דיכדוך אחרי לידה

שליחת תגובה

יש קשר הדוק בין שכל ישר ודרך ארץ.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: דיכדוך אחרי לידה

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בשמת_א* » 23 יוני 2018, 20:14

מי לדעתך יטפל בך הכי טוב?
מציעה שתחפשי באחד מהדפים של המלצות מטפלים ותראי מישהי מהאיזור שלך ופשוט תדברי איתה. קודם כל זה עניין של כימיה. יש מטפלים שונים מתחומים שונים ומגוונים שיכולים להתאים לך. רק דבר אחד בטוח: את זקוקה לעזרה ולתמיכה כדי לצאת מהדיכאון.
ואיזה מזל שיש לך עזרה...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי ספיר* » 23 יוני 2018, 16:23

היי. אנחנו זוג צעיר שגרים אצל ההורים של בעלי, אנחנו משפחה מאוד מגובשת ואוהבת.
אחרי הלידה היה לי מאוד עזרה בבית מכולם, לא היה שעה שהייתי לבד.
היום הבת שלי בת שנה, ואני מרגישה שהקשר שלנו הוא לא עמוק.
היא תמיד מעדיפה את שאר המשפחה על פני, שאני מחזיקה אותה וסבתא שלה עוברת אז היא תבכה שהיא רוצה אותה אבל אם זה ההפך היא לא בוכה שהיא רוצה אותי, וזה תמיד בעקביות שכשהיא בוכה או מקבלת מכה במקום לבוא לאמא שלה היא הולכת לדודה או לסבא או למישהו אחר שבסביבתה ולא באה אלי. רק אם אנחנו לבד אז היא כן תבוא אלי או תבקש ממני. הבנתי שבגלל שמשהיא נולדה היה לה מגוון של אנשים שטיפלו בה לכן היא מתנהגת ככה אבל עדיין זה פגע בי ועורר בי חוסר בטחון ואשמה שאולי הייתי צריכה לטפל בה יותר?
ניסיתי לתת לנו קצת יותר זמן איכות יחד אומנם זה טיפה עזר אבל זה עדיין לא גרם לשינוי משמעותי וזה עדיין ממשיך שהיא מעדיפה אחרים על פניי.
אחרי שישבתי עם עצמי וחקרתי את כל הזמן שעברתי בשנה הזו הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה. אומנם קל, כי אני עדיין עובדת, מטפלת בה, עושה הכל בבית אבל באופן טכני ולא משהו שגורם לי להיות שמחה אלא יותר מתוסכלת ועייפה. אני מאוד רוצה לטפל בעצמי כדי להיות נקייה רגשית ולא לחיות באשמות. מה אני אמורה לעשות? האם אני צריכה ללכת לפסיכולוגית? למאמנת אישית קואצ'ינג? או שיש למישהי רעיון אחר אני ממש אשמח.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אורלי_נ* » 04 מאי 2014, 22:18

ממליצה בחום לשנות את שם הדף ל דיכאון לאחר לידה
שיהיה פשוט למצוא ונגיש גם למי שלא בקיאה בנבכי האתר.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי ג'יס_בכיס* » 05 ינואר 2014, 20:35

כתבתי בדף הבית שלי, מעתיקה גם לכאן, כי זה חשוב.

קצת על דיכאון אחרי לידה
את עבודת הגמר שלי בלימודי צמחי מרפא עשיתי בנושא דיכאון אחרי לידה. קראתי המון מאמרים וחומרים אחרים, ולמדתי הרבה מאוד על הגורמים (לא ידועים), האבחון (שטחי) ההשלכות (מרחיקות לכת) והטיפול (בלתי מספק).
הנתון שהכי הפתיע אותי היה שכיחות התופעה. כי תמיד נדמה לך שאת לבד בתוך זה, זה לא קורה לאף אחד חוץ ממך, כולן נורא שמחות ומאושרות ואף אחד לא מבין אותך. את קצת משונה ואולי קצת לא בסדר, ולפעמים אפילו את לא מבינה את עצמך.
האחוזים המדווחים נעים סביב 30-40%. האחוזים המשוערים מגיעים אפילו עד תשעים אחוז. מדהים, נכון? כי זה לא מדובר. אף אחד לא מדבר על זה. חוץ מהאחות בטיפת חלב ששואלת אם את מרגישה עצובה. כן, כאילו שאיתה תדברי. זה קצת מבייש, או מביך, לגמרי לא לגיטימי, ולפעמים זה לא כל כך גרוע ונדמה לך שהנה זה עובר.
מסתבר שההשפעות על הילדים לטווח הרחוק הן מרחיקות לכת, שימי לב, אפילו אם הטיפול בתינוק אופטימלי. כלומר זה לא עניין של את בדיכאון ומזניחה את הילד. לא, את מטפלת בו בצורה אופטימלית, ובכל זאת, כל עוד את לא מטפלת בעצמך הוא ניזוק.

אז מה לעשות?
קודם כל- עזרה פיזית. לא להיות סופר וומן, להכין קציצות לבעל, לנקות את כל הבית ולהכין עוגה לפני שאמא שלו באה. לקבל כמה עזרה שרק אפשר. ואם את לא יודעת- תלמדי. שמישהו יקפל כביסה, ידיח כלים, ישים סיר במקרר. דברים קטנים, נכון? למה להטריח מישהו כשאת יכולה לתקתק את זה בעצמך תוך חצי שעה. מסתבר שזה מצטבר, והעייפות הפיזית משחקת תפקיד חשוב.
לכן, סעיף מספר שתיים הוא לישון. לכי לישון. אל תגידי עד שהתינוק ישן ויש לי חצי שעה פנויה לקרוא מיילים. אל תחשבי אפילו על לנקות, לסדר, או לעשות סוג כלשהו של עבודות בית. קיבלת פטור ממני לחצי השנה הקרובה. אם מישהו אומר לך משהו- תשלחי אותו אלי. וכן, קראת נכון, חצי שנה. דיכאון אחרי לידה יכול להופיע אפילו שמונה חודשים אחרי הלידה, ולרוב לא מופיע מיד אלא אחרי בין חודשיים לארבעה.
יש לך זמן פנוי ואין לך מה לעשות? תנוחי. תקראי. תסרגי. מקרמה, למרות המוניטין המפוקפקים שיצאו לו, הוא אחלה דבר. אפילו סתם שבי על הספה ותחשבי מחשבות שאין לך זמן אחר לחשוב.
לביאות בטבע, אחרי פציעה, יושבות ובוהות. הן מעבדות את החוויה. אנחנו, משום מה, לא עושים את זה. פשוט לשבת ולחשוב בינך לבין עצמך.
כיוון שזה לא תמיד מספיק, הסעיף הבא הוא לדבר. עם אמהות אחרות, עם אמא שלך, אחותך, חברות. את כל השיפוטיים תוציאי לחופשה מרצון לכמה חודשים, דברי רק עם מי שעושה לך טוב.
הסעיף הבא הוא פעילות גופנית. משהו קל שאפשר לעשות עם תינוק במנשא, נגיד הליכה. אני מחשיבה לך את זה אפילו אם זה רק עשר דקות. צאי, צעדי חמש דקות ותתחילי לחזור. עושה לך טוב- תגדילי. לא ללכת עם זה רחוק מדי (!), כי גם אם נדמה שזה בקלות זה מעייף.

ואחרון- צמחים. אחרון כי הם לא לב העניין, הם רק התמיכה בתהליך, הם מתחילים אותו ועוזרים לו אבל הם לא העיקר. יש כמה צמחים שעושים עבודה טובה. חלקם באים גם בחליטה ולכן קל להשיג אותם, וכולם מותרים לחלוטין בהנקה. חלקם אפילו מעודדים ייצור חלב.
המינון- כף צמח יבש, לחלוט בכוס מים חמים, שלוש פעמים ביום.

ורבנה- Vebena או Vervain.מעודדת את האם וגם ייצור חלב.
סקוטלריה- Scutellaria lateriflora או Skullcup- צמח שמשמש מזה דורות לטיפול בדיכאון אחרי לידה.

שני אלה הם העדינים יותר, וקל יחסית למצוא אותם.

שני הצמחים הבאים הם קצת חזקים יותר, ועדיין מותרים לשימוש בהריון ובהנקה. אני מציינת מפורשות גם לגבי הריון כי נמצא שדיכאון בהריון הוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לדיכאון לאחר לידה- ולכן אפשר וכדאי להתחיל לטפל מוקדם.

ולריאן- Valeriana- ייתכן ותמצאי בבית המרקחת מוצר מדף על בסיס הצמח. החוק בישראל מחייב אותי לומר לך להתייעץ עם הרוקח לפני שאת משתמשת בו, אבל עם זאת, הרוקח לא למד צמחי מרפא ואין לו נסיון קליני בטיפול באמצעותם. ולמרות זאת- אנא התייעצי עם הרוקח לפני שאת קונה.

הצמח מופיע גם כתרופה בשם "רילקסין". זו אחת הסיבות שלא ניתן לרכוש אותו באופן חופשי, כי למישהו יש אינטרס כלכלי להרוויח עליו. עבור רילקסין את צריכה מרשם מהרופא המטפל. ועדיין- זה צמח, הוא לא ממכר ואין לו תופעות לוואי, והוא עדיף על כל כימיקל אחר שהרופא עשוי להציע לך.

