כמה סיפורים תחת שם חסוי מטעמי צנעת הפרט.
חברה שלי אחת, בעלת נכות, חושבת להביא ילד.
באה אלי, מבואסת, מספרת, שהביציות שלה לא טובות - בגלל הגנים.
מיד פלטתי: קחי את שלי.
היא הסתכלה עלי בפליאה: באמת?
ואני כבר נבהלתי ממה שאמרתי ומיד התבדחתי: אעשה לך אפילו מחיר חברה.
היא צחקה והעברנו נושא.
אחר כך לא נרדמתי בלילה.
חשבתי - מה פתאום אמרתי את זה?
ממה שאני מכירה אותה, היא באה ממשפחה מאוד אלימה, סובלת מדכאון, נכות כבר אמרתי...
ואני אבוא אליה ואראה אצלה פמפושקה קטנה, כ"כ דומה לי שהלב שלי יקרע,
וזה רק עניין של זמן עד שאחטוף לה אותה...
למזלי השיחה לא עלתה שוב.
ואז הבנתי שכנראה שלא אתרום בכזאת קלות.
אני מוכנה לתרום (אולי אולי אולי) לבת משפחה.
כשאני חושבת על זה הצעתי בעבר ביצית לאמי החורגת כשהיא עברה טיפולי פוריות (הייתי מאוד צעירה אז, הרבה לפני שילדתי בעצמי). היא הייתה בעיקר מזועזעת משום מה...
בסוף דפקו לה את הרחם עם איזו בדיקה פנימית לקראת הטיפולים וכבר לא היה צריך שום ביצית.
אם אשתו של אחי חס וחלילה חס וחלילה חס וחלילה הייתה צריכה - הייתי נותנת לה.
בקיצור, כל מקרה לגופו.
אבל רק למשפחה שהלב שלי יהיה שקט.
ואם הלב שלי שקט?
מעדיפה שזו תהיה ביצית שלי ולא של תורמת אנונימית.
גם כי יש לי גנים משובחים, וגם כי אוהבת להתרבות.
בזמנו שאלתי באופן היפוטתי את בעלי אם היה תורם זרע,
אמר בחיים בחיים בחיים לא.
הוא רוצה לגדל את הילדים שלו ולדאוג להם. פה, ליד האף. נקודה.
עוד סיפור
מכרה שלי עשתה הפריות מתרומה בבנק הזרע, הלכה פעם-פעמיים שילמה מלא כסף,
כלום לא יצא
ואז הכירה מישהו שמסתבר שהוא תורם בבנק הזרע.
מפה לשם ראתה שיש מצב לעקוף את העמלה,
הציעה לו שיתרום אצלה בשירות המהיר,
אמר שכבר עשה פעם את זה ועכשיו הילד בן שנה ואמו תובעת ממנו מזונות.
הכל היה מסוכם, חתום, מובן, מוסכם - והופ.
התהפכה על עצמה, כך אמר.
המכרה לא ויתרה, הפעילה את קסמיה וכשפיה,
לבסוף הסכים הבחור שלנו, בתנאי שבאמת באמת לא מצפים ממנו לכלום.
לא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע.
נותן ליווי רק עד לבדיקת הריון חיובית.
משם והלאה - אל תתקשרו אליו.
לבסוף, דווקא כן בא לברית, ובא ליומולדת שנה, הביא מתנה,
המכרה שלי בעננים, זה מעל ומעבר למה שציפתה,
אמרה אם יבוא בכל יומולדת - זו מתנה משמיים .
לא יודעת מה נסגר עם הילד הראשון, האם הצליחו לתבוע מזונות,
אבל אותו ובודאות לא ראה ב-ח-י-י-ם,
ושונא את אמא שלו.
לגבי הדוגמה של
רינה וטחינה
בארצות הברית קהילה מאד ליברלית שיש בה הרבה משפחות אלטרנטיבות והרבה זוגות חד מיניים, שיש תופעה כזו של "תורם".
גם פה אפשר לראות כי לא מדובר באנשים זרים ולא מוכרים, אלא בקהילה, כלומר הכל נשאר במשפחה:
מכירים את המשפחות לאורך שנים ויודעים למה אפשר לצפות מכל אחד.
לא הייתי נכנסת למערכת יחסים כזאת עם ציפיות כ"כ גבוהות ומוגדרות מראש עם אדם זר - לא מצד האישה ולא מצד הגבר.
מאידך, כן הייתי עושה ילד עם ידיד טוב שמכירה שנים.
