^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}


"כוכבים על פני האדמה, 
https://youtu.be/DCIqpKNek1U

האם יש לי דיסלקציה בגלל שינוי שפה ואם כן איך אוכל להוכיח את זה?
נראה לי שזו שאלה מתאימה להפנות לאיש מקצוע דובר ספרדית.
אולי זו דיסלקציה, ואולי זה איזשהו קושי אחר בלימוד השפה, שאולי אפשר להתגבר עליו על ידי הוראה מדויקת.

ידוע לי ששעורי הדיסלקציה משתנים מארץ לארץ הם משתנים ותלויי שפה. למשל, בארצות דוברות אנגלית יש יותר דיסלקטים מאובחנים מאשר באיטליה, למשל, כי איטלקית מציבה פחות קשיים בסיסיים לקורא/כותב.

שלום. אני מתגוררת בספרד 15 שנה ומתקשה לכתוב ולקרוא בשפה הספרדית. האם יש לי דיסלקציה בגלל שינוי שפה ואם כן איך אוכל להוכיח את זה ?מנסה המון ללמוד אך ללא הצלחה. אנו מדברת ספרדית טובה אך קשה לי לכתוב אותה או לקרוא ללא שגיאות

_אלו תכונות הכרחיות לפתרון של בעיות רבות במתמטיקה:
מי רואה את העצמים המתמטיים מומחשים באופן ויזואלי
זוכה לאינטואיציה מצויינת אשר מדריכה אותו הן בכיוון התשובה והן בכיוון ההוכחה_
מעניין מאוד.
אני בכלל לא דיסלקטית,
אבל אהבתי במיוחד גיאומטריה בתיכון מפני שראיתי בבירור את הפיתרון של כל הבעיות. זה שם, בציור! כל מה שצריך לעשות זה רק לנסח את זה.

האם יש כאן הורים לילדים דיסלקטים בחינוך הביתי? (או שהילדים כאן בעצמם?)
חוזרת על שאלתי....

יש אצלנו גם לימודים עיוניים
ואיפה זה אצלנו??

שם הדף משך אותי הנה.
בתור לא דיסלקטית עם הרבה ניסיון עם דיסלקטים (תיכף אפרט) הבחנתי שבדרך כלל לדיסלקטים ובכלל לבעלי קשיי קשב וריכוז יש יכולות גבוהות בתחומים אחרים. זה יכול להיות פיזיקה או מתימטיקה, זה יכול להיות ציור או כל דבר יצירתי אחר.
אני מלמדת בתיכון במגמה אמנותית. יש אצלנו גם לימודים עיוניים שהתלמידים נדרשים לעמוד בהם ולחלק מהדיסלקטים זה לא קל, לפעמים יש גם קשיי קשב וריכוז. בכל זאת, עם השנים גילינו שלא פעם אנחנו מעדיפים את התלמידים בעלי הליקויים בשל יכולתם היצירתית, בעוד תלמידים שהם "תלמידים טובים" הרבה פעמים יהיו טובים במקצועות העיוניים שלנו, אבל כשזה מגיע ליצירה הם עשויים (לא תמיד, הכללה) להיות בינוניים למדי.
ואני אומרת תמיד: אלוהים מפצה. איפה שהוא לוקח הוא נותן משהו אחר.
מה שכן, לפעמים תלמיד מגיע בכיתה י' עם תדמית של אפס כי היה 9 שנים לפנינו במערכת שעזרה לו להאמין שהוא לא מסוגל לכלום, ולפעמים לוקח זמן לנער אותו מהתדמית הזו שדבקה בו רק כי עסק בתחומים הלא מתאים, ואז אצלנו הוא מתחיל לפרוח .

האם יש כאן הורים לילדים דיסלקטים בחינוך הביתי? (או שהילדים כאן בעצמם?)
מעניינים אותי השלבים הראשונים ברכישת מיומנות הקריאה. ההתמודדות. יש כאן מישהו באנסקולינג שמתמודד עם העניין?

