אין. היוטיוב הזה, אני לא מאמינה, פשוט גן עדן לפסיכים.
http://www.youtube.com/watch?v=CzRBvqE9PbE

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 29 יולי 2009, 00:05

במבחן שעשיתי במוזיאון המדע בלונדון לפני כמה שנים יצא שיש לי מוח גברי
אולי לכן יש לך עצות כ"כ יעילות בענייני גברים. למשל, איך היה הציטוט ההוא, לדבר עם גבר מעט ובמשפטים קצרים וברורים. זו העצה כמעט הכי טובה לנישואין שנתקלתי בה, ואולי זו שהכי הכי לא הייתי מגיעה אליה לבדי, ללא עזרה של אשה עם מוח כנראה קצת גברי. זה שהיא עצה קשה ליישום לנשים זה כבר עניין אחר. אבל כה מדוייקת ויעילה!

ברקע: גיגית מלאה כביסה על הרצפה, גבר יושב לשולחן וקורא עיתון באחלה סבבה עם הקפה הראשון של הבוקר. גם שורק לעצמו, נדמה לי. קם לשירותים, חוזר לקחת את העיתון, וחוזר לשירותים. חוזר אחרי איזה זמן שהוא (זו פלישה מוגזמת לפרטיות, אני מניחה, לכתוב כמה זמן), וחוזר לאותו המקום. (הוא שטף ידיים, עם סבון נעים וריחני, למי שהיעדר הפרט הזה יגרום לה לקרוא בחוסר נחת את ההמשך- )
לילית נגר ברחבי המטבח. לא יושבת. דבוק לה יצור זעיר לרגל ומושיט ידיים למעלה ומבקש. האולם מוחשך ואור על הבמה. היא עם הגב אלינו:
"אוי, למה שוב ציצי? הרי ינקת כל הלילה. די. די. אין לי כוח. שיו. איך כואבות לי הרגליים. הנה, שנייה, אני אגמור לשטוף כלים ואכין משהו לאכול. לא ציצי. תכף נאכל. שיואו איך אני הרוסה. שיואו. איך נהרסתי. שיט, הכביסה. שכחתי לתלות בערב את הכביסה".
הוא קם להכין עוד קפה וחוזר לעיתון ופותח בתשומת לב את הפרוספקט של ניו פארם, וקורא אותו, מה זה בעיון, פשוט קשה לתאר.
לילית נגר מתחילה להאדים מהחלק העליון ולהוריק מהחלק השני, והדליקה הדו צבעית הזאת מתפשטת בה במהירות ומתחברת במרכז לכדי ניסוי מהפחות מוצלחים בחדר כימיה אחרי שכולם הלכו הביתה. פיה נפתח ויוצא ממנו...איך להגדיר את זה? אד מרעיל ומסוכן. רמת חובב נוד של קרקל גור ליד מה שהתבשל לה שם ויוצא. ויוצא. ויוצא.
והוא, חאראם על הפרצוף שלו. בהלם טוטאלי. מאיפה זה בא עליו? ולמה? ואולי זה לא קשור אליו? הוא אוסף את מרפקיו וברכיו וחלקי העיתון שלו בתנועות איטיות וזהירות, לא מסיר את עיניו ממנה ליתר ביטחון וכל כולו מקבל גבנון של בן כספית כשהוא מצודד אל אילה חסון מבט נפחד.
ברגע של תעוזה ושכנוע עמוק שזה לא קשור אליו ושהוא בסך הכל נקלע שלא בטובתו לתוך בלגן שהוא לא מבין ולא רוצה, הוא מתרומם במהירות ומיד משתופף , ובזחילה מהירה יוצא משם, רק כדי להפגיש את חוטמו הנבוך בחרטום נעלה, ממש כבר כמעט מחוץ לדלת אל חדר הכביסה.
ואז, הוא זוכה להסבר. שזה בגללו. ושבושה וחרפה. ושאלוהים ירחם עלי כי אתה בטח לא. ושאיפה הוא חושב שהוא חי ומי עוד הוא חושב היה סובל דבר כזה. ואפילו את הכביסה, שהוא ראה, כי הרי ראית, ואל תגיד לי שלא ראית, כשכיבית אורות אחרי ונעלת בלילה כי אני כבר נרדמתי ולא היה לי כוח לשבת עם אבטיח ולראות לי סדרות מתח על פיענוח רציחות וחלקי גופות, אז ראית הרי את הגיגית עם הכביסה, וזכרת הרי שאמרתי אני אתלה כביסה אחרי שארדים אותו, והבנת הרי שנרדמתי איתו כי אני כל כך עייפה, כי הרי לא חזרתי לסלון אחרי שהוא נרדם, ובכל זאת עשית צעד גדול מעל הגיגית ...כדי לנעול! בשביל מה בכלל נעלת?! מה אכפת לך מהבית הזה בכלל?! לא! אל תתלה עכשיו! זה כבר מסריח. לא, זה כן מאוחר מדי. זה כן. אני אומרת לך שזה כן מאוחר מדי. מה מה אני רוצה? מה זה אז מה אני רוצה? אולי אני לא רוצה כלום? למה שאני ארצה משהו? למה נדמה לך פתאם שאני בנאדם עם רצונות? מה????? אני מגזימה? אני מגזימה?! חוצפן אחד! אנוכי אחד. בלה! בלה! בלה בלה בלה בלה! בלה! בלההההה!!!!
סצינה בתיאטרון מקביל:
לילית נגר ניגשת לשיש, מכינה לעצמה קפה, מחייכת אליו ומפהקת, ואומרת:
אתה מוכן לתלות את הכביסה לפני שאתה הולך? הנה בוא מתוק תשב על אבא, אמא עוד לא התעוררה"
ויוצאת בדישדוש אל המרפסת לשתות את הקפה לאט ובשקט.

