האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

שליחת תגובה

ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי מיצי_החתולה* » 15 מרץ 2006, 12:33

לילה, מעניין שקראת בדבריה התנצלות. אני לא קראתי התנצלות - קראתי זהירות. זהירות מנשים שכן מג'גלות בין הבית לילדים לקריירה, ולא מרגישות שלמות עם עצמן (כי יש לדעתי לא מעט שכן מרגישות שלמות עם עצמן), ולכן עלולות לתקוף נשים כמו רוסו, כדי להגן על עצמן.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 15 מרץ 2006, 11:10

המאמר הזה מדבר על ההפסד לתרבות הצריכה בשל הפיכת נשים לאמהות , ולכן התרבות מעודדת אנטי- אמהות
מאמר קצר ונהדר.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 14 מרץ 2006, 23:26

נו, מה הרעיון?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי ארני_ש* » 14 מרץ 2006, 15:40

ברור , התייחסתי למאמר .
ברור שככל שאתה חי מנותק יותר הצרכים שלך קטנים , כי הם מחוברים יותר לצרכים אמיתים ופחות לצרכים שחברה צרכנית מכתיבה .
אני אנסה למצוא אצל ההורים שלי את הכתבה של נירה.
חבל שהעיתונים האלה לא נותנים במה בטור שבועי למישהו שבחר אחרת והיא חייבת לכתוב בחשש כזה .

ותוך כדי כתיבה עולה לי רעיון ...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 11 מרץ 2006, 20:07

ארני, יש לזה איזושהיא תשובה בטור של נירה רוסו. כאם לא עובדת, היא מגדירה אותם כחיים על סף קו העוני. זאת אומרת, שיש לדברים הכרחיים אבל אין למותרות. וגם - כאמא שהרבה פחות לחוצה לרוץ עם הילדים להצגות, לקנות להם ולהוציא עליהם כסף. אני חושבת שזה נכון להרבה אמהות בבית.
הקטע של להוציא כסף על הילדים הוא קטע של אמהות עובדות. גם כפיצוי, גם כי יש כסף. גם כי לא יודעים להתנהל ולהיות עם הילדים, אז בורחים הרבה יותר מהבית לכל מיני פעילויות יזומות בחוץ, שלרוב עולות כסף.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 11 מרץ 2006, 19:53

אתמול קראתי טור של נירה רוסו בידיעות. היא כותבת על זה שהיא נשארה בבית 4-5 שנים עם בנותיה. היא כותבת כל כך בדחילו. ממש בהתנצלות. תוך שהיא מייחסת לעצמה תכונות מיוחדות במינן כאילו רק היא לא מספיק מוכשרת לעשות קריירה ולגדל ילדות בו זמנית. וכמובן, הכי חשוב - השנים האלה הועילו לה מאוד להמשך הקריירה ותרמו המון למי שהיא ולבנותיה.
חוץ מזה התיאור של השנים האלה שלה מלבב. ומוכר מאוד. אבל היא מתייחסת לזה כאל חטא כבד. כמו מישהו שבחשש רב מציץ מהארון וחושש לצאת שלא יסקלו אותו. עד כדי כך הבחירה הזאת לא לגיטימית בחברה שלנו.
(לא מצליחה למצוא קישור)

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי ארני_ש* » 11 מרץ 2006, 18:13

המאמר הזה מדבר על ההפסד לתרבות הצריכה בשל הפיכת נשים לאמהות , ולכן התרבות מעודדת אנטי- אמהות , אבל מה עם כל השוק האדיר של מוצרי תנוקות וילדים ?
אישה קונבנציונלית שהפכה לאם אולי לא קנתה החורף מעיל חדש אבל היא השקיעה אלפי לי"ש באיבזור הבית עבור התינוק .

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 10 מרץ 2006, 16:26

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי סבתא_לשמונה* » 09 פברואר 2006, 01:54

ל - קרוטונית מהמרק הגדול
המאמר מעניין וגם מדכא.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי פלוני_אלמונית* » 07 פברואר 2006, 22:21

למה חלוקה "לרוחב" (בה כל אחד מבצע חצי מכל מטלה) נחשבת שיווינית וחלוקה "לאורך" (בה כל אחד מבצע חלק שונה של המטלות) לא נחשבת כך?

כי כשאת מחלקת לאורך את מקבלת שני חצאים: חצי אחד המתוגמל על ידי החברה- זה החצי של הגבר. בו מקבלים כסף (דבר מאוד חשוב בחיים), מקבלים פנסיה (דבר מאוד חשוב לעתיד), מקבלים כבוד והערכה (אשר ניתן לתרגם לכסף וגם לאגו). בחצי השני יש דברים אחרים, מופלאים, אבל אין כל תגמול או הערכה כספית. מכיוון שהחברה שלנו היא כזו שבה גבר ואישה אינם בהכרח יחד לכל החיים נוצרים מצבים שבהם אישה נשארת לבד (גירושים, התאלמנות, חד הוריות) ללא החצי שנותן כסף.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 07 פברואר 2006, 09:42

לא בטוחה איפה לשים את זה (אם ב נורמות של הורות בישראל או בדף על חלוקת תפקידים מגדרית), אז אני שמה פה, בדיון פעיל :-)

הילדים מעריכים יותר את עבודת האב הנעדר

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי סבתא_לשמונה* » 06 פברואר 2006, 20:17

הקטע הבא הגיע במייל:

אמא יש רק אחת

היא בדקה והתאכזבה, אחרי מס' ימים שוב בדקה והתאכזבה, בדקה שוב, נמלאה אושר

– היא בהריון !!!!

ועכשיו מה?- מעקב הריון, ביקורים אצל רופא, בדיקות דם, אולטרא-סאונד, בחילות,

הקאות, רגישות, נפיחות, צרבת, מצבי רוח.

בדיקת מי שפיר... פחד !... תשובה... הקלה.... מנוחה, ועוד מנוחה ועוד... לישון!...

מלפפונים חמוצים...

הגוף משתנה. מה תלבש? שיראו לה את הבטן או לא? כבד לה, עייפה, רוצה את אמא!

סקירת מערכות... פחד... הקלה...

אין דופק? ... פחד... שוקולד - יש דופק... הקלה...

השרירים נתפסים... צרבת... די! אמאל'ה, שיגמר כבר!



יש! מתחילים צירים! קטן עליה.... אוי לא!... ענק עליה... 2 אצבעות... זירוז... אינפוזיה....

מוניטור...טשטוש.

עוד אצבעות... עוד אצבעות... אפידורל!...

הוא מתחיל לצאת... בכלל לא כואאאאאאאאאאאב.....

הוא בחוץ... הוא מדהים!

תפרים, טחורים, הנקה, פטמות כואבות. לילות ללא שינה. גוף ללא שינה. עייפות... עייפות...

תשישוווות... אין לה 20 דקות ביום אפילו לעצמה.

הוא נרדם- טסה למיטה.... רק נרדמה – הוא מתעורר...

ושוב - בדיקות, רופאים, חיסונים, טיפת חלב.

מגדלת, מחליפה, מאכילה, משחקת, רוחצת, מעסה, מחבקת, מנשקת... הרוסה...

רוצה לחזור לעבודה ולקריירה... מאריכה חופשת לידה למענו.

הוא גדל, מתעגל, בוכה... מחייך, צוחק, מאושר... מתוק!!! ... מצמיח שיניים... חולה... בריא...

מרים ראש... מתהפך... זוחל אחורה... זוחל קדימה.... מתחיל ללכת!!!

וסוף סוף- מילה ראשונה... "אבא"...



ה

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 06 פברואר 2006, 08:45

מי הסופרת?
סוזן מאוסהארט.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי הד_בר_ניסן* » 06 פברואר 2006, 07:26

למה חלוקה "לרוחב" (בה כל אחד מבצע חצי מכל מטלה) נחשבת שיווינית וחלוקה "לאורך" (בה כל אחד מבצע חלק שונה של המטלות) לא נחשבת כך?
חשבתי על זה בדיוק לא מזמן,
אם נסתכל על משפחה מסורתית הגבר מפרנס מלא והאשה בבית.
מה יותר ההפך?
האשה מפרנסת מלא והגבר בבית, או שניהם מתחלקים בעול הבית והפרנסה.
בסטואציה הראשונה נשארה סוג של ראית עולם גברית שיוצרת הנגדה בית/חוץ צבורי/פרטי פשוט נתנו גם לאישה לשחק בתפקיד הצבורי.
בסטואציה השנייה אנחנו משנים גם את הראייה ואומרים כל אחד יכול לשחק גם בפנים וגם בחוץ (מגן וחלוץ)
לי השנייה יותר מתאימה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי סבתא_לשמונה* » 06 פברואר 2006, 00:39

למה חלוקה "לרוחב" (בה כל אחד מבצע חצי מכל מטלה) נחשבת שיווינית וחלוקה "לאורך" (בה כל אחד מבצע חלק שונה של המטלות) לא נחשבת כך?
נתעלם לרגע מהבעיות הכלכליות. לטובת הקשרים בין אבות לילדיהם חלוקה "לרוחב" טובה יותר. מבחינת שני ההורים - הגיוון בחיי יום-יום בריא יותר ואפשרי בחלוקה "לרוחב".
קראתי כאן הרבה על הספר תחזוקת בעל. עד עכשיו לא שמעתי עליו. מי הסופרת?
גרושין היא בעייה כואבת בפני עצמה גם אם ההסדרים הכספיים טובים וגם אם הגרושין היו תוך כבוד הדדי ושמירת קשר בין בני הזוג בצורה שתפגע בצורה מינימלית בילדים שתמיד נפגעים, אם כי יש מקרים שטוב להם יותר לאחר שההורים התגרשו מאשר כאשר היו באותו בית אבל בכל מקרה יש פגיעה. הבעייה כואבת גם בלי קשר לחינוך ביתי או לפמיניזם
אבל תמיד צריכה להיות לאשה יכולת להיות עצמאית אפילו אם הנישואין טובים. אדם הוא אדם כאשר הוא אינו תלותי, לאו דווקא מהבחינה הכספית אלא מבחינת האישיות. (נכון לנשים ולגברים).

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 05 פברואר 2006, 11:48

במחשבה נוספת אוסיף עוד נקודה:
אם גרושה שרוצה להמשיך את החינוך הביתי אם היא עצמה אינה אישה אמידה או שאין לה תמיכה כלכלית מהוריה (שוב, תלות כלכלית שלעתים גוררת גם תלות נפשית) - בעצם ממשיכה להיות תלויה בגרוש שלה, כלומר בדמי המזונות שהוא משלם. עד כמה שאני יודעת, בדרך כלל דמי המזונות הם ממוצעים וגם נמוכים (לא מדובר על גירושין בעשירון העליון). מדובר בכמה אלפי ש"ח לחודש (בכתבה שקראתי אם ל-3 מקבלת 3600 ש"ח לחודש - ומסכום שכזה מאוד קשה לפרנס 4 נפשות
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... mNo=650258
). וכאמור, דמי המזונות מיועדים לפרנסת הילדים\ות והם ניתנים עד שהילדים\ות בני\ות 18.

כלומר, מדובר בהמשך התלות הכלכלית (והנפשית) בגרוש, ובכל חודש עולה השאלה: ישלם את הסכום המצחיק שצריך לשלם או לא? ואם לא, מה תעשה? איך תקנה מזון לילדיה ולעצמה? שלא נדבר על חשמל-מים-מיסי עירייה, שכר דירה או משכנתא אם יש ושאר הוצאות חובה ולפעמים הוצאות לא צפויות כרופא שיניים וכו' - ולא מדובר במותרות!

אבל שוב, שכל אחת תעשה את החשבון שלה ותחיה לפי הבנתה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 05 פברואר 2006, 11:27

למען הגילוי הנאות אני חייבת להקדים שבנושאים אלו אני איני אובייקטיבית, ובדרך כלל ובאופן כללי אני בעד הנשים. ברור שכל מקרה לגופו, וצריך 2 לטנגו וכו' וכו' וכו'. אבל בכל זאת, למרות הסתייגויות אלו, באופן כללי אני בעד הנשים.

ולכן אותי באופן אישי מאוד מצער ומעורר פלצות וחלחלה בכל פעם שאני שומעת או קוראת על מקרים שבהם גברים משתמשים בילדים\ות כחלק מהמלחמה הכוללת נגד הנשים. אם אני מנסה בכל זאת להיות יותר אובייקטיבית ולראות את 2 הצדדים, אני מתארת לעצמי שיש גברים שבאמת מאמינים בדרך חינוך מסוימת וחושבים שחינוך ביתי אינו תורם או מתאים בכלל ולילדיהם בפרט. כלומר, ייתכן שיש מקרים שבהם מדובר בערכים חינוכיים שונים ולא בניגוח האימהות (אבל אז עולה השאלה מדוע בזמן שהם היו נשואים החינוך הביתי היה בסדר מבחינתם. או שאולי גם זה לא נכון בכל מקרה, ואולי תמיד הם התנגדו לכך). ואם אמשיך עם הקו האובייקטיבי, הרי שלפי החוק ויש לכך גם משמעות במישורים אחרים, הן האימא והן האבא הן האפוטרופסים החוקיים של הילדים\ות, כלומר לשניהם יש זכות לקבוע קביעות חשובות בנושאים שונים הקשורים לילדות\ים, למשל אופן החינוך.

נראה לי שיצאה לי הודעה קצת מבולגנת, שמשקפת את האמביוולנטיות שלי בנושא (למרות, שכאמור, באופן עקרוני אני נוטה לכיוון האימהות והנשים).

אגב, למה שאלת דווקא אותי שאלה זו?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 05 פברואר 2006, 11:07

ליאורה, מה דעתך בנושא הבעיה שעולה עם חינוך ביתי בגירושין? (ללא קשר, כרגע, לנושא הכלכלי החשוב והקריטי בהחלט).

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 05 פברואר 2006, 10:56

הציטוטים האלה מדגימים יפה את עניין ההרעה במצב כלכלי של נשים בכלל לאחר גירושין
אחד מהציטוטים מצביע גם על עניין הקשיים שלפני הגירושין.

על נושאים אלו כתבתי בהרחבה בדף נורמות של הורות בישראל ולכן אכתוב כאן בקיצור : כאשר נשים תלויות בגברים מבחינה כלכלית, לעתים התלות הזו הופכת גם לתלות נפשית, שמשפיעה על כל הזוגיות. לעתים הגברים משתמשים לרעה בכוח הכלכלי שלהם עוד במסגרת הנישואים. לאימהות שאין להן כסף משל עצמן קשה מאוד לחשוב על גירושים, וקשה מאוד לעשות זאת: כל התהליכים עולים הרבה כסף ונמשכים לעתים הרבה זמן. וכל עוד אין גט ואין הסדר כלכלי סופי של מזונות וכו', הגבר יכול להקפיא את החשבון בבנק, להעביר כספים לחשבון אחר, להעלים כספים וכו' וכו'. ולא מדובר במשהו תיאורטי, אלא במשהו שקרה וקורה אצל הרבה משפחות שבהן לאישה אין כסף משל עצמה, אין מקורות הכנסה משל עצמה. וגם לאחר הגירושים המצב הכלכלי של האישה ושל ילדיה מתדרדר: יש גברים שמצליחים להערים על בתי המשפט ולהציג את עצמם כחסרי אפשרויות ולכן נקבעים דמי מזונות נמוכים מאוד. יש גברים שגם את זה לא רוצים לשלם ויש כל מיני עיכובים ודחיות. ובינתיים, אישה שאינה עובדת ואין לה משכורת - איך היא תפרנס את עצמה ואת ילדיה? וברור שחשובה מאוד התמיכה של הסביבה, כולל התמיכה הכלכלית. אבל למי שאין כזו?

