דף ערך ממשפחת
מדור כישורי חיים. עורך
עודד לבנה.
דף הדיון המצורף:
דיון בכישורי חיים
החשיבות של דפוסי חשיבה
על ההתנגדות לדפוסי חשיבה
אופנת הרדידות, ה- politically corrupt (אני מתכוון למה שרשמתי) והרוחניות שפושה היום בשיח האינטלקטואלי מתנגדת להכנסת דברים למסגרות ולתבניות, "כי זה מגביל".
התשובה היא שזה מגביל כמו שכל כלי מגביל: זה מאפשר לעשות דברים, ומגביל אם אנחנו מגבילים את עצמנו לכלי. כנראה שסולם הוא לא הכלי הנכון לקלף תפוז, אבל סכין כן. כשאין מספיק כלים ומנסים להשתמש בהם אז באמת הם מגבילים. כשיש ארגז כלים מלא של דפוסי חשיבה הם מחזקים את היכולת לחשוב.
ההתנגדות לדפוסי חשיבה אינה באה מעושר, אלא מעוני.
האדם תופס בדפוסים
קאנט קרא לזה קטגוריות.
כאשר אנחנו רואים קיר, אנחנו מזהים ראשית את הצבע שלו. זה דפוס חשיבה יסודי.
כאשר אנחנו רואים אדם, אנחנו ראשית מזהים את גילו, מינו ועוד כמה מאפיינים בסיסיים שלמדנו לזהות.
כאשר אנחנו רואים תהליך, בדרך כלל אנחנו לא תופסים את הדפוסים החשובים בתהליך, וחבל.
כאשר אדם תופס מושא לתוך דפוס, הוא יכול להעזר בכל מה שהוא יודע על הדפוס כדי להסיק על המושא.
כמובן, אם מה שהוא יודע שגוי, אז הוא יסיק מסקנות שגויות. אין ארוחות חינם, וטעויות נשארות טעויות.
לעומת זאת, אם לאדם יש דפוס מנוסח שכל מי שלובש חולצה צהובה הוא גבוה, אז דוגמא נגדית יכולה לבטל את הדפוס הזה באחת. לכן בדרך כלל עדיף שהדפוסים שלנו יהיו מנוסחים.
דפוסים הם תקשורתיים
כאשר הדפוס מנוסח אפשר גם לדבר עליו עם אנשים או לקרוא עליו, ואז אפשר לחדד את מה שאנחנו יודעים עליו, ולתקן בעזרת אנשים אחרים את השגיאות שלנו לגבי הדפוס.
דפוסים הם חסכוניים
דפוס נותן תאור נרחב ומפורט של תהליך או אפיון במלים בודדות, וחוסך מאמץ, ריכוז ותשומת לב.
לדוגמא, אם אני מתאר את היחסים בין הסיקים למוסלמים בהודו במלה "הסלמה", אז אין צורך לתאר סדרה ארוכה של פגיעות הדדיות ואת המצב שמי שקרובו נפגע – פוגע באוכלוסיה האחרת. זה מובן מתוך הדפוס של הסלמה.
על דפוסים וחכמה
מה זו חוכמה?
קשה לומר. אמא שלי נותנת משקל גדול לאחת ההגדרות האומרת "היכולת להביא קורלטים רלוונטיים מתחום נסיונו".
דפוסי אינו משנה את הנסיון, אך הוא יוצק אותו לתבניות אשר אפשר להביא כקורלטים (מקבילות)
דפוסים ניתנים ללימוד
כאשר לימדתי חשיבה היו ארבעה חוטי-שני אשר עברו לאורך כל בקורס.
אחד מחוטי השני היא דפוסי חשיבה. נראה לי שזה הדבר שנשאר הכי חזק עם התלמידים: מי שהשתלט על דפוס חשיבה יוכל להחיל אותו על מצבים רבים בעתיד. הוא רכש לעצמו כלי.
מה דפוסי חשיבה אינם כוללים
דפוסי חשיבה זה דבר חשוב, וחשוב שכל אחד ילמדו אותו. עם זאת, אין לראות בהם את חזות הכל בחינוך לחשיבה.
נתחיל ממה שאינו נכון, ונעבור למה שנכון: מתבקש (אבל לא נכון) שדפוסים מנוגדים ליצירתיות. על זה אמר אחד מגדולי המתמטיקאים ומגדולי ההוגים של החשיבה והיצירתיות, אנרי פואנקרה: "המזל נוטה חסד למח המוכן". המח המוכן הוא זה שתופס את הדברים בדפוסי החשיבה הנכונים, שואל את השאלות הנכונות וכיוצא בזה. דפוסי חשיבה אינם מנוגדים ליצירתיות. דוגמא לכך היא הדפוס של המשורר אבא קובנר, אשר תפס אוירה של שיר בתור מפגש של שני זרמים תודעתיים סותרים או לפחות נוגדים: אהבה וכעס, תשוקה ועייפות וכיוצא בזה.
