אני מרגישה שאם התינוק מפספס שהוא עירום איפה שהוא שוכב(בן חצי שנה בעיקר על הבטן)
זה עדיין תורם לענין השיטה, כי הוא חש רטיבות ואולי מקשר לאט לאט בין השניים.
זה לא כל כך מפריע לי. כן מפריע לי אם זה פספוס בטיטול.

התינוק והאמא אכן מרוצים. וגם את הקטן החדש התחלתי לפשפש. מנסיוני רוב הזמן אי אפשר לדעת שהתינוק בוכה/מתפתל/ לא רגוע אם זה לפשפש/גרעפס/עייף/ רעב אז חלק מהזמן הלכתי לפי שיטת האלימינציה וחלק לפי השעון. בשני המקרים זה לא אינטואיציה אלא ניחוש מושכל/הגיוני.

[u]השאלה היא אם הילד מרוצה, אם האמא מרוצה. מעבר לזה כל ההגדרות זניחות בעיניי[/u]

[u]זה משנה כי זה לא שיטת הקשב, קשב למה, לשעון? זו אולי שיטה אחרת[/u]

שתדעי שאין "שיטה". מה שעשית זה מה שהרוב עושים.
נדמה לך שהקשבת לשעון, בפועל מה שהיה זה שחשבת לעצמך משהו בסגנון "הוא בטח צריך פיפי, מה השעה? מתי הוא עשה בפעם האחרונה? כדאי שאני אקח אותו".

התחושה הזו- הוא בטח צריך פיפי, היא כל העניין כולו. בדומה ל- הוא בטח רעב. ו-אתה עייף קטנצ'יק, בוא נלך לישון. (היותר מקובלות).
את יכולה לקרוא לזה "קשב". לצרכי התינוק/ לאינטואיציה האימהית/ למה שזה לא יהיה.

[u]זה משנה כי זה לא שיטת הקשב, קשב למה, לשעון? זו אולי שיטה אחרת[/u]
אז אולי זו "שיטה" אחרת. מה זה משנה?
השאלה היא אם הילד מרוצה, אם האמא מרוצה. מעבר לזה כל ההגדרות זניחות בעיניי

זה משנה כי זה לא שיטת הקשב, קשב למה, לשעון? זו אולי שיטה אחרת

[u]האם זה לגדל בלי חיתולים?[/u]
מה זה משנה איך זה נקרא?

[u]כל תינוק שנעמיד בתנוחת פשפוש מעל הכיור כל שעתיים שלוש יפשפש, נכון?[/u]
לא רואה איך אפשר להכליל, בכלל בכלל. אי אפשר לדעת שכל תינוק יתנהג אותו דבר כמו תינוק אחר באותו גיל?

[u]מה דעתכם?[/u]
נשמע לי מגניב, השאלה היא [b]מה דעתך?[/b]

אם לקחתי את הבן שלי מגיל 7 חודשים כל שעתיים שלוש לפשפש מיוזמתי, בלי שהוא הראה סימנים , וברוב המקרים הוא פשפש- האם זה לגדל בלי חיתולים? כל תינוק שנעמיד בתנוחת פשפוש מעל הכיור כל שעתיים שלוש יפשפש, נכון? שלי מגיל 8 חודשים בלי חיתולים לפי שיטה זו. זה היה לא קל אבל זה הצליח. מה דעתכם?

רק עכשו ראיתי את מה שכתבת ודוקא רלונטי בדיוק לדף הזה.

החלטתי שמה שכתבתי לא ממש רלוונטי לדף הזה אבל לא הצלחתי למחוק. לעומת זאת אני אשמח לשמוע מהמפשפשות בלי חיתול באיזה אופן אתן מרגישות שזה משנה אם אין חיתול כל הזמן לעומת חיתול רב פעמי נניח? בכל מקרה צריך להחליף ומרגישים אבל לא הכל נוזל החוצה. וזה לא שהתינוק נמצא במנשא שסופג במשך כל היום (או שאולי יש שכן)

כיף להיפגש בסיבוב שני(:
צודקת- זה מאד אישי. אני הרבה יותר נהנית עכשיו מההתנהלות של פשפושים מאשר בעבר. מבחינתי אין הבדל כשהיא עם חיתול או עם תחתון.
מה שכן- ההתנהלות עם בת יותר בעייתית מבחינתי כי אחרי כל פשפוש צריך לשתוף אותה (עם הבן פשוט פשפשתי והוא בכלל לא נרטב ואיתה הפיפי בעצם נוזל בעיקר עליה)
יוצא שכל פעם אני צריכה לשטוף אותה. יש לזה פתרון לפני שהיא תחטוף איזו דלקת? אולי אעביר את השאלה למדור יותר רלוונטי אם כי יש לך בודאי את התשובה

שלום לך, נפגשות גם בסיבוב שני (-:
אני לא מרגישה כמוך. מרגע שהאביב הפציע הפשטתי את אחרון החיתולים לביתי (שהיתה אז בת פחות מ4 חודשים, היום חמישה וקצת) בלי להביט אחור ואני מרגישה שזה טבע שני אצלינו בבית (טבע ראשון מן הסתם) מתנהלים בלי חיתולים. פשוט אין חיתול. אין. זהו. כי ככה אני רוצה ואין לי שום געגועים אליו. ויש פיספוסים, נראה לי שפחות מאשר עם הגדולה אבל לא בטוח, כי אני לא סופרת אותם ולא עושה סטטיסטיקה כמו שהיה עם הגדולה, ולא מלקה את עצמי על פיספוסים שלי וזהו. אני מניחה שההבדל בינינו קשור לסיבה, למה כל אחת מאיתנו מפשפשת. אז אצלי מעבר לתיקשורת כיף לי שהיא בלי חיתול. התבאסתי לאללה לחתל אותה והתבאסתי לפשפש עם חיתול, זה היה מבחינתי מסורבל ומכביד ומרגע שמזג האויר איפשר נפרדנו כידידים.

אחרי שנה וחצי בלי חיתולים(עם ילד שגדל בלי משלב מוקדם) אני חוזרת לנושא עם תינוקת חדשה ומתוקה. מוכרחה להודות שבראיה מרחוק כל העניין אכן נראה לי כטירוף גדול. בעיקר עניין האובססיסוויות סביב זה (הלחץ שמתלווה למצב הבלי חיתול שנתקלתי בו בכל כך הרבה מהתגובות במדור וכמובן באופן אישי)
בכל אופן הפעם אני מפשפשת אבל משאירה חיתול וזה כל כך הרבה יותר כיף כשאין את השאיפה הזו שהיא תהיה בלי חיתול כל הזמן.
לפעמים אני תוהה עד כמה הכל כל כך יותר מוקצן כמדובר בילד ראשון...
[u]תינוק שנמצא הרבה שעות בחיתול מגיב אחרת. יותר מבולבל. יותר נעלב. לא תמיד מבין מה הציפיות ממנו.[/u]
לא מסכימה בכלל- כל תינוק הוא אחר . ותינוק עם חיתול הוא כמו תינוק בלי חיתול - יש הבדל בין תינוק שמסמן לאמא והיא מבינה לבין תינוק מסמן ואמא לא מבינה. ההבדל הוא לא בחיתול....הרצון להוריד לילד את החיתול הוא מלאכותי כי ממילא הוא עם כיסוי - חיתול או בגד.

[po]תמרוש רוש[/po] , הקדמת אותי. רציתי לכתוב בדיוק את זה.
ככה זה אנשים, תוקפים מיד כשתוקפים אותם, גם כשזה הכי נכון בעולם (בחיי הנישואים עוברים את זה כל הזמן :-) ).
ועוד בעניני גידול ילדים.... וואי וואי וואי.... זה המקום הכי רגיש אצל אנשים.
אני רק מתפלאת על ווינט שמפרסמים התבטאויות כאלה של אנשים, או ש-3 שנים בלונדון הכהו את חושי וזה בסדר לפרסם קריאות כמו "פלצנית".

זה מזכיר לי משהו:
אחרי ביקורי האחרון בארץ (אוגוסט) קרובת משפחה שלי שעובדת בעמותה של טיפת חלב סיפרה למנהלת שם, שהיא רופאת ילדים, עלי ועל תינוקי המפושפש.
תגובת המנהלת: "זו שריטה ממש עמוקה".
:-D

[u]עוינים מאוד את השאיפה לעשות דברים אחרת.[/u]
זו אמירה לא מבוססת. אני ראיתי שהם עוינים אותה [b]בגלל איך שהיא דיברה[/b], אז הם ירדו עליה ככל שניתן להם, עם כל טיעון שעלה בדעתם. מה היה קורה אילו היתה כותבת אחרת? יכול להיות שגם אז היו מסויגים, לגלגניים, ספקניים וכו', אבל לא "עוינים מאוד".

ואם היא כל כך טפשה עד כדי כך שתיכנס לשם "עם כל ככלי הטוקבק" (שזה לא נכון, דרך אגב, הרבה אנשים כן מקפידים מאוד לכתוב באופן אחר, גם בטוקבקים), שיבושם לה. אני מאוד מצטערת על גילויים כאלה של גסות רוח.

בגדול את צודקת, תמרוש. אני לא הגבתי שם כי מה אכפת לי. מצד שני, אלה הם כללי הטוקבק, על אחת כמה וכמה בויינט - להיות בוטה ופרובוקטיבי. היא בהחלט נכנסה עם כל הארטילריה, וגם חטפה בחזרה, ובכל זאת התגובות שהיא קיבלה מעידות שזה לא חלף לאנשים מעל לראש, שחלק שמעו על זה, מקשרים את זה עם עוד תופעות ועוינים מאוד את השאיפה לעשות דברים אחרת.
(אבל לא, היא לא עובדת של חברת טיטולים. עם כל הכבוד לקונספירציה - ו[b]יש[/b] כבוד)
בפשפוש טפנו ננוחם :-)

אני לא מוזמנת להגיב שם.
ואני לא רוצה להיות מיסיונרית.

