לכושים באמריקה זה לקח יותר מ-200 שנה, אבל בעבודה קשה והשקעה של כל דור למען הבא אחריו, הם הצליחו להגיע לשוויון הזדמנויות כמעט מוחלט. ובלי אף פיגוע טרור.
נו באמת. איך מעיזה את ללמד מוסר את האנשים שאותם את חומסת? את בעצמך טוענת בדף הזה ללא הפסקה שבמצב אופטימלי מבחינתך, ערבים, על שום היותם ערבים בלבד, יוכלו לקבל במדינה עתידית רק חלק מהזכויות שיהיו ליהודים. ובאותו דף את כותבת את הדברים הללו, שיוצרים רושם שאם היו מקשיבים והולכים בדרכו של גנדי, דרך האי אלימות, היו מקבלים שיוויון. שיוויון אמיתי.
הם, רואים את השקרים הללו ובעתיד - דרך הזרוע לצערנו, שאר יושבי ישראל היהודים יבינו את השקרנות הזו שבתוכה הם חיים ויוותרו, יכנעו, ירימו ידיים וילמדו לחיות ביחד.
או אולי כפי שדויוויד בואי אומר:
And these children that you spit on
As they try to change their worlds
Are immune to your consultations
They’re quite aware of what they’re going through
Ch-ch-ch-ch-changes
(turn and face the strain)
Ch-ch-changes
Don’t tell them to grow up and out of it
"מי שמועד פעם אחת על הזין שלו הוא ביש מזל, אבל מי שמועד עליו פעם שניה הוא אדיוט". למה שאדם ישב בנחת ויחכה כשהוא יודע שרוצח מתקרב אליו? זהו המעשה האדיוטי לדעתי. המעשה החכם הוא לעצור אותו לפני שהוא מגיע ומבצע את זממו. ה"מוסר" שלכם הורג אותנו.
לפי זה טליה, עם כל הדיון הפוסט מודרניסטי המעוות הזה שאת משתמשת בו ("זו דעתך וזו דעתי אתה לא צודק ולא אני") מה שאמור לקרות זה שאני, כתושב פנים הארץ הסובל מפיגועים ורואה את הסיכסוך הזה כאשמה של מדיניות פושעת, אמור לקחת נשק להכנס למאחזים ולהתחיל להוריד אנשים. ככה, לשחק אותה בתפוז המכני. משום שלדעתי הסבל שאת וחברייך גורמים איננו הצלת נפשות אלא מעשה פשע הגובה קורבנות. אולם אינני עושה זאת. והסיבה איננה המוסר המפוקפק שלי (שתביני, פיגוע בהתנחלות ואני יודע שמזה עידנים את מחכה לטקסט שכזה שיבוא כבר- לא מזיז לי. מי שהולך לגור במתתיתיהו מזרח הוא בן מוות לא פחות ממחבל, שגם הוא בן מוות בעיני) אינני עושה זאת לשמחתך הרבה משום שיש לי מה להפסיד. לפי מה שאת כותבת, אני כנראה טיפש למדי.
אגב, הטלת פצצה של טון על בניין מגורים כן עושה לי משהו. כל עוול עושה לי הרבה. ככה אני עם המוסר הדפוק והמעוות שלי: אני מזדהה עם הקורבנות לא עם הרוצחים. והקורבנות פה הם לא היהודים, הם לפי ספירתי כבר לא קורבנות הרבה מאוד שנים.
והנה שוב אני מושווית לפושע מין. מקרה? כיעור סידרתי?
וזה עוד אחרי צנזורה
עד כמה שזה כואב לכם לשמוע - אין שום כלל בעולם שקובע שדעותיכם צודקות וטובות משלי. אלוהים עדיין לא נשא את דברו ואמר מי הוא הצודק. המציאות בינתיים מוכיחה שהצדק איתי, אבל אני מוכנה אפילו לשים את העובדה הזו בצד, ולהמשיך להניח שייתכן, רק ייתכן שאתם צודקים. כי אני פתוחה ונאורה ומתקדמת ובוגרת יותר. מקווה שיום אחד תצליחו לגדול ולהגיע לבשלות שלי ולהכרה שאתם ואני אנושיים וחכמים וטפשים באותה המידה בדיוק.
זה לא כואב לי בכלל. אנחנו יושבים בתוך אתר באופן טבעי - אני לא מאמין באלימות ובכוח כפתרון למשהו. את כן.