חשוב להיות עם אצבע על הדופק ולראות איך את מרגישה. אם כל אלה לא עזרו, יש צמח נוסף, שגם הוא מגיע כתרופת מרשם ולכן לא ניתן לרכוש אותו באופן חופשי אלא רק במרשם רופא. הצמח הוא היפריקום, או St. John's wort, והתרופה נקראת רמוטיב Remotive. גם הוא חזק יותר מהשניים הראשונים שהזכרתי, וגם הוא משמש באופן מסורתי לטיפול בדיכאון לאחר לידה. יש יותר מגבלות בנטילה שלו (צריך למרוח קרם הגנה ויש תרופות מסוימות שלא ניתן לקחת איתו), אבל הוא בטוח לשימוש, וגם במקרה הזה לא ממכר, בלי תופעות לוואי ועדיף על כל כימיקל.

אני מקווה שכל זה קצת עוזר. אני אשמח לפרט עוד, תרגישי נוח לשאול.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 20 מרץ 2013, 22:48

שלום נשים יקרות!

קבוצת תמיכה נוספת נפתחת אצלנו מיד לאחר חג הפסח,
נותרו עוד שני מקומות פנויים.

קבוצת תמיכה אינטימית לנשים בדכדוך/דיכאון לאחר לידה, בגבעתיים.

לפרטים ניתן לפנות אליי בדפבית או בנייד או פה -

http://www.facebook.com/groups/121439007996433/

דיכדוך אחרי לידה

על ידי או_רורה* » 23 אוגוסט 2012, 23:01

קבוצה לנשים בדכדוך לאחר לידה נפתחת בתל אביב.
בהנחיית פסיכולוגית קלינית מוסמכת.

תאריך התחלה - 23 לספטמבר.

פרטים בדפבית או בנייד - 0544-973503

או פה -
http://www.facebook.com/pages/%D7%9C%D7 ... 330?ref=hl

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 23 ינואר 2011, 09:48

שלום לכולן
כתבתי גם בדף של עזרה לאמהות טריות, ואני גם אכתוב כאן
אני 3 שבועות אחרי לידה. היתה לידה טובה. יש לי תמיכה והסביבה ומבעלי המקסים שכל הזמן איתי
אני לא חושבת שאני חווה דכאון ממש, אבל כן חווה דכדוך, ובעיקר קושי גדול רגשי, שאני לא מצליחה להתמודד איתו יותר ואני מרגישה שפוגע בי, בבן זוגי, וגם בתינוקת שלנו, שכשאני בתוך קושי, אז קשה לי גם לעשות לה טוב, אני ישנה פחות, ואפילו התפרקתי פעם אחת ממש כשהיא בזרועותי, ואחרי זה חווינו שהיא מין נרדמת עמוק יותר, כאילו ברחה לה לעולמה....
לא רוצה שהמצב ידרדר, ומרגישה שצריכה עזרה עכשיו.

ממש לא בעניין של לקחת כדורים. מה שאני מרגישה שאני זקוקה לו הוא שיחות עם מישהי מקצועית בתמיכה במצבים כאלה. זקוקה להבין, זקוקה לאישור, זקוקה לעיצות איך להתמודד ולתחושה שאני בסדר. זקוקה לעזרה איך להסביר לבן זוגי מה עובר עלי, מה אני צריכה, ואיך להימנע מהפערים שנוצרים ביניו כרגע, כשהוא גם כבר בעומס מהמצב שלי, וזקוק להקלה בעצמו. בהחלט נראה לי מתאים לשלב טיפול אלטרנטיבי במגע או תמציות או משהו, אבל שזה יבוא יחד עם השיחות.

מישהי מכירה מטפלת מתאימה? שעושה אולי גם וגם (שיחות +טיפול משלים)? או רק שיחות ושתפנה אותי כבר לטיפול משלים?

אני מפחדת שמצב יחמיר. וגם אם לא יחמיר- מספיק לא טוב עכשיו.
תודה...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 19 נובמבר 2008, 14:06

תודה!!!!!

דיכדוך אחרי לידה

על ידי או_רורה* » 14 נובמבר 2008, 07:15

אני חוויתי דיכאון אחרי לידה שהופיע בעקבות ניתוח וזיהוםנוראי.
הייתי חולה ומותשת פיזית קרוב לחצי שנה, וכל דבר היה גדול עליי. כל דבר.
לקום בבוקר, לישון, לטפל, לאכול...
המחשבות לא היו ברורות, העלתי 30 קילו....

אה, ולא הייתה לי תמיכה בכלל מהמשפחה המורחבת.
אמא שלי העדיפה להגיד לי כמה אני מפונקת ושלא אלך לטיפול פסיכולוגי כי זה "למשוגעים".

עם בעלי ועם טיפול ממושך בשיחות יצאתי מזה אחרי שבעה חודשים פחות או יותר.
היום כל החודשים האלה... אני לא זוכרת מהם הרבה כי עננים אפפו לי את החשיבה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 נובמבר 2008, 14:32

שלום לכל האמהות.
גם אני אמא לשתי בנות מקסימות.
לאחר לידת ביתי הראשונה אני מבינה בדיעבד שחוויתי דיכאון לאחר לידה שלא טופל ועבר לבד.
לצערי לאחר לידת ביתי השנייה חוויתי הפרעת חרדה, מאותו סוג שדובר עליה-חרדה שכוללת כל מני תמונות שאני הורגת את היתי חונקת אותה ועוד...
היום שנה אחרי עדיין אני רואה את אותן התמונות.כמובן שאני מטופלת בכדורים ואחרי טיפול פסיכולוגי.
אם יש מישהי שחוותה כמוני מקרה דומה, אני יותר מאשמח לדבר איתה, אני מרגישה לבד בסרט הזה!!!
כל מישהי שיכולה לתרום לי בנושא-יתקבל בברכה.

תודה לכולכן!!!!!!!

דיכדוך אחרי לידה

על ידי הדיכאון_זמני* » 23 אוקטובר 2008, 23:50

אמא אחרת יקרה,
עברתי דכאון אחרי לידה (אשר הופיע מייד אחרי הלידה) ולדאבוני ידעתי בוודאות שזה זה...
לא עניתי להגדרות הרישמיות- תפקדתי טוב והתחברתי לתינוק שלי אבל בפנים הרגשתי נורא- הרגשתי עננה כבדה שרובצת עלי ולא מאפשרת לי לשמוח, הרגשתי חרדות בנוגע לתינוק ולדרך הטיפול שלי בו, הפעולה הכי פשוטה (כמו לשטוף כוס) נראתה לי קשה, לא הבנתי איך אחרים כל כך שמחים והרגשתי שנפלו עלי השמיים.
התחלתי עם טיפול של שיחות אך כשראיתי שהמצב לא משתפר והרגשתי שאיני יכולה יותר להמשיך כך, עברתי לכדורים.
לאחר שבועיים הייתי בן אדם חדש! חזרתי לעצמי, התאוששתי לחלוטין וכיום, 9 חודשים אחרי, אני מאושרת.
מחזקת אותך- זה יעבור! וממליצה בחום שאם את סובלת, פני לעזרת התרופות.
בהצלחה

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא_אחרת* » 23 אוקטובר 2008, 19:25

איך יודעים אם מה שעובר עלי זה דכדוך או ממש דכאון אחרי לידה?
האם יש הבדל בהתייחסות?
אני שנה (!) אחרי לידה, מרגישה קצת יותר טוב, אבל עדיין סובלת מתחושת האפטיות ומדהיה של הרגשות שלי.
מישהי שעברה דכאון אחרי לידה יכולה לספר איך יצאה מזה? רק תרופות? פסיכולוג? עבר עם הזמן?
תודה...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 13 דצמבר 2007, 04:00

רציתי לעדכן.
מצבי הולך ומשתפר מיום ליום. אני לוקחת ויטמינים במיוחד אומגה 3 שמאוד עוזר. יש ירידות לפעמים אבל לא קריטיות כמו שהיו בהתחלה.
רציתי להלל את הלינה המשותפת. בעקבות מצבי כל התקופה הראשונה לאחר הלידה, לא הצלחתי לגשת מייד לבני הבוכה. כאילו הייתי אטומה לבכי שלו, היום יותר טוב. אבל עדיין, אני לא מייד נענת לבכי שלו כמו שעשיתי עם הגדולים. אני יודעת את זה בראש אבל אני מתקשה לנהוג אחרת. המצב הנתון שאנחנו ישנים ביחד כל המשפחה מאוד השפיע לטובה. זה שהוא ישן קרוב אלי ומרגיש את החום שלי ואני רק מסתובבת ומניקה, למרות שהיו לילות שגם את זה לא רציתי לעשות ובכיתי תוך כדי באמצע הלילה. אני חושבת שאם הוא היה ישן בחדר משלו אני חושבת שמצבו היה רע.
היציאה מהדיכאון בשבילי זה כמו לצאת מחדר דחוס (כזה שיש בו מלא אנשים ומעט חמצן) החוצה לאוויר הפתוח ולקחת נשימה עמוקה. זו התחושה שלי הכי נכונה שאני יכולה להביע במילים.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 12 נובמבר 2007, 19:26

באמת רעיון טוב. תודה!
אני מרגישה יציבה, ברוך השם. אני מקווה שזה תחילתה של החלמה מוחלטת.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי חגית_וייס* » 12 נובמבר 2007, 17:49

אמא יקרה,

אני כל כך שמחה שאת מרגישה יותר טוב, ושהקשר עם הילדים מביא לך שוב אושר וחיוך...
אכן, ההתבוננות בהם, בפלא הזה שבא אל חיינו, ועל כל השמחה והאהבה שהם מביאים איתם, עוזר מאוד לאסוף את עצמנו בחזרה לחיים ולתפקוד בריא...
מה שלי מאוד עזר בתקופה הזו, היה דוקא פעילות גופנית . בשלב מסויים לאחר הלידה החלטתי שאני חייבת למצוא דרך שתחזק אותי. הבנתי שהבכי החליש אותי מאוד וגרם לי לשקוע. בכל פעם שהרגשתי עצובה, שמתי את ביתי במנשא, עטפתי אותה בשמיכה חמה והתחלתי לצעוד ולומר לעצמי דברים חיוביים: "אני בסדר, אני מתחזקת, אני בריאה, יש לי תינוקת מקסימה..."וכולי.
זה מאוד עזר לי. זה נתן לי תחושה שכוחותי חוזרים אלי ושאני מסוגלת להתמודד עם המצב.
אם תוכלי למצוא עשייה כלשהי, שתסייע לך לצאת מתחושת חוסר אונים כשהוא מגיע, זה יכול לסייע מאוד להחלמה שלך.