העדי הזאת (תגובה מס' 11), יש לה כוונות טובות מן הסתם, אבל גם מה למוד בכל הנוגע לתקשורת המונים ותקשורת בכלל.
מי שנכנסת לפורום של אנשים שלא שמעו בחיים על [po]בלי חיתולים[/po], ומגדלים את הילדים שלהם עם חיתול כברירת מחדל, בלי אופציה אחרת בטווח עין ואוזן,
ואז כותבת שם דברים כמו:
_זו פשוט התעללות בילד!
אני לא מבינה איך הורים ... יכולים להעביר אותם את הסבל הזה
(אני לא יודעת כמה אכפת לרוב האנשים מזה, אבל...)
... (ילדים) נשלחים בגיל כמה חודשים לטיפול אצל זרים, בעוד שההורים הולכים לעבוד כדי לרכוש עבורם טיטולים, עגלות יוקרה ובגדי מעצבים..._

ברור שהיא תקבל תגובות של כעס, שנאה, התגוננות וגסות. כאילו, למה ציפית? שיגידו לה תודה? אחרי שהיא שולחת בהם רפש וחרון, בלי ממש להסביר?
בלי אמפתיה להורים שגודלו בחיתול, שיודעים על חיתולים חדפעמיים כאופציה היחידה (מתי בפעם האחרונה רכשת חיתולים ר"פ ייעודיים בסופרמרקט? או ב"שילב"?) ועכשיו תקועים אתם ועם הבעיות שהם יוצרים, לא ממש בשמחה.
בלי להגיד "יש אופציה, והיא..."
בלי אפילו להכניס קישור! לאיזו כתבה אינפורמטיבית בנושא. הרי יש כתבות כאלה ברשת.

העדי הזאת עשתה שירות דב לנושא הפשפושים. חבל.

(לחובבי תיארויית קונספירציה, יכול מאוד להיות שהיא דווקא עובדת של איזו חברת טיטולים. מי יודע...)

טוב, נקרא לזה "דיון". אפשר גם לקרוא לזה reality check, בבחינת דע את עמך והיזכר איך נראים החיים מחוץ לבועה הבאופנית. חשבתי לשתף אתכן בחוויה.

צדה עיני את הכתבה הזאת בויינט: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3613262,00.html
וכמובן שבתור wannabe בלי חיתולים נכנסתי אליה, כדי לרחרח את השיח העכשווי על הנושא.
עכשיו, בתגובה מס' 11 כתבה מישהי דברים הקרובים ללבנו, כל אלה שמאסו בחיתולים במידה זו או אחרת ומנסות ליישם ולהפחית את השימוש בהם כל אחת על פי דרכה (ריספקט גם לאבות המשתתפים במאמץ).
שיואו, איזה תגובות שהיא קיבלה! כמה כעס, שלא לומר שנאה; כמה התגוננות, כמה בורות. כמה גסות, באופן כללי.

אז למיסיונריות שבינינו -- מוזמנות להגיב שם; לאנתרופולוגיות -- מסמך אנושי מזעזע, או משעשע, לבעלי לב חזק.

יש על זה דיון ב [po]באופן טבעי בתקשורת[/po]

קראתם?
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=968740&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=1

[u]אמרת שזה לא בעייתי בעיניך, או לכל הפחות עדיף מלא בכלל[/u]
לא שיניתי.
עדיף מלא בכלל.
פחות טוב מכמעט תמיד בלי חיתול, אבל בהחלט עדיף מ"לא בכלל".
וגם זה בעיקרון, כי הרי הכל שאלה של תקשורת, של יחסים, של מצבים.
גם בלי חיתולים מאוד חלקי עדיף על החתלה "רגילה". אפילו פעם ביום, וילד כל הזמן בחיתול - עדיף על החתלה "רגילה". עם כל החסרונות, הבילבול, וכו' - עדיין, הילד שומר על סוג של שליטה. נכון שברמה נמוכה, אבל שומר, מתקשר, ועצם המודעות של ההורה לעניין גם מובילה לכך שתקופת החיתולים מתקצרת מאוד באורך הכולל שלה לעומת החתלה "רגילה" בימינו.

[u]תינוק שנמצא הרבה שעות בחיתול מגיב אחרת. יותר מבולבל. יותר נעלב. לא תמיד מבין מה הציפיות ממנו.[/u]
אבל כששאלתי את דעתך על עניין החלקיות (שממנו התחיל הדיון) אמרת שזה לא בעייתי בעיניך, או לכל הפחות עדיף מלא בכלל. האם שינית את דעתך? (דעתך חשובה)

[u]לא תמיד מבינה מה הציפיות שלה[/u]
הו הו. בינינו, אמא לא תמיד מבינה מה הציפיות שלה. נקודה. כל אמא... בכל נושא...
(בדיוק פתחתי את הבוקר בשיחה על ציפיות... רק לכריות, רק לכריות. רק חבל שאנחנו לא יודעות שאלה "ציפיות"...)

[u]תינוק שנמצא הרבה שעות בחיתול מגיב אחרת. יותר מבולבל. יותר נעלב. לא תמיד מבין מה הציפיות ממנו.[/u]
אכן - כפי שגם אמא שמחתלת הרבה, יותר מבולבלת, יותר "נעלבת" (כשיש פספוסים), לא תמיד מבינה מה הציפיות שלה.

<מניסיון אישי>

[u]חוץ מזה, רוב השביתות קורות אחרי גיל 9 חודשים. ואת מדברת על עד הגיל הזה.[/u]
בפירוש מדברת עד הגיל הזה. מעבר לגיל הזה הקורטקס נהיה הרבה יותר, איך נגיד, "מעורב" בכל מה שקורה. ואז בפירוש רואה איך האגו של התינוק (שנבנה בין היתר בתגובה לאיך שמטפלים בו, דאא:-)) יכול להכנס למאבקים של [u]לא רוצה לשתף איתה פעולה וזהו[/u].

אז טוב שחידדנו, כי כרגיל, לא חשבתי שאנחנו לא מסכימות.
(אגב, אני לא מסתכלת רק על שלי, אבל נחליק את זה :-))

[u]עם זה קשה לי, בשמת[/u]
מתוקה, את מסתכלת על שלך.
אני מסתכלת על כמה מאות.

חוץ מזה, לדעתי את מפרשת לא נכון את מה שכתבתי. למה זה נראה לך "לחנך את אמא"????? למה את לא מקבלת שבגיל 9-10 חודשים או שנה או שנה יש הרבה תינוקות שמבטאים שאיפה לגיטימית לעצמאות? עכשיו, אין שום בעיה עם שאיפה לעצמאות כאשר האמא מסתדרת עם ה"בלי חיתולים". כשזה "זורם" לה.
אבל אם זה לא זורם לה?
אם נכנסים לה הפחדים של החברה שלנו? מליכלוך, מזה ש"לא מצליח לה"?
אם היא מרגישה מתוסכלת ומיואשת?
אם היא כל פעם מחדש מתמלאת בלחץ וציפיות?
אם היא מאשימה את עצמה?
בקיצור, ניצן, את לא חושבת שיכול להיות שאמא משדרת לתינוק בלגנים - והתינוק נעשה מזה לא מרוצה?
את לא מסכימה שהתינוק [b]מגיב לאמא[/b] או למטפלים האחרים שלו?
לא נראה לך הגיוני, שאם אמא [b]לוחצת[/b] אז התינוק יגיב באנטי לכל העניין?
זה לא בא מרצון "לחנך את אמא". זה בא מצורך פנימי של התינוק לשמור על עצמו ועל נפשו, להגן על העצמאות שלו, על האוטונומיה שלו, על זכויותיו. הוא נולד עם הרצון הזה.


חוץ מזה, רוב השביתות קורות אחרי גיל 9 חודשים. ואת מדברת על עד הגיל הזה.

השביתה זה כשתינוק [b]לא משתף פעולה[/b]. זה דבר שאפשר לראות. זו בהחלט בחירה.
זה שונה ממצב אחר, שבו התינוק חולה, או משהו כואב לו, או לא נוח לו. ואמא יכולה להבחין בזה.
לכן, אני תמיד קוראת לאמא - לבדוק מה עובר על התינוק, מה מציק לו.
האם זה תוסיק אדום שגורם לכאבים, דלקת שלפוחית או שפתאום הצבע של הסיר לא נראה לו, או חדר האמבטיה חשוך לו מדי, או שהוא פשוט מסרב לשתף פעולה כי הוא רוצה להגיד לאמא שהוא לא רוצה לשתף איתה פעולה וזהו. רק במקרה האחרון יש מאבק כוחות.
אצלי לא היה אף פעם מאבק כוחות. יש לי הכלים היצירתיים שלי לקלוט את התינוק, ולעשות שינוי שעוזר לו. אבל אני לא דוגמא. לא לקחתי את העניין קשה, וגם גידלתי בלי חיתולים (כלומר, עם מינימום שימוש בחיתולים).
תינוק שנמצא הרבה שעות בחיתול מגיב אחרת. יותר מבולבל. יותר נעלב. לא תמיד מבין מה הציפיות ממנו.

[u]אני מחליט! אני מנווט! אני קובע![/u]

עם זה קשה לי, בשמת.
כמו שאני לא רואה אותם "משתעממים" ו"מעסיקים את עצמם" ככה קשה לי לראות אותם עסוקים כל כך בלחנך את אמא שלהם.
הם תינוקות, יחסית נקיים וחפים מענייני אגו כל כך מורכבים... אני באמת מאמינה שבגילאים האלה (נגיד עד תשעה חודשים בערך) הרבה ממה שקורה קורה בגוף.
אז אם זה מסתדר כשמחליפים מקום, אולי זה בגלל שהמקום החדש יותר גבוה, ומאלץ את המפשפש להחזיק קצת אחרת?
ואולי אני מפליגה פה, אבל אולי אם זה מסתדר כשהאמא נרגעת, זה בכלל כי זה מסדר משהו אחר בגוף של הילד, משהו שמפריע לו פיזית לפשפש רגיל?