ענת, בשמחה. נועה עוד לא נתנה תשובה אז אני לא יודעת אם היא תפסה או לא.
אבל, אם את חוששת או יודעת שאת דיסלקטית אני ממליצה לך להשקיע ולרכוש את הספר, מאחר ומדובר בספר "עבודה" שיש בו תרגילים שאפשר לעשות לבד על מנת להתגבר על חלק מהבעיות.
יש גם הדרכה שלהם לתרגילים שיותר קשה לעשות לבד. (שעוזרת להתגבר על כל הבעיות, או כמעט כולן)

הנה זה ב מיתוס
אשמח ללוות בעצמי, אם נועה בר לא תפשה לי קודם.

נועה, מאוד מאוד מומלץ לקרוא את הספר של רון דייוויס "הדיסלקציה כמתנה" קונספט אחר ממה שמתואר פה בדף.
מאוד מסדר את הראש לכל הדיסלקטים הקלים שלא אובחנו בילדותם, ולפעמים גם לכאלה שהיו צריכים להיות מאובחנים (ע"מ לקבל את העזרה הראויה ולא אובחנו). מאוד ממליצה לך! אם תרצי אשאיל לך את העותק (המהוהה) שלי.
מוציא את העוקץ מ
ותמיד הזכירו לי שיש לי יופי של פוטנציאל אם קצת אתאמץ.
נקרא באנגלית Dyslexia as a gift. (תוקן....)

ענת, תודה על הפנינים. הכל נשמע מאוד נכון שנעלמו לי המילים.
הומאופתיה היא חברתי הקרובה אני עצמי הומאופתית ( בפנסיה - לא שמישו משלם לי אבל אם ניקח את המילה מאנגלית אז זה מתאים יותר).

נועה, קצת עידוד: קודם כל, במה שכתבת כאן למעלה, אין שום שגיאות! @}
שנית, בתור חצי דיסלקטית וקצרת זכרון בעצמי - בעיני, לזכור זה לפעמים במקום להרגיש...

יש לי יופי של פוטנציאל אם קצת אתאמץ

אז זהו, שלהיפך... הכי עדיף ללמוד להרפות במקום להתאמץ.
וגם ללמוד סליחה עצמית, חמלה עצמית, אהבה עצמית למרות כל הפגמים, ואז הפגמים מאבדים את חשיבותם וקטנים מעצמם, ואז תבוא המתנה.

בחוויה שלי, בעיית הזכרון היא תסמין שמחמיר בתקופות של מצב כללי ירוד. לי הומיאופתיה עזרה מאד (אבל רק עם ההומיאופתית השלישית שפגשתי). הומיאופתיה מטפלת בפגיעות עתיקות ומשחררת אותן. ובעיות ריכוז וזיכרון בהחלט יכולה להיות תוצאה של פגיעות עתיקות.

אמנם הדף ישן אבל עשיתי חיפוש כי הנושא מציק, אז אולי אפשר לרענן את הדיון ואף לקבל קצת עידוד.
מילדות יש לי קושי לקרוא בקצב נורמלי. או מילים קופצות לי וגם שורות, או לוקח לי כמה דקות לקרוא משפט ואני יכולה גם לחזור עליו מספר פעמים. איך שאני מתחילה לקרוא אני מתעייפת נורא ואולי הכי הכי מציק זה שקשה לי לזכור את מה שקראתי.
נושא הזיכרון אולי לא קשור לדיסלקציה ( לא ממש מומחית להגדרה של ה"נכות") קראתי בדף אחר על איבוד הזכרון אחרי הלידה (לא זוכרת את שם הדף) ובאמת הכל מאוד החמיר אחרי הלידה, פשוט לא זוכרת כלום, מה אמרו לי, מה קראתי, ואפילו לפעמים מה רציתי להגיד
בכל-אופן לא הגדירו אותי בילדותי ואף פעם לא התייחסו אלי בצורה שונה, ציפו ממני למה שמצפים מכולם ותמיד הזכירו לי שיש לי יופי של פוטנציאל אם קצת אתאמץ.
אני כותבת עם שגיאות ועוד כל מיני רעות חולות, והאמת - די קשה לי לראות את המתנה שאני מקבלת פה?
הייתי די טובה במתמטיקה עד שבא מורה מגעיל והרס לי הכל, מאז הייתי בפיגור ולא הבנתי כלום. אני אוהבת לעשות "חשבונות" ולהתעסק עם מספרים, זה עושה לי סדר בראש, שקט כזה של ריכוז שמרגיע. אבל מה? בגדול - מרגישה די נכה.