כל טוב, חגית.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי או_רורה* » 12 נובמבר 2007, 01:35

גם לך אמא!

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 11 נובמבר 2007, 00:06

תודה תודה חגית.
מילותייך מאוד מרגשות אותי. בכלל כולכן כאלה נפלאות.
אני מרגישה שאני בעלייה עכשיו. אני מאוד מקווה שזה לא חלק מהגלים. ושאני במגמה לצאת מזה.
הייתי אתמול בטיפול פיזי. זה היה נפלא. לראשונה מאז הלידה הצלחתי לחבק את ילדיי, לראות אותם באור חיובי. ולחייך לתינוק שלי.
אני מרגישה שעוד לא לגמרי אני מצליחה להיות פנויה נפשית אליהם. אבל פתאום ראיתי שבריר של אור שנתן לי כ"כ הרבה תיקווה.

חגית, אני לא בטוחה שאני אכתוב לך, אבל יכול להיות שכן. אני צריכה לחשוב אם אני מרגישה בטוח לצאת מהאנונימיות שלי, שנוחה לי כרגע.
או רורה . (()) (())

דיכדוך אחרי לידה

על ידי חגית_וייס* » 10 נובמבר 2007, 20:44

אמא יקרה,

רונית סיפרה לי עלייך, ובמהלך השבת לא הייתי ליד מחשב, אך המחשבה עלייך נשארה עימי, וחיכיתי לחזור הביתה ולכתוב לך...
אני זוכרת כמה חיפשתי אמפתיה והבנה ממשהי שעברה את זה כשהייתי בזמן הדיכאון לאחר הלידה, ובעיקר נתקלתי בשיפוט ובהסתרה.
רק כשיצאתי מזה, הסתבר לי כמה נשים עברו זאת, ולא היה להן את האומץ לדבר איתי על זה, כשזה כל מה שהייתי צריכה, לדעת שזה נורמלי, ושאני נורמלית לגמרי, ושזה יעבור...

אהובה, את לא לבד!!! נשים רבות עוברות תהליכים דומים לאחר הלידה, בעוצמה זו או אחרת, ואם נבין שהפסקת ההסתרה והפתיחה של הנושא לשיחה ולקבלת עזרה, יסיעו לנו להחלים, נצא מזה יותר מהר ובקלות, ובפחות סבל לנו ולמשפחתנו...
יש לך מעגל שלם של נשים אוהבות ותומכות, שאת חלק ממנו, וכדאי לשאוב כוחות מעוצמת הריפוי הנשית הזו כדי להחלים, אין צורך להתמודד לבד. אנא, העזרי בנו! העזרי בי. את לא צריכה להישאר לבד עם זה. אני אשמח להיות איתך בקשר אישי, גם מחוץ לפורום, נוכל לדבר בטלפון או להיפגש, אם תרצי.
זו כתובת האי מייל שלי: hagit viess@walla.com

אשמח להיות בקשר ולסייע בכל דרך שתבחרי,
רפואה שלמה.
באהבה, חגית.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי מונו_נוקי* » 10 נובמבר 2007, 10:04

אשה בדכאון זקוקה לעזרה. דכאון אחרי לידה לרב לא מתפתח לפסיכוזה אבל הוא מעיב וחבל לסבול , במיוחד כיום שיש כל כך הרבה שיטות טיפול-פסיכולוגיה, פרחי באך, דיקור, שיאצו...... רק תבחרי מה מתאים לך.
הכרתי לא מעט נשים שחוו דיכאון וחלקן הגדול לא פנה לטיפול, אלו שכן-מצבן השתפר פלאים. כשנמצאים בדיכאון אין כוח לקבל עזרה הרבה פעמים. שבירת המעגל על ידי פניה לעזרה יכולה לחולל פלאים.
אשה שמרגישה לא נוח לבוא למטפל ולומר-אני בדיכאון, יכולה פשוט להגיע ולבטא את מה שהיא חשה באופן ספציפי:עייפות, חוסר אנרגיה..... חשבי עם עצמך מה יהיה לך נוח לומר כדי לקבל כוחות.
כשאנחנו רעבות, אנחנו לא מתביישות לגשת לספר, למעדניה, לחברה והגיד את זה. אבל מה קורה כשאדם זקוק לקחת חיזוק כוחות אחר? זה לא פחות חשוב ממזון.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי או_רורה* » 10 נובמבר 2007, 03:40

שלום לך. רק רציתי שתדעי שגם אני באותה הקלחת. בדיכאון כבר כמה חודשים לאחר הלידה, אבל אצלי זה נגרם עקב לידה טראומתית במיוחד. וגם אני מרגישה ריקנות ובדידות נוראה. אשמח אם תרצי להיפגש. את גרה באיזור המרכז? תוכלי לענות לי בדפבית שלי.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 23:55

קוראת. נכנסתי לקישור שנתת. אני באמת עונה על חלק גדול מהקריטריונים של דכאון לאחר לידה.
אני מקווה שזה לא יכול להתפתח לפסיכוזה .
אלוהים ישמור. אני בסדר! אני בסדר! אני בסדר!

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 23:28

תודה. האמת שהלילה אני מרגישה יותר טוב.
מחר אני הולכת לטיפול.
אני עדיין מפחדת מהחנק בלילה. אני קמה באמצע הלילה בלי יכולת לנשום. פשוט הושת מתכווץ.
האמת שאני מגיע למפגשים בשביל הגדולים, שיפגשו חברים. אבל זה מרגיש לי בודד, אני לא מרגישה שאני יכולה לשתף מישהי בתחושותיי.
אבל טוב לי החשיפה כאן. ההוצאה כאן למרות שהיא תחת מסווה אנונימי.

תודה רונית אני מרגישה את התמיכה שלך עד כאן.
ולעזור? אתן עוזרות לי בכך שאתן מקשיבות, ואומרות לי שזה בסדר. אני מניחה שבסופו של דבר העבודה היא שלי, אני צריכה לרפא אותי. אני רק צריכה למצא בתוכי את הכוחות, לעמוד על הרגליים. אני רוצה לחזור לחייך שוב ולצחוק מהבטן. זו השאיפה שלי עכשיו.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי רונית_נשר* » 08 נובמבר 2007, 23:09

אמא יקרה,
נכנסתי כדי לאמר לך משהו שאת בוודאי יודעת: שיש כל כך הרבה נשים במצבך,
ושיש הקוראים למצב הזה "המחלה הסודית",
לא בגלל שזו מחלה,
אלא בגלל שנשים, מאז ומתמיד, נטו להסתיר את זה.
בגלל שכאילו אחרי לידה מצופה מאיתנו להיות שמחות וטובות לב, ומאושרות.
אבל, זה לא תמיד קורה.
ויש כל כך הרבה נשים שסובלות ( כן, סובלות) מדכדוך ומדיכאון אחרי לידה.
זו לא בושה, ממש ממש לא.זו תופעה. וזה קורה. ואפשר לקבל עזרה ולטפל, ולהרגיש אחרת.
ואכן, בלילה המצב הופך לעיתים לבלתי נסבל.

ביקשתי מחברה , שסבלה מדיכאון אחרי לידה, שתיכנס לדף הזה לשוחח איתך,
אני מקווה שזה בסדר מצידך?
ואני מצטרפת להמלצה על טיפול, שיחה, כל דבר שיעזור לך לא להיות לבד.
את ממש לא צריכה להיות לבד עם זה.
ולגבי "אני לא ארגיש נוח"-
יקירתי- זו לא שאלה של להרגיש נוח או לא,
וסליחה שאני נשמעת מאד חדה כאן, אבל זה מניסיון-
שימי את ה"לא נוח" בצד,
או תהיי עם ה"לא נוח" ותלכי לפגוש נשים, ותבקשי עזרה, ואין מצב שמשאירים אותך לבד עם זה!!!!!
אנחנו שבט גדול של נשים, ובדיוק בשביל זה המציאו את המונח- "שבט נשי".

אז מישהי כאן הציעה לך לבוא ולבקר אותך - בבקשה תגידי "כן!",
יחד עם האי נוחות.
אני מבינה את האי נוחות, אבל זה לא הזמן להאמין לתחושה הזו כעת.

תכתבי לנו היכן את גרה, אולי את שכנה של מישהי מאיתנו, ונוכל לקפוץ ולחבק?
ואם יש מצב שאת מרגישה שזה גדול עלייך, שיבקרו אותך, כי זה כמו לארח,
אז תבקשי שיפגשו אותך ליד הבית, בגינה ציבורית או במקום ירוק ( שזה בכלל עושה טוב).