מה כן חסר בדפוסי חשיבה? במקרים רבים חסרה בהם יצירה של דפוסים חדשים.
זה אולי המקום לציית את הספר the meaning of leef (ויתקן את האיות שלי רק מי שמכיר את הספר). leef זו מלה שהומצאה עבור מושגים שחסרים להם מונחים (מושג הוא בתודעה, מונח הוא בלשון). הדפוס החשיבתי של leef מתייחס ליצירת דפוסים חדשים, אך הוא עצמו אינו יצירת דפוס חדש.
תחום נוסף בחשיבה שדפוסים נוגעים אליו, אך אינם ממצים אותו, זה מתודולוגיות חשיבה. לא יורחב עליהן כאן.
גם התחום הרגשי, ובפרט נטיות חשיבה – תחום אשר הפך לפופולרי בקרב ההוגים של חינוך החשיבה בשנים האחרונות, הוא חיצוני לדפוסי חשיבה.
יכולות התמקדות והחלפת ההתמקדות – גם הן אינן דפוסים במובן הרגיל, והן חשובות מאד לחשיבה.
לעומת זאת, דווקא התחום של סובלנות לעמימות, אשר במבט ראשון נראה רחוק ביותר מהתחום המובנה של דפוסי חשיבה ומונחים, דווקא הוא מחובר חזק לדפוסי חשיבה, בפרט לדפוסים של מטא-חשיבה (חשיבה אודות החשיבה), כמו הקף הידיעה שלנו, ולדפוסים של סטטיסטיקה והסתברות; מעטים האנשים אשר באמת חושבים בהסתברויות, גם מבין אלה שלמדו הסתברות (וישראלי אחד קיבל פרס נובל על ההוכחה של זה ועל ניתוח ההשלכות הכלכליות של זה. המחקר הוא של כהנמן וטברסקי, אחד מהם נפטר, וכיוון שלא נותנים פרס נובל לאנשים מתים – אז רק בן-זוגו למחקר זכה בפרס).
מסמר בלי ראש
דפוס החשיבה הראשון הוא מסמר בלי ראש. הכוונה היא לפעולה שאם עושים אותה – אי אפשר להחזיר.
דוגמאות
משאל השופטים של לשכת עורכי הדין: בין אם המשאל הזה מוצדק ובין אם לא, היום כבר אי אפשר לבטל אותו, מסיבות פוליטיות. אף יושב ראש של לשכת עורכי הדין לא יעיז לבטל אותו, כי אז יגידו עליו שהוא מתחנף לשופטים, שהוא מוותר על חיזוק עורכי הדין וכיוצא בזה.
מפלגות באגודות הסטודנטים: באוניברסיטאות רבות אגודות הסטודנטים הן מפלגתיות. בטכניון – לא. ברגע שאגודת סטודנטים הופכת למפלגתית (כאשר הרשימות בה מצורפות למפלגות), בין אם זה טוב ובין אם לא, קשה מאד להחזיר את הגלגל אחורה: המפלגות מתחילות להיות מעורבות בתהליך הבחירות ומקצות לו משאבים כדי לנצח באוניברסיטאות, ואז מתחרים עצמאיים יתקשו מאד להתמודד מולן.
מקור המונח: המונח נולד ככל הנראה בהנדסת תוכנה: נניח שאתה מפתח ספריה גנרית מסויימת. נניח גם שהוספת לספריה פונקציה שלא היית צריך להוסיף, ושיחררת את הספריה לציבור, כך שכל אחד יכול להשתמש בפונקציה הזו. מרגע זה ואילך, אז בכל גירסה עתידית של הספריה אשר תתמוך בתאימות אחורה (כלומר, מי שעבד עם הספריה הקודמת יוכל לעבוד גם עם זו), תצטרך לתמוך בפונקציה המיותרת הזו. הפונקציה היא מסמר בלי ראש.
במקרים רבים, גם בפרוייקטים פנימיים פונקציה הופכת באופן מעשי למסמר בלי ראש.
[po]דף ערך[/po] ממשפחת [po]מדור כישורי חיים[/po]. עורך [po]עודד לבנה[/po].