כמה סיפורים תחת שם חסוי מטעמי צנעת הפרט.
חברה שלי אחת, בעלת נכות, חושבת להביא ילד.
באה אלי, מבואסת, מספרת, שהביציות שלה לא טובות - בגלל הגנים.
מיד פלטתי: קחי את שלי.
היא הסתכלה עלי בפליאה: באמת?
ואני כבר נבהלתי ממה שאמרתי ומיד התבדחתי: אעשה לך אפילו מחיר חברה.
היא צחקה והעברנו נושא.
אחר כך לא נרדמתי בלילה.
חשבתי - מה פתאום אמרתי את זה?
ממה שאני מכירה אותה, היא באה ממשפחה מאוד אלימה, סובלת מדכאון, נכות כבר אמרתי...
ואני אבוא אליה ואראה אצלה פמפושקה קטנה, כ"כ דומה לי שהלב שלי יקרע,
וזה רק עניין של זמן עד שאחטוף לה אותה...
למזלי השיחה לא עלתה שוב.
ואז הבנתי שכנראה שלא אתרום בכזאת קלות.
אני מוכנה לתרום (אולי אולי אולי) לבת משפחה.
כשאני חושבת על זה הצעתי בעבר ביצית לאמי החורגת כשהיא עברה טיפולי פוריות (הייתי מאוד צעירה אז, הרבה לפני שילדתי בעצמי). היא הייתה בעיקר מזועזעת משום מה...
בסוף דפקו לה את הרחם עם איזו בדיקה פנימית לקראת הטיפולים וכבר לא היה צריך שום ביצית.
אם אשתו של אחי חס וחלילה חס וחלילה חס וחלילה הייתה צריכה - הייתי נותנת לה.
בקיצור, כל מקרה לגופו.
אבל רק למשפחה שהלב שלי יהיה שקט.
ואם הלב שלי שקט?
מעדיפה שזו תהיה ביצית שלי ולא של תורמת אנונימית.
גם כי יש לי גנים משובחים, וגם כי אוהבת להתרבות.
בזמנו שאלתי באופן היפוטתי את בעלי אם היה תורם זרע,
אמר בחיים בחיים בחיים לא.
הוא רוצה לגדל את הילדים שלו ולדאוג להם. פה, ליד האף. נקודה.
עוד סיפור
מכרה שלי עשתה הפריות מתרומה בבנק הזרע, הלכה פעם-פעמיים שילמה מלא כסף,
כלום לא יצא
ואז הכירה מישהו שמסתבר שהוא תורם בבנק הזרע.
מפה לשם ראתה שיש מצב לעקוף את העמלה,
הציעה לו שיתרום אצלה בשירות המהיר,
אמר שכבר עשה פעם את זה ועכשיו הילד בן שנה ואמו תובעת ממנו מזונות.
הכל היה מסוכם, חתום, מובן, מוסכם - והופ.
התהפכה על עצמה, כך אמר.
המכרה לא ויתרה, הפעילה את קסמיה וכשפיה,
לבסוף הסכים הבחור שלנו, בתנאי שבאמת באמת לא מצפים ממנו לכלום.
לא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע.
נותן ליווי רק עד לבדיקת הריון חיובית.
משם והלאה - אל תתקשרו אליו.
לבסוף, דווקא כן בא לברית, ובא ליומולדת שנה, הביא מתנה,
המכרה שלי בעננים, זה מעל ומעבר למה שציפתה,
אמרה אם יבוא בכל יומולדת - זו מתנה משמיים .
לא יודעת מה נסגר עם הילד הראשון, האם הצליחו לתבוע מזונות,
אבל אותו ובודאות לא ראה ב-ח-י-י-ם,
ושונא את אמא שלו.
לגבי הדוגמה של [po]רינה וטחינה[/po]
[u]בארצות הברית קהילה מאד ליברלית שיש בה הרבה משפחות אלטרנטיבות והרבה זוגות חד מיניים, שיש תופעה כזו של "תורם".[/u]
גם פה אפשר לראות כי לא מדובר באנשים זרים ולא מוכרים, אלא בקהילה, כלומר הכל נשאר במשפחה:
מכירים את המשפחות לאורך שנים ויודעים למה אפשר לצפות מכל אחד.
לא הייתי נכנסת למערכת יחסים כזאת עם ציפיות כ"כ גבוהות ומוגדרות מראש עם אדם זר - לא מצד האישה ולא מצד הגבר.
מאידך, כן הייתי עושה ילד עם ידיד טוב שמכירה שנים.