התיאטרון המקביל לא קורה באופן טבעי אצל כולן. ההמתנה שהוא יבין תופסת את כל המקום ולא הרבה אחר יכול סתם כך "לקרות" ליד ההמתנה הזאת, אם אפשר לקרוא לאסון בהתהוות "המתנה", מילה תמימה שכזאת. אבל לילית נגר הראשונה, היא מבלה את רוב ימינו בהמתנה הזאת. שהוא יבין שהוא יראה שהוא יקלוט, ויבחר לו תובנות בפינצטה מתוך ענני מלל, או לחילופין ענני שתיקה רועמת.
בחיי, ככל שאני מתקדמת בכתיבה, מהדהדות לי יותר ויותר חזק המילים של האנגלי ההוא שפעם הבאתי אותו לכאן עם הביצה רכה והטוסטים, שאמר לי " את בחורה אינטיליגנטית, ובכל זאת ממשיכה לדבר על זה כאילו שזה משהו שעובד. כאילו ששני אנשים באמת אמורים לחיות יחד בתוך מקלט, לשרוד מול העולם, להתרבות להם בתוך היחידה המבודדת הזאת, להביא אליה אוכל ומצרכי קיום, ולהיות נאלצים לתפקד בהרמוניה, כשכל המהות שלהם מובילה אותם כל הזמן אל ההפך. אנשים לא אמורים לחיות ככה! בבדידות ההישרדותית הזאת! עם כל הכעס והתיסכול וה...אהבה! הוא מתיז מבין שפתיו הדקות הבריטיות. והמשיכה! הוא ממשיך לרסס. ודועך לתוך צניפה חסרת תקווה אל הרצפה כשהוא מנענע בראשו בשאט נפש כבוי.
וכשהוא גומר לשכנע אותי ואני מוותרת על האשליה ועל הכל והשיחה מסתיימת, אני נעטפת געגוע עצום לאינטימיות המתוקה של הבית המוכר שלי, ונזכרת בתודה שהכל עדיין שם, כמו שנזכרים שהכל בסדר כשמתעוררים מחלום לא נעים.

בקיצור, עד שנשנה סדרי עולם (כי בינינו אנו, זה באמת חרא של סידור, כל הקטע הזה של להיות אשה ולחלוק את המרחב עם...גבר! עם גבר! אם זה לא היה ברור שככה עושים (או שואפים לעשות כי בדרך כלל מי שעדיין לא עושה שקועה עד צוואר בלצפות לזה), אז אם זה לא היה מובן מאליו זה היה קורע מצחוק. תודו. כמה מאמץ! כמה תשומת לב צריך! כמה השתדלות, סליחה, ניבוי, הכלה, דימיון, יצירתיות, זיכרון גרוע, לתחזק את כל זה! יא אללה!), אז בקיצור, עד שנשנה סדרי עולם, אז זה באמת אחלה עצה, לדבר עם גברים במשפטים קצרים וברורים.