דף הדיון המצורף: [po]דיון בכישורי חיים[/po]
[h=2]החשיבות של דפוסי חשיבה[/h]
[h=3]על ההתנגדות לדפוסי חשיבה[/h]
אופנת הרדידות, ה- politically corrupt (אני מתכוון למה שרשמתי) והרוחניות שפושה היום בשיח האינטלקטואלי מתנגדת להכנסת דברים למסגרות ולתבניות, "כי זה מגביל".
התשובה היא שזה מגביל כמו שכל כלי מגביל: זה מאפשר לעשות דברים, ומגביל אם אנחנו מגבילים את עצמנו לכלי. כנראה שסולם הוא לא הכלי הנכון לקלף תפוז, אבל סכין כן. כשאין מספיק כלים ומנסים להשתמש בהם אז באמת הם מגבילים. כשיש ארגז כלים מלא של דפוסי חשיבה הם מחזקים את היכולת לחשוב.
ההתנגדות לדפוסי חשיבה אינה באה מעושר, אלא מעוני.
[h=3]האדם תופס בדפוסים[/h]
קאנט קרא לזה קטגוריות.
כאשר אנחנו רואים קיר, אנחנו מזהים ראשית את הצבע שלו. זה דפוס חשיבה יסודי.
כאשר אנחנו רואים אדם, אנחנו ראשית מזהים את גילו, מינו ועוד כמה מאפיינים בסיסיים שלמדנו לזהות.
כאשר אנחנו רואים תהליך, בדרך כלל אנחנו לא תופסים את הדפוסים החשובים בתהליך, וחבל.
כאשר אדם תופס מושא לתוך דפוס, הוא יכול להעזר בכל מה שהוא יודע על הדפוס כדי להסיק על המושא.
כמובן, אם מה שהוא יודע שגוי, אז הוא יסיק מסקנות שגויות. אין ארוחות חינם, וטעויות נשארות טעויות.
לעומת זאת, אם לאדם יש דפוס מנוסח שכל מי שלובש חולצה צהובה הוא גבוה, אז דוגמא נגדית יכולה לבטל את הדפוס הזה באחת. לכן בדרך כלל עדיף שהדפוסים שלנו יהיו מנוסחים.
[h=3]דפוסים הם תקשורתיים[/h]
כאשר הדפוס מנוסח אפשר גם לדבר עליו עם אנשים או לקרוא עליו, ואז אפשר לחדד את מה שאנחנו יודעים עליו, ולתקן בעזרת אנשים אחרים את השגיאות שלנו לגבי הדפוס.
[h=3]דפוסים הם חסכוניים[/h]
דפוס נותן תאור נרחב ומפורט של תהליך או אפיון במלים בודדות, וחוסך מאמץ, ריכוז ותשומת לב.
לדוגמא, אם אני מתאר את היחסים בין הסיקים למוסלמים בהודו במלה "הסלמה", אז אין צורך לתאר סדרה ארוכה של פגיעות הדדיות ואת המצב שמי שקרובו נפגע – פוגע באוכלוסיה האחרת. זה מובן מתוך הדפוס של הסלמה.
[h=3]על דפוסים וחכמה[/h]
מה זו חוכמה?
קשה לומר. אמא שלי נותנת משקל גדול לאחת ההגדרות האומרת "היכולת להביא קורלטים רלוונטיים מתחום נסיונו".
דפוסי אינו משנה את הנסיון, אך הוא יוצק אותו לתבניות אשר אפשר להביא כקורלטים (מקבילות)
[h=3]דפוסים ניתנים ללימוד[/h]
כאשר לימדתי חשיבה היו ארבעה חוטי-שני אשר עברו לאורך כל בקורס.
אחד מחוטי השני היא דפוסי חשיבה. נראה לי שזה הדבר שנשאר הכי חזק עם התלמידים: מי שהשתלט על דפוס חשיבה יוכל להחיל אותו על מצבים רבים בעתיד. הוא רכש לעצמו כלי.
[h=2]מה דפוסי חשיבה אינם כוללים[/h]
דפוסי חשיבה זה דבר חשוב, וחשוב שכל אחד ילמדו אותו. עם זאת, אין לראות בהם את חזות הכל בחינוך לחשיבה.