לסיכום, לדעתי מצב של תלות כלכלית מאוד מסוכן לאישה ולילדים - הן במסגרת הנישואים והן כשיש משבר בנישואים וכו'. ומה שאני כותבת מבוסס על מחקרים, נתונים סטטיסטיים וסיפורים מהחיים של נשים רבות. מכל מקום, אני איני מנסה לשכנע אף אחת. לא חייבים להסכים איתי בנושא זה וגם לא בנושאים אחרים. כל אחת זכאית לדעתה האישית.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי יעל_צ* » 05 פברואר 2006, 10:29

אני יכולה להביא עוד ציטוטים מעוד דפים, אבל נראה לי שציטוטים אלו מדגימים יפה את העניין.

לי אורה, לדעתי הציטוטים האלה מדגימים יפה את עניין ההרעה במצב כלכלי של נשים בכלל לאחר גירושין ,
לאו דווקא של נשים (גרושות) בחינוך ביתי.
וגם, הציטוט שהבאת מפי ורד - "אם אני אתגרש" - מתאים פוטנציאלית גם לי, למשל. גם אני לא אוכל לפרנס לבד את שלושת הילדים שלי. ואני כן עובדת, והילדים שלי לא בחינוך ביתי. ככה שאני ממש לא רואה הבדל ביני לבין אמא בחינוך ביתי מהבחינה הזאת. (איזה כיף, אה?.....)

וגם, גירושין הם לא דבר שקורה מהיום למחר. אישה שרואה שמצב הנישואין הולך ומתדרדר, שרואה שמתחילה להסתמן
אופציה כזאת, בוודאי חושבת מה יקרה ביום שאחרי ומנסה לתכנן איך להסתדר. המון תלוי גם בתמיכה (רגשית וכלכלית)
שיש סביבה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 05 פברואר 2006, 10:06

שהבעיה העיקרית של גירושין וחינוך ביתי היא
יש יותר מבעיה עיקרית אחת. כולן ראויות לבחינה וליחס. עד כמה שהבנתי.
הבעיה הדחופה יותר משתנה בן זוג לזוג.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 05 פברואר 2006, 09:38

וכך כתבה ורד בדף גירושין וחינוך ביתי

_יש גם את הפן הכלכלי.
בדרך כלל בחינוך הביתי - הורה אחד עובד והורה אחר בבית. בדרך-כלל האמא בבית והאבא עובד וכמעט לא רואים אותו. הבעיה כשמתגרשים היא שהאם נאלצת לצאת לעבודה כי היא חייבת להביא את הפרנסה. דמי המזונות לא יכולים להספיק. אלא אם כן האם עובדת מהבית. מאוד מסובך ובעייתי. אם אני אתגרש אאלץ לצאת לעבודה ולהביא כמה אלפים כל חודש כדי לממן את הבית, המחייה והכל._

וכך כתבה עולם ומלואו בבלוג שלה בלוג הגרושים שלי
_אני רוצה להתייחס לדיון שמתקיים באתר במלוא עוזו לגבי נורמות של הורות בישראל.
התקיים שם דיון על התלות של האשה, והגרושים שהיא עלולה לחוות ובן הזוג שעלול להשתנות כשמתגרשים, והיו הרבה שתמהו על כל האם ואם ואם ולא הבינו בכלל את הסיטואציות שתוארו שם.
אני כתבתי איזה פיפס קטן, אבל פה אני יכולה להוציא באמת.
כל כך רציתי לצעוק
האשה המסתורית הזו זו אני
  • ליאורה שכתבה שם הרבה ותארה את התרחישים האלו כאילו קראה את מה שעובר עלי.
את העול הכלכלי עד הגרושים (אני מוגדרת פרודה להבדיל מגרושה כבר שנה), את הניתוק המיידי מהמשאבים, את לקיחת כל אמצעי התשלום*, את כל מה שתואר שם בערך._

אני יכולה להביא עוד ציטוטים מעוד דפים, אבל נראה לי שציטוטים אלו מדגימים יפה את העניין.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי תזמורת_הים* » 05 פברואר 2006, 09:20

זו רק אחת מהבעיות שבהן נתקלות אימהות גרושות. אם אין כסף אישי, פשוט קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי בכלל להתגרש - תהליך הגירושים עצמם עולים כסף, עד שכל נושא המזונות מוסדר (ולפעמים זה לוקח שנים) האישה צריכה בינתיים לפרנס את עצמה ואת ילדיה וכו', ובהרבה מקרים גם לאחר שמוסדר עניין המזונות - מדובר בסכומים לא גדולים שאינם יכולים לכלכל אישה וילדים (המזונות מיועדים לילדים ולא לאישה), בהרבה מקרים הגברים מנסים להתחמק מלשלם גם את הסכומים הלא גבוהים הללו וכו'.
כל זה נכון, אבל אם תשימי לב, דווקא פה באתר, אותן נשים בחינוך ביתי שמצאו את עצמן גרושות או בהליכי גירושין כותבות דווקא על בעיית חינוך הילדים ולא על בעיית הכסף.

אגב, במקרה הצצתי לאחרונה בפורום בנושא גירושין ומזונות, וכתוב שם שעל הבעל לספק לאשתו את רמת החיים לה הורגלה לפני הגירושין, כלומר אם האשה היתה תלויה בבעל לפרנסתה הוא יחויב לשלם מזונות גם לה ולא רק לילדים. לגבי בעלים שמסרבים לשלם מזונות, יש לאשה מוסדות כמו נעמת שיתנו לה עזרה משפטית בחינם כדי להאבק בו (לבעל, אגב, אין גוף מקביל שיעזור לו במקרה שהוא הצד המקופח). יש לה אפשרות להטיל עליו סנקציות, להגביל את הסדרי הראייה של הילדים וכו'. שוב- אני לא מקלה ראש בקשיים האדירים הכרוכים בגירושין, אבל אני מתרשמת שהבעיות הכלכליות רלבנטיות במידה דומה גם לנשים שעבדו לפני הגירושין. כדי שאשה תהיה עצמאית לחלוטין עליה להיות אשת הייטק או מנכ"לית שעובדת 12 שעות ביום ומרוויחה סכומי עתק. מה לעשות שהרבה נשים, גם כאלה שאינן דוגלות כלל וכלל בחינוך ביתי או בחיים בבית, מעדיפות לעבוד במשרות פחות מכניסות ולהיות בבית בשעות אחר הצהריים עם הילדים, גם אם זה אומר שהן תלויות כלכלית בבעל ויתקשו לפרנס את הילדים בלי עזרתו.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 05 פברואר 2006, 08:34

זו בעיה שאינה קשורה כלל וכלל למצבה הכלכלי של האשה או ליכולת ההשתכרות שלה.
זו רק אחת מהבעיות שבהן נתקלות אימהות גרושות. אם אין כסף אישי, פשוט קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי בכלל להתגרש - תהליך הגירושים עצמם עולים כסף, עד שכל נושא המזונות מוסדר (ולפעמים זה לוקח שנים) האישה צריכה בינתיים לפרנס את עצמה ואת ילדיה וכו', ובהרבה מקרים גם לאחר שמוסדר עניין המזונות - מדובר בסכומים לא גדולים שאינם יכולים לכלכל אישה וילדים (המזונות מיועדים לילדים ולא לאישה), בהרבה מקרים הגברים מנסים להתחמק מלשלם גם את הסכומים הלא גבוהים הללו וכו'.

אחת מהסיבות המרכזיות שלנשים קשה לצאת מנישואים גרועים ואפילו אלימים הוא התלות הכלכלית בבן הזוג. כפי שהיה כתוב בפרוטרוט בכתבה, שכך כתוב בכותרת המשנה שלה:
נשים רבות חוששות להתלונן ולעזוב את הבית כי הן חשות תלויות כלכלית בבעל

השאלה היא איך את מתרגמת שכר
בש"ח.
עם סיפוק ואושר לא קונים במכולת וזה אולי מתחבר לביטוחים שונים וחסכונות וניהול כספי המשפחה באופן מושכל ואחראי
בדיוק.

ואגב, אני בסך הכל מביעה את דעתי האישית, וממש אין לי שום עניין לנסות לשכנע מישהי איך לחיות. שכל אחת תנהג לפי הבנתה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי רסיסים_של_אור* » 05 פברואר 2006, 00:29

משום שלצערנו, נשים שיושבות בבית אינן מקבלות כל שכר עבור כל העבודות הרבות שהן מבצעות יום יום ללא הפסקה. הן אינן צוברות זכויות סוציאליות, אינן צוברות ניסיון בשוק העבודה, אינן צוברות כסף לפנסיה ועוד. ובמצב זה שבו רק הגברים מרוויחים כסף, הנשים תלויות כלכלית בגברים ועלולות להיות לכך תוצאות מאוד חמורות בהווה ובעתיד.


מצטערת. נתקעתי כבר במשפט הראשון שאומר: נשים שיושבות בבית אינן מקבלות כל שכר עבור כל העבודות הרבות שהן מבצעות יום יום ללא הפסקה השאלה היא איך את מתרגמת שכר. בעיניי, שכר הוא ממש לא זכויות סוציאליות וכל מיני עניינים כספיים. אני מרגישה מאד מאד נשכרת רוב הזמן. מהדברים שאני חווה עם ילדיי. מהזכות להיות איתם קרוב קרוב, מהצמיחה האישית שלי כאדם וכאמא, מהחופש הנפשי שאני נתונה בו, מהיצירה המשותפת שלנו יחד ועוד ועוד ועוד.

נראה לי שיש כאן סוגיה עקרונית באופן כלשהו. עבורי לפחות, החזרה הביתה איפשרה גם לצאת מהמעגל הזה שבו כל פעולה שלי נמדדת באיקס שקלים שאקבל בסוף החודש או כשאצא לפנסיה או כש... אני לא מחפשת יותר את התגמול החיצוני הזה.

אולי תגידו שעם סיפוק ואושר לא קונים במכולת וזה אולי מתחבר לביטוחים שונים וחסכונות וניהול כספי המשפחה באופן מושכל ואחראי, אבל בטח שלא מצריך את יציאת האם מהבית...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי יעל_צ* » 04 פברואר 2006, 23:20

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי תזמורת_הים* » 04 פברואר 2006, 22:51

ומי שרוצה לדעת יותר על הסכנות הללו, מספיק שתקרא בדפים שבהם כותבות אימהות בחינוך הביתי הנמצאות במשבר נישואין כזה או אחר, או לאחר גירושין
לא שאני מקלה ראש בבעיות הכלכליות של גרושות (בחינוך ביתי או בכלל), אבל אני התרשמתי, מאותם דפים שאת מתיחסת אליהם, שהבעיה העיקרית של גירושין וחינוך ביתי היא בכלל לא כלכלית, אלא האפשרות של בן הזוג להטיל סנקציות על האופן בו גרושתו מגדלת את ילדיהם. זו בעיה שאינה קשורה כלל וכלל למצבה הכלכלי של האשה או ליכולת ההשתכרות שלה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 04 פברואר 2006, 20:40

וחלוקה "לאורך" (בה כל אחד מבצע חלק שונה של המטלות) לא נחשבת כך?
משום שלצערנו, נשים שיושבות בבית אינן מקבלות כל שכר עבור כל העבודות הרבות שהן מבצעות יום יום ללא הפסקה. הן אינן צוברות זכויות סוציאליות, אינן צוברות ניסיון בשוק העבודה, אינן צוברות כסף לפנסיה ועוד. ובמצב זה שבו רק הגברים מרוויחים כסף, הנשים תלויות כלכלית בגברים ועלולות להיות לכך תוצאות מאוד חמורות בהווה ובעתיד.

ומי שרוצה לדעת יותר על הסכנות הללו, מספיק שתקרא בדפים שבהם כותבות אימהות בחינוך הביתי הנמצאות במשבר נישואין כזה או אחר, או לאחר גירושין.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי מא_צ'י* » 04 פברואר 2006, 19:52

מתברר שרוב הגירושין בישראל בשנים האחרות הם דווקא ביוזמת הנשים.
זה אכן מה שהוא אומר.
אבל הוא גם אומר שרובן מתחרטות יותר ויוצאות פגועות יותר מן התהליך.
(נאמר בראיון עם אילנה דין ברדיו, לפני עלית תוכניתו בטלויזיה)

חינוך ביתי - נהדר, אבל מדוע תמיד האשה היא זאת שנשארת בבית והגבר עובד בחוץ גם כאשר היא בעלת מקצוע שיכולה להשתכר יותר ממנו או לפחות כמוהו?
למה להישאר בבית נחשב העול ולא הפריווילגיה?
אני מנחשת שהתשובה לשאלתך עבור רוב הנשים כאן היא - כי הן רוצות להישאר בבית ורואות בחינוך הילדים זכות ולא נטל.

שיוויון אמיתי הוא כאשר הגבר והאשה מתחלקים בעול באופן שיוויוני. אם שני בני הזוג עובדים שניהם יכולים להרשות לעצמם יום עבודה קצר יותר ואח"כ להתחלק באופן שווה בטיפול בילדים ובעבודות הבית.
למה חלוקה "לרוחב" (בה כל אחד מבצע חצי מכל מטלה) נחשבת שיווינית וחלוקה "לאורך" (בה כל אחד מבצע חלק שונה של המטלות) לא נחשבת כך?

טוב. לי אין תשובות כרגע. רק שאלות.
נדבר עוד כמה שנים.
<מא>

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 04 פברואר 2006, 17:52

מתברר שרוב הגירושין בישראל בשנים האחרות הם דווקא ביוזמת הנשים
זה ידוע כבר לא מעט שנים, אני חושבת, אולי לא בארץ. תחזוקת בעל נותן לתופעה הסברים מרתקים.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי סבתא_לשמונה* » 04 פברואר 2006, 11:55

סליחה, טעיתי. התוכנית היא של קובי מידן ולא קובי ניב.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי סבתא_לשמונה* » 04 פברואר 2006, 02:40

אוף, איזה דף וכמה נושאים!!!
כמה מילים שלי: שיוויון אמיתי הוא כאשר הגבר והאשה מתחלקים בעול באופן שיוויוני. אם שני בני הזוג עובדים שניהם יכולים להרשות לעצמם יום עבודה קצר יותר ואח"כ להתחלק באופן שווה בטיפול בילדים ובעבודות הבית. אוטופיה? לא נכון. יותר משפחות נוהגות בשיטה זו מאשר משפחות של חינוך ביתי.
חינוך ביתי - נהדר, אבל מדוע תמיד האשה היא זאת שנשארת בבית והגבר עובד בחוץ גם כאשר היא בעלת מקצוע שיכולה להשתכר יותר ממנו או לפחות כמוהו?
בחירה חופשית באמת קיימת בנושאים לא חשובים כמו הסרת שיער, לבוש וכו', אבל יש דברים שהבחירה לא בידינו כמו החיים באוויר מזוהם, תאגידים ועוד ועלינו להילחם עליהם.
היכן מתפתחים יותר - בעבודה מחוץ לבית או בבית? אין לזה תשובה חד-משמעית. תלוי למה קוראים התפתחות ומה הם שטחי ההתעניינות.
דובר בדף גם על גירושין. יש עכשיו בטלוויזיה תוכנית מעניינת בנושא זה של קובי ניב הנקראת "הבטחנו זה לזו", אינני זוכרת באיזה ערוץ (2 או 10). כדאי לצפות.
מתברר שרוב הגירושין בישראל בשנים האחרות הם דווקא ביוזמת הנשים. בתוכנית הבאה ינסו לנתח את הסיבות.
עכשיו כבר מאוחר, אז די להפעם.
שבת שלום ולילה טוב. ZZZ

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי רסיסים_של_אור* » 03 פברואר 2006, 13:29

תודה תזמורת הים, אכן נסחת אותי היטב.