כל חיי הובילו אותי לכאן ולדרך שבה אני מגדל את ילדי. השונות שהרגשתי מילדות היא זו שהובילה אותי ללמוד את השונה. עם האנדרדוג אני מרגיש בבית. אני יודע, בקטנה, איך זה שמערכת דכאנית ושוללת חיים יושבת עליך, חושבת שאתה אחר ממה שאתה. ומכאב אישי וקטן וזניח לחלוטין ביחס לדברים הגדולים שאנו משוחחים עליהם כאן הגעתי אני לאמונה שיש לחקור, ללכת ולראות, לא להאמין למה שאומרים לך. לא להאמין למבוגרים. לא להאמין לאנשים שטוענים שהם יודעים, בטח כאלה שחושבים שהם יודעים טוב ממך.
הילד שלי מלמד אותי כל יום שאם ברצוני בשיתוף פעולה, כדאי שאהיה יצרתי וחיובי. כשאני לא, הוא מתנהג כמו בפרסומת לקונדומים.
את מבינה, אני מרגיש ממש כמו האיש הזה בדרום הר חברון שישב איתי על סלע מול השדה החרוך שלו כשברקע בתים דוחים ואחידים עם גגות אדומים שכמו יצאו מאיזה קטלוג שלעולם לא היית פותחת.
את הבדידות שלו, של אין למי ולאן לפנות, אני מרגיש שאני מכיר.
ובגלל שאני מאמין שאפשר אחרת, בכל דבר בחיים, אני
גם פה. כי אפשר לגדל ילדים אחרת ממה שאמרו לי. ואפשר לחיות טוב עם שכנינו בניגוד למה שאנשי הקטלוגים אומרים.
המציאות שעליה את מדברת היא לא המציאות בעיני. ממבט צד את נראית לי כמו אדם הרודף אחרי חיה מבוהלת ופצועה וכשהיא נושכת אותו לבסוף מסתובב וצועק "רואים?? אמרתי לכם שהיא נושכת!".
אלוהים לא נשא את דברו אבל נתן לך, (לא שזה קרה, אין אלוהים) (בדוק) (ההוכחה נמצאת בכרטיסי מפעל הפיס. תנסי ותראי) את היכולת להבין סיבה ותוצאה.
מקווה שכל זה יצא הגיוני ושלא הבכתי אף אחד
[u]לכושים באמריקה זה לקח יותר מ-200 שנה, אבל בעבודה קשה והשקעה של כל דור למען הבא אחריו, הם הצליחו להגיע לשוויון הזדמנויות כמעט מוחלט. ובלי אף פיגוע טרור.[/u]
נו באמת. איך מעיזה את ללמד מוסר את האנשים שאותם את חומסת? את בעצמך טוענת בדף הזה ללא הפסקה שבמצב אופטימלי מבחינתך, ערבים, על שום היותם ערבים בלבד, יוכלו לקבל במדינה עתידית רק חלק מהזכויות שיהיו ליהודים. ובאותו דף את כותבת את הדברים הללו, שיוצרים רושם שאם היו מקשיבים והולכים בדרכו של גנדי, דרך האי אלימות, היו מקבלים שיוויון. שיוויון אמיתי.
הם, רואים את השקרים הללו ובעתיד - דרך הזרוע לצערנו, שאר יושבי ישראל היהודים יבינו את השקרנות הזו שבתוכה הם חיים ויוותרו, יכנעו, ירימו ידיים וילמדו לחיות ביחד.
או אולי כפי שדויוויד בואי אומר:
And these children that you spit on
As they try to change their worlds
Are immune to your consultations
They’re quite aware of what they’re going through
Ch-ch-ch-ch-changes
(turn and face the strain)
Ch-ch-changes
Don’t tell them to grow up and out of it
[u]"מי שמועד פעם אחת על הזין שלו הוא ביש מזל, אבל מי שמועד עליו פעם שניה הוא אדיוט". למה שאדם ישב בנחת ויחכה כשהוא יודע שרוצח מתקרב אליו? זהו המעשה האדיוטי לדעתי. המעשה החכם הוא לעצור אותו לפני שהוא מגיע ומבצע את זממו. ה"מוסר" שלכם הורג אותנו.[/u]
לפי זה טליה, עם כל הדיון הפוסט מודרניסטי המעוות הזה שאת משתמשת בו ("זו דעתך וזו דעתי אתה לא צודק ולא אני") מה שאמור לקרות זה שאני, כתושב פנים הארץ הסובל מפיגועים ורואה את הסיכסוך הזה כאשמה של מדיניות פושעת, אמור לקחת נשק להכנס למאחזים ולהתחיל להוריד אנשים. ככה, לשחק אותה בתפוז המכני. משום שלדעתי הסבל שאת וחברייך גורמים איננו הצלת נפשות אלא מעשה פשע הגובה קורבנות. אולם אינני עושה זאת. והסיבה איננה המוסר המפוקפק שלי (שתביני, פיגוע בהתנחלות ואני יודע שמזה עידנים את מחכה לטקסט שכזה שיבוא כבר- לא מזיז לי. מי שהולך לגור במתתיתיהו מזרח הוא בן מוות לא פחות ממחבל, שגם הוא בן מוות בעיני) אינני עושה זאת לשמחתך הרבה משום שיש לי מה להפסיד. לפי מה שאת כותבת, אני כנראה טיפש למדי.