מדליק!

עובד! איזה קטע.

מנעיין אם זה עבוד גם בעבירת....

Hi All

Aoccdrnig to a rscheearch at an Elingsh uinervtisy, it deosn't mttaer in waht oredr the ltteers in a wrod are, the olny iprmoetnt tihng is taht frist and lsat ltteer is at the rghit pclae. The rset can be a toatl mses and you can sitll raed it wouthit porbelm. Tihs is bcuseae we do not raed ervey lteter by it slef but the wrod as a wlohe.

שתי הערות על דיסלקציה:
ראשית: יש מקרים שהאבחון עוזר, כי הוא מוביל לטיפול מועיל.
לי היתה בעיה קרובה (דיסגראפיה), והיא נפתרה.
זה לא שיש לי כתב יפה במיוחד, אבל אני יכול היום לכתוב באופן קריא.
לפני כן היו אומרים לי כל כך הרבה פעמים בבית ספר
"אתה לא משתדאאאאאאאל", שכבר הפסקתי לשמוע את זה - פשוט סיננתי את
זה באופן לא מודע.

השני - למתמטיקאים מצטיינים רבים יש דיסלקציה.
אחת הסיבות היא (בהקשר למה שברקת ציינה),
שדיסלקטים רבים, אשר אינם מצליחים לחשוב בצורה מילולית, מתמודדים עם אותם
האתגרים בצורה ויזואלית, ולכן מטפחים יכולת ויזואלית ודמיון ויזואלי מצויינים.
אלו תכונות הכרחיות לפתרון של בעיות רבות במתמטיקה:
מי רואה את העצמים המתמטיים מומחשים באופן ויזואלי
זוכה לאינטואיציה מצויינת אשר מדריכה אותו הן בכיוון התשובה והן בכיוון ההוכחה.

דודעודד

דיסלקסיה היא מונח שניתן כדי להתייחס לאנשים שגילו קושי רב בקליטת קריאה בעיקר.
אצל רוב אלו שגילו קשיים אלו נראה כי אין התאמה בין קשיי הקריאה ותפקודם בתחומי למידה אחרים.
היום התרחבה הגדרת הדיסלקסיה כל כך שבמידה רבה היא איבדה את משמעותה.
היא הפכה בעצם להיות מונח נרדף ללקות למידה ובחלק מההגדרות לקשיי קשב וריכוז.
למעשה כל עוד אדם/ילד מתפקד ברמה התואמת את דרישות הסביבה שלו, סביר שלא הסביבה ובוודאי לא הוא יחשדו בשוני כלשהוא.
הסביבה, למשל ביה"ס, הרבה פעמים מסתפקים ברמת תפקוד ממוצעת ואפילו פחות.
האדם עצמו משוכנע שכולם רואים וחושבים כמוהו ולא מודע לפיכך לשוני.

קראתי פה כמה דברים מפתיעים. גם אני סופר ויזואלית (כולל זה שלמספרים ולאותיות יש צבעים אצלי, ואני רואה אותם בעיני רוחי). שמות אנשים, למשל, אני לא "שומעת" בכלל, אני רק "רואה" אותם כתובים מולי. אני מרגישה שאני קולטת הרבה פחות בשמיעה, ואני ממש מזדהה עם הבחורה שאמרה "פשוט ראיתי את זה". זה קורה גם לי. אני פשוט "רואה" ולא מבינה איך לא כל אחד רואה - אבל זה כן קורה לי גם עם שמיעה, למשל, בשפות זרות: אני "קולטת" את הדמיון בין שפות ומבינה דברים בשפה שאני לא "יודעת", כאילו מהאוויר. אבל אין לי ספק שאני לא דיסלקטית. אז אולי אלה תופעות שקיימות גם אצל סתם אנשים, ובדיסלקציה מופיעות בהקצנה? אני תוהה.