ובכלל, כאילו כשעבדתי לא נסמכנו על משכורתו של הבעל ? הרי אני עבדתי הרבה יותר קשה וקבלתי שליש או פחות מהשכר שהוא קיבל עבור עבודה הרבה יותר קלה... ושוב אני מזכירה, שעל המשרה המלאה שלי בבית, אף אחד לא שילם לי

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי תזמורת_הים* » 03 פברואר 2006, 10:43

השאלה אם אישה שתלויה מבחינה כלכלית בבן זוגה היא אכן חופשייה ומשוחררת
אני חושבת שרסיסים ענתה בחיוב על השאלה הזאת. האם העובדה שהיא מרגישה משוחררת אינה מספיקה?
האם אשה שיש לה עצמאות כלכלית אבל מרגישה ש עבורי היה מדובר בעבדות האישה היא יותר משוחררת ממנה? לדעתי- בהחלט לא.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 03 פברואר 2006, 10:24

_כל זה אפשרי אך ורק משום שבן הזוג מפרנס.
השאלה אם אישה שתלויה מבחינה כלכלית בבן זוגה היא אכן חופשייה ומשוחררת_
עבורי, השאלה היא דווקא האם כל זה אפשרי גם כשבן הזוג (הלא קיים) לא מפרנס :-)

היכולת לא לעבוד תמיד היתה פריבילגיה של המעמדות הגבוהים, האצילים, שלמדו למלא את זמנם בתחביבים, טיולים ועיסוקים שונים. היום היא גם הודבקה למעמדות הנמוכים ביותר, אלה שלא מוצאים עבודה ונתמכים בידי המדינה.

הבחירה לא לעבוד, בנסיבות של חינוך ביתי, קצת נופלת בין הכיסאות מהבחינה הפרקטית, כי אינה שייכת לאף מקרה מהשניים שלעיל.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 03 פברואר 2006, 09:01

אני חופשיה... אישה משוחררת
כל זה אפשרי אך ורק משום שבן הזוג מפרנס.
השאלה אם אישה שתלויה מבחינה כלכלית בבן זוגה היא אכן חופשייה ומשוחררת.
השאלה אם תלות וחופש הולכים ביחד.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי רסיסים_של_אור* » 03 פברואר 2006, 05:20

שוב ושוב חוזרת כאן השאלה על פמיניזים, השאלה על הבחירות שלנו כנשים. ההצגה שלנו, אמהות שבחרו בחינוך ביתי או יותר נכון, אמהות שבחרו אחרת (ובעצם, למה הבחירה שלהם נתונה ליותר ביקורת מכל בחירה אחרת ??) כאנטי פמנסיטיות וכו'.

אני לא חזקה במילים גבוהות וגדולות. אני רק יודעת איך הרגיש לי כשהייתי בעבר השני:
כשעבדתי במשרה כמעט מלאה, ואחר כך המשכתי לעבוד במשרה הנוספת שלי בבית. לא הפקתי הרבה מאף אחת מהמשרות. פספסתי את אבני הדרך המשמעותיות בהתפתחות של ילדיי, הרגשתי חצויה בעבודה ובשלב מסויים הרגשתי שאני פשוט עבד נרצע.
איך בדיוק יכולתי, בין כל התמרונים של אמא לילדים קטנים וקלינאית תקשורת שעובדת לא מעט שעות בשבוע, למצוא גם קצת זמן לעצמי ? איפה בדיוק ניכרה ההתפתחות האישית שלי ?? שלמדתי לקרוא תלוש שכר ולהתלונן על חסרים מסויימים ? שניסיתי לעודד את כל הקלינאיות בקופה למרוד בהסכם העבודה המפלצתי שבו העסיקו אותנו ?? שקטרתי בלי סוף ? שהייתי צריכה למצוא פתרון כל פעם שאחד מילדיי היה חולה, על מנת שאוכל ללת לטפל בילד של מישהו אחר ? להגיד שלצאת לעבוד זה שחרור האישה זה ממש לעג לרש או לרשה...

ומה זה כל הסוגיה הזאת על התפתחות ובכלל - כמה נהיה עסוקים בלהתכונן למחר הזה שאולי יבוא ואולי לא יבוא ?

הילדים שלי קטנים וצעירים עכשיו. אני רוצה להנות מהם כרגע. חוצמזה, אני צעירה (טוב נו, כבר רק סמי-צעירה...) עכשיו. אני רוצה לפתוח בתוכי ים של אפשרויות ורצונות ומחשבות ולמה בגיל 31 אני צריכה להתקבע על מקצוע מסויים וללכת איתו כל הדרך עד לפנסיה המיוחלת ??

אני מרגישה שלהיות אמא עובדת זה סוג של אשליה לגבי שחרור האישה - עבורי היה מדובר בעבדות האישה.

וכיום, ממרחק שנה וקצת שאנחנו בבית, אני מרגישה שאני עושה ומתפתחת בעשרות מונים יותר. יש לי מעגל נשים פעם בחודש, ולימוד שבועי שהצטרפתי אליו, ומלאכות יצירה שפתאם גיליתי שאני נמשכת אליהן, וערימת ספרים מקצועיים (על אמהות כמובן ;-) ) ובכלל ליד המיטה. ומחשבות על יוזמות שונות ועוד ועוד ועוד.

לראשונה בחיי, אני חופשיה לחשוב על מגוון רחב של אפשרויות תעסוקה ובכלל. האמת, לראשונה בחיי אני מרגישה שאני אישה משוחררת ואם אני לא טועה זו היתה מטרת הפמניזם, לא ??

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי בשמת_א* » 02 פברואר 2006, 22:37

הזכרת לי, שלימור אלוף (תעשי חיפוש על השם. אקולוגיה) מתעסקת עכשיו עם תאגידים.
היא מצליחה, בעזרת הוכחות כלכליות, לשכנע אותם לבנות את המפעלים שלהם אקולוגיים יותר, לטובתם, וכך גם פועלת לטובת הארץ ולטובת כדור הארץ, ולטובת העובדים בהם והחיים סביבם.
הנה פעולה של אשה אחת, שהתחילה מחייה הפרטיים והמשיכה לגלובליים.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 02 פברואר 2006, 21:28

מהן מטרותייך מרחיקות הלכת?
לחיות טוב :-)
בהגדרה שלי: מרחבים פתוחים, אויר נקי, מקורות מים ומזון מתחדשים, תרבות קהילתית המותאמת לצרכי פרטיה.

עכשיו קפץ לי "באמת צריך להכנס לפרטים". אז בקרוב.
עדיין יהיו ספרים, נגיד. אני לא רוצה בלעדיהם :-)
<נראה לאן זה יקח>

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 02 פברואר 2006, 19:51

מסכימה עם מה שכתבת. מבינה יותר על מה את מדברת עכשיו. מהן מטרותייך מרחיקות הלכת? להדביר את כוחות האופל (אם כבר lord of the ring )?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 02 פברואר 2006, 18:56

בעצם אני מחפשת דרך לשלב בין הקבוצות האלו. ברמת המודעות וברמת העשייה.
כל קבוצה מתמודדת עם היבט אחר של התרבות. לא ממש עם התמונה הגדולה.
<בלבול זה גם בסדר>
<וגם lord of the ring>
@}

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 02 פברואר 2006, 18:41

למצוא קבוצת אנשים להתלבט בעניין כוחות האופל התרבותיים ודרכי התמודדות קהילתית / קבוצתית איתם ועם השפעותיהם הניכרות.
דורש תוספת. יש קבוצות רבות רבות כאלה. אני מחפשת את זו שמתאימה לי כרגע...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 02 פברואר 2006, 18:31

אני הצעתי כמה דברים מעשיים
דעתי היא שהם נפלאים ורצויים עד מאוד :-)

האם יש דרכים אחרות שבהן יחידים יכולים לפעול, כל אחד לפי כוחו כמובן?
אני חושבת שכן, אבל זה מאוד מאוד קשה.
ולכן, מה שאני מנסה לעשות (כרגע) הוא לא לנסות לפעול כבודדת אלא למצוא קבוצת אנשים להתלבט בעניין כוחות האופל התרבותיים ודרכי התמודדות קהילתית / קבוצתית איתם ועם השפעותיהם הניכרות.
אני יודעת בודאות שליחידה יש כוח רב, אני מתנסה בזה בעצמי כל יום (בזמן האחרון). אני בו זמנית יודעת, גם מנסיון, שלקבוצה יכול להיות יותר כוח אפקטיבי למטרות (המרחיקות הלכת) שלי כרגע.

מה את מציעה לעשות?
בתור התחלה- ללמוד את הנושא.
כוחות האופל התרבותיים הם לא מובנים מאליהם וישנם מקורות מידע רבים העוסקים במקורותיהם, השפעותיהם, אופן פעולתם ואינטרסיהם.
לא בשביל לשבת ולקונן אלא בשביל להבין מול מה יש לנו עסק. ואת זה כדאי לנו לדעת כדי למצוא דרך להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה ונוצרת כל רגע.
לדעתי יש מקום ועניין לשקול את השאלה הזו מכמה שיותר כיוונים.
  • מה אפשר לעשות במישור האישי?
על כך נאמרו הרבה מילים ויש אנשים רבים שעוסקים בחקירת האפשרויות בו. זה נהדר, זה הכרחי.
  • מה אפשר לעשות במישור התרבותי?
גם כאן התשובות רבות- פמיניזם, אנרכיזם, פעולות הומניטריות שונות ועוד תשובות רבות. אף אחת מהן, עד היום לא נוגעת ישירות במנגנונים עצמם. הרוב מסביב, מחוץ לברירת המחדל.
יש שלוחות של אנשים בודדים שמשפיעים על בודדים אחרים. יש מעט השפעה על סדרי העדיפויות בגופים קובעי מדיניות .
אני מעוניינת לבדוק כיצד ניתן לגעת ישירות בעצב החשוף. ואיך אפשר יהיה לעשות זאת מבלי לגרום לכאב בלתי נסבל, אלא ליצור הזדמנות לגלות את עצמנו מחדש.

מה אסור לעשות? (לדעתי)
לפסול כיוון חקירה כה מרחיק לכת לתוך השיטה התרבותית בהתגלמותה.
יודעת מה, לא אסור. בכלל לא אסור. ועובדה שרובינו עושים זאת. לא כדאי לנו , לדעתי.

גם לא מומלץ בעיני להכריז על כיוון אחד ככיוון הבלעדי לעשייה "אמיתית".
להבנתי את איך שדברים קורים, מומלץ שכל אחת תפנה את מבטה לכיוון אותו ליבה מורה לה, תוך בדיקה מידי פעם מה שלום אחיה ואחיותיה מהכיוונים האחרים, תוך הענקת וקבלת חיוך, תמיכה עצה ובכל מקרה לעולם לא ערעור על עצם הלגיטימיות או "הטעם" בכיוון ליבה. לב לא טועה.
גם אם הכיוון שלו מורה "לתאגיד" ולא "לגינה האורגנית".

אני לא חושבת שכולם צריכים להיות מומחים בתאגידים וגופי כלכלה גלובליים אחרים. אבל קצת מידע בסיסי הוא רצוי בהחלט כמו גם מידע בדבר תזונה נכונה, רפואה לא רעילה והתמודדות עם מצבים נפשיים אישיים שונים.
חקרתי את הכיוונים האלו אישית, לא מעט. אני כרגע בשלה להמשיך עם כיוון נוסף .
אני לא זונחת או מורידה מכבודו של הכיוון האישי, להיפך, הוא צידה נהדרת ומתחדשת לדרך שנראית די ארוכה.
אני מודעת לעובדה שאני ורבים אחרים התחלנו עם העלאת המודעות מהכיוון האישי. אני מכירה גם דוגמאות אחרות בהן התרכזות במישור הפוליטי הניבה תוצאות מרשימות. פמיניזם לדוגמא.

בקיצור, העלאת מודעות היא מבורכת בעיני. בכל כיוון שהוא.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 02 פברואר 2006, 16:54

דליתוש, אין לי ציטוט מדויק אבל לאורך כל הדיון את מציגה את היחיד כעלה נידף מול כוחות האופל התרבותיים. מה שבעיקר מעניין אותי (באמת) הוא מה את מציעה לעשות? חוץ מלשבת ולקונן על התרבות המקולקלת והתאגידים המושחתים.
אני הצעתי כמה דברים מעשיים. מעניין אותי מה דעתך עליהם ועל דומיהם. האם הם לא נחשבים בעינייך? האם יש דרכים אחרות שבהן יחידים יכולים לפעול, כל אחד לפי כוחו כמובן? האם את מתכוונת להפגנות וכדומה? הרי יש גם מי שעושה את זה. האם זו הדרך היחידה האפשרית לפעולה בעינייך?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 02 פברואר 2006, 08:25

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 02 פברואר 2006, 08:22

לילה טוב, נסכים לא להסכים, אבל לגבי -
עוד יותר מוזר שאת לא מאמינה שהיחיד יכול לעשות שינוי
מאיפה הבנת את זה? זה לחלוטין לא קשור אלי...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לילה_טוב* » 02 פברואר 2006, 00:03

חייבת לומר שאני מסכימה עם ליאורה. השינוי שאנחנו יכולים לעשות הוא בעיקר בעצמנו. אי אפשר לשנות תרבות מלמעלה. אפשר לשנות אותה מלמטה. כשהאנשים שמהם היא מורכבת עושים שינוי. משנים את הצריכה שלהם. משנים את ההתנהגות שלהם. זה בהכרח משפיע על האנשים סביבם, והמעגלים האלה הולכים ומתרחבים. האופציות נפתחות ברגע שאתה נחשף אליהן.
אם את יולדת בבית, אז הסביבה הקרובה שלך תלמד את הנושא ותתוודע אליו. אולי לא כולם יסכימו, אבל האופציה הזאת נפתחה בפניהם, והיא מכה גלים ומתרחבת ומגיעה בעקיפין גם לחברים שלהם וגם לעמיתיהם לעבודה וכך הלאה.
אין דרך אחרת לשנות תרבות. מופרחות כאן סיסמאות אבל אין מאחוריהן שום הצעת פעולה קונקרטית אלא הבעת ייאוש שלא ברור לאן היא מובילה. הדרך של לפעול בעצמך, קודם כל על עצמך, אח"כ על סביבתך הקרובה ואם יש לך אנרגיה להמשיך הלאה (למשל להקים קואופרטיב כלשהו, לרכישה משותפת של מוצרים, לייבא או לשווק מוצרים אלטרנטיביים, לא מזוהמים ומזהמים נגיד, להקים חווה אורגנית, לייצר מוצרים טבעיים בעצמך, כמו סבונים, וכך הלאה), תבורך, היא הדרך לעשות שינוי תרבותי.
ומוזר דליתוש שאת מתייסרת כל כך (כאן וגם בדף על קונפורמיזם) דווקא באתר הזה, שיש בו כל כך הרבה אנשים שנוהגים כך, בכל אחת מהרמות. פשוט עושים את השינוי הזה במו ידיהם.
עוד יותר מוזר שאת לא מאמינה שהיחיד יכול לעשות שינוי אבל כן קוראת לשינוי של התרבות. אם היחיד לא יכול לשנות אפילו את עצמו, איך יוכל לשנות את התרבות כולה? המסר הזה סותר, ושוב, לא מוביל לשום מקום מעשי.