[u]קודם כל להקשיב לצורך שבבסיס המחאה[/u]
מנסיוני, ברוב המכריע של המקרים, הצורך שבבסיס המחאה הוא: "אמא, תפסיקי להלחיץ אותי! זה מעיק עלי כשיש לך ציפיות מוגזמות ממני! אני בסך הכל תינוק, תרדי ממני!" או "מספיק להגיד לי מה לעשות! אני לא סובל קונטרול-פריקים (-; אני מחליט! אני מנווט! אני קובע!"

_הדרך "לטפל בשובתים" (לדעתי) היא קודם כל להקשיב לצורך שבבסיס המחאה,
לנסות להגיע לפתרון או פשרה שיענו על הצורך הזה
ולא לסתום את הפה או להכריח לשבור שביתה._
|Y|

מתקנת: כמו ש [b]נהוג[/b] לטפל בשובתים.

_ולא צריך לטפל בזה כמו שמטפלים בשובתים
איפה מצאת שאני או מישהו אחר מציע להכריח אותם בכוח לעשות?_

חייבת להעיר הערה חברתית קטנה ... P-:
כאשר אנשים שובתים, לרוב יש להם סיבה או לפחות בסיס מוצדק למאבק.
הדרך "לטפל בשובתים" (לדעתי) היא קודם כל להקשיב לצורך שבבסיס המחאה,
לנסות להגיע לפתרון או פשרה שיענו על הצורך הזה
ולא לסתום את הפה או להכריח לשבור שביתה.
מהבחינה הזו, אולי השם "שביתת פשפושים" דווקא כן מתאים.

| אייקון של תינוק עם שלט מחאה |

[u]אני בשום שלב לא ראיתי בזה מאבק כח[/u]
אבל אני מסכימה איתך: זהו העניין - שהבת שלך לא מבטאת מאבק כוח, ואצל אחרים יש מאבק כוח.
אולי לא ניסחתי ברור:
לא כל שביתת פשפושים נובעת מאותו גורם.
[b]תמיד[/b] המסקנה שלנו היא להקשיב, להם ולנו.

[u]שזה מאד דומה למה שאמרת, רק במילים אחרות[/u]
ב-ד-י-ו-ק.
וגם אני אגב מאלה ש
[u]מה שאני כן רואה זו תקשורת. כשהם מרגישים רע, זה הדבר הראשון שהולך. הם מדברים איתנו ככה, וזו תקשורת רבת עוצמה. ל-הר-ג-ש-תי האישית בלבד, יש הרבה מה ללמוד פשוט כשמקשיבים במקומות האלה. ולכן קשה לי כשדווקא שם שמים חיתול.[/u]
אבל אני מקשיבה להרבה אמהות, ואני רואה שהרוב מגיעות למצבים האלה בגלל הצרות החברתיות המקובלות:
רגשי אשמה, פרפקציוניזם, ציפיות (רק לכריות) וכדומה.
החינוך המוטבע מרים ראש, והסכנה שלהן היא להיכנס לאמביציה של "להוכיח שהילד יבש" או להאשים את עצמן על הפיספוסים או להיכנס ללחץ מהכביסות או הליכלוך - וזו פשוט, אופס, טעות בדרך. אופס, פנינו בצומת הלא נכון. התקשורת בין האמא לבין עצמה התקלקלה כאן, וזה קילקל את התקשורת בין האמא לתינוק. אז קודם נטפל בתקשורת בין אמא לבין עצמה, ואז נעבור לבין האמא לתינוק.

בשמת, את הלא יודעת שאנחנן מסכימות בקשר להרבה דברים. שימי לב לאיך שהתנסחתי. זה מרגיש [b]לי[/b], [b]קצת[/b]... וכו'...

היו לנו שביתות. זה היה מאד מתסכל. הדרך שבה התמודדתי עם זה היתה בראש ובראשונה לשחרר לגמרי. לתת לה להשתין עליי, על הרהיטים, על המצעים... ולגדל את השאננות הזאת שיש בי עכשיו כשהדברים האלה קורים (וקורים, וקרו, ועוד יקרו) שבפירוש לא היתה בהתחלה. אני בשום שלב לא ראיתי בזה מאבק כח, ואני עדיין לא רואה. קשה לי לייחס לה וגם לתינוקות אחרים כזו כוונה.

מה שאני כן רואה זו תקשורת. כשהם מרגישים רע, זה הדבר הראשון שהולך. הם מדברים איתנו ככה, וזו תקשורת רבת עוצמה. ל-הר-ג-ש-תי האישית בלבד, יש הרבה מה ללמוד פשוט כשמקשיבים במקומות האלה. ולכן קשה לי כשדווקא שם שמים חיתול.

אני מאד מסכימה עם מה שכתבת כגישה כללית. כשפונות אליי אמהות או אמהות לעתיד להתייעץ, אחד הדברים הראשונים והכי חשובים שאני חושבת שאני אומרת, זה שאסור להפוך את זה לאיזה מסע צלב, תחרות, או מקצה הישגים.
אבל זה נכון ורלבנטי באופן כללי. באופן פרטי, אני חושבת שבמקרה של "שביתת פשפושים" (אני לוקחת על עצמי למצוא לזה שם יותר מוצלח. פשוט לא טוב לי עם המינוח הזה.) הזרקור בכלל מופנה אלינו, ואל איך שאנחנו מתמודדות עם דברים, לא אל כוחו של הפעוט ומאבקו איתנו. (שזה מאד דומה למה שאמרת, רק במילים אחרות :-))

אז אני לוקחת את המאורעות האלה כקריאת כיוון, להתמקד, להקשיב, למצוא ולשחרר. מאז שאני פועלת בגישה הזו, שגרת חיינו הפשפושית נוחה וטובה יותר (אבל זו רק עדות אנקדוטאלית ;-))

תודה בשמת, זה מאוד עוזר מה שאת אומרת. זה נכון שאנחנו קצת בלחץ מזה. רוצים שיצליח. היא פשוט לא רוצה להיות בחיתול ואנחנו לא רוצים שיהיה לה לא נעים. אולי גם יש כאן איזה רצון סמוי להוכיח שאנחנו ההורים הכי טובים והתינוקת שלנו מתקשרת איתנו הכי נכון בעולם.

[u]הלא הם לא עושים "דווקא" ובטח לא עושים החלטות מאד מודעות[/u]
חס וחלילה, גם אני לא חושבת שהם עושים "דווקא" ובכלל אני מתנגדת מאוד לביטוי המעצבן הזה.
מצד שני, אני מאמינה שהם עושים החלטות מאוד מודעות.
[po]שביתת פשפושים[/po] היא מצב של מאבק כוח: התינוק [b]לא רוצה[/b] לשתף פעולה, מסרב לעשות את צרכיו במקום ובזמן שהצענו לו.
זה יכול להיות בגלל שהמקום לא נאה בעיניו (פתאום לא רוצה בכיור, פתאום לא אוהב את הסיר, פתאום מפחד מהעץ בגינה) או בגלל שהוא במאבק כוח מול ההורה בגלל צורך בעצמאות או בגלל לחץ או חרדה או ציפיות של ההורה, או כולם ביחד.
זה משהו שקורה בתרבות המערבית בלבד, אין לו זכר בתרבויות שמגדלות ככה מאז ומתמיד.
לכן יש יסוד להניח, שזה קשור יותר מכל דבר אחר ברגשות שלנו ובחרדות שלנו.

[u]ולא צריך לטפל בזה כמו שמטפלים בשובתים[/u]
איפה מצאת שאני או מישהו אחר מציע להכריח אותם בכוח לעשות?

בכל מצב כזה ההמלצה הראשונה שלי היא: לבדוק את עצמנו. להוריד את הלחץ שלנו.
אם בשביל להוריד את הלחץ יש אמהות שצריכות לנוח מהלחץ לחץ לחץת שהן הכניסו את עצמן אליו (אוי ואבוי, אני לא בסדר, הילד לא יבש, חשבתי שכבר יהיה גמול בגיל חמישה חודשים, אוי למה זה לא הולך לי) - בעזרת חיתולים. זה לגיטימי בעיני.
זה לגיטימי גם שאת לא מרגישה צורך כזה, וזה לא מה שעוזר לך. אולי גם אין לך לחץ כה גדול ולכן לא התמודדת עם שביתה אמיתית.
אני בשום פנים ואופן לא רוצה להגיד לאמהות:
אסור להלביש חיתול בשום מקרה!
זה לסתום לו את הפה!
לאמשנה מה הבעיה, חייבים להשאיר בלי חיתולים - וכו' וכו'.
זה לא המסר שלי.
המסר [b]שלי[/b] הוא: אמא, תקשיבי לעצמך. תבדקי מה טוב לך. תבדקי מה קורה אצלך מבחינת הלחץ והציפיות. תבדקי אם עובר משהו על התינוק שלך שלא קשור לחיתולים בכלל. תמצאי דרך להירגע ולחזור לפרופורציות.
בואו לא נעמיד פנים.
זה קשה לנו. הבלי חיתולים הזה. גם עם חיתולים זה קשה לנו. זה לא קלי קלות. זה דורש מאמץ מצידנו. לחלק מאמץ יותר גדול, לחלק מאמץ יותר קטן. הלו, אנחנו בני אדם, אין פה מירוץ מכשולים עם מטרה לשבור את האמהות בדרך. כל אחת תעשה מה שמתאים למקרה הספציפי שלה - ובא לציון גואל.
(()))

מקווה שזה יעבוד,
כתבה בטלביזיה הניו זילנדית על קבוצת אמהות מנלסון שמגדלות בלי חיתולים
http://tvnz.co.nz/view/[po]tvone minisite story skin[/po]/593511%3fformat=html

יש לבחור את האייטם השני THROWING AWAY THE NAPPIES

קשה לי עם המונח הזה "[po]שביתת פשפושים[/po]". הלא הם לא עושים "דווקא" ובטח לא עושים החלטות מאד מודעות. הם הרי כל כך מודעים לגוף שלהם והולכים איתו... זו לא "שביתה" ולא צריך לטפל בזה כמו שמטפלים בשובתים.

