על ידי רק_מה* » 18 ספטמבר 2016, 11:26
בחיפוש בעברית, אין בכלל חומר זמין על דיכאון שמופיע בתום הנקה.
אני מאזכרת לעצמי כאן לכתוב מתישהו פתיח לדף הזה, ואולי (מתיעצת) לשנות את הכותרת לדיכאון בהריון ולאחר הנקה. או להפנות מאחד הדפים של תום ההנקה ?
בשפה האנגלית קיימים מחקרים זמינים.
חשוב להעלות את המודעות לעניין. אני לא מדברת על הנקה שנסתיימה בחטף. אפילו במצב של גמילה איטית וטבעית, אפילו אם מדובר בהנקה אחת ליום- יומיים שמסתיימת, ההשפעה של השינוי ההורמונלי יכולה להיות כזו שהופכת לדיכאון קליני (מחלה, ולא מצב חולף). בייחוד מי שיודעת שבסביבתה הקרובה הביולוגית (סבתות, אחיות, בנות משפחה רחוקות) קיימת רגישות, כפי שתיארתי למעלה לדיכאונות סביב לידה/ הריון או שיודעת על עצמה שהיא רגישה בתקופות וסת כדאי לשים לב כאשר:
מצב של דכדוך מתמשך באופן רציף והופך להיות הbase line הרגשי שאליו תמיד חוזרים לא משנה כמה מוצלח היה היום, למשך שבועיים ויותר.
עצבים מופיעים בכל נושא, וקשה לשלוט עליהם או שהם מופיעים יחד עם תחושות גופניות עזות (כאבי ראש, רעד, בכי, מתח בשרירים)
קושי להירדם, או רצון לישון ועייפות למרות שעות שינה סבירות או יקיצה מוקדמת - כל הפרעה סביב שינה שנמשכת ללא שיפור
עולה התחושה שאת בהפרעת קשב - שוכחת ומתבלבלת, קשה לקבל החלטות פשוטות, מטלות שהיו לך סבירות נהיות גדולות עלייך
רגישות לקול חרדה או שרעש סביר פתאום מאוד מפריע ומורגש
כל שינוי מתמשך שכזה סביב שינוי הורמונלי מהותי יכול להיות שהוא מחלה ולא רק תגובה רגשית. מאוד קל לבלבל בין השניים, מה גם שאין גבול ברור וחד משמעי. נראה לי הגיוני "לבכות" את ההנקה שהסתיימה או את השינוי של להפוך לאם. מבחינת רקמות, בעין המיקרוסקופ אין הבדל גדול בין בלוטות החלב לבלוטת הדמעות. ההנקה הוא מנגנון שלא יודעים עליו מספיק. לחלק מהאימהות, ההנקה ממש עוזרת למנוע נפילות ודיכאונות (ההנקה עצמה פיזיולוגית וגם החיבור לתינוק) ולחלק- ההיפך. אז בכל מקרה אלה מצבים של זהירות, ומודעות בעיניי.
הבעיה העיקרית ביחס לדיכאון כמצב רגשי ותו לא, היא שכדרכן של מחלות יש לו נטייה להתקבע אם לא מטפלים (וטיפול יכול להיות כל דבר רציף שעוזר לטווח הארוך וגם מקל מיידית: תזונה, דיקור, שיחות, תרופות, ספורט...).
זה ממש לא מורכב - בגלל שהפעולה שנפגעת היא התודעה שלנו המוח לומד מהר מאוד שזה המצב, ומפעיל את עצמו בנתיבים שהמצב מתווה. קשרים עצביים מתחזקים לטובת "תפיסה דיכאונית" של העצמי והמציאות ולאט לאט תופסים אחיזה בחוויה שלנו של מה זה ה"אני". כל מי שעבר משהו מזה יודע על מה מדובר, ולמה לוקח הרבה זמן לשקם את עצמך אחרי חווייה כזו.
תדמיינו לקיחת משני תודעה ללא ידיעה. ...
לכן כל כך חשוב שיום (naming) וזיהוי המצב - להסתכל לו בעיניים. ולהבין שמדובר בתקופה שלא נמדדת בימים (יום טוב-יום רע) אלא בחודשים. גם הדיכאון הקל ביותר יש לו משך של כמה חודשים על פי רוב, עד להתאוששות מסויימת וקבועה (תודעתית).