אם להתייחס לשתי דוגמאות שעלו כאן - אני באופן אישי לא מורידה שערות מהרגליים והלכתי ככה בשני הקייצים האחרונים. גם לבריכה. רוב האנשים לא שמו לב או שלא אמרו לי על זה שום דבר. ויש לי שערות שחורות. אמא שלי אמרה שזה לא אסתטי. היא אדם קרוב ואהוב אבל התגברתי על זה. בן זוגי התרגל.
אגב, הטעמים שלי אולי בעקיפין פמיניסטיים, אבל בעיקר אני לא עושה את זה כי כואב לי ואני לא אוהבת להכאיב לעצמי. נשים שרואות אותי רואות שאפשר גם כך. מודה שסירבתי להתראיין על זה לעיתון למרות שהציעו לי כי החשיפה הזאת לא התאימה לי.
סבונים, למשל, התחלתי לקנות ממישהי שמכינה אותם בעצמה. גם הרבה יותר טובים לעור, גם לא תורמת לשום תאגיד, גם עוזרת לאמא בחינוך ביתי להתפרנס, גם נהנית. זה משהו קטן, אבל זו התחלה.
ירקות אורגניים אני קונה מחווה אורגנית באזור. עסק פרטי שהקימה אשה מקסימה אחת. והנה אני גם מעודדת נשים לפתוח עסקים עצמאיים - ומה יותר פמיניסטי מזה?
והכול דברים מאוד פשוטים שאני יכולה לעשות למרות שאני אמא בחינוך ביתי עם שלושה ילדים צעירים ואין לי זמן להתנדב או להפגין או להפוך את העולם.
הרבה יותר מעשי וגם, בעיני, הרבה יותר אפקטיבי.
בעצם, כל אורח חיי החתרני (הבאופני..) הוא שינוי תרבותי אחד גדול, לא?
אגב ירקות, אני מכירה גם משפחות שפשוט גידלו בגינה הביתית את רוב הירקות שהם צורכים. זאת גם אופציה שיש לה הרבה מעלות.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 31 ינואר 2006, 22:19

סדרת ישמעאל - דניאל קווין (ישמעאל, סיפורו של B, ישמעאל שלי)
מיתוס היופי - נעמי וולף
NO LOGO - נעמי קליין
שיבוש תרבות - קאלה לאסן
רובים חיידקים ופלדה - ג'ארד דיימונד (וגם השימפנזה השלישי, בעדיפות נמוכה יותר)
בני מיננו - מרווין האריס
תחזוקת בעל - סוזן מאוסהרט

וגם כאן

אם תבקשי עוד, יש :-)

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי ענו_ה* » 31 ינואר 2006, 16:00

ואים שום סתירה בין זה לבין אורך חיים שמרכזו הוא הבית כל עוד האישה בחרה בכך מתוך צורך אישי ולא מתוך כך ששמה את הצרכים של שאר בני הבית (ילדיה , בעלה ) שוב מעל הצרכים שלה .
לנשים רבות ההפרדה הזו בין הצרכים שלה לצרכים של בעלה ובעיקר של ילדיה אינה ברורה, ונשים רבות שחיות חיים "באופניים" מעניקות משקל רב מאוד לצרכי הילדים, בעיקר התינוקות.
ולא כל בחירה חפשית ומודעת של אשה באורח חיים כלשהו היא בחירה "באופנית" או "פמיניסטית".

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 31 ינואר 2006, 15:35

ארני ש
זה נשמע פשוט אבל זה לא .
לא אמרתי בשום מקום שזה פשוט או קל. להיפך, הדגשתי שזהו תהליך לימודי שנמשך לעתים שנים רבות. ואם זה לא פשוט - זה אומר שלא צריך לנסות ולהשתדל? ומה האלטרנטיבה - לא לשאול את עצמך מה האינטרסים שלך?

קומה ג
במקום לנסות לשנות את הדימויים, עדיף לנסות לגרום לשינויים במציאות - במעגלים הולכים ומתרחבים מסכימה מאוד לכל מה שכתבת!

אי אפשר להחרים את הסופט אנד איזי לכל הנשים במדינה... וגם לא צריך. אנחנו הרי לא רוצים בולשביזם פמיניסטי (-: מי שרוצה - שתסיר שיערות מגופה. זה הגוף שלה ושתעשה בו כרצונה.

הרחבת הנורמות, כך שגם למי שאינה מסירה יהיה מקום בתוך המיינסטרים בדיוק!

או.קיי, הם מפלצות. אז מה את מציעה? |Y|

שלב העלאת המודעות הוא רק שלב א' |Y|

הארגונים והמטרות רבים מספור |Y|

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 31 ינואר 2006, 15:19

נשמע מופרך? גם המציאות מופרכת, ובמציאות הזו ברור שמי שעומד מאחורי התאגידים הם בסך הכל בני אנוש כמונו, אבל הגולם עולה על יוצרו, והגוף הזה שבנוי מאנשים הופך למפלצת קפיטליסטית חסרת צלם אנוש.
ולכן, הפתח לשינוי בא מקשר עם בני האדם שבתוך התאגיד.
כמו גם בדרכים אחרות, כמו למשל הגשת תביעה ייצוגית נגד תאגיד זה או אחר שגרם עוולה כזו או אחרת לחברה. גם זו דרך פעולה. אבל אני אומרת - לא לשכוח שהתאגיד מלא אנשים שקמים בבוקר והולכים לעבודה, שמונה עד חמש, וחוששים למשרתם. יש בזה רע, ויש בזה גם טוב (=הם בני אדם כמונו, ואפשר להגיע אליהם בדרכים אנושיות, ולשנות קצת-קצת).

מי יהיה הפרסומאי הראשון שישים דוגמנית מקסימה עםן שערות על הרגליים?
לי נמאס קצת לעסוק בדימויים (שברור שמשקפים מציאות עגומה, וחוזר חלילה). במקום לנסות לשנות את הדימויים, עדיף לנסות לגרום לשינויים במציאות - במעגלים הולכים ומתרחבים. למשל, מתן דוגמה אישית (לא להסיר שיער מהרגליים, ולדאוג שהחברות יידעו על זה, וגם החברות שלהן). או בפנייה לתקשורת (הממוסדת והלא ממוסדת) תוך הצגת מידע חדש (למשל על נזק כספי, פסיכולוגי ו/או בריאותי מהשתעבדות להסרת שיער). או במציאת גורמים מסחריים שישמשו כ"מתווכים" - למשל חברת אופנה שיש לה אינטרס לתמוך בהצגת רגליים שעירות כאופנה חדשה - נאמר חברת ג'ינסים ארוכים, או גרביים מיוחדים.
וכולי וכולי, בדיוק כמו שפועלים לקידום הנקה :-P מעלים את המודעות בציבור, מציגים את נזקי השיטה ומשמשים דוגמה אישית. יותר מזה הרי אי אפשר לעשות - אי אפשר להחרים את הסופט אנד איזי לכל הנשים במדינה... ותמיד תהיה מי שתסיר. השאלה היא שאלה של הרחבת הנורמות, כך שגם למי שאינה מסירה יהיה מקום בתוך המיינסטרים.

ולקומה ג, וגם לאחרות, אני מאד ממליצה לצפות בסרט The Corporation, בעברית התאגיד
או.קיי, הם מפלצות. אז מה את מציעה?

_אפשר להתחיל לשנות ולפעול באמת, פעולה בונה ויוצרת ותומכת
אני אשמח לשמוע הצעות._
הדברים שאת אומרת חשובים מאוד, אבל שלב העלאת המודעות הוא רק שלב א'.
הצעות? לא יודעת. לכי על מה שמדבר אליך ומה שאת טובה בו. חסרים מקומות שבהם אפשר לפעול למען הקהילה? אפשר לבחור בין פעילות התנדבותית "מיידית" (סיוע לנפגעים, חלוקת מזון וכולי) לבין פעילות לטווח הארוך (הפצת ידע, הדרכה והעצמה, ייעוץ וסיוע משפטי וכולי). אם את מתכוונת לפעילות לא בתוך הקהילה, אלא "נגד התאגידים", אני הייתי מתרכזת בקטע המשפטי או המעשי (ולא התדמיתי). רוצה לומר - במקום להפגין כל היום נגד קסטרו, למצוא סעיף בחוק שיגרום להם להסיר את הפרוות מהחנויות. או לגרום לממשלה להעביר הצעת חוק שתהפוך יבוא מוצרי פרווה ללא כדאי. סתם דוגמה באוויר.
אגב, קסטרו הוא תאגיד, אבל הוא ממש לא פיליפ מוריס...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי ארני_ש* » 31 ינואר 2006, 14:27

_כל אישה יכולה לשאול את עצמה:
א) מה האינטרסים הפרטיים שלי_

זה נשמע פשוט אבל זה לא .
זה לא רק שאנחנו חיים בחברה שמציבה מסך תרבותי בינינו לבין עצמינו ומודיעה לנו מה אנחנו רוצות \ צריכות ...
באופן שמרחיק אותנו מהצרכים האישיים שלנו מילדות .
(דוגמא פשוטה לאכול ארוחות מסודרות , דבר שממסך את הצורך האמיתי לגבי תזונה )

בנוסף לתרבות גם היותנו נשים בגלל אופן ההקשרות שלנו שם באיזשהו מקום את הצרכים , רצונות ואינטרסים שלנו בצד או לפחות בסוף סדר העדיפויות .
לכן בפמיניזם יש פניה לנשים , להכיר קודם כל בצרכים האוטנטיים שלהם , ואים שום סתירה בין זה לבין אורך חיים שמרכזו הוא הבית כל עוד האישה בחרה בכך מתוך צורך אישי ולא מתוך כך ששמה את הצרכים של שאר בני הבית (ילדיה , בעלה ) שוב מעל הצרכים שלה .

לכן אין דבר כזה בעיני אינטרסים כלליים של נשים או אג'נדה מבוססת , כומו שאמרו כבר לפני , בעגה הפמיניסטית האישי הוא הפוליטי , ולא להפך .

כתבי רשימה ביבליוגרפית
הספר באה מאהבה של אריאלה פרידמן הוא ספר קריא מאוד ומצויין בנושא (לא של התאגידים , של הנשים ) והוא נמכר באוניברסיטת תל אביב בדיונון .

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 31 ינואר 2006, 14:08

כל אישה יכולה לשאול את עצמה:
א) מה האינטרסים הפרטיים שלי
ב) מה האינטרסים המשותפים לנשים באופן כללי
ג) מה האינטרסים המשותפים לכולנו כחיים\יות על הפלנטה הזו
וכו' וכו'

בגדול, פוליטיקאים רוצים שנבחר בהם, בעלי מפעלים יצרנים וכו' מעוניינים שנקנה את התוצרים שלהם וכן הלאה.

אני יכולה להמליץ על המון מקורות מידע
כתבי רשימה ביבליוגרפית (-:

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 31 ינואר 2006, 13:48

ומה האינטרסים שלי
ומה עם האינטרסים המשותפים לכולנו? את ממליצה לא לבדוק מה הם? או שבדקת והם בסדר?
לא לקדם אותם? לא לבדוק מי פועל נגדם ?
אם כוונתך היא לפעול בכל הכיוונים מדוע את חוזרת שוב ושוב לכיוון הבודד הזה?
זה ברור ומובן מאליו שלתקשורת הישראלית, לפוליטיקאים הישראליים, לכלכלנים הישראליים, לבעלי ההון הישראליים ועוד ועוד ועוד (וברור שזה נכון גם במדינות אחרות) יש אינטרסים
האם את מכירה את האינטרסים שלהם לעומק? האם את יודעת מה רוצים ממך ? האם את חושבת שמול כולם יש לך אלטרנטיבה? בדקת? אני אשמח לשמוע את תוצאות הבדיקה. אם אין כזו, אנא ממך, עשי אותה, אני יכולה להמליץ על המון מקורות מידע.
האם את מעוניינת במידע נוסף על זה שכבר יש לך?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 31 ינואר 2006, 12:48

שהתקשורת הישראלית נגועה באינטרסים
זה ברור ומובן מאליו שלתקשורת הישראלית, לפוליטיקאים הישראליים, לכלכלנים הישראליים, לבעלי ההון הישראליים ועוד ועוד ועוד (וברור שזה נכון גם במדינות אחרות) יש אינטרסים. הם לא פועלים "לשם שמים" או "למען המדינה" וכו'.

ועכשיו כל אחת צריכה לשאול את עצמה: ומה האינטרסים שלי? ולעשות את כל המאמצים כדי לקדם אותם!

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 31 ינואר 2006, 12:40

אני רוצה להדגיש, שאני לגמרי מסכימה איתך שהבחירה קיימת, ואין שוטר שאוסר על מישהי לבחור באורח החיים הרצוי לה, אבל עדיין רובנו חשופות לתקשורת נגועת אינטרסים שממיינת עבורנו את המידע בצורה בוטה.
אכן קיימות השפעות סביבתיות (חינוך, סוציאליזציה, תקשורת, פרסומות, ועוד) - והבחירה נתונה בידינו אם להסכים לשטיפת המוח הזו (ואני מתייחסת גם לעניין התקשורת שהזכרת) או להעלות את המודעות שלנו, ולסנן ולהתייחס בביקורתיות למה שמגיע מהתקשורת.