אצלנו ב100% מהמקרים כשקטינא סרבה לעשות פיפי בסיר, או שהטוסיק היה אדום, או שהיא הרגישה לא טוב (לא קרה הרבה) או שהתנוחה לא התאימה לה (בד"כ כשזוגי פשפש בהתחלה)
ולכן מאד חשוב לי דווקא בנקודות האלה לא לשים חיתול. זה מרגיש לי קצת כמו לסתום לה את הפה.
כן, אני מרפדת פי כמה, אני ישר בודקת איך אפשר להקל עליה, וכו' אבל אני אישית בוחרת לא לשים חיתול בנקודות האלה. אחרת אך אדע כשיש שיפור?

[u]האם זו [po]שביתת פשפושים[/po] אחרי שבוע אחד?[/u]
יכול להיות. אני סומכת עלייך: את מרגישה הכי טוב את עצמך ואת הילדה. את תמצאי כבר את הדרך להמשיך, זה ברור! אני רואה שאת כבר קוראת הכל, חושבת וצופה ומתבוננת ובעיקר, נראה לי, נהנית מהילדה (-:

בשמת, ענית לי בבלוג בדיוק כשעניתי לך פה...את יכולה למחוק פה לשיקולך

בשמת, היא בת 4.5ח', יונקת בלבד, לא מקבלת ברזל.
אחרי יומיים בלי קקי עשתה פעמיים בהנקה כשהחיתול רק מתחתיה ולא עליה ועוד פעם על הריצפה (לא ממש הרצפה אלא משטח שהיא מתאמנת עליו בהרמת ראש). מה עוד, אתמול והיום הצלחנו לפשפש אותה רק בבוקר איזה פעמיים ואח"כ מחאות. לא מוכנה להתפשפש. ממש מוחה. ניסינו כל מקום: סיר, אסלה, כיור, בחוץ. לא רוצה. אבא שלה חושב שהיא לא אוהבת את התנוחה. אני לא חושבת שזה נכון. עד עכשו היא הסכימה. לדעתי אנחנו פושרים מידי. בגלל שלא מכירים את הסימנים לוקחים כל פעם שנראה לנו סימן ואז זה יוצא לעיתים ממש קרובות ומעצבן אותה אולי. אבל אחרי המחאות לפעמים כשמחזירים אותה עושה על החיתול שמתחתיה. מאידך, לא רוצה חיתול. נהינית נורא מהתחת החשוף (למורת רוחם של הסבים בסוף ינואר). ככה היא יכולה לתפוש את הידיים עם הרגליים ולהתגלגל. מוחה כששמים לה חיתול. מתפתחת תנועתית מאוד בשבוע האחרון מאז שהיא בלי. אז מה הלאה? האם זו [po]שביתת פשפושים[/po] אחרי שבוע אחד?

אום אל קיצקיצ, בת כמה היא?
מעבר ל-6 השבועות הראשונים, אצל תינוק שיונק אך ורק חלב אם ולא מקבל שום דבר אחר (לא אוכל אחר, לא תרכובת מזון לתינוקות, לא תרופות או טיפות ברזל - ברזל לעתים גורם עצירות) - כל דפוס קקי נורמלי אצלו. כבר נרשמו נדמה לי שלושה שבועות בלי קקי.
אם היא לא אוהבת את הסיר (או פוחדת ממנו מאיזושהיא סיבה), אולי תנסי את הכיור, האמבטיה, מעל האסלה, חיק הטבע? מיכל פלסטיק אחר, שאיננו הסיר?
הסיר תמיד במקום אחד? או שהוא פשוט בחדר שאת נמצאת איתה? אולי המקום לא נעים לה.

נראה לי עדיף לפתוח דף [po]בלוג קיצקיצ בלי חיתול[/po]

דוקא נראה לי שיש להעצירות... היא מתפתלת בהנקה, אבל כשמביאים אותה לסיר פורצת בבכי... כאילו נמצאת לפני איזו מסוכה שלא מצליחה לעבור... אני לא כ"כ יודעת איך להתנהג נכון.
אגב, לפני חודש בערך, כשעוד היתה בח"פ, שכחנו אותה בתוך החיתול כל היום בלהט הנקיונות (זה היה היום הכי "עקרון רצפי" עד עכשו. ניקינו איתה במנשא כשהיא צופה בעניין) ובערב גילינו אותה תבועה בקקי עד הצואר. אח"כ היא לא עשתה קקי 3 ימים. או בגלל הזכרון של ההרגשה בתוך הקקי או בגלל מעבר הדירה. על כל פנים, אם להתיחס אל 3 ימים כאל עצירות אז יש אצל תינוקות יונקים עצירות מסיבות מנטאליות.
מה שברור זה שאין דרך חזרה. היא לא מצליחה לעשות קקי בסיר, אבל כבר לא רוצה לעשות על עצמה. תצטרך להכריע. זה יום קשה.

[u]וגם קצת מרגישה רע שאולי היא בעצירות כי לא קלטתי אותה[/u]
חס וחלילה, חלילה וחס. יסולקו רגשי האשמה לאלתר!
זה הכל "תקופת התלמדות" ושום אסון לא קרה.
חוץ מזה, אין עצירות אצל תינוק שיונק הנקה מלאה ובלעדית. חלב אם לא יכול לגרום לעצירות. היא גם לא תחכה מעבר למה שמתאים. תשכחי מזה... (-: אם היא צריכה קקי ולא קלטת בזמן, יש גבול לכמה שהיא תחכה לך. והגבול בכלל לא גדול...

ורציתי גם להגיד לך, שאנחנו עושות מיליון טעויות. אח, לו היה לי מיליון דולר על כל פעם שקלטתי רק מאוחר מדי שהוא בעצם צריך, הייתי כבר מולטי מיליארדרית! תודה לאל, הם עושים כל כך הרבה פיפי-קקי, שבאמת יש המון הזדמנויות לתרגל... D-:

היא נולדה ראשונה ולכן אין לה ברירה אלא להיות שפן הנסיונות שלנו...

[u]אוף, לו רק אפשר היה להחזיר את השעון כמה שעות אחורה[/u]
אל תדאגי, הילדה שלך עוד תעשה קקי עשרות אלפי פעמים :-D

אגב, פעם ניסיתי להניק אותה מעל סיר אבל תוך דקה הבנתי שאף אחת מאיתנו לא ניהינית מזה, והפסקתי. מאז תמידה הלבשתי לה חיתול לפני הנקות. פשוט, היא יונקת, מפסיקה לרגע, לוחצת ומחרבנת, אז לא עלה בדעתי שיש זמן לקחת לסיר, אבל כנראה שהיום זה ממש מה שביקשה. אוף, לו רק אפשר היה להחזיר את השעון כמה שעות אחורה. עוד :-(

הארת את עיני. ננסה מחר. אני כבר מחכה לראות איך יצליח וגם קצת מרגישה רע שאולי היא בעצירות כי לא קלטתי אותה :-(

[u]וגם בדקתי אחורה וכתבתי בסדר. או שערכת אותי?[/u]
ערכתי. מחקתי את הו"ו שכתבת. בשם שלי אין לא ו"ו ולא חולם.

יכול להיות שהיא באמת התפתלה וייבבה כי רצתה שתקחי אותה לעשות.
בכל מקרה, למה לחכות שהיא תעשה בחיתול אם את חושבת שהיא צריכה ורואה שהיא לא עשתה? הכי טבעי זה להתייחס לזה כאל סימן, ולקחת אותה לעשות.
עוד דבר שאני ואמהות אחרות גילינו: כשלוקחים את התינוק הרבה פעמים ביום לפישפוש, יוצא שמחזיקים אותו הרבה פעמים בתנוחה שבה הוא נשען עלינו והברכיים מקופלות לכיוון הבטן. זאת תנוחה מאוד משחררת בשבילם, ועוזרת להם גם להוציא גזים וגם "לקדם" את כל היציאות שלהם. לכן, תינוקות שמפשפשים אותם בדרך כלל לא סובלים מ"גזים".
כמו כן, כל העניין מבוסס על תקשורת הדדית. לכן, כשאת מנסה, אם את חושבת שהיא צריכה - את בעצם גם מלמדת אותה באותו זמן שזאת אפשרות. זה מתחיל בגישושים והרבה טעויות לשני הכיוונים (לא לקחת כשהיתה צריכה, כן לקחת כשהיא לא היתה צריכה), והולך ומשתפר ככל שאתן מבינות זו את זו.

[u]קודם כל, עוד לפני שאני עורכת, "בשמת" זה על משקל ענת. בררר, מרגישה כמו גיר חורק על לוח כשמכניסים לי חולם בשם...[/u]
דוקא היה נדמה לי שמאוד הקפדתי בעניין השם וגם בדקתי אחורה וכתבתי בסדר. או שערכת אותי? או שבכלל לא התכוונת אליי.
על כל פנים, בנוגע לקקי תוך כדי הנקה: תודה. זה מידע חשוב לי ביותר. היום היא לא עשתה קקי בכלל, למרות שהתפתלה ויבבה תוך כדי הנקה כמה פעמים וחשבתי שהנה היא עושה (בחיתול) אבל לא כלום. אולי באמת חיכתה שאביא אותה לעשות ואני רק חיכיתי שתעשה בחיתול, כי, למעט הפעם הראשונה שפשפשנו אותה ואז היה לה גם קקי, מעולם לא יצא לה קקי בסיר.