יש עוד משהו שאפשר לעשות כדי לעזור לך?
חיבוק גדול, את לא לבד,
רונית.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי קוראת* » 08 נובמבר 2007, 22:08

http://www.mamy.co.il/Article.aspx?IDSC=87
על דיכאון לאחר לידה

דיכדוך אחרי לידה

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 08 נובמבר 2007, 20:23

אבל אני לא ארגיש בנוח.
ולהגיע למפגש, עם עוד אימהות יהיה לך יותר קל?
אחרי לידה, עם עוד ילדים בבית בחינוך ביתי נראה לי לא פשוט בכלל...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 10:36

תודה על ההצעה, מאוד מחמם לי את הלב.
אבל אני לא ארגיש בנוח.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* » 08 נובמבר 2007, 10:32

מאיפה את?
אולי מישהי מכאן (גם אני) יכולה לבוא להיות איתך קצת...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 10:12

לשתף חברה... אני מפחדת שישפטו אותי. אין לי חברה שאני יכולה לחשוב עליה שלא תשפוט אותי.
אין אף אחד שיכול להכיל אותי. אין לי אמא.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 10:09

מחר בעזרת השם אני אלך לטיפול. אני מקווה.
אבל עד מחר... אני צריכה לשרוד. ככה אני מרגישה,

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 10:06

תודה לכן.
כשיש אור יום, הכל נראה יותר טוב. אבל בתוכי אני מרגישה הר געש מבעבע, מחכה להתפרץ. כשיגע הלילה..
כן אני חושבת שאולי זה יעזור לשמוע על חוויה של אחרים. אולי אני אוכל להפיק מזה כוחות , אני לא יודעת. לדעת שבסוף אפשר להתגבר על זה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אומה_לי* » 08 נובמבר 2007, 08:48

אולי אם יש קצת כוח ,
אפשר להעזר בפרחי באך.
תרגישי טוב יקרה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי קוראת* » 08 נובמבר 2007, 06:51

זה בסדר לספר לך על דכדוך לאחר לידה של אחרים?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלונית* » 08 נובמבר 2007, 01:59

בטח שלא לאבחן או לשפוט - את זקוקה, צריכה, חייבת המון המון חיבוקים, מנוחה , תמיכה, עזרה.
הייתי שמחה לתת לך אותם אם הייתי מכירה או פשוט לידך - אז תמצאי לך מישהו, רצוי מישהי שאת יכולה לשתף - חברה/אמא/שכנה/מטפלת - זו כבר התחלה חשובה. גם לדבר עם הבעל לחלוק ולשתף זה נפלא אך כמו ששרון כתבה
_תבקשי עזרה
טיפול
זמן לעצמך אפילו קצר אולי יעזור
תאפשרי לעצמך עזרה , זה מגיע לך_
חובה

דיכדוך אחרי לידה

על ידי שרון* » 08 נובמבר 2007, 01:53

אמא
תבקשי עזרה
טיפול
זמן לעצמך אפילו קצר אולי יעזור
תאפשרי לעצמך עזרה , זה מגיע לך

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 01:22

אל תאבחנו אותי דרך האינטרנט בבקשה. אתם לא רואים את כל התמונה.
זה רק מדכא ומפחיד אותי.
אני רק רוצה לפרוק... אולי זה יעזור...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 01:17

כשהלילה יורד זה הכי קשה. אני מנסה לא לחשוב.
השמש מנחמת אותי. הלילה סוגר עליי.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא* » 08 נובמבר 2007, 01:03

אני רוצה לכתוב ושוכחת מה רציתי. אני כמה חודשים לאחר לידה. היתה לי לידה מדהימה. כעת אני חווה נפילה שנמשכת ונמשכת.
היום כבר מעבר לדכאון. לחוסר יכולת לחייך, חוסר אכפתיות לילדים הגדולים. נכנסתי לחרדות.
אני מפחדת מפחדת מפחדת. אף אחד לא רואה אותי. אף אחד לא שם לב. אני זועקת מתחתית הבטן תעזרו לי אני טובעת. חשה בושה, אני שאני אהיה בדיכאון. מה פתאום!!!
אמרתי לבעל, הוא היה מופתא לא היה לו מושג. אבל עדיין הוא לא מבין...
אני כועסת על הילדים צועקת עליהם. ואפתית לגמרי לגביהם. הם בבית כל הזמן איתי. אני לא יודעת מה לעשות.
מרגיש טוב לזעוק כך לעולם שיראו אותי. אני לבד!!!
איך אני יכולה לעבור את היום. את המחר. אני מפחדת לישון, אני נחנקת בלילה.
מיטה משותפת, מינשא, חינוך ביתי. אני לבד!!! איך אני יכולה לתמוך בילדים שלי, אני שבר כלי.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי דה_דה* » 31 אוגוסט 2007, 16:26

האמת היא שהחלטתי לכתוב כאן עכשיו משתי סיבות,
הסיבה הראשונה היא שנתקלתי בדף הזה במקרה, וחשבתי לעצמי שיהיה טוב "להעלות" אותו אולי מחדש, כמשהו שבאמת חשוב שיישאר בתודעה של כולנו...
הסיבה השנייה היא שאני באמת מרגישה שלמדתי ממנו המון, ורוצה להודות (למי שעוד מגיעה לאתר ותראה את מה שאני כותבת כאן...) על כך ששיתפתן אותנו בחוויות שלכן, זה נראה לי מאוד חשוב, ואין אף אחד שיכול להבהיר את זה יותר טוב ממישהי שבאמת חוותה את זה בעצמה...
אני בימים אלה לומדת להיות תומכת לידה ומדריכת קורסים של הכנה ללידה, ואני חושבת שבקריאת העמוד הזה הבנתי הרבה יותר ממה שהבנתי כשהביאו לנו מרצה שתדבר על הנושא ודיברו והסבירו...
אז רק רציתי להגיד לכן תודה על האומץ והפתיחות לשתף (())

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא_נמרה* » 22 אפריל 2007, 15:00

שלום אלמונית חדשה (אולי תתני לעצמך שם יותר מעודד בתור התחלה?)

אני כן חושבת שיכול להיות קשר בין ההרגשה שלך ללידה. דכאון אחרי לידה יכול להיווצר מכל מיני סיבות. הרבה פעמים הלידה היא טריגר למשהו שהיה חשוב וכעת הוא יוצא.

אני שמחה שילדת בלידה טובה, אבל זה לא אומר שהרגשות שיש לך עכשיו הם טפשיים או שאת חוטאת או לא בסדר.
מהתיאור שלך אני חושבת על כמה דברים:
  • את חודשיים אחרי לידה, ויכול להיות שלהורמונים שלך לוקח זמן להתאזן.
  • את לא מרגישה בריאה - גם לידה טובה יכולה לטלטל מאד את המערכת החיסונית. איך התזונה שלך? אני ממליצה לעשות בדיקות דם ולבדוק מה קורה אתך (ויטמינים, ברזל, בלוטת התריס), ללכת לתזונאית ולהתאים לעצמך תפריט. יש תזונאיות נטורופתיות שיכולות גם לתת תמציות צמחי מרפא שעוזרות לרומם את מצב הרוח (ואולי כדאי לשקול מסז' או דיקור, אם את מרגשיה שמדובר במשהו יותר עמוק אז הומאופתיה).
טפלי בעצמך, פיזית.
את כותבת שכואבת לך השן - לכי לרופא שיניים, חבל להזניח. כאבי שיניים יכולים להוציא אדם מדעתו, ואפילו רק החשש מכאב שיניים.
  • כל מה שהקרוטונית כתבה לפני לגבי השהייה עם התינוק וההתנהלות היומיומית. ומוסיפה - לצאת עם התינוק להליכה לפחות פעם ביום באויר הצח, אם אפשר ברחוב לא מאד רועש.
  • ונקודה אחרונה , יכול להיות שלא בכיוון בכלל, אבל שוה לכתוב:
לפעמים אחרי שהגשמנו חלום גדול (הריון תקין, לידה, תינוק מתוק, בעל מקסים) יש קושי לעכל את כל הטוב והשפע הזה. החברה שלנו מלמדת אותנו לשאת בעול, להתגבר (לפעמים לסבול), כמעט ולא מלמדת איך להתמודד עם הצלחה, עם טוב, עם שפע. עד כמה אבסורד שזה נשמע, הרבה פעמים דוקא כשטוב לנו, מגיעה הרגשה רעה.

מכירה את השיר ניסיון ?
_לך נשבעתי, אל עליון
ולא אדע האקיים
איך אעמוד בניסיון
ניסיון האושר השלם_

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אורנה_שפרון* » 22 אפריל 2007, 14:53

אלמונית חדשה,
מה שאני שומעת מחברות שילדו בבית חולים אחרי לידה כמו שלהן זה היה הגיוני להיות מדוכאת - אבל איך זה שאני???

זה לא שאלה של הגיוני או לא. זאת לא שאלה של הגדרה - דיכאון או לא.
השאלה היא מה יש? מה את מרגישה. כל מה שאת מרגישה הוא קיים ונכון - זה מה שיש.
הפניית תשומת הלב לשאלה האם זה יכול לקרות גם לי, או למה זה קרה לי - לא מקדמת אותך למקום בו את חשה יותר שלמה ומרוצה.