ורק מעטים יבחרו באמת את יוצאת מתוך ההנחה שבחירה אמיתית משמעה דחיית הגבינות שבסופר, ולא כך. יש א-נשים שאוהבים\ות גבינות אלו. וקניית עז, גידולה וכו' דורש משאבים, חיים בכפר, עבודה לא קלה, אהבת בעלי חיים וכו', ולא כולם רוצים\ות או יכולים\ות לבחור בכך.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 31 ינואר 2006, 12:31

נשמע מופרך? גם המציאות מופרכת, ובמציאות הזו ברור שמי שעומד מאחורי התאגידים הם בסך הכל בני אנוש כמונו, אבל הגולם עולה על יוצרו, והגוף הזה שבנוי מאנשים הופך למפלצת קפיטליסטית חסרת צלם אנוש.
וואו. כל מילה. תיאור פשוט ומופלא בדיוק שלו.
ארגון גדול מעצם היותו מאבד צלם אנוש. גם אם יהיו בו אנשי חינוך מופלאים, חכמים, עם כוונות נהדרות (יש לי דוגמא מצויינת מהיכרות מאוד אישית, לצערי לכתוב פה את השם הארגון עלול להחשב הוצאת דיבה).
על-אחת כמה אם מנהלים אותו אחרים. בני אדם אחרים.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי נילי_קו* » 31 ינואר 2006, 11:58

ולקומה ג, וגם לאחרות, אני מאד ממליצה לצפות בסרט The Corporation, בעברית התאגיד. זה סרט ארוך ומרתק על תאגידים בינלאומיים, ואחד הדברים שמוצגים בו, הוא ניתוח פסיכיאטרי של תאגיד על פי קריטריונים רפואיים, שמציג אותו בפרופיל של אדם חולה נפש. נשמע מופרך? גם המציאות מופרכת, ובמציאות הזו ברור שמי שעומד מאחורי התאגידים הם בסך הכל בני אנוש כמונו, אבל הגולם עולה על יוצרו, והגוף הזה שבנוי מאנשים הופך למפלצת קפיטליסטית חסרת צלם אנוש. (אחרת איך אפשר להסביר תופעות כמו העסקתם של ילדים אסייתים בתנאי רעב על ידי תאגידים?)

ועוד המלצה אחת, למי שמתקשה להאמין שהתקשורת הישראלית נגועה באינטרסים, אני ממליצה על הספר "תקשורת תחת השפעה" של דניאל דור, מרצה לתקשורת באוניברסיטת תל אביב. הספר מראה בצורה מאלפת, אילו אינטרסים משפיעים על התקשורת (רמז: לא מדובר בלהביא תיאור אמיתי של המציאות לציבור, או להוות כלב השמירה של הדמוקרטיה, כפי שהיינו רוצות לחשוב)

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי נילי_קו* » 31 ינואר 2006, 11:47

וואו, כל כך הרבה נכתב כאן מאז הודעתי האחרונה (שנכתבה לפני יומיים?!), אבל אני נורא ישראלית, ולכן מרגישה צורך להגיב...

לי אורה כתבת
תפתחי עיתון קונבנציונלי לחלוטין כ"לאישה" ותראי בכל גיליון, נוסף לסיפוריי הדוגמניות והמתכונים, גם כתבות על נשים שחיות לפי רצונן והבנתן.
אני חוזרת אל מייצגת דעת הקהל הפרטית שלי - אימי. היא קוראת לאישה ועוד כל מיני עיתונים קונבנציונאליים, ואולי פה ושם נחשפת לרעיונות אלטרנטיביים, אבל לא באמת. אם היא מדפדפת בלאישה, ובכל עמוד שני מתנוססת דוגמנית, ובסוף העיתון ישנה כתבה על נשים שלא מסירות שיער, היא תחשוב שהן משוגעות. והאמת... שאמא שלי בכלל חושבת שאני האישה היחידה בעולם שלא מסירה שיערות, כי היא לא נתקלה בזה בשום מקום אחר. השבוע גם דיברתי איתה על כוונתי ללדת בבית, והסתבר לי שהיא דווקא קראה על זה לא מזמן, אבל בכל זאת המסקנה שלה הייתה שזה נורא מסוכן וחסר אחריות מצידי. אז מן הסתם, היא לא באמת חשופה לידע אלטרנטיבי באופן עמוק ורציני, ומן הסתם היא לא תמצא אותו בלאישה, כי בשורה התחתונה זהו עיתון שעושה את הונו מפרסומות למצורי טיפוח, אופנה, תרופות וכיוצ"ב.

ושוב, אני רוצה להדגיש, שאני לגמרי מסכימה איתך שהבחירה קיימת, ואין שוטר שאוסר על מישהי לבחור באורח החיים הרצוי לה, אבל עדיין רובנו חשופות לתקשורת נגועת אינטרסים שממיינת עבורנו את המידע בצורה בוטה.

ועוד דבר, לא רציתי להתפס לדוגמאת הגבינות בסופר, אבל מה שכתבת משקף את מה שהתכוונתי באשליית בחירה:
יש קשות ויש רכות, יש יבשות ויש רטובות, יש צהובות ויש מוקשות, יש עם שמיר ויש עם בצל ויש עם שום ועוד.
ועדיין לא משנה איזה טעם נבחר נקבל מוצר סינטתי ומעובד, שיוצר במפעל גדול, ובאותן השיטות. ורק מעטים יבחרו באמת, ויקנו גבינה אורגנית בחווה או יגדלו עז ויכינו לעצמם גבינה או כל דבר אחר שאינו קונבנציונאלי.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 31 ינואר 2006, 09:31

אפשר להתחיל לשנות ולפעול באמת, פעולה בונה ויוצרת ותומכת
אני אשמח לשמוע הצעות.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי תבשיל_קדרה* » 31 ינואר 2006, 09:26

קומ"ג, איך?
מי יהיה הפרסומאי הראשון שישים דוגמנית מקסימה עםן שערות על הרגליים?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* » 30 ינואר 2006, 22:08

_כרגע, התאגידים, הממשלות, הבנקים והתעשיות באופן כללי מחליטים על רוב המסרים בערוצי התקשורת ההמוניים.
המשך: הם לא אחראים רק על המסרים. אלא גם על בנייה, מיסוי, תכנון אקולוגי (העדרו) מדיניות כלכלית, גובה קצבאות, מלחמה כן או לא ועוד ועוד ועוד ועוד. הם עושים מה שטוב להם ודואגים לעדכן את כולנו באמצעי התקשורת_
אוי אוי, ידעתי שלא ייצא שום דבר טוב מהספר שיבוש תרבות :-P

ראשית, לי אורה ניסתה בכלל לומר שהחברה והתרבות היא אוסף של א-נשים. זה לא צנח מכוכב נפטון. המוסכמות החברתיות והתרבותיות הן יצירות א-נשים, ולכן הן גם משתנות ויכולות להשתנות. זה בידינו.

ודליתוש, ראי נא מה ענית לה:
כן!!!!!!!!!! זה בידינו!!!!!! (אבל זה לא בליבנו. זה לא שמשהו לא בסדר בנו.) אנחנו נחליט מה ישדרו לנו בטלוויזיה ברדיו בפרסומות בעיתונים. אנחנו נחליט איזה מסרים מועברים לנו. אנחנו נחליט מי מתוגמל כספית ומי לא. אנחנו. כרגע, התאגידים, הממשלות, הבנקים והתעשיות באופן כללי מחליטים על רוב המסרים בערוצי התקשורת ההמוניים

ההפרדה הזו בין "אנחנו" ו"הם" פשוט אינה נכונה. "אנחנו" (במובן "הציבור הרחב") איננו להק חגבים נמוכי קומה. ואותם א-נשים ש"מנהלים את העולם" אינם ענקים גדולי כפות. הם אינם זן נפרד ואינם קבוצה נפרדת. צריך לבוא ולצאת כמה פעמים בכנסים מקצועיים בתחומים שונים של התעשייה, כדי לראות כמה ההפרדה בין "אנחנו" ו"הם" היא שרירותית. הגבול הזה מאוד אמורפי. ואיך הופכים ל"הם"? או שאפשר רק להיוולד לתוך זה? ממה שראיתי אני, קידום או שניים בתוך התאגיד, עוד שנה-שנתיים ותק, והנה עברת קבוצה מ"אנחנו" ל"הם" והתחלת לחלק הוראות לאחרים. זה לא שיטת הקאסטות פה - ולא כל עמדות המפתח חסומות בפני האדם מן השורה (ואני לא ליברלית כלכלית באופיי, ואני האחרונה שאגיד שבחברה שלנו יש מוביליות אינסופית. אבל יש בכל זאת מידה רבה של מוביליות).

ומעבר לזה, הראייה העצמית כאמור, של "אנחנו" כקבוצה של נמוכי קומה שאין להם say ומקבלים את כל התכתיבים שלהם מלמעלה, פשוט משתקת ועוצרת מלפעול. היא מאפשרת לפעול רק בדרכים ששיבוש תרבות ממליץ עליהן, דרכים טיפשיות והרסניות, שלכאורה חותרות נגד התאגידים אבל בעצם הן סתם אונניה (כמו להשחית מוצרים בסופר, לבלבל נותני שירות זוטרים בכל מיני שאלות מציקות וכולי. לא זוכרת הכל). אפשר להתחיל לשנות ולפעול באמת, פעולה בונה ויוצרת ותומכת, ולא דה-קונסטרוקטיבית, רק אם מרימים קצת יותר את הראש, ומפסיקים לחשוב על "עצמנו" כעל אספסוף חסר בינה.
ובהקשר הזה, הקריאה אנחנו נחליט מה ישדרו לנו בטלוויזיה ברדיו בפרסומות בעיתונים נשמעת יותר כמו קריאה למרד מאשר לשינוי, לפעילות בונה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי בשמת_א* » 30 ינואר 2006, 21:13

אני יכולה לבחור שלא להיענות לנורמות החברתיות-התרבותיות! אני יכולה לבחור מה מתאים לי ולעשות זאת (גם אם זו נורמה חברתית) ומה לא מתאים לי ולא לעשות זאת (גם אם זו נורמה חברתית)
משפט זה בדיוק מחזיר אותי לנושא הדף הזה:
האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם?
לפי הדברים האלה - בהחלט לא. להיפך.
בעצם העובדה שחיים באופניים תומכים בבחירה של כל אדם ושל כל משפחה במה שמתאים להם, גם אם זה במקרה יוצא בניגוד לנורמה חברתית זו או אחרת, אז הם כבר מגדלים פה דור חדש שמושפע פחות מההכתבות של "הנורמות".
לכן הבחירה בחיים באופניים היא בחירה פמיניסטית.
בחירה משחררת.
בחירה בלא מובן מאליו.

ואתם יודעים מה? אפילו עצם העובדה, שיש נשים/אמהות שיש להן אומץ לקום בימינו ולהפוך את עצמן ל"אמא בבית" ול"אמא בחינוך ביתי" במקום לרדוף אחרי הרוח, סליחה, ה"קריירה", ולא בגלל שאין להן יכולת "לעשות קריירה" אלא משום שהן בוחרות בסדר עדיפויות אחר בחיים - ולא דווקא בסדר העדיפויות האופנתי, ה"יוקרתי", ה"רצוי" והזוכה להערכה, היא בעצמה פמיניסטית.
זו בחירה באופציה שאת מאמינה בה, לא בגלל שייצא לך מזה משהו לפי הנורמות החומרניות המובילות.


התקשרות עם גבר בעל דעות דומות ו\או שמוכן למערכת יחסים יותר שיוויונית בתוך המשפחה ו\או שמוכן להתפתח בכיוונים כאלה.
פה השתעשעתי לי במחשבות דמיוניות. למשל, דימיינתי אשה שנשואה מזה 17 שנים לבעלה האהוב, עמו יש לה חמישה ילדים, אבל הוא ממש סולד ונגעל משערות ברגליים. דמיינתי איך היא מחליטה להתגרש ממנו על רקע העובדה שהוא לא מסוגל לקבל את הרעיון החדשני שלה להפסיק להוריד שערות ברגליים.... חחח...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 19:24

שעכשיו זה השלב שאני מעדיפה לפרוש מהדיון.
חבל. אבל זכותך כמובן.

תודה רבה גם לך {@ ולהת' בדף זה או אחר (-:

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 30 ינואר 2006, 19:11

לדעתך. ואני לא מסכימה. אז נסכים שלא להסכים
בבקשה, תוכיחי. לאן אני יכולה ללכת ולא להתקל בתרבות שלנו? (ההגדרה ע"פ ישמעאל, אפשר לענות אם את מכירה אותה. קראת את הספר?)
אין צורך לערב תאגידים בינלאומיים
זה לא לשיקלנו, הם מעורבים בחדר האמבטיה שלנו כולו נרצה או לא, נכיר בכך או לא.

ואני מתמקדת במה שנראה לי ריאלי ופרקטי מבחינה ביצועית
האמת, לא שמתי לב לכך. להבנתי התמקדת בכך שיש זכות בחירה אישית. לא הסברת איך משיגים אותה, מה עוצר מלראות אותה, איך בוחרים במה שעושה טוב. לא התיחסת לעומק להקשרים התרבותיים שהצגנו בנוגע לבחירות האלה.

לא יודעת. כראה שעכשיו זה השלב שאני מעדיפה לפרוש מהדיון.

תודה @}

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 19:08

חשבתי שוב על מטאפורת החדר המעושן. אם את מתכוונת לפלנטה כולה, כלומר לכל הבעיות הכרוכות בזיהום המים, האויר והאדמה - אז כמובן שאת צודקת: אי אפשר לצאת מהחדר הזה...
אבל אם את מתכוונת לעניינים מהסוג של להסיר שיער/לא להסיר שיער, לחיות בהתאם לנורמות או בדרך המתאימה לצו הלב וכו' - לדעתי יש אפשרות שלא להיכנע לנורמות חברתיות.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 18:51

היא לא יכולה וזהו לדעתך. ואני לא מסכימה. אז נסכים שלא להסכים. אגב, נראה לי שבמטפורה קצרה זו מגולמת נקודת המחלוקת העיקרית שלנו: את חושבת שאי אפשר לצאת (כלומר שאין אפשרות אמיתית לבחירה חופשית) ואני אומרת שיש אפשרות אמיתית לבחירה חופשית: אפשר להישאר בחדר ואפשר לצאת ממנו. ויש עוד כמה אפשרויות בחירה, למשל: לנסות לשנות את מצב החדר.

את כותבת את זה לי! את יודעת עם מי את מדברת... אולי זה מה שהפריע לי... דליתוש, סורי. את באמת בת שיח מאוד מרתקת, אבל אני ממש לא כותבת רק לך. גם כשאני מגיבה לך, אני מודעת שיש באופן פוטנציאלי עוד קוראות (שיקראו היום או בשבוע הבא או אולי בעוד חודש). אנחנו איננו מנהלות שיחה פרטית-אישית בחדר סגור, אלא שיחה פומבית במקום פתוח, ובמצבים שכאלה ידוע שתמיד מספר הקוראים\ות (כולל קוראים\ות בלתי מזוהים\ות) גדול ממספר המשתתפים\ות בדיון.

לשנות את הנורמות החברתיות תרבותיות מסכימה, והרי כתבתי על כך. ונכון, אפשר לעשות הכל בו זמנית, כפי שכתבתי בהודעה אחרת.