עמירם, שהוזכר בתחילת הדף, הוא עצמו עובד סוציאלי שלמד באוניברסיטה, עם כל מה שהאוניברסיטה דורשת, ועבר בהצלחה, והוא בעל דיסלקציה די קשה. זה אפשרי.

יצא לי לאחרונה לדבר עם הרבה מבוגרים שאובחנו בילדותם כלקויי למידה (דיסלקסיה ו/או קשיים בתחומים נוספים)
ובמקביל חשבתי הרבה על כך שבמסגרות פתוחות נראה כאילו התופעה אינה קיימת.
אין ספק שביה"ס מקצין את הבעיות שהאדם (הצעיר) מביא איתו.
הן בחוסר הגמישות שלהם והן בכך שעליך להתמודד עם נושאים מוכתבים.
רוב האנשים לקויי הלמידה לומדים במוקדם או במאוחר לקרוא ברמה כזו או אחרת.
זו הסיבה כנראה שבבתי ספר פתוחים "אין בעיה"
יחד עם זאת משיחותי עם בוגרים בגילאים שונים הם הרבו לדווח על קשיים גם בגיל בוגר וגם אצל כאלה שהמשיכו ללימודים גבוהים ולמשרות בכירות.
נראה כי המפתח הוא רצון, התמודדות עקבית ותושיה, כמו גם מודעות עצמית ודימוי עצמי גבוה.
בבתי ספר פתוחים ובחינוך פתוח בכלל ניתן דגש רב יותר על פיתוח תכונות אלו.

ושביט מספר שחבר שלו ביחידה מובחרת מאוד(חה חה) מספר ש כל חברי הצוות בעלי דיסלקציה קשה. הם יחידה שמתעסקת בתחום מיוחד שכנראה דורש כל מיני דברים שנמצאים אצל דיסלקטים כך שדווקא הם מצליחים להתנקז לשם.

יש לי אנקדוטה מעניינת בהקשר הזה:

פעם לפני שנים רבות הייתי במבחני מיון ליחידת מודיעין שושואיסטית. המבחנים נמשכו יום שלם והיו ברמה גבוהה מאוד. מדי פעם נתנו לנו הפסקות, ובהן שיחררנו קצת את הגוף והשכל, ושוחחנו בינינו (הכרתי כמה מהנבחנים האחרים מקודם). רובנו הצלחנו לפתור חלק מהשאלות, והתקשינו באחרות. בחורה אחת מאלה שהכרתי התקשתה במיוחד ובקושי הצליחה לפתור אפילו את השאלות הראשונות בכל מבחן.

ואז הגיע המבחן שהכניע כמעט את כולנו: מבחן פיענוח הודעות. המבחן כלל ארבע הודעות שחלק מהאותיות בהן הוחלפו באחרות (למשל כל ה-שי"ן הפכו ל-אל"ף), חלק מהאותיות נשמטו, ואחרות השתרבבו להן סתם. מה שיצא היה רצף אותיות בלתי מובן לחלוטין. המשימה הייתה למצוא את ההודעה המקורית. למזלי, יש לי ידיד שהיום הוא מומחה ידוע לקריפטולוגיה, וכבר אז התחיל להתעסק בתחום, אז ידעתי איך לגשת לבעיה. באופן שיטתי ואחרי עמל רב הצלחתי לפענח את ההודעה הראשונה. אבל אז נגמר הזמן ויצאנו להפסקה.

כמעט כל שאר מכרי נראו המומים לגמרי מהמבחן הזה. רובם לא פיענחו אפילו הודעה אחת. אבל דווקא אותה בחורה שהתקשתה בשאר המבחנים הסתכלה עלינו בתדהמה ואמרה: "איך לא הצלחתם? זה היה המבחן הכי קל!" היא פתרה את כל ארבע ההודעות מיד, ובילתה את שאר המבחן בלחכות שיגמר הזמן. כששאלתי אותה איך היא הצליחה לפענח את ההודעות, היא אמרה: "פשוט ראיתי את זה."

בעקבות מה ששגית כתבה על שביט ועוד כמה דברים ששמעתי בינתיים, אני חושבת שהיא כנראה הייתה דיסלקטית. זו באמת מתנת אל.