ואם את חשה דיכאון, דכדוך, עצב הרגשה לא טובה - טפלי בזה.
אני מניחה שזה לא פעם ראשונה בחייך שאת חשה כך. איך בדרך כלל את מטפלת בעצמך במצבים כאלה?
מה כן עושה לך טוב?
מה מרגיע את הגוף?
מה מניח למחשבות הטורדות?

הצעה - בכל פעם שתוקפות אותך מחשבות גינוי עצמי ( מרגישה חוטאת ) התמקדי בנשימה שלך. נסי לחוש אותה בכל מקום בגוף בו את חשה את התנועה של הנשימה. אפשר לעשות את זה בכל מצב - עם התינוק על הידים, כשאת שוכבת במיטה או מיניקה, או כשאת עסוקה בכל פעילות אחרת.

מה קורה לנשימה שלך?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 22 אפריל 2007, 13:52

(())
לא חושבת שיש קשר ישיר בין הלידה לדכדוך (אולי רק קשר עקיף, אם יש הפרדה מהתינוק..)

איך נראה היום שלך?
  1. המפתח הוא לא להיות לבד עם התינוק, בטח לא לבד איתו בבית כל היום. לצאת לצאת לצאת מהבית! לקבוע תכלית טיפשית ככל שתהיה, ולצאת (למשל "היום אעשה צעדה עם התינוק במנשא עד החנות X כדי לראות אם יש להם מכנסיים עם ריצ'רץ' סגול". או "היום אלך לבית קפה בצד השני של העיר, לשתות מילקשייק וניל"). כשכבר יוצאים, להישאר כמה שרק אפשר. בדפים גלגלי הצלה לאימהות ו להתארגן ליציאה עם ילדים יש טיפים כאלה.
  1. להיפגש-להיפגש-להיפגש! הכי רצוי, עם חברות עם ילדים, שגם להן יש אינטרס כזה. לקבוע יום ושעה קבועים, פעם או פעמיים בשבוע, כדי שלא תצטרכו להתבחבש כל פעם מחדש עם "מי תתקשר למי". מפגשי חינוך ביתי מאוד עוזרים לעניין זה :-)
  1. לגבי "לא מספיקה כלום" - בגיל הזה לא צריך להספיק כלום. מתקלחים 5 דקות כשהתינוק ישן או כשיש עזרה, מזמינים אוכל בטייק אוואי או מקפיאים לשבוע, לא עונים לטלפונים (שמים שיחה מזוהה ומקסימום חוזרים אח"כ), מצמצמים מטלות בבית למינימום, ואת כל השאר שמים על hold.
  1. מה התחושות שלך לגבי עבודה, חזרה לעבודה אם תכננת, הערך המוסף שלך מאז שהפכת לאם? האם יש קשר ביניהן לבין הדכדוך?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אלמונית_חדשה* » 22 אפריל 2007, 13:36

דכאון לאחר לידת בית: יש חיה כזו?
הגשמתי את כל חלומותיי
לאחר שנים שלא הצלחתי להרות נכנסתי להריון ספונטני
ילדתי בבית, בלידה מדהימה בדיוק כמו שחלמתי, אין לי תפרים ולא אבדתי הרבה דם ואין שום כאבים...
יש לי בן בן חודשיים אפילו יותר מתוק ממה שחלמתי...
בעלי מאושר...
ואם כל זה, אני מדוכדכת ולא מספיקה לטפל אפילו בו ובעצמי ובוכה לעתים קרובות וללא שום סיבה הגיונית וכמעט כל הזמן לא ממש בריאה (או מצוננת או שכואב לי שן וכו')... ומרגישה ייסורי מצפון, מרגישה חוטאת - הרי עלי לשמוח על כל המתנות שקבלתי...
מה שאני שומעת מחברות שילדו בבית חולים אחרי לידה כמו שלהן זה היה הגיוני להיות מדוכאת - אבל איך זה שאני???

דיכדוך אחרי לידה

על ידי נועה_בר* » 18 דצמבר 2005, 23:05

היא רוצה לדעת אם מישהי חוותה את זה כך
מיה, האם קראת את הדף? נדמה לי שיש כאן הרבה מידע. כמו כן יש דפים רבים בנושא הכנסי ל מדור אחרי הלידה.
אם היא תרצה/תסכים לתמיכה, לדעתי, זה הדבר המומלץ ביותר.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי מיה* » 18 דצמבר 2005, 16:48

הי לכולן
חברה שלי קרין חודש אחרי לידה של תנוקת ראשונה ומתוקה. הלידה היתה מאוד קשה (שלושה ואקומים ומלקחיים) וטראומטית. מיום למחרת הלידה היא חווה מצבי רוח משתנים. פחדים וחרדות, פחד מלהיות לבד בבית משלה, פחד מהילדה, שלא תדע מה לעשות איתה ואיך לטפל בה אם תבכה, בעקבות הפחד יש חוסר רצון להיות עם הילדה. כשיש לה התקפי פחד היא בורחת, לא יכולה לשמוע אותה בוכה. היא רוצה כל היום לישון ושיטפלו לה בילדה. מרגישה עייפות שלא הייתה לה קודם. כל הזמן עצבות פנימית. פחד נוראי מהלא נודע וממה יהיה בסוף. היא רוצה לדעת אם מישהי חוותה את זה כך, אם זה נקרא דכאון אחרי לידה, תוך כמה זמן זה עבר, איך מטפלים (היא הולכת לפסיכולוגית ומרגישה שזה לא עוזר. מקבלת כדורים שבוע).

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא_חדשה* » 12 ספטמבר 2005, 17:55

מעניין איך המרגש שלך היום?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 25 מאי 2005, 16:15

שלןם אני חודשיים אחרי לידה יש ימים שעצוב לי ואני קמה עם מועקה ומחשבות מבולבלות יש ימים שטוב לי ואני מאושרת בעיקר כשאני רואה שבני התקדם עוד צעד לעיתים אני חושבת מחשבות שליליות כמו איזה מין חיים אלו , למה אני צריכה אותו מי הוא בכלל אבל מייד אני מורידה את זה ממני ונכנסת למועקה על עצם המחשבה את האמת זה הולך ונעלם אני מחכה לחזור לעבודה כדי לחזור לחיים

דיכדוך אחרי לידה

על ידי מונו_נוקי* » 03 מאי 2005, 11:57

לגבי תמרון בין שניים קראי כאן
להסתדר עם שני ילדים
לגבי תחושותייך ,כדאי מאד להוציא אותן. כאן, עם חברה או עם איש מקצוע.

אם את מאזור המרכז ואת מעוניינת בייעוץ/תמיכה מקצועיים את מוזמנת לפנות למרכז לבריאות הנפש של האשה שנפתח לאחרונה בבי"ח איכילוב ומיועד לעזור לנשים בצמתים חשובים בחיים כגון סביב הנושא של פוריות ולידה. במרכז יש פסיכולוגים ופסיכיאטר שמעניקים טיפולים יחידניים וקבוצתיים. לתושבות ת"א הטיפול בחינם.
טלפון 03-6974707

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלוני_אלמונית* » 03 מאי 2005, 11:51

  1. 05.05 - אודל
ילדתי לפני 3 שבועות ואני בדיכאון אחרי לידה. יש לי תינוקת גדולה יותר בת שנה ושבע והקושי הרגשי - הנפשי עצום.
קשה לי לתמרן ולחלק עצמי בין שניהם. יש לי כל כך הרבה מה לכתוב על תחושותיי הבוערות אך אין בי כוחות. בא לי לבהות ולהתנתק. עם הבכורה לא הרגשתי דיכאון, רק אושר ואושר. כ"כ לא הוגן כלפי הקטן. המצוקה נוראית.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בת_ההרים* » 17 דצמבר 2004, 20:10

שביט אולי תציצי גם בדף מפגשים באיזור ת''א

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בת_ההרים* » 16 דצמבר 2004, 20:50

האם יש בראשל'צ מרכזי הריון ולידה(שיש בהם קורסים וכד')? בדרך כלל יש מפגשי אימהות. וכמובן-מפגשי ליגת לה לצ'ה. יהיה לך כיף.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי שביט* » 16 דצמבר 2004, 11:34

אני מראשל"צ.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בת_ההרים* » 02 דצמבר 2004, 13:13

שביט מאיפה את בארץ? כאן באתר יש הרבה מידע על קבוצות של אימהות כאילו.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלונית* » 02 דצמבר 2004, 08:02

וכיוון שבחדר לידה את נבדקת ע"י לפחות שני בודקים (במקרה הטוב),
ובמקרה היותר טוב, הצוות ירום הודו מקבל הוראה ממך לא להכניס לתוכך ידיים , עד שאת תבקשי.
הסירוב לבדיקה הוא זכותך המלאה. הבדיקות האלה הן עבור הצוות ולא עבורך. כשאת באמת תרצי שיבדקו תבקשי זאת, ועד אז זכותך לסרב.