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 27 יולי 2009, 00:01

א. בשמת, את באמת שואלת?
כן, אני שואלת באמת.
אם אני לא טועה, במבחן שעשיתי במוזיאון המדע בלונדון לפני כמה שנים יצא שיש לי מוח גברי (-:

גשמי ברכה, האדמה חרבה. מה עם קצת גשם מרווה, למעננו? קצת? נתפשר על טל? משהו?

גשמי ברכה

על ידי אנונימי » 26 יולי 2009, 23:09

א. בשמת, את באמת שואלת?
ב. קרוטונית, תודה. רק כשהגעתי למה שכתבת, הבנתי שהם מוצאים.
טוב, לא הבנתי עדין, אבל אני נוטה להאמין לך.
< אני קצת יותר מהסוג של בשמת והילד, אבל לא עד כדי כך כמוהם >
ג. גשמי, געגוע התגעגעתי (())

גשמי ברכה

על ידי עולם_ומלואו* » 25 יולי 2009, 00:45

אכן, אי אפשר היה לתאר את היחסים בין גברים ונשים יותר טוב
אין עלייך בפואנטות

גשמי ברכה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 24 יולי 2009, 09:18

ואני אפילו לא התאמצתי להבין רק נהניתי כל כך לקרוא אותך
ורק בקריאה שנייה הבנתי שהשמות מומצאים :-)

גשמי ברכה

על ידי אמא_ללי* » 24 יולי 2009, 02:35

וטוב שהפצעת
אכן.

גשמי ברכה

על ידי ריש_גלית* » 23 יולי 2009, 23:57

_משתררת שתיקה, ואז עולה קולו של הילד:
לא הבנתי. מה היא נתנה לך?_
D-:
אכן, אי אפשר היה לתאר את היחסים בין גברים ונשים יותר טוב

וטוב שהפצעת |H|.

גשמי ברכה

על ידי עוברת_אורח* » 23 יולי 2009, 23:41

מוישה איש כסית
<בוחרת לענות על השאלות שיודעת, וככה לא שמים לב למה שלא יודעת>

גשמי ברכה

על ידי מי_מה* » 23 יולי 2009, 22:44

ואני אפילו לא התאמצתי להבין רק נהניתי כל כך לקרוא אותך, אז בכלל ברח לי מהמוח שאני צריכה להבין מזה משהו .
וגם לא מתלבטת כמו בשמת, כי לא חשוב מתי ישאלו אותי, אני אענה בקול של אורי זוהר (או שמא היה זה אריק אינשטיין?) "אני אשה!"

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 23 יולי 2009, 19:11

לא הבנתי. מה היא נתנה לך?
טוב, אם אחרי שקראתי את השאלה וגיליתי שאני לא יודעת לענות עליה כי התבלבלתי משלל הפרטים והשמות והמחסור בסימני פיסוק, אף על פי שהוא חינני, ואז נאלצתי לחזור ולקרוא בעיון את הקטע בשנית, כדי לאתר בצורה ברורה את התשובה לשאלה - מה אני נחשבת, "גברים" או "נשים"?

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 23 יולי 2009, 18:23

שתי ילדות וילד הולכים בשתיקה על שביל עפר, שניים יחפים אחת בסנדלים. לאחת מגרד משרף תאנים ליד העין. חם. הכל ירוק וצהוב וריחני.
לתוך השקט המהביל פותחת ילדה אחת ואומרת:
אביב נתנה לי מדבקות שמן של חתולים ופיה. הן כ"כ יפות. ביומולדת של סתיו חילקו כאלה בחידון בתור פרס ניחומים אבל מי שלא קיבל כלום ולא השתתף גם קיבל אז כשחורף ראתה שעכשיו היו לי היא אמרה היי, זה מהיומולדת של סתיו, אביב קיבלה את אלה שנשארו ואני בכלל לא קיבלתי כי לא השתתפתי ולא ידעתי שמי שלא השתתף גם קיבל אז זה לא כל כך פייר ואמרתי לה שזה באמת לא כל כך פייר אבל עכשיו זה כבר לא נחשב כי זה כבר לא קשור ליומולדת והיא שאלה אותי כמה קיבלתי ביומולדת וכל כך לא רציתי לתת את המדבקות היפות האלה אז אמרתי לה שאני לא זוכרת אפילו שזכרתי שקיבלתי שתיים ואחר כך הרגשתי כאילו ששיקרתי וגם שהתקמצנתי אבל באמת לא רציתי לתת לה והיא היתה מתחילה להציק לי עם זה אם כן הייתי זוכרת אז היה הכי קל להגיד שאני לא זוכרת...(קולה גווע בטון מתנצל)....ויוצא ששיקרתי ושבעצם היא כאילו הכריחה אותי לשקר כי זה היה או לשקר או לבזבז מלא זמן בלהתווכח איתה על זה ואני בכלל לא רציתי לדבר איתה על זה...וזה בעצם בכלל לא עניינה...
והילדה השניה עונה בכובד ראש : זה לא קשור למה שהיה ביומולדת והיא סתם חוצפנית ואת לא צריכה לתת לה. זה לא נקרא לשקר אפילו שזה שקר.
משתררת שתיקה, ואז עולה קולו של הילד:
לא הבנתי. מה היא נתנה לך?