בחיפוש בעברית, אין בכלל חומר זמין על דיכאון שמופיע בתום הנקה.
אני מאזכרת לעצמי כאן לכתוב מתישהו פתיח לדף הזה, ואולי (מתיעצת) לשנות את הכותרת לדיכאון בהריון ולאחר הנקה. או להפנות מאחד הדפים של תום ההנקה ?
בשפה האנגלית קיימים מחקרים זמינים.
חשוב להעלות את המודעות לעניין. אני לא מדברת על הנקה שנסתיימה בחטף. אפילו במצב של גמילה איטית וטבעית, אפילו אם מדובר בהנקה אחת ליום- יומיים שמסתיימת, ההשפעה של השינוי ההורמונלי יכולה להיות כזו שהופכת לדיכאון קליני (מחלה, ולא מצב חולף). בייחוד מי שיודעת שבסביבתה הקרובה הביולוגית (סבתות, אחיות, בנות משפחה רחוקות) קיימת רגישות, כפי שתיארתי למעלה לדיכאונות סביב לידה/ הריון או שיודעת על עצמה שהיא רגישה בתקופות וסת כדאי לשים לב כאשר:
[b]מצב של דכדוך[/b] מתמשך באופן רציף והופך להיות הbase line הרגשי שאליו תמיד חוזרים לא משנה כמה מוצלח היה היום, למשך שבועיים ויותר.
[b]עצבים[/b] מופיעים בכל נושא, וקשה לשלוט עליהם או שהם מופיעים יחד עם תחושות גופניות עזות (כאבי ראש, רעד, בכי, מתח בשרירים)
קושי להירדם, או רצון לישון ועייפות למרות שעות שינה סבירות או יקיצה מוקדמת - כל [b]הפרעה סביב שינה[/b] שנמשכת ללא שיפור
עולה התחושה שאת [b]בהפרעת קשב[/b] - שוכחת ומתבלבלת, קשה לקבל החלטות פשוטות, מטלות שהיו לך סבירות נהיות גדולות עלייך
[b]רגישות לקול[/b] חרדה או שרעש סביר פתאום מאוד מפריע ומורגש
כל שינוי מתמשך שכזה סביב שינוי הורמונלי מהותי יכול להיות שהוא מחלה ולא רק תגובה רגשית. מאוד קל לבלבל בין השניים, מה גם שאין גבול ברור וחד משמעי. נראה לי הגיוני "לבכות" את ההנקה שהסתיימה או את השינוי של להפוך לאם. מבחינת רקמות, בעין המיקרוסקופ אין הבדל גדול בין בלוטות החלב לבלוטת הדמעות. ההנקה הוא מנגנון שלא יודעים עליו מספיק. לחלק מהאימהות, ההנקה ממש עוזרת למנוע נפילות ודיכאונות (ההנקה עצמה פיזיולוגית וגם החיבור לתינוק) ולחלק- ההיפך. אז בכל מקרה אלה מצבים של זהירות, ומודעות בעיניי.
הבעיה העיקרית ביחס לדיכאון כמצב רגשי ותו לא, היא שכדרכן של מחלות יש לו נטייה להתקבע אם לא מטפלים (וטיפול יכול להיות כל דבר רציף שעוזר לטווח הארוך וגם מקל מיידית: תזונה, דיקור, שיחות, תרופות, ספורט...).
זה ממש לא מורכב - בגלל שהפעולה שנפגעת היא התודעה שלנו המוח לומד מהר מאוד שזה המצב, ומפעיל את עצמו בנתיבים שהמצב מתווה. קשרים עצביים מתחזקים לטובת "תפיסה דיכאונית" של העצמי והמציאות ולאט לאט תופסים אחיזה בחוויה שלנו של מה זה ה"אני". כל מי שעבר משהו מזה יודע על מה מדובר, ולמה לוקח הרבה זמן לשקם את עצמך אחרי חווייה כזו.
תדמיינו לקיחת משני תודעה ללא ידיעה. ...
לכן כל כך חשוב שיום (naming) וזיהוי המצב - להסתכל לו בעיניים. ולהבין שמדובר בתקופה שלא נמדדת בימים (יום טוב-יום רע) אלא בחודשים. גם הדיכאון הקל ביותר יש לו משך של כמה חודשים על פי רוב, עד להתאוששות מסויימת וקבועה (תודעתית).