נתחיל ממה שאינו נכון, ונעבור למה שנכון: מתבקש (אבל לא נכון) שדפוסים מנוגדים ליצירתיות. על זה אמר אחד מגדולי המתמטיקאים ומגדולי ההוגים של החשיבה והיצירתיות, אנרי פואנקרה: "המזל נוטה חסד למח המוכן". המח המוכן הוא זה שתופס את הדברים בדפוסי החשיבה הנכונים, שואל את השאלות הנכונות וכיוצא בזה. דפוסי חשיבה אינם מנוגדים ליצירתיות. דוגמא לכך היא הדפוס של המשורר אבא קובנר, אשר תפס אוירה של שיר בתור מפגש של שני זרמים תודעתיים סותרים או לפחות נוגדים: אהבה וכעס, תשוקה ועייפות וכיוצא בזה.
מה כן חסר בדפוסי חשיבה? במקרים רבים חסרה בהם יצירה של דפוסים חדשים.
זה אולי המקום לציית את הספר the meaning of leef (ויתקן את האיות שלי רק מי שמכיר את הספר). leef זו מלה שהומצאה עבור מושגים שחסרים להם מונחים (מושג הוא בתודעה, מונח הוא בלשון). הדפוס החשיבתי של leef מתייחס ליצירת דפוסים חדשים, אך הוא עצמו אינו יצירת דפוס חדש.
תחום נוסף בחשיבה שדפוסים נוגעים אליו, אך אינם ממצים אותו, זה מתודולוגיות חשיבה. לא יורחב עליהן כאן.
גם התחום הרגשי, ובפרט נטיות חשיבה – תחום אשר הפך לפופולרי בקרב ההוגים של חינוך החשיבה בשנים האחרונות, הוא חיצוני לדפוסי חשיבה.
יכולות התמקדות והחלפת ההתמקדות – גם הן אינן דפוסים במובן הרגיל, והן חשובות מאד לחשיבה.
לעומת זאת, דווקא התחום של סובלנות לעמימות, אשר במבט ראשון נראה רחוק ביותר מהתחום המובנה של דפוסי חשיבה ומונחים, דווקא הוא מחובר חזק לדפוסי חשיבה, בפרט לדפוסים של מטא-חשיבה (חשיבה אודות החשיבה), כמו הקף הידיעה שלנו, ולדפוסים של סטטיסטיקה והסתברות; מעטים האנשים אשר באמת חושבים בהסתברויות, גם מבין אלה שלמדו הסתברות (וישראלי אחד קיבל פרס נובל על ההוכחה של זה ועל ניתוח ההשלכות הכלכליות של זה. המחקר הוא של כהנמן וטברסקי, אחד מהם נפטר, וכיוון שלא נותנים פרס נובל לאנשים מתים – אז רק בן-זוגו למחקר זכה בפרס).
[h=2]מסמר בלי ראש[/h]
דפוס החשיבה הראשון הוא מסמר בלי ראש. הכוונה היא לפעולה שאם עושים אותה – אי אפשר להחזיר.
[h=3]דוגמאות[/h]
[b]משאל השופטים של לשכת עורכי הדין[/b]: בין אם המשאל הזה מוצדק ובין אם לא, היום כבר אי אפשר לבטל אותו, מסיבות פוליטיות. אף יושב ראש של לשכת עורכי הדין לא יעיז לבטל אותו, כי אז יגידו עליו שהוא מתחנף לשופטים, שהוא מוותר על חיזוק עורכי הדין וכיוצא בזה.
[b]מפלגות באגודות הסטודנטים[/b]: באוניברסיטאות רבות אגודות הסטודנטים הן מפלגתיות. בטכניון – לא. ברגע שאגודת סטודנטים הופכת למפלגתית (כאשר הרשימות בה מצורפות למפלגות), בין אם זה טוב ובין אם לא, קשה מאד להחזיר את הגלגל אחורה: המפלגות מתחילות להיות מעורבות בתהליך הבחירות ומקצות לו משאבים כדי לנצח באוניברסיטאות, ואז מתחרים עצמאיים יתקשו מאד להתמודד מולן.
[b]מקור המונח[/b]: המונח נולד ככל הנראה בהנדסת תוכנה: נניח שאתה מפתח ספריה גנרית מסויימת. נניח גם שהוספת לספריה פונקציה שלא היית צריך להוסיף, ושיחררת את הספריה לציבור, כך שכל אחד יכול להשתמש בפונקציה הזו. מרגע זה ואילך, אז בכל גירסה עתידית של הספריה אשר תתמוך בתאימות אחורה (כלומר, מי שעבד עם הספריה הקודמת יוכל לעבוד גם עם זו), תצטרך לתמוך בפונקציה המיותרת הזו. הפונקציה היא מסמר בלי ראש.
במקרים רבים, גם בפרוייקטים פנימיים פונקציה הופכת באופן מעשי למסמר בלי ראש.
[hr]