וחשבתי, יא אללה, אי אפשר היה לתאר את היחסים בין גברים ונשים יותר טוב.

גשמי ברכה

על ידי טלי_מא* » 01 יולי 2009, 08:39

אוי.
עכשו שאני קוראת כאן אני נזכרת שחלמתי עליך הלילה.
:-0

טוב, לא ממש עליך-עליך, כמו שיותר - היית חלק מהחלום שלי.
הינו בטיול ופתאום מישהו קרא בשמך ונוכחתי לדעת שגם את שם.

הפתעתי את עצמי עכשו ברסיס הזיכרון הזה.

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 29 יוני 2009, 15:20

לא (-:
אבל נוכח הערתך אני בהחלט שוקלת לפתוח את שכחונו של מפטיר ההצהרות

<למשל זו:
_אין לי מה לכתוב
מעולה!
בעד חיים אמיתיים! הלאה החיים הבלוגיים!_ >

גשמי ברכה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 29 יוני 2009, 10:10

מה נסגר כאן? שוב עברת לבלוג חדש שפספסתי את שמו? מבוכתו של מערבב הציזיקי או אולי שמחתו של מפליר המים

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 28 יוני 2009, 23:52

עולמיתה יקרה, הנה, זה פשוט היה ב בדידותו של בוחר האבטיח :

אז ככה: (אני נותנת כאן את המתכון האמיתי. נסים זה כל אחד באופן פרטי קורה לו happy )
בקערה גדולה ארבע כוסות קמח ושתי כוסות סולת , ושני אבקת אפיה. לערבב היטב. (אבקת אפיה היא מרה וחייבת להתערבב טוב כך או כך.)
(יש לנפות את תערובת הקמח בנפה, לא לוותר על זה! זה נותן עוגה אוורירית ולא סוליה.)

בסיר קטן, תחזיקו חזק, חמאה אחת (במקור מרגרינה), כוס שמן וכוס מים. כשמתחיל לרתוח לכבות ולקרר מעט.
לשפוך לתוך תערובת הקמח. ללוש. יוצא בצק רך ונעים וחם. לפרוש שני שליש ממנו, כאמור בסבלנות, עם הרבה טפיפות אצבעות ומעיכות של שורש כף היד, לקחת את הזמן עם זה, על תבנית תנור מהשחורות, רצוי לא הכי ענקית שיש לכם.
לחמם תנור ל180 מעלות
לשים בקערית שלושת רבעי כוס שומשום (רצוי לבן) , כף או שתיים קינמון, ואגוזים קצוצים כמה שבא. לא חייבים צימוקים.
לפזר על התבנית באופן אחיד. ועתה השלב המאתגר של מריחת השליש הנותר של הבצק על הכל, עד כדי כיסוי מהודק ביותר. ההידוק חשוב! וזכרו שזה אפשרי אפילו שנדמה שלא. למי שמבוהל - אפשר לעשות מה שאני עשיתי כי הייתי בהחלט מבוהלת, לרדד כדורים ממנו הכי דק שאפשר עם מערוך על השיש ולערוך טלאים כאלה זה לצד זה של הבצק עד כיסוי.
כשכל העסק מהודק מאד, יש לחרוץ בסכין חדה מעויינים. שתי וערב כאלה באלכסון, מתחילים מהפינה באלכסון וממשיכים למעלה ואז צד שני לקבלת מעויינים (שסבתא שלי קוראה להם משום מה משולשים). רצוי לא ענקיים. במקור מקשטים כל משולש באגוז או בוטן.
מכניסים לתנור לחצי שעה. כשנכנס לתנור, שמים על הגאז בסיר הקטן ממקודם - אל תשטפו אותו- שתי כוסות סוכר, חצי מיץ לימון, וכוס מים. עד שהסוכר נמס.
לכבות אש, במכון המקורי להוסיף מי זהר, לא הוספתי,
כשהעוגה יוצאת מהתנור, שופכים ומכסים את כולה במי הסוכר. מחכים שיספג טוב. מצפים לנס. ונסים קורים ! happy