קודם כל, עוד לפני שאני עורכת, "בשמת" זה על משקל ענת. בררר, מרגישה כמו גיר חורק על לוח כשמכניסים לי חולם בשם... S-:


_בכל אופן ממליצה על חיתולים רב פעמיים, לי נדמה שזה כמעט כמו בלי חיתול כי לפחות הם מרגישים רטיבות
וילמדו לקשר את זה לפיפי. בשמת, אשמח לשמוע את דעתך בנושא זה._
אכן, כבר כתבתי ברשימות שלי בנושא, שזו התועלת בחיתול הרב פעמי (שלא לדבר על התועלת האקולוגית לתינוק ולסביבה).


[u]אגב (חייבת להשוויץ קצת) - היא לא עשתה קקי בחיתול כבר חודשים רבים[/u]
אופייני. תינוקות שגדלים עם קשב להפרשות שלהם (עם או בלי חיתול) הכי הכי מקפידים לא לעשות קקי על עצמם. הם מוכנים לחכות הרבה הרבה זמן עד שנבין מה הם מבקשים, העיקר לא לעשות על עצמם.

[u]שלי עושה קקי כמעט רק תוך כדי הנקה[/u]
זה אופייני לתינוקות קטנים. אם מתחילים לקחת אותם לעשות בכיור/בגינה/בשירותים/בסיר, הם מהר מאוד תופסים את העניין ועל הקקי מתעקשים ביותר. ואז, מה שהם עושים זה לינוק, לעשות הפסקה ולדרוש שיקחו אותם לעשות קקי, ואחר כך ממשיכים לינוק.

קודם כל, תודה לכל המגיבות. הרבה חומר לדיסקוס עם בן הזוג.
_אגב (חייבת להשוויץ קצת) - היא לא עשתה קקי בחיתול כבר חודשים רבים,
אני חושבת שבשלב זה זה נראה לה בלתי סביר, לפחות כמו לנו_
אז אגב זה, לא שהשאלה שלי קשורה לדף הזה אבל אם כבר פתחתי דיון כאן: שלי עושה קקי כמעט רק תוך כדי הנקה. ראיתי באחד הדפים שבשמת רומזת שזה קשור להרגל ההחתלה אבל לא הבנתי באיזה אופן. מישהו יכול להבהיר?

[u]השאלה מופנית לבשמת אבל אשמח לשמוע כל דעה[/u]
הי אום אל קיצקיצ,
הקטנה שלנו רוב החורף עם חיתול (בד"כ רב פעמי) ואנחנו מפשפשים אותה.
הבנזוג מצוין בלקרוא את הסימנים שלה, ואני, שפחות טובה בזה, פשוט מנסה לפשפש אותה בזמנים קבועים או כשנדמה לי שהיא מבקשת.
כשהיא קמה משינה אני תמיד לוקחת אותה, וכנ"ל אם נדמה לי שעבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה.
כשהיא לא רוצה הי די מתעצבנת ואין הרבה מקום לניחושים.
כשאנחנו מחוץ לבית היא לרוב עם חד פעמי (באשמתנו... אין לי כוח ללוגיסטיקה סבוכה מדי בעניין פשפושים...)
אבל מפשפשים אותה מתי שרק צריך ואפשר
יש ימים (כמו היום, טפו טפו) בלי פספוסים בכלל, יש ימים עם הרבה ויש ככה ככה.
בכל אופן ממליצה על חיתולים רב פעמיים, לי נדמה שזה כמעט כמו בלי חיתול כי לפחות הם מרגישים רטיבות
וילמדו לקשר את זה לפיפי. בשמת, אשמח לשמוע את דעתך בנושא זה.
אגב (חייבת להשוויץ קצת) - היא לא עשתה קקי בחיתול כבר חודשים רבים,
אני חושבת שבשלב זה זה נראה לה בלתי סביר, לפחות כמו לנו

[u]נראה לי שעניין החלקיות יכול להיות בעל משמעות גדולה לדיון הבלי חיתולים. אולי אם זה חלקי אז כבר עדיף לוותר בשביל לא לעשות יותר נזק מתועלת?[/u]
מדוע דווקא בתחום הזה חלקיות מביאה נזק? הרי פעמים רבות אנחנו לא מבינים את הסימנים של תינוק קטן (ולכן קוראים להם "גזים" או "שיניים"... בעיקר כדי לא להשתגע). זה לא אומר שצריך לסגת לחלוטין מהטיפול בו - את לא תפסיקי לנסות להרדים אותו כשהוא עייף, למשל, רק כי לדעתך פספסת פעם-פעמיים כשהוא היה עייף ולא זיהית את זה.
וברגע שאת רואה גם את הבלי חיתולים כטיפול, אחד הטיפולים האלמנטריים שאפשר להעניק לתינוק, אין פה סימן שאלה בכלל.

דרך אגב, אחד הדברים שעוזרים: אני מלידה הרגלתי אותו לעשות בכל מיני מקומות, כולל בסיר הקטנטן. ככה, גם בבתים של אחרים יכולתי לפשפש אותו בסיר שלנו (או בשירותים שלהם, או בפינה בגינה שלהם).

לדעתי, עדיף חלקי על בכלל לא.
בחלקי נמנע הניוון הגדול שיש בחיתולים בלי פישפושים.

תראי, התשובה בגוף השאלה:
[u]בטח תגידי שאם אני רואה סימן מובהק אז לפשפש אותה גם בנסיבות שבהן היא עם חיתול, אבל אני לא מכירה את הסימנים שלה[/u]
פשוט מאוד!
את עוד לא מכירה את הסימנים, לכן זה לא אותו דבר כמו להתעלם כשאת יודעת שהיא ביקשה עכשיו פיפי.
לאט לאט, ככל שתעשי את זה יותר בבית, כך תלמדי קצת מהסימנים שלה. וגם, ככל שתעשי את זה יותר, היא תלמד [b]לבקש[/b] יותר.
נגיד שאתן בחוץ, והיא פתאום מתחילה להשמיע קולות מתעצבנים.
מה את עושה?
דבר ראשון, בטח מנסה להניק, נכון?
והנה, היא לא רוצה וממשיכה לעשות קולות של מתעצבנת ולא מרוצה.
אז הניחוש הבא הוא, שהיא רוצה פיפי או קקי. נורא פשוט. זה לא תורת הקוואנטים פה. אין נורא הרבה אפשרויות. אז אם אתן בגינה, את יכולה להגיד לה: "אה, את רוצה פיפי? אז חכי רגע, אני אקח אותך". ואז את פושטת מכנסיים וחיתול (בשביל זה כדאי להלביש לא בבגד גוף אלא במכנסיים נפרדים, וכדאי במזג האוויר הזה להלביש טוב טוב בסוודר ומעיל וכובע חם, כי עיקר החום הולך לאיבוד מהראש) - ומפשפשת מתחת לאיזה עץ, ובא לציון גואל.
ואם פיספסת, ולא קלטת שהיא מבקשת, אז היא הבינה שאמא לא תמיד מבינה אותה, עם כל ההשתדלות, וזה לא נורא. היא תלמד בהדרגה שאמא קצת קשת הבנה ועוד לא למדה לדבר (-; ואולי תשתדל להסביר לך יותר ברור, ככה שתביני P-:
ואני תמיד ממליצה, שאם הבנת בדיעבד שהיא בעצם סימנה לך ולא קלטת, את תתנצלי בפניה ותגידי לה בכנות שאת מאוד מצטערת, רק עכשיו את מבינה שהיא ביקשה פיפי קודם, אבל לא הבנת, ואת תשתדלי להבין יותר טוב בפעם הבאה, באמת סליחה.
אני מאמינה (וגם ראיתי) שתינוקות מבינים מגיל אפס, וקולטים בדיוק את הרגשות שלנו, וזה עושה רק טוב לדבר אליהם בכנות, ולהתנצל כשיש לזה מקום. הם מבינים את האיכפתיות וסולחים בקלות.

[u]אז אולי היא תחכה שאפשפש אותה ותחכה ותחכה ובסוף גם היא תתאפק (לא טוב) וגם תתאכזב (לא טוב)[/u]
היא לא תתאפק. היא לא מחזיקה. היא מחכה כל עוד היא יכולה, ואם לא לקחת אותה אז יוצא לה וזהו.

השאלה מופנית לבשמת אבל אשמח לשמוע כל דעה. אני שואלת דוקא בדף הזה כי נראה לי שעניין החלקיות יכול להיות בעל משמעות גדולה לדיון הבלי חיתולים. אולי אם זה חלקי אז כבר עדיף לוותר בשביל לא לעשות יותר נזק מתועלת? זה עניין מהותי.

[u]בישראל, אני "אשת המקצוע", נגיד[/u]
[u]אם יש לך שאלות נוספות, אני כאן.[/u]
אוקיי, אז במסגרת הכה את המומחה הייתי רוצה להקשות שוב בנושא הבלי חיתולים החלקי. נגיד שחלק מהיום אני משתדלת לפשפש אותה ובחלק אחר (מחוץ לבית נגיד) היא לבושה. אז אולי היא תחכה שאפשפש אותה ותחכה ותחכה ובסוף גם היא תתאפק (לא טוב) וגם תתאכזב (לא טוב) וגם תחשוב שהיא רק דמיינה שאמא קשובה לצרכים האלה שלה אבל בעצם לא.
בטח תגידי שאם אני רואה סימן מובהק אז לפשפש אותה גם בנסיבות שבהן היא עם חיתול, אבל אני לא מכירה את הסימנים שלה כדי להגיד "זה סימן" אלא רק "זה אולי סימן".
אולי צריך להיות עקביים בחלקיות, למשל בבית כן מפשפשים ובבתים של אחרים לא, ואז זה יהיה פחות מבלבל מבחינתה?

