על ידי פלוני* » 25 אפריל 2013, 11:21
לי נראה שבישראל אין כוח פוליטי, לפחות לא בעתיד הנראה לעין, שהוא מספיק בשביל לפנות כל כך הרבה מתנחלים. גם לא תמורת הסכם שלום.
ישראל כך נראה לי גם לא תוותר על השליטה על הפלסטינים בגדה או בעזה (ישראל עדיין שולטת בגבולות עזה הימיים והאוויריים).
יש לא מעט אנשים שטוענים שהאפשרות של שתי מדינות הולכת ומתרחקת, כיוון שבשטח המתנחלים כבר קבעו עובדות שבלתי אפשרי, או מאוד לא סביר, שאפשר יהיה לשנות.
במצב כזה ישראל תמשיך כמו היום, להיות מצורעת יותר ויותר בעיני העולם. אני מאמין שלמרות הזלזול הישראלי בעמדת העולם באופן כללי, ישראל לא תעמוד בלחץ ככל שהעולם יכיר במצב כמצב של שלטון אפרטהייד. במצב כזה, או שישראל תוותר על הגדרתה כמדינה יהודית, או שהיא תנסה איכשהו להחזיר את הגלגל אחורה ולפנות את ההתנחלויות. שני המקרים, כך נראה לי, יהיו מאוד אלימים.
אני מבין את הימין שהוא מקווה שהדברים בכל זאת ישסתדרו איכשהו יותר טוב. שמשהו יותר טוב יכול לקרות. הפלסטינים יהפכו כנועים, מספרם ילך ויתמעט, העולם יגלה הבנה ויתמוך בישראל, ועוד. אני לא בטוח שהתקווה הזאת לא יותר תמימה מכל עמדת שמאל אחרת.
בכלל, נדמה לי שהמשותף לגם לימין וגם לשמאל הוא ששניהם רואים את העתיד הקרוב והבינוני כאן כעתיד של מלחמות. השמאל בכל זאת מאמין בחיים משותפים על בסיס שוויון. הוא אולי תמים, אבל באופן עקרוני העמדה שלו מציעה פתרון. הימין, למיטב הבנתי, ועוד יותר אחרי הדיונים כאן, לא באמת מאמין בשוויון, והדבר הכי משמעותי בשבילו זה מדינה יהודית. הוא לא מאמין שאפשר לחיות כאן ביחד, מאמין באופן כללי שהערבים רק רוצים להרוג את היהודים ושאין להם שאיפות רגילות של אנשים רגילים, לחיות בנחת ובשלום, ולכן מבקש לשמר את כוחו ועליונותו ככל שכוחו יאפשר לו.
זה מאוד עצוב, אני חושב על זה, כשאומרים שהשלום בסופו של דבר לא תלוי במדיניות אלא באמונה וביכולת של אנשים לתקשר ולראות את ה"צד השני" כמי שאינו שונה או נחות ממך. כמה שלא נדבר, אם לא ייווצר איזשהו תהליך שיאפשר לישראלים ולפלסטינים להפסיק לראות אחד בשני אויבים שרוצים לזרוק אחד את השני לים, משהו טוב לא יהיה. בחיי, זה נשמע מאוד רחוק היום הזה. אפילו שמאל וחצי בעצם די מקבל את ההנחה הזאת.
לי נראה שבישראל אין כוח פוליטי, לפחות לא בעתיד הנראה לעין, שהוא מספיק בשביל לפנות כל כך הרבה מתנחלים. גם לא תמורת הסכם שלום.
ישראל כך נראה לי גם לא תוותר על השליטה על הפלסטינים בגדה או בעזה (ישראל עדיין שולטת בגבולות עזה הימיים והאוויריים).
יש לא מעט אנשים שטוענים שהאפשרות של שתי מדינות הולכת ומתרחקת, כיוון שבשטח המתנחלים כבר קבעו עובדות שבלתי אפשרי, או מאוד לא סביר, שאפשר יהיה לשנות.
במצב כזה ישראל תמשיך כמו היום, להיות מצורעת יותר ויותר בעיני העולם. אני מאמין שלמרות הזלזול הישראלי בעמדת העולם באופן כללי, ישראל לא תעמוד בלחץ ככל שהעולם יכיר במצב כמצב של שלטון אפרטהייד. במצב כזה, או שישראל תוותר על הגדרתה כמדינה יהודית, או שהיא תנסה איכשהו להחזיר את הגלגל אחורה ולפנות את ההתנחלויות. שני המקרים, כך נראה לי, יהיו מאוד אלימים.
אני מבין את הימין שהוא מקווה שהדברים בכל זאת ישסתדרו איכשהו יותר טוב. שמשהו יותר טוב יכול לקרות. הפלסטינים יהפכו כנועים, מספרם ילך ויתמעט, העולם יגלה הבנה ויתמוך בישראל, ועוד. אני לא בטוח שהתקווה הזאת לא יותר תמימה מכל עמדת שמאל אחרת.
בכלל, נדמה לי שהמשותף לגם לימין וגם לשמאל הוא ששניהם רואים את העתיד הקרוב והבינוני כאן כעתיד של מלחמות. השמאל בכל זאת מאמין בחיים משותפים על בסיס שוויון. הוא אולי תמים, אבל באופן עקרוני העמדה שלו מציעה פתרון. הימין, למיטב הבנתי, ועוד יותר אחרי הדיונים כאן, לא באמת מאמין בשוויון, והדבר הכי משמעותי בשבילו זה מדינה יהודית. הוא לא מאמין שאפשר לחיות כאן ביחד, מאמין באופן כללי שהערבים רק רוצים להרוג את היהודים ושאין להם שאיפות רגילות של אנשים רגילים, לחיות בנחת ובשלום, ולכן מבקש לשמר את כוחו ועליונותו ככל שכוחו יאפשר לו.
זה מאוד עצוב, אני חושב על זה, כשאומרים שהשלום בסופו של דבר לא תלוי במדיניות אלא באמונה וביכולת של אנשים לתקשר ולראות את ה"צד השני" כמי שאינו שונה או נחות ממך. כמה שלא נדבר, אם לא ייווצר איזשהו תהליך שיאפשר לישראלים ולפלסטינים להפסיק לראות אחד בשני אויבים שרוצים לזרוק אחד את השני לים, משהו טוב לא יהיה. בחיי, זה נשמע מאוד רחוק היום הזה. אפילו שמאל וחצי בעצם די מקבל את ההנחה הזאת.