אני מרגישה שאת באופן עקבי מסיטה את הדיון מכוחות תרבותיים חברתיים פוליטיים כלכליים - מה זאת אומרת מסיטה? יש רק כיוון אחד לדיון כאן, ואני "מסיטה" אותו מהכיוון הלגיטימי שלו?
ואני מתמקדת במה שנראה לי ריאלי ופרקטי מבחינה ביצועית, שנתון בידי כל אחת: התודעה, הבחירה, הרצון, החשיבה וכו'. וגם כתבתי קצת על פעילות חברתית ופוליטית כחלק מניסיון לשינויים חברתיים ותרבותיים. אבל כשעוסקים בשאלה כגון האם להסיר שיער או לא, שלטענתי נתונה לשיקול הדעת ולבחירה של כל אישה - אין צורך לערב תאגידים בינלאומיים. כל אישה יכולה להחליט על כך בחדר האמבטיה הפרטי שלה!

האם את עובדת בתאגיד או משהו? למה עובדת? מנהלת!!!
בסוד כמוס אגלה רק לך (ולא לקוראות האחרות) שאני המנכ"לית של ארגון הסחר הבינלאומי והבינגאלקטי, ואני גם יושבת ראש בתאגיד הסודי ברונהילד"ה שבשל סודיותו הרבה איני יכולה לחשוף את מטרותיו הגלובליות והטרנסנדנטיות (אסתפק ברמז שהוא עוסק בתרופות, בנשק ובעידוד נשים להסיר שיערות באמצעות מכשיר סלילים סלולרי מיוחד שאני משווקת באינטרנט).

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 18:36

אגב, כתבתי כך באחת מהודעותיי אבל נראה לי שכדאי להדגיש זאת שוב משום שזה די הלך לאיבוד: לי באופן אישי אין שום דבר נגד נשים שמסירות שיער מחלקים שונים בגופן! כלומר איני מגנה אותן (גם לא בליבי). אני מקבלת שיש נשים שהפנימו נורמות אסתטיות ושבעיניהן רגליים חלקות משיער יותר יפות וסקסיות וכו'. אלו הרגליים שלהן ואלו השיערות שלהן, ומצידי שיעשו קוקיות מקורזלות (-: נראה לי שיש נשים שמעדיפות שחלקים שונים בגופן יהיו חלקים משיער, ונראה לי שגם אם האופנה תתחלף - הן ימשיכו להסיר שיער (זוכרות שפעם היתה אופנה של גבות עבות מאוד, אבל היו נשים שהמשיכו למרוט את שיער גבותיהן?).

לעומת זאת, יש נשים שאינן רוצות להסיר שיערות אבל מרגישות שהן חייבות לעשות זאת בשל נורמות חברתיות. ועבורן כתבתי כל מה שכתבתי: יש לך אפשרות בחירה! אם את באמת ובתמים חושבת שיותר יפה בלי שיער - תסירי שיער. אבל אם את חושבת שמכל מיני סיבות עדיף שלא להסיר שיער - אל תסירי! העיקר, שתבחרי באופן חופשי, על פי שיקול דעתך ולא משום שגם השכנות מסירות שיער.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 30 ינואר 2006, 18:32

אני מרגישה שאת באופן עקבי מסיטה את הדיון מכוחות תרבותיים חברתיים פוליטיים כלכליים. האם את עובדת בתאגיד או משהו :-)?
זה נושא חשוב מאין כמוהו! כמה את מכירה אותו?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 18:29

תזמורת הים שמחה מאוד עבורך שהפעלת את יכולת הבחירה שלך וגם ש לא נתקלתי מעולם בשום תגובה שלילית משום כיוון. בודאי לא בתגובות קיצוניות וחשוכות כמו אלו שתוארו כאן.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 30 ינואר 2006, 18:29

כתבתי בהודעה הקודמת: אבל גם לה יש אפשרות בחירה! למשל, לצאת מהחדר!!! ויפה שנייה אחת קודם לכן...
החדר אכן
מסמל את החברה והתרבות שלנו
ואין לנו שום אפשרות לצאת ממנו. התרבות שלנו היום שולטת על 99% ממרחב המחיה של האנושות.
זה לגבי-
לא ברור מדוע לדעתך היא אינה יכולה לצאת מהחדר
היא לא יכולה וזהו. זה המשל :-)

משום שזה המסר שלי לנשים שמרגישות שהן חייבות ללכת בעקבות הנורמות: לא נכון! יש לכן אפשרות אמיתית וזכות אמיתית לבחור בין... לבין... וחלק משיפור המצב כל אישה פרטית ועבור כלל הנשים יהיה אם נשים יתחילו להפעיל עוד ועוד ועוד בחירות עצמאיות, שיקשיבו לקול ליבן וכו' וכו' וכו'.
לי אורה, את כותבת את זה לי! את יודעת עם מי את מדברת... אולי זה מה שהפריע לי... סביר שמי שקוראת כאן כבר סגורה על הקטע שיש לה זכות בחירה ומי שלא, מספיק לכתוב את זה מידי פעם ולא להעביר את נושא הדיון רק לזה. יש פה קהל גדול שכבר הרבה אחרי השלב שאת מדברת עליו.

השלב הבא צריך להיות מעשי מסכימה
ולא רק מהכיוון של
שלא להיענות לנורמות החברתיות-התרבותיות!
אלא לשנות את הנורמות החברתיות תרבותיות. לשם כך דרוש זיהוי של ההתניות, בדיקה מעמיקה של מה הן עושות לנו ותהיה מתמשכת במה להחליפן. לדעתי זיהוי הכוחות והבנת דרך פעולתם הוא לא השלב הראשון ויאללה אפשר להמשיך להתעסק בעצמנו. הוא שלב מתמשך שכל עוד יש כוחות שפועלים שלא בטובתינו הוא שלב הכרחי.
אני גם לא אוהבת את החלוקה, הכל יכול לקרות ביחד.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 18:17

_מדוע את מחזירה את הדיון שוב ושוב לעניין הבחירה?
לדעתי זה מעכב את העשיה החשובה של לנסות לשפר את המצב עבור כלל הנשים._
משום שזה המסר שלי לנשים שמרגישות שהן חייבות ללכת בעקבות הנורמות: לא נכון! יש לכן אפשרות אמיתית וזכות אמיתית לבחור בין... לבין... וחלק משיפור המצב כל אישה פרטית ועבור כלל הנשים יהיה אם נשים יתחילו להפעיל עוד ועוד ועוד בחירות עצמאיות, שיקשיבו לקול ליבן וכו' וכו' וכו'.

חלק מהעשיה היא לתאר את הכוחות שפועלים עלינו מבחינה חיצונית ויש להם השפעה מכרעת על הבחירות האישיות שלנו... האם את מתנגדת לשיחה בעניין הזה?
בוודאי שאיני מתנגדת לשיחה בעניין זה! אני פשוט רוצה לומר שזה לא הכל. זו רק ההתחלה. לדעתי זהו השלב הראשון (והוא חשוב כשלעצמו): לתאר את הכוחות וכו'.
אבל לא כדאי לדעתי להיתקע בשלב זה. השלב הבא צריך להיות מעשי: אני יכולה לבחור שלא להיענות לנורמות החברתיות-התרבותיות! אני יכולה לבחור מה מתאים לי ולעשות זאת (גם אם זו נורמה חברתית) ומה לא מתאים לי ולא לעשות זאת (גם אם זו נורמה חברתית)

בחזרה למטפורה, את חוזרת ואומרת לאישה שהפסיקה לעשן שלכל השאר יש אפשרות בחירה. מה זה עוזר לה?
כתבתי בהודעה הקודמת: אבל גם לה יש אפשרות בחירה! למשל היא יכולה לדאוג לכולן ולנסות לשכנע אותן להפסיק לעשן. ואם הן מסרבות, היא יכולה לבחור לדאוג לפחות לעצמה ופשוט לצאת מהחדר, ויפה שנייה אחת קודם לכן!

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 18:10

אם את מייד עונה אין שיחה. התשובות שלי לשאלה מה אפשר לעשות עוד מאוד שונות מזו שאת נתת.
התשובה היתה כמובן ריטורית, לצורכי הדגשת רעיון. בשום פנים לא היתה הכוונה לסגור את השיחה ואשמח מאוד לשמוע את התשובות שלך לשאלה מה אפשר לעשות עוד

יש לי הרגשה שאת כבר יודעת מה שאת יודעת ואין לך עניין לראות דברים מנקודת מבט אחרת. סליחה אם נתתי תחושה זו. אני מאוד מעוניינת לראות דברים מהרבה נקודות מבט ואודה לך אם תשתפי אותי בנקודת המבט שלך.

למה לדעתך אין אפשרות/צורך/יכולת לעשות משהו תרבותי בכל הנושאים שאני מעלה? למה את מקבלת את דברי התרבות כברירה היחידה כרגע? לא כתבתי בשום מקום שצריך לקבל את המציאות התרבותית-חברתית-פוליטית-אחרת כפי שהיא ולא לפעול לשינוייה! כתבתי שעד שהשינויים יתרחשו (וכמובן צריך לפעול להתרחשותם, זה לא יקרה מאליו) אנחנו בינתיים חיות במציאות מסוימת. וכמו שאומרים, זה מה יש ועם זה צריך לנצח!

למה? את איתי?
אוקיי, אפשר ומעניין לנסות להבין את הסיבות למה. ואני איתך בזה: אשמח לקרוא את דעתך ולתרום אם יהיה לי משהו לתרום בנושא. אבל חשוב היה לי להדגיש שיש בחירה. טוב, נראה לי שזה כבר ברור אז אני לא צריכה להזכיר זאת שוב (-:

חדר מלא מעשנות. אחת מקבלת שכל ומפסיקה... מודעות עצמית זה יופי ונהדר והשלב הראשון של המודעות. יש עוד. לדעתי.
דוגמה מוצלחת ביותר! מסכימה איתך שמודעות היא השלב הראשון והשלב השני צריך להיות ביצועי ומעשי (ראי מה שכתבתי בדיוק על כך בדף תובנה על קונפורמיזם ). כלומר, מרגע שמישהי מבינה שעשן סיגריות הוא דבר מאוד מאוד מאוד מסוכן לבריאות, ושגם עישון פסיבי הוא עישון לכל דבר ולעתים גרוע יותר (משום שהיא מכניסה לגופה את החומרים הרעילים שפולטות המעשנות) - השלב הבא צריך להיות מעשי:
א) היא יכולה לנסות להסביר לכל האחרות כמה שזה מסוכן לעשן ואם הן יסכימו להפסיק לעשן - כולן הרוויחו.
ב) ואם הן לא מסכימות - לא ברור מדוע לדעתך היא אינה יכולה לצאת מהחדר. אם למשל, מדובר במקום עבודה (ואכן בהרבה מקומות עבודה יש א-נשים שמעשנים\ות כל היום, כל הזמן) - יש אפשרות לחפש עבודה במקום פחות מזיק לבריאות. אמנם זה לא תמיד פשוט וקל להחליף מקום עבודה, אבל זה אפשרי. וכמובן גיבורת הסיפור שלנו צריכה להשיב לעצמה על השאלה: מה יותר חשוב לי מקום העבודה הנוכחי או הבריאות שלי. כלומר, האם מקום העבודה הנוכחי חשוב כל כך שאני מוכנה לשלם כל מחיר, כולל בריאותי, כדי להישאר בו. או להיפך: הדבר החשוב לי ביותר היא בריאותי ואני מוכנה לעשות מאמצים כדי למצוא עבודה נעימה ומיטיבה מבחינה בריאותית. וכמובן יש גם שיקולים רבים ושונים שיכולים להשפיע על החלטתה.

אני מתארת לעצמי שמשל החדר מלא העשן מסמל את החברה והתרבות שלנו, אבל לטענתי בחברה שלנו נשים יכולות לצאת מהחדר הזה אם הן בוחרות בכך! ולא אחזור שוב על דבריי על העבודה העצמית וכו' וכו' וכו'.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי תזמורת_הים* » 30 ינואר 2006, 18:07

אני חייבת להגיב בתור מישהי שלא מורידה שערות.
עד הקיץ האחרון הייתי נוהגת למרוט את השוקיים, וגם את זה בלי התמדה יתרה, ותמיד יצא שהסתובבתי חלק מהזמן ברגליים שעירות. השנה פשוט הפסקתי לגמרי והלכתי כל הקיץ ברגליים שעירות וחשופות לעתים קרובות עד הברך וכן, השערות שלי בהחלט נראות לעין. שערות בבית השחי לא הורדתי מעולם, ואני הולכת כל קיץ, כל הקיץ עם גופיות.
לא נתקלתי מעולם בשום תגובה שלילית משום כיוון. בודאי לא בתגובות קיצוניות וחשוכות כמו אלו שתוארו כאן. השכנים שלי לא התחילו להתיחס אלי כחולת נפש ובעבודה לא מיהרו לפטר אותי. אני מניחה שהיו גברים שבחרו לא להתחיל אתי בגלל זה ונשים מטופחות שהזדעזעו עד עמקי נשמתן. שום דבר שהייתי מודעת אליו, או שהיה מזיז לי אם הייתי מודעת אליו.
אני לא מחזיקה מעצמי דוגמה מייצגת לשום דבר, וגם לי לקח שנים עד שהצלחתי להגמל מהמנהג המיותר להוריד שערות, אבל אני חייבת להסכים עם ליאורה- זו בחירה חופשית לכל דבר, וזו היתה בחירה הרבה יותר קלה- מבחינת ההתמודדות עם התגובות של הסביבה- יחסית לבחירות לא נורמטיביות אחרות, כמו לידה בבית, למשל. אין בכלל מקום להשוואה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 30 ינואר 2006, 17:58

לנסות לשפר את המצב עבור כלל הנשים.
האם זה לא מה שבשמת, נילי ואני נסינו לעשות?
מדוע את מחזירה את הדיון שוב ושוב לעניין הבחירה?
לדעתי זה מעכב את העשיה החשובה של לנסות לשפר את המצב עבור כלל הנשים.
חלק מהעשיה היא לתאר את הכוחות שפועלים עלינו מבחינה חיצונית ויש להם השפעה מכרעת על הבחירות האישיות שלנו ועל היכולת שלנו (נשים וגברים) לבחור בחירה מודעות ובלתי תלויה.
האם את מתנגדת לשיחה בעניין הזה? האם זו לא שיחה רלוונטית לענין הבחירה שאת מציינת באמת הרבה?

בחזרה למטפורה, את חוזרת ואומרת לאישה שהפסיקה לעשן שלכל השאר יש אפשרות בחירה. מה זה עוזר לה?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 30 ינואר 2006, 17:40

השיחה מתארכת - אותי היא מעניינת ולכן המשכתי בה, אבל אם זה ארוך מדי או מייגע מדי עבורך או משהו - אפשר לסיים בנקודה זו.
זה לא אומר שאני רוצה להפסיק לדבר, רק שכך אני מרגישה. גם אותי היא מעניינת.

אבל כן השיחה גם קצת מייגעת אותי כבר. אני אתן לך דוגמא-
את שואלת:
מה אפשר לעשות עוד?
ומייד עונה-
לשלוח שוטרים שיכריחו אנשים להפסיק לעשן או להשתמש בקונדומים בחכמה או מתוך מודעות לסיכויי הכניסה להריון?
אם את מייד עונה אין שיחה. התשובות שלי לשאלה מה אפשר לעשות עוד מאוד שונות מזו שאת נתת.
פשוט יש לי הרגשה שאת כבר יודעת מה שאת יודעת ואין לך עניין לראות דברים מנקודת מבט אחרת.
אולי אפשר להגיד את זה גם עלי...(אני אשמח לדוגמאות, אם כן).
הבנתי ממך שלדעתך יש זכות בחירה. אני כמובן מסכימה איתך על כך.
אני לא מבינה מדוע את עוצרת שם. למה לדעתך אין אפשרות/צורך/יכולת לעשות משהו תרבותי בכל הנושאים שאני מעלה? למה את מקבלת את דברי התרבות כברירה היחידה כרגע?