אין "אנשי מקצוע" של השיטה.
בישראל, אני "אשת המקצוע", נגיד P-:
(אגב, ביום שישי זה בבוקר אני מקיימת סדנת בלי חיתולים ליד ירושלים. אפשר לראות פרטים בדף [po]חוגי בית בלי חיתולים[/po] )

כמו שכתבה כבר קרוטונית, אין "שלבים".
אבל האם קראת את הדף [po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po]? אולי פשוט חסר לך רקע? שם מוסבר הכל.
מהרגע הראשון, התקשורת היא הדדית - כשאת מציעה, הוא מנסה לעשות (ואם הוא צריך, אז הוא עושה). כשהוא "מבקש" - את לוקחת אותו לעשות. שניכם לומדים את הסימנים זה של זה, ומצליחים יותר ויותר להבין זה את זה. כי כשהוא "מבקש" את לא תמיד יודעת אם הוא רוצה לינוק, גרעפס, פיפי, או משהו אחר, למשל.
ככל שהוא גדל והתקשורת מתפתחת - אז הוא מאותת לך יותר ויותר (פחות עושה בלי להגיד), מבין אותך יותר ויותר, ואת מבינה אותו יותר ויותר (מתי הוא צריך, מתי הוא לא צריך ומסמן לך שאת טועה, מתי הוא גמר, וכו').
כל עוד הוא לא יכול ללכת בעצמו - הוא זקוק לך שתקחי אותו. גם אחר כך, לוקח זמן עד שתינוק לבוש מסוגל ללכת לסיר, להוריד מכנסיים, להתיישב ולעשות. לעומת זאת, תינוק עם תוסיק עירום בגינה יכול לעשות בעצמו בגיל צעיר מאוד... עניין מוטורי ולוגיסטי, כמובן.
וכל תינוק מתחיל לדבר בגיל אחר. למשל, שלי אמר פעם ראשונה "פיפי" שבוע לפני גיל חצי שנה, ובגיל שנה וחודש בערך כבר אמר באופן עקבי "קקי" כל פעם שרצה לשירותים (מצחיק: בהתחלה היה אומר "קקי" לא משנה מה היה צריך, ואחרי זה אמר "פיפי" לא משנה מה היה צריך, ורק אחרי יותר משנה התחיל לייחד מלה לכל פעולה). מרגע שהם מדברים, זה נעשה הרבה יותר קל. אבל צריך לזכור שהילד שלי היה לגמרי בלי חיתולים מגיל כמה חודשים, וגם לפני כן היה כמעט כל הזמן בלי חיתולים. זה בהחלט מקדם את העניין. כמו כן, יש הבדלים בהתחלת הדיבור בין תינוקות. שלי במקרה מקדימים במיוחד בתחום הזה (ודי מאחרים בתחום המוטורי...). אי אפשר לנחש מראש איך יהיה כל תינוק.
אם יש לך שאלות נוספות, אני כאן.

[u]איך אחר כך עוברים שלב?[/u]
אין פה שלבים. יש פה צורות שונות של תקשורת. בד"כ אחרי שמפשפשים באופן שיטתי התינוק גם יידע לסמן שהוא צריך, אבל זה לא מחויב המציאות, ומלבד זאת תינוקות כמו תינוקות, לא תמיד עקביים :-) אותו התינוק שיודע לסמן, פעם אחת עסוק מדי ופעם אחת ברח לו וכולי, ואין מה לבנות על זה שהם תמיד יגידו.
הסימונים הם לא בהכרח מילוליים (יש גם התפתלות של אי נוחות, יבבה מסוימת וכדומה).

[u]אני מחפשת בנרות מאמרים והסברים מאנשי מקצוע על השיטה[/u]
יש את הספרים שיצאו באנגלית, של לורי בוקה ודומותיה, אבל הן לא בדיוק נשות מקצוע, אלא פשוט חלוצות השיטה (במערב). אולי בשמת יודעת על זה קצת יותר.

[url=http://www.white-boucke.com/ifpt.html]הספר של לורי בוקה[/url]

אני מתקשה להבין מה קורה אחרי שהתינוק עושה פיפי כשאני מבקשת (משמיעה לו את הצליל), איך אחר כך עוברים שלב? רק כשהוא יודע לדבר, עד אז ממשיכים לפשפש? אני מחפשת בנרות מאמרים והסברים מאנשי מקצוע על השיטה, האם מישהי יכולה לתת לי הפניות או להסביר כאן איך זה בדיוק הולך כשהילד מגיע לשלב השלישי (תקשורת הדדית) ??
אני ממש מבולבלת

[u]למה עדיף לפשפש באופן חלקי גם אם זה מבלבל?[/u]
כי אם יש התעלמות מוחלטת, גם היא מפסיקה לשים לב לצרכים שלה, והשליטה שלה בסוגרים מתנוונת במקום להתפתח.
כמו הרבה דברים - אם נזניח את זה, זה יילך. אחר כך היא תצטרך ללמוד סוג של שליטה בסוגרים מחדש, אבל זה יהיה כנראה אחר, ופחות טוב. לא מהמקום הנכון, פיזיולוגית. ממליצה לך לקרוא את [po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po], יש שם דיון עקרוני עם הסברים.
כמו כן, בגיליון הקרוב של [po]עלון באופן טבעי[/po] יתפרסם משהו שלי שמתייחס גם הוא להבדלים, בהקשר של ה"התאפקות".
באופן חלקי עדיף על בכלל לא.
ואולי יוביל - בקיץ למשל - לפחות חלקי. בינתיים היא שומרת על משהו שיש לה, שלא יילך לגמרי לאיבוד.
אגב, חלק מהזמן אפשר לנסות לקחת אותה בלי שום איתות, פשוט כי את חושבת שאולי היא צריכה, או בזמנים די ברורים - כשמתעוררת משינה, אחרי הנקה, בכל החלפת חיתול להציע לה (הרי ממילא הפשטת) וכן הלאה.

בשמת, תודה שהתייחסת, ואני מקווה שתמשיכי להתייחס (וגם אחרים). לא התכוונתי שמבלבל זה שהיא עם חיתול ולפעמים בלי, אלא זה שלפעמים מגבים (ז"א משתדלים לקלוט את האותות, עדיין לא בהצטיינות יתרה) ולפעמים לא (ז"א, כשהיא עם חיתול). מאז שהתחלנו יש מעט מאוד הצלחות, איזה פעמיים שלוש ביום. לא הייתי אומרת שהיא מאותתת יותר או על כל פנים, גם אם כן, אז לא משהו שהצלחנו להבחין בו. הבוקר היא השתינה ממש מתחת לאף שלי בלי שום שינוי גופני שירמוז על כך. למה עדיף לפשפש באופן חלקי גם אם זה מבלבל?

העקרונות מופיעים בדף [po]לגדל ילדים בלי חיתולים[/po]

[u]מה קורה כשהילד לא מצליח לעצור את עצמו וממשיך לעשות צרכים, גם אחרי שעובר הרבה זמן[/u]
ילדים שגדלו כך בהחלט מצליחים לעצור את עצמם, אלא שהם לא תמיד משתפים פעולה עם ההורה. אפשר לקרוא על זה בדף [po]שביתת פשפושים[/po] וגם [po]רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים[/po]

[u]האם יש התייחסות למצב שהילד "נגמל" ואח"כ חוזר לעשות פיפי כמו מקודם?[/u]
זו לא בדיוק גמילה... אבל אולי תמצאי מידע בדפים [po]מעבר מבלי חיתולים לגמילה[/po] וגם [po]גמילה לעומת בלי חיתולים[/po]

[u]גמילה לפי עיקרון הרצף[/u]
לא בדיוק "לפי עיקרון הרצף", אבל הדף [po]גמילה מחיתולים[/po] מרכז את העקרונות החשובים לגמילה (של כל ילד, בלי קשר ל"בלי חיתולים") כפי שרווח כאן באתר.
@}

היי
האם יש מאמרים שמדברים על שיטת "בלי חיתולים" או על גמילה לפי עיקרון הרצף? אני רוצה להתכונן היטב ולהבין את השיטה אבל חסרים לי נושאים, כמו התייחסות להרטבה- מה קורה כשהילד לא מצליח לעצור את עצמו וממשיך לעשות צרכים, גם אחרי שעובר הרבה זמן. נושא נוסף- מה עם הרטבה משנית- האם יש התייחסות למצב שהילד "נגמל" ואח"כ חוזר לעשות פיפי כמו מקודם?

ראשית, לא חייבים ישבן חשוף. אפשר סתם במכנסיים בלי חיתול או משהו. אבל נכון, במצב כזה, המכנסיים מבלבלים...
שנית, היישום החלקי מבלבל, אבל בכל זאת עדיף חלקי על בכלל לא.
מה שחסר לי בתיאור שלך הוא איך היא מגיבה, והאם היא מבקשת, והאם היא התחילה לבקש יותר אחרי שהתחלתם.

אני מודה שלא קראתי בדקדקנות את כל הדף, אז סליחה אם יש כבר תשובה לשאלתי:
בעקבות המעבר לר"פ עם ילדה בת 4 חודשים, התחלנו גם לנסות בלי חיתולים כמה פרקי זמן במשך היום. אנחנו מצליחים לפשפש איזה 2-3 פעמים ביום וזה אושר גדול כשזה מצליח. אבל, שנינו שואלים את עצמנו, האם היישום החלקי לא מבלבל ומטרף ויגרום לה לא להבין מה אנחנו רוצים מהחיים שלה, ולמה לפעמים לוקחים אותה להשתין ולפעמים היא צריכה להשתין על עצמה בחיתול? היות וחורף עכשו אנחנו עם ישבן חשוף רק כמה שעות ביום.