(אבא שלך פתאום חפץ בזה?? מאיפה אתם? (מנחשת שמאיפה שיוחנן))

גשמי ברכה

על ידי עולם_ומלואו* » 27 יוני 2009, 10:56

אני צריכה את המתכון שלך (סבתא) לטופישטי. אבא שלי פתאום חפץ בזה ולאמא שלי אין מושג איך מכינים
סרקתי את הדף הזה כי זכרתי את הדיון בו אבל לא מצאתי כלום
שלחתי לך גם מייל
וקיבלנו את המכתב!!! היה מאוד מרגש. עובדים על תשובה

גשמי ברכה

על ידי אשה_שמחה* » 08 יוני 2009, 13:43

תסמונת יעל זלאיט
וואלה! אז באמת היה משהו כזה. :-) כאילו לקוח ישר מתוך התסבוכים המדומיינים שלי..
(())

גשמי ברכה

על ידי שיחות* » 07 יוני 2009, 23:58

נדמה לי שפעם טבעו כאן מושג לכאלה שמשתקים דיונים (כאילו, מוסיפים הודעה ואחריה אף אחד לא מגיב)? איך זה היה?
תסמונת יעל זלאיט, אם אני זוכרת נכון. איך עבר לך בשריקה ליד האוזן התואר, הא? (-:
ואוי, כל כך נהניתי מהתפתחות הדיון כאן ואך בקושי ובכוח רב הצלחתי להתאפק ולא להביא את המערכון ההוא.

גשמי ברכה

על ידי ריש_גלית* » 25 מאי 2009, 12:48

ויש למשפחה שלי חברים ותיקים מנען, אז המשפט נטחן ונדוש בשגרה כבר עשורים
לא היתה לי שום כוונה לטעון למקוריות (-: (איך אפשר לטעון למקוריות כשמצטטים את הגשש, למען השם?).

גשמי ברכה

על ידי אלטר_אגו* » 25 מאי 2009, 10:28

כשהייתי ילדה, נהגתי לישון עם כל הבובות והחיות (מפרווה סינתטית) שלי בתורות, כדי שאף אחת לא תיעלב.
גם אני.

גשמי ברכה

על ידי מיצי_החתולה* » 25 מאי 2009, 00:45

היא אמרה שגידלו אותנו להתייחס לבובות כמו אל בני אדם, ובגלל זה היו לה רגשי אשמה איומים ותחושות רעות בגלל חפצים למען השם! כשהייתי ילדה, נהגתי לישון עם כל הבובות והחיות (מפרווה סינתטית) שלי בתורות, כדי שאף אחת לא תיעלב.

גשמי ברכה

על ידי בשמת_א* » 25 מאי 2009, 00:43

_אין סיכוי שמישהו יצליח להוריד לי את החיוך מהפנים לפחות עד מחר בבוקר!
כל כך הגיוני שזה לא יאומן_
למה?
(גילוי נאות: זו לא קרבת דם בכלל)

גשמי ברכה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 24 מאי 2009, 21:03

עם קותל חזיר!
ובמקום אחר מצאנו: קדל.

<???>

ואני בכלל משתוקקת לטעום פעם "פת מרוחה בשומן אווז". בטח לוקח את הבלו בנד מקודם.

גשמי ברכה

על ידי אנונימי » 24 מאי 2009, 20:42

למה, הבת של מי את?
מה, זה לא ברור? הרי היא הבת של טוב

גשמי ברכה

על ידי אנונימי » 24 מאי 2009, 20:40

אז אנחנו קרובות משפחה..
אין סיכוי שמישהו יצליח להוריד לי את החיוך מהפנים לפחות עד מחר בבוקר!
כל כך הגיוני שזה לא יאומן :-)

גשמי ברכה

על ידי ניצן_אמ* » 24 מאי 2009, 14:43

עכשיו איפה ניצן אמ שתגיד, "אני לא מנען, אני מאשדוד!"
באיחור אפנתי, הגם אם מתנשפת כבדות, הגעתי!
<ויש למשפחה שלי חברים ותיקים מנען, אז המשפט נטחן ונדוש בשגרה כבר עשורים.>

חזרה למעלה