ברקת, כל מה שאת אומרת אני רואה אצל שביט. יצירתיות, יוזמויות, רעיונות מקוריים, חשיבה אחרת, אי קיבעוניות. באמת מתנת אל.
יש אנשים שהולכים במיוחד לסדנאות יצירתיות. אתם נולדתם עם זה, למרות הקושי.

לדוד
אם תשים לב תראה שכלל לא התיחסתי ללימוד קריאה או כתיבה בדברי מכיוון שבעיני זה נושא זניח. אני מדברת על הדיסלקציה כצורת חשיבה והסתכלות שונה על העולם. מעולם לא חקרתי את התחום ואינני עוסקת בהוראה. כל מה שאני יכולה לספר הוא מההיתנסות האישית שלי כדיסלקטית.
אני אומרת לך ממקור ראשון שאני רואה דברים בצורה שונה, מבינה אותם בצורה שונה וזוכרת אחרת. המחשבות שלי הן בתמונות. כל המחשבות שלי! גם כשאני חושבת על מספרים אני רואה אותם פיסית בעיני רוחי, אינני מסוגלת להבין או לזכור דברים אם לא ראיתי אותם או תארתי לי אותם באופן גשמי. יש לי זיכרון צילומי שלפעמים מרשים אפילו אותי. אני זוכרת כל מה שאני רואה. אני לא זוכרת כלום ממה שאני רק שומעת.
צורות, צבעים ומבנים פיסיים מדברים אלי כמו שמילים מדברות למישהו אחר. לא תמיד אני מבינה מה מדבר אלי מי שנמצא מולי אבל אני יודעת מה הוא אומר כי אני קוראת את שפת הגוף שלו, הוא מדבר אלי רק בדרך שונה.
אולי המילה דיסלקציה היא לא המילה הנכונה כי היא טעונה מאד עקב שימוש יתר של אנשי מוסדות החינוך הטיפשים אבל מה שזה יהיה ואיך שלא נקרא לזה, זה קיים.
יש אנשים שחושבים אחרת (ואני בהחלט חושבת שזו מתנת אל) ולשמחתי אני נימנת עליהם. אני גם חושבת שהחברה יכולה להעשיר את עצמה מאד אם תלמד לנצל את יכולותיהם המדהימות של הדיסלקטים, יכולת ההסתכלות שלנו על הדברים מזווית שונה יכולה להיות שווה הרבה למי שישכיל להפוך את הרעיונות שלנו לכסף.
לסיכום אחזור ואומר, דיסלקציה אינה קושי בלימוד קריאה וכתיבה, דיסלקציה היא צורת חשיבה שונה וצורת הבנה אלטרנטיבית של המציאות.
דיסלקציה היא מתנת אל.

דוד - כבר ציטטת את הקטע הזה. בגלל זה ציינתי את נושא רמת הקושי. ילד ינסה להתמודד עם קושי שהוא קצת מעל היכולת שלהם. בהרצאה המצוינת שעליה סופר לעיל (לצערי, הייתי רק בחלק ממנה), הדהים אותי התיאור, שהראה לי שלא מדובר על קושי (במקרים שהם לא אבחון יתר), אלא על צורת הסתכלות שונה. הם (עמירם ובתו) נתנו דוגמא מאחת ההרצאות שלהם למורים: מורה עומדת ליד לוח שעליו כתובה המילה דיסלקציה, ושאלה את הבת (בוגרת): "אם אני אומרת לך שזאת האות 'ד', את לא רואה שזאת 'ד'?" הבת, סיפרה, שהיא בכלל לא רואה את האות, היא רואה את צורת העמידה של המורה, וזה נראה לה אולי כמו 'ל'....
במצב כזה, כשבכלל לא רואים שום קשר בין ההוראות למשימה, אני לא רואה איך ילד ינסה לעמוד במשימה... אם אני לא רואה סוס, אין שום סיכוי שאני אלמד לרכב עליו מיזמתי...