_מה אני אגיד לכם? מאז היא לא רוצה יותר מוצץ.
הסתבר שמאחורי הצורך במוצץ הסתתר צורך אחר.
כמה התרגשתי שגילית את הצורך הזה, ועזרתי לה למלא אותו!_
פשוט מדהים!
הדברים שקורים כשאנחנו מתחילים להבין אותם!
אני נפעמת!

תמרהינדי, ראי: [po]בלי חיתולים התחלה מאוחרת[/po]
[po]בגדים לילדים בלי חיתולים[/po]

רק עכשיו התודעתי ללא חיתולים...
מידי פעם היא מסתובבת בלי חיתול, ואני מנקה אחריה.
אפשר לדעתכן להתחיל בגיל 9 חודשים? ועכשיו כשמגיע החורף מה עושים?

חייבת לשתף בגילוי שהדהים אותי (לא יודעת אם זה הדף הנכון...)
הורדנו לקטנה את החיתול במשך היום לפני כחודש, כשהיתה בת שלושה חודשים.
לאט לאט למדנו ואנחנו עדיין לומדים את הדפוסים, והתקשורת איתה מתפתחת.
מגיל חודש בערך היא היתה עם מוצץ. היה לה מין קיטור קבוע כזה, שפשוט ידעת שמוצץ ישתיק אותו.
באחד הימים הראשונים לניסוי הבלי-חיתולים התברר לי שבכל פעם שהקיטור מופיע, ובעקבותיו המוצץ - הקטנה משתינה.
התחלנו לפשפש אותה במקום לתת מוצץ.
מה אני אגיד לכם? מאז היא לא רוצה יותר מוצץ.
הסתבר שמאחורי הצורך במוצץ הסתתר צורך אחר.
כמה התרגשתי שגיליתי את הצורך הזה, ועזרתי לה למלא אותו!
ודווקא אין לי כלום נגד מוצצים - אבל אם היא לא צריכה... (-:

[u]אצלנו יוצאים חמישה שפריצים לכל הכיוונים שמיד נדבקים לטוסיקון החמוד והולכים לטייל במורד הירך, במעלה הטוסיק ובכל כיוון אפשרי ואח"כ נוחתים על המכנסיים של אמא[/u]
בדיוק, אבל בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שאין מה לכוון.
יקירתי, לפני שנולד לי בן נולדה בת. בהחלט פישפשתי אותה בחיק הטבע...
כמו כן יש לי אחיינית, גם אותה פישפשתי בחיק הטבע...
(-;

האמת היא שעד היום, עם ילדון בן שנה וארבעה [po]ובלי חיתולים[/po] כבר יותר משנה, אני עדיין לא מצליחה לכוון. ולכן, ללא ספק, האמבטיה!

[u]מצד שני, אם סבתא לחוצה ולא מסכימה לכל העניין, אולי זה לא רעיון טוב להתחיל בבית שלה.[/u] כי יש גם פיספוסים בדרך. ולא רק של פיפי, אצל תינוק חדש ויונק.

[u]עם בת אין מה לכוון[/u]
הגידו לי, איפה אתן חיות?? איך רואים שיש לכן בנים... :-P
לשלכן יש צינור. קשת, לא קשת, תכוונו - תפגעו.
אצלנו יוצאים חמישה שפריצים לכל הכיוונים שמיד נדבקים לטוסיקון החמוד והולכים לטייל במורד הירך, במעלה הטוסיק ובכל כיוון אפשרי ואח"כ נוחתים על המכנסיים של אמא, לפני הקערה, אחריה וכך הלאה. [b]מאד[/b] משנה כמה השלפוחית מלאה לקוטר "אזור הפגיעה". ואם הרב נכנס לקערה (הגדולה) אומרים הללויה.
(סתם נטפלתי להערה של בשמת, פשוט, באמת [b]אין מה[/b] לכוון... :-D)

וכמובן, בחוץ, על איזה עץ או שיח...

[u]דווקא עם בן יחסית קל:[/u]
בשמת, יש הבדל משמעותי בין בן נימול ללא נימול... לנימולים יש קשת הרבה יותר מרשימה וכיוון עם הזרת לא תמיד עוזר.
חן, הכי נוח בתוך הבית לפשפש בכיור (אם כי הוא ישפריץ מדי פעם על המראה, אז לא בטוח שזה מתאים לך) או באמבטיה/טוש, שם בכלל אין בעיות כיוון.

[u]כשמכוונים לאמבטיה אז לא צריך לכוון. אחר כך שוטפים עם הטוש[/u]
טוב, אצלנו היו הצלחות בעיקר בתפיסת קקי :-) לכן הקערה.

דווקא עם בן יחסית קל: שמתי את הזרת שלי על הפין וכיוונתי אותו, בזמן ששתי הידיים מחזיקות בו ובסיר (אוי, זה נשמע מסובך ככה בכתב, אבל במציאות פשוט).
כשמכוונים לאמבטיה אז לא צריך לכוון. אחר כך שוטפים עם הטוש.
עם בת אין מה לכוון, ולפעמים הזווית משפריצה...

חן, אולי תקראי רק את [po]לוגיסטיקה בלי חיתולים[/po] .

בעיקרון הצעד הראשון הוא להוריד חיתול :-)
אצלי לא היה סיר בהתחלה אלא קערה גדולה (כמו קערת סלט להבדיל..), כי לא רציתי להתעסק עם כיוון מדויק מדי. הקערה עמדה בסלון, ואם היו טפטופים ספגתי בחיתול טטרה. פיפי של יונק קטן זה באמת מים שקופים ואין מה להתרגש.
בגיל מאוחר יותר שמתי קערה בתוך האמבט וכיוונתי אותו מעליה בעמידה (כשאני עומדת מחוץ לאמבט כמובן ומחזיקה אותו באוויר, גבוה מעל הקערה).

מצד שני, אם סבתא לחוצה ולא מסכימה לכל העניין, אולי זה לא רעיון טוב להתחיל בבית שלה.

בס"ד
שלום שלום, לכווולם!
האמת שאין לי הרבה זמן לקרוא את כ-----ל הדף, ורציתי לשאול אם מישהו מוכן יהי'ה בתמצית לאמר לי איך להתחיל להתנהל בלי חיתולים.
לא נראה לי שאקום בלילה על כל פיפס (כי הוא ישן לילה מלא, טפו טפו טפו-בלי עין הרע...) אבל לפחות ביום, לפחות חלק ממנו-
חשבתי לקנות איזה שני סירים, שיהיו ברחבי הבית, אבל בתכלס איך אני עושה את זה?
וגם- מענדי בן חודש, ואני מקווה שזה זמן טוב (כמו שהבנתי) ושנצליח. מה שכן- הוא בן , וכמו כל בן, הוא עושה בקשת, וקצת לא נעים לי ללכלך את הבית של סבתא, כאן, אז איך אני מפשפשת אותו בלי "לרסס" את כל הסלון? (או את השירותים, ז"א מחוץ לאסלה...)

באייל הקורא התפרסם מאמר נחמד על ילדים ללא חיתולים:
http://www.haayal.co.il/[po]story 2640[/po]

[po]שי רי[/po]
בבוקר מוקדם פיפי ויותר מאוחר פוקים :-)

אני נורא מרוצה שבלילה היא בלי חיתול. אני מקווה שאני אמשיך עם זה כי זה ממש כיף והיא מגיבה כל כך יפה!!! היא מחייכת וצוחקת לתגובות הנילהבות שלי אויש פשוט לקוצ'ץ' אותה!

אני מבינה "אני מרגישה לא בנוח כשהיא בלי חיתול" - את מתכוונת שאת נורא נלחצת מזה שהיא תעשה פיפי או קקי על משהו?
אם כן, אז חבל לנסות את זה אפילו.

אני אנסה לפרט את ההצעה של קומה ג', ולהציע הדרגתיות:

[list=1]
[*] תשאירי אותה מחותלת כרגע. הכי חשוב, שלא תהיי לחוצה לגבי פיספוסים, כי זה באמת מזיק ליחסים איתה.
[*] הפיספוסים שלך הם חלק מהעניין. את תפספסי, והרבה. אבל אם היא תהיה מחותלת, ואת תקלטי מהר שהיא עשתה, ותחליפי לה מהר, אז כבר הרווחתן ה-מ-ו-ן.
[*] בלי שום קשר כרגע לאיתותים שלה - כי היא לא יודעת מה את רוצה מהחיים, ואת לא מבינה אם היא מאותתת ואיך - תעזבי את חיפוש הסימנים כרגע, ותלכי על שיטה הפוכה:
[*] כל פעם שהיא מתעוררת משינה, תנסי לקחת אותה לעשות פיפי/קקי איפה שבחרת (בסיר, בכיור, בגינה, בבית שימוש, איפה שמתאים לך).
[/list]
כלומר: תרימי אותה, תתחילי להוריד את המכנסיים והחיתול, תגידי לה "את בטח צריכה פיפי, בואי נלך לעשות פיפי" (תתעלמי מהקקי, אם יהיה - ייצא. תשתמשי במלה "פיפי" לפני. אם יוצא קקי את אומרת "עשית קקי" אבל לא לפני), תקחי אותה לכיור (דוגמא בלבד), תחזיקי בתנוחה ותגידי "פששש, פיפי".
מה יקרה?