אגב, הטלת פצצה של טון על בניין מגורים כן עושה לי משהו. כל עוול עושה לי הרבה. ככה אני עם המוסר הדפוק והמעוות שלי: אני מזדהה עם הקורבנות לא עם הרוצחים. והקורבנות פה הם לא היהודים, הם לפי ספירתי כבר לא קורבנות הרבה מאוד שנים.
[u]והנה שוב אני מושווית לפושע מין. מקרה? כיעור סידרתי?[/u]
וזה עוד אחרי צנזורה ;-)
[u]עד כמה שזה כואב לכם לשמוע - אין שום כלל בעולם שקובע שדעותיכם צודקות וטובות משלי. אלוהים עדיין לא נשא את דברו ואמר מי הוא הצודק. המציאות בינתיים מוכיחה שהצדק איתי, אבל אני מוכנה אפילו לשים את העובדה הזו בצד, ולהמשיך להניח שייתכן, רק ייתכן שאתם צודקים. כי אני פתוחה ונאורה ומתקדמת ובוגרת יותר. מקווה שיום אחד תצליחו לגדול ולהגיע לבשלות שלי ולהכרה שאתם ואני אנושיים וחכמים וטפשים באותה המידה בדיוק.[/u]
זה לא כואב לי בכלל. אנחנו יושבים בתוך אתר באופן טבעי - אני לא מאמין באלימות ובכוח כפתרון למשהו. את כן.
כל חיי הובילו אותי לכאן ולדרך שבה אני מגדל את ילדי. השונות שהרגשתי מילדות היא זו שהובילה אותי ללמוד את השונה. עם האנדרדוג אני מרגיש בבית. אני יודע, בקטנה, איך זה שמערכת דכאנית ושוללת חיים יושבת עליך, חושבת שאתה אחר ממה שאתה. ומכאב אישי וקטן וזניח לחלוטין ביחס לדברים הגדולים שאנו משוחחים עליהם כאן הגעתי אני לאמונה שיש לחקור, ללכת ולראות, לא להאמין למה שאומרים לך. לא להאמין למבוגרים. לא להאמין לאנשים שטוענים שהם יודעים, בטח כאלה שחושבים שהם יודעים טוב ממך.
הילד שלי מלמד אותי כל יום שאם ברצוני בשיתוף פעולה, כדאי שאהיה יצרתי וחיובי. כשאני לא, הוא מתנהג כמו בפרסומת לקונדומים.
את מבינה, אני מרגיש ממש כמו האיש הזה בדרום הר חברון שישב איתי על סלע מול השדה החרוך שלו כשברקע בתים דוחים ואחידים עם גגות אדומים שכמו יצאו מאיזה קטלוג שלעולם לא היית פותחת.
את הבדידות שלו, של אין למי ולאן לפנות, אני מרגיש שאני מכיר.
ובגלל שאני מאמין שאפשר אחרת, בכל דבר בחיים, אני [b]גם[/b] פה. כי אפשר לגדל ילדים אחרת ממה שאמרו לי. ואפשר לחיות טוב עם שכנינו בניגוד למה שאנשי הקטלוגים אומרים.
המציאות שעליה את מדברת היא לא המציאות בעיני. ממבט צד את נראית לי כמו אדם הרודף אחרי חיה מבוהלת ופצועה וכשהיא נושכת אותו לבסוף מסתובב וצועק "רואים?? אמרתי לכם שהיא נושכת!".
אלוהים לא נשא את דברו אבל נתן לך, (לא שזה קרה, אין אלוהים) (בדוק) (ההוכחה נמצאת בכרטיסי מפעל הפיס. תנסי ותראי) את היכולת להבין סיבה ותוצאה.
מקווה שכל זה יצא הגיוני ושלא הבכתי אף אחד :-)