גם להערכתי חלק ניכר מאבחוני הדיסלקציה הם אבחונים עודפים. אני מאמינה שכמעט לכל אחד יש רמה זו או אחרת של דיסלקציה (גיליתי אצלי משהו שאין לי שם אחר בשבילו) אבל ברמות הנמוכות זה חסר משמעות. אם פעם, היו "מאבחנים" דיסלקטים כבעלי קשיים נפשיים/מוטיבציה/טפשות, היום מאבחנים כל דבר כדיסלקציה לסוגיה, אפילו שלפעמים הסיבות הן בכלל קשיים נפשיים/מוטיבציה/חשיבה לא אקדמית (ואלו דברים שיכולים להפתר מעצמם בחינוך פתוח). יחד עם זאת, ישנם אנשים עם צורת חשיבה שונה, מה שמכנים בשם דיסלקציה. כיוון שהעולם שלנו פועל בצורה שמתאימה לצורת חשיבה מסוימת (אדם שלא יכול לקרוא ולכתוב הוא מוגבל מאד בחברה המודרנית), האנשים הללו זקוקים לעזרה.

אני חושבת שהתופעה הרווחת בימינו של קלות האבחון, היא בעייתית מאוד. כמעט כל ילד בבית הספר מקבל אבחון בעייתי כלשהו. מעטים הילדים שבאמת יש להם בעיה, שניתן לראות אותה ומקשה עליהם בחיי היום יום. הרבה יותר קל לאבחן בעיה, אפילו קלה ביותר שמן הסתם תעבור כשהילד יגדל, והיא קיימת כרגע רק מכיוון שהוא צעיר, מאשר לתת לזמן לעשות את שלו.

_(. . .) התבוננות בילדים מלמדת אותי משהו חדש כל יום. למשל, אנשים אומרים: "תנו לילדים חופש לבחור את פעילויותיהם, והם תמיד יבחרו במסלול הקל. הם לעולם לא יפתחו אופי חזק כדי לעמוד מול הקושי". כאשר אנשים אומרים לי את זה, אני תמיד אומר לעצמי (ולפעמים גם להם, בקול רם), "על איזה ילדים הסתכלתם לאחרונה?"

זה בכלל לא מה שקורה במציאות. לרוב, ילדים בוחרים את המסלול הקשה ביותר. לא, זו לא הייתה טעות דפוס. כתבתי, "המסלול הקשה ביותר", והתכוונתי לזה.

אינני יודע באמת מדוע זה קורה, אולם אני רואה את זה קורה כל הזמן. כאילו ילדים רואים את נקודות התורפה שלהם כאתגר אשר פשוט יש להתמודד עמו.

כך, הילד הגמלוני עושה ספורט כל היום. הילד שפוחד ממתמטיקה לומד חשבון ואלגברה. המתבודד מנסה להתחבר, החברותי לומד להיות לבד. כל סיפור הוא עלילת גבורה של מאבק עילאי ונחישות ברזל. (. . .)_

[מתוך: פרק 19, למידה, סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, ע' 93, חלק א': לומדים, דניאל גרינברג, 1987.]

זאת שאלה מאד מעניינת. מה קורה לדיסלקט / בעל קושי ספציפי אחר (שמתבטא רק בתחום עיסוק מסוים, אבל שעשוי להיות מרכזי, כמו קריאה) במערכת חפשית (חינוך ביתי חפשי או ביה"ס חפשי)?

אני חוששת ממצב שבו הילד נמנע מפעילות כלשהי, כיוון שהיא קשה עבורו (ממש קשה, ברמה המתסכלת, לא ברמת האתגר. מההרצאה של עמירם הבנתי שהם פשוט רואים את הדברים באופן שונה לחלוטין ולכן בכלל לא מבינים את המשימה.), כי זה "לא מעניין" (אם רואים צורה של נר במקום את הטקסט, זה באמת לא מעניין יותר מדקה) ועל ידי כך, לא מאתרים את הקושי, ולא יכולים לעזור לו להתמודד עם הקשיים.