תסריט א: היא תסרב תיכף על ההתחלה, ואת תביני שהיא רוצה עכשיו [b]לינוק[/b] ושלא תבלבלי לה במוח עם פיפי.
אז את מניקה, ואחרי ההנקה את מורידה חיתול.
אפשרויות:
א1: אם היא עשתה כבר, את שואלת אולי היא רוצה עוד, מחזיקה שנייה וחצי מעל הכיור, ובודקת:
[list]
[*] אם היא עושה - יופי. שמחה גדולה, ואחרי זה מחזירים את החיתול.
[*] אם היא לא עושה, אבל שקטה ונראית משתפת פעולה - את מחכה עוד שנייה-שתיים, או כל עוד היא שקטה, לראות אם היא פשוט בדרך לעשות. אם היא לא עושה, לא לחכות יותר מדי, כי זה יעצבן אותה.
[*] ממש לא נורא אם חיכית שלוש שניות, ויתרת, ואז היא עשתה בחיתול!!! לא נורא!!! זה [b]תהליך למידה[/b], גם היא לומדת מה את רוצה ממנה.
[*] אם היא לא עושה ומתעצבנת - תיכף ומייד להפסיק, לחבק, ולהלביש חזרה.
[/list]

א2: אם החיתול יבש, את לוקחת לכיור, והשאר - כמו א1.

תסריט ב: היא לא מבקשת לינוק דבר ראשון, ומסכימה ללכת לכיור. גם פה חוזרות אפשרויות 1 ו-2 - או שהיא כבר עשתה פיפי כבר בזמן ההתעוררות לפני שתפסת שהיא התעוררה, ואז את רק מציעה לה למקרה שהיא צריכה עוד פיפי, או שהחיתול יבש והיא תעשה פיפי בכיור.

אני שוב מדגישה: לחכות שנייה וחצי! כלומר, קצר!
ועוד הדגשה: תתכונני מראש לפיספוסים! יהיו הרבה, המון!
ועוד הדגשה: הכל בכיף, בקלות, במשחק, בשמחה, בנישוקים, בחיבוקים.
לא לכעוס על עצמך אף פעם, ובטח שלא לכעוס עליה אף פעם. היא מושלמת, כמובן, בדיוק כמו שהיא, ובכל מה שהיא עושה.
אבל לצפות לשלמות, ובמיוחד מעצמנו - זה מתכון לאסון. צצצצ

תסריט ג: היא לא רוצה לינוק, ולא רוצה לכיור. אז מייד לוותר. זה לא הזמן.

והכי חשוב: להוריד לחץ.

אני מציעה לך להתחיל -
[list]
[*] רק אחרי התעוררות בשלב זה. זה הכי קל, זה פשוט לשתיכן, זה יוצר התנייה די מהר.
[*] רק בחיתולים בשלב זה. לא צריך להילחץ. שתיכן לומדות.
[/list]

ואחרי זה תספרי לנו איך הולך.
שיהיה בכיף!

[u]תנסי להקשיב למה שאת והיא מרגישות בעניין הזה.[/u]
תודה בשמת. אני כבר שמה לב לשינויים בהתנהלות שלנו רק מלדבוק בסוג אחד. נדמה לי שהיא העדיפה את הרב פעמיים, אבל אני לא סגורה על זה ככה שנארגן כמות גדולה יותר ונחזור אליהם כשיהיה מעט יותר שקט במערכת, כרגע קשה מדי מהמון בחינות אחרות. אני אשתדל להיות קשובה גם הלאה.

[u]הוא לא אמר דווקא, אמר להתביית על אחד מהם[/u]

[u]זה היה תוספת של דעתו האישית, ככה שאני מתלבטת אם להקשיב לו לגמרי או להמשיך לערבב בין סוגי חיתולים[/u]
תנסי להקשיב למה שאת והיא מרגישות בעניין הזה.

בהחלט יכול להיות מצב שהיא אלרגית לקור ולרוח, שלא טוב לה עירום, אלה חולשות נפוצות אצלנו (אני סבלתי מכולן, למשל).
טיפול האייפק ישפר את זה.
עוד דבר שיכול להשפיע הוא חרדות וציפיות שלך לגבי הפיספוסים. שוב, זה גורם מוחשי בגידול ילדים ממש כמו אלרגיה, מחלה, בקיעת שיניים וכו'.
(()) ובהצלחה .
ואל תדאגי. בחשבון הסופי יותר חשובה הבריאות שלה מאשר הפישפוש, אבל את שומרת ובסופו של דבר הודות לכל הגישה היא תבלה הרבה פחות בחיתולים ותשמור הרבה יותר על קשב לגוף שלה מאשר אילולא ידעת על הבלי חיתולים.
|יד1|

[u]אבל גם כבר לא כל כך מסמנת קקי[/u]
הבוקר כדי להוכיח לי שאני טועה היה קקי בכיור!!! (רק שזה אף פעם לא ביום ובשעה שאני צריכה בשביל הבדיקות :-P )
אוף, כמה שאני מנסה לשלוט בה וכמה שהיא מראה לי מאיפה משתין הדג (והתינוקת). יש לי תחושה שקצת שיגעתי אותה עם העירום הזה, נראה לי שלמרות שהיא שונאת להתלבש ולמרות שאני שונאת להכריח ושונאת את החד פעמיים- יש איזה רוגע עכשיו במערכת, פחות דברים להתעסק איתם כל הזמן ויותר שלווה אצלה ובעקבות זה גם אצלי ולהיפך, כאיל הדברים יותר ברורים אז יותר קל.

[u]רוקדת, מה עם להתמיד למשל עם פיפי של בוקר? או קקי רציני כזה שבולט?[/u]
היא כבר לא כל כך משלשלת מבחינת מספר פעמים עברה בערך לפעם-פעמיים ביום (רק המרקם לפעמים לא סימפטי או שיש קצת דם), אבל גם כבר לא כל כך מסמנת קקי. פיפי אני בהחלט מציעה לה בין החתלות- נגיד מורידה חיתול אחרי הנקה ומציעה, או לפני האמבטיה, והיא משתפת פעולה יפה. נראה לי שפשוט נמשיך עם זה ככה.

[u]אני בטוחה שהיא לא תשכח. ואם כן-היא תחזור לזה בצ'יק.[/u]
יכול להיות שאת צודקת. התחלנו בגיל שבועיים, הפסקנו חזרנו בגיל חודשיים- זכרה. עם ריבוי השילשולים קצת הפסקנו ושוב חזרנו, גם זכרה. מקוה שגם הפעם תיזכר. ייקח בטח כמה ימים אבל יהיה בסדר.

בסך הכל אני מסכימה איתך, רק ממש קשה לי עם הרעיון של כל הזמן עם החד פעמי הזה עליה, אבל לפחות לאיזו תקופה נראה לי שזה מה שיהיה.

רוקדת, מצאתי את זה: [po]בגדים לילדים בלי חיתולים[/po]. אולי ככה היא גם נשארת בלי חיתולים בבית וגם לבושה ואצל המטפלת אפשר להוסיף טיטול.

רוקדת, מה עם להתמיד למשל עם פיפי של בוקר? או קקי רציני כזה שבולט?
אני בטוחה שהיא לא תשכח. ואם כן-היא תחזור לזה בצ'יק.
לדעתי את צריכה עכשיו להתמיד בלהפטר מהאלרגיות שלה ואם זה אומר להתמיד בסוג חיתול ולמנוע ממנה את ההתלבשויות השנואות-תעברו קצת לח"פ.

[u]לא זוכרת איך קשרתי אותם פעם[/u]
יש פה, נדמה לי במדור הרב פעמיים, קישור להוראות קיפול של טטרה. אבל את מציינת כל מיני גורמים שמפריעים לך להשתמש ברב פעמיים, אז זו באמת בעיה. לא נעים.

מצד שני, לא חושבת ש"מאבדים את זה" בגלל חוסר עקביות. זה כמובן מבאס להשתמש בחד פעמיים, אבל אחרי תקופה של בלי חיתולים הם לא שוכחים את זה כ"כ מהר. שלי נמצא רוב היום בחיתול. כשאני מורידה לו הוא בד"כ לא טורח לסמן לפיפי (אלא רק אחרי שעשה). מסמן בעיקר לקקי - אבל בכל מקרה, נשאר מודע לצרכים, משחרר כשהוא בתנוחת פשפוש וכולי.

[u]שהצרחות שלה כשמלבישים אותה לא דומות לשום התנהגות אחרת שלה[/u]
הגעתן לגיל... אני כבר הרבה זמן מלבישה בעמידה, כשהוא נשען עלי ומחזיק בי או בברך. או תוך כדי משחק (למשל הוא עומד נתמך באוניברסיטה, משחק איתה ומרים כל פעם רגל אחרת להכניס למכנסיים. וכן, זה יכול להיות איטי ומעצבן.

[u]את יכולה להשתמש בחיתולי טטרה?[/u]
לא זוכרת איך קשרתי אותם פעם, כשהייתי ילדה ועשיתי בייביסיטר לתינוקת של השכנה...
בכל אופן בעייתי כי היא יומיים עם מטפלת שנמצאת עם עוד תינוקת... ביקש עקביות. מעבר לזה רטיבות שמרטיבה את הבגדים יוצרת לי בעיה מכיון שהצרחות שלה כשמלבישים אותה לא דומות לשום התנהגות אחרת שלה ואני מרגישה שממש קשה לי לענות אותה. ברור שחיתולים רב פעמיים, ובעיקר טטרה, משמעותם הרבה החלפות בגדים. אני לא חושבת שאני אעמוד בזה במצב הנוכחי. הכי קטע זה שלמרות השילשולים היא היתה כל כך מרוצה ומאושרת בכל פעם שהיתה בלי בגדים, שהמשכתי לא מעט...
אני חושבת שבינתיים, כמו שתמר הציעה, נוותר, בלב כבד. אולי בכל זאת מדי פעם ננסה עם הרב פעמיים ונראה איך התגובה, כשהעניינים קצת יתייצבו בטיפול של דברים אחרים.