שרה'לה שלום, אשמח אם בתור מיילדת תוכלי להרחיב בנושא. (ואני לא מתכוונת בנושא "איך להלחם בצוות" אלא איך להצליח לכוון את הצוות בנועם לטפל בך כפי שאת רוצה, תוך מודעות לזכויותייך ולחובתם. )

דיכדוך אחרי לידה

על ידי הודעה_ליושי* » 02 דצמבר 2004, 07:42

קראתי במקומות שונים על הטראומה שלך בבית החולים הצפוני.
רציתי לעודד אותך לכתוב את הדברים, כאן או לעצמך, עדיף במקום שאנשים יוכלו לקרוא ולהגיב. זה לא חייב להיות בשמך. זה יקל עלייך מאד את ההתמודדות עם הטראומה.
הפעם הבאה יכולה להיות אחרת לגמרי. את כבר תגיעי אחרת, תדעי למה לצפות, את מה למנוע ומה לדרוש. זו עשוייה להיות עבורך חוויה מתקנת.
אני חושבת שהבנתי באופן כללי איפה את גרה, ומזכירה לך שיש עוד בית חולים בסביבה. אין צורך לחזור למקום שהיתה בו טראומה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי ענת_שן_לוי* » 02 דצמבר 2004, 00:00

_ואני מרגישה שהזיכרון שלי נפגע , ואפילו משהו באיטיליגנציה..(( צריך להסביר לי כל דבר כמה פעמים עד שאני מבינה)
מוכר מוכר. ונמשך אפיל יותר מחודש אחרי הלידה._
נמשך אפילו ארבע שנים אחרי הלידה.)-:
לומדים לחיות עם זה. (-:

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אם_הבנים_שמחה* » 01 דצמבר 2004, 23:13

לגבי הצטרפות לקבוצת אימהות
במקומות רבים יש מפגשים של ליגת לה לצ'ה.
או סתם אמהות שנפשות באופן ספונטני.

וחייבת גמני:

לרוץ חודש אחרי הלידה ?!? נראה לי בקשה מוגזמת. לא פלא שהגוף מסרב

אני נמנעתי מהליכה מתונה של יותר מ5 דקות עד חודש וחצי לפחות. והייתה לי לידה די קלה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי שביט* » 01 דצמבר 2004, 21:09

היי בנות,תודה תודה על העידוד!! לא ידעתי שבאמת הזמן שדרוש להורדה במשקל הוא בדיוק הזמן שצברתי. לגבי הצטרפות לקבוצת אימהות שמעתי על כך אך איך מבצעים זאת?זה בתשלום?איפה אני יכולה לברר על כך ? אודה על תשובתך.
דר"כ בת ההרים השתתפת בקבוצה כזו?טרה_ רוסו אשמח אם תוכלי לכתוב לי כמה שקלת לפני (רק אם נח לך).תודה מראש - שביט.:-)

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בת_ההרים* » 28 נובמבר 2004, 17:49

גם אני לא ירדתי בבת אחת.נשארו עליי 5 קילו עודפים(ועליי רואים כל קילו)שירדו בבת אחת רק אחרי 7 חודשים מהלידה! פתאום ההנקה שורפת המון והגוף משחרר את העודפים.
שביט- יש לך אפשרות להצטרף לקבוצת אימהות באיזור מגורייך? נראה לי שעצם העובדה שתדעי שאת עוברת דברים רגילים שקורים לכולנו-יעזור לך.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי טרה_רוסה* » 28 נובמבר 2004, 14:20

שביט, גם אני עליתי 25 קילו בהריון.
באמת כ-10 ירדו עם הלידה ועוד כ-5 ב4-5 חודשים אח"כ, אבל היו עוד כ-7-8 קילו שלא זזו. זה היה דיי מייאש. אבל יום אחד קמתי והם פשוט נעלמו ביום אחד! כן, בחיי! בלי דיאטה ובלי ספורט ובלי כלום! זה היה בדיוק כשמלאו לתינוקת 9 חודשים. אומרים שזה לוקח אותו זמן להוריד את מה שצברת בהריון :-)
אז יותר חשוב עכשיו באמת שתאכלי טוב ותרגישי טוב עם עצמך. אני חשבתי לעצמי שכמה כיף לתינוקת שלי שאמא שלה כזו רכה ונעימה וכיף להתכרבל איתה :-)

דיכדוך אחרי לידה

על ידי שביט* » 28 נובמבר 2004, 14:14

תודה, בנות אאמץ זאת..טוב לדעת שאני לא לבד בעניין. עליתי בהריון 25 קילו והבטחתי לעצמי כי לא אהיה אדישה אחרי הלידה,אבל כנראה שזה באמת מוגזם . העניין שהתאבון לא ירד לי,אומנם הפחתי כבר 15 קילו אך יש לי עוד 10 קילו ואני רוצה להוריד אותם כמה שיותר מהר..העניין שאני מניקה מה שדורש ממני להמשיך לאכול טוב.(3 ארוחות) ונראה לי כי יוגה יעזור לאיזון הגופני אך לא יוריד במשקל. לגבי הזיכרון אני ממש מקווה שיחזור.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בת_ההרים* » 26 נובמבר 2004, 16:51

הי שביט. דבר ראשון מזל טוב {@
ואני מרגישה שהזיכרון שלי נפגע , ואפילו משהו באיטיליגנציה..(( צריך להסביר לי כל דבר כמה פעמים עד שאני מבינה)
מוכר מוכר. ונמשך אפיל יותר מחודש אחרי הלידה.
כמו שכבר אמרה לך טרה רוסה-את רק חודש אחרי לידה. הגוף זקוק לשלושה חודשים!!! לפחות כדי לחזור ליכולות מובנות מאליהן שהיו לפני הלידה. אפילו לתרגל יוגה באופן מלא-חוזרים רק אחרי שלושה חודשים. לא לפני.
מה שאני יכולה להציחע לך זה לא לרוץ. ללכת. ולהנות ממה שיש עכשיו.
בינתיים לחזק את עצמך בתזונה המתאימה. לשתות הרבה חליטות סרפד. ובעוד חודש ללכת ולקבל טיפול בדיקור סיני אצל מישהו טוב.
כל טוב.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי טרה_רוסה* » 26 נובמבר 2004, 11:29

לרוץ חודש אחרי הלידה ?!? נראה לי בקשה מוגזמת. לא פלא שהגוף מסרב :-)

לגבי הזיכרון שנמחק אני מאוד מבינה. רק עכשיו (שנה אחרי הלידה) אני מרגישה שקצת מתחיל לחזור לי הזיכרון. יש על זה דף הנקה וזכרון
מומלץ גם להמשיך ולקחת ויטמינים.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי שביט* » 26 נובמבר 2004, 10:59

שלום,אני חודש אחרי לידה זו הלידה הראשונה שלי ואני מרגישה שהזיכרון שלי נפגע , ואפילו משהו באיטיליגנציה..(( צריך להסביר לי כל דבר כמה פעמים עד שאני מבינה) כאשר מבחינה פיסית אני ממש לא מתפקדת . לפני הלידה הייתי בכושר גופני לא רע , הייתי רצה מידי פעם ועושה הליכות..אבל עכשיו אני ממש לא מסוגלת לרוץ אפילו 5 דקות רצוף, המוח שלי פשוט לא מעביר לגוף את הפקודה..האם מישהי מזדהה איתי?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי יושי* » 09 נובמבר 2004, 08:29

שרל'ה, זה לא המקרה. העברתי בבית בערך 12 שעות עם צירים תכופים וארוכים. הדולה העריכה שהפתיחה היא 6 וכשהגענו לבית חולים אמרו שזה 3. אחרי בערך 20 שעות בדקה אותי מיילדת מזעזעת (אשמח לומר את שמה, היא מוכרת באזור הצפון) וברוטלית שהכאיבה לי ואמרה שהפתיחה היא 9. כעבור חצי שעה בדקה אותי שוב ואמרה שהפתיחה היא 5. ההסבר שלה היה פשוט:"טעיתי.."אין מילים לתאר את השבר הפסיכולוגי שחשתי. בסופו של דבר רק כעבור 33 שעות ילדתי.
<אני עדיין בטראומה ומנסה להפיק לקחים לפעם הבאה, שהייתי בטוחה שתגיע מהר, אבל כרגע רק המחשבה על ללדת גורמת לי למועקה קשה ומטילת אימה>

דיכדוך אחרי לידה

על ידי שרה_לה* » 08 נובמבר 2004, 21:39

זה אפשרי , אבל בתנאים מאוד מיוחדים. כמו לידת תאומים, אחרי שהראשון יוצא ואין לחץ על הצוואר, פתאום הפתיחה נסגרת. קצת.
בדרך כלל, כשקורה דבר כזה זה רק מראה על הבדל בין הבדיקות . וכיוון שבחדר לידה את נבדקת ע"י לפחות שני בודקים (במקרה הטוב), יתכן שכל אחד מהם מרגיש (מפסקים את שתי האצבעות ומעריכים את המרחק ביניהן) משהו אחר.
לפעמים , כשהלידה ארוכה, והפתיחה מתקדמת לאט, רוצים מאוד שתהיה התקדמות, וקצת מעודדים את האמונה ע"י הגזמה בפתיחה. מה גם שלא נעים לאכזב את היולדת...
אח"כ מישהו אחר בודק.... ואוי לאכזבה.........................