שגית,

קודם כל,

_(. . .)
. . . המחקר מראה שההיקף האמיתי של הבעיה הוא די קטן לעומת מיליוני הילדים אשר אובחנו כלקויי למידה. זה די קשה להבין איפוא מדוע האיבחונים האלה היו צריכים להביא להגזמה הפסיכולוגית והפדגוגית אשר ראינו בשנים האחרונות . . .
(. . .)_

[מתוך: הקדמה, המיסטיקה של הלמידה -- מבט ביקורתי על "ליקויי הלמידה", ג'רלד קולס, 1987]

נוסף לכך,

_(. . .)
. . . אבל כשהיא תכתוב הפוך יגידו לנו שהיא עדיין בשלב של "כתב ראי", ואוי ואבוי מה עשינו רע שלא גמלנו אותה מזה לפני כיתה א' . . .
(. . .)_

[ ד"ר נורית פלד-אלחנן, "להיות הורים" גליון 40, אוקטובר 2001, ע' 46.]

ולבסוף,

_(. . .)
. . . מעשים אלה לא יסכנו את הפרוגרמות הטיפוליות הנחוצות למספר זעום של ילדים שהם באמת בעלי מום במונחים רפואיים מקובלים. אולם כל היתר -- ושם המקום בו נבלע עיקר הכסף -- יפרשו תוך שנים אחדות, ככל שהתוכניות תבוטלנה. לא רק הרווחים הכספיים לחברה יהיו עצומים, מה שחשוב יותר, שהרווחים החברתיים יהיו גדולים ללא שיעור, שעה שהמוני ילדים אשר הודבקה להם התווית של בעלי ליקויי למידה, ואשר עמדו מול החיים עם הערכה-עצמית נמוכה עד אומללות, יהיו מסוגלים למצוא את מקומם, מקום בעל חזקה בחברה, כחברים יצרניים של קהילה מגוונת._

[מתוך: "החינוך המיוחד" -- מפעל אצילי אשר דעתו נטרפה עליו, חינוך באמריקה, מבט מסדברי-ואלי, דניאל גרינברג, ע' 202, 1992]

דוד, אני לא מסכימה איתך בנוגע לנושא דיסלקציה-קיים-או-לא. אני רואה יום יום את שביט, ואיך הוא פשוט רואה לא נכון מילים כתובות. הוא הלך לבית הספר בגיל מאוחר (7.5) ולפי העדויות, לא הכריחו אותו לקרוא. דוגמאות לשיבושי קריאה שלו: מחיצה במחשב שנקראת BKR V1 הוא יקרא: KAV . זה פשוט קיים, אי אפשר להתווכח עם זה.

שלום לאורגון השקטה (אני תקווה), מישראל בזמן "מלחמה" (אף שלמזלנו הדבר לא מורגש -- ובאופן מוזר לא משתקף -- בפורום) . . .

ובגופו של הענין . . .
ברקת . . .
לדעתי, לא דיסלקציה מנכות_ ו לא _מתנת אל. . . . אחרת,

כיצד את מסבירה את זה?:

_(. . .)
במשך קרוב לעשרים שנה, לא היה מקרה אחד של דיסלקציה בסדברי-ואלי. איש איננו יודע בדיוק מדוע. הסיבה לדיסלקציה, האופי של הדיסלקציה, הקיום עצמו של הדיסלקציה כהפרעה תפקודית אמיתית הם עניין של מחלוקת חריפה. מומחים מסוימים טוענים שעד כדי 20% מהאוכלוסייה סובלים ממה שמשערים כהפרעה.

העובדה היא שאנחנו מעולם לא ראינו אותה בבית-הספר. יתכן שזה בגלל שמעולם לא הכרחנו איש ללמוד לקרוא.
(. . .)_

[מתוך: קריאה וכתיבה (ודיבור), סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, מאת דניאל גרינברג, 1987]

ואת זה?:

_(. . .)
. . . מרבית ההבדלים בפעילות המוח שמוצאים בין לומדים נורמליים לבין "לקויי למידה" הם רק זה -- הבדלים. הם אינם אנומליות נוירולוגיות; הם פשוט הבדלים ביולוגיים שאפשר למצוא בין שתי קבוצות אנשים עם כשרונות שונים . . .
(. . .)
. . . הויכוח התאורטי העיקרי הוא האם לבעיות חברתיות רבות יש סיבות ביולוגיות או שהן חברתיות ביסודן . . .
(. . .)_

[מתוך: הקדמה, המיסטיקה של הלמידה -- מבט ביקורתי על "ליקויי הלמידה", ג'רלד קולס, 1987]