שערות ברגלים. זה נושא כאוב (תרתי משמע) להמון נשים. את כאילו "סוגרת" את העניין בכך שיש לנו זכות בחירה ולא יבוא שוטר אז אין בעיה. למה?
למה לעצור שם? למה לא לבדוק מה כל-כך קשה ולא מובן מאליו ב לא להכאיב לעצמך .
הנה יש אפשרות בחירה הכל פתוח, אז למה רוב הנשים לא מפסיקות להכאיב לעצמן (נפשית ופיסית) בשל השטות הזו? למה?
התשובות מורכבות ועדינות ואני חושבת שזה מה שאני מנסה לעשות. לפרום את הסודות והשקרים של התרבות לטובת כולנו.
את איתי? (זכות הבחירה שלך :-))

לדוגמא:
קראתי מחקר שהרבה אנשים נהיים חולים מאוד ולפעמים יש אפילו תוצאות חמורות ביותר משום שהם משתמשים בתרופות קונבנציונליות
לי אורה, לי לא נראה מוזר שאנשים לא קוראים את כל התוויות או משתמשים לא נכון, באמת זה לא מפתיע אותי. אנשים הן אנשים תמיד יהיו. כן מפתיע אותי שזה נשמע נורמלי לחלוטין לעשות חומרים שיכולים לגרום לאנשים לנזק אדיר או מוות ולקרוא להם "תרופות קונבנציונליות".
אני לא נגד ויש הרבה חומרי טבע ששימוש נכון בהם יכול להציל חיים ושימוש לא נכון בהם יכול להרוג. אבל אני לא חושבת שאי פעם הם היו "תרופות קונבנציונליות" שניתנות כלאחר יד ללקוחות באשר הם ע"י נותני שירות הבריאות העיקריים (קופות חולים, בתי חולים, רופאים, בתי מרקחת).
למה לתת למישהו משהו שאם הוא לא ימלא בדיוק אחר הוראות השימוש הוא עלול להנזק (קשות ובכלל)? למה? יש דברים אחרים, יעילים, בטוחים, ארוכי טווח.
זו לא בחירה בין לקחת קונבנציונלי ללא לקחת קונבנציונלי. זו בחירה בין אורח חיים אחד לאחר. רק שזה "הקונבנציונלי" המזיק, נפוץ הרבה הרבה יותר, מקושר פוליטית, ממוממן ע"י חברות ענק עשירות יותר ממדינות ודוחק הצידה "אלטרנטיבות" בריאות.

אז כפי שכבר כתבתי לך פעם, אפשר להסכים שלא להסכים.
כפי שכבר כתבתי, אני מסכימה איתך! אני רוצה להמשיך לחקור מעבר ליכולת הבחירה האישית של כל אישה. הלאה לבחירות שהתרבות שלנו מייצגת.
מטפורה: חדר מלא מעשנות. אחת מקבלת שכל ומפסיקה. מה יעזור לה אם היא היחידה ולא יכולה לצאת מהחדר? העשן עדיין ממלא את החדר, נכנס לריאות, לנחיריים לעיניים.
מודעות עצמית זה יופי ונהדר והשלב הראשון של המודעות. יש עוד. לדעתי.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 15:39

_איפה את חיה???? בבועה????????
<פשוט חייבת חייבת חייבת להגיד את זה פעם למישהו אחר >_
איך היה? כיף? :-D

ואגב, אני ממש חיה באמצע מדינת ישראל אבל מה לעשות, מעולם לא נתקלתי בדעות כאלה חשוכות על שיער רגליים וגם לא נתקלתי בכאלה א-נשים... (תרשי לי לא לכתוב את התארים המתאימים. ואני כמובן מתכוונת לא-נשים שחושבים\ות שאישה עם שיער ברגליים היא מטורפת, ראויה לגינוי וכו').

אני, לעומתך, ממש לא צריכה ללכת רחוק בשביל להיתקל באנשים שמאמינים שאשה כזאת היא לא נורמלית.
אפשר ללכת בדרך שהציעה מיכל מ שציטטתי לעיל:
את לא חייבת להקשיב למה/ למי שמוריד את האנרגיות שלך. את לא חייבת להיות עם אנשים שלא נעים לך במחיצתם (או לפחות "מותר לך" להמנע ולצמצם מפגשים)... זו לא חוצפה, זו לא גסות, זו לא בריחה מהתמודדות, זה לא פיספוס של שיעור. זו פשוט החלטה שלגיטימי וחכם לקבל לפעמים.
ויש כמובן אפשרות לבחור לרצות את הא-נשים החכמים\ות הללו, להסיר שיער מהרגליים, לצבוע בבלונד את העפעפיים ולעשות הכל לפי הציפיות והנורמות שלהם\ן.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי ענו_ה* » 30 ינואר 2006, 15:28

אנשים שבוחרים בחירות שאינן מקובלות הם אנשים שאינם נורמטיביים. והרבה אנשים פוחדים מאנשים שאינם נורמטיביים. והפחד מוליד סטריאוטיפים ושנאה. ככה זה. זה לא קשור דווקא לפמיניזם - אפשר למצוא את הסממנים האלה גם בין פעילות פמיניסטיות שונות, עם ראיית עולם שונה. לעתים קרובות מאוד קבוצות הכי "לא נורמטיביות" הן מאוד נוקשות כשמדובר בנורמות שלהן עצמן.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 15:04

השיחה מתארכת - אותי היא מעניינת ולכן המשכתי בה, אבל אם זה ארוך מדי או מייגע מדי עבורך או משהו - אפשר לסיים בנקודה זו.

אבל התפיסה השקרית שלו של המציאות (לחשוב שקונדומים מגינים 100%) מנעה ממנו לבחור בחירה חיובית, בוגרת.
זו אינה הסיבה היחידה ובוודאי לא העיקרית לכך שהוא הגיב כפי שהוא הגיב. ה"נער" פשוט לא בשל להיות אבא, הוא לא רוצה להיות אבא, הוא לא רוצה ילד, הוא אולי גם לא בטוח בעד כמה הוא רוצה להיות מחויב לרייצ'ל וכו' וכו'. אדם ניכר במעשיו. הוא הגיב לפי אישיותו, צרכיו, פחדיו וכו'.

ואם נמשיך עם הדוגמה שנתת. הרי האזהרה כן היתה כתובה. מה לעשות, יש אנשים שלא קוראים הוראות שימוש, אזהרות כתובות וכו'. קראתי מחקר שהרבה אנשים נהיים חולים מאוד ולפעמים יש אפילו תוצאות חמורות ביותר משום שהם משתמשים בתרופות קונבנציונליות מבלי לקרוא את ההוראות והאזהרות וגם מבלי לזכור או להבין את הוראות הרופא\ה. גם על קופסאות הסיגריות כתובה אזהרה ממשרד הבריאות, ולא נראה שהיא משפיעה על המעשנים. כמו כן יש אנשים שאינם נוהגים לקרוא את רשימת הרכיבים הרשומות על מוצרי המזון השונים. אז אם יש אזהרות והוראות מפורשות שמצורפות לתרופות, לקונדומים וכו' - מכאן ואילך זו האחריות של הצרכנים\יות. מה אפשר לעשות עוד? לשלוח שוטרים שיכריחו אנשים להפסיק לעשן או להשתמש בקונדומים בחכמה או מתוך מודעות לסיכויי הכניסה להריון?

האם נולדת עם הגישה הזו?... זה אישי זה אכן אישי, אבל בכל זאת אומר שברור שלא נולדתי עם מודעות פמיניסטית ואחרת. אנחנו איננו נולדים\ות עם כל הידע על החברה והתרבות שלנו, אלא צריכים\ות לעבור תהליכים רבים ושונים. ואגב, ברור שמדובר בתהליכי למידה ויישום נמשכים, וגם אני בדרך: ממש לא רואה את עצמי כיושבת בנחת על הפיסגה מתחת לתאנתי ולגפני בולסת אננסים וחושבת שימות המשיחה הגיעו (-:

האם את חושבת שהיית מסוגלת לעשות זאת לו היית חיה וגדלה אחרת? איך אני יכולה לדעת? אני לא יכולה לדעת מה היה קורה אם הייתי נולדת במאהל בדואי או במאה שערים או באיראן או בכפר קטן באפריקה וכו'. אני מתארת לעצמי שכל סביבה היתה מציבה לפניי אתגרים אחרים, קשים יותר מהאתגרים שמציבה החברה שלנו. כפי שכתבתי בהודעות אחרות, אני מאוד אסירת תודה שנולדתי היכן שנולדתי, ולפי מה שכתבת בהודעות אחרות את מסכימה איתי שאנחנו כנשים שחיות בחברה מערבית (פחות או יותר) חוות הרבה יותר חופש, אפשרויות והזדמנויות מלמשל נשים באיראן כיום או נשים במאות קודמות.

נכון, יש בחירה. ויש נשים רבות שאכן בוחרות אחרת, גם גברים. הרבה יותר מפעם. אז זהו, הגענו לנחלה ולמנוחה?
לצערנו הרב, לא. וכפי שכתבתי:
רוב הנשים חיות עדיין תחת דיכוי תרבותי - נכון, יש ארצות שבהן הנשים מאוד מאוד מדוכאות (דוגמה קטנה: איראן). וזוהי הוכחה נוספת לכך שהפמיניזם עוד רחוק מלהשיג את כל ואפילו את רוב מטרותיו ומאוד תמוה לדבר על "פוסט מודרניזם", כאילו כל הנשים או רוב הנשים בעולם חיות תחת גפנן ותאנתן ויושבות על זרי הדפנה (-:

מה עם המוני המסרים שמשודרים לנו? - יש לכל אחת מאיתנו בחירה אם לקלוט אותם בצורה פסיבית ולהגיב עליהם בצורה אוטומטית, או לפעול להעלאת המודעות העצמית וגם להעלאת המודעות של נשים נוספות וכו' וכו' כפי שכבר כתבתי המוני פעמים.

מה את אומרת (מציעה) בעצם?
כפי שכתבתי, אני מציעה שכל אישה שמעוניינת בכך תבחר לקחת אחריות על עצמה ולנסות לשפר קודם כל את מצבה האישי מפנימיותה (קרי: עבודה עצמית, התבוננות בנורמות ומאבק להרפיית אחיזתן בנו וכו' וכו') וגם לנסות לשפר את המצב עבור הנשים הקרובות לה, ומי שזה מתאים לה מבחינה אישיותית וכו' - לנסות לשפר את המצב עבור כלל הנשים.
ואני רוצה להרחיב מעט בנקודה זו. מדובר בכמה "מסעות":
א) המסע העצמי, העבודה העצמית להעלאת המודעות, להתבוננות על המציאות החברתית והתרבותית, להתבוננות בעצמי וכו' וכו'
ב) המסע הזוגי והמשפחתי - התקשרות עם גבר בעל דעות דומות ו\או שמוכן למערכת יחסים יותר שיוויונית בתוך המשפחה ו\או שמוכן להתפתח בכיוונים כאלה. ומי שהיא אימא לבת או לבנות יכולה לפעול בדרך משולבת: הן לפתח את עצמה (המסע העצמי) ובכך בלי מילים לספק לבתה דגם אישי ומשפחתי שיוויוני יותר, והן לחנך את בתה\את בנותיה בדרך שונה מכפי שהיא עצמה חונכה. ובמחשבה שנייה, גם אימהות לבנים יכולות לחנך אותם בדרך שונה מכפי שהתחנכו.
ג) המסע ביחד עם חברות לדרך - במעגל נשים, בסדנאות שונות, בקבוצת תמיכה פמיניסטית, וכו'
ד) ומי שמסוגלת לכך - פעילות פוליטית וחברתית לשינוי המצב החברתי והתרבותי של נשים.

וזה לא חייב להיות תהליך כרונולוגי, שהרי המסע העצמי אינו בדרך כלל תהליך קצר וחד פעמי, אלא מדובר בהתפתחות רוחנית ורגשית ותודעתית וכו' שנמשכת לאורך זמן. ולכן אפשר לפעול באופן סימולטני בכמה מישורים, כשכל מעגל מזין ומעצים את המעגלים האחרים.

ואני חוזרת ומדגישה: כל אחת שחיה בחברה המערבית (בניגוד לחברות אחרות ולזמנים אחרים) יכולה לבחור את הבחירות שלה (אם ללכת אוטומטית אחרי המוסכמות או להיעצר ולחשוב ולעשות עבודה עצמית ולחיות לפי צו הלב וכו' וכו'), וכל אחת שתעשה מה שמתאים לה. אני ממש לא רואה את עצמי כמטיפה לאחרות מה לעשות, לא מנסה לשכנע אף אחת איך לחיות ואין לי יומרה שדעותיי משקפות את האמת האובייקטיבית היחידה שאין בלתה. אז כפי שכבר כתבתי לך פעם, אפשר להסכים שלא להסכים.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי בשמת_א* » 30 ינואר 2006, 13:58

בחיים שלי לא נתקלתי באף אדם משום ג'נדר שאמר או חשב ככה, לכן זה נשמע לי מאוד קיצוני
איפה את חיה???? בבועה????????
<פשוט חייבת חייבת חייבת להגיד את זה פעם למישהו אחר >

לי אורה - עכשיו ברצינות. נראה לי שאת חיה בקרב חברה נאורה ביותר.
אני, לעומתך, ממש לא צריכה ללכת רחוק בשביל להיתקל באנשים שמאמינים שאשה כזאת היא לא נורמלית.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 13:44

בשמת
אמא קצת לא נורמלית, חולת נפש משהו, לא מורידה שערות מהרגליים
את רצינית? בחיים שלי לא נתקלתי באף אדם משום ג'נדר שאמר או חשב ככה, לכן זה נשמע לי מאוד קיצוני. שכנה תתלונן לעובדת סוציאלית ש... שמה? שיש אימא שלא מסירה שיער מהרגליים? ולמה בכלל שיהיה אכפת לשכנה מראש מה מצב השיערות אצל גיברת X מקומה ב? ממש מוזר.

את מכירה או שמעת על מקרים אמיתיים שבהם בוסים פיטרו נשים \ מורות הפלו ילדים\ות \ שכנות התלוננו לרשויות בגלל שלאימא היה שיער ברגליים???