דיכדוך אחרי לידה

על ידי יושי* » 08 נובמבר 2004, 14:56

יש לי שאלה שקשורה להרבה דפים.. אז היתה לי לידה מזעזעת (אני צריכה לכתוב את הסיפור, עדיין קשה לי להתעמת איתו) ולמרות שעברו 11 חודשים אנחנו עדיין מנתחים, דנים ומסיקים מסקנות. יש לי שאלה כחלק מניתוח המקרה: האם ייתכן שתהיה פתיחה בגודל מסויים אשר תיסגר? לדוגמא, פתיחה של 6 וכעבור מס' שעות תצטמצם ל-3?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי מיכל_דנקנר* » 20 נובמבר 2003, 07:00

הי מיכל
גורם חשוב במחקר (לעניות דעתי) הוא הפרדת האם מהילוד בבית החולים או אחריו ולו לזמן קצר.
בארץ קיימת הפרדה כזו כמעט בכל בתי החולים ובעצם רק בלידה ביתית נשאר התינוק עם אימו משך כל התקופה.
האם אימהות שנמצאות עם הילוד משך כל התקופה בבית החולים (ולא לקחו אותו רק לבדיקה או למשך הלילה) היו בדיכאון בשיעור דומה?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי מיכל* » 19 נובמבר 2003, 14:16

דיכאון אחרי לידה
כותרת:
שלום לכולן.

שמי מיכל ואני לומדת לתואר שני בבר-אילן. במסגרת הלימודים אני עורכת מחקר על דיכאון לאחר לידה. בתור אם ל- 2 בנות ,אני עברתי בעצמי את חווית הלידה ואת "היום שאחרי".
נשים מסרבות לדבר על חווית הדיכון שלהן. משום מה יש תחושה שאופפת אותנו כי זו בושה להודות בתחושות שלנו כלפי עצמנו וכלפי הרך הנולד, ולכן אני מבקשת אם יש מישהי בפורום שעברה בעצמה חוויה אישית של דיכאון אחרי לידה או יכולה להפנות אותי לאשת מקצוע שמתמחה בנושא זה אני אודה לה מאוד.

אני מדגישה כי כל מידע שימסר לי יהיה חסוי.

מודה לכן

מיכל

אי- מייל [email protected]

דיכדוך אחרי לידה

על ידי פלנמונית* » 09 אוקטובר 2003, 11:48

האם אני "סובלת" מדכדוך אחרי לידה?
למראית עין אני מתפקדת מצויין:
8 חודשים אחרי לידה ראשונה, מחזיקה ב-2 משרות חלקיות שאני מאוד אוהבת, אחה"צ מבלה בכייף עם הילדה.
גרה בבית נהדר במקום יפהפה שקט ורגוע. הבית מסודר ונקי (עוזרת), יש בד"כ ארוחות חמות (בן זוגי ואני ), כביסה (אני), מצליחה לקרוא ספרים ,לנגן , לשיר, לטייל.

אז מה בכול זאת לא בסדר? לא בדיוק יודעת, כאילו החלקים של הפאזל הזה שנקרא אני מונחים כמעט במקום , אבל רק כמעט.
אני לא לגמרי מאושרת.
הכי הכי חסרים לי חיי החופש שלי אותם חייתי במשך שנים (אני לא אמא צעירה) , ואולי זה הדבר שמאפיל על האושר הגדול הזה של האמהות.

יש לי מצבי רוח (שבעיקר יוצאים על בן הזוג), תפקוד חלקי בזוגיות - (יש בנינו חברות יפה ואפשר לדבר על הרבה דברים וגם לצחוק ,אבל בזמן האחרון אנחנו עייפים כולכך, עייפים מידי. ובערב כול אחד תופס את הפינה שלו וזהו. גם חיי המין שלנו עייפים כרגע והם בגדר תיאוריה בלבד). אני קוראת הרבה ולדעתי זוהי מעין בריחה מהמציאות לשקט נפשי (וזה משגע אותי כי המציאות שלי ממש לא קשה)
יש גם את התחושות האלה: שאולי אני לא מספיק אוהבת אותה ולא מספיק רוצה להיות איתה (ז"א מעדיפה לקחת חלק מהיום לעצמי) , חשש שאולי אני לא אמא מספיק טובה וסבלנית.
אני מדברת עם אמהות שמתלהבות מעניין האמהות כולכך, נמסות ממש. ואני מרגישה שאני נהנית ממנה, אבל בטח לא נמסה. אוהבת אותה כולכך - אבל לא יותר מאשר את עצמי. זה מבלבל אותי.

ויש את הדברים הפיסיים: הזכרון שלי פשוט מחוק, וזה מתסכל. הגוף הנהדר שהיה לי תמיד הוא עכשיו עבה וכבד ואני לא אוהבת אותו, אני מרגישה פתאום זקנה.
הרבה פעמים אני פתאום קרובה לבכי, בלי סיבה.

ניסיתי לדבר עם חברים ואומרים לי שזה בסדר להגיש ככה. אז אולי זה בסדר, אבל זה לא עוזר לי להרגיש יותר טוב.
אחרי הלידה לקח לי כמה חודשים עד שהרגשתי שאני מאושרת, ועכשיו אני כול פעם חושבת "זהו, כבר ממש בסדר לי עכשיו, אני מתפקדת נהדר בכול החזיתות", ואז כאשר אני מסתכלת אחורה אני מגלה שזה בעצם לא נכון, ועד לפני חודש בעצם היה לי ממש קשה. אבל עכשיו (אני שוב חושבת לעצמי) "עכשיו אני מרגישה שהענינים ממש נכנסים לתלם ואני מרגישה בסדר עם עצמי ועם האמהות"

לא יודעת מה לגבי ההגדרות של הדברים האלה. קראתי שדכאון אחרי לידה זהו מצב שלא מתפקדים בו, אז זה לא נכון לגבי. מצד שני אני עדיין לא ממש מאושרת. ובכלל, מי שמע על דכדוך אחרי לידה 8 חודשים אחרי?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אביב_חדש* » 21 מאי 2003, 05:10

בעקבות מאמר שקראתי:
בתרבות המערבית:
דכדוך שלאחר לידה: 50%
דכאון לאחר לידה: 10%
פסיכוזה קלינית: 0.1-0.2%

תמיכה היא מרכיב חשוב בדכאון. הראו קשר שלילי בין תמיכה לדכאון. ככל שיש תמיכה, יש פחות דיווח על דכאון מכל סוג שהוא. זו יכולה להיות תמיכה מאחות בקהילה, אמא, חמות, חברים בעלי נסיון בטיפול בילד.

בחברות מסורתיות (המאמר על פיג'י והונג קונג) שם יש ממש טיפול מוגדר, בערך חודש לאחר הלידה, על ידי האמא של האמא הטריה, פטור מבישול וכביסות, מיחסי מין. הפטור בא כדי להגן על האמא. אחרי חודש בהונג קונג עורכים מסיבת חזרה לאם, בו היא מתחילה לתפקד חזרה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי חגית_ל* » 18 מאי 2003, 11:07

אני מודה שאנהטה כתבה יותר טוב ופחות עצבני. אבל כל פעם שאני קוראת את זה אני מתרתחת מחדש.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי יונת_שרון* » 17 מאי 2003, 22:40

אני הוצאתי. את בטוחה שאת רוצה שזה יופיע? חשבתי שרק רצית לפרוק.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בשמת_א* » 17 מאי 2003, 11:41

חגית, אולי תחפשי בגירסאות קודמות? או שזה אבד באיזה "לופ" במחשב?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי חגית_ל* » 17 מאי 2003, 11:27

אז מי הוציא את מה שכתבתי?

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא_של_יונת* » 16 מאי 2003, 23:54

אנהאטה,
הייתי במפגש (על תקן של שמרטף כשיונת היתה בסדנה) וקיוויתי להכיר כמה מהדמויות הוירטואליות שאני פוגשת בפורום - ולא הצלחתי. אכן חבל.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אנהאטה* » 16 מאי 2003, 15:16

יונת, ליותר-כן. אבל לא לפחות.
אמא של יונת- אין לך דף בית אז:
א. חבל שלא נפגשנו במפגש...
ב. את צודקת. מסכנה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אמא_של_יונת* » 15 מאי 2003, 23:37

אנהאטה,
אם לוקחים לאמא חתולה את הגורים שלה, היא מסתובבת אומללה ומחפשת אותם, לפחות יום יומיים. אחר כך היא משלימה עם המצב. אולי אין לה רגשות אשמה, אבל היא בהחלט סובלת.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי יונת_שרון* » 15 מאי 2003, 21:55

בהחלט יש תינוקות שזקוקים ליותר קרבה אמהית מאחרים. יש כאן אפילו דף על תינוקות רגישים במיוחד. העניין הוא שגם לאחרים בד"כ קרבה אמהית עושה בעיקר טוב.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אנהאטה* » 15 מאי 2003, 21:14

התחלתי לקרוא את האבולוציה של האהבה (תודה מיכל מ)
להתחיל לצטט משם עמודים שלמים, או רק ראשי פרקים?
ממליצה לאימהות לקרוא יחד עם עקרון הרצף.