ראי:
המיסטיקה של הלמידה

ובנושא תיפקודי המוח:
מבחנים פסיכומטריים ("תריסר סיבות טובות מדוע עלינו לבטל את המבחנים הפסיכומטריים במדינת ישראל" -- פיסקה 8)

באמת יש קשר חזק מאוד בין שמאליים לדיסלקטיים וגם להומוסקסואליות. היתה לי מרצה (ד"ר עדה למפרט, מחברת הספרים גוף ונפש, האבולוציה של האהבה, ע"ע המלצות ספרים), שמבינה בזה מאוד והצליחה להוכיח את הקשר (לטענתה).

איזה כיף!!!!
רוב הדברים הם נכונים עליי חוץ משליטה בגוף (דפקו לי קואורדינציה בכך שהכריחו אותי לכתוב ביד ימין במקום שמאל).
תודה תודה תודה תודה אני באמת מרגישה שזכיתי

עמירם שחר וכל הבנות שלו דיסלקטים, כל אחד ברמה אחרת, ועשיתי עליהם עבודה לBA
כמו שאמרה ברקת, דיסלקטים מאופיינים בצורת חשיבה אחרת מאנשים שאינם דיסלקטים, וזה מדהים לראות איך העניין הזה עובד. שווה ללכת לראות הרצאה שלהם.

הי אלונה יש אדם שנקרא עמירם חורש או רותם (אני לא ממש מצליחה להיזכר) הוא גר בקיבוץ מעגן מיכאל והוא מרצה בכל מיני פורומים בנושא שהוא מכנה אותו "דיסלקציה מנכות למתנת אל". אני הייתי באחת ההרצאות וגם נפגשתי איתו באופן אישי.
הוא מסביר בצורה מאד מענינת מה זה אומר להיות דיסלקט (או דיסגרף או דיסקלקיולט וכו...) אחד מהדברים שהוא מדבר עליהם הוא נושא צורת החשיבה. באופן מוחלט אפשר לאמר שכל הדיסלקטים חושבים בתמונות ולא במילים וזה נובע מכך שהצד הימני של המוח אצלם הוא הדומיננטי לעומת אנשים רגילים שאצלם צד שמאל הוא הדומיננטי. צד ימין של המוח הוא הצד של התמונות, הדימיון, התנועה. וצד שמאל הוא הצד של המילים. לכן לדיסלקטים קשה לכתוב ולקרוא ולפעמים יש בלק אווט גם בדיבור אבל הדימיון של דיסלקטים הוא מדהים וגם הזיכרונות הרבה יותר חיים וציבעוניים. אני למשל בטוחה שגם אצלך אם היית באיזה מקום פעם אחת בלבד ותגיעי שוב לאותו מקום עשר שנים אחר כך, את תתמצאי בו בלי בעיה כי הזיכרון שלך הוא צילומי. ויתרון נפלא נוסף הוא שליטה טובה בגוף. זה אומר שבהרבה מיקרים לדיסלקטים יש תגובות הרבה יותר מהירות ולכן הם נהגים טובים מאד וספורטאים מצויינים.
כשמסבירים משהו לדיסלקט אפשר לבזבז חצי יום ולהסביר במילים ובסוף לצאת עם הבנה חלקית (וגם זה ישכח די מהר) או פשוט להראות תמונה או ציור ולזכות בהבנה מיידית וזיכרון לנצח.
דיסלקטים הם לרוב אנשים שונים שלא מתאימים ל"תבנית" הקלאסית. יש להם דרך חשיבה שונה, רגישות גדולה לרגשות שלהם ושל אחרים ויכולת "על חושית" (בכוונה במרכאות) להרגיש דברים ואנרגיות.
את מכירה את האנשים האלה ש"מותר להם"? אלא שיכולים להגיד מה שאחרים לא מעיזים או לעשות מה שכולם חוששים מפניו (כי מה כולם יגידו). אם תבדקי טוב תגלי שרבים מהם דיסלקטים. למה? כי הדיסלקטים עובדים לפי מערכת חוקים שונה.
לדעת דיסלקציה היא באמת מתנה רק שלוקח הרבה שנים לקבל אותה.