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 30 ינואר 2006, 13:30

השיחה מתארכת ויש לי הרגשה שבימים האחרונים אנחנו קצת מסתובבות סביב הזנב כל אחת של עצמה.
ראיתי לפני כמה ימים פרק של "חברים" בו רוס מגלה שקונדומים עובדים רק ביעילות של 97%. הוא מגלה את זה אחרי שרייצ'ל מספרת לו שהיא בהריון ממנו, למרות שהם השתמשו בקונדום.
הבן אדם כל-כך בשוק שהוא מתייחס רק לעובדה הזו." 3% לא בטוח?!?!? למה הם לא כותבים את זה על העטיפה?!?!" הולך מביא עטיפה "למה הם לא כותבים את זה בענק ?!?!?", מתקשר לחברת הקונדומים להתלונן.
והיא? שותקת, מנסה קצת לגייס את תשומת ליבו למציאות החדשה היא בהריון ומוותרת. יוצאת מהבית, היא והעובר שלה, בלעדיו.
אז היתה לו זכות בחירה, הוא יכל להתרגש מהחדשות, הוא יכל לחייך, לחבק, להגיד שהוא יהיה שם בשבילה ובשביל התינוק/ת.הוא יכל להודות שהוא קצת בשוק והוא צריך קצת זמן לעצמו. הוא יכל לבחור אחרת. אבל התפיסה השקרית שלו של המציאות (לחשוב שקונדומים מגינים 100%) מנעה ממנו לבחור בחירה חיובית, בוגרת.
אז זו רק סדרת טלוויזיה, אבל כמה גברים הגיבו בדיוק כך "אבל השתמשנו בקונדום" . (אגב, אחוזי היעילות פוחתים במידה ניכרת אם השימוש אינו נכון...).
ולא גילו שיש מולן אישה שהמצב הזה מפתיע, חדש ומפחיד לה באותה מידה.
אח"כ הוא מתנצל ואומר ועושה את כל הדברים הנכונים. כמה זה קורה בחיים?
ו בעצם למה לא לכתוב את זה בענק על החפיסה?

תפיסה שקרית של המציאות מוציאה מכלל אפשרות, בחירות רבות.
זה יופי שאת רואה את השקרים ומזהה אותם, באמת. האם נולדת עם הגישה הזו? האם תמיד כך בחרת את בחירותיך?
מה עשית כדי להיות מסוגלת לבחור כך? מה הניע אותך? (לא בשביל שתעני פה, זה אישי).
האם את חושבת שהיית מסוגלת לעשות זאת לו היית חיה וגדלה אחרת? האם אין סביבות מחייה בהן את יכולה להבין כי התהליך הזה הוא קשה ובודד, גם כאן בחברה המערבית הלכאורה פתוחה ומאפשרת וליברלית , גם בסוגיות פעוטות לכאורה כמו שיער גוף?

נכון, יש בחירה. ויש נשים רבות שאכן בוחרות אחרת, גם גברים. הרבה יותר מפעם. אז זהו, הגענו לנחלה ולמנוחה? מכאן כבר כל אחת תבחר מה שטוב לה ויהיה בסדר?
מה עם מהקשיים הרבים שהבחירות האלה מציבות? מה עם המוני המסרים שמשודרים לנו? מה עם מההתנהגות הרווחת של האנשים סביבנו ?
מה את אומרת (מציעה) בעצם?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי בשמת_א* » 30 ינואר 2006, 13:26

לעומת זאת קל מאוד לבדוק מה "מרגישה" התרבות לגבי זה. מה לפי דעתך אומרת התרבות על נשים עם רגלים שעירות?
מילא התרבות. הבעל לפעמים הוא המייצג החשוב של התרבות...

אבל אין להן שום זכות להעיר הערות אישיות על סגנון חיים ובחירות אישיות (לדוגמה: הערות על הסרת שיער). ואם הן מעיזות להעיר הערות כאלה, אפשר להעמיד אותן במקומן בנימוס ובתקיפות שקטה.
זו תמימות לחשוב שהשפעתם של אחרים על חיינו מתמצית בהערות שלהם.
הבוס אולי לא יגיד לך אף מלה, אבל בעצם הוא ירשום לך נקודות שליליות אצלו בגלל שאת מגיעה לעבודה עם שערות על הרגליים ("זאת אשה מוזנחת או פנאטית, לא יודע מה יש לה בראש, היא מסוכנת"), וכשמלמעלה מבקשים ממנו לפטר כמה אנשים, הוא יצטרך סיבה טובה במיוחד לא לבחור דווקא ב"משוגעת".
השכנה אולי תועמד במקומה, אבל היא יכולה גם להתלונן עלייך לעובדת הסוציאלית או לעשות לך חיים קשים בכל מיני צורות אחרות.
המורה אולי לא תגיד אף מלה, אבל היא יכולה בלי שום בעיה להפלות את הילדים שלך בבית הספר כי היא רואה בחוסר פרופורציה כל פיפס שהם עושים, כי הם הרי באים מבית של אמא קצת לא נורמלית, חולת נפש משהו, לא מורידה שערות מהרגליים ומי יודע מה עוד היא עושה "מוזר" והילדים בטח "מוזרים".

ואחרי שקראתי את הציטוט מדברי, שהיה לגבי ביקורת על ברית מילה, חשבתי לי ביני לבין עצמי על כמה וכמה אמהות בקהילה הזאת, שהצליחו, מצליחות ויצליחו להגן על הבנים שלהן מחיתוך הפין, אבל לא על שערות הרגליים שלהן. מעניין למה משהו שלכאורה הוא הרבה יותר מבוסס, עמוק ומהותי (מילה) בפועל זוכה ליותר הצלחה (בארץ יש כמה מאות של בנים שלמים. האם יש אפילו כמה עשרות נשים שמוכנות להיראות בפומבי עם רגליים שעירות?).

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 09:52

לדליתוש
אם ברוניה היא בעלת תפקיד בפוליטיקה, זלדה היא בעלת חברת פרסום ולודמילה היא העובדת הסוציאלית שבאה אליך הביתה בשליחות המנגנון, אז זה מעניין אותך. תאמיני לי.

יש בהחלט מצבים חברתיים שבהם יש חשיבות תכליתית מסוימת למה שאנשים אחרים\ות חושבים\ים, למשל: כדאי להיות במצבי שכנות סבירים עם השכנים\ות, כדאי שהבוס\ית י\תחשוב עלינו טובות באופן כללי, אם יש ילדים\ות בגן או בביה"ס כדאי מאוד שיהיו יחסים טובים או לפחות סבירים עם הגננת ועם המורה וכו' וכו'. אבל השאלה מה כל אחת מוכנה וצריכה לעשות כדי שיהיו יחסים סבירים בסיטואציות חברתיות מסוג זה, שבהן לא מדובר בהכרח ביחסי קרבה. לדעתי, נימוס פשוט והתנהגות קורקטית מספיקה מצד אחד, ותיחום גבול ברור לא-נשים אלו אפשרי בהחלט בכל הנוגע לעניינים אישיים שאינם רלוונטיים להן\ם: למשל, לבוס\ית יש כל הזכות לדרוש דרישות בענייני עבודה, למורה יש זכות לדרוש דרישות בענייני הלימודים, לשכנה יש זכות לדרוש שלא יהיה רעש בחדר המדרגות וכו' וכו', אבל אין להן שום זכות להעיר הערות אישיות על סגנון חיים ובחירות אישיות (לדוגמה: הערות על הסרת שיער). ואם הן מעיזות להעיר הערות כאלה, אפשר להעמיד אותן במקומן בנימוס ובתקיפות שקטה.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 09:42

נילי קו
אנחנו חושבות, למשל, שבגלל שיש בסופר 20 סוגי גבינה ו-20 סוגים של סבונים, יש לנו בחירה עצומה. אבל בסוף רוב המוצרים הקיימים שייכים לאותם שניים-שלושה תאגידים השולטים על השוק ומכילים אותו הדבר בעטיפה שונה
א. באמת לא כדאי לבלבל בין שפע במוצרי צריכה לבין יכולת בחירה אמיתית של סגנון החיים וכו'
ב. בסופר יש הרבה יותר מ-20 סוגים של גבינות, והן אכן שונות זו מזו ומתאימות לטעמים שונים. העובדה שהן מיוצרות ע"י 2-3 חברות אינו אומר שמדובר ב אותו הדבר בעטיפה שונה. האם טעמת את כל הגבינות השונות? יש קשות ויש רכות, יש יבשות ויש רטובות, יש צהובות ויש מוקשות, יש עם שמיר ויש עם בצל ויש עם שום ועוד. ויש גבינות צהובות שונות עם טעמים שונים ועוד ועוד.

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי לי_אורה* » 30 ינואר 2006, 09:34

דליתוש, תגובה להודעתך הראשונה
פשוט לא נותנים לזה מקום בשיח הציבורי
אבל הרי התרבות אינה יכולה להסתיר מרוב הנשים והגברים שיש נשים פמיניסטיות וכו' - כל שאר הדוגמאות שהבאתי, ולא תמיד זה מוצג בסגנון "גל הנגד". תפתחי עיתון קונבנציונלי לחלוטין כ"לאישה" ותראי בכל גיליון, נוסף לסיפוריי הדוגמניות והמתכונים, גם כתבות על נשים שחיות לפי רצונן והבנתן. פתחי עיתון להורים קונבנציונלי ותראי שם כתבות על לינה משפחתית, הנקה ממושכת, מנשאים ועוד. זה מחלחל.

כמה "עשירות" את מכירה בתחום הפמיניסטי וכמה עשירות את מכירה בתחום האקולוגי וכו'? סליחה, באמת שאין לי הכשרה בתחום הכלכלה ואין לי ידע מעמיק בתחום זה, אבל עד כמה שאני מבינה א-נשים מתעשרים\ות לא מעצם העובדה שיש להם\ן אידיאולוגיה מסוימת. אבל אולי עלית על משהו חדש וזה יהיה סטארט אפ! אני מתכוונת היום ללכת למכולת ולהודיע למכולניק שאני פמיניסטית ולראות כמה מצרכים הוא יתן לי בתמורה להצהרה זו :-D

תגידי, ברצינות, כמה קורה שאישה אומרת לעצמה "הםם, מה עדיף לי - קורים דברים נפלאים! היא מתחילה לחשוב מה חשוב לה ומה לא חשוב לה, מה מתאים לה ומה לא מתאים לה, מה מתחשק לה ומה לא מתחשק לה וכן הלאה. שאלה מאוד חשובה שבעקבותיה יש תובנות חשובות ולפעמים גם תוצאות מעשיות חשובות.

משום מה מהם לא מצופה לעשות עבודה אישית ולבדוק את עצמם. וחבל. קודם כל, אני כן מצפה. ושנית, אף אחד לא חייב למלא ציפיות של הזולת או לחכות שיצפו ממנו. כל גבר רשאי לעשות את העבודה האישית שלו בלי תלות בציפיות של אחרים\ות - כלומר בלי תלות אם יש או אין ציפיות כאלה.

לצערי זה רק תיאורטי להרבה נשים אם את מתכוונת לנשים שחיות בחברה המערבית בת זמננו, טענתי היא שהבחירה לחיות לפי קול הלב אינה תיאורטית אלא מעשית ואפשרית. עובדה: יש נשים שעושות כך.

יש התניה נכון. יש אפילו התניות רבות. אז מה? ככה זה בכל חברה שאני מכירה: יש נורמות חברתיות ותרבותיות. וככל שהחברה יותר פתוחה ומאפשרת וליברלית, כך יותר קל ופחות מסוכן ללכת לפי צו הלב. ובאופן כללי, בחברה המערבית בת ימינו יותר קל והרבה פחות מסוכן לעשות זאת מאשר בחברות אחרות ובזמנים אחרים, ובתל אביב יותר קל ונעים לחיות לפי צו הלב (כשזה סותר נורמות שונות) מאשר בעיירת פיתוח קטנה שבה כולם מכירים את כולם מגיל אפס (וכאן עקרון הרצף לא פועל לטובה דווקא...). לדוגמה: יותר קל להיות נער וגבר הומו בת"א מאשר ביישוב קטן בפריפריה.

מבלי ליצור סיוטאציות תרבותיות - נכון, עדיף לחיות בחברה שבה יש נורמות נזילות וקלילות ובלתי מחייבות או נורמות חיוביות ומכבדות כל אדם וכו' וכו'. אבל אנחנו עדיין לא חיות באוטופיה, וצריך להסתדר עם מה שקיים במציאות נכון לכאן ולעכשיו. אנחנו היום חיות בחברה מסוימת שיש לה נורמות מסוימות, וצריכות להחליט: אנחנו הולכות בצורה אוטומטית אחרי הנורמות או שעושות עבודה אישית כדי להשתחרר מהן?

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 29 ינואר 2006, 21:28

כרגע, התאגידים, הממשלות, הבנקים והתעשיות באופן כללי מחליטים על רוב המסרים בערוצי התקשורת ההמוניים.
המשך: הם לא אחראים רק על המסרים. אלא גם על בנייה, מיסוי, תכנון אקולוגי (העדרו) מדיניות כלכלית, גובה קצבאות, מלחמה כן או לא ועוד ועוד ועוד ועוד. הם עושים מה שטוב להם ודואגים לעדכן את כולנו באמצעי התקשורת P-: .

נילי קו, אני מסכימה ושמחה עם כל מילה שלך...

האם חיים באופניים מנוגדים לפמיניזם

על ידי דליתוש_ב* » 29 ינואר 2006, 21:21

אם לדעתך יש נשים שאינן חושבות כך, איך את מסבירה את זה שהן מצליחות לחשוב ולנהוג בשונה מהנורמות החברתיות?
אוהוהו. זה כי אנחנו מדהימות! ויש לנו יכולות בלתי נידלות של זיהוי הטוב והמציאותי. וזה כי נשים אחרות סללו בשבילנו את הדרך לנסיבות בהן היכולות המדהימות האלו יכולות לפרוח.

כל האנשים? גם זרים\ות לחלוטין? גם וירטואליים\יות שלעולם לא תפגשי?
יש לי סוד. כן, בשיא הכנות אני אשמח עם כולם יאהבו אותי. לא יקרה, זה ידוע ואני מתמודדת בהצלחה עם העניין.
אבל בגדול, אם יהיה אחרי איזה טרול שיכתוב "יא מטומטמת את לא יודעת כלום מהחיים שלך" תהיה לזה השפעה על הרגשות שלי לזמן מה (גם 10 שניות זו השפעה). בקיצור במידה זו או אחרת כולם.
לא בהכרח זה ישנה את הפעולות שלי או המחשבות שלי, אבל תהיה לזה השפעה.
אני גם לא מתעניינת במיוחד, אבל כשאני כבר יודעת, יש לזה השפעה, ואז אני מנסה בעיקר ללמוד מהתגובות שלי, ולא להתעלם מהן..
בכל מקרה, אני לא הנושא וניתוח של תגובותי הוא עניין לדף אחר.


ולשמחתי ממש לא מעניין אותי מה דודה ברוניה מנתניה\הקוזינה זלדה מכפר סבא\השכנה לודמילה מקומה ג\האיש שהולך ברחוב
אם ברוניה היא בעלת תפקיד בפוליטיקה, זלדה היא בעלת חברת פרסום ולודמילה היא העובדת הסוציאלית שבאה אליך הביתה בשליחות המנגנון, אז זה מעניין אותך. תאמיני לי.

והנה העצה הטובה
עצות טובות הופכות קרדום כשאישה המיועצת אינה בשלה למסר.
שלב העצות הוא השלב שאחרי שלב המודעות אחרת הוא הראשון והאחרון . מנסיוני הצנוע...

חזרה למעלה