ממה שאני מרגישה, ההריון והלידה עצמה מביאים את האם לרצות את התינוק שלה לידה כל הזמן!
אם לא, היא מרגישה רע עם עצמה. אם זה לא קורה מעצמו, סימן שהיתה איזו שהיא התערבות שמנעה את הדבר העדין הזה להתבצע. ואז גם מגיע ה דכדוך אחרי לידה .
אם לוקחים לאמא חתולה את הגורים שלה, היא נוטשת אותם ומרגישה ממש מצוין עם עצמה. לפחות אין לה רגשות אשמה!
אבל אם משאירים את הגורים איתה, היא אמא נהדרת!
אני יכולה להעיד שעם הלידה האחרונה, שבה לקחתי את התינוקת עלי במנשא למשך 24 שעות ביממה, הרגשתי הכי מחוברת לעצמי
ולא משום שרציתי להקריב איזה שהוא קורבן חלילה.
תינוקות הם תינוקות ויש להם אותם צרכים.
זה לא נכון לומר:
יש כאלה שצריכים יותר שעות קרבה אמהית ויש כאלה שפחות.
זה אולי נאמר כדי להרגיע את עצמך.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי ענן* » 15 מאי 2003, 11:44

גם אני חושבת שאין שום דבר שיכול להכין לאמהות, מלבד האמהות עצמה... ובוודאי שהאמהות זו התחייבות, אבל האם פירושה שאנחנו צריכות לוותר על עצמנו?
ילדתי לפני שלושה וחצי חודשים וגם אני עברתי דכדוך קל, ובעיקר את התחושה של אובדן החופש.
הפתרון שלי היה להתחיל להשאיר את הבת שלי אצל מטפלת למספר שעות ביום החל מגיל חודשיים וחצי. היו לי רגשות אשמה שעליהם התגברתי אחרי שהבנתי שאם אני מאושרת אז גם היא תהיה מאושרת.
אז חזרתי לעבוד, ומאחר וחלק מהזמן אני עובדת מהבית ישנם ימים בהם אני קופצת להגיד שלום ולהניק אותה גם באמצע היום, וישנם ימים אחרים בהם אני פשוט לוקחת הפסקה ונותנת את הזמן הזה לעצמי. בימים הראשונים הרגשתי שאני חייבת רק לעבוד בזמן שהיא איננה איתי (אח, רגשות האשמה...) ועכשיו אני מתחילה להבין שגם ללכת לישון, לקרוא, לנגן או סתם להתבטל הם דברים שמותר לי לעשות.
היא מאושרת אצל המטפלת המקסימה שלה, ואני מאושרת במשך היום כולו - בבוקר מהזמן שהוא שלי ואחה"צ מהשעות הנהדרות שאנחנו מבלות ביחד.
כשאני באה לקחת אותה אני כבר מתגעגעת ומחכה לה, ויש לי את הזמן והשלווה להקדיש. יש לי תינוקת חייכנית ורגועה להפליא, כך שנראה לי שהיא מקבלת את הדברים להם היא זקוקה .

לדעתי הכי חשוב זה שכול אמא תשאל את עצמה מה באמת טוב בשבילה (הרי אנחנו מכירות את עצמנו).
לדעתי גם מסוכן לאמץ תאוריות שעלולות להיות לא מתאימות לחלק מהאמהות. גם אני מאמינה שהכי טוב לילד להיות עם אימו הכי הרבה שאפשר, אבל הרגשתי שאיני מסוגלת לעמוד בכך. מצד שני אנחנו ישנים איתה הרבה (לא בקביעות, כשיוצא), נושאים אותה במנשא מידי פעם, פשוט מפני שזה מרגיש לנו נכון.
יש לי הרגשה שהרבה משפחות נוטות לקבל תאוריות כעסקת חבילה מבלי שתהיה להן ביקורת על מרכיביה השונים (בעיקר עקרון הרצף, אבל לא רק), דבר שעלול ליצור מתחים מיותרים שעלולים להשפיע על התינוק.
נראה לי גם שצריך ללמוד להכיר את האופי של התינוק ולהגיב בהתאם, יש כאלה שצריכים יותר שעות קרבה אמהית ויש כאלה שפחות.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי ענת_שן_לוי* » 15 מאי 2003, 01:38

_אני חושבת שאישה שיולדת תינוק צריכה לקחת בחשבון שהיא עומדת ללדת יצור שיהיה תלוי בה למשך מספר שנים.
ולהתארגן פיזית ונפשית לכך._

אנהאטה, אני בספק רב אם יש איזו שהיא דרך להתארגן פיזית ונפשית לדבר הזה. זה קצת כמו ללמוד שחייה בהתכתבות. זה באמת השינוי הכי גדול שיכול לקרות בחיים והוא כל כך מורכב וגדוש שההכי טוב שאפשר זה להתמודד איתו כל רגע ורגע מחדש.
אפשר לרצות להיות הורה או לא לרצות, לתכנן או לא לתכנן. אבל להתארגן פיזית ונפשית אפשר בצורה מאד מוגבלת - יחסית לגודל הארוע ולגודל השינוי. בלתי אפשרי לשער אותם מראש.

לי היתה שנה קשה ביותר אחרי הלידה (קיסרי). גם אם לא הגדרתי לעצמי את מצבי כדכדוך, אין ספק שהייתי במצב גרוע ביותר. הייתי חולה המון וחלשה נורא והטיפול בתינוק היה קשה משאת. הייתי מתקלחת פעם בשלושה ימים ובקושי שמה לב מה אני לובשת. הרבה מהקושי קיבל ביטוי בזוגיות.
במשך הזמן קיבלתי טיפולים שונים, אבל הדבר שעשה לי את כל ההבדל היה שיטת פאולה. זה סוג של "התארגנות פיזית" שהייתי ממליצה לפני ההריון,במהלכו ולאחריו. זה סוג של שליטה בחיים שלנו, של השקעה, של לקיחת אחריות על הגוף.

עוד לא אמא, אני לא כל כך פחדתי. הייתי מוכנה להשתנות למרות שלא יכולתי לדמיין אותי בתוך השינוי הזה.
אולי כדאי לך להציץ ב שינויים לאחר לידה יש שם גם חוויות מעצימות... וגם הסבר נפלא של אורנה שפרון.
את יכולה גם לקרוא את "איך האשה הפכה לגבר" מאת טובי בראוניג. היא מציגה שם את האופציה להתחבר לנשיות ממקום עמוק מאד.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי עוד_לא_אמא* » 12 מאי 2003, 08:36

אני חושבת?, האם הפחד מלאבד את עצמך העסיק אותך עוד לפני שהפכת לאמא? (אותי למשל זה מאוד מפחיד), ואם כן, איך בכל זאת אזרת אומץ? אשמח לשמוע כל מי שיש לה מה להוסיף בעניין...

דיכדוך אחרי לידה

על ידי חגית_ל* » 08 מאי 2003, 10:35

לגמרי מסכימה עם אני חושבת ועם אנהאטה, גם אצלי זה ככה.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אילנה* » 06 מאי 2003, 18:06

ערב שבת. שבוע וחצי לאחר הלידה. היה לי חום ונאלצתי לשהות בבית היולדות זו השבת השניה.
חשבתי שאולי מותי קרב וריחמתי על התינוקת המסכנה שתישאר ללא אם. ומי יטפל בה??? מי יטפל בה טוב כמוני???
בכיתי לעצמי במיטתי כשברקע ברדיו השיר מה אברך לו
ובדיוק כשהאחות נכנסת לבדוק מה שלומי, ואם האינפוזיה בסדר, וכולי, רבקה רז שרה בקול מלאכי:
אלוהים אלוהים לו אך נתת לו חיים.

ואני, מצחיקה שכמותי, חושבת לעצמי: אני מקוה שהיא חושבת שאני בוכה בגלל השיר.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי עירית_ל* » 06 מאי 2003, 18:01

גם אצלי לא היה דיכאון. היה בכי נוראי ביום הרביעי, אבל זה בגלל שפחדתי שישאירו אותי בבית חולים מעבר לחמישה הימים הנדרשים אחרי ניתוח.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אישה_אחת* » 06 מאי 2003, 11:38

אצלי גם לא היה דיכאון. אבל בערך 4 ימים לאחר הלידה שכל "הנשמות הטובות" שמעו שאני ישנה עם זיו באותה מיטה, סיפרו לי על כל מני תינוקות שמתו, נחנקו ע'י ההורים בשינה. אני התחלתי לבכות בלי יכולת להפסיק מפחד שאני אהרוג את הילד שלי...
אחרי הלידה ההורמונים באמת משתוללים, וכל עכבר נראה פיל.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי בשמת_א* » 06 מאי 2003, 10:27

אני כנראה לגמרי דפוקה.
בלידה הראשונה חיכיתי ל"בכי", ובכלל לא היה. בלידה השניה כבר לא חיכיתי. ולא היה.
לא חוויתי דיכאון לאחר לידה.
או שאני בכלל לא רואה את עצמי.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי אביב_חדש* » 06 מאי 2003, 09:55

אני מסכימה עם מי שכתב שדיכאון אחרי לידה הוא משהו שכולן עוברות. כל אחת ברמה מסויימת.
אצלי זה הגיע בדמות מחשבות מבאסות על זה שהתינוקת תישאר כאן לתמיד ושאני לא מסוגלת בכלל לטפל ולעשות את מה שאני אמורה לעשות עם התינוקת הזו. זה קרה סביב היום השני-שלישי. אני חייבת לציין שחיכיתי להריון הזה, וללידה הזו ולתינוקת הזו מאוד מאוד מאוד. זה פשוט מגיע.

דיכדוך אחרי לידה

על ידי עירית_ל* » 06 מאי 2003, 08:44

אני ממש לא מסכימה. איפה אנחנו חיים? בתרבות שלנו אם זה יהיה התנאי להורות, לא יהיו כמעט ילדים.
רב האמהות יולדות ילדים מתוך ידיעה שהילדים שלהם יהיו חלק מהיום במסגרות. על זה הן מבססות את הציפיות שלהן מעצמן כאמהות. אלו תנאי הבסיס.
יש בזה אולי משהו עצוב (ונכתב על זה רבות באתר הזה) וגם אולי לא "טבעי" (וגם על כך נשפכו נהרות דיו או ביטים), אבל זה גם די בלתי נמנע וחלק מחבילה גדולה הרבה יותר שיש בה גם טוב וגם רע.